@איש-הפלא
אתה באמת איש פלא!!
ואם נכנסת לענין הבינה, אז אולי תעזור לי:
התינוק נמשך לצדיק/לאימו, הרי לנו בינה. נכון?
אבל אחר כך המלכות עולה למקום שנלקחה משם - חכמה.
והצדיק נמצא - בחכמה מאין תמצא.
אז איפה הצדיק שלנו, בבינה או בחכמה?
או שיש 2 צדיקים????

@לב-העולם-אתה
יש מהלך של אדם שהוא רוצה דרך שמלאה בחיות, הוא לא מוכן לדרך שהוא מרגיש בה טעם מוות.
למה?
כי בדרך ללא חיות הוא לא חווה שום הצלחה, הוא מאבד את הישות והעוצמה שלו, והוא נהיה חלש.
ולכן, הוא רוצה דרך חלקה וישרה.
לעומת זאת, הדרך של הצדיק, היא דרך שטועמים בה טעם מוות, אין בה הצלחות, אלא כל הזמן מלחמה עיקשת בקוצים ובברקנים, בליסטים ובחיות רעות, אבל - אחריתה דרך ישר!!!
[לא הארכתי, כי לא אוהב פוסטים ארוכים , אבל תסתכל במלבי"ם על משלי שם, ותרווה נחת]

@לב-העולם-אתה
הייתי אומר שסוף סוף תזכה לענווה...
אבל ענווה זה לשפוט אלמנות - אז הסתבכתי

מה עושים כשהכלים הישנים, שפעם חיממו והאירו את הנשמה, כבר אינם מגינים מפני המניעות והקור שבחוץ? | האם נגזר עלינו להשלים עם השכחה? | העצה כיצד לברוא עולמות ולתפור מעיל מלכותי - בכל יום מחדש

# המעיל המלכותי
בכתבי חסידים מובא סיפור על פריץ גדול ומפורסם, שחי לפני שנים רבות.
באחד הימים, סייר הפריץ באחוזתו, ופגש את הגנן שלו, שעסק בגיזום הדשא בגינתו. הפריץ פתח עמו בשיחה, נהנה מאוד מיושרו ומחכמתו, וביניהם התפתחה ידידות אמיצה. הפריץ אף הזמין את הגנן לבקר מדי פעם בארמונו, כדי ליהנות מדבריו.
באחת הפעמים שהגיע הגנן לפגישה עם הפריץ, היו אלה ימי חורף קשים, והקור שבחוץ חדר לעצמות. השניים שוחחו על דא ועל הא, ולפתע הבחין הפריץ כי ידידו הטוב רועד ומצטמרר מקור.
"מדוע אין אתה מתעטף במעיל פרווה מחמם, כיאות לכפור שכזה?" תמה הפריץ.
הגנן ניסה להתחמק, אולם הפריץ לא הרפה. לבסוף נענה הגנן, "מה אעשה, ואין ברשותי אף פרוטה שחוקה בכדי לרכוש בה מעיל טוב, ואף לא מעיל פשוט שיוכל להגן עלי מפני הצינה...".
הפריץ השתומם, ובמחווה של אבירות הסיר את מעילו המלכותי ומסר אותו לגנן, באומרו, "עבורי אינך צריך לדאוג, אני כבר אקנה לעצמי מעיל חדש בביקורי הבא בעיר הגדולה".
הגנן שמח מאוד במתנה הנאה. הוא הראה את המעיל המלכותי לכל רעיו ושכניו, והתהלך ברחוב משל היה עשיר העיירה.
אך ימים ושנים נקפו, והמעיל כבר לא היה נאה כשהיה בתחילה. פה ושם נראו שפשופים, ואף נוצרו בו כתמים שלא היו בני ניקוי. הגנן כבר לא נהנה להתגנדר במעילו הישן.
לפתע, הבזיק במוחו רעיון, הוא הסיר את המעיל, והפך את בטנתו כלפי חוץ. עתה היה המעיל נראה שוב חדש לגמרי, ושוב התהלך הגנן ברחובות שמח ומאושר.
שנים נוספות חלפו, ולצערו הרב, גם צידו הפנימי של המעיל החל להשתפשף, ועתה היה הכיעור גדול מבחינה. מאחר והצד הפנימי מועד יותר לשחיקה, מצבו של המעיל היה בכי רע.
כברירת מחדל, החזיר הגנן את המעיל לקדמותו, והשיב את הצד הפנימי - פנימה, באומרו: "עדיפות הבעיות הישנות שהיו בצידו החיצוני של המעיל, מהכיעור שנראה על צדו הפנימי...".
# נשתכחה תורת החסידות
את המשל המופלא הזה המשילו צדיקים על מצב תורת החסידות. במשך הדורות עבדו ישראל את בוראם במעיל החיצוני - הנהגות, דינים ועבודת ה' פשוטה. כשהמעיל הזה החל 'להתבלות' עקב קושי הגלות, הופיע הבעש"ט הקדוש והפך את המעיל:
הוא גילה את פנימיות התורה, את האור, הלב והנשמה.
אך בחלוף שנים רבות נוספות, החלו הצדיקים לומר 'נשתכחה תורת החסידות' - המעיל הפנימי מתחיל גם הוא להישחק, ונופלת על העולם עייפות ושכחה. וממילא אנו נאלצים, כביכול, לחזור למעיל הישן, כי עדיף המעיל הישן המרופט, מאשר פנימיות שאיבדה את הדרה.
וכאן עולה זעקה גדולה מפיות כל המוני עמך בית ישראל, המשתוקקים להתקרב אל קונם וצורם, אך דא עקא, שהמעיל - גם החיצוני וגם הפנימי - מרופט לחלוטין?
מה יעשה יהודי ששואף ללמוד בהתמדה עצומה ולקיים את צידו הפשוט של המעיל, אך אינו מצליח? שמשתוקק להתפלל בכוונה מעומקא דליבא, וללבוש את צידו הפנימי של המעיל, אך מוחו נודד? הוא מנסה להתקרב להשי"ת אך המניעות, הגשמיות והרוחניות, סוגרות עליו מכל עבר?
# לעשות מעיל חדש בכל יום
ובדרות אחרית הימים מתנוצץ ומאיר אורו הבהיר של רבינו הקדוש, שאמר שהבעש"ט הקדוש תיקן מה שתיקן, אבל עתה צריכים לעשות דבר, שיהיה לו קיום לעד ולדורי דורות.
מהו הדבר הנצחי שיעמוד לעד, ויחמם לדורי דורות נשמות צמאות ועייפות?
יסוד עמוק זה מגלה מוהרנ"ת זיע"א (ליקו"ה נט"י ו, פד), ומאיר את דברי משה רבינו בפרשת 'ואתחנן' - בדבריו בפרשה זו מאיר משה רבינו לעם ישראל, שעיקר גדולת השי"ת אינה מתגלה על ידי המלאכים, אלא דווקא על ידי בני האדם בעולם הזה השפל.
למלאכים יש שלימות, הם לא יודעים לעשות התחלות חדשות. הצדיקים, לעומת זאת, וישראל הקדושים ההולכים בדרכם, יודעים את סוד ההתחדשות. בכוחם לברוא בכל יום עולם מחדש. זהו כוח שהמלאכים, עם כל גובה מדרגתם, אינם מסוגלים להשיג.
זוהי בשורתו של הצדיק שמגלה פנים חדשות לדור האחרון, "אתה לא חייב להשתמש במעיל הישן! אתה יכול ליצור בכל יום מעיל חדש!"
כאשר יהודי ניצב מול שוקת שבורה, כשהוא מרגיש שהנשמה שלו עייפה ושחוקה, הדרך אינה להתייאש מהמעיל המרופט. הדרך היא, לבנות מעיל חדש מתוך הגעגוע עצמו.
היהודי יבוא אל אביו אוהבו, ויאמר לפניו באהבה והתמסרות אין קץ:
"אבי אוהבי, נכון שהמעיל שלי מרופט. נכון שהנשמה שלי שבורה ואני לא מצליח לעבוד אותך כפי שחשקתי. אבל אני מוכן להמשיך לרצות! אני מוכן לרדוף אחריך בימים ובלילות ולבקש את שאהבה נפשי..".
הרצון הזה, הזעקה הזו של יהודי שמסרב לוותר על הקשר עם השי"ת גם כשהכל כבר נשכח, היא בעצמה אור חדש.
היא לא הפיכת המעיל הישן, אלא תפירה של לבוש מלכותי חדש לחלוטין. בכל יום.

במדורת לטייל בתורתו, שהוגה ככל הנראה ע"פ תקפ"א, כתוב:
לבתר תריסא ירחא שתא'
מה משמעות השינוי הזה?
ומה פירוש המילה "תריסא"?

נגדיל את השאלה:
האדם שלא יודע היכן הוא מהלך, אז המצב שלו ככה, 'יש דרך ישר לפני איש - ואחריתה דרכי מוות'.
ובזה לעומת זה, אחרי הצדיק מפריש לו דרך, אז קודם כל הוא מת - ואחר כך יש לו דרך ישר?!?

שם אתה מוצא ענוותנותו - ומהי?
'עושה משפט יתום ואלמנה'!! [גמרא שם]
מהי הענווה הכי גדולה?
שעושים משפט למסכנים...

בהמשך להנ"ל

1. השלימות שה' מלך על כל הארץ, שזה מעל המקום.
2. יש תהליך מענין הארץ מתקוממת [ארץ מתקוממה לו], שהיא כאילו מתנתקת ממקומה ונהיית מעל המקום.

לא נעים, אבל יורשה לי לומר שכל הסיפור פשוט לא נכון.
אמנם יתכן שיש מעט דמעט אנשים חסרי טאקט, אבל בדרך כלל הברסלב'ערס בכלל לא מתנשאים.
אמנם אולי יכולים לומר למישהו "בוא לאומן", אבל ממש לא ממקום של התנשאות.
יתכן שהמבקר הנ"ל קצת היה נחיתי, ולכן חשב שמתנשאים עליו.
וברוך ה' אנ"ש מקרבים יפה מאוד כל אחד, אשריהם ואשרי חלקם.
אני מתפלל בשבת בביכנ"ס של ברסלב, שמאוד מאוד מקרבים כל אחד, ונותנים תחושה טובה לכל אחד.

פגמי לשוה"ר בתורה הם על משה [דתן ואבירם, וכן מרים לפני 'ונחנו מה', וברמז משה בעצמו 'ואם אין'] -
אז בזה לעומ"ז צריך לדבר בשבחו של משה.
ועוד, ע"י לשוה"ר בא עניות - דתורה, ותורה זה שבחו של משה, נכון?
וע"י לשון טוב על הצדיק, בא עשירות של תורה - שזה שוב, שבחו של משה!!

@בדרך
אתה ההיסטוריון כאן בפורום
שנס מתניך

שיח שרפי קודש - חלק ג שנא‏
נוֹהֵג הָיָה [הרב מטשערין] לַעֲבוֹר בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין אַנַ"שׁ שֶׁבָּאוּ לַקִּבּוּץ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהִבִּיט עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַנַ"שׁ וְהָיָה אוֹמֵר שֶׁזֶּה בְּחִינַת "רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק" הַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּתוֹרָה ד' וְעוֹד (וְעַיֵּן בְּפֵרוּשׁוֹ בַּסֵּפֶר "פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה").‏

אני לא אוהב להיות זה שדוחף כל פעם המילה עיון עיון עיון...
אבל מה לעשות, שא"א לזרוק הגדרות בלי תורה בעיון
כי פשוט ב"כל" תורה יש הגדרה מחודשת משלה למושג התבודדות
וא"א לעלות על ההגדרה בלי לעיין
סליחה שאני כזה נודניק

בליקו"ה כלאי הכרם אות ב' מבואר שהאדם יכול לפעול זאת
ע"י שהוא מחבר את הטוב והרע - כאשר הא במצב של 'שוב'
ואז ה' מריץ אותו - לרצוא
ע"ש היטב

רוצה להוסיף עוד זווית מב"ב תליט"א -
סיפרתי בבית את הסיפור מעולם התוהו, והם ממש נחרדו, ושאלו 'למה אני לא נוסע לשבת חנוכה ושבועות?'
[ובפרט לפי המקובל שאשה ששולחת את בעלה לנסוע, יש לה גם תיקון הנ"ל]
אז עניתי שיש בזה מחלוקת בין אנ"ש, האם רק בחיים חיותו, או גם היום.
אז אמרו:
"לא מְשַׂחֲקִים בעולם התוהו, אם יש אפשרות אפילו של ספק להינצל, אז צריך לעשות את זה לפחות פעם בחיים"
ודפח"ח

@אם-היו
וואו
זה פשוט ענק
מצורף 2 צילומי מסך של נוסח הכת"י

נו באמת,
אי אפשר לחתוך בדברים כאלו בלי ללמוד אזמרה בעיון!!
זה לא מסוג הדברים שאפשר לשלוף באיזה שיחת חברים...
דרך אגב,
אני נזכר שכשלמדו אזמרה בעיון, שמעתי שיעור נפלא ע"פ קשרי התורה,
ויצא שם, שהנקודה הטובה של כל אחד היא הנשמה האינסופית שלו!
ואם כך, זו נקודה ששייכת בכל אחד ובכל מצב.
אבל כמובן, כנראה יש הרבה עומקים בתורה הזו
אשרי המעיין

פעור הוא יהודי פשוט שבא לעשות וידוי דברים של עם ישראל לפני הצדיק
אממה
שכנראה הוא לא למד תורה ד' בעיון
והוא לא קלט את הפאנצ' הפנימי של וידוי דברים
אולי הוא בכלל אוחז בתחילת התורה, ולא שם לב שה'וידוי דברים' התחלף ל'יספר כל ליבו'...
מסכן

אהבתי לגמרי
כמעט מכור על כתיבה בסגנון שלך, ששואלת שאלה בעוצמה, ומשאירה עם המון מחשבות בלב

אווווווווווווףףףף
אף אחד לא יכול לענות לי על השאלה הכי מרכזית בתורה????
מה זה "יספר כל ליבו"?!?!?!?
אני נאלץ בזאת להכריז על פרס בסך 20 ש"ח [זה מה שיש לי...], למי שיביא הסבר טוב:

1. מתוך קשרי התורה בעצמה.
2. הסבר על המושג לספר כל ליבו, ולא רק להסביר מה התועלת בזה.
3. זה אמור להשתלב עם הרעיון הבסיסי של וידוי דברים, ולא רעיון אחר או חדש [וכמובן, אמור להשתלב עם המושג וידוי דברים כהגדרתו בליקוטי תפילות, שזה סוג של בכי ומרמור על חטאים].
   תודה רבה
   נ.ב. אני קורא ל @מנהל-הפורום להניח עוד כמה שקלים למי שיביא הסבר טוב