אגב:
זה גם קצת מתחבר לשיחה של רבינו שהוא אומר:
"אָמַר צָרִיךְ לְהוֹלִיד יְלָדִים כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר, יִהְיוּ אֵיךְ שֶׁיִּהְיוּ-מָשִׁיחַ כְּבָר יְתַקֵּן אֶת כֻּלָּם".
אותו רעיון
ה' יעזרנו...

יש את השיחה של רבינו שבה הוא מזהיר "מְסֻגָּל יוֹתֵר לְבָנִים, לִהְיוֹת רָחוֹק מֵהֶם. לִבְלִי לִהְיוֹת דָּבוּק בָּהֶם לְשַׁעֲשֵׁעַ בָּהֶם בְּכָל פַּעַם. רַק לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם כְּלָל:"
שמעתי פשט מאוד יפה בשיחה התמוהה הזאת
יש שתי גישות בין אבא לבנו
יש אבא שניגש לבנו כי הוא אוהב את עצמו!!! בסוף לא נעים לחבק את עצמך אז בשביל זה יש ילדים... ורוצה שבנו יצליח כי זה ייתן לו
הרגשה טובה וכן בשאר הדברים...
ויש גישה שהילד הוא בסך הכל נשמה שה' הפקיד אצלך,
אין לך שום אופציה לקבוע את עתידו
אין לך דרך לשלוט במצב
רבינו רצה להרגיל אותנו למצב השני
זה לא סותר את זה שצריך להשקיע ולחנך ככל האפשר כפי שמחייבת התורה
אבל הכל בעמדה חיצונית יש כאן נשמה שמוקדת אצלי ואני מחוייב לשמור עליה ככל האפשר וביחד עם זה לדעת שאין לי גרם של שליטה עליה
אל תנכס את בנך לעצמך!
מתחברים?

רוצה להאיר נקודה מסויימת
אף אחד! אבל אף אחד! לא יכול באמת לקרב נפשות לרבינו
כולל ר' יצחק ברייטר וכוווולם
יש לנו חיוב ומצווה להפיץ ולדבר מרבינו
אבל מי שחוב שהדיבורים שלו ייקחו בנאדם מקהילה וסביבה אחרת לגמרי, ויגרמו לו לעשות שינוי מסאיבי בחיים הוא גם נגוע קצת בגאווה, וגם לא כ"כ ריאלי...
רבינו בכבודו ובעצמו אוסף את כל הציפורים אחרי שהוא שותל אותם בקינים של ציפורים אחרות כידוע...
אנחנו - אם נזכה להרבה ביטול וענווה נוכל לזכות להיות שליחים של הציפור הגדולה
ההפך כשבאים לקרב יהודי לרבינו צריך להגיע בעמדה שאני לא מספיק זוכה להקרב ואולי אולי אזכה לפחות להאיר למישהו אחר - כמו המשל של רבינו על עניין ההפצה עם האיש שהיה צריך להחזיר חובות רבים...
שנזכה לזכור להוריד את האגו הבסלבאי
ולהרבה שפלות וענווה
וזה לא סותר את זה שאשרינו על כל מה שאנחנו כן זוכים ואנחנו זוכים להמון המון התקרבות לרבינו....

כתוב כאן לא מעט בתורה על עניות וצמצום המזונות והשפע
מה שאני הבנתי זה

• שכל השפע נשפע מהצדיק מהאין
• אדם שעושה עוונות גורם לעוונותים הטו אלא - הטו את השפע למקומות אחרים (סט"א)
• ע"י שנותן צדקה לצדיק על אף שמזונותיו מצומצמים יעשה בהפ צדקה יזכה לשפע גדול
• שזה בחינת זריעה על המים שחוזר בכפל כפליים
• רבינו גם מדבר על שפע של דעת (תלת מאה גרבי משחא) שזוכה מהרשימו שנשאר מהאין
  זה נראה כאילו יש כאן מהלך שלם
  אבל המהלך הזה בכלל לא מובן לי?
  אם הבעיה שלי זה שמזונותי מצומצמים איך אפשר להגיד לי לעשות בהם צדקה???
  זה כמו להגיד לנכה - אתה רוצה להיות בריא תרוץ כל יום 20 ק"מ???

@ברוך-מאן כתב:

נוֹהֵג הָיָה [הרב מטשערין] לַעֲבוֹר בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה בֵּין אַנַ"שׁ שֶׁבָּאוּ לַקִּבּוּץ לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְהִבִּיט עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַנַ"שׁ וְהָיָה אוֹמֵר שֶׁזֶּה בְּחִינַת "רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק" הַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּתוֹרָה ד' וְעוֹד (וְעַיֵּן בְּפֵרוּשׁוֹ בַּסֵּפֶר "פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה").‏

לצטט פל"ח זה קל!
עכשיו נראה מאיפה הפרפראות הוציא את החידוש הנפלא שלו...
באות ט' רבינו כותב
וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים • שֶׁלִּפְעָמִים נִתְלַהֵב אָדָם בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה • וְאוֹמֵר כַּמָּה תֵּיבוֹת בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל • זֶה בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו • שֶׁנִּפְתַּח לוֹ אוֹר אֵין סוֹף • וְהֵאִיר לוֹ • וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם הִתְנוֹצְצוּת הַזֹּאת • אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזִי מַזָלֵיהּ חָזִי • תֵּיכֶף נִתְלַהֵב נִשְׁמָתוֹ לִדְבֵיקוּת גָּדוֹל...
רבינו מתאר כאן מצב של אחד שרואה אדם אחר שמלהב בתוך התפילה וזוכה להידבק באין סוף = בצדיק
דהיינו שהוא מדובק בצדיק
= הוא רואה את אנשי הצדיק

@מאיר-לב כתב:

זה לא משנה.
הרעיון הוא אותו רעיון, בשני המקרים, בין ביין שרף ובין ביין ישן, אלו משקים מבוססי אלכוהול בכמות גבוהה מאוד בשונה מיין, וזו היתה כוונתי בחילוק ביניהם.

אז עשית חילוק נחמד
יין - מותר
משקה = אסור
ייתכן שיש בזה משהו אמיתי
אבל לדעתי יש כאן עניין עמוק יותר
יין וגם משקה שתיהם בסוף משמחים (מציאות!)
גם בהלכה הבדלה וקידוש בשבת בבוקר אפשר לעשות על משקה
וגם עם ישראל דורות עושה לחיים על משקה
לא סתם ה' ית' ברא בריאה כזאת של משקה שהוא משמח
מצד שני רבינו מזהיר אותנו שזה יכול להיות מסוכן ממש ואפשר להגיע מזה לדברים לא טובים (כנראה בחוש)
וצריך ללכת בזהירות
כן - להיות יהודים פשוטים שיודעים לשמוח וגם לשתות
לא - להפוך את השתיה לעיקר השמחה ולהיזהר מאוד לא להגזים
אם לא תשפה בכלל - תפסיד
אם תשתה יותר מידי - בטח שתפסיד

@מאיר-לב כתב:

בִּמְעַט יַיִן יָשָׁן בְּכוֹס קָטָן וְרָחָב כְּאֶצְבַּע שֶׁיִּשְׁתּוּ שְׁנֵיהֶם מֵאִתּוֹ - כדברי ראבר"נ.

תסתכל בדפוס ראשון:
לא כתוב שם יין ישן
אלא יי"ש
המדפיס ניסה לפתוח את הר"ת ותרגם את זה ליין ישן אפילו שבסברא פשוטה יי"ש זה יין שרף וזה גם המשקה שהיה נפוץ במדינתם
זה קצת מערער את הטענה שלך

@חבר-אני כתב:

הרבה מאנ"ש היו לומדים ואף כותבים לעצמם את חידושיהם, אבל זה לא היה בצורה פומבית, כך שקשה להצביע על מי לא למד בעיון, פשוט לא דיברו מזה.

זה מאוד מעניין מה שאתה אומר
מצד אחד זה אכן נראה שבאמת זה מה שהיה...
מצד שני אני קצת מתקשה להבין את זה?
הרי, על תיקון הכללי על אומן ר"ה על התבודדות כן היה דיבור פומבי
למה פתאום לימוד ליקוטי מוהרן היה במשך שנים ספר שכל מי שלמד בו בברסלב בצורה עיונית עשה את זה רק בינו לבין עצמו?

אני שואל בתמימות?

בעל-מוח כתב:

"אין שמחה אלא בבשר ויין"
על יין תיקנו חז"ל ברכה מיוחדת מכיוון שהוא נקרא משקה המשמח...

וזה לא סותר את זה שהוא גם מסוכן...
זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש
אם תגיד אני לא שותה כלום וזהו... אולי לא תהיה רש אבל גם לא תזכה להיות ראש
אם תשתה ללא צמצום כנראה תהיה רש.
צריך לתפוס את החבל משתי הצדדים

@בדרך כתב:

יהודי שיודע לעשות 'לחיים' = יהודי שמח??

אולי כדאי לרענן את ההשקפה של רבינו על שמחה.

@נאר-ד-רבה כתב:

אדם שצריך משקה כדי להיות שמח,
הוא איננו שמח, הוא מדוכא שבורח אל האלכוהול...

"אין שמחה אלא בבשר ויין"
על יין תיקנו חז"ל ברכה מיוחדת מכיוון שהוא נקרא משקה המשמח...
פשוט שיין הוא משמח...

@רוצה-להיות
חזק מאוד
רק אצל רבינו תוכל לראות פוסט כזה בפורום עיווני
ה' יעזור...

זה ממש מדוייק גם מלשון הפסוק שהבאת
והולכתי עוורים בדרך לא ידעו
אשים מחשך לפניהם...
מה ההפך?
יש אחד שרוצה דרך ברורה עליו כתוב
יש דרך ישרה לפני איש ואחריתה דרכי מות...

@מאיר-לב כתב:

@בעל-מוח שאלה נפלאה ומיוחדת!
כתבתי על זה באשכול החידוש הגדול של תורה ד'
אביא כאן את הדברים כאן שוב:
הקלקול הגדול ביותר בתורה שלנו הוא שאדם לא יודע לאן הוא הולך, כלומר, הוא יכול להינצל מכל התאוות אבל עדיין הוא לא יודע להיכן הוא מהלך.
בתיקון הגדול של רבינו - על ידי הווידוי דברים אנחנו מתחברים לדרך של הצדיק.
ובשונה ממה שחושבים בעולם שהדרך היא רק אמצעי להגיע למטרה...
אצל רבינו הפוך -
העיקר זה הדרך!
כשאתה מחובר לצדיק אתה נכלל באיני יודע שלו. ב"לא נדע" שלו.
הרי גם הצדיק כשהוא נכלל באין סוף הוא לא יודע - אבל הצדיק נכנס לתוך האיני יודע הזה כנגד האיני יודע השלילי, של היאוש.
זה "איני יודע" של חיפוש וגעגוע...
כמאמר הכתוב:
"וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם, אָשִֹים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר".
ובעצם, כשהוא מגיע לפרשת דרכים הוא מבין שעצם אי הידיעה שלו לאן ללכת יוביל אותו בסופו של דבר לביטול המוחלט - ל"אין" של הצדיק.

@מאיר-לב
פירותיך מתוקים
לפי"ז מובן מאוד למה הדרך שהצדיק מציע נקראת = 'פרשת דרכים'
כי הצדיק לא מביא דרך אחת ברורה !

להפך, הצדיק מפגיש אותך בצורה עוד יותר חזקה - מול הבלבול

מול חוסר הוודאות שאינך יודע לאיזה דרך לפנות
אבל מה כן, הוא מביא דעת, מה עושים במצבים שכאלו...

@נחלי-דבש כתב:

והיה בסעודה מכל טוב, הינו חלות ולחם בשפע, ודגים ויין שרף ובשר ומוליתא וגם מטעמים (צימעס) ויין, ושתו כולם לחיים, וברכו שהילד יהיה ברסלבר חסיד"

אגב:
לא כתוב כאן קצת...
איך שאני מבין מכל השיחות שהעלות כאן

• תהיה יהודי שמח - שיודע לעשות 'לחיים' ולא נערוויס'ט
• אל תשתכר

@נחום-בקר
בנוסף
מה תעשה אם פסוקי השבח
והאיש משה ענו מאוד
ולא קם עוד נביא בישראל כמשה
ועוד רבים

@נחום-בקר כתב:

@בעל-מוח לעת עתה אין הרחבה. אך הראיה אינה ראיה. כיון ששמו של משה כתוב בתורה. ואת התורה צריכים כלל ישראל ללמוד, ובהכרח הם יקראו שם שבחו של משה. ומשה מלמד לישראל את התורה ובזה הוא מלמד אותם שבחיו.
כמו"כ זה לא איום, זה בקשה להנצל מגאוה.
וביותר פנימיות, זה גם לא בקשה אלא זה הוכחה מיניה וביה להשי"ת שיש בכוחו של משה לכפר העונות של ישראל. שהרי התורה היא חכמתו יתברך, ובודאי מה שכתוב שם לא נתן להמחק. ואם כתוב שם שמשה רבנו ענו מכל האדם זה בהכרח כך, וא"כ בהכרח יש לו כח להתפלל על ישראל ולכפר עוונם.

אני מסכים איתך שההוכחה כאן אינה - הוכחה חדה
בכל אופן בשורה התחתונה
בתורה מסופר שבחו של הצדיק
האם זה רק תיעוד טכני = שה' אמר למשה וה' דיבר איתו או שיש כאן משהו מעבר...

באותו עניין ממש
לפי הנאמר כאן יוצא שבכל פעם שיהודי עושה עוון
הוא גורם לחמת מלך מלאכי מוות ובורא צירופים רעים שאמורים לנקום בו ולהמית אותו
ובדיוק כמו בחטא העגל מי מציל אותו = הת"ח
שפונה להקב"ה במשא ומתן על כל עוון ועוון ואומר להקב"ה - אם תישא חטאתו... ואם אין...
מה אתם אומרים על הכיוון הזה?

@נחום-בקר כתב:

@בעל-מוח יש ר' נתן שמבאר אם תשא חטאתם היינו שיש דרך תשובה בתורה הכתובה הנה מה טוב, 'ואם אין' היינו ואם צריך לתשובתם בחינה של 'אין' אזי בעבור זה מחני נא מספרך ואכלל בבחינת אין להמשיך להם כפרה. והבן לקשר בתורה דידן את עבודת תקון הצרופים ועבודת ההתכללות באסב"ה (אותיות ה - ט)

אתה בעצם אומר כאן שיש שתי דרכים איך אפשר למחול עוונות?
לא ירדתי לעומק דעתך...

אני קורא כאן את הפוסטים
ורוצה לכתוב לכל הניקים החשובים כאן
בא נצא מנקודת הנחה
שאין סיכוי בעולם שלא יהיה לנו קושיות על רבינו
לא צריך לרוץ ולתרץ אותם מייד
אפשר להמשיך לחיות עם זה
וכן, חשוב מאוד לנסות לברר וללבן את העניין

הדרך של הצדיק עליה כתוב - "והולכתי עוורים בדרך לא ידעו"
אותה דרך נקראת "ידיעה שלימה" "כשאדם יודע..."