חבר אני
-
לבתר תריסר ירחי? -
וידויניקעס'???@א-שכטר ואני יוסיף, רבינו הוא כמו אמא המקנחת צואת בנה, וכמוב"פ שהצדיק נקרא אם
-
וידויניקעס'???@כפטיש-יפוצץ עליך להביא את המקור
אני שמעתי שמותר לספר בקווים כלליים, למשל לקבל חיזוק בנושא כללי מחבר או משפיע, אבל לא לפרט בפרטות -
הוידוי של יהודה@נותלה-שלי
בספר "באר לחי רואי" להר' אברהם פלג כתב כן בכלל השלושה עשר, כלל זה מדבר מענין ה"למעלה מהזמן והמקום" שאכן ללא כלל זה לא יובן איך יתכן שיהודה התוודה לפני משה רבינו אם לא "באמונה בידיעה רוחניית" (עיין בספרו הנ"ל בעמ' תפז)
לענ"ד זהו כלל בליקו"מ כי בכל תורה לבסוף נפגשים עם הפרדוקס הזה... כל פעם בשפת התורה ההיא.
יש להוסיף לזה מה שרבינו אומר במקו"א שיום שהאדם עושה תשובה הוא למעלה מהזמן! -
וידויניקעס'??? -
וידויניקעס'???@נחום-בקר הראיה שלך שיש קשר בין 'וידוי' ולתודה והודאה' הוא מהקבלת המושגים המדוברים בב' התורות שהזכרת: תורה ד' קמא ותורה ב' תנינא - מה שלא עולה כ"כ בקנה אחד עם כלל א'
יהודה המוב"פ נקרא ע"ש "הפעם אודה את ה'".
אז אולי זה לא מיניה וביה לבד, אלא זה מיניה וביה בצירוף כלל החמישי, שכל הנושא המוזכר בדבריו הק' נכנס ומתבאר בתורה. -
וידויניקעס'???@חבר-אני השרץ הקטן -טומאה קטנה שבלבלה את התפילה היתה אצל האיש הישראלי ולא אצל הצדיק
אתה צודק! וכמבואר בהמשך שהוא עשה הג' תיקונים ראיית פני הצדיק וכו'.
אבל, ע"פ הכלל שכל בחי' כלולה מכל הבחי' (כלל ז') גם לצדיק יש כביכול את העניין הזה.
ואם נדקדק בלשונו הק': "ולא היה יכול איש הישראלי הזה לעבד עבודתו תמה. מה עשה האיש הזה?"
תודה שזה לשון קצת תמוהה.וצ"ל שיש כאן רמז ל"והאיש משה עניו מאוד", וכן "ולא ידע איש את קבורתו -אפי' משה לא ידע", המוזכרים בתורה.
וגם העניין הזה שזה רק בלבל אותו בתפילתו, וכן בסוף הרבב"ח כתוב "שהרגיש טומאה קטנה שמבלבלת אותו", מרומז כאן העניין שכביכול בגלל שעם ישראל בכלליות אינם שלמים במידותיהם, זה גורם פגם מסוים אצל הצדיק.
[ואולי זה גופא טענת משה: ואם אין מחני נא! שאם לא תכפר עוונותיהם הרי שזה "מבלבל" אותי, כשאני שומע את שבחי](ראה ביאוה"ל אות ח' שמסביר שבגלל שכל נפשות ישראל חד הם, לכן גם הצדיק לא יכול לגמור בחייו וצריך להסתלק [קבורת משה] ובכך כביכול לזכך את גופו לגמרי.)
-
וידויניקעס'???@רצון-פשוט שאלה טובה!
אבל ע"פ כלל השביעי -שכל בחי' כלולה מכל הבחי' וע"פ הדיוק הנ"ל בדב"ר, מתבאר שגם אצל הצדיק יש את כלל הפרטים המובאים בתורה זו. ואכן עלינו למצוא ביאור לכך:בביאוה"ל (אות יז) מבאר שה"תלת מאה" שרבינו מבאר -שהצדיק מקטין את עצמו בג' בחינות, -חכם גיבור ועשיר, קשור לג' בחינות בהתקרבות לצדיק המבואר במשל וראה ע"כ בהרחבה כאן
[ומבאר שם שיש ג' דרגות בענווה 1) עפר ואפר (דומם) 2) תולעת ולא איש (חי מדבר) 3) נחנו מה (ביטול) (וראה עוד מה שביאר באות כה)]רואים מכאן שהג' דרגות בזיכוך הגוף הנאמר על איש הישראלי, אצל הצדיק זה מתפרש "להקטין את עצמו בג" בחינות".
אמנם עדיין צריך ביאור איך בפועל הצדיק עצמו עושה "ראיית פני הצדיק וכו'?
הנה (ע"פ כלל החמישי יש לפתוח הפסוקים ולבאר ע"פ התורה, והנה) בפרשה שבה כתוב הפסוק "והאיש משה עניו מאוד" כתוב כך: וַיֹּ֖אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֣א דְבָרָ֑י אִם־יִֽהְיֶה֙ נְבִ֣יאֲכֶ֔ם יְהֹוָ֗ה בַּמַּרְאָה֙ אֵלָ֣יו אֶתְוַדָּ֔ע בַּחֲל֖וֹם אֲדַבֶּר־בּֽוֹ׃ לֹא־כֵ֖ן עַבְדִּ֣י מֹשֶׁ֑ה בְּכׇל־בֵּיתִ֖י נֶאֱמָ֥ן הֽוּא׃ 1) פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ 2) וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת 3) וּתְמֻנַ֥ת יְהֹוָ֖ה יַבִּ֑יט וּמַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמֹשֶֽׁה׃
ופרש"י:
"פה אל פה" - אמרתי לו...לפרוש מן האשה...
"ומראה ולא בחידות" - ומראה זה מראה דיבור שאני מפרש לו דבורי במראות פנים שבו ואיני סותמו לו בחידות...אנסה לחבר זאת לג' בחינות:
- תמונת ה' יביט, זה ברור! הצדיק רואה את תמונת צדיקו של עולם כביכול ("תמונה" זה לשון מושאלת, כי הרי הא"ס אין בו תמונה כמבואר בתורה)
- ומראה ולא בחידות, זה בחי' תיקון הדיבור, (חי מדבר) (אכן לא מצאתי רמז ישירות לצדקה)
- פה אל פה, צדיקו של עולם מפריש למשה דרך, כי אהרן ומרים חשבו שמשה פירש מדעתו, ועל זה ענה להם ה' ש"אני אמרתי לו לפרוש מן האשה" (מעניין לקשר את המילה "מפריש" לו דרך, ל"לפרוש")
[ועפ"ז הפסוק נאמר שם באופן של "מעילא לתתא"]
(אני קצת מסופק, כי אפשר לומר אחרת, שמראה וכו' זה המפריש לו דרך כמובן מפירש"י הנ"ל)
וראה בביאוה"ל אות י"ט*) שמבאר שע"י שעם ישראל הסתכלו בתמונת משה, זכו לראות את ה' פנים בפנים בשתי הדברות הראשונות אנוכי ולא יהיה לך המוב"פ!
אז אכן יש את המלכות עצמה שגם בה יש את כל הספירות, ממלכות שבמלכות עד כתר שבמלכות
(-שהמלכות -אנחנו- בטלים לכתר -לצדיק) ויש את הכתר עצמו שגם בו יש את כל הספירות מכתר שבכתר עד מלכות שבכתר (-והיינו שגם לצדיק יש את הבחי' של "להעלות את מדת המלכות" בדרגה הנעלה שלו) [זה הפירוש כל בחי' כלולה וכו']
בזכותך @רצון-פשוט זכיתי לחידוש הזה! תודה. -
בְּחֶמְלַת ה' עָלָיוהאם יש עוד דברים שהם קשורים לחמלת השם?
אני לא יודע אם אני עונה על שאלתך, אבל הלשון הזאת מקורה בלוט, וזה היה "וּכְמוֹ֙ הַשַּׁ֣חַר עָלָ֔ה", ויתכן שזה קשור ל'כיון שעלה עמוד השחר', ואולי גם קשור ל"וארץ מתקוממה לו" שרש"י כותב על זה ש'כל הפרשה כולה באנשי סדום'.
(יתכן שלא הועלתי, כי רק ציטטתי כל מיני דברים שאולי קשורים בלי לבאר איך, כי אני בעצמי לא יודע איך, אבל אולי זה יעזור למישהו להרחיב ולבאר את הענין)
הנה הפסוק המלא: "וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְהֹוָה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר".
ראה מ"ש ר' משה קרמר שליט"א בעניין זה פלאי פלאות הובא באשכול חדש מלא ישן
(זה כתוב במכונת כתיבה קצת קשה לקרוא..) -
אכלא טינא - מה זה?"ועל כל אלה השלשה קדושות, נתרומם ונתעלה אחר כך בהשלמת ביטולו והסתלקותו וקבורתו בעפר [גיא] הענוה [המוב"פ בסימן ט'], אשר לא ידע איש, [ואיה מקום כבודה]. ובזה לבד יצא להלחם כנגד הפוערים את פיהם באמונות כוזביות וכפירות". (ביאוה"ל אות כה)
וכפי ש @רוחני כתב. -
גִּימַטְרִיָּאבתורה זו רבינו משתמש בגימטריה "אחד גימ' אהבה" כאמור, האם יהיה נכון לומר שבתורה זו יהיו הבנות ע"פ גימ'?
מה דעת @לב-העולם-אתה האם זה מיניה וביה?מעניין מה המשקל של גימטריא
בהמשך התורה רבנו מציין לגבי צורת האותיות
כָּל אוֹת וָאוֹת מְלֻבָּשׁ בָּהּ רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
שֶׁרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה
שֶׁזּאת הָאוֹת יִהְיֶה לָהּ תְּמוּנָה כָּזוֹ
וְאוֹת אַחֶרֶת יִהְיֶה לָהּ תְּמוּנָה אַחֶרֶתהגימ' גורמת לשתי תיבות השונים זה מזה - להיות 'אחד'! [לא סתם הדוגמא היא "גימ' אחד"]
וזהו מטרת התורה לעשות 'אחד' מכל סוגי המאורעות! -
גִּימַטְרִיָּא -
בכל "מקום" שאתה מוצא גדולתואבל יוצא לכאורה שזה לא נודע גם כי כיוון שהוא נתבטל אז לא היה כלל את המקום...
יש את הכלל הי"ג, שלא הודפס, בו מדובר הענין של למעלה מהזמן והמקום.
(ואגב דברי @נחום-בקר, כנראה שלא לחינם הוא הוצב במקום הי"ג, אולי כנגד הי"ג מידות של רחמים, שהם למעלה ממעשי האדם, ולמעלה ממידת הדין של התורה)
דהיינו שבכל תורה מגיעים לבסוף לנקודה הזאת של מעל הזמן והמקום.בעניין הזמן, בא' האשכולות כבר רימזו לכך, שאע"פ שמשה הגיע אחרי יהודה, מכיון שמשה הוא בחי' אין, א"כ הוא מעל הזמן, כך שאין לפני ואחרי וממילא ע"י שזכר את הווידוי, נעשה כאי' יהודה התוודה בפניו ממש. [ומובן שדבר זה יכול להיות רק אצל ת"ח בחי' משה שהוא אין - מעל הזמן והמקום!]
וכעת התחדש גם ענין המקום.
וזה בעצם עומק נוסף בעניין ביטול היש.
אכן כל הענין של להיות כאן בעוה"ז במעין עוה"ב, זה בחי' שבתוך הזמן והמקום, להיות למעלה מזה.
כל מאורעותיו שבמקום וזמן - כולם הם לטובה, כי כולם נמשכים מעינא חד! - מקום שאין בו חילוק, ואין בו שינוי תמונה של מקום וזמן מסוים!כמובן הכלל לא הודפס מחמת השיבוש שיכול להיווצר מזה, הכלל מחובר לכלל שלפניו, כלל י"ב - שני הפכים בנושא אחד, דהיינו שיש מקום וזמן, ואין, משמשים בעירבוביא.
גם הסתלקות משה היה דייקא בשעתא דמנחה ורק מתוך הזמן הזה, הגיע אל ביטול הזמן.צריך להכין הרבה מידות / כלים /אותיות ודיבורים, כדי לקבל בהם את האור אין סוף שהוא בלתי גבול!
(ראה ביאוה"ל בד"ה גרבי דמשחא, שלולא כלי ה'גרבי', לא היה נכנס 'משחא' - אור אין סוף)
מנגד ככל שנופלים יותר לישות ולגשמיות, כך משתעבדים יותר תחת מגבלות המקום והזמן. וממילא יש חילוקים ושינויים בין מאורעותיו, לפעמים טוב ולפעמים רע.
(בתורה א' כתוב שהחקיקה גורמת ל"מקום" בלב. לפי"ז החקיקה בעצמות מורה על נפילה תחת המקום) -
בכל "מקום" שאתה מוצא גדולתו@איש-הפלא השתמשתי במטבע הלשון "אור וחושך משמשים בעירבוביא"
אכן הכלי הוא האמצעי לאור, אבל בשורש הדברים זה כי האור עצמו עשוי מ-כלי ואור יחדיו. (כמו שהאב הוא אב ובן כחדא ואח"כ הבן נפרד ממנו והוא נעשה כאמצעי אליו)
המקום והזמן הם בעצמם נבראו, והקב"ה מעל כל זה, ואעפ"כ יש גם אצלו ית' בחי' של מקום וזמן (תקופות הימים, תקופות השנים - תורה ז' תנינא) שמזה משתלשל המקום והזמן הגשמי.
זה תמיד ישאר שני הפכים: יש ואין יחדיו. ואין לנו יכולת להבין ולהכיל את זה!במילים אחרות: אנחנו המוגבלים במקום וזמן, לא יכולים להבין יש ואין יחד, כי 'יש' הכונה המקום מלא, ו'אין' הכונה שהמקום ריק, ואילו השי"ת אצלו יש ואין הם אחד ובגלל זה הוא מעל המקום והזמן!
הדברים עמוקים, אבל ר"א הציב אותו לכלל שצריך לדעת כשניגשים לספר הקדוש הזה! -
בכל "מקום" שאתה מוצא גדולתוובהקשר ל'מקום' הוי ביהמ"ק בבחינת למעלה מהמקום, כמאחז"ל מקום ארון אינו מן המדה, ועומדים צפופים ומשתחוים רווחים.
מרומז עניין בנין ביהמ"ק ב"חרוב מיניה" -"ומחריב הבנין והצרוף הרע, ובונה מהם מלכות דקדשה".
הגלות ג"כ מפורשת בתורה - להעלות את המלכות מה"גלות בין העכו"ם. ואח"כ: "כל הגלויות נקראים ע"ש גלות מצרים".
נמצא שע"י בנין ה'מקום', נזכה להגיע אל הדעת - (כל מי שיש בו דעה כאי' נבנה ביהמ"ק בימיו) - שכולו טוב, שהוא מעל המקום. -
הטוב והמיטיבבביאוה"ל מתייחס לזה, ואומר שרק מפני שהקב"ה רצה להיטיב לכן ברא את העולם עם כל שינוי התמונות שבה. (עיין בד"ה גרבי ובאות כב.)
ואפ"ל שלכן התכלית הוא לברך הטוב והמטיב, כי זה אכן גם תכליתו של הקב"ה שלמען זה ברא את העולם! והיינו שע"י ברכת הטוב והמטיב מתרחש החיבור בין עצם הטוב = הקב"ה לברואיו ש"מטיב" עמהם, - וכך בעצם נכללים באי"ס!)
עוד כיוון למחשבה: הנכלל בטוב בהכרח שירצה להיטיב, ולכן משה רבינו מסר נפשו בעד ישראל - "ואם אין מחני נא וכו'.
וכן רואים ברבב"ח שע"י תשובתו של איש הישראלי גורם שגם הרשעים יהיו כסא לקדושה. -
שאלות - אות ג'כאן רבינו אומר: שע"י הווידוי לפני ת"ח מעלים את המלכות - אלוקים להוי"ה, ובכך ידע שכל מאורעותיו הם לטובתו ויברך על הכל הטוב והמטיב. ( - כי ע"י יחוד הוי"ה אלוקים נעשה בה' אהלל.. באלוקים אהלל.. )
ואילו מהמשך התורה נראה שדבר זה נעשה בעת השוב, והיינו שאחרי שנכלל באי"ס [ע"י הווידוי לפני הת"ח] ששם כולו טוב, כשחוזר משם אזי ממשיך הרשימו לדעתו ורק אז הוא יודע שכל מאורעתיו לטובתו ?
וא"ת שכאן רבינו לא הסביר כל צורכו וסמך על המעיין שיראה את סעי' ט' (כלל א')
לא משמע הכי כי מדבריו משמע שבעצם העלאת המלכות מתקיים הפסוק בה' אהלל וכו', וא"כ לשם מה נצרך כל המהלך של הרצוא ושוב?(נקודה למחשבה: מובא כאן "ושובו אל ה" מלשון 'שוב', אך עדיין צ"ב)
-
תיקון חצות באור התורה הזמניתענינא דיומא:
"כל האוכל ושותה בתשעה באב, אינו רואה בשמחת ירושלים; וכל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בשמחתה. וכל האוכל בשר או שותה יין בסעודה המפסקת, עליו הכתוב אומר: "ותהי עונותם על עצמותם": (שו"ע סי' תקנד, כה) -
רעיונות בתורה ד'"מאורעות" אותיות רע, מות, א'. שהאחדות מתגלה בתוך הרע. כמו שרבינו אומר שהצדיק ממשיך "מאה", והיינו את הא' =האחדות, דרך ה"מה" שלו.
ובאופן אחר "מאורעות", האותיות החיצוניות הם "מת" והאותיות הפנימיות הם "רעוא". והיינו שהאור אי"ס מתגלה בתוך ה"מיתה". (ר' וועלול חשין הי"ו)
-
רעיונות בתורה ד'ברבב"ח רבינו אומר שהצדיק הוא בחי' מלח שעי"ז פולט את הדמים רעים.
שמעתי מהרב כרמל זצ"ל שלכן "איש כשר" נקרא כך, כי זה כמו כמו ש"מכשירים" בשר כשר