בכל "מקום" שאתה מוצא גדולתו
-
@לב-העולם-אתה ביאור בתוך התורה עצמה איני יודע כעת. אך נראה שקשור לדחז"ל עה"פ הנה מקום אתי, אני מקומו של עולם ואין העולם מקומי. וזהו ממש שייך למאחז"ל בכל מקום שאתה מוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו כביאור רבז"ל.
היינו שבכל בחינת 'מקום' שהוא גבול מסוים, צריך לדעת שאותו מקום הוא בעצם אצל השי"ת שהוא 'מקומו של עולם' ובזה יש תיקון לכל המקומות. כי אין דבר יוצא חוץ ממנו. וכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא הוא.@נחום-בקר
כבר התייאשתי מלהתעקש איתך
אז הרשיתי לעצמי ליהנות עכ"פ ממה שכתבת!
אני חושב שיש פה סוד גדול עם זה שמקום קבורתו של משה לא נודע כי הוא התבטל,
שבפשט זה נראה שרבינו רק לומד את זה שזה לא נודע כי אין דעת, אבל יוצא לכאורה שזה לא נודע גם כי כיוון שהוא נתבטל אז לא היה כלל את המקום...
אולי כי היישות היא מחמת המלכות והוא הרי היה בביטול אז לא היה מלכות...
זה התחלה של כיווןם אבל זה עוד לא מהלך שמקיף את כל התורה.
לאט לאט אני אזכה בעז"ה! -
@נחום-בקר
כבר התייאשתי מלהתעקש איתך אז הרשיתי לעצמי ליהנות עכ"פ ממה שכתבת!
אני חושב שיש פה סוד גדול עם זה שמקום קבורתו של משה לא נודע כי הוא התבטל,
שבפשט זה נראה שרבינו רק לומד את זה שזה לא נודע כי אין דעת, אבל יוצא לכאורה שזה לא נודע גם כי כיוון שהוא נתבטל אז לא היה כלל את המקום...
אולי כי היישות היא מחמת המלכות והוא הרי היה בביטול אז לא היה מלכות...
זה התחלה של כיווןם אבל זה עוד לא מהלך שמקיף את כל התורה.
לאט לאט אני אזכה בעז"ה!@לב-העולם-אתה נו כיון שנהנת המשכת לי מוחין לקשר לך את זה בתוך התורה. הנה בדרשת הנה מקום אתי שם התגלו י"ג מדות של רחמים. ומבואר שנקשר ענין גילוי י"ג מדות של רחמים שהם באריך בחינת עינא חד דרחמי כידוע. לענין 'הנה מקום אתי' שאני הוא מקומו של עולם.
ועל קבורת משה נאמר ויקבר אותו בגי (בתורה בלי אל"ף ונידון באשכול אחר) ודרשו בזוהר (כמדומני) שקברו השי"ת בסוד י"ג מדות של רחמים, שהם בעצמם התגלו בבחינת 'הנה מקום אתי' ועל כן קברו של משה לא נודע כי הוא למעלה מהדעת בבחינת אריך בחינת עוה"ב (כידוע).
וממילא נקשרים הדברים וכו'. -
@נחום-בקר
כבר התייאשתי מלהתעקש איתך אז הרשיתי לעצמי ליהנות עכ"פ ממה שכתבת!
אני חושב שיש פה סוד גדול עם זה שמקום קבורתו של משה לא נודע כי הוא התבטל,
שבפשט זה נראה שרבינו רק לומד את זה שזה לא נודע כי אין דעת, אבל יוצא לכאורה שזה לא נודע גם כי כיוון שהוא נתבטל אז לא היה כלל את המקום...
אולי כי היישות היא מחמת המלכות והוא הרי היה בביטול אז לא היה מלכות...
זה התחלה של כיווןם אבל זה עוד לא מהלך שמקיף את כל התורה.
לאט לאט אני אזכה בעז"ה!אבל יוצא לכאורה שזה לא נודע גם כי כיוון שהוא נתבטל אז לא היה כלל את המקום...
יש את הכלל הי"ג, שלא הודפס, בו מדובר הענין של למעלה מהזמן והמקום.
(ואגב דברי @נחום-בקר, כנראה שלא לחינם הוא הוצב במקום הי"ג, אולי כנגד הי"ג מידות של רחמים, שהם למעלה ממעשי האדם, ולמעלה ממידת הדין של התורה)
דהיינו שבכל תורה מגיעים לבסוף לנקודה הזאת של מעל הזמן והמקום.בעניין הזמן, בא' האשכולות כבר רימזו לכך, שאע"פ שמשה הגיע אחרי יהודה, מכיון שמשה הוא בחי' אין, א"כ הוא מעל הזמן, כך שאין לפני ואחרי וממילא ע"י שזכר את הווידוי, נעשה כאי' יהודה התוודה בפניו ממש. [ומובן שדבר זה יכול להיות רק אצל ת"ח בחי' משה שהוא אין - מעל הזמן והמקום!]
וכעת התחדש גם ענין המקום.
וזה בעצם עומק נוסף בעניין ביטול היש.
אכן כל הענין של להיות כאן בעוה"ז במעין עוה"ב, זה בחי' שבתוך הזמן והמקום, להיות למעלה מזה.
כל מאורעותיו שבמקום וזמן - כולם הם לטובה, כי כולם נמשכים מעינא חד! - מקום שאין בו חילוק, ואין בו שינוי תמונה של מקום וזמן מסוים!כמובן הכלל לא הודפס מחמת השיבוש שיכול להיווצר מזה, הכלל מחובר לכלל שלפניו, כלל י"ב - שני הפכים בנושא אחד, דהיינו שיש מקום וזמן, ואין, משמשים בעירבוביא.
גם הסתלקות משה היה דייקא בשעתא דמנחה ורק מתוך הזמן הזה, הגיע אל ביטול הזמן.צריך להכין הרבה מידות / כלים /אותיות ודיבורים, כדי לקבל בהם את האור אין סוף שהוא בלתי גבול!
(ראה ביאוה"ל בד"ה גרבי דמשחא, שלולא כלי ה'גרבי', לא היה נכנס 'משחא' - אור אין סוף)
מנגד ככל שנופלים יותר לישות ולגשמיות, כך משתעבדים יותר תחת מגבלות המקום והזמן. וממילא יש חילוקים ושינויים בין מאורעותיו, לפעמים טוב ולפעמים רע.
(בתורה א' כתוב שהחקיקה גורמת ל"מקום" בלב. לפי"ז החקיקה בעצמות מורה על נפילה תחת המקום) -
אבל יוצא לכאורה שזה לא נודע גם כי כיוון שהוא נתבטל אז לא היה כלל את המקום...
יש את הכלל הי"ג, שלא הודפס, בו מדובר הענין של למעלה מהזמן והמקום.
(ואגב דברי @נחום-בקר, כנראה שלא לחינם הוא הוצב במקום הי"ג, אולי כנגד הי"ג מידות של רחמים, שהם למעלה ממעשי האדם, ולמעלה ממידת הדין של התורה)
דהיינו שבכל תורה מגיעים לבסוף לנקודה הזאת של מעל הזמן והמקום.בעניין הזמן, בא' האשכולות כבר רימזו לכך, שאע"פ שמשה הגיע אחרי יהודה, מכיון שמשה הוא בחי' אין, א"כ הוא מעל הזמן, כך שאין לפני ואחרי וממילא ע"י שזכר את הווידוי, נעשה כאי' יהודה התוודה בפניו ממש. [ומובן שדבר זה יכול להיות רק אצל ת"ח בחי' משה שהוא אין - מעל הזמן והמקום!]
וכעת התחדש גם ענין המקום.
וזה בעצם עומק נוסף בעניין ביטול היש.
אכן כל הענין של להיות כאן בעוה"ז במעין עוה"ב, זה בחי' שבתוך הזמן והמקום, להיות למעלה מזה.
כל מאורעותיו שבמקום וזמן - כולם הם לטובה, כי כולם נמשכים מעינא חד! - מקום שאין בו חילוק, ואין בו שינוי תמונה של מקום וזמן מסוים!כמובן הכלל לא הודפס מחמת השיבוש שיכול להיווצר מזה, הכלל מחובר לכלל שלפניו, כלל י"ב - שני הפכים בנושא אחד, דהיינו שיש מקום וזמן, ואין, משמשים בעירבוביא.
גם הסתלקות משה היה דייקא בשעתא דמנחה ורק מתוך הזמן הזה, הגיע אל ביטול הזמן.צריך להכין הרבה מידות / כלים /אותיות ודיבורים, כדי לקבל בהם את האור אין סוף שהוא בלתי גבול!
(ראה ביאוה"ל בד"ה גרבי דמשחא, שלולא כלי ה'גרבי', לא היה נכנס 'משחא' - אור אין סוף)
מנגד ככל שנופלים יותר לישות ולגשמיות, כך משתעבדים יותר תחת מגבלות המקום והזמן. וממילא יש חילוקים ושינויים בין מאורעותיו, לפעמים טוב ולפעמים רע.
(בתורה א' כתוב שהחקיקה גורמת ל"מקום" בלב. לפי"ז החקיקה בעצמות מורה על נפילה תחת המקום) -
האם יש פה בתורה התייחסות לעניין המקום?
חָרְבוּ מִינֵיהּ שִׁיתִין מְחוֹזֵי - שֶׁהִשְׁלִיכוּהוּ הַמַּיִם עַל שִׁשִּׁים כְּרַכִּים וּשְׁבָרָן כֻּלָּם, שֶׁהָיָה גָּדוֹל כָּל כָּךְ:
וְאָכְלוּ מִינֵיהּ שִׁיתִין מְחוֹזֵי - בְּעוֹדֶנּוּ לַח:
וּמָלְחוּ מִינֵיהּ שִׁיתִין מְחוֹזֵי - אֲחֵרִים, שֶׁהָיוּ רְחוֹקִין מִשָּׁם, מָלְחוּ מִינֵיהּ וּנְשָׁאוּהוּ לִמְקוֹמָן:
מֵחַד גַּלְגַּלָא דְּעֵינָא - מִגַּלְגַּל עֵינוֹ לָקְחוּ שֶׁמֶן תְּלָת מֵאָה גַּרְבֵּי:
הַוָה מְנַסְרֵי - לִבְנוֹת מֵעַצְמוֹת הַדָּג אוֹתָן מְחוֹזֵי שֶׁהִפִּיל -
@איש-הפלא השתמשתי במטבע הלשון "אור וחושך משמשים בעירבוביא"
אכן הכלי הוא האמצעי לאור, אבל בשורש הדברים זה כי האור עצמו עשוי מ-כלי ואור יחדיו. (כמו שהאב הוא אב ובן כחדא ואח"כ הבן נפרד ממנו והוא נעשה כאמצעי אליו)
המקום והזמן הם בעצמם נבראו, והקב"ה מעל כל זה, ואעפ"כ יש גם אצלו ית' בחי' של מקום וזמן (תקופות הימים, תקופות השנים - תורה ז' תנינא) שמזה משתלשל המקום והזמן הגשמי.
זה תמיד ישאר שני הפכים: יש ואין יחדיו. ואין לנו יכולת להבין ולהכיל את זה!במילים אחרות: אנחנו המוגבלים במקום וזמן, לא יכולים להבין יש ואין יחד, כי 'יש' הכונה המקום מלא, ו'אין' הכונה שהמקום ריק, ואילו השי"ת אצלו יש ואין הם אחד ובגלל זה הוא מעל המקום והזמן!
הדברים עמוקים, אבל ר"א הציב אותו לכלל שצריך לדעת כשניגשים לספר הקדוש הזה! -
האם יש פה בתורה התייחסות לעניין המקום?
חָרְבוּ מִינֵיהּ שִׁיתִין מְחוֹזֵי - שֶׁהִשְׁלִיכוּהוּ הַמַּיִם עַל שִׁשִּׁים כְּרַכִּים וּשְׁבָרָן כֻּלָּם, שֶׁהָיָה גָּדוֹל כָּל כָּךְ:
וְאָכְלוּ מִינֵיהּ שִׁיתִין מְחוֹזֵי - בְּעוֹדֶנּוּ לַח:
וּמָלְחוּ מִינֵיהּ שִׁיתִין מְחוֹזֵי - אֲחֵרִים, שֶׁהָיוּ רְחוֹקִין מִשָּׁם, מָלְחוּ מִינֵיהּ וּנְשָׁאוּהוּ לִמְקוֹמָן:
מֵחַד גַּלְגַּלָא דְּעֵינָא - מִגַּלְגַּל עֵינוֹ לָקְחוּ שֶׁמֶן תְּלָת מֵאָה גַּרְבֵּי:
הַוָה מְנַסְרֵי - לִבְנוֹת מֵעַצְמוֹת הַדָּג אוֹתָן מְחוֹזֵי שֶׁהִפִּיל@7272
התחלה טובה! -
@איש-הפלא השתמשתי במטבע הלשון "אור וחושך משמשים בעירבוביא"
אכן הכלי הוא האמצעי לאור, אבל בשורש הדברים זה כי האור עצמו עשוי מ-כלי ואור יחדיו. (כמו שהאב הוא אב ובן כחדא ואח"כ הבן נפרד ממנו והוא נעשה כאמצעי אליו)
המקום והזמן הם בעצמם נבראו, והקב"ה מעל כל זה, ואעפ"כ יש גם אצלו ית' בחי' של מקום וזמן (תקופות הימים, תקופות השנים - תורה ז' תנינא) שמזה משתלשל המקום והזמן הגשמי.
זה תמיד ישאר שני הפכים: יש ואין יחדיו. ואין לנו יכולת להבין ולהכיל את זה!במילים אחרות: אנחנו המוגבלים במקום וזמן, לא יכולים להבין יש ואין יחד, כי 'יש' הכונה המקום מלא, ו'אין' הכונה שהמקום ריק, ואילו השי"ת אצלו יש ואין הם אחד ובגלל זה הוא מעל המקום והזמן!
הדברים עמוקים, אבל ר"א הציב אותו לכלל שצריך לדעת כשניגשים לספר הקדוש הזה! -
@נחום-בקר
כבר התייאשתי מלהתעקש איתך אז הרשיתי לעצמי ליהנות עכ"פ ממה שכתבת!
אני חושב שיש פה סוד גדול עם זה שמקום קבורתו של משה לא נודע כי הוא התבטל,
שבפשט זה נראה שרבינו רק לומד את זה שזה לא נודע כי אין דעת, אבל יוצא לכאורה שזה לא נודע גם כי כיוון שהוא נתבטל אז לא היה כלל את המקום...
אולי כי היישות היא מחמת המלכות והוא הרי היה בביטול אז לא היה מלכות...
זה התחלה של כיווןם אבל זה עוד לא מהלך שמקיף את כל התורה.
לאט לאט אני אזכה בעז"ה!@לב-העולם-אתה ברצוני להוסיף נקודה להתבוננות ואולי יאיר לך מזה.
באות ט מתבאר שעצם יצירת 'מקום' הוא מהמלכות. הגורמת את כל הישות וכו' ושורש כל הישות היא כשיש להם 'מקום'. (וזהו המבואר בספה"ק שהבריאה הראשונה בעולם זה 'מקום - וזמן').
ובגשמיות כל מלכות יש לה את 'הממלכה' שהוא 'המקום' שבו מולך המלך. ולא מצינו מלך בלי מקום.
אך ברוחניות זה להפך שבכדי ליצור התגלות מלכות נוצר 'מקום'. היינו שהאסב"ה יצר מציאות של 'מקום' בכדי שבו יתגלה מלכותו כמובן מדברי רבנו באות ט.
ונקודה מענינת. שביהמ"ק נקרא 'מקום' כמ"ש ועלית אל 'המקום' אשר יבחר ה'. ובזה המקום יש מצות 'ראיה' לראות ולהראות. ועל אותו מקום נאמר והיו 'עיני וליבי שם כל הימים'.
ותחלת ע"ז ע"י מלכי ישראל היה מיראת ירבעם בן נבט, שכשיעלו לרגל לקיים מצות ראיה, יראו כל ישראל שרחבעם בן שלמה יושב בעזרה כי לא הותרה ישיבה בעזרה כי אם למלכי בית דוד (ישיבה לשון שוב ודו"ק). ועי"ז יעזבו אותו. ועל כן העמיד עגלים בדן ובאר שבע היינו שעשה לעצמו 'מקום' חדש כדרך מלכות גשמית. וכן עשה רגלים חדשים תמורת פסח וסוכות שהם פגם הזמן.
והעולה מהדברים שפגם הע"ז שורשה בלנתק את המקום והזמן מלמעלה מהמקום והזמן.
ובהקשר ל'מקום' הוי ביהמ"ק בבחינת למעלה מהמקום, כמאחז"ל מקום ארון אינו מן המדה, ועומדים צפופים ומשתחוים רווחים.
וזהו שבביאור רבב"ח ע"י תיקון ההתקרבות לצדיק נתינת צדקה לצדיק ווידוי דברים. מבאר איך שישים מחוזי בכל פעם ממשיכים תיקון לעצמם בחינת תיקון המקום. (מחזי גי' אדנ"י).
וסוללי המסילה יסלסלו יותר. -
@לב-העולם-אתה ברצוני להוסיף נקודה להתבוננות ואולי יאיר לך מזה.
באות ט מתבאר שעצם יצירת 'מקום' הוא מהמלכות. הגורמת את כל הישות וכו' ושורש כל הישות היא כשיש להם 'מקום'. (וזהו המבואר בספה"ק שהבריאה הראשונה בעולם זה 'מקום - וזמן').
ובגשמיות כל מלכות יש לה את 'הממלכה' שהוא 'המקום' שבו מולך המלך. ולא מצינו מלך בלי מקום.
אך ברוחניות זה להפך שבכדי ליצור התגלות מלכות נוצר 'מקום'. היינו שהאסב"ה יצר מציאות של 'מקום' בכדי שבו יתגלה מלכותו כמובן מדברי רבנו באות ט.
ונקודה מענינת. שביהמ"ק נקרא 'מקום' כמ"ש ועלית אל 'המקום' אשר יבחר ה'. ובזה המקום יש מצות 'ראיה' לראות ולהראות. ועל אותו מקום נאמר והיו 'עיני וליבי שם כל הימים'.
ותחלת ע"ז ע"י מלכי ישראל היה מיראת ירבעם בן נבט, שכשיעלו לרגל לקיים מצות ראיה, יראו כל ישראל שרחבעם בן שלמה יושב בעזרה כי לא הותרה ישיבה בעזרה כי אם למלכי בית דוד (ישיבה לשון שוב ודו"ק). ועי"ז יעזבו אותו. ועל כן העמיד עגלים בדן ובאר שבע היינו שעשה לעצמו 'מקום' חדש כדרך מלכות גשמית. וכן עשה רגלים חדשים תמורת פסח וסוכות שהם פגם הזמן.
והעולה מהדברים שפגם הע"ז שורשה בלנתק את המקום והזמן מלמעלה מהמקום והזמן.
ובהקשר ל'מקום' הוי ביהמ"ק בבחינת למעלה מהמקום, כמאחז"ל מקום ארון אינו מן המדה, ועומדים צפופים ומשתחוים רווחים.
וזהו שבביאור רבב"ח ע"י תיקון ההתקרבות לצדיק נתינת צדקה לצדיק ווידוי דברים. מבאר איך שישים מחוזי בכל פעם ממשיכים תיקון לעצמם בחינת תיקון המקום. (מחזי גי' אדנ"י).
וסוללי המסילה יסלסלו יותר.ובהקשר ל'מקום' הוי ביהמ"ק בבחינת למעלה מהמקום, כמאחז"ל מקום ארון אינו מן המדה, ועומדים צפופים ומשתחוים רווחים.
מרומז עניין בנין ביהמ"ק ב"חרוב מיניה" -"ומחריב הבנין והצרוף הרע, ובונה מהם מלכות דקדשה".
הגלות ג"כ מפורשת בתורה - להעלות את המלכות מה"גלות בין העכו"ם. ואח"כ: "כל הגלויות נקראים ע"ש גלות מצרים".
נמצא שע"י בנין ה'מקום', נזכה להגיע אל הדעת - (כל מי שיש בו דעה כאי' נבנה ביהמ"ק בימיו) - שכולו טוב, שהוא מעל המקום. -
תורה נו
כְּשֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לֵב, אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ מָקוֹם כְּלָל, כִּי אַדְּרַבָּא, הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְכוּ’. כִּי הָאֱלֹקוּת הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים עג): צוּר לְבָבִי. וְאֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נֶאֱמַר (שמות לג): הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי – שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ. נִמְצָא, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב יִשְׂרְאֵלִי, אֵין רָאוּי לוֹ לוֹמַר שֶׁמָּקוֹם זֶה אֵין טוֹב לְפָנָיו, כִּי אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ מָקוֹם כְּלָל, כִּי אַדְּרַבָּא, הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ כַּנַּ”ל: -
בהמשך להנ"ל
- השלימות שה' מלך על כל הארץ, שזה מעל המקום.
- יש תהליך מענין הארץ מתקוממת [ארץ מתקוממה לו], שהיא כאילו מתנתקת ממקומה ונהיית מעל המקום.
-
חשבתי אולי הפשט הוא בכל מקום שאתה מוצא גדולתו, הכוונה במלכות, ששם דינא דמלכותא דינא, זחי׳ ומלכותו בכל משלה, שם אתה מוצא ענוותנותו היינו מבחי׳ החכמה, בחי׳ כתר מלכות, בחי׳ ׳אז׳.
בינינו, השמש זורחת כל בוקר לכולם, גם לרשעים הכי גרועים. למרות שהשמש לכאורה היא מוצג של נוראות ה׳, לכאורה היה צריך שהשמש תזרח כל בוקר רק למי שאמר ׳מודה אני׳ [
לדוג׳]!!! אז איך יכול להיות שהיא זורחת לרשעים???
אלא פה נכנסת הענווה. כמו שקוראים לו המלאכים ׳מלך עלוב׳. -
בהמשך להנ"ל
- השלימות שה' מלך על כל הארץ, שזה מעל המקום.
- יש תהליך מענין הארץ מתקוממת [ארץ מתקוממה לו], שהיא כאילו מתנתקת ממקומה ונהיית מעל המקום.
@ברוך-מאן
סוף סוף הצלת אותנו וכתבת משהו מהתורה. אהההה -
חשבתי אולי הפשט הוא בכל מקום שאתה מוצא גדולתו, הכוונה במלכות, ששם דינא דמלכותא דינא, זחי׳ ומלכותו בכל משלה, שם אתה מוצא ענוותנותו היינו מבחי׳ החכמה, בחי׳ כתר מלכות, בחי׳ ׳אז׳.
בינינו, השמש זורחת כל בוקר לכולם, גם לרשעים הכי גרועים. למרות שהשמש לכאורה היא מוצג של נוראות ה׳, לכאורה היה צריך שהשמש תזרח כל בוקר רק למי שאמר ׳מודה אני׳ [
לדוג׳]!!! אז איך יכול להיות שהיא זורחת לרשעים???
אלא פה נכנסת הענווה. כמו שקוראים לו המלאכים ׳מלך עלוב׳.@איש-הפלא
אתה באמת איש פלא!!
ואם נכנסת לענין הבינה, אז אולי תעזור לי:
התינוק נמשך לצדיק/לאימו, הרי לנו בינה. נכון?
אבל אחר כך המלכות עולה למקום שנלקחה משם - חכמה.
והצדיק נמצא - בחכמה מאין תמצא.
אז איפה הצדיק שלנו, בבינה או בחכמה?
או שיש 2 צדיקים????
-
@ברוך-מאן
סוף סוף הצלת אותנו וכתבת משהו מהתורה. אהההה@לב-העולם-אתה הארה נוספת 'מתוך התורה' אך צריך את הבנאים אלו ת"ח שיבנו ויצרפו את הדברים. (את מקורות הדברים שמעתי בשיעור של ר' משה שפירא זצ"ל בהקשר לחורבן בית המקדש. אך אחר ההתבוננות בתורה דידן נמצאו הדברים מבוארים באופן נפלא 'בתוך התורה').
בתורה מוזכר ענין 'חורבן' בלשון 'חרוב - אחריב'./ עוד מוזכר בתורה ענין שעיבוד - בית עבדים./ עוד מוזכר בתורה גלות - ארץ מצרים.
וידוע (מהר"ל) שג' מרכיבים אלו הם תוכן הגלות. א. יציאה מהמקום, שירדו ישראל למצרים וכנגד זה בגאולה חוזרים למקום בבחינת אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. ובכלל זה המבואר בתורה דידן שבתחלה אינו יודע באיזה דרך הוא מהלך ולבסוף יודע את הדרך לבוא למקומו (והוא תקון הד' יסודות וכו'). וכן וענווים ירשו ארץ את המקום שלהם.
ב. שלילת החירות וההשתעבדות לאחר בחינת בית עבדים, ובכלל זה נפילת הד' יסודות לעצבות ועצלות, תאוות רעות, דברים בטלים, וגאוה. וכנגד זה הוא תקון הד' יסודות ע"י ראיית פני הצדיק וצדקה לצדיק. ובשעת מתן תורה נעשו בני חורין (שזהו תחלת עשרת הדברות במתן תורה אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים).
ג. פזור האומה שזהו ענין 'חרוב' ולבאר יותר בתורה מוזכר גם לשון 'בנין'. וכל בנין הוא בעצם 'חבור' שהם אותית 'חרוב'. והחילוק ביניהם שכאשר מחברים דבר לדבר נעשה בנין בחינת 'מצוה' 'חבילות חבילות של מצות' לחבר את כל הפרטים לבנין הקדושה, ולהפך הוא ענין 'חרוב' להחריב היינו לפזר את החיבורים ואזי נחרב המקום. וזהו ענין הצרופים שנחקקים על העצמות, שכל עוד והדברים עומדים במקומם הראוי להם כפי שצירפם השי"ת אזי בנין הקדושה במקומו. וכאשר עוברים עבירות אזי נחרב בנין הקדושה ומצטרפים צרופים אחרים שהם בעצם החורבן כאשר החיבור הוא לא כפי שצריך לחבר את הדברים. אך אעפ"כ בכח וידוי לפני ת"ח יש כח לחבר את הדברים ולבנות מהם את בנין הקדושה. ולהוסיף בה קומה חדשה מהצרופים הרעים.
ומבואר שכאשר חוזרים ובונים בנין הקדושה אזי ממילא חוזרים למקום שלהם לבחינת ענוים ירשו ארץ.
וג' דברים אלו מרומזים בברכת תקע בשופר גדול לחרותנו, הפך השיעבוד. ושא נס לקבץ גלויתנו הפך הפזור והפרוד (ישנו עם אחד מפוזר ומפורד). וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו הפך היציאה ממקומו שחוזרים לארץ וחותמים מקבץ נדחי עמו ישראל שהעיקר הוא להחזיר את הפזור לקבץ הנפזרים.
וזהו שמשתמשים בלשון 'קבוץ' הן כלפי הפזור בגלות 'לקבץ גליותנו' והן כלפי החזרה למקום 'וקבצנו' יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו (והקבוץ מד' כנפות הוא תלוי בתקון ד' יסודות ודו"'ק).
נמצא מבואר שמחמת שהעבירות גורמות צרופים אחרים ומחריבים את קומת הקדושה מחמת זה יוצאים מ'המקום' וכפי שאדה"ר אחר החטא גורש מגן עדן (ותוקן במתן תורה אחר גלות מצרים). ועי"ז דיקא חוזרים ל'מקום' שהוא תקון מלכות דקדושה בבחינת וענווים ירשו 'ארץ' -
@איש-הפלא
אתה באמת איש פלא!!
ואם נכנסת לענין הבינה, אז אולי תעזור לי:
התינוק נמשך לצדיק/לאימו, הרי לנו בינה. נכון?
אבל אחר כך המלכות עולה למקום שנלקחה משם - חכמה.
והצדיק נמצא - בחכמה מאין תמצא.
אז איפה הצדיק שלנו, בבינה או בחכמה?
או שיש 2 צדיקים????@ברוך-מאן
מה שהתינוק נמשך לאימו לא קשור למה שהוא נמשך לצדיק, אתה יכול להסתכל על זה בתור ׳אבא - חכמה׳ ׳אימא - בינה׳.
בבחי׳ עיבור התינוק תלוי לגמרי באימא מצד חיותו. ולאחר מיכן יש לידה ושלבים שונים בסדר קבלת המוחין עד שבגיל 18 -20 מקבל מוחין מאבא. זאת אמורת שה׳מחנך׳ משתנה לפי הרמה ה׳קוגנטיבית׳ כביכול של העולם - אדם וכו׳.כל זה הוא לא בדיוק בבחי׳ מלכות אלא בחי׳ הזכר מקבל את כל המוחין, והנוקבא [מלכות] קשורה בו תמיד על ידי היסוד - הצדיק.
כח היסוד לתקן את המלכות הוא לפי האורות המוחין שנכנסו בז״א, אם לפי הארת מוחין דאימא, ואם בהארה יותר ׳גאולתית׳ מבחי׳ מוחין דאבא שהם יותר בחי׳ גדלות וחסדים.
אז אני לא הבנתי כל כך מה הפשט בשאלה [
במחילה מכת״ר] אבל אולי עזרתי לך בזה...
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות