@וועלן-וועלן כתב:

הקושיא היא כבר להיפך, מדוע רבינו כן טרח והיה צריך בכלל לשלוח את רבי זלמן הקטן לקחת הסכמות על ספרו הליקוטי מוהר"ן?

יתכן שהוא רצה לזכות אותם ליטול חלק בהתפשטות ספרו בעולם.

ומלבד זה, ידוע שהיו לו שליחויות מסויימות ששלח לצדיקי הדור אגב ענין בקשת ההסכמות [כמו בענין דחיקת השעה להבאת הגאולה אצל הרבי מלובלין].

@בעל-מוח כתב:

תהיה יהודי שמח - שיודע לעשות 'לחיים' ולא נערוויס'ט

יהודי שיודע לעשות 'לחיים' = יהודי שמח??

אולי כדאי לרענן את ההשקפה של רבינו על שמחה.

יש ליקוטי עצות, ליקוטי עצות בתרא, ואוצר היראה.

@נחלי-דבש כתב:

@בדרך כתב:

לכאורה לא שייך לכנות בשם 'עם הארץ' מי שנוהג כשיטת הדברי חיים

נחכה לשיש"ק החדש (חלק ד'/ה'?) ונראה אם כתוב שם עם הארץ (או שאתה כבר יודע גם את החלקים שעוד לא יצאו).

להבנתי חלק ד' עוסק בתלמידי רבינו. ולפי מה ששמעתי הוא מוכן, פחות או יותר.

חלק ה' מן הסתם יעסוק בדור תלמידי מוהרנ"ת. אולי רנ"ט ייכלל בזה, ואולי הוא שווה ספר בפני עצמו?

ימים יגידו.

@איש-היער כתב:

אם יוכלו החברים לברר לי את העניין,
כי מצד אחד זה דבר נורא, ונשמע הכי לא ברסלבי,
אבל מצד שני האם אין מושג של כאב ומוסר פנימי?
ובלעדי זה האדם יעשה כל דבר בלי שום ביקורת...
אני שומע הרבה על זה כאילו זה נורא ורוצה לפתוח את העניין במשנתו של רבינו הקדוש.

בשביל זה יש התבודדות.

ובהתבודדות, יש משפט. תדון את עצמך אם היית בסדר או לא.

'להלקות' - תלקה את היצר הרע. שים אותו על כסא הנאשמים, וספר להקב"ה כמה רע הוא היה אליך היום.

@נחלי-דבש כתב:

@בדרך כתב:

בכתבי ר' שמואל הורוויץ מסופר:

סִפְּרוּ לִפְנֵי הָר' נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זַ"ל עַל אֶחָד מִגְּדוֹלֵי אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה קִדּוּשׁ בְּיוֹם שַׁבַּת קֹדֶשׁ בַּבֹּקֶר עַל יֵין שָׂרָף. וְלֹא יִּשַׁר בְּעֵינָיו, וְאָמַר שֶׁהוּא אֵינוֹ אוֹחֵז בָּזֶה, מִמַּה נַּפְשָׁךְ: אוֹ אֵינוֹ יוֹצֵא בְּקִדּוּשׁ, אוֹ מְשַׁכֵּר אֶת עַצְמוֹ; אִם הוּא שׁוֹתֶה כּוֹס קָטָן, אֵינוֹ יוֹצֵא בְּקִדּוּשׁ כָּרָאוּי, וְאִם הוּא שׁוֹתֶה כּוֹס גָּדוֹל, הֲלֹא הוּא מְשַׁכֵּר אֶת עַצְמוֹ, כִּי רַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר, "בְּרָאנְפִין - אַבִּיסֶעל".

ובשיש"ק (הישן, ח"ג, שח):
הִקְפִּיד וְהִתְלוֹצֵץ עַל אֵלּוּ הַנּוֹהֲגִים לְקַדֵּשׁ בְּשַׁבָּת בַּבֹּקֶר עַל יַיִן-שָׂרָף, וְאָמַר: "מִמַּה נַּפְשָׁךְ הֲרֵי שֶׁזֶּה הַמְקַדֵּשׁ אוֹ שִׁכּוֹר הוּא, אוֹ עַם הָאָרֶץ, כִּי כְּשֶׁשּׁוֹתֶה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית, הֲרֵי נוֹהֵג כְּשִׁכּוֹר, וּכְשֶׁשּׁוֹתֶה פָּחוֹת מִזֶּה, הֲרֵיהוּ עַם הָאָרֶץ, כְּדִין הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, שֶׁצָּרִיךְ הַמְּקַדֵּשׁ לִשְׁתּוֹת כְּשִׁעוּר רְבִיעִית", וְעַל כֵּן הַנָּכוֹן הוּא שֶׁיְּקַדֵּשׁ כָּל אֶחָד בְּבֵיתוֹ עַל יַיִן וְיִשְׁתֶּה כְּשִׁעוּר.

לכאורה לא שייך לכנות בשם 'עם הארץ' מי שנוהג כשיטת הדברי חיים מצאנז שעל בראנפן מספיק לשתות מעט ויוצאים י"ח קידוש. ויש שמקפידים על זה דוקא בשבת בבוקר עד היום.

@נחלי-דבש כתב:

"בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא הַקָּדוֹשׁ... וְאַחַר הַתְּפִלָּה הָלַכְתִּי לְבֵיתִי וְטָעַמְתִּי קְצָת יַיִן שָׂרָף וְלֶעקִיךְ כַּנָּהוּג" (מכתבי ר' יצחק בן מוהרנ"ת בסוף עלים לתרופה)

"ובין כך כבר היה מוכן הסעודה, וגם באו אנשי שלומנו וישבנו לסעודת הברית מילה, וגם הצטרפו אתנו בחורי הישיבה עם הראש ישיבה, וגם רבי נפתלי הכהן נרו יאיר חותנו של רבי אברהם זצ״ל, והיה בסעודה מכל טוב, הינו חלות ולחם בשפע, ודגים ויין שרף ובשר ומוליתא וגם מטעמים (צימעס) ויין, ושתו כולם לחיים, וברכו שהילד יהיה ברסלבר חסיד" (ימי שמואל פרק קסה, בברית של בנו)

'קצת' אנחנו כבר יודעים שזה טוב.

מה זה 'קצת'?

איך כותב בשיש"ק [החדש, @אוצרבלום] -

'לֶעק'. כמה טיפות של בראנפן. וזה מזג רבינו למוהרנ"ת ורבי נפתלי ביחד...

@נחלי-דבש כתב:

זה לא תגובה ל@בדרך אלא ל@פעור

כשיש תו כלשהוא שצמוד לשטרודל מלפניו, זה לא מתייג את הניק שרצית, והוא לא מקבל התראה.

בפעם הבאה תעשה כך:

זה לא תגובה ל @בדרך אלא ל @פעור

בהצלחה

בכתבי ר' שמואל הורוויץ מסופר:

סִפְּרוּ לִפְנֵי הָר' נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין זַ"ל עַל אֶחָד מִגְּדוֹלֵי אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה קִדּוּשׁ בְּיוֹם שַׁבַּת קֹדֶשׁ בַּבֹּקֶר עַל יֵין שָׂרָף. וְלֹא יִּשַׁר בְּעֵינָיו, וְאָמַר שֶׁהוּא אֵינוֹ אוֹחֵז בָּזֶה, מִמַּה נַּפְשָׁךְ: אוֹ אֵינוֹ יוֹצֵא בְּקִדּוּשׁ, אוֹ מְשַׁכֵּר אֶת עַצְמוֹ; אִם הוּא שׁוֹתֶה כּוֹס קָטָן, אֵינוֹ יוֹצֵא בְּקִדּוּשׁ כָּרָאוּי, וְאִם הוּא שׁוֹתֶה כּוֹס גָּדוֹל, הֲלֹא הוּא מְשַׁכֵּר אֶת עַצְמוֹ, כִּי רַבֵּנוּ זַ"ל אָמַר, "בְּרָאנְפִין - אַבִּיסֶעל".

ומאידך, השווה לחיי מוהר"ן קכז:

ואחר הרעש הגדול הזה שכבר היה מוכן לבוא על שבת שירה כדרכו מכמה שנים, ופתאום נתעכב ושבת בכפר הוא ואנשיו שנסעו עמו, ועוד קצת אנשים שכבר באו לקראתו, כולם הוכרחו לשבת בכפר הנ"ל. ולא היה להם מה לאכול ולשתות, והוכרחו לאכל חלה של דגן ולקדש על החלה. כי לא היה שם כוס לקדש על היין שרף, ואפלו סכין ושום כלי אכילה לא היו להם. והוא זכרונו לברכה סיפר אחר כך כל סדר השבת שהיה שם באריכות.

ומבואר שאילו היה להם כוס היה רבינו מקדש על היי"ש, ולהאמור לעיל בשם רנ"ט, באיזה אופן?

ואולי היכא שאין יין רק יי"ש, בודאי גם רבינו יודה שצריכין לקיים הדין בפשיטות.

@נחלי-דבש כתב:

כלומר רבינו הכתיב לרבי נתן באלו מילים בדיוק לשים ואוי"ם ויודי"ם ובאלו מילים לא לשים???

א. יש מילים שהניקוד משנה את המשמעות, בלי קשר לואוים ויודים. למשל בתחילת תורה סב מובא:
רַק הָאֲכִילָה צָרִיךְ לִהְיוֹת מאכל אַחַר שֶׁנִּתְבָּרֵר וְאֵין בּוֹ שׁוּם תַּעֲרוֹבוֹת.
את תיבת 'מאכל', יש שניקדו מֵאֹכֶל, ויש שניקדו מַאֲכָל.
וזו רק דוגמה קטנה.
ב. יש תורות שהן מכתיבת רבינו עצמו, ולא הכתיב למוהרנ"ת.

@אוצרבלום כתב:

@בדרך
נהניתי מכל דבריך, רק אעיר על זה:

@בדרך כתב:

ו מהדורה שלוקחת בחשבון את כל השיח סביב המהדורא קמא של הספר, מכל הכיוונים, מכל הפלגים, לטוב ולמוטב, ובהחלט יש לדון שבמקרים כאלו ואחרים היא שואפת להתקרב גם לאבניה ברזל ולגירסאות נוספות

מידיעה זה ממש לא נכון. כל השאיפה היא לברר את הנוסחאות האמיתיות של השיחות כפי שנמסרו ע"י רלוי"צ, בעיקר ע"י האזנה לאלפי שעות של הקלטות הדק היטב בבירור אחר בירור שהרב אנ"ש ז"ל לא הספיק לעשות.

זה ברור וידוע גם לי, 'מידיעה' כלשונך.

אדייק את עצמי. אני מתכוין לומר שברור שהשיח סביב ה'שיח' במשך שלושים שנה [שכולל גם התעסקות של הציבור בנוסחאות השונות וההבדלים ביניהן], גרם ליותר דיוק במהדורה החדשה. אבל לא התכונתי לומר ששיש"ק החדש ניסה לישא פנים לגירסאות רש"ה או גירסאות אחירות, ו'לתקן' את שיש"ק הישן על פיהן. אני חושב שריבוי המידע שיש היום [כולל גירסאות נוספות] גורם להתייעל או לדייק יותר. יתכן בהחלט שאני טועה. זו בעיקר הרגשה ופרשנות אישית.

בכל מקרה, כפי שכתבתי לעיל, השיש"ק הישן מייצג את השיחות כפי שהן מקובלות ומוכרות בפי הציבור הרחב, כבר דור שלם [ואני תקווה שמה שהיה צריך לתקן, ואכן תוקן בשיש"ק החדש והמדהים - יעשה חריש גם בציבור, אולי בעיקר בדור החדש].

@אוצרבלום כתב:

@בדרך תחילה ייש"כ על הנושא המעניין.
רק אוסיף ששיחה זו נמצאת בשיש"ק 'החדש' בח"ג סי' תצ"ז, ובמקרה של השיחה הזו אין כמעט הבדל, אבל יש לדעת כי המהדורה החדשה מדוייקת ומבוררת הרבה יותר מקודמתה (ואין כאן המקום), וגם מצויינים בה מ"מ והשוואות לשיחות ולנוסחאות אחרות, והכל נעשה בעמל רב, כך שתמיד כדאי להביא ממנה, ובוודאי לא להסתמך על 'הישן' במקום שהוא נסתר מן 'החדש'.

יישר כחו על ההערה הבונה.

לגופש"ע, אני מכיר את החדש על קרבו ועל כרעיו.

אני מעתיק מהישן משתי סיבות.

האחת - פרקטית, שהישן זמין בכל מקום כקובץ וורד להעתיק ממנו.

השניה - עקרונית, והיא שהישן הוא זה שעיצב את ה'שולחן ערוך' של ברסלב המסורתית, וכל מי שמכיר שיחות - זה משם. כך שכשבוחנים את הגישה ההשקפתית-חינוכית של רלוי"צ, זה גם בהתחשב באופי של המוצר שיצר הרה"ח ר' אנ"ש וייצהנדלר ע"ה כשופרו העיקרי של רלוי"צ [לפחות באותה תקופה].

באופן שנמדדים בו שני היבטים -

ראשית - גירסאותיו של רלוי"צ, וגישתו ההשקפתית / חינוכית, שעוצבה ע"י השיחות שקיבל ממקורותיו הוא, ובמידה מסויימת גם - העיצוב וההקשר שרלוי"צ נתן לשיחות [באופן שיש יחסי גומלין בין השיחות שלו ובין ההשקפה שלו].

שנית - הכלי שלתוכו נוצקו השיחות, הלוא הוא 'שיח שרפי קודש', בדגש על הישן, שכאמור עיצב דור שלם.

החדש - הוא חדש, ותרתי איתנייהו ביה. מחד הוא כלי ברור ומסודר, תורה מפוארה בכלי מפואר מאוד, ובמידה רבה - הרבה יותר מדוייק ומכוון. ומצד שני, זו מהדורה שלוקחת בחשבון את כל השיח סביב המהדורא קמא של הספר, מכל הכיוונים, מכל הפלגים, לטוב ולמוטב, ובהחלט יש לדון שבמקרים כאלו ואחרים היא שואפת להתקרב גם לאבניה ברזל ולגירסאות נוספות.

[יש דוגמאות בהם השיש"ק הישן דומה לרש"ה, והחדש ממש ההיפך, ודומני שיש גם מקרים הפוכים].

@ע.י.ר.נ.י כתב:

(ד"א, לתועלת הרבים, יש תיקייה שיתופית מתעדכנת עם כלל הקונטרסים שיצאו עד כה, להצטרפות ניתן לפנות למייל של המו"ל Rlyb148@gmail.com )

@כאיל-תערוג כתב:

במעשה מרב ובן יחיד מספר רבינו שאחרי כל הסיפור וההפסד הגדול והעצום שהבן שהיה המאור הקטן הסתלק מוקדם מהעולם, והעולם לא זכה שיבוא הגאולה כי לא נפגש עם המאור הגדול שזה הרב. הגיע האבא אל הצדיק ובכה שם וצעק חבל חבל, חבל על דאבדין ולא משתכחין. עיי''ש.
> מוכרת השאלה, מה מועיל בשלב זה שיצעק חבל, וגם הרי בכל הסיפורים של רבינו זה נגמר עם תיקון, וכאן זה נגמר כל כך כואב...
אך על פי תורה ד' זה נפלא מאד. שבעצם האבא הגיע לצדיק, להתוודות לפניו על כל מה שמנע מבנו וגרם מה שגרם, כאב נורא לבנו, וכאב נורא לכל העולם..
> אך הוא מגיע ל'צדיק' להתוודות לפניו, לצעוק 'אצלו' חבל חבל.. כי זהו הווידוי לפני הצדיק, וזה התיקון היחיד שאפשר לעשות במצב כזה. ואז הצדיק יכול להפוך חזרה את כל הצירופים הרעים לצירופים טובים.
וכמו שרבינו אומרכאן בתורה על יהודה, שהוידוי שלו היה צריך להגיע למשה רבינו, ואז וכו'.
נסיים בדברי רבינו שם; השי"ת ישיב נדחנו בקרוב אמן

כתבי רבי שמואל הורוויץ:

שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁרָאָה אֶחָד שֶׁסִּפֵּר לוֹ, אֵיךְ שֶׁרָאָה זָקֵן אֶחָד שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב בְּבֵית הַכְּנֵסֶת אֵצֶל הָרִיבֶּע, וּמִתְאַנֵּחַ תָּמִיד. וְהוּא הָיָה יֶלֶד בֵּין הַיְלָדִים שֶׁהָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ מַדּוּעַ הוּא מִתְאַנֵּחַ תָּמִיד כָּל כָּךְ, וְלֹא רָצָה לְהָשִׁיב, וְהָיָה מִתְאַנֵּחַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְהֵצִיקוּ לוֹ הַרְבֵּה, עַד שֶׁהֻכְרַח לְסַפֵּר לָהֶם.
כִּי הוּא הָיָה בִּזְמַן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל, וְהוּא הָיָה בִּמְדִינָה רְחוֹקָה (נִרְאֶה לִי בִּבְרֶעסְלָא) מְאֹד, וְשָׁמַע שֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל. וְהִתְחִיל לֵילֵךְ מִכְּפָר לִכְפָר וּמֵעִיר לְעִיר כְּדֵי לָבוֹא לְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל, וְכָךְ שָׁהָה הַנְּסִיעָה חֲצִי שָׁנָה, עַד שֶׁזָּכָה לָבוֹא לְמֶעזְבִּיז.
וְחָשַׁב שֶׁכָּל הָעִיר מֶעזְבּוּז מָלֵא שִׁבְחֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, אֲבָל הוּא רָאָה לְהֵפֶךְ (וַאֲפִלּוּ עַכְשָׁו לֹא מַכִּירִין בְּמֶעזְבּוּז אֶת גְּדֻלַּת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וּכְשֶׁהוֹלֵךְ הַשַּׁמָּשׁ לְהַרְאוֹת צִיּוּן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל, הַסֵּדֶר, שֶׁקֹּדֶם פּוֹגְעִין בְּהָרַב רַבִּי יוֹסֵף מֹשֶׁה בֶּן הָרַב מֵאַפְּטָא זַ"ל, וְאַחַר כָּךְ בְּהָרַב מֵאַפְּטָא, וְאַחַר כָּךְ בְּנֶכְדֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל רַבִּי בָּרוּךְ וְרַבִּי אֶפְרַיִם מִסִּדִילְקוֹב, וְהָרַבִּי וָואלְף קִיצֶעס תַּלְמִיד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וְאַחַר כָּךְ בְּהַבַּעַל שֵׁם טוֹב. וּכְשֶׁהַמְשַׁמֵּשׁ בָּא אֵצֶל קֶבֶר הָרַב רַבִּי יוֹסֵף מֹשֶׁה הַנַּ"ל, אוֹמֵר בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל לְהַתַּיָּר, אַתֶּם יוֹדְעִין מִי מֻנָּח פֹּה? הָרַב הַצַּדִּיק וְכוּ' וְכוּ' הָרַב רַבִּי יוֹסֵף מֹשֶׁה וְכוּ'! וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמַּגִּיעַ אֵצֶל הָרַב מֵאַפְּטָא זַ"ל, אוֹמֵר גַּם כֵּן בְּהִתְלַהֲבוּת כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לְנֶכְדֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל וְתַלְמִיד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל הַנַּ"ל, אוֹמֵר מְעַט בְּקוֹל וְלֹא בְּהִתְלַהֲבוּת כַּנַּ"ל: פֹּה מֻנָּח וְכוּ'. כְּשֶׁבָּא לְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל נִתְקָרֵר לְגַמְרֵי וְאוֹמֵר בִּקְרִירוּת, פֹּה מֻנָּח הַבַּעַל שֵׁם טוֹב. וְכֵן בְּאוּמָן דַּוְקָא הָיוּ תָּמִיד הַמִּתְנַגְּדִים-גְּדוֹלִים עַל רַבֵּנוּ זַ"ל, וְלֹא יָדְעוּ וְהֵבִינוּ גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ זַ"ל). וְרָאוּ אוֹתוֹ אֲנָשִׁים בָּרְחוֹב וְהִכִּירוּ שֶׁהוּא אִישׁ זָר, נָתְנוּ לוֹ שָׁלוֹם וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, מֵאֵפוֹא בָּא יְהוּדִי? (פִין ווָאמִן אִיז אַ יוּד?) וְהֵשִׁיב לָהֶם, מִבְּרֶעסְלָא. וְתָמְהוּ, לָמָּה בָּאתֶם לְכָאן, וְהֵשִׁיב לָהֶם, לְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זַ"ל. וְהִתְחִילוּ צוֹחֲקִים וְלוֹעֲגִים מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא מְשֻׁגָּע, שֶׁבָּא מִמָּקוֹם רָחוֹק כָּזֶה לְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וְאָמְרוּ עָלָיו עַל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל רַחֲמָנָא לִצְלַן דְּבָרִים וְכוּ'.
וְנַעֲשָׂה לוֹ רַע בְּעֵינָיו, וְאַף עַל פִּי כֵן חָשַׁב שֶׁאֵלּוּ אֲנָשִׁים מֵהַשּׁוּק וְאֵינָם מַכִּירִים גְּדֻלָּתוֹ. וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְרָאָה רַב יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד עִם תַּלְמִידִים, וְנָתְנוּ לוֹ שָׁלוֹם וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ כַּנַּ"ל וְהֵשִׁיב לָהֶם כַּנַּ"ל, וְהִתְחִילוּ שׂוֹחֲקִים וְלוֹעֲגִים מִמֶּנּוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְאָמְרוּ לוֹ, בָּאתֶם לְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב? הֲלֹא הוּא כָּךְ וְכָךְ וְכוּ', וְדִבְּרוּ עָלָיו דְּבָרִים, רַחֲמָנָא לִצְלַן. וְנַעֲשָׂה לוֹ רַע מְאֹד, כִּי יָגַע וְטָרַח כָּל כָּךְ בְּחִנָּם, וְלֹא נִכְנַס לְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל כְּלָל. וְחָזַר מִכְּפָר לִכְפָר וּמֵעִיר לְעִיר וְשָׁהָה גַּם כֵּן חֲצִי שָׁנָה, עַד שֶׁבָּא לְבֵיתוֹ בַּחֲזָרָה.
וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ שָׁמַע שֶׁנִּסְתַּלֵּק הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל. וּלְכָךְ הוּא מִתְאַנֵּחַ תָּמִיד כָּל כָּךְ, כִּי טָרַח מְאֹד שָׁנָה שְׁלֵמָה לִרְאוֹת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל וּלְבַסּוֹף לֹא רָאָה אוֹתוֹ, מֵחֲמַת שֶׁהֶאֱמִין לְדִבְרֵי הַמִּתְנַגְּדִים, וְצָעַק תָּמִיד 'חֲבָל עַל דְּאַבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין' :

@נחלי-דבש כתב:

@מדלג על ההרים ואני הק' דיברנו על ביאור הליקוטים של רב"מ (מוטה) פרנק, ואתה דיברת על פל"ח של רא"ש בורשטיין, ודו"ק

@וועלן-וועלן כתב:

האם מישהו יכול לעלות את זה לכאן

@מוטה-פראנק

@מסורת כתב:

@בדרך כנראה כוונתו להיכל קהילת ברסלב קרן אור ברחוב חבשוש בירושלים

לא זכיתי להיות שם עדיין, זה במאה שערים? הוא כתב במאה שערים.

כי אני יודע שבשול יש ארון יחסית לא גדול בחדר הקפה.

@מדלג-על-ההרים כתב:

יש שיחה מרבינו שאם אחד מאנשיו עובר חס ושלום על עבירה, הרי זה כבר בלי ידיים ובלי רגליים..
שמעתי מאנ"ש, וכי איזה עבירה מדובר שיכול להיות לחסיד ברסלב ?...
ה'עבירה' של ללכת לרופאים.. שאם הוא כבר הולך זה כבר ללא טיפת חשק, בלי ידיים ובלי רגליים...

מעין זה מדבר רבי לוי יצחק בנדר, ב'דיבורי אמונה' שקישרתי אליו לעיל [כרך ה, שיחה ארוכה על רופאים].

@ננח כתב:

תמונה של ציונו הקדוש שזה כולל הסתכלות על פני הצדיק

חידוש!

וראשית לכל, יהיו מפתח להבנת התורה, דברי מוהרנ"ת זי"ע במכתבו:

שנד

בָּרוּךְ הַשֵּׁם, יוֹם א' חֻקַּת רֹאשׁ חֹדֶשׁ תַּמּוּז תר"א בְּרֶסְלֶב.

שָׁלוֹם לַאֲהוּבִי בְּנִי מוֹרֵנוּ הָרַב יִצְחָק שֶׁיִּחְיֶה. מִכְתָּבְךָ קִבַּלְתִּי הַיּוֹם קֹדֶם תְּפִלַּת שַׁחֲרִית עִם הַסַּךְ אַרְבָּעָה זְהוּבִים כ"ג, וְעַתָּה תּוֹדָה לָאֵל כְּבָר הִתְפַּלַּלְתִּי בַּצִּבּוּר.

וְהַיּוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ תַּמּוּז, רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֹׁרֶשׁ הַתְּשׁוּבָה. תַּמֻּז רָאשֵׁי תֵּבוֹת זִ'כְרוּ תּ'וֹרַת מֹ'שֶׁה. זְ'מַן מַ'תַּן תּ'וֹרָתֵנוּ. וְהַוָּא"ו חֲסֵרָה, כִּי נִשְׁבְּרוּ הַלּוּחוֹת שֶׁאָרְכָּן וְרָחְבָּן וָא"ו (ע' תורה רי"ז). וּצְרִיכִין לִזְכֹּר כָּל זֶה הֵיטֵב כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מֻזְהָרִין מִזֹּאת הַתּוֹרָה בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת תַּמּוּז שֶׁהוּא "זִכְרוּ" וְכוּ', כִּי כָּל דְּבָרֵינוּ אֵלֶּה הֵם תּוֹרַת מֹשֶׁה מַמָּשׁ, כִּי הֵם קִיּוּם הַתּוֹרָה. וְעַתָּה צְרִיכִין לַחֲזֹר עוֹד הַפַּעַם וְעוֹד הַפַּעַם וְכוּ' וְכוּ', זְכֹר זְכֹר הֵיטֵב הֵיטֵב אֶת כָּל הַטּוֹבוֹת וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמָּנוּ מִימוֹת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מִיּוֹם מַתַּן תּוֹרָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. כְּמוֹ שֶׁהִזְהִירוּ אוֹתָנוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל הַרְבֵּה עַל זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קה, ה) "זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה", זְכֹר אֶת "יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּחוֹרֵב" וְכוּ' (דברים ד, י), וַאֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּנוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עַל יְדֵי כָּל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים בְּנֵי עֲלִיָּה שֶׁבְּכָל דּוֹר.

וּבִפְרָט אֲשֶׁר עָשָׂה עִמָּנוּ בַּדּוֹר הַזֶּה, שֶׁאָנוּ בַּעֲנִיּוּתֵנוּ וְעַבְדוּתֵנוּ וְתַכְלִית תַּכְלִית שִׁפְלוּתֵנוּ אֲשֶׁר יָרַדְנוּ פְּלָאִים בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, הִפְלִיא ה' יִתְבָּרַךְ חַסְדּוֹ וִישׁוּעָתוֹ עִמָּנוּ לְהַשְׁמִיעֵנוּ כָּזֹאת, לְהַזְכִּירֵנוּ בְּכָל פַּעַם אֶת ה' אֱלֹקֵינוּ וְאֶת תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, עַד שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם חַיִּים, נוּכַל לְהַזְכִּיר עַצְמֵנוּ בְּכָל פַּעַם בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא הַיָּחִיד הַקַּדְמוֹן יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הַמַּשְׁגִּיחַ בְּכָל עֵת עָלֵינוּ, הַצּוֹפֶה בְּכָל עֵת לְהֵטִיב אַחֲרִיתֵנוּ כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִין בְּכָל פַּעַם בְּעֹצֶם שִׁפְלוּתֵנוּ שֶׁנִּדְמֶה בְּכָל פַּעַם שֶׁכִּמְעַט כִּמְעַט אָפֵס תִּקְוָה חַס וְשָׁלוֹם. בִּבְחִינַת (אֵיכָה ג, יח) "וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵה'" וְכוּ', "זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל, חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו" (שם, כא-כב). וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים שְׁלשָׁה פְּעָמִים בְּכָל יוֹם 'וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּנוּ' וְכוּ', 'הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ' וְכוּ'.

וְתַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּנִי חֲבִיבִי חֶמְדַּת לְבָבִי, שֶׁגַּם עָלֶיךָ נֶאֶמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְךָ הַרְבֵּה בִּפְרָט בָּאִגֶּרֶת הַסָּמוּךְ בְּשָׁבוּעַ הֶעָבַר, שֶׁתִּזָּהֵר וְתִזָּהֵר לַהֲפֹךְ הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְשִׂמְחָה. וְאַתָּה נוֹתֵן לִי תְּשׁוּאַת חֵן הַרְבֵּה עַל זֶה, וְאַף עַל פִּי כֵן אַתָּה כּוֹתֵב לִי מְרִירוּת בְּכָל פַּעַם שֶׁקָּשֶׁה לִי לִסְבֹּל. לֹא כָּךְ הִיא הַמִּדָּה בְּנִי יְדִידִי, כִּי אִם אָמְנָם לֵב נִשְׁבָּר יָקָר מְאֹד, אֲבָל בְּיוֹתֵר צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר לַהֲפֹךְ הַכֹּל לְשִׂמְחָה. כִּי עֲדַיִן אֵינְךָ יוֹדֵעַ בְּנִי חֲבִיבִי עַד הֵיכָן עַד הֵיכָן מַגִּיעִין חַסְדֵי ה' וְנִפְלְאוֹתָיו לְכָל אֶחָד, בִּפְרָט הָאוֹחֲזִים עַצְמָם בְּקִשְׁרֵי חֶבְלֵי עֲבוֹתוֹת אַהֲבָה בְּהַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ הָאֱמֶת, הַמַּמְשִׁיךְ בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת חֲסָדִים חֲדָשִׁים בְּכָל פַּעַם. וּתְהִלָּה לָאֵל גַּם אַתָּה אֶחָד מֵהֶם מִן הָאוֹחֲזִים בּוֹ בֶּאֱמֶת לָנֶצַח בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק בַּל יִמּוֹט לְעוֹלָם. וְעַתָּה יֵשׁ לְךָ רַק לְרַקֵּד וּלְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מִתּוֹךְ רֹב שִׂמְחָה, שֶׁזָּכִיתָ לְהִמָּנוֹת עִם הָאוֹחֲזִים בּוֹ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְתִשְׁמַע מָחָר אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם מִפִּי רַבִּי נַחְמָן וְרַבִּי דָּוִד נֵרוֹ יָאִיר מַה שֶּׁדִּבַּרְתִּי עַל פָּסוּק (תְּהִלִּים כה, יד) "סוֹד ה' לִירֵאָיו" וְכוּ', וְעַל יְדֵי זֶה (שם, טו) "עֵינַי תָּמִיד אֶל ה' כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלַי", רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד מְאֹד לְשַׂמֵּחַ נַפְשְׁךָ בְּכָל מַה שֶּׁתּוּכַל, וְלַהֲפֹךְ כָּל הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה וְכָל מִינֵי מָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת וּדְאָגוֹת, לַהֲפֹךְ הַכֹּל לְשִׂמְחָה. כִּי אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁתַּמּוּז רָאשֵׁי תֵּבוֹת (מלאכי ג, כב) "זִ'כְרוּ תּ'וֹרַת מֹ'שֶׁה" (תורה רי"ז), וּכְפִי מְעַט מְעַט הַשִּׁעוּר שֶׁבְּלִבִּי מִזֶּה, צְרִיכִין לוֹמַר גַּם עַל דִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה אִלְמָלֵא לָא אָתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע דָּא דַּי. כִּי הוּא נוֹגֵעַ לְתִקּוּן חֵטְא הָעֵגֶל לְתַקֵּן פְּגַם שְׁבִירַת לוּחוֹת שֶׁהִמְשִׁיכוּ שִׁכְחָה בָּעוֹלָם (עירובין נד.), שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַצָּרוֹת בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וּמָמוֹן שֶׁסּוֹבְלִין בַּגָּלוּת הַמַּר הָאָרֹךְ הַזֶּה. וְעִקָּר הוּא צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ, בִּפְרָט כְּמוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ כָּל אֶחָד בְּנַפְשׁוֹ נִגְעֵי לְבָבוֹ וּמַכְאוֹבָיו. אֲבָל לֹא דָּבָר רֵיק הוּא אֲשֶׁר הִפְלִיא חַסְדּוֹ עִמָּנוּ, לְהָאִיר עֵינֵינוּ בְּחִדּוּשֵׁי תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה. שֶׁבְּכֻלָּם הֶרְאָה לָנוּ וְרָמַז לָנוּ הֵיטֵב הֵיטֵב, שֶׁעֲדַיִן לֹא עָזַב חַסְדּוֹ מֵעִמָּנוּ, וַעֲדַיִן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִמִּי וְעִמְּךָ בִּפְרָטִיּוּת וְעִם כֻּלָּנוּ. כִּי גִּלָּה לָנוּ תּוֹרַת חֶסֶד שֶׁלֹּא נִשְׁמָע מֵעוֹלָם, שֶׁכָּל דִּבּוּר יָכוֹל לְהַחֲיוֹת גַּם אוֹתְךָ וְגַם כָּל הַגְּרוּעִים בְּיוֹתֵר, אִם לֹא יִתְנַגְּדוּ נֶגֶד הַמַּמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם חֲסָדִים חֲדָשִׁים כָּאֵלֶּה. וְסוֹף כָּל סוֹף יוֹשִׁיעַ לָהֶם גַּם כֵּן, אֲבָל כַּמָּה וְכַמָּה הֵם רְחוֹקִים מֵהַגּוֹמֵל עִמָּהֶם טוֹבוֹת וְכוּ'. וּמַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ שֶׁאֵין אָנוּ מִתְנַגְּדִים חָלִילָה עַל בַּעַל טוֹבָה כָּזֶה בַּעַל חֶסֶד כָּזֶה וְכוּ', אֲשֶׁר מָסַר נַפְשׁוֹ בְּכָל עֵת בִּשְׁבִילֵנוּ, וּפָעַל וְגָמַר וַעֲדַיִן יַתְחִיל וְיִגְמֹר וְכוּ' כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ וְכוּ'. יָתֵר מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ מִכַּמָּה טְעָמִים.

וַאֲשֶׁר כָּתַבְתָּ לִי מִצַּעַרְךָ מֵעִנְיַן מְחֻתָּנוֹ, וּבִפְרָט מַה שֶּׁהִסְכַּלְתָּ לַעֲשׂוֹת בְּלֹא דַּעְתִּי. אֱמֶת שֶׁהִסְכַּלְתָּ בָּזֶה, אֲבָל בְּיוֹתֵר מִזֶּה שֶּׁאַתָּה מִצְטַעֵר עַל זֶה יוֹתֵר מִדַּאי, וְאַתָּה מַמְשִׁיךְ עָלֶיךָ גַּם מִזֶּה עַצְבוּת וּדְאָגוֹת חַס וְשָׁלוֹם חוּץ מֵהַמִּדָּה. כִּי אֲנִי מוֹחֵל לְךָ בְּוַדַּאי בִּמְחִילָה גְּמוּרָה, וּמַה שֶּׁעָבַר עָבַר. וּבְוַדַּאי אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר נַעֲשָׂה מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, הַכֹּל מֵאֵת ה' הָיְתָה. כִּי אֲפִלּוּ מַה שֶּׁמְּדַבְּרִים, הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת שִׁדּוּךְ וְעוֹשֶׂה רֹשֶׁם (ספר המדות חתון ח"ב אות ז'). וְעַל לְהַבָּא אֲנִי וְאַתָּה נִסְמֹךְ עַל ה' שֶׁבְּוַדַּאי יַנְחֵנוּ בְּצִדְקָתוֹ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְחָלִילָה לְךָ מִלַּחְשֹׁב עוֹד עַל זֶה כְּלָל, רַק עַל לְהַבָּא תִּסְמֹךְ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. "גֹל אֶל ה' מַעֲשֶׂיךָ וְיִכֹּנוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ" (משלי טז, ג), וְתִסְתַּכֵּל עַל הַחֶסֶד שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזִּכָּה אוֹתְךָ בְּבֵן נָבוֹן וּמַשְׂכִּיל תְּהִלָּה לָאֵל. וַהֲלֹא רֹב צַעַרְךָ הִיא מֵהַטּוֹבָה, לַאֲשֶׁר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חֲנָנְךָ בְּבֵן נָבוֹן בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְגַם תְּהִלָּה לָאֵל עוֹזֵר לְךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהוֹצִיא עָלָיו הַהֶכְרֵחִיּוּת גַּם בְּצָרְכֵי הַשִּׁדּוּךְ וְכוּ' בְּעֶזְרַת ה' יִתְבָּרַךְ, וְעַל כֵּן אַתָּה מִצְטַעֵר עַל שֶׁנִּתְקַשַּׁרְתָּ עִמּוֹ וְכוּ'. הֲלֹא טוֹב טוֹב לְהִסְתַּכֵּל עַל הַטּוֹבוֹת הַנַּ"ל וְלִשְׂמֹחַ בְּחַסְדּוֹ, וְה' יִתְבָּרַךְ יַעֲזֹר לְךָ וְיִתֵּן לְךָ עֵצוֹת טוֹבוֹת לְהִתְנַהֵג עִמּוֹ כָּרָאוּי. כִּי בְּוַדַּאי מַה שֶּׁהִתְחַלְתָּ עַתָּה לְדַבֵּר עִמּוֹ מִזֶּה, הוּא רָאוּי וְנָכוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עִמְּךָ, אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן אִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה וְלַכֹּל עֵת וּזְמַן וְכוּ'. הַיּוֹשֵׁב וּמְזַוֵּג זִוּוּגִים יַנְחֶה אוֹתְךָ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת כִּרְצוֹנוֹ הַטּוֹב יִתְבָּרַךְ. יָתֵר מִזֶּה אֵין פְּנַאי לְהַאֲרִיךְ, וּבְוַדַּאי תָּבִין דְּבָרִים הַרְבֵּה מִתּוֹךְ דְּבָרַי. רַק חֲזַק וֶאֱמַץ לְקַיֵּם כָּל דְּבָרֵינוּ לַחֲטֹף בְּכָל יוֹם תּוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְלָשׂוּחַ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ וְכוּ'. וְעַל כֻּלָּם לְהִתְחַזֵּק מְאֹד לְשַׂמֵּחַ נַפְשְׁךָ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ.

דִּבְרֵי אָבִיךָ. נָתָן מִבְּרֶסְלֶב

זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה (מַלְאֲכִי ג, כב), רָאשֵׁי תֵּבוֹת תַּמֻּז חָסֵר וָא"ו. כִּי אָז בְּתַמּוּז צְרִיכִים לְהַמְשִׁיךְ הַזִּכָּרוֹן לְתַקֵּן הַשִּׁכְחָה, כִּי אָז נִתְהַוֶּה הַשִּׁכְחָה, כִּי עַל יְדֵי הַלּוּחוֹת שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ בְּחֹדֶשׁ תַּמּוּז נִתְהַוָּה הַשִּׁכְחָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עֵרוּבִין נד.) 'אִלְמָלֵא לֹא נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, לֹא נִשְׁתַּכְּחָה תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל', וְעַל כֵּן חָסֵר וָא"ו מִתַּמֻּז כַּנַּ"ל, כִּי מֵאַחַר שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת נִסְתַּלֵּק הַוָּא"ו, כִּי הַלּוּחוֹת הֵם בְּחִינַת וָא"ו, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בָּבָא בַּתְרָא יד.) 'הַלּוּחוֹת - אָרְכָּן שִׁשָּׁה וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה':

גַּם זְ'מַן מַ'תַּן תּ'וֹרָתֵינוּ רָאשֵׁי תֵּבוֹת 'תַּמֻּז', כִּי בְּתַמּוּז נִתְּנוּ הַלּוּחוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יוֹמָא ד:). וְגַם כָּאן חָסֵר וָא"ו, מֵחֲמַת שֶׁאָז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת וָא"ו, כַּנַּ"ל:

(תורה ריז)

כעת הוא עניני דיומא. איך ממשיכים זכרון ומתקנים את השכחה?

מה היא העבודה שלנו בחודש 'תמז'?

@מאיר-לב כתב:

@בדרך הנה דוגמא מדוייקת למה שכתבתי:
אני התכוונתי לספר המידות שמעוברות ומניקות לא יוכלו שום...
אבל אתה מצאת שיחה אין סופית בנושא השום!
ממש אין סוף

אשרינו! 🧄🧅