יש משהו אבסורדי
כשמדברים על סגולות ודברים נפלאים הכתובים בחז"ל ובספרים הקדושים זה לא נכנס כ"כ לאוזן ואילו כשכתוב לצד השני על חומר הדבר ועל העונש על העוון זה בדיוק מה שכתוב
ואסביר
חתן מוחלים לו כל עוונותיו, תשובה מאהבה עוונותיו נתהפכין לזכויות, האומר שירת הים בשמחה נמחלין כל עוונותיו וכן עוד רבבות מראי מקומות - תמיד יוסיפו ברצינות "אבל זה לא פשוט כלל וזה צריך להיות באמת בלי שום דופי וכו' וכו'" ומוסיפים תנאי סף עד השמים עד שכל אחד מבין שזה לא כפשוטו כלל וזה כלל לא פשוט כמו שזה נראה והמצווה צריכה להיות בשלימות לגמרי לגמרי ואם לא זה לא שווה כמעט
אבל מאידך רבבות המראי מקומות על חומרות העוונות ועל העונש הקשה עליהם רח"ל ועל נוראות ההפסד של כל סטיה קלה זה כפשוטו ממש לגמרי. גם אם העבירה היא בלי ידיים ורגליים עם אנחות לפניה ולאחריה היא חמורה כמו מי שעושה לתיאבון רח"ל
אם הראשית חכמה זה אמת הרי שהליקוטי מוהר"ן הוא אמת, אם הגהינום הוא אמת הרי הגן עדן הוא אמת
כשהעונש והמוסר הם אמת אמיתי חייב להיות שהשכר וההבטחות והמחילות שכתובים בפירוש הם גם אמת אמיתי ועוד יותר כי מידה טובה מרובה
ועל זה אמר רבינו אם אתה מאמין שיכולים לקלקל תאמין שיכולים לתקן
מקווה שתבינו את כוונתי בצורה נכונה

סיפור פלאי ראינו אצל רבי נתן
שלקח את רבי ברוך לחתן ולא דיבר איתו מאומה על הנסיעה לאומן על ר"ה!!! באמרו לקחתיו לחתן ולא לחסיד
ור' ברוך אכן לא נסע!!! וכעבור שנה הוא התקרב מעצמו לרבינו ואז הוא נסע מרצונו הפרטי ומאמונתו הפרטי
יש המון המון המון מה ללמוד מסיפור זה

ובנוגע ל'מחלוקת'
לדעתי בברסלב יש הכי פחות מחלוקת והכי הרבה מכילים ואוהבים גם את מי שרחוק מדעתי ודרכי 2000 קמ"ש
רוצה דוגמאות? הקנאי הכי גדול יאהב ויכבד את האגודאי הכי חזק. ננח עם הפתק יאהב את הצפתי השורשי ביותר. ההוא מהקהילה הכי סגורה ידבר עם הזה שלא סובל שום רמז של מסגרת וקהילה וכן הלאה והלאה
תמיד יש מה לשפר, תמיד יש לאן לשאוף, אבל חושבני שעד היום תוכל לראות את האהבה שבינינו (עכ"פ ביחס לשאר העולם)
כבר דיברו על זה באשכול אחר בעניין לכבד בביהמ"ד את האורח שאינו 'משלנו'

חייבים לציין שזה כלל לא בעיה 'ברסלבית'
זה בעיה בכל מקום ובכל קהילה
נדרש פשוט קצת לעבוד על המידות ולחייך לשני ולקרב אותו גם אם אינו בדיוק במקום שלי
תנסה להיכנס בכל בית כנסת בעולם בפרט איפה שיש קהילה מגובשת ותגיד לי מה ההרגשה המיוחדת שקיבלת
כי זה באמת קשה לתת הרגשה טובה לשני וצריך באמת לעבוד על המידות
אבל זה שטות לתלות זאת על הברסלבר'ס שככה הם נוהגים...

ובצד החיובי, בוודאי שעלינו נפל חובת היום לקרב כל אחד ולא להכביד עליו שהרי אנו מצווים ועומדים על רק תחזיקו עצמכם יחד, כמו שהזכירו מקודם הרבנים החשובים

@נחלי-דבש כתב:
עכשיו אפשר לפתוח בירור בנושא דעת חסידי ברסלב על

ניתן לפתוח נושא גם על 'מעליות שבת בברסלב' 'שימוש באימייל בברסלב' 'פתיחת בקבוקים בשבת בברסלב' ועוד ועוד
ניתן לפתוח דיון על כל נושא וזה רצוי מאוד אבל לא הכל קשור לברסלב ורק מי שנוהג כך וכך הוא שייך לברסלב,
רבינו זה מעל לכל הדיונים האלו וגם מי שנוהג כך וגם מי שהולך כך יש לו התקשרות לרבינו והוא תלמידו בכל המובנים

בנוגע ל'עשור'
גאון אחד חידש רמז מופלא
רבינו אמר שבפיאות יוציא אותו מהשאול תחתיות
פיאות זה גם האות פ' היינו שבשנות ה-פ' (העשור של ה-פ') יוציא אותנו ואת כל העולם מהשאול תחתיות

ניתן לראות על כל מי שדרך על מפתנו של רבינו, שלא משנה באיזה דרגא הוא נמצא, יש לו עבודה פרטית שלו בלבד עם בורא עולם. המצוות שהוא עושה קשורים יותר לקשר שלו עם השי"ת ולא כי רואים אותו ומסתכלים עליו

וואו!!! וואו!!!
אומן שלי!!!!!
אשריך לגמרי!!! איזה חשיבה מחוץ לקופסא! איזה אהבה לרבינו! איזה מסירות לקיבוץ! אשריכם!
סוף סוף משיהו מתחיל לעשות מה שבאמת צריכים!

אתמול ר"ח אב תשפ"ו אירעה טרגדיה נוראה בירושלים שילדה טהורה ותמימה נפגעה מתאונה ונהרגה רח"ל ל"ע ול"ע
והרב ראובן שיף שליט"א השאיר הודעה על כך בקו בכזה לב קרוע ומורתח ובדמעות שליש שאם היית מספר את זה על איזה צדיק שכאב לו על צרות יהודי אחר בוודאי שהיו מתפלאים מאוד
וחשבתי מהיכן זה מגיע? והתשובה היא פשוטה: רבינו נותן לחסידיו לב! ברסלב זה לב בשר, ברסלבר חסיד מקבל לב, לב שמרגיש צרות ישראל לב שמרגיש צער חבירו

ובאמת, מי שרוצה להבין מה הייחודיות של ברסלב שיסתובב מעט בין חסידי ברסלב מובהקים ומדי פעם יוכל להבין שמסתתר כאן איזה אמת איזה לב שאין בנמצא כלל

שאלו את חכימא דיהודאי הגרי"מ שכטר שליט"א
שרבינו אמר על כל כפית התעוררות צריך קערה של התחזקות, איך יודעים כמה זה הכפית וכמה זה הקערה?
וענה: כל מי שלמד במוסדות שלנו -ת"ת וישיבה- יש לו מהכפית התעוררות די והותר, ומעתה - רק התחזקות

אני חושב שכותרת הנושא לא צריכה להיות האם בברסלב הלכו לבחירות אלא 'האם הנושא הזה אמור לעשות בלגן בברסלב והאם נושא זה אמור לעורר פירוד לבבות?'

@נחום-בקר אתה צודק לחלוטין שבאמת אי אפשר להיות לנו שום שייכות לזה הצדיק הגדול אלא על ידי תלמידיו
אבל התלמיד הזה הוא רק רבי נתן

להיפך, לפחות בדבר פעוט זה שנהיה לגמרי תלמידים של רבינו, לא?

בשעה שתים עשרה וחצי בצהריים אחרי תפילת שחרית חפוזה במניין האחרון הוא חוזר הביתה תוך שהוא נוזף בעצמו: שוב פעם קמת מאוחר? אני לא מבין איך אתה בכלל מצליח לישון על כזה מזרון קרוע ושרוט אבל עוד לקום מאוחר? ליד תיבת הדואר הוא מוצא כרגיל ערימת מכתבים חמוצה, הוא מהרהר לעצמו אהה, כנראה שוב פעם התראה לפני סגירת המים החשמל והגז ועוד הודאה על עיקול הבנק שחוץ מחובות לא מועיל מאומה וכנראה גם אזהרה אחרונה ממוסדות החינוך של הילדים על כך שאם תוך יומיים לא משלמים את שכר הלימודים של השנתיים האחרונות הרי שהוא יצטרך ללמד אותם לבד חומש וגמרא ואותיות האלף בית, כי הם אינם יודעים, הוא מהרהר, שהוא כלל אינו יודע ללמוד, הוא מוציא את המכתבים ומעלעל בהם כשפתאום נפלטת לו מהפה צעקת אוי! שאפילו אשתו החצי חרשת מצליחה לשמוע, היא מדדה בכבדות לעברו מה קרה?! היא שואלת בקול צרוד מה עדיין יכול להפחיד אותך? הם רוצים לקחת מאיתנו את הצריף הזה הוא מצביע ברעדה על ביתו המט ליפול נו! היא מנפנפת בידה בביטול דומני שהגינה הקרובה יותר יפה ונוחה מהבית החלוד והמצחין הזה, הגינה גם יותר קרובה לפח האשפה ושם כידוע נמצאים הרבה מעדנים שאנו יכולים רק לחלום עליהם, הרעיון דווקא מוצא חן בעיניי, הוא חושב בקול, וחוץ מזה ישנם סיכויים קלושים שמישהו גם ירחם עלינו וייתן לנו משהו חם לאכול אולי קצת שעועית חמה אולי מעט תה חמים וכולנו נהנה, טוב, הוא מכריז, הבה נקדים אותם בצעד יהיה מעניין לראות את פניהם המופתעות וההמומות של נציגי ההוצאה לפועל כשיראו שאין אף אחד בבית, הוא חושב בשעשוע, בואי נוציא את מעט השמונצעס שנשאר לנו מהנדוניה, הם נכנסים לבית ומחפשים מה ניתן לקחת איתם אבל כשהם רואים שחוץ ממשפחת עכברים שהתנחלה לה בבית אין שם כלום הם יוצאים בקלילות לכיוון הגינה שם הם בודקים כל ספסל עד שהם מחליטים על כמה ספסלים שהם יציבים ונוחים מספיק והם מתיישבים כל אחד על ספסל אחד ונרדמים---

מחזה כל כך לא שגרתי בה בני זוג יהודיים אומללים נרדמים על ספסל בגינה לא מאפשרת לאף עובר אורח להישאר אדיש. חיש מהר נתעוררו מתפללי בית המדרש וחברי הקהילה עבורו והוחלט על אסיפת חירום אצל ראש הקהל.
בערב בעת האסיפה הגיע גם יהודי לא מוכר הדור צורה עם עיניים מאירות שהתיישב בפינת החדר בלי למשוך הרבה תשומת לב.
ראש הקהל התחיל לתאר כמה אומלל הוא דלפון זה וכמה עלינו לעזור לו במהרה לפני שיהיה מאוחר מדי "כבר עכשיו זה מאוחר מדי" אומר ראש הקהל היקר והמסור והרחמן "אבל עוד מעט גם לא יהיה חלילה את מי להציל! הבה נחשוב על פתרון טוב שיציל את המשפחה"
המתאספים החלו להעלות רעיונות אופנים ודרכי פעולה אפשריים שניתן בעז"ה לעזור ולהושיע:
"צריך לדאוג לו ללחם וממרח שוקולד שיהיה לו כל יום מה לאכול"
"צריך לקנות עבורו מזרונים נוחים וטובים שיישן כראוי"
"אבל הוא הרי צריך בית?" תמה ראש הקהל
"אז אולי ניתן לו לישון במחסן של בית הכנסת"
"אבל מה יהיה עם החובות הרבים שהוא חייב?"
"נשים קופת צדקה בבית המדרש עם מודעות 'צעקה' ו'הצילו' שיגרום ליהודים לשלשל הרבה מטבעות"
"ומה עם השכר לימוד של הילדים שלו?"
"נדבר עם המנהלים שיסכימו לחכות עוד קצת"
"אבל במצב הזה הוא נשאר שבר כלי שהקהילה מרחמת עליו ופורסת את חסותה עליו אבל מסכן הוא נשאר?"
"מה אפשר לעשות?! זה המציאות ואנחנו לא יכולים לעזור לו בזה"
כולם מהנהנים ומסכימים "לפחות נציל אותו מחרפת רעב ומסכנת הצטננות ברחוב" מהרהרים המתאספים

בום!!! דפיקה עוצמתית על השולחן מבהילה את כל הנוכחים כולם מסובבים את ראשם למקור הדפיקה והם מגלים שהדופק הוא הפלוני האלמוני הלא מוכר שישב עד עכשיו בצד בשקט בלי להגיד כלום
"מה קרה?!" תולים בו כולם את עיניהם באי הבנה מוחלט ובולט
"רבותי!!!" הוא נותן שאגה "זה כל מה שיש לכם להגיד?! זה המקסימום שנכנס למוח שלכם?!" ואז הוא פורץ בבכי נורא ומבין היבבות נשמעים קולות מרוסקים עטופים רחמים אין סופיים, "יהודי נמצא בצרה צרורה, משפחה שבורה, ילדים ברחוב, בלי בית, בלי אוכל, בלי גשמיות, ובלי רוחניות, בלי חיים, בלי חיות, בלי פרנסה, בלי כבוד, בלי כלום, וזה כל מה שהצלחתם להשיג?! לחם עם ממרח?! מחסן של בית הכנסת?! לדבר עם הנהלת הת"ת שיחכו מעט?! קופת צדקה?! זה המקסימום שהצלחתם להגיע אליה?! ומה עם הרוחניות שלו? על זה לא חשבתם אפילו! האם חשבתם על כך שהוא צריך לדעת ללמוד?! יש לכם דרך איך להכניס לו טעם בתפילת שחרית?! לתת לו הרגשה בשבת קודש ובמועדי השנה?! אוי!!!! אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה"

המשתתפים נכנסו להלם מוחלט. פיהם איבד את יכולת הדיבור, מוחם הפסיק לחשוב, והם תלו בו עיניים המומות ונדהמות. עברו חמש דקות תמימות עד שראש הקהל הצליח לשחרר את החסימה מגרונו והוא פותח בצרחות על היהודי "אתה יכול להסביר לנו מה קורה פה?! אתה מוכן לספק לנו הסבר מתקבל על הדעת לשערורייה שהתחוללה כאן לנגד עינינו?! יושבים כאן יהודים רחמנים בני רחמנים ומטכסים עצה מה לעשות כדי להציל יהודי מהצרה שנקלע אליה ומעלים עצות ודרכי פעולה איך לעזור לו מצרתו ואתה בא ומעז להביע עמדה?! ועוד לבוא בטענות?! אתה לא מתבייש?! צא מכאן!!! אתה בטוח אינך יכול לעזור במאומה אז לפחות תשתוק ואל תבלבל את הנוכחים החשובים בצעקות סרק וזעזועי הבל!!! בוש והכלם!!! איך אתה מעז לדבר עלינו סרה שאנו לא יכולים ולא רוצים להושיע יהודי איך מלאך ליבך להוציא לעז על יהודים מכובדים גומלי חסדים שכל מאוויים ומחשבתם הוא לעזור ליהודי הנמצא בצרה!!!"

היהודי הדופק מביט בהם במבט ברור וצלול מלא בביטחון בתעצומות ומשיב להם ברוך וברחמים "אולי אתם מוכנים לשמוע עד הסוף במקום להתקיף בצעקות ואיומים? יש לי דרך ואופן לעזור ליהודי ולהושיעו מכל צרותיו ולהרימו לרום הדרגה בגשמיות וברוחניות עד שאתם כולכם תתביישו ממנו!!!"
כאן פקעה לגמרי סבלנותו של ראש הקהל "שני דברים לי אליך" הוא פונה אל היהודי בזעם רב "ראשית אני בטוח במאה אחוזים שאין לך שום אפשרות להביא כזה ישועה גדולה ליהודי הנמצא בכזה תהום כי זה כלל לא מציאותי ואתה סתם רוצה להתרברב ולהתגאות עלינו. ושנית אינני בטוח שאהיה כל כך שמח שהוא יעקוף אותנו ויגיע לרום הדרגה, אחרי הכל הוא כזה פחות וירוד וזה כלל לא מתאים עבורנו שהוא יהיה צדיק גדול מאיתנו, חכם יותר מאיתנו, ועשיר יותר מאיתנו. על כן הינך מוזמן לצאת מכאן ברגע זה ולתת למומחים לנהל את העניין על הצד היותר טוב ומועיל שיביא ישועה טובה ליהודי אומלל זה -אף שהיא זמנית וקטנה בלבד- אבל ישועה היא ולא הבלים למכור לו ולתעתע בו כאילו שניתן באמת להושיע יהודי להעלותו לרום הדרגה ואחר כך להותירו עלוב ומרופט ומיואש לצד שברי התקווה שהתנפצה בקול רעש אדיר" ראש הקהל אוחז את היהודי בכתפיו ומראה לו את החלק החיצוני של הדלת, טורק אותה על פניו. וממשיך באסיפה הדחופה, לא לפני שהוא מסובב את המנעול שלושה סיבובים ומוודא שכל הנוכחים עתה הם מוכרים וישרים ובעיקר מציאותיים.

בצר לו החליט היהודי להתנהל לבדו בדרכו המיוחדת והמופלאה ללא עזרתם של ראש הקהל ונכבדי הקהילה שבמאמציהם הרבים מצליחים להגיע רק אל טובה קטנה מאוד שמחזיקה רק מעט זמן כשגם אז הישועה היא מלאה סדקים וצרות.
הוא פונה לעבר היהודי האומלל ומתחיל לדבר איתו על מצבו הוא מספר לו שיש לו כח להושיעו ולהעלותו לגמרי ממצבו השפל והירוד ולהרימו לרום גבהי מרומים לעשירות מופלגת מאוד מאוד לחכמה ולגבורה ובעיקר לדרגות גבוהות ביותר בקרבת השם ויראת שמים דרגות שרק צדיקים גדולים זוכים להם
העני שומע וכמעט מתעלף "האומנם?! אני הולך להיוושע?! איזה אושר!!! אתחיל לאכול סעודות דשנות ומשביעות, יהיה לי בית יפה, ילדיי ילמדו היטב ויצמחו לתפארת, אני אתחיל סוף סוף לדעת ללמוד, תהיה לי איזה הרגשה בתפילה, ולא אחכה מתי ייגמר כבר הסיוט הזה, יהיה לי מעמד טוב בקהילה, אעשה שידוכים טובים לילדיי ואתן להם נדוניה מכובדת!"
"יהודי יקר" פונה אליו היהודי הדור הצורה "לא הבנת אותי. אני לא רק ייתן לך אוכל בשפע ולא רק בית יפה, אני יכול להרים אותך יותר גבוה מראש הקהל הנכבד שלנו! עשירי הארץ יכרעו לפניך!! תגור בארמון מפואר כולו זהב טהור!!!! ואני לא אתן לך רק איזה טעם בתפילה, אני יכול להפוך אותך לצדיק גמור!!! תזכה ממש לתורה וגדולה! אבל העני לא מצליח לשמוע ולהבין, הוא פונה אל היהודי ומתחיל לשבח אותו ולהודות לו על כך שהוא בכלל מסתכל על עני מיואש ומרופט כמוהו במקום להתהלך יחד עם ראשי ועשירי ומכובדי הקהילה והוא גם הולך לעזור לו ולהקל את עולו הקשה ותלאותיו הרבים ולהרימו שיהיה כמו כולם יהודי טוב עם משפחה טובה ופרנסה טובה, יש יותר טוב מזה? ניתן להשיג משהו יותר משובח? אפשר להשתוקק ליותר גבוה ונעלה מזה?


יהודים יקרים! אחים אהובים! חסידים נפלאים! מאמינים נאמנים! זכינו לרבי גדול ונורא, רבי שרק הוא יכול לגלות לגדולי הצדיקים ולמופלגי הלומדים שכמה שהם יודעים וכמה שהם הגיעו, עדיין לא התחילו להשיג בגדולת הבורא יתברך. רבי שרק הוא הצליח לדבר ולעודד את הפחותים והירודים שבישראל. רבי גדול כזה שגם דור עני ושפל כמונו זוכים על ידו לדבקות ושמחה בהשי"ת. כשכל הדורות מרבינו עד ביאת המשיח החזיקו ויחזיקו מעמד רק בגלל שהיה רבי בעולם שצעק "גיוואלד אל תתייאשו אין שום ייאוש בעולם כלל". רבי שיכול לומר מילים מסמרות שיער אלו "אפילו בשאול תחתיות יכולים להיות סמוכים אליו יתברך" רבי שמגלה לכל יהודי שבעולם שהשם יתברך נמצא איתו עמו ואצלו גם אם הוא רחוק וירוד ומנוער ושפל ולא נכנס לשערי הקדושה אפילו כמלוא חוט

כי כשכולם כועסים עלינו - רבינו מרחם עלינו. כשכולם צועקים עלינו - רבינו מנחם אותנו. כשכולם משפילים - רבינו מרומם. כשכולם מייאשים - רבינו נותן תקווה. כשכולם מעציבים - רבינו משמח. כשכולם שוללים את זכות קיומנו בעולמו של הקב"ה - רבינו נותן לנו במה מרכזית בעולמו של הקב"ה. כשכולם משדרים לך מי אתה טיפש עלוב - רבינו משדר לך "אחי חזק ואחוז עצמך". כשכולם מתפלאים מי צריך אותך בעולם - רבינו מגלה לך שאתה הדבר הכי יקר בעולם. כשכולם מחליטים עבורך 'אבד שברי ותוחלתי מהשם' - רבינו זועק אליך 'חסדי השם כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו'. כשכולם אומרים עליך שאתה שחור משחור - רבינו אומר עליך שאתה מלא בנקודות טובות. כשכולם אומרים לך מי אתה שיהיה לך קשר אישי עם השי"ת - רבינו אומר לך שהשם מחכה רק לדיבורים האמיתיים שלך. כשכולם מספידים אותך – רבינו מגלה לך איך להתחיל מחדש.

אבל! צריכים לזכור היטב היטב שרבינו לא מסוגל להושיע אותנו רק ישועה קטנה שנהיה יהודים טובים וישרים, רבינו יכול להרים אותנו כל כך גבוה שנהיה צדיקים גמורים ממש! צדיקים נוראים מאוד!!
ענווים בתכלית השלימות
קדושים בתכלית השלימות
שבירת כל התאוות בתכלית השלימות
קיום המצוות בתכלית השלמות
אהבת השם בתכלית השלימות
יראת השם בתכלית השלימות
שמחה בתכלית השלימות
אמונה בתכלית השלימות
דבקות בד' בתכלית השלימות
תפילה בתכלית השלימות
אהבת ישראל בתכלית השלימות
וכו' וכו' וכו' וכו'

הבעיה שלנו היא שאנחנו לא מרשים לעצמנו להאמין לרבינו שהוא יוליך אותנו בדרך של צדיקים גמורים. קשה לנו לקבל שנגיע לדרגות גבוהות ונעלות כאלו. אז אנחנו מסתפקים באוצרות הגדולים שזכינו לדלות מהנחל הנובע וזהו, כשביחס למה שרבינו יכול לתת לנו זה אפילו לא טיפה מן האוקיינוס השחור והאטלנטי גם יחד!

צריך להתחיל מחדש לחפש את הצדיק! לחפש את דרכו, לחפש את הבטחותיו, לחפש את הניצחתי ואנצח שלו, לחפש את הגמרתי ואגמור שלו, לחפש את עצותיו. לחפש את תורותיו. לחפש את כוחו. לחפש את סודו, לרוץ אחרי האוצר של יראת שמים

ובמילים אחרות- לחקות את רבי נתן קדוש ד'.
לרוץ אחרי הרבי לפחות 0000000000.1% מאיך שרבי נתן רץ אחרי רבינו,
להאמין ברבי לפחות 0000000000.1% מאיך שרבי נתן האמין ברבינו,
לשמוע לדברי הרבי לפחות 0000000000.1% מאיך שרבי נתן האזין לדברי רבינו,
לקבל את דברי הרבי לפחות 0000000000.1% מאיך שרבי נתן קיבל את דברי רבינו,
לצעוק 'הבער אותה בליבי' לפחות 0000000000.1% מאיך שרבי נתן צעק בנהר בוג בכל ליל שבת,
לבעור ברבי לפחות 0000000000.1% מאיך שרבי נתן בער ברבינו
אשרינו מה טוב חלקנו אשרינו ואשרינו אשרינו ואשרינו ואשרינו ואשרינו

הצורה של ר' גדליה זיע"א הוא צורה של דביקות וגעגוע אין סופי
(גם אצל רבי שמואל הורביץ רואים את זה)

סיפורי מעשיות, סוף המעשה הסתום וחתום מעשה ב' ממלך וקיסר: והמלך, צוה להכריז בכל מדינה ומדינה שכל מי שנמצא בכל מקום שהוא, גר או אורח ובורח ומגורש, שכולם יבואו על החתונה שלו, איש מהם לא יהיה נעדר, ויקבלו מתנות גדולות.
אפשר שזה מרמז על הראש השנה של רבינו איש האלוקים באומן

"טוב יום המוות מיום היוולדו"
שההסתכלות שיש לבני אדם על אדם שמת היא הסתכלות טובה יותר ונכונה יותר מההסתכלות על האדם ביום היוולדו
שביום היוולדו מצפים ממנו להכי מושלם שבעולם וכל מום קטן שבקטנים מיד רואים ומבחינים ומורידים מערכו
מה שאין כן ביום מותו מחפשים מאוד אחרי כל נקודת זכות קטנה שבקטנים ומשבחים ומפארים אותו על זה מאוד
ועל זה הדרך "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית המשתה"
שמחתן מצפים למושלמות ובורחים ומפחדים מכל רמז של בעיה
ואילו בבית אבל רח"ל מחפשים כל טוב וכל מידה טובה מה הוא היה טוב איך הוא התפלל ואיך היה מסור וכו'
וזוהי ההסתכלות הנכונה שצריך תמיד, לחפש ולבקש את הטוב בכל יהודי
"נאר אזמרה!"

אצל רבי ישראל בער רואים את האמת של ברסלב
בשנים האחרונות מדברים ממנו יותר ויותר, מצטטים אימרות בשמו ומתפלאים מגדולתו
אם זה היה במקום אחר, היו מתנערים ממנו כי זה היה בושה ל'פירמע'...
אבל ב"ה אצלינו מסתכלים על האמת, וכשרואים יהודי עם אמת כזה, עם לב כזה, עם הרגש כזה, כולנו רצים אחריו ואומרים עליו מקודש מקודש

אז תדבר עם זה שמעורר מחלוקת באוויר הקיבוץ
במקום להסביר לשה, תנסה להסביר לדוב...
ואין שום החרמות הדדיות ושנאות ישנות חוץ מלקהילה מאוד מסויימת שקשורה לשורה הראשונה והשנייה כאן...

ובוא לא ניתמם. האוויר הנח והזך בקיבוץ הוא פלא עליון והאהבה העצומה ששורר בין המתפללים הוא נפלא ביותר. תראה בציון איך הננח עומד ליד הליטאי והסאטמר עומד ליד האגודאי וכו' וכו' וכולם שופכים לב כמים נוכח פני ד'. ושנאה כבושה בצדק רב על קהילה מאוד מסויימת לא עושה את כל הקיבוץ למקום מחלוקת ומדנים. ואפילו כלפי קהילה זו, זה אחרי עבודת המידות גדולה

תשאל את @בדרך מה הוא אומר על זה...

היה פעם שיח פתוח במורשת הנחל ואחד שאל האם יש להימנע מלהעריך חבר וידיד כדי שלא ייפול לגאווה? אחד המשיבים ענה בזה"ל: "זה פיקוח נפש!!!" חייבים לשבח ולהשביח להעריך כמה שיותר!

כמובן כנ"ל שלא להפוך אותו ל'מפורסם' ולא להפוך אותו לבעל רוה"ק (כשאינו כזה)