@מקורב-מכבר כתב:

לכן ראוי מאד שמו"ל עלון יחפש כל דרך מעניינת מרתקת ומשעשעת להכניס לקרואים את המסר שרוצה להעביר, סיפורים משלים חידות תמונות והרבה תוכן קליל כתוב בצורה מרווחת ולא דחוסה מדי,

האם זה לא מה שיש בגליון מחוברים?
חידות, סיפורים ומשלים ושיחת חברים.

@לית-ליה-מגרמא כתב:

וְהִנֵּה בִּימֵי נְעוּרַי, חָלְפוּ וְעָבְרוּ אֶצְלִי כַּמָּה שָׁנִים שֶׁנִּפְלֵאתִי קְצָת בְּפֵרוּשׁ מִלַּת הָעִיּוּן שֶׁהִזְכִּיר רַבֵּנוּ זַ"ל לְעִנְיַן הַלִּמּוּד שֶׁבִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים. כִּי לִכְאוֹרָה אֵין יְכֹלֶת כְּלָל שֶׁיֻּכְפַּל זֶה הַלִּמּוּד לְפָשׁוּט וְעִיּוּן...
עַד שֶׁבֶּאֱמֶת נִמְצָאִים גְּדוֹלִים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ (וּמֵהֶם רַבִּי יְחִיאֵל מֶענְדִּיל בְּהַקְדָּמַת הַמַּפְתֵּחוֹת) הַמְּפָרְשִׁים מֵחֲמַת זֶה כַּוָּנוֹת הַמַּאֲמָר הַנַּ"ל עַל פֵּרוּשׁ הַדְּרָשׁ. אֲבָל בְּהֶמְשֵׁךְ הַזְּמַן מִדֵּי שָׁקְדִי עַל דַּלְתֵי סִפְרֵי מוֹהֲרַנַ"ת, אֲשֶׁר עָלָיו סָמַךְ רַבֵּנוּ זַ"ל אֶת יָדָיו לְמַלֵּא אוֹתוֹ בְּרוּחַ אֱלֹקִים לָקוּם לִדְרֹשׁ בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, עַד שֶׁגַּם כָּל דְּרָשׁוֹתָיו כֵּנִים וַאֲמִתִּיִּים, רָאֹה רָאִיתִי שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הַדְּרָשׁ חָתַר וּמָצָא מְסִלּוֹת נִפְלָאוֹת בְּלִמּוּד תּוֹרַת רַבֵּנוּ זַ"ל גַּם בִּפְשִׁיטוּת..
וַאֲדַבְּרָה בְּתוֹרָתוֹ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ. וְנִתְעוֹרַרְתִּי מִכָּל זֶה לְהַצִּיג בְּזֶה הַסֵּפֶר כַּמָּה מַאֲמָרִים מֵהַלִּקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן עִם הַבֵּאוּרִים כְּפִי הַמְּסִלָּה וְהַכְּלָל הַנַּ"ל, וּלְהַרְכִּיבָם וּלְבָלְלָם עִם אֵלֶּה הַשִּׂיחוֹת וְהַסִּפּוּרִים. [כוכבי אור שיחות וסיפורים י''ג]

תתארו לכם לפי השיחה הזאת את ראב''ן מתדיין פה בפורום, ומברר:
מה פירוש לימוד הלקו''מ ב'עיון' שצווה רבינו, להבין את הפשט יותר? וכי מה זה שונה מהלימוד הרגיל שצווה רבינו שגם בו צריך להבין את הפשט?
ואז עונים לו כל זקני הפורום: וכי לא שמשת את גדולי אנ''ש?
הלו אינך יודע שכל זקני וגדולי אנ''ש לומדים עיון על פי דרש?
אבל אז יענה להם ראב''ן, אדברה בתורתם נגד מלכים ולא אבוש, ואף על פי שגדולי אנ''ש לומדים עיון ב'דרש', - אני, כן אני הצעיר, מדי שוקדי בספרי מוהרנ''ת מבין מר' נתן שסמכו רבינו, שהלימוד צריך להיות על פי 'פשט'.
תמשיכו לבד את הדיון, מה יענו לו זקני הפורום (וכי את מי שמשת?) ומה הוא יענה להם (שמשתי את אבי מורי, ויש לי הוכחות מדברי רבינו), וכיצד הם משיבים לו (אבל כל גדולי אנ''ש לומדים בדרך שונה), וכך נמשך הדיון עד עצם היום הזה.

בהחלט אם היית כותב כמו שר"א כתב, אם הזהירות והעדינות אולי היו מקבלים דבריך.
נראה לי שבעיקר לא אהבו את סגנון הכתיבה.

אני לא חושב שהיו מאנ"ש שפירטו מי הוא המש"ש מה שמו, וכמה חסידים יש לו.
התעסקו בעיקר בלפאר ולהדר את שם רבינו ו"הרע ממילא יפול"
כשיש לך את רבינו בתפארתו אתה כבר לא מתקטנן על כל אחד איפה הוא ומה הוא.

(לעיל הבאתי סיכום מהמאמרים "בעקבי הצאן" האם יש למישהו הערות על זה? תודה)

@חכם-ותם כתב:

אם היה הנהגה ברורה מרבינו שעל כל תלמיד מונח לברר בעצמו מי הם המפורסמים של שקר, למה באמת אנ"ש לא עסקו בזה???

גם כך ברסלב היתה נרדפת והם לא חיפשו עוד מחלוקות.
ובכלל עסקו בעיקר בעשה טוב.

3 מאמרים בנושא, באבקשה במדור "רפאה נפשי"

גליון 28

גליון 29

גליון 30

אין לי דעה ברורה בנושא, וברור לי שיש אנשים שחייבים ללכת לטיפול בתור 'עזרה ראשונה', - אנשים שחוו טראומות וכדו',
השאלה היא אם בן אדם נורמטיבי צריך ללכת? אני חושב שלכ"א יש את החיפוש האישי שלו ורבינו עושה עסק מעצם החיפוש עוד לפני התוצאות ["איך שהוציאה לא סיפר"]

@שמחה כתב:

רק תציין שגם על השאלה הראשונה עניתי שזה לא וידוי ולא תיקון ולא דרך לעבודת ה'
זה פשוט דרך לאמת. לעצמך. ומשם הדרך מתחילה לאיפוא שרק תרצה

השאלה אם אין בעיה בזה עצמו - לפרט לחבר את המעברים שלי.
מותר לדבר בכלליות אבל לא בפרטות.
ראה באשכול וידויניקעס

@מאיר-לב כתב:

האם תוכל להביא את תמצית דבריו לגבי היחס לצדיקים שאינם חסידי ברסלב?

זכורני שהוא כתב על זה.

פרק "רבות בנות עשו חיל" - גליון 21

• רבינו שיבח את הצדיקים שבדורו, המגיד, התולדות, רלוי"צ מברדיטשוב ועוד ועוד.
• רבינו לימד אותנו לכבד את כל יראי ה'.
• טוב לראותם
• ולהתברך מפיהם (ההנהגה למעשה במאמרים הבאים)
• יש צדיקים שאין הלכה כמותם ואעפ"כ אין לגנותם.
• ה'צדיקים הנסתרים' הם לאו דווקא שואבי מים אלא יכול גם להיות א' מאנ"ש הפשוטים.

הפרקים 22-23 הם על גדולת רבינו יותר משאר הצדיקים

פרק "אל מול פני המנורה" - גליון 24

• כל הצדיקים הם ענפים לצדיק יחיד הדורות.
• תיקון העולם הוא שזה יהיה באיתגליא (כמו שהיה אצל ר' יודל והמגיד מטראוויצא שהתבטלו לרבינו על אף שהיו בעצמם אדמורי"ם)
• יש לברר מיהו ענף עם ריח המעורר ריח שורש הצדיקים ומיהו ענף המבאיש ריחו ח"ו (שערי צדיק)
• רבינו הוא השורש ולכן הוא מאיר את שאר הצדיקים ולכן כשחסידי ברסלב לומדים שאר ספרי חסידות יש להם הרגשה מיוחדת יותר משאר חסידים.
• לחסידי ברסלב יש הרגשה מיוחדת בקברצי"ם בגלל זה.

גליון 25 לא נפתח

פרק "מי ירפא לך" גליון 26

• רבינו הוא הרופא ובלעדיו אבדה תקוותינו

פרק "כאשר ישא את היונק" גליון 27

• השפע והברכה נמצא אצל צדיק האמת.
• "תוכל לפעול פה יותר מהעולם כולו"
• "צדיק" זה רק השלם בקדושה בתכלית
• צריך לכבד כל הצדיקים אבל לא לקבלם כרבי מובהק, לא לאכול שיריים וכו'
• בקברי צדיקים אין את החשש הנ"ל ולכן אנ"ש מרבים ללכת לשם.

פרק " גבהו דרכי מדרככם" - גליון 30

• אנ"ש למדו ספרי חסידות
• ספרי החסידות יקרים מפז ומפנינים אבל עיקר העסק וההתקשרות הוא בספרי רבינו
• אנ"ש לא "הסבירו" את הליקו"מ לפי התניא וכדו' אלא להפך וכו'
  -"לבל יתערב זר בספר"
• ספרי החסידות מאירים את הנר האמצעי - אל מול פני המנורה
• ספרי רבינו הוא כרכא דכולא ביה!
• העסק בשאר ספרים הוא לא באופן של יניקה, כי אזי דומה לתינוק היונק מכמה מניקות, הגורם לחולאים.
• ספרי רבינו הם כמו בשר ודגים.
• רבינו הוא חידוש ש"אם היה הבעש"ט שומע תורתו היה אצלו ג"כ חידוש"!
• "בלימודו בכל הספרים עי"ז יבין יותר מעלת וקדושת הננמ"ח זיע"א" (שערי צדיק)

כתבתי הכל בנקודות ולדעתי הרוצה לברר הדברים לאשורם צריך לקרוא בפנים, - הכל מבואר יפה וברור.

כמובן כתבתי את הדברים בקיצור נמרץ.
כדאי לקרוא את המאמרים בפנים.

@לב-העולם-אתה
סיכום פרק "כעט אצל הסופר" - גליון 14

התלמידים (שקיבלו מדור לדור) מוגדרים כ'חברים' ואעפ"כ יש לנהוג בהם כבוד ואף להתבטל עליהם אבל לא בתור שררה ומנהיגות, והם בעצמם צריכים להמשיך ולחפש את הרבי.

פרק "יהושע בן נון" - גליון 15

התלמידים לא מעבירים רק 'מידע' אלא את הרגשת הלב - גדולת הרבי וכו'
אין תלמיד יחיד יש כמה בכל דור.
התלמידים הם המשרתים הנאמנים ולאו דוקא העובדים הגדולים וכ"ש ש'מופתים' זה לא העניין.
כ"א יכול להיות תלמיד שעושה תלמידים גם 'קטן במעלה'.

פרק "טבע הקטנות שיתבטל לגדלות" - גליון 16

אנ"ש נזהרו ופחדו מכל גינוני כבוד, הכולל:

• תארים ושבחים
• בגדי כבוד
• השתמשות בזולת (גבאי)
• על המציבה מיעטו מאוד בשבחים

פרק "ותקנינו בעצה טובה" - גליון 17

אנ"ש לא נתנו עצות באופן של 'עשה כך' ולא לקחו את הבחירה מהזולת.
רבינו גם נהג כך.
מטרת חלוקת העצות הוא החיפוש האישי ואף אחד אינו יכול לקחת זאת.
ביותר נזהרו שלא יווצר מצב של פירסום ולכן הכל היה באופן של שיחת חברים שחידדו את צדדי הספק לכאן ולכאן אך לא הכריעו.

ע"כ לעת עתה.

ממליץ ללכת עם תורה ולקחת את זה בתור "טיפול אישי".
דיברתי גם עם פסיכולוג חסיד ברסלב שהולך עם תורות והוא אישר לי שאין לזה תחליף!
סיפר לי שיש כאלה שמתמכרים לפסיכולוג אע"פ שכבר טופלו ויכולים להיות עצמאים, (וזה אחד מהבעיות) אז הוא שולח אותם לללכת עם תורות.

חבר-אני כתב:

גם בספר בעקבי הצאן של הר' יעקב נתן אנשין מבוארים הדברים היטב.
האם יש אפשרות להעלות לכאן?

כל חוברות אבקשה

ראו בעיקר מגליון 14 והלאה במדור בעקבי הצאן
שם מדבר מעניין התלמידים ובהמשך גם על ההתייחסות לשאר הצדיקים ועוד.

גם בספר בעקבי הצאן של הר' יעקב נתן אנשין מבוארים הדברים היטב.
האם יש אפשרות לעלות לכאן?

@איש-היער כתב:

מה זה ה'ברכו' הראשון?

חבל שלא אמר שזה ב'אדון עולם'

@bjni "עמוד זה כבר לא קיים" כנראה שלחת קישור ישן.

אגב בנוגע להגרש"ב שמעתי שר' צבי חשין אמר לו שהשכר שלו יהיה כעין הנאמר אצל יהודה "מי גרם לראובן שיודה" כלומר בזכותו יגיעו בשנים הבאות עוד ועוד בחורים מישיבות ליטאיות. (להעיף מהישיבה כבר א"א, "וכי כמה מליונים שווה יותר מתיקון לנשמה?"...)

ואגב התפרסם תיעוד שהוא רוקד בהתלהבות עם מאות בחורים במוצאי יו"כ "מי יתן לי אבר כיונה...

@מחוברים
לדעתי טוב שיש מגוון, אחד מתחבר יותר למאמרים עמוקים והאחר לסיפורים ולשירים (אולי צריך מדור כזה - שיר, אבל ברמה גבוהה לא סתם חרוזים (יידל ברוין כתב בזמנו "יוצרות" על תורה א' תנינא התפרסם בעיינות ותהומות, זה היה מדהים)

ויש גם מאמרים משולבים שזה ממש חזק, אתה קורא סיפור ובסוף "דחפו" לך ענין עמוק.

לדעתי כדאי שיהיה מדורים נוספים כמו מדור מיוחד על הכלל החמישי והי"א - "קשרי המקראות" (כמו שיש מדור "צפונות" מיוחד על כלל ב' - לדייק בכל תיבה) שבו בכל פעם פותחים פסוק וכדו'. אכן יוצאת חוברת שלימה על זה, אבל שם זה רק נקודות להתבוננות וכאן צריך גם כזה שנותן תשובות.

ואולי עוד מדור מיוחד על א' מהכללים (אני חושב שבתורה א' הכלל של זה לעומת זה מאוד נוכח)

ואולי בכלל מדור שמבאר בכל פעם כלל מסוים ע"פ התורה הזאת, (וזה אכן נעשה כמה פעמים במדור שיחת מתחברים)

בגליון הבא צריך מאמר מיוחד שיזמין את הציבור להצטרף ללימוד תורה א', למרות שזה תורה שכבר נלמדה אין ספור פעמים בכל מיני מסגרות, עד כדי שבעוונותינו הרבים החן שלה נפל.... ודוק.

ב"ה הגליון גדול ומורחב אבל בגלל שזה יוצא רק פעם בחודש, לא יזיק אם הוא אף יעקוף את אבקשה

@מחוברים
טענה ששמעתי ממישהו שמבין בכתיבה, הסיפורים לא נראים אמיתיים, כי גם כך יוסף לפשיץ כותב מאוד יפה וציורי, ועוד הוא צריך לשנות פרטים עד כדי פנים חדשות - הסיפור נשמע לא אמיתי.
אני אישית מאוד אוהב לקרוא ואני יודע מקרוב שהדברים אמיתיים. (גילוי נאות, אחד מהסיפורים שפורסמו בעבר היה עלי)

אבל יש דרך איך כן לתת הרגשה שהסיפור אמיתי למרות שצריך לשנות פרטים, כמו למשל

• לכתוב פרטים לא הכרחיים,
• לא לסגור קצוות, כלומר להשאיר פתוח (רק ב"סיפורים" יש "סגירת מעגל"...)
  לתשומת ליבכם, ושוב תודה על המאמרים והסיפורים.

ראה ההרחבה באשכול ראייה או התקשרות

וראה גם כאן הקשר בין ראיית הצדיק ל"מזליה חזי" שרואה את האי"ס

@פשטן-מושבע כתב:

יש במאמר בחי' של ראיה שהיא לאו דווקא גשמית אלא מסוג אחר, ולא לדרוש זאת ממקומות אחרים [פניו שכלו ונשמתו סימן קצ''ב או ע''י התלמידים סימן קנ''ג]. ואף על פי שהביא זאת הפרפראות, מ''מ אין לומר שזהו הפשט ואין בלתו,

התיקון של ראיית פני הצדיק נעשה מפני שהוא מניק לישראל באור תורתו.
וגם הפל"ח מחזק את דבריו מיניה וביה מתורה זו:

"וע"ש במאמר רבב"ח שאינו מזכיר שם כלל ענין ההסתכלות, רק ההתקרבות שזה בחינת ושדיוהו לגודא שהקריב את עצמו להצדיק וכו', והצדיק הוא בחינת ברית מלח עולם, וידוע כי מלח הוא פולט הדמים על כן על ידי ההתקרבות להצדיק נתתקן המדות הבאים מדומם צומח שהם עצבות והתאוות הבאים מדמים עכורים וכו' נמצא מבואר בכאן שעיקר התיקון נעשה על ידי ההתקרבות וההתקשרות"

טיפשאי ושטות הם הפך הדעת שהוא היסוד בתורה.
כל המטרה היא לקבל דעת מהצדיק עד שידע שכל מאורעותיו וכו' וכמובא בהמשך שדורו הדבוקים למשה רבינו ראוי להם לדעת וכו'

• כאן רבינו מוסיף את עניין הדביקות לצדיק שהוא ממש עניין ההתקרבות והתקשרות לצדיק המגביל לראיית פניו. נמצא שע"י ראיית פני הצדיק זוכים לדעת הפך הדברי שטות.
  אמנם עדיין לא לדעת השלימה אלא עכ"פ לזריקת הדברי שטות.

[בהקשר להנ"ל, עיין בהלכות שלוחין א': "וְעַל כֵּן אֵין קָטָן עוֹשֶֹה שָׁלִיחַ וְלֹא נַעֲשֶֹה שָׁלִיחַ, כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר, שֶׁבְּחִינַת כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב, הוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה הַדַּעַת. וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב כַּמּוּבָא בִּתְחִלַּת מַאֲמָר אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ (סִימָן ד'), עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן הַקָּטָן שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ שָׁלֵם עֲדַיִן, עַל כֵּן אֵין לוֹ דִּין שְׁלִיחוּת, כִּי עִקַּר דִּין שְׁלִיחוּת עַל יְדֵי בְּחִינַת הָאַחְדוּת שֶׁהוּא תָּלוּי בְּדַעַת כַּנַּ"ל.]