בשעה שתים עשרה וחצי בצהריים אחרי תפילת שחרית חפוזה במניין האחרון הוא חוזר הביתה תוך שהוא נוזף בעצמו: שוב פעם קמת מאוחר? אני לא מבין איך אתה בכלל מצליח לישון על כזה מזרון קרוע ושרוט אבל עוד לקום מאוחר? ליד תיבת הדואר הוא מוצא כרגיל ערימת מכתבים חמוצה, הוא מהרהר לעצמו אהה, כנראה שוב פעם התראה לפני סגירת המים החשמל והגז ועוד הודאה על עיקול הבנק שחוץ מחובות לא מועיל מאומה וכנראה גם אזהרה אחרונה ממוסדות החינוך של הילדים על כך שאם תוך יומיים לא משלמים את שכר הלימודים של השנתיים האחרונות הרי שהוא יצטרך ללמד אותם לבד חומש וגמרא ואותיות האלף בית, כי הם אינם יודעים, הוא מהרהר, שהוא כלל אינו יודע ללמוד, הוא מוציא את המכתבים ומעלעל בהם כשפתאום נפלטת לו מהפה צעקת אוי! שאפילו אשתו החצי חרשת מצליחה לשמוע, היא מדדה בכבדות לעברו מה קרה?! היא שואלת בקול צרוד מה עדיין יכול להפחיד אותך? הם רוצים לקחת מאיתנו את הצריף הזה הוא מצביע ברעדה על ביתו המט ליפול נו! היא מנפנפת בידה בביטול דומני שהגינה הקרובה יותר יפה ונוחה מהבית החלוד והמצחין הזה, הגינה גם יותר קרובה לפח האשפה ושם כידוע נמצאים הרבה מעדנים שאנו יכולים רק לחלום עליהם, הרעיון דווקא מוצא חן בעיניי, הוא חושב בקול, וחוץ מזה ישנם סיכויים קלושים שמישהו גם ירחם עלינו וייתן לנו משהו חם לאכול אולי קצת שעועית חמה אולי מעט תה חמים וכולנו נהנה, טוב, הוא מכריז, הבה נקדים אותם בצעד יהיה מעניין לראות את פניהם המופתעות וההמומות של נציגי ההוצאה לפועל כשיראו שאין אף אחד בבית, הוא חושב בשעשוע, בואי נוציא את מעט השמונצעס שנשאר לנו מהנדוניה, הם נכנסים לבית ומחפשים מה ניתן לקחת איתם אבל כשהם רואים שחוץ ממשפחת עכברים שהתנחלה לה בבית אין שם כלום הם יוצאים בקלילות לכיוון הגינה שם הם בודקים כל ספסל עד שהם מחליטים על כמה ספסלים שהם יציבים ונוחים מספיק והם מתיישבים כל אחד על ספסל אחד ונרדמים---
מחזה כל כך לא שגרתי בה בני זוג יהודיים אומללים נרדמים על ספסל בגינה לא מאפשרת לאף עובר אורח להישאר אדיש. חיש מהר נתעוררו מתפללי בית המדרש וחברי הקהילה עבורו והוחלט על אסיפת חירום אצל ראש הקהל.
בערב בעת האסיפה הגיע גם יהודי לא מוכר הדור צורה עם עיניים מאירות שהתיישב בפינת החדר בלי למשוך הרבה תשומת לב.
ראש הקהל התחיל לתאר כמה אומלל הוא דלפון זה וכמה עלינו לעזור לו במהרה לפני שיהיה מאוחר מדי "כבר עכשיו זה מאוחר מדי" אומר ראש הקהל היקר והמסור והרחמן "אבל עוד מעט גם לא יהיה חלילה את מי להציל! הבה נחשוב על פתרון טוב שיציל את המשפחה"
המתאספים החלו להעלות רעיונות אופנים ודרכי פעולה אפשריים שניתן בעז"ה לעזור ולהושיע:
"צריך לדאוג לו ללחם וממרח שוקולד שיהיה לו כל יום מה לאכול"
"צריך לקנות עבורו מזרונים נוחים וטובים שיישן כראוי"
"אבל הוא הרי צריך בית?" תמה ראש הקהל
"אז אולי ניתן לו לישון במחסן של בית הכנסת"
"אבל מה יהיה עם החובות הרבים שהוא חייב?"
"נשים קופת צדקה בבית המדרש עם מודעות 'צעקה' ו'הצילו' שיגרום ליהודים לשלשל הרבה מטבעות"
"ומה עם השכר לימוד של הילדים שלו?"
"נדבר עם המנהלים שיסכימו לחכות עוד קצת"
"אבל במצב הזה הוא נשאר שבר כלי שהקהילה מרחמת עליו ופורסת את חסותה עליו אבל מסכן הוא נשאר?"
"מה אפשר לעשות?! זה המציאות ואנחנו לא יכולים לעזור לו בזה"
כולם מהנהנים ומסכימים "לפחות נציל אותו מחרפת רעב ומסכנת הצטננות ברחוב" מהרהרים המתאספים
בום!!! דפיקה עוצמתית על השולחן מבהילה את כל הנוכחים כולם מסובבים את ראשם למקור הדפיקה והם מגלים שהדופק הוא הפלוני האלמוני הלא מוכר שישב עד עכשיו בצד בשקט בלי להגיד כלום
"מה קרה?!" תולים בו כולם את עיניהם באי הבנה מוחלט ובולט
"רבותי!!!" הוא נותן שאגה "זה כל מה שיש לכם להגיד?! זה המקסימום שנכנס למוח שלכם?!" ואז הוא פורץ בבכי נורא ומבין היבבות נשמעים קולות מרוסקים עטופים רחמים אין סופיים, "יהודי נמצא בצרה צרורה, משפחה שבורה, ילדים ברחוב, בלי בית, בלי אוכל, בלי גשמיות, ובלי רוחניות, בלי חיים, בלי חיות, בלי פרנסה, בלי כבוד, בלי כלום, וזה כל מה שהצלחתם להשיג?! לחם עם ממרח?! מחסן של בית הכנסת?! לדבר עם הנהלת הת"ת שיחכו מעט?! קופת צדקה?! זה המקסימום שהצלחתם להגיע אליה?! ומה עם הרוחניות שלו? על זה לא חשבתם אפילו! האם חשבתם על כך שהוא צריך לדעת ללמוד?! יש לכם דרך איך להכניס לו טעם בתפילת שחרית?! לתת לו הרגשה בשבת קודש ובמועדי השנה?! אוי!!!! אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה"
המשתתפים נכנסו להלם מוחלט. פיהם איבד את יכולת הדיבור, מוחם הפסיק לחשוב, והם תלו בו עיניים המומות ונדהמות. עברו חמש דקות תמימות עד שראש הקהל הצליח לשחרר את החסימה מגרונו והוא פותח בצרחות על היהודי "אתה יכול להסביר לנו מה קורה פה?! אתה מוכן לספק לנו הסבר מתקבל על הדעת לשערורייה שהתחוללה כאן לנגד עינינו?! יושבים כאן יהודים רחמנים בני רחמנים ומטכסים עצה מה לעשות כדי להציל יהודי מהצרה שנקלע אליה ומעלים עצות ודרכי פעולה איך לעזור לו מצרתו ואתה בא ומעז להביע עמדה?! ועוד לבוא בטענות?! אתה לא מתבייש?! צא מכאן!!! אתה בטוח אינך יכול לעזור במאומה אז לפחות תשתוק ואל תבלבל את הנוכחים החשובים בצעקות סרק וזעזועי הבל!!! בוש והכלם!!! איך אתה מעז לדבר עלינו סרה שאנו לא יכולים ולא רוצים להושיע יהודי איך מלאך ליבך להוציא לעז על יהודים מכובדים גומלי חסדים שכל מאוויים ומחשבתם הוא לעזור ליהודי הנמצא בצרה!!!"
היהודי הדופק מביט בהם במבט ברור וצלול מלא בביטחון בתעצומות ומשיב להם ברוך וברחמים "אולי אתם מוכנים לשמוע עד הסוף במקום להתקיף בצעקות ואיומים? יש לי דרך ואופן לעזור ליהודי ולהושיעו מכל צרותיו ולהרימו לרום הדרגה בגשמיות וברוחניות עד שאתם כולכם תתביישו ממנו!!!"
כאן פקעה לגמרי סבלנותו של ראש הקהל "שני דברים לי אליך" הוא פונה אל היהודי בזעם רב "ראשית אני בטוח במאה אחוזים שאין לך שום אפשרות להביא כזה ישועה גדולה ליהודי הנמצא בכזה תהום כי זה כלל לא מציאותי ואתה סתם רוצה להתרברב ולהתגאות עלינו. ושנית אינני בטוח שאהיה כל כך שמח שהוא יעקוף אותנו ויגיע לרום הדרגה, אחרי הכל הוא כזה פחות וירוד וזה כלל לא מתאים עבורנו שהוא יהיה צדיק גדול מאיתנו, חכם יותר מאיתנו, ועשיר יותר מאיתנו. על כן הינך מוזמן לצאת מכאן ברגע זה ולתת למומחים לנהל את העניין על הצד היותר טוב ומועיל שיביא ישועה טובה ליהודי אומלל זה -אף שהיא זמנית וקטנה בלבד- אבל ישועה היא ולא הבלים למכור לו ולתעתע בו כאילו שניתן באמת להושיע יהודי להעלותו לרום הדרגה ואחר כך להותירו עלוב ומרופט ומיואש לצד שברי התקווה שהתנפצה בקול רעש אדיר" ראש הקהל אוחז את היהודי בכתפיו ומראה לו את החלק החיצוני של הדלת, טורק אותה על פניו. וממשיך באסיפה הדחופה, לא לפני שהוא מסובב את המנעול שלושה סיבובים ומוודא שכל הנוכחים עתה הם מוכרים וישרים ובעיקר מציאותיים.
בצר לו החליט היהודי להתנהל לבדו בדרכו המיוחדת והמופלאה ללא עזרתם של ראש הקהל ונכבדי הקהילה שבמאמציהם הרבים מצליחים להגיע רק אל טובה קטנה מאוד שמחזיקה רק מעט זמן כשגם אז הישועה היא מלאה סדקים וצרות.
הוא פונה לעבר היהודי האומלל ומתחיל לדבר איתו על מצבו הוא מספר לו שיש לו כח להושיעו ולהעלותו לגמרי ממצבו השפל והירוד ולהרימו לרום גבהי מרומים לעשירות מופלגת מאוד מאוד לחכמה ולגבורה ובעיקר לדרגות גבוהות ביותר בקרבת השם ויראת שמים דרגות שרק צדיקים גדולים זוכים להם
העני שומע וכמעט מתעלף "האומנם?! אני הולך להיוושע?! איזה אושר!!! אתחיל לאכול סעודות דשנות ומשביעות, יהיה לי בית יפה, ילדיי ילמדו היטב ויצמחו לתפארת, אני אתחיל סוף סוף לדעת ללמוד, תהיה לי איזה הרגשה בתפילה, ולא אחכה מתי ייגמר כבר הסיוט הזה, יהיה לי מעמד טוב בקהילה, אעשה שידוכים טובים לילדיי ואתן להם נדוניה מכובדת!"
"יהודי יקר" פונה אליו היהודי הדור הצורה "לא הבנת אותי. אני לא רק ייתן לך אוכל בשפע ולא רק בית יפה, אני יכול להרים אותך יותר גבוה מראש הקהל הנכבד שלנו! עשירי הארץ יכרעו לפניך!! תגור בארמון מפואר כולו זהב טהור!!!! ואני לא אתן לך רק איזה טעם בתפילה, אני יכול להפוך אותך לצדיק גמור!!! תזכה ממש לתורה וגדולה! אבל העני לא מצליח לשמוע ולהבין, הוא פונה אל היהודי ומתחיל לשבח אותו ולהודות לו על כך שהוא בכלל מסתכל על עני מיואש ומרופט כמוהו במקום להתהלך יחד עם ראשי ועשירי ומכובדי הקהילה והוא גם הולך לעזור לו ולהקל את עולו הקשה ותלאותיו הרבים ולהרימו שיהיה כמו כולם יהודי טוב עם משפחה טובה ופרנסה טובה, יש יותר טוב מזה? ניתן להשיג משהו יותר משובח? אפשר להשתוקק ליותר גבוה ונעלה מזה?
יהודים יקרים! אחים אהובים! חסידים נפלאים! מאמינים נאמנים! זכינו לרבי גדול ונורא, רבי שרק הוא יכול לגלות לגדולי הצדיקים ולמופלגי הלומדים שכמה שהם יודעים וכמה שהם הגיעו, עדיין לא התחילו להשיג בגדולת הבורא יתברך. רבי שרק הוא הצליח לדבר ולעודד את הפחותים והירודים שבישראל. רבי גדול כזה שגם דור עני ושפל כמונו זוכים על ידו לדבקות ושמחה בהשי"ת. כשכל הדורות מרבינו עד ביאת המשיח החזיקו ויחזיקו מעמד רק בגלל שהיה רבי בעולם שצעק "גיוואלד אל תתייאשו אין שום ייאוש בעולם כלל". רבי שיכול לומר מילים מסמרות שיער אלו "אפילו בשאול תחתיות יכולים להיות סמוכים אליו יתברך" רבי שמגלה לכל יהודי שבעולם שהשם יתברך נמצא איתו עמו ואצלו גם אם הוא רחוק וירוד ומנוער ושפל ולא נכנס לשערי הקדושה אפילו כמלוא חוט
כי כשכולם כועסים עלינו - רבינו מרחם עלינו. כשכולם צועקים עלינו - רבינו מנחם אותנו. כשכולם משפילים - רבינו מרומם. כשכולם מייאשים - רבינו נותן תקווה. כשכולם מעציבים - רבינו משמח. כשכולם שוללים את זכות קיומנו בעולמו של הקב"ה - רבינו נותן לנו במה מרכזית בעולמו של הקב"ה. כשכולם משדרים לך מי אתה טיפש עלוב - רבינו משדר לך "אחי חזק ואחוז עצמך". כשכולם מתפלאים מי צריך אותך בעולם - רבינו מגלה לך שאתה הדבר הכי יקר בעולם. כשכולם מחליטים עבורך 'אבד שברי ותוחלתי מהשם' - רבינו זועק אליך 'חסדי השם כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו'. כשכולם אומרים עליך שאתה שחור משחור - רבינו אומר עליך שאתה מלא בנקודות טובות. כשכולם אומרים לך מי אתה שיהיה לך קשר אישי עם השי"ת - רבינו אומר לך שהשם מחכה רק לדיבורים האמיתיים שלך. כשכולם מספידים אותך – רבינו מגלה לך איך להתחיל מחדש.
אבל! צריכים לזכור היטב היטב שרבינו לא מסוגל להושיע אותנו רק ישועה קטנה שנהיה יהודים טובים וישרים, רבינו יכול להרים אותנו כל כך גבוה שנהיה צדיקים גמורים ממש! צדיקים נוראים מאוד!!
ענווים בתכלית השלימות
קדושים בתכלית השלימות
שבירת כל התאוות בתכלית השלימות
קיום המצוות בתכלית השלמות
אהבת השם בתכלית השלימות
יראת השם בתכלית השלימות
שמחה בתכלית השלימות
אמונה בתכלית השלימות
דבקות בד' בתכלית השלימות
תפילה בתכלית השלימות
אהבת ישראל בתכלית השלימות
וכו' וכו' וכו' וכו'
הבעיה שלנו היא שאנחנו לא מרשים לעצמנו להאמין לרבינו שהוא יוליך אותנו בדרך של צדיקים גמורים. קשה לנו לקבל שנגיע לדרגות גבוהות ונעלות כאלו. אז אנחנו מסתפקים באוצרות הגדולים שזכינו לדלות מהנחל הנובע וזהו, כשביחס למה שרבינו יכול לתת לנו זה אפילו לא טיפה מן האוקיינוס השחור והאטלנטי גם יחד!
צריך להתחיל מחדש לחפש את הצדיק! לחפש את דרכו, לחפש את הבטחותיו, לחפש את הניצחתי ואנצח שלו, לחפש את הגמרתי ואגמור שלו, לחפש את עצותיו. לחפש את תורותיו. לחפש את כוחו. לחפש את סודו, לרוץ אחרי האוצר של יראת שמים
ובמילים אחרות- לחקות את רבי נתן קדוש ד'.
לרוץ אחרי הרבי לפחות 0000000000.1% מאיך שרבי נתן רץ אחרי רבינו,
להאמין ברבי לפחות 0000000000.1% מאיך שרבי נתן האמין ברבינו,
לשמוע לדברי הרבי לפחות 0000000000.1% מאיך שרבי נתן האזין לדברי רבינו,
לקבל את דברי הרבי לפחות 0000000000.1% מאיך שרבי נתן קיבל את דברי רבינו,
לצעוק 'הבער אותה בליבי' לפחות 0000000000.1% מאיך שרבי נתן צעק בנהר בוג בכל ליל שבת,
לבעור ברבי לפחות 0000000000.1% מאיך שרבי נתן בער ברבינו
אשרינו מה טוב חלקנו אשרינו ואשרינו אשרינו ואשרינו ואשרינו ואשרינו
