@פעור אולי תנסה לפתוח ביאוה"ל בתורה זו אחרי שיש באמתחתך כאלה שאלות יפות,
ואגב הביאור על התורות הראשונות וביניהם תורה ד' נכתבו באופן מובן יותר, וזה משום שזה עוד נדפס בחייו וידוע שר' אברהם שטערנארץ גם עבר עליהם.

@פעור
כדי לקבל אור צריך כלים ולבושים וכנ"ל.
ככל שנשים עיון בפני הצדיק [והיו עיני"ך רואות את מוריך] כך נקבל יותר אור,
זה גם המטרה של העיון בליקומ, לכן ר"א רצה שנתאמץ קצת... כל קושי מוליד עוד כלי.
עובדה שאת ספרו כוכבי אור הוא כתב בלשון מובנת.

במשפט אחד: א"א להעלות את המלכות ולהשאירה כך ללא החיבור שלה לשורשה, כי אז היא שוב נשארית חשוכה ושבורה, לכן ללא הת"ח שהוא האור, גם אם נוציא את המלכות בעצמינו היא שוב תיפול, או עכ"פ יש לה פונטציאל כזה (ואפשר לדייק זאת מהמשל שם שבחושך הוא מתיירא מן הקוצים וכו', דהיינו בגלל שהמלכות לא מאירה -לא מחוברת לשורשה, עלול להדבק בה כל המרעין בישין... אלוהים אחרים, קוצים, פחתים וליסטים וזה הכל בגלל החושך ואפילה)

@א-שכטר כתב:

@חבר-אני כתב:

מתבאר בתורה שכ"א הוא בחי' המלכות

רוצה לפרט איפה זה מתבאר בתורה

אכן כמו ש@מאיר-לב כתב. ויש עוד ראיות לזה 1)כשעצמותיו של יהודה נתקנו רבינו אומר שהמלכות בעצמה נתקנה כי יהודה הוא בחי' מלכות, ולפי"ז כשעצמותינו מתחברים זה אומר שאנחנו המלכות נתקנים (ואם תרצה, יהודה זה יהודי)
2) "לבתר ירחי שתא" מסביר רבינו שע"י השבטים נתתקן המלכות, וירחי בפשטות זה לבנה/מלכות נמצא שהשבטים, עם ישראל בעצמם הם המלכות.
3) שורש המלכות הוא אש/ ת"ח, ובהמשך רבינו אומר שהצדיק נקרא אם...והתינוק נתעורר לקראת אימו היינו לשורשו נמצא שאנחנו המלכות נמשכים מהצדיק שהוא השורש.

האמת שהשאלה נשאלת גם מתוך התורה.
רבינו מסביר:

1. ע"י הווידוי מוצאים את הצירופים הרעים מהעצמות -שאז מוצאים את המלכות מגלותה -בין העכו"ם.
2. יש עוד תיקון שהווידוי יהיה לפני ת"ח, והיינו שאחרי שהוציא את המלכות, כעת צריך להעלותה לשרשה, שזה הת"ח שהוא אין, ואז זוכים להגיע אל ה"כולו טוב"... עד לידיעה שהכל לטובתו.

ואם כן לפי"ז בתיקון הראשון היינו בעצם הווידוי, העצמות כבר נתקנים ורק בכדי להגיע אל השלימות ש"כל מאורעותיו וכו' צריך את הת"ח.

והנה במעשה של הבעש"ט וכן כאן בתוך התורה במעשה של יהודה רואים שהווידוי לבד לא עזר לתיקון העצמות!
מוכרחים לומר שתיקון המלכות והוצאתה מגלותה תלוי ג"כ בת"ח!

ויש לומר: בסוף התורה מובא ענין הירח שהוא בחי' מלכות כידוע (וכן כתב על "ירחי שתא" שעל ידם נתתקן המלכות) וכידוע המלכות לית לה מגרמה כלום (אגב זה מזכיר את המילה גרמייהו =עצמות, שוב מלכות) [וע"ש זה נקראית "ענייה ודלה'' מרומז ב"סימני עניות"] ותיקון המלכות לפי"ז הוא למלאותה באור החמה.
וכעת יובן ה"משל לאחד שהיה מהלך בדרך באישון לילה ואפילה, שכשהד' יסודות פגומים, האדם נמצא בחושך/ הירח לא מאיר/ העצמות שבורים, והתיקון הוא ע"י הת"ח שהוא ה"אבוקה של אור" /אש /חמה /עמוד השחר, שהוא מאיר ומבטל החושך.

נמצא שבלעדי הת"ח גם התיקון הראשון -להאיר ולמלאות הלבנה/ לתקן העצמות, לא יהיה נעשה, וחוץ מזה יש גם את התיקון העליון יותר, שהוא "והיה אור הלבנה כאור החמה" (שזה יהיה לעתיד) בחי' כולו אחד, שלא יהיה חילוק בין חסד/חמה לדין/לבנה.

@א-שכטר כתב: זה גם הענין של המלכות - הרצונות שהוא בעצם סוג של כיסוי הרי הרצון האין סוף מלובש ברצונות אך בלי זה אין השגה בו יתברך וכדי לגלות את מלכותו היה צורך בלבוש - כיסוי.
עיין בביאוה"ל ד"ה גרבי דמשחא שכתב כן ומיסוד זה מבאר כמה עניינים בתורה.
עפ"ז יש לבאר: מתבאר בתורה שכ"א הוא בחי' המלכות והצדיק הוא בחי' אין ולכן הוא צריך אותנו כדי להתלבש בנו. הצדיק הוא כולו טוב אבל הגילוי הזה שכל מאורעותינו -גם הרעים הם לטובה זה מתגלה רק בשוב. לכן ככל שמגיעים עוד ועוד אנשים שונים אל הצדיק כך מתגלה אצל עוד סוגי מאורעות שהכל לטובה וגם כ"א בעצמו צריך לבוא שוב ושוב לצדיק כ"ש בסעי' ט "וזה בכל פעם שבא אצל ת"ח", כי בכל פעם האדם מביא לצדיק עוד גרבי- כלים למלאות בהם שמן משחת קודש- הידיעה שכל מאורעותיו לטובתו, ולפי"ז מבואר יותר ענין הכיסוי.
ואגב ענין המילוי מרומז גם בירח המוזכר בסוף התורה (וכן מרומז ב"תרייסר ירחי שתא") שמילואה נעשית ע"י השמש שזהו "יבקע כשחר אורך" שנעשה ע"י הצדקה.
בזכותך@א-שכטר זכיתי לחידוש זה. שכוייח.

@א-שכטר נפלא

כיוון אפשרי: אולי הצדיק כ"כ "אין" עד שהוא מרגיש כערום, מרומז בהמשך התורה שמלכות הוא בחי' לבושין [בגיא- בארץ מואב שהאין מלובש בתוך המלכות] והיינו שככל שמשבחים אותו "ומלבישים" אותו בגדלות, שם אתה מוצא ענוותנותו- הוא בטל יותר באין סוף..

שמעתי מעשה בדרך צחות מר' צבי חשין שליט"א שאמר עליו, שמגדיר את עניינו של ר"נ בכמה משפטים.
כשר"נ עלה לשמים הוא מיד נעמד בתור לפני הגיהנום שהרי בענוותנותו הגדולה בטוח הוא ששם מקומו, כשהגיע לסוף התור שאלהו: מה אתה עושה כאן!? והר אתה שייך לגן עדן?! מיד אמר: זה עולם האמת כאן??? השיבו לו: אם בכל זאת אתה כ"כ רוצה ניתן לך לטעום "כדי חיונו בצמצום"

מסכים איתך, לאחר מחשבה חשבתי שאולי זה קשור למה שר"א כותב בכלל הראשון: "ואם גם ברוב ההסתבכות שבאלמוגי ים חכמתו, כל אשר ירבה בהם הפלפול והעיון, מבואר נראה לעינים כמה פעמים, כי פירוש הפשוט והדרש שבהם יוצאים ועולים בקנה אחד, ואין להמלט מלבא אגב אורחא גם בפירוש הדרש, אבל גם בזה נזהרתי על כל פנים לבלי להפליג ולהתרחק מפירוש הפשוט כאשר יבין המעיין בעצמו. וגם בכל מקום אשר ראיתי אגב אורחא צירופים נפלאים בראשי תיבות וסופי תיבות, לא מצאתי את לבבי לכותבם בביאור, ולא הצבתי רק ציונים בנקודות ועגולים על האותיות:
מה דעת הלומדים?

שמעתי מבנו ר' מרדכי שיבלחט"א שפעם ר"נ נסע ברכבו של ר מנחם קירשבוים ובטייפ היה קלטת שבו הושמעה שיעור של ר"נ עצמו, ור"נ דיבר לעצמו: מה אני מקשיב למה שאני אמרתי... אך מיד התעשת ואמר: אבער סאיז דאך אמת! זה הרי אמת!...:)

@בדרך כתב:

@חבר-אני כתב:

@בדרך אנחנו שראינו את 1) רנ"ל שראה את 2) רא"ש שראה 3) שישה אנשים שראו את 4) רביה"ק!!! מפחיד!!!

אשרינו ואשרי חלקינו.

ומי שלא זכה, יכול להסתכל בעיניו הטהורות של הרי"מ שכטר, שאף הוא ראהו, וכאמור בראש האשכול - הציבור מוזמן לכתוב על שמות של אנשים נוספים שראוהו.

לפי החשבון הרי"מ היה בן 24 שנים בפטירת רא"ש והרי"מ הרי היה גר בקטמון. אם@מסוכן-כמוני רוצה רוצה זכרונות, כדאי מאוד שיעלה אליו, מה גם שבליעה"ר מיום ליום הרי"מ נעשה צעיר יותר ברוחו...
לאחרונה מרבה לספר ולדבר (אפשר לשמוע במערכת ברסלב)

ר' אברהם נולד בשנת תרכ"ב, בס"ה 51 שנים אחר פטירת רבינו.

@בדרך אנחנו שראינו את 1) רנ"ל, שראה את 2) רא"ש, שראה 3) שישה אנשים, שראו את 4) רביה"ק!!! מפחיד!!!

זה בהחלט גיל שאפשר לזכור.
[אגב רבו רלוי"צ התקרב לברסלב בגיל 17 והכיר את ראבר"נ בס"ה 3 וחצי שנים (עד לגיל 20+) באותם שנים בדיוק ראבר"נ נתקע באומן עקב סגירת הגבולות במלחה"ע הראשונה. ורלוי"צ משנים מועטות אלו זכר והעביר כ"כ הרבה...]

ר' אפרים נחמן אנשין שליט"א בילדותו היה גר בקטמון וראה אותו, נדמה לי שפעם התראיין ע"כ במערכת ברסלב.
כמדומני שר' אברהם נפטר בשנת תשט"ו לפני 71 שנים. אלה מזקני אנ"ש מגיל 80 ומעלה שגרו בירושלים אמורים היו לראותו

לפעמים הצדיק יורד אל התלמיד כמו במעשה מההינדיק

ע"פ תורה ד' הנלמדת כעת יש לבאר שהרי האי"ס מלובש באותיות/ מלכות. ["בגיא, בארץ מואב", עיי"ש]
בדורות הקודמים ש"בחמלת ה' עליו נפתח לו אור אי"ס" -היו אומרים את המילים של רבינו בדביקות גדול ובאמונה שלימה.
אבל כעת בדור השפל שהמלכות נפלה בין העכו"ם, עלינו מחדש לבנות כלים מתוקנים שיאיר בהם האור האי"ס, הכלים הללו נעשים מתוך יגיעה -להשים את עין עיונו בהסתכלות פני הצדיק בבחי והיו עיני"ך רואות את מוריך כמוב"פ.
כשמעיינים בדברי הצדיק אזי ההרגשה בדבריו הק' היא אחרת וכן להפך

נקודה למחשבה: הענווה היא בג' בחינות: חכם, גיבור ועשיר. זה וודאי קשור לג' בחי' בהתקרבות לצדיק שמטרתם לבטל "כל ישותו וחומריותו".
מה שעולה לי כרגע, 1 החכמה מאין תימצא. 2 עשירות זה הפך העניות שמגיעה בגלל גאוה ודברים בטלים. וצריך לפי"ז להבין מה עם גיבור?

@שפחה-על-הים נפלא!