כמו שבזמנו היה את הברסלבים הפולנים, ר' יצחק ברייטר וכו' והיו את האוקראינים וכו' ולכל אחד היה סגנון אחר לחלוטין. בפולין ההפצה היתה בסגנון אחר מאוקראינה, וגם החריפות והשנינות וכו' היה באופן אחר, ואעפ"כ כולם נקראים ברסלבר חסידים. ואכן גם נוצרו לא פעם, מחלוקות בגלל ההבדלים הללו. אותו דבר בעניין הזה. וגם בדור הבא רואים את ההבדלים שאלו שהגיעו מפולין הלכו לבחירות כמו ר' נתן ליברמנש זצ"ל, ולעומת אחרים שלא הלכו.
וכמו שכתבו לעיל, לכו"ע ברסלב איננה מפלגה, ורנ"ל היה מדגיש זאת הרבה פעמים.
מה שברור לכל הצדדים זה שמצוות "ועשית ככל אשר יורוך" חסידי ברסלב מקיימים לא רק פעם ב4 שנים.. אלא בכל יום ויום! - ע"י שמקיימים את עצותיו של רביה"ק.

לדעתי אפשר להעביר את זה לאשכול "נקודות לעובדא ולמעשה"

עכ"פ, דוגמא להליכה עם התורה:
בעניין "שלום בית".
ידוע שהאשה היא בחי' מלכות
(במלכות יש את כל שינויי התמונות, מה שמסביר את ריבוי ה"מצבי רוח" של האשה )
האיש (ע"פ הכלל השמיני) הוא בחי' הצדיק שצריך "להאיר" במלכות.

אתה חוזר לך מלימוד נפלא ב"כולל ליקו"מ", כולך ב"אורות גבוהים", מהחידושים הנפלאים שיתחדשו לך! אתה בא הביתה, והנה לאשתך היה קצת יום אחר ממך, והיא מתחילה לבלבל את הדביקות שהיתה לך... ומספרת לפניך את כל ליבה, ואת כל מאורעות היום שעברו עליה...

כאן אתה עומד במבחן. האם להשאר ברצוא, או להיות בענוה ולהסכים קצת לרדת אליה ולהקשיב לה, שכן כל מטרת הבריאה היא להיטיב לזולתו, (וכ"ש ואבית תהילה מגושי עפר.)
אתה יכול להשאיר עם החידושים (=חכמה) העצומים לעצמך.
ואתה יכול להיות עניו [ב"חכם גיבור ועשיר", שכן "החכמה מאין תמצא"], ולסלק לרגע את כל החכמה, החידושים שלך, בצד ולשמוע אותה!

אח"כ תוכל לצמצם איזה דיבור מרבינו ("למה לא תעשו את נשותיכם חסידות?) ולנסות להאיר את מאורעותיה בעזרתו.
וע"י שתקיים את הפסוק: "אל יתהלל חכם בחכמתו...כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי" (=ידיעה שלימה),יתקיים גם הפסוק "באלוקים אהלל דבר וכו'"
ואזי כל מאורעותיכם יהיו לטובה!

@ישי-משה
כשמכוונים כוונות בתפילה, אם האדם אינו בדרגה כזו שזה ממש פירוש המילות בשבילו, הרי שהוא אינו מתפלל אלא "לומד" (ואגב, גם לקרוא פירושים שבסידורים כמו של הרב ווינגרטן שלפעמים הפירושים והערות ארוכים, גם זה לכאו' אין לעשות באמצע התפילה, אלא יש ללמוד זאת קודם, ואע"פ שמדובר כאן על פירוש המילות)

משא"כ במצוות כמו בנענועים למשל, יש את מעשה המצווה ויחד עם זה אפשר להכניס מחשבה וכוונות ואין זה מפריע לגוף המעשה.

ועל זה מוהרנ"ת אמר שכ' את הליקו"ה שכשיתעטפו בטלית יחשבו על מה שכ' בהל' ציצית.
אמנם צריך לדעת שאי"ס לטעמי המצות ואין לחשוב שהכוונה הזו והזו היא הכוונה היחידה ואין בילתה.

ואגב, בספרי רבינו ומוהרנ"ת מבוארים הרבה פסוקים שבתפילה, ולכאו' גם בזה צריך לראות שיתחבר עם פירוש המילות ולא יהיה כ'לומד'
(ועל זה אמר רבינו שרצונו חזק שנלך עם התורות שלו - דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיוּ כָּל עֲבוֹדָתוֹ וְהִלּוּכוֹ בְּיִרְאַת ה' עַל פִּי הַנֶּאֱמַר בְּאוֹתָהּ הַתּוֹרָה, דהיינו שכ"כ יהיה מחובר לזה עד שזה יהפך לפירוש המילות ממש (ובכלל ע"פ כלל י"א זה בוודאי ילך בד בבד עם הפשט הפשוט))

הדוגמא לזה היא הכיסופין וההתרפקות הנפלאה שיש לחסידי ברסלב למשל בקבלת שבת בסוף מזמור שיר ליום השבת, - "מקולות מים רבים אדירים וכו'.
הפשט הפשוט שהקב"ה הוא אדיר יותר מכל המימות הגועשים שיש בעולם.
אבל אצל חסידי ברסלב זה מיד מתקשר לשבע מימות שבסיפו"מ, ועל המשברים והנפילות "כל משבריך וגליך עלי עברו", ואעפ"כ הקב"ה אדיר מכל זה, ולכן יש לנו תקוה לצאת מכל סוגי המשברים שבעולם!

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, אוֹר לְיוֹם א' שׁוֹפְטִים תקצ"ה.

אֲהוּבִי בְּנִי חֲבִיבִי.

...רַק עַתָּה אָנוּ צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל לְהַמְשִׁיךְ יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים שֶׁיֵּצֵא דְּבַר הַמִּשְׁפָּט לְטוֹבָתִי, שֶׁאֶהְיֶה זַכַּאי לְגַמְרֵי בַּמִּשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר בֶּאֱמֶת אֲנִי נָקִי מֵעָווֹן בְּעִנְיָן זֶה, כִּי הַכֹּל עֲלִילוֹת שֶׁקֶר, וְשׂוֹנְאֵינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ וְיֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד וְכוּ', וְלַה' הַיְשׁוּעָה. וְהָאָדוֹן הַנַּ"ל אָמַר לִי בְּעַצְמוֹ שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁלֹחַ כָּל זֶה לְקַאמִינִיץ לְהָאָדוֹן הַגַּארְדְּנִיטְשֶׁא, וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה עוֹד סְלֶעדֶסוֶוע [חֲקִירוֹת].

לְעֵת עַתָּה יֵשׁ לָנוּ פְּנַאי לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא, כִּי אֵין לָנוּ לְמִי לִבְרֹחַ כִּי אִם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהִנֵּה יְמֵי הַמִּשְׁפָּט וְהַדִּין הַגָּדוֹל שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין, וּכְבָר בֵּרְכוּ רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל, וּצְרִיכִין לִרְעֹד וְלִפְחֹד מְאֹד מִמִּשְׁפָּט הַזֶּה שֶׁנּוֹגֵעַ לְחַיִּים נִצְחִיִּים, וְאִי אֶפְשָׁר לְשַׁחֵד בְּמָמוֹן וּלְפַיֵּס בִּדְבָרִים. וְכָל פַּחַד הַמִּשְׁפָּט שֶׁעָלַי שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עַתָּה, הוּא כְּדֵי לִזְכֹּר וְלֹא לִשְׁכֹּחַ פַּחַד הַמִּשְׁפָּט שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁל יוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא.

כִּי צְרִיכִין לְהַעֲלוֹת כָּל הַפְּחָדִים וְכָל הַיְרָאוֹת הַנְּפוּלוֹת, לִבְלִי לִפְחֹד וּלְהִתְיָרֵא מִשּׁוּם דָּבָר כִּי אִם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, וְלֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁכָּל הַיְרָאוֹת וְהַפְּחָדִים הָעוֹבְרִים עַל הָאָדָם, בִּפְרָט פְּחָדִים כָּאֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עַתָּה, הַכֹּל כְּדֵי לְהַזְכִּירֵנוּ לִרְעֹד וְלִפְחֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְתֵכֶף שֶׁזּוֹכְרִין בְּיִרְאַת ה', אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדְעִים כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ שֶׁאֵינוֹ נָקִי כְּלָל, אַף עַל פִּי כֵן יְכוֹלִים לִשְׂמֹחַ וְלִחְיוֹת חַיִּים אֲמִתִּיִּים, כִּי יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים, בְּחִינַת "יִרְאַת ה' לְחַיִּים". וְזֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַיִּרְאָה שֶׁדַּיְקָא עַל יְדֵי הַיִּרְאָה הַגְּדוֹלָה יַגִּיעַ לְשִׂמְחָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וְגִילוּ בִּרְעָדָה". וְעִקַּר בְּכֹחַ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. כִּי מֵאַחַר שֶׁזּוֹכְרִין אֵיךְ צְרִיכִין לִפְחֹד וְלִרְעֹד מֵעֹצֶם הַפְּגָמִים וְכוּ', תֵּכֶף מְחַיִּין וּמְשַׂמְּחִין עַצְמָן מַה שֶּׁאָנוּ סְמוּכִין בְּכֹחַ גָּדוֹל וְנִפְלָא כָּזֶה וְכוּ'. בִּפְרָט שֶׁזָּכִינוּ גַּם כֵּן לַחֲטֹף כַּמָּה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת בְּכָל יוֹם לְהַחֲיוֹת עַצְמֵנוּ עַל יְדֵי זֶה. וְעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִים לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ וּלְהוֹסִיף בְּכָל יוֹם כָּל מַה דְּאֶפְשָׁר, וּלְחַדֵּשׁ וּלְחַזֵּק הָרָצוֹן וְהַכִּסּוּפִין דִּקְדֻשָּׁה בְּכָל יוֹם, וּלְהוֹצִיא הַכִּסּוּפִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל עַל יְדֵי דִּבּוּר פִּיו. אוּן טַאקֶי פָארְט [וּבְכָל זֹאת] אַשְׁרֵינוּ, שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים מִכָּל זֶה וְעוֹד וָעוֹד. לְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ מַה שֶּׁזָּכִינוּ לֵידַע מֵאֱמֶת כָּזֶה וְכוּ'. וּצְרִיכִין לִזְכֹּר בְּכָל פַּעַם מַה שֶּׁאָמַר "וָואס הָאבִּין מִיר זִיךְ וָואס צוּ שֶׁעמִין" [מַה יֵּשׁ לָנוּ מִמַּה לְהִתְבַּיֵּשׁ] וְכוּ'. יוֹתֵר מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ.

דִּבְרֵי אָבִיךָ הַמְצַפֶּה לִישׁוּעָה.

נָתָן מִבְּרֶסְלֶב.

נהנתי מכל מילה!

רוצה לעורר נקודה נוספת:
יש פורומים של בעלי מקצוע, בו שואלים שאלות על דברים טכניים כמו - 'היכן נמצא הכרטיס של מקרר שארפ מדגם...'
כותב השאלה לא מצפה לתשובה מידית, הוא רוצה שהתשובה תהיה רצינית, נכונה ומדויקת.

שאלה בליקו"מ וכדו' לא פחות רצינית מזה!
אמנם זה טוב לפעמים העקשן והויכוחים כדי שהפורום לא יהפך למשעמם (כמו פורום לבעלי מקצוע...)
וגם התשובות החלקיות במקרה הזה גם עוזרות ללומדים, אבל צריך למצוא את האיזון בין הרצינות לשיעמום.

כשאתה כותב תגובה תחשוב שוב לפני!

@מדלג-על-ההרים כתב:

שמעתי מר' נתן ליברמנש זצ''ל שהרב מטשערין באו לשאול אותו שאלה בתורה מ''ט סעיף א' במילים אלו: "כִּי לְפִי אוֹר לַהֲבִיּוּת הַלֵּב שֶׁל אִישׁ הַיִּשְֹרְאֵלִי, אִי אֶפְשָׁר לְהִתְגַּלּוּת מֵהַמִּדּוֹת. כִּי אוֹר לַהֲבִיּוּתוֹ, הוּא עַד אֵין סוֹף, הַיְנוּ אֵין סוֹף וְאֵין תַּכְלִית לִתְשׁוּקָתוֹ:"
וענה להם הרב: פעם שלמדו את זה התחיל לזלוג דמעות מהעיניים והיום באים לשאול שאלות..
ואח"כ השיב להם על שאלתם.

"הרב ז"ל מטשערין ששמע מאבי אביו הרב ר' אהרן ז"ל מברסלב שנכנס פ"א לרבינו ז"ל ואמר לו (קצת בלשון תוכחה) למה לא תקח את ספרי ותעיין בו היטב עד שיעלה על דעתך איזה קשיא, ואח"כ תוסיף ותעיין בו עד שתבין ותדע את התירוץ שע"ז, וכשמוע הרב את דבריו חזר לביתו ופתח את הספר ליקוטי מוהר"ן והתחיל לעיין בו עד שעלה על דעתו קשיא ופליאה בדבריו, ואח"כ הוסיף ללמוד ולעיין בו עד שעלה על דעתו התירוץ והתשובה שעל הקשיא הזאת. וחזר אח"כ לרבינו ז"ל ואמר לפניו את הקשיא והתירוץ. והוטבו דבריו בעיני רבינו ז"ל ואמר לו אני יודע מאחד שחיבר פירוש על הזוהר ולא ברוח הקודש, ואעפ"כ כיוון אל האמת, (כ"ז שמעתי מאיש אחד ששמע זאת מפי הרב ז"ל מטשערין ובצירוף כ"ז והנ"ל באות י"ב תבין גם כן ברוב ההכרח וחיוב והסגולה שבלימוד העיון אשר בתורתו וגם בפשיטות ולא בדרך דרש." (שו"ס נ"ח סעי' מ"ג).

וחוץ מזה הרב מטשערין כתב כזה 'פרפראות לחכמה'!!!

ואולי יש ליישב קצת, שצריך לשאול אבל עם דמעות בעיינים!

ראבר"נ הפסיק לכתוב חידושיו בסוף ימיו, מחמת שהיה חולה בעיניו והיה אסור לו לבכות, מי שפותח ביאוה"ל, רואה את העמקות העצומה, ורק לחשוב שהכל היה ספוג בדמעות!

[אבל -וכי בגלל ש(עדיין) אין לנו את הלב הזה לבכות ולהתרגש מדבריו הק', אז אין לעיין בדבריו הק'? אדרבא אחד יביא את השני, ההתרגשות תבוא גם ע"י העיון. (כשיש רצון להתעלות עי"ז, והדברים פשוטים)
וכ"ש ר"א בהקדמת ביאוה"ל שלימוד העיון "הוא הלימוד המסוגל להנצל על ידו מהתאוות והמידות רעות"]

@נחלי-דבש כתב:

על הקשר בין זה לתורה ד' יעויין הלכות גביית חוב מהיתומים הלכה ד' (שמשום מה לא ציינו אותה בחוברת של לטייל) אות י'

תודה על המראה מקום:

"וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי הַחֲבֵרִים שֶׁשָּׁמְעוּ מֵרַבֵּנוּ הַנּוֹרָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עֵצָה עַל אַחַר הִסְתַּלְּקוּת שֶׁיִּזְכֶּה לָבוֹא לְמָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לָבוֹא. שֶׁיִּשָּׁבַע שְׁבוּעָה בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְכוּ', כִּי הַשְּׁבוּעָה דַּיְקָא הוּא תִּקּוּן לָזֶה כַּנַּ"ל:"

אני שמעתי שיש שדייקו, שמוהרנ"ת מדגיש ששמע מפי החברים ששמעו מרבינו, והוא לא שמע זאת ישירות מרבינו, וכן כתוב כך בחיי"מ.

אבל למעשה הוא כתב זאת! ובליקו"ה הנ"ל הוא אף מסביר זאת, וא"א לבטל הדברים.

מר' שמעון טייכנר שליט"א שמעתי שהשבועה בוודאי תתקיים שהרי זה שבועה חמורה! אבל אם לא יהיה ראוי לכך, כמה גילגולים יצטרך להתגלגל כדי שהשבועה הזאת תתקיים... אבל למעשה הוא אמר שצריך לברר עוד אצל אנ"ש.

למעשה לפי הנ"ל יוצא שזה רק "מחייב" את הנשבע, להדבק יותר ויותר ברביה"ק בהאי עלמא.

לא מכריע רק נתתי עוד צדדים.

@7272
מה שבוודאי לא יוצא מידי פשוטו, שצריך שיהיה התכללות - להתכלל עם כולם באהבה רבה.
וכ"א עושה את השיקולים הטכניים שלו איפה להתפלל.
אבל לא בגלל שנאה ח"ו.

@בעל-מוח כתב:

למאי נפק"מ
האם להתמקד בחידושים ובדקדוקים שבתורה
או להתמקד בחיים עצמם איך זה נוגע אלי ואיך אני חי את זה ביום-יום?

הענין של ללמוד בעיון ועניין ההליכה, אלו שתי שיחות נפרדות ואף אם הם לא היו עוזרים אחד לשני היה צריך לקיים שניהם!
כן, יש מטרה גם בעצם הלימוד בעיון! וכפי שכ' ראבר"נ (מובא גם בהקדמת הביאוה"ל):
"בְּמִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה הָעוֹלָה עַל כָּל הַמִּצְוֹת (כַּמְבֹאָר מִזֶּה גַּם בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת בְּזֶה הַלָּשׁוֹן הֶרְגֵּל הַלִּמּוּד עוֹלֶה עַל קִיּוּם כָּל הַמִּצְוֹת) אַף עַל פִּי שֶׁבִּפְשִׁיטוּת כָּל טַעַם הַנִּגְלֶה הִיא לְמַעַן דַּעַת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּכָל דָּבָר, אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֵךְ בָּהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה וְכוּ'. אֲבָל גַּם בָּזֶה כָּל עִקַּר הַמִּצְוָה הוּא בִּלְשׁוֹן סְגֻלָּה לְהַצְלָחַת הַנֶּפֶשׁ, כְּפִי טְעָמִים הָרוּחָנִיִּים אֲשֶׁר בָּהּ...

"וְעַתָּה כְּפִי הַמּוּבָן בְּרוֹמְמוּת רַבֵּנוּ זַ"ל. יֵשׁ גַּם מִזֶּה בְּעַצְמוֹ לְהָבִין מֵרָחוֹק מֵרוֹמְמוּת לִמּוּד תּוֹרָתוֹ וְהַצְלָחַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁזּוֹכִים עַל יְדֵי כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁבָּהּ...

"וּמַאֲמַר רַבֵּנוּ זַ"ל (שֶׁמּוּבָא בְּחַיֵּי מוֹהֲרַ"ן סִימָן של"ב) אֲנִי נַחַל הַמְטַהֵר וְכוּ', מְבֹאָר גַּם כֵּן מִדִּבְרֵי מוֹהֲרַנַ"ת שֶׁסּוֹבֵב הָעִקָּר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה....

"וּלְפִי כָּל זֶה תָּבִין וְתִתְבּוֹנֵן בְּרֹב וְעֹצֶם חִיּוּב וְהֶכְרֵחַ הַלִּמּוּד בַּתּוֹרָה שֶׁבְּנִסְתָּר שֶׁזָּכִינוּ עַל יְדֵי רַבֵּנוּ זַ"ל. כִּי הֵן הֵמָּה הַתַּבְלִין הַמֻּכְרָחִים לְהַיֵּצֶר הָרָע שֶׁבָּעֵת הַזֹּאת. שֶׁעַל זֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל 'בָּרָאתִי יֵצֶר הָרָע בָּרָאתִי תּוֹרָה תַּבְלִין' (מַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין דַּף ל' ע"ב). וְהָעִקָּר הוּא לִמּוּד הָעִיּוּן שֶׁבָּהּ, כַּמְבֹאָר מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ק"א, שֶׁזֶּה הוּא הַלִּמּוּד הַמְסֻגָּל לְהִנָּצֵל עַל יָדוֹ מֵהַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת.
(עיי"ש עוד, זאת הקדמה נחוצה לכל הבאים בשערי העיון)

יוצא מהנ"ל שעצם לימוד העיון עוד לפני הלמעיישה.. מסוגל להנצל מהתאוות!
(וע"פ תורה ד' ע"י ראיית פני הצדיק "והיו עיניך רואות וגו' - מלשון עיון, עי"ז משליך תאותיו אחר כתפיו כתינוק הנמשך לאימו)

וראה עוד בגליון מחוברים האחרון, שהביאו שיעור של ר' שלום מייקוף שבירר העניין היטב וא' ולמסקנה אמר שא' מהמטרות הן להיות "שותף בתורתו", שהתורה קתהיה שלך!

עוד למעשה גדול שיש בעצם בעיון, שכמה פעמים אתה עומד מרעיד ומשתומם מול גדלותו וגאונותו של רביה"ק בדקדוקו כל תיבה ואות! (שמעתי מהרב כרמל שא' מהגאונים, איני זוכר שמו, ניגש לר"מ קרמר שליט"א אחר שלמד קצת ליקו"מ, ואמר בהתפעלות: או שלר' נחמן היה רוה"ק או שהיה גאון מופלא! ענה לו ר"מ: אני מאמין שתרוייהו הוו ביה!
עכ"פ אני לקחתי מהסיפור שמה שכ' בשלוחין ה' "לחפש אחר הרוה"ק של הצדיק" יכול גם להיות כמשמעו.)

איפה כן ה"בעיה"?
יש כאלו החוששים (בעיקר העלו זאת בתחילת דרכה של לטייל) שברסלב תהפוך להיות חב"ד..
היכן התמימות והפשיטות?
מה עם "למעשה"? (על זה כבר השבתי לעיל)

אכן לימוד העיון הוא "מחייב" גדול, כי אכן צריך כנגדה להרבות במעשים בתמימות ופשיטות וכדלהלן.
(רק כדי להבין הדברים אספר מה ששמעתי מא' מאנ"ש, שניגש אליו א' שעסק הרבה בגמ' בעיון וביקש עצה לשלום בית, ואמר לו שירגיל את עצמו לומר תהלים, ההוא היה קשה לו עם זה אבל בהמשך הזמן הודה לו מאוד שזה אכן עזר לו. לפעמים עם ריבוי החכמות אפשר לעוף בשמים... והבן)

ר"א שואל בכוכבי אור (שו"ס א):
"נִפְלֵאתִי קְצָת בִּרְאוֹתִי סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה מֵהֶחָכָם וְהַתָּם, אֲשֶׁר נֶהֱפַךְ הַדָּבָר כָּל כָּךְ שֶׁהֶחָכָם בְּחָכְמָתוֹ נִלְכַּד וְנִשְׁקַע בִּיוֵן מְצוּלָה, וּכְנֶגְדּוֹ הַתָּם הָרָחוֹק מֵהַחָכְמָה, אֲשֶׁר גַּם מְלֶאכֶת תְּפִירַת הַמִּנְעָלִים לֹא הָיָה בִּיכָלְתּוֹ לִלְמֹד כָּרָאוּי, נִתְעַלָּה וְנִתְרוֹמֵם מְאֹד כַּמְבֹאָר שָׁם. כִּי לָמָּה בֶּאֱמֶת יִהְיֶה כֵּן, הֲלֹא כָּל עֶצֶם הַחָכְמָה וְאוֹר הַמֹּחַ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב הָאָדָם, הוּא מִנִּשְׁמַת וְרוּחַ הַבּוֹרֵא בְּעַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲשֶׁר נָפַח בְּאַפּוֹ מִתְּחִלַּת הַבְּרִיאָה, וּלְפִי זֶה מִמֵּילָא מְבֹאָר, שֶׁכָּל אֲשֶׁר יָאִיר בּוֹ יוֹתֵר זֶה הָאוֹר, הָיָה לוֹ לְהִתְעַלּוֹת וּלְהִתְרוֹמֵם, וְלֹא הַתָּם בְּרִחוּקוֹ מֵהַחָכְמָה.??

[אם נתבונן היטב נראה שקושיא הזאת קשה לו מאוד גם כלפי עצמו, שהרי היה עמקן גדול ובעל מוח עצום ודוק...]

"וְהִנֵּה עוֹד רָאֹה רָאִיתִי כִּי גַּם בְּזֹאת הַפְּלִיאָה בְּעַצְמָהּ, יֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא בְּמַאֲמַר הַמִּשְׁנָה (בְּאָבוֹת פֶּרֶק ג') 'כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו לְמַה הוּא דּוֹמֶה לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין וְהָרוּחַ בָּא וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו' וְכוּ'. וּמֵהַחְלָטַת לְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה בִּסְתָם, נִרְאֶה שֶׁהִיא סוֹבֶבֶת גַּם עַל חָכְמַת הַתּוֹרָה.?

"ואשר לְפִי זֶה מֻכְרָח לְפָרֵשׁ, שֶׁגַּם כָּל שֶׁבַח הֶחָכָם הַנִּזְכָּר בְּסֵפֶר מִשְׁלֵי, לֹא תְּסוֹבֵב רַק עַל הֶחָכָם הָאֲמִתִּי הַמַּקְדִּים יִרְאַת חֶטְאוֹ וּמַרְבֶּה בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְכִלְשׁוֹן הַכָּתוּב (בְּסֵפֶר אִיּוֹב) "יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה" וְכוּ'.
וְגַם מִפֶּה לְפֶה שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי מוֹרִי שֶׁשָּׁמַע מִמּוֹרַנַ"ת בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זַ"ל, שֶׁדִּבֵּר מִזֶּה בִּפְרָטִיּוּת לְעִנְיַן גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים בְּחָכְמַת הַתּוֹרָה שֶׁהָיוּ בְּיָמָיו, וְגַם הָיוּ כְּשֵׁרִים וְהֶחֱזִיקוּ בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה כְּכָל הֶהָמוֹן הַבִּלְתִּי חֲכָמִים כָּל כָּךְ. וְאָמַר עֲלֵיהֶם רַבֵּנוּ זַ"ל שֶׁבְּכָל זֹאת אִם לֹא יַרְבּוּ וְיַגְדִּילוּ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם עַל זוּלָתָם. כְּפִי הַמֻּכְרָח לְמַדְרֵגַת חָכְמָתָם תַּזִּיק לָהֶם חָכְמָתָם, כְּפִי הַמְבֹאָר מִלְּשׁוֹן הַמִּשְׁנָה הַנַּ"ל. וְתִתְחַזֵּק לְפִי כָּל זֶה הַפְּלִיאָה הַנַּ"ל, אֲשֶׁר לָמָּה בֶּאֱמֶת יִהְיֶה כֵּן?

וְאוּלָם בְּסִבַּת הַפְּלִיאָה הַזֹּאת, חִפַּשְׂתִּי וּמָצָאתִי מִפִּלְפּוּלֵי צֵרוּפֵי דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל, כִּי אֵין הַכַּוָּנָה בִּדְבַר הַחֶסְרוֹן שֶׁנִּמְצָא בְּמִדַּת הַחָכְמָה כַּנַּ"ל, שֶׁהִיא מִצַּד עַצְמָהּ רָעָה חַס וְשָׁלוֹם. כִּי אַדְּרַבָּא כָּל חֶסְרוֹן מִדַּת הַחָכְמָה הִיא מֵרֹב הַטּוֹב שֶׁנִּמְצָא בָּהּ, כִּי מֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁהַחָכְמָה וְהַמֹּחַ הוּא מֵאוֹר זְרִיחַת הַבּוֹרֵא הָאֵין סוֹף בְּעַצְמוֹ יִתְבָּרַךְ, אֵין בִּיכֹלֶת הָאָדָם הַמֻּגְבָּל לָבֹא בָּהּ, אִם לֹא בְּצִמְצוּם הָאֱמוּנָה וְהַיִּרְאָה כַּנַּ"ל.

וּכְכָל אֲשֶׁר בֵּאַרְתִּי מִדִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ה' (עַל הַכָּתוּב בַּחֲצוֹצְרוֹת וְכוּ') בְּמָשָׁל וְדֻגְמָא מִמֵּימֵי הַיָּם אֲשֶׁר סְגֻלָּתָם לְרַפְּאוֹת מֵהַרְבֵּה מַחֲלוֹת, אֲבָל כָּל הָרְפוּאָה וְהַחַיִּים אֲשֶׁר בָּהֶם, לֹא יִהְיֶה רַק אִם הָרוֹחֵץ בָּהֶם שׁוֹמֵר אֶת רַגְלָיו וְאֶת פְּסִיעוֹתָיו מִלָּבוֹא בָּהֶם יוֹתֵר מִכְּפִי מִדָּתוֹ. וְכֵן בִּדְבַר הַתּוֹעֶלֶת הַמַּגִּיעַ מִמֵּימֵי הַיָּם לָשׁוּט וְלָבוֹא בָּהֶם מִמְּדִינָה לִמְדִינָה בְּמִסְחָרָם זֶה עִם זֶה, שֶׁגַּם זֶה לֹא יִהְיֶה רַק בִּכְלֵי הַסְּפִינָה שֶׁהִיא כְּעֵין הַצִּמְצוּם הַמֻּכְרָח לְמֵימֵי הַדַּעַת הַנַּ"ל, שֶׁזּוּלַת זֶה הַצִּמְצוּם נִטְבָּעִים וְנִשְׁקָעִים בָּהֶם לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם.

וְזֶה כָּל מַעֲלַת הַתָּם בִּתְמִימוּתוֹ הַנַּ"ל אֲשֶׁר גַּם בְּבוֹאוֹ לְהַחָכְמָה כַּנִּזְכָּר בַּמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל, לֹא רָצָה לָסוּר מִדַּרְכֵי הַתְּמִימוּת וְהָאֱמוּנָה וְהַיִּרְאָה שֶׁהִקְדִּים לָזֶה, כִּי גַּם אָז הֶחֱזִיק אֶת עַצְמוֹ בְּמַדְרֵגַת הַתְּמִימוּת. וּמֵחֲמַת זֶה לְבַד הֶעֱלָה אוֹתוֹ מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּרֹב הַמִּשְׂרָה וְהַמֶּמְשָׁלָה עַל כָּל הַשָּׂרִים (כַּמּוּבָן בָּזֶה מֵצֵּרוּפֵי דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים עִם הַשִּׂיחוֹת הַמּוּבָאוֹת אַחַר הַמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת).

נראה מכל הנ"ל שכנגד ריבוי החכמה יש להרבות בעשייה ואפי' להיות יותר תמים ופשוט משאר האנשים שאינם עוסקים בעיון.

ואם תשאל למה לי כל זה? בוא נשאר אנשים רגילים וזהו!

קודם כל תמימות ופשיטות! רבינו הרי ציווה! דבר שני במשל האילן והרוח המובא במשנה באבות, אין זה תכלית שהאילן ישאר ריק וערום, תכליתו היא לפרוח ולגדול אלא שכנגד זה יש לו לחזק את שורשיו לבל תבוא רוח ותעקור ותהפוך אותו על פניו.

כשבאים ושואלים אותי: תגיד כמה פעמים אמרת את הליקו"ת שעל התורה? אם השאלה נשאלת לקנטר, אין צורך להשיב, אבל בינינו... זו אכן שאלה מחייבת!
שנזכה להיות "חכמים בחכמת התמימות והפשיטות"!

@אוצרבלום כתב:

והצצה לח"ד:
"כשרבינו אומר שלא להריח טבק ושלא לעשן סיגריות, הדבר הזה לבדו אינו כל כך גדול, אבל מי שאינו מציית פוגם באמונת חכמים! אין נפקא מינה באם איני מציית את רבינו בעניין ההתבודדות - או שאיני מציית בעניין הטבק, מכל מקום הרי הוא איננו מציית, וזהו סימן שאין לו אמונת חכמים! כשהצדיק נותן לי דבר קשה, ובאמת אינני יכול לקיים את הדבר, אבל היות שיש לי אמונה אני מבקש מהשם יתברך: 'ריבונו של עולם, זהו הצדיק האמיתי, והוא אמר לי שאעשה כך, וזה קשה לי!' - זאת אומרת שאכן יש לו אמונה, אלא שקשה לו להוציאה מן הכוח אל הפועל. אבל כאן זה הרי דבר קל, לא לעשן סיגריות זה דבר כל כך קשה?! לא להריח טבק, לא לאכול בצל, אלו הרי דברים קלים; אבל כשאין מצייתים בזה - זהו גם כן פגם באמונת חכמים!". (רל"י)

ציטוט ממ"ש באשכול "אסור ללכת לרופאים":

סיפר הרה"ח ר' בצלאל פרידמן שליט"א שפעם בימי בחרותו היה בשבת חנוכה יחד עם אנ"ש במירון, וכדרכם של בחורים, הם יצאו לעשן בחצר הציון.
עבר שם רלוי"צ בנדר זצ"ל ואמר להם: לאחר הפטירה שכנגיע לשמים, כמובן נבוא לבקש תיקון מרבינו, רבינו ישאל אותנו במה אנו חסידיו? אמנם את הדברים הגדולים שהוא ציווה עלינו, אולי נתחמק בטענה שמפני שהם היו קצת קשים עבורינו לא התמדנו בהם כ"כ, אבל מה נענה לגבי הדברים הקטנים?

@לב-העולם-אתה כתב:

או אולי משה רבינו לא היה בטוח בזה שהוא כ"כ עניו??? ואולי זה חלק מהענווה שלו?

אכן! וזהו בחי' ולא ידע איש - אפי' משה לא ידע!
ויוצא כאן עוד ביאור עמוק בעניין ה'אין'.
[אם איני טועה חז"ל דורשים זאת לגבי קבורתו של משה, שאפי' הוא אינו יודע היכן הוא קבור.
והרי לפי ביאורו של רבינו, הוא קבור בגיא - בענווה, לפי"ז יוצא, שאינו יודע מענוותנותו.]

ואין זה סותר לזה שמשה בעצמו רואה שכתוב שבחו בתורה: "והאיש משה עניו וכו'". וכן השיחה בחיי"מ שרק מי שיכול לומר ע"ע שהוא עניו, הוא העניו האמיתי.
כי זהו מהות הענווה, שיכול לומר ע"ע שהוא עניו ואעפ"כ לא לדעת שהוא עניו ! כי אדרבא בגלל שהוא עניו שזהו בחי' רצוא, ע"כ אינו יודע מזה. ודוק. (ומוכרחים לומר בזה שני הפכים בנושא אחד: הידיעה שהוא עניו גורמת לו להיות אין ולא יודע, בבחי' תכלית הידיעה דלא נדע)

@מקורב-מכבר כתב:

אגב השיחה הנ"ל מה זה נקרא שלעתיד לבוא כולם יהיו חסידי ברסלב
יהיו משוייכים לחסידות ברסלב וזה יהיה להם השם הראשון והאחרון ?
או משויכים כשם שני זה גם יכול להיות ?
כמובן תוך הקפדה בכל דברי רבינו אבל מעורים בתוך ישיבות ומוסדות הכלליים

הועבר מאשכול אחר: -
פעם שמעתי מר' זושא שטיצר שליט"א שאמר בדרך צחות, על השיחה של רבינו: שלעת"ל כל העולם יהיו ברסלב. שיהיה בעלזא -ברסלב, וויז'ניץ -ברסלב, גור -ברסלב וכו' וכו' אבל אני רוצה להישאר ברסלב -ברסלב

@מאיר-לב בהחלט! העיקר זה להגיע לבסוף לידי מעשה, אבל גם לזה צריך עיון.
ולמשל ההארה העצומה שזכיתי לקבל מהעיון בתורה ד' אע"פ שלמדתי את התורה כמה פעמים. (יסוד הדברים הם משיעוריו של ר' יהושע קליין בקו של לטייל) זה שאם עד עכשיו חשבתי שצריך בערב ר"ה (-לאו דוקא, אבל המציאות היא שאז כלל אנ"ש עוסקים בזה) להתוודות את כל העוונות (ולהיות בנערווים לזכור הכל וכו') הרי שבזכות העיון הבנתי נקודה הרבה יותר עמוקה ב"לספר לפניו כל ליבו" והיינו לחפש ולספר מהיכן בכלל נבע אותו חטא וכו' (רק לשם הדוגמא, שמעתי פעם מהרב כרמל זצ"ל בעניין התפילה, שאם אדם מרגיש שהוא מתפלל לפני מלך מה"מ אז לעולם לא יקרה שהוא ישכח יעלה ויבוא בר"ח וכדו', אז אפשר להתוודות 'שכחתי לומר יעלה ויבוא' ואפשר לספר את ה'מאחורי הקלעים': 'שכחתי שאני עומד מול ממה"מ הקב"ה!)

לספר מה השורש של התאוות שמושכים אותי... האם זה תענוג ואהבה נפולה, במקום הידיעה "שהקב"ה אוהב אותך"(-הלשון בתורה ד')
או שזה נובע מחמימות היצר במקום להדבק בך, רבינו האבוקה של האור והאש דקדושה.
או כי סתם אני רואה את העולם כ'דברים בטלים' ולכן אני לא מייחס משמעות במה שעובר אלי ואני מתיר לעצמי קצת להנות מהעוה"ז...
או שאני רודף את העולם כדי שיהיה לי חשיבות וישות (גאוה)

אני לא מוציא מידי פשוטו שצריך להתוודות על כל העוונות עד כמה שידו מגעת, אבל נראה שעיקר הנקודה זה להתוודות על ה'אבות' שממנו יצאו אלו ה'תולדות' הללו (דוק במשל לאחד וכו')

ואחרי שמתוודים כך זוכים בהחלט לקבל דרך לפי שורש נשמתי, דהיינו אם אני מבין מה עומד מאחורי אותם עוונות, אני יודע על מה בעיקר צריך לעבוד, על גאוה או על אהבה נפולה וכו'
(ראו עוד בענין זה בגליון מחוברים, תמוז, מאמר על ביאוה"ל)

@חיפוש-הצדיק כתב:

זה לא יכול להיות שאותה דרך בדיוק תתאים לעשר אלף אנשים שכל אחד צריך למלא תפקיד שונה בעולם,

אולי זה ההסבר לדברי רבינו:
"אמר לענין המפרסמים של שקר. כי על הבעל דבר קשה מאד לטרח עם כל העולם להטעותם מדרך הישר, על-כן העמיד מפרסם אחד במקום פלוני ומפרסם אחד במקום פלוני. ואמר על מפרסם אחד שהוא עקר ראש אלף אנשים, שבודאי לא יקומו בתחית המתים:"

כמובן אין כאן הכללה שכולם הם מש"ש ח"ו, אבל בהחלט אפשר להבין שדרך אחת לאלף איש, הרי זה כעקירתם מהשאיפה האישית - ה'ראש' שלהם.

@7272 כתב:

אגב אישית ברוך השם אין לנו פאה גם לא לאמא שלי אבל כשבנות הבית אומרים שיש להם נסיון אני אומר שזה בסדר ויש על מי לסמוך אף על פי שאני לא היתי רוצה שהם ירצו כזה דבר בכלל ומתפלל להשם שנזכה לצניעות יתרה גם אני וגם כל בני הבית

נקודה למחשבה

@נחום-בקר כתב:

חיי"מ אות שסג - שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר בַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים קֹדֶם שֶׁנִּתְקָרַבְתִּי אֵלָיו, שֶׁהוּא מִשְׁתּוֹקֵק שֶׁיִּתְקָרֵב אֵלָיו אִישׁ לַמְדָן וּבַעַל לָשׁוֹן נִפְלָא, וְאָז הָיָה יָכוֹל לְבָאֵר כִּתְבֵי הָאַרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עַד שֶׁאֲפִלּוּ נְעָרִים יוֹדֵעַ סֵפֶר הָיוּ יְכוֹלִין לִלְמֹד וּלְהָבִין כָּל כִּתְבֵי הָאַרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

@נחום-בקר כתב:

לקו"ה תחומין ה, ג - וְהִנֵּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָנוּ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת לְהָבִין סוֹד כַּוָּנוֹת הָאֲרִ"י זַ"ל לְתַכְלִיתוֹ, אַף עַל פִּי כֵן כָּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֵינוּ לְהָבִין מֵהֶם רְמָזִים וְעֵצוֹת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל פִּי דַּרְכֵי הַהַקְדָמוֹת שֶׁחָתַר וְגִלָּה לָנוּ רַבֵּנוּ זַ"ל הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא זַ"ל מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים,

הייתי אומר שרבינו רימז על מוהרנ"ת עצמו, (הוא מדגיש שרבינו אמר זאת "קודם שנתקרבתי אליו")
ומוהרנ"ת אכן מיישם זאת בחידושיו בליקו"ה!

לעניין לפתוח המקורות בקבלה, כשרבינו מביאם בתורותיו, (וכן לדעת את היסודות) כו"ע מודי שמותר וצריך.
"כלל השמונה עשר: שבהדברים הנודעים ומבוארים בדברי חז"ל או בספרי הקבלה, שנמצא כמה פעמים, שאינו מזכיר בהם זולת בראשי פרקים, וסומך את עצמו על המעיין שיודע מהם, או שידרוש אחריהם:"

@לב-העולם-אתה
סיכום פרק "כעט אצל הסופר" - גליון 14

התלמידים (שקיבלו מדור לדור) מוגדרים כ'חברים' ואעפ"כ יש לנהוג בהם כבוד ואף להתבטל עליהם אבל לא בתור שררה ומנהיגות, והם בעצמם צריכים להמשיך ולחפש את הרבי.

פרק "יהושע בן נון" - גליון 15

התלמידים לא מעבירים רק 'מידע' אלא את הרגשת הלב - גדולת הרבי וכו'
אין תלמיד יחיד יש כמה בכל דור.
התלמידים הם המשרתים הנאמנים ולאו דוקא העובדים הגדולים וכ"ש ש'מופתים' זה לא העניין.
כ"א יכול להיות תלמיד שעושה תלמידים גם 'קטן במעלה'.

פרק "טבע הקטנות שיתבטל לגדלות" - גליון 16

אנ"ש נזהרו ופחדו מכל גינוני כבוד, הכולל:

• תארים ושבחים
• בגדי כבוד
• השתמשות בזולת (גבאי)
• על המציבה מיעטו מאוד בשבחים

פרק "ותקנינו בעצה טובה" - גליון 17

אנ"ש לא נתנו עצות באופן של 'עשה כך' ולא לקחו את הבחירה מהזולת.
רבינו גם נהג כך.
מטרת חלוקת העצות הוא החיפוש האישי ואף אחד אינו יכול לקחת זאת.
ביותר נזהרו שלא יווצר מצב של פירסום ולכן הכל היה באופן של שיחת חברים שחידדו את צדדי הספק לכאן ולכאן אך לא הכריעו.

ע"כ לעת עתה.

@נחום-בקר
ר"א בונה את החידוש הזה מתוך התורה שלב אחרי שלב.

בד"ה התפשטות הגשמיות הוא אומר: שלשון זו נאמרה לעניין החסידים הראשונים שהיה להם זאת בעת התפילה (כלל ה')

אח"כ בד"ה בנחיריו מסביר: שרבינו תפס לדוגמא (כלל ג') בסיפור של רבב"ח את העניין של תפילה, שדייקא שם התערב לו שרץ קטן, כי התפילה "היא הנבחרה יותר מכולם (מכל העבודות והמצוות) בסגולתה להדביקות והביטול לאי"ס, בהתפשטות הגשמיות".

אח"כ באות ט"ו מקשר את ג' התיקונים לג' תפילות ביום (ומציין שם בפירוש שחידוש זה הוא מצירופי דבריו שבד"ה בנחיריו)

[אח"כ באות לא אומר שלכן יש ג' תפילות ביום כפי שינויי הזמן ערב ובוקר וצהרים

ומיד באות לב מבאר שתורה ותפילה שניהם במידת המלכות, התורה היא בחי' דין (ושלכן יש בה גם סם מוות ...ואחריתה וכו' ) והתפילה היא בחי' רחמים, ושלכן צריך בעיקר להרבות בתפילה, ובצירופו לתורה יומתקו הדינים.

ובאות לג (הסוף של ביאוה"ל) אומר: שעיקר ריבוי התפילה צריכה להיות לבקש את משיח צדקינו שעל ידו נזכה לכל התיקונים הנזכרים בתורה. - "והעיקר לחדש ולהרבות בתפילת את צמח דוד מהרה וכו' שהוא משה בעצמו..."]

ושוב, לא הבאתי את המ"מ הנ"ל, אלא כדי לסדר אותם זה אחר זה, שאז מבינים שזה לא סתם "דרש"

ואכן בוודאי ראה גם ראה את הל' כלאי הכרם ב' כדברך, אבל ר"א לא מסתפק בזה אלא מביא זאת מתוך התורה.

(ואגב, הבקיאים בליקו"ה יכולים להצביע על הרבה חידושים של ר"א שהם נמצאים כבר בליקו"ה, ור"א בעצמו מציין זאת בהקדמתו, "ולקיים כל האומר דבר בשם אומרו וכו' אודיע בכלל, שגם בעצם הביאורים המובאים לקמן בפנים, הוצאתי כמה דברים מספרי מורנ"ת ז"ל. כי גם אם ברובם ככולם מדבריו הק', סובב בהם פירוש הדרש, [אשר דרש בסמיכת ידי רביז"ל ופקודתו בעצמו, כמבואר במקו"א] אבל כמה פעמים הרכיב בהם גם פירוש הפשוט."

הייתי שמח אם היה יוצא ספר שמביא מ"מ מליקו"ה על ביאוה"ל שמראה מאין נלקח החידוש)

בוודאי שמלכתחילה היה כדאי שכולם יתפללו יחדיו

רק לדוגמא מפל"ח מ' תנינא
"כבר מבואר במקום אחר שענין זה המאמר נוהג גם עכשיו כי על ידי שמסתכלין על כלל הקיבוץ שמתקבצין אליו ז"ל על ראש השנה, ובערב ראש השנה משתטחין על קברו הקדוש ואומרים העשרה קפיטיל תהלים כפקודתו ז"ל, ומתפללין שם הרבה על התשובה, ולזכות לעבוד את ה' כראוי כל אחד כפי בחינתו ואחר כך בראש השנה מתפללין ביחד בבית המדרש הנקרא על שמו ז"ל"
(ויש עוד הרבה מקורות בל"נ אביא בהמשך)

השאלה היא אם זה מציאותי אם אנו רוצים שהקיבוץ גם יגיע למליון איש....

מצאתי!
" וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶׁהוֹלְכִין עַל קִבְרֵי צַדִיקִים בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָׁנָה, כִּי הַצַדִיק כָּל תְּשׁוּקָתוֹ תָּמִיד לַעֲלוֹת מִדַרְגָא לְדַרְגָא וְזֶה עֲבוֹדָתוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְאֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹלֶה לְמָקוֹם שֶׁעוֹלֶה אֵינוֹ מִסְתַּפֵּק עַצְמוֹ בָּזֶה כְּלַל רַק חוֹתֵר וּמִתְגַּעְגֵּעַ וְכוּ' לַעֲלוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכַמְבֹאָר מִזֶה בְּמָקוֹם אַחֵר (בספר חיי מוהר"ן ועין בספר שבחי הר"ן לג, לד). אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת מִדַרְגָא לְדַרְגָא כִּי אִם עַל־יְדֵי יְרִידָה שֶׁקֹדֶם הָעֲלִיָה כַּנַּ"ל.
וְכָל הַיָמִים שֶׁהַצַדִיק חַי בְּזֶה הָעוֹלָם אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא צַדִיק גָדוֹל בְּמַדְרֵגָה עֲצוּמָה מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה בְּחִינַת יְרִידָה לְפִי בְּחִינַתוֹ קֹדֶם כָּל עֲלִיָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת כִּי אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַת יְרִידָה כַּנַּ"ל.

אֲבָל כְּשֶׁנִסְתַּלֵק מִזֶה הָעוֹלָם וְשָׁם בָּעוֹלָם הַבָּא אֵין שַׁיָּךְ יְרִידָה, וְהַצַדִיק מִשְׁתוֹקֵק אַף־עַל־פִּי־כֵן לַעֲלוֹת בְכָל פַּעַם מִדַרְגָא לְדַרְגָא, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁנִסְתַּלֵק לַמָקוֹם שֶׁנִסְתַּלֵק וְזוֹכֶה לְרַב טוּב אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה וְכוּ', אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא חָפֵץ לַעֲלוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי לִגְּדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת כִּי אִם עַל־יְדֵי יְרִידָה כַּנַּ"ל וְשָׁם אֵין שַׁיָּךְ יְרִידָה כַּנַּ"ל.

עַל־כֵּן כְּשֶׁבָּא אֶחָד עַל קִבְרוֹ וְצוֹעֵק עַל רִבּוּי עֲוֹנוֹתָיו, שֶׁהֵם בְּחִינַת יְרִידוֹת, אָזַי גוֹרֵם תַּעֲנוּג גָדוֹל לְהַצַדִיק, כִּי אֲזַי הַצַדִיק מוֹרִיד עַצְמוֹ לִמְקוֹם יְרִידָתוֹ שֶׁל זֶה שֶׁבָּא עַל קִבְרוֹ לְהִוָשַׁע שָׁם, כִּי כְּבָר הִבְטִיחָנוּ שֶׁאֵין שׁוּם יְרִידָה בַּעוֹלָם שֶׁלֹּא יוּכָל לְהוֹשִׁיעוֹ וּלְהַעֲלוֹתוֹ מִשָׁם סוֹף כָּל סוֹף וְאֲזַי נֶחְשָׁב לְהַצַדִיק כְּאִלוּ יָרַד בעַצְמוֹ. וְעַל־יְדֵי זֶה הַצַדִיק עוֹלֶה עוֹד לְעֵלָא וּלְעֵלָא וְכוּ' לְפִי בְּחִינַתוֹ בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָה, כִּי זוֹכֶה לַחְתֹּר וְלִמְצֹא עוֹד חֲסָדִים נִפְלָאִים וְנֶעְלָמִים מְאֹד מְאֹד וּלְגַלוֹת אוֹתם מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִלוּי בְּאוֹפֶן שֶׁיוּכָל לְהוֹשִׁיעַ וּלְהַעֲלוֹת אֶת זֶה גַּם מֵאוֹתָהּ הַיְרִידָה הָעֲצוּמָה שֶׁיָרַד עַכְשָׁו, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהוֹשִׁיעוֹ וּלְהַעֲלוֹתוֹ כִּי אִם עַל־יְדֵי חֲסָדִים חֲדָשִׁים לְגַמְרֵי מֵאַחַר שֶׁהוֹסִיף לִפְגֹם וְלַחֲטֹא עוֹד כָּל־כָּךְ. אֲבָל הַצַדִיק בְּעֹצֶם כֹּחוֹ מַמְשִׁיךְ עַתָּה חֲסָדִים חֲדָשִׁים נִפְלָאִים שֶׁזֶּה עִקַר הָעֲלִיָה הַבָּאָה עַל־יְדֵי הַיְרִידָה כַּנַּ"ל שֶׁעַל־יְדֵי אֵלוּ הַחֲסָדִים מַעֲלֵהוּ וּמוֹשִׁיעוֹ גַּם מִזֹאת הַיְרִידָה.

וְזֶה עִקַר תַּעֲנוּג וְשַׁעְשׁוּעַ הַצַדִיק יוֹתֵר מִכָּל תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַבָּא שֶׁיֵשׁ לוֹ כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה טוֹבָה נִצְחִית לְאִישׁ הַיִשְׂרָאֵלִי שֶׁיָרַד לַמָקוֹם שֶׁיָרַד, כִּי זֶה עִקַר עֲבוֹדָתוֹ בְּחַיָּיו וּלאַחַר הִסְתַּלְקוּתוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמְשַׁמֵשׁ בַּמָרוֹם, שֶׁעִקַר הָעֲבוֹדָה וְהַשִׁמוּשׁ לַעְזֹר לְיִשְׂרָאֵל בִכְלָל וּבִּפְרָט בְּעֵת צָרָתָם, שֶׁעִקַר הַצָרָה הַגְדוֹלָה מִכָּל הצָרוֹת הוּא צָרוֹת הַנֶפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתוֹרָה 'כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם'. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמוֹשִׁיעַ לְיִשְׂרָאֵל בִּירִידוֹת כָּאֵלֶה עַל־יְדֵי זֶה נִתְגַלִין חֲסָדִים חֲדָשִׁים נִפְלָאִים שֶׁהֵם עִקַר גְדֻלַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁצְרִיכִין לְגַלוֹת בְכָל פַּעַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי לִגְּדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר וְכַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה עִקַר תַּעֲנוּג וְשַׁעְשׁוּעַ הַצַדִיק כְּשֶׁמַשִׂיג יוֹתֵר גְדֻלַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא גְדֻלַת רַחֲמָיו וְחֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ וְכַּנַּ"ל, שֶׁנִתְגַלִין עַתָּה דַיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁמְקָרֵב וּמַעֲלֶה וּמַגְבִּיהַ אוֹתוֹ מִירִידָה העֲצוּמָה הַזֹאת. נִמְצָא שֶׁדַיְקָא עַל־יְדֵי הָאִישׁ הַזֶה שֶׁבָּא מִירִידָה כָּזֹאת עַל קִבְרוֹ, עַל יָדוֹ דַיְקָא זוֹכֶה הַצַדִיק אַחַר הִסְתַּלְקוּתוֹ לִבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָה וְכַּנַּ"ל וְהַבֵן הֵיטֵב: (מתנה ה', כא)

מחביבות הדברים העתקתי את כל הסעיף שם.