@נוה-צדיקים כתב:

לפי הידוע עד שלהי שנות כ' התפלל במירון כאשר רא"ש כ"ל לקח עליו חסות בעניני משפחתו

אכן. שמעתי מר' שמעון בורשטיין שיחי' שרבי ישראל בער היה מגיע לביתם - שם גר רבי אברומלה בשלש השנים האחרונות לחייו - בכל שבוע לדבר עמו.

@ברוך-מאן כתב:

על רש"ש מספר רימ"ש שהיה לומד בעיון עצום תורות

אכן.

עלון 'משיב נפש' מרי"מ שכטר (תז"מ תשפ"ה):

התיאור של איך הם למדו, לדעתי מחודש בברסלב,
ויתירה מכך - לא הייתי מדביק אותו על אף אחד משניהם...
אבל מעשה שהיה, כך היה.

@ישורון כתב:

שמעתי מר' אליהו נהרי
שכשרלוי''צ בנדר הגיע לארץ
הוא אמר שרבינו לא דיבר על הרופאים של היום
כך פשוט

????

שיח שרפי קודש ו - תסד

כְּשֶׁאָמַר לוֹ [= לר' לוי יצחק] אֶחָד, בְּעִנְיַן הָרוֹפְאִים שֶׁשָּׁלַל אוֹתָם רַבֵּנוּ, וְהִמְלִיץ אֶחָד עֲלֵיהֶם בְּאָמְרוֹ שֶׁהַיּוֹם בִּזְמַנֵּנוּ הָרְפוּאָה הִתְקַדְּמָה בְּרֹחַב יְדִיעָתָהּ וְהָרוֹפְאִים שֶׁל הַיּוֹם אֵינָם כְּהָרוֹפְאִים שֶׁבִּזְמַן רַבֵּנוּ, וְעַל כֵּן מִמֵּילָא אֵין הַשְּׁלִילָה שֶׁשָּׁלַל אוֹתָם רַבֵּנוּ קָשָׁה כָּל כָּךְ. עָנָה וְאָמַר שֶׁאָסוּר לוֹמַר כֵּן, וְלֹא הִשְׁתַּנּוּ הַדְּבָרִים כְּלָל וּכְלָל.

@שפחה-על-הים כתב:

יש שם את הרב אלנתן ויסטריך מלטייל בתורתו (לא מכיר).

בנו של הכנר המפורסם מאנ"ש, דניאל ויסטרייך [או בשם המקצועי שלו (המשמש אותו רק בהקשרי העבודה): 'אהביאל'].

@כאיל-תערוג כתב:

במעשה מרב ובן יחיד מספר רבינו שאחרי כל הסיפור וההפסד הגדול והעצום שהבן שהיה המאור הקטן הסתלק מוקדם מהעולם, והעולם לא זכה שיבוא הגאולה כי לא נפגש עם המאור הגדול שזה הרב. הגיע האבא אל הצדיק ובכה שם וצעק חבל חבל, חבל על דאבדין ולא משתכחין. עיי''ש.
> מוכרת השאלה, מה מועיל בשלב זה שיצעק חבל, וגם הרי בכל הסיפורים של רבינו זה נגמר עם תיקון, וכאן זה נגמר כל כך כואב...
אך על פי תורה ד' זה נפלא מאד. שבעצם האבא הגיע לצדיק, להתוודות לפניו על כל מה שמנע מבנו וגרם מה שגרם, כאב נורא לבנו, וכאב נורא לכל העולם..
> אך הוא מגיע ל'צדיק' להתוודות לפניו, לצעוק 'אצלו' חבל חבל.. כי זהו הווידוי לפני הצדיק, וזה התיקון היחיד שאפשר לעשות במצב כזה. ואז הצדיק יכול להפוך חזרה את כל הצירופים הרעים לצירופים טובים.
וכמו שרבינו אומרכאן בתורה על יהודה, שהוידוי שלו היה צריך להגיע למשה רבינו, ואז וכו'.
נסיים בדברי רבינו שם; השי"ת ישיב נדחנו בקרוב אמן

כתבי רבי שמואל הורוויץ:

שָׁמַעְתִּי מֵאֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁרָאָה אֶחָד שֶׁסִּפֵּר לוֹ, אֵיךְ שֶׁרָאָה זָקֵן אֶחָד שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב בְּבֵית הַכְּנֵסֶת אֵצֶל הָרִיבֶּע, וּמִתְאַנֵּחַ תָּמִיד. וְהוּא הָיָה יֶלֶד בֵּין הַיְלָדִים שֶׁהָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ מַדּוּעַ הוּא מִתְאַנֵּחַ תָּמִיד כָּל כָּךְ, וְלֹא רָצָה לְהָשִׁיב, וְהָיָה מִתְאַנֵּחַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְהֵצִיקוּ לוֹ הַרְבֵּה, עַד שֶׁהֻכְרַח לְסַפֵּר לָהֶם.
כִּי הוּא הָיָה בִּזְמַן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל, וְהוּא הָיָה בִּמְדִינָה רְחוֹקָה (נִרְאֶה לִי בִּבְרֶעסְלָא) מְאֹד, וְשָׁמַע שֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל. וְהִתְחִיל לֵילֵךְ מִכְּפָר לִכְפָר וּמֵעִיר לְעִיר כְּדֵי לָבוֹא לְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל, וְכָךְ שָׁהָה הַנְּסִיעָה חֲצִי שָׁנָה, עַד שֶׁזָּכָה לָבוֹא לְמֶעזְבִּיז.
וְחָשַׁב שֶׁכָּל הָעִיר מֶעזְבּוּז מָלֵא שִׁבְחֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, אֲבָל הוּא רָאָה לְהֵפֶךְ (וַאֲפִלּוּ עַכְשָׁו לֹא מַכִּירִין בְּמֶעזְבּוּז אֶת גְּדֻלַּת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וּכְשֶׁהוֹלֵךְ הַשַּׁמָּשׁ לְהַרְאוֹת צִיּוּן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל, הַסֵּדֶר, שֶׁקֹּדֶם פּוֹגְעִין בְּהָרַב רַבִּי יוֹסֵף מֹשֶׁה בֶּן הָרַב מֵאַפְּטָא זַ"ל, וְאַחַר כָּךְ בְּהָרַב מֵאַפְּטָא, וְאַחַר כָּךְ בְּנֶכְדֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל רַבִּי בָּרוּךְ וְרַבִּי אֶפְרַיִם מִסִּדִילְקוֹב, וְהָרַבִּי וָואלְף קִיצֶעס תַּלְמִיד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וְאַחַר כָּךְ בְּהַבַּעַל שֵׁם טוֹב. וּכְשֶׁהַמְשַׁמֵּשׁ בָּא אֵצֶל קֶבֶר הָרַב רַבִּי יוֹסֵף מֹשֶׁה הַנַּ"ל, אוֹמֵר בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל לְהַתַּיָּר, אַתֶּם יוֹדְעִין מִי מֻנָּח פֹּה? הָרַב הַצַּדִּיק וְכוּ' וְכוּ' הָרַב רַבִּי יוֹסֵף מֹשֶׁה וְכוּ'! וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמַּגִּיעַ אֵצֶל הָרַב מֵאַפְּטָא זַ"ל, אוֹמֵר גַּם כֵּן בְּהִתְלַהֲבוּת כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לְנֶכְדֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל וְתַלְמִיד הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל הַנַּ"ל, אוֹמֵר מְעַט בְּקוֹל וְלֹא בְּהִתְלַהֲבוּת כַּנַּ"ל: פֹּה מֻנָּח וְכוּ'. כְּשֶׁבָּא לְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל נִתְקָרֵר לְגַמְרֵי וְאוֹמֵר בִּקְרִירוּת, פֹּה מֻנָּח הַבַּעַל שֵׁם טוֹב. וְכֵן בְּאוּמָן דַּוְקָא הָיוּ תָּמִיד הַמִּתְנַגְּדִים-גְּדוֹלִים עַל רַבֵּנוּ זַ"ל, וְלֹא יָדְעוּ וְהֵבִינוּ גְּדֻלַּת רַבֵּנוּ זַ"ל). וְרָאוּ אוֹתוֹ אֲנָשִׁים בָּרְחוֹב וְהִכִּירוּ שֶׁהוּא אִישׁ זָר, נָתְנוּ לוֹ שָׁלוֹם וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, מֵאֵפוֹא בָּא יְהוּדִי? (פִין ווָאמִן אִיז אַ יוּד?) וְהֵשִׁיב לָהֶם, מִבְּרֶעסְלָא. וְתָמְהוּ, לָמָּה בָּאתֶם לְכָאן, וְהֵשִׁיב לָהֶם, לְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זַ"ל. וְהִתְחִילוּ צוֹחֲקִים וְלוֹעֲגִים מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא מְשֻׁגָּע, שֶׁבָּא מִמָּקוֹם רָחוֹק כָּזֶה לְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב, וְאָמְרוּ עָלָיו עַל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל רַחֲמָנָא לִצְלַן דְּבָרִים וְכוּ'.
וְנַעֲשָׂה לוֹ רַע בְּעֵינָיו, וְאַף עַל פִּי כֵן חָשַׁב שֶׁאֵלּוּ אֲנָשִׁים מֵהַשּׁוּק וְאֵינָם מַכִּירִים גְּדֻלָּתוֹ. וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְרָאָה רַב יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד עִם תַּלְמִידִים, וְנָתְנוּ לוֹ שָׁלוֹם וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ כַּנַּ"ל וְהֵשִׁיב לָהֶם כַּנַּ"ל, וְהִתְחִילוּ שׂוֹחֲקִים וְלוֹעֲגִים מִמֶּנּוּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְאָמְרוּ לוֹ, בָּאתֶם לְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב? הֲלֹא הוּא כָּךְ וְכָךְ וְכוּ', וְדִבְּרוּ עָלָיו דְּבָרִים, רַחֲמָנָא לִצְלַן. וְנַעֲשָׂה לוֹ רַע מְאֹד, כִּי יָגַע וְטָרַח כָּל כָּךְ בְּחִנָּם, וְלֹא נִכְנַס לְהַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל כְּלָל. וְחָזַר מִכְּפָר לִכְפָר וּמֵעִיר לְעִיר וְשָׁהָה גַּם כֵּן חֲצִי שָׁנָה, עַד שֶׁבָּא לְבֵיתוֹ בַּחֲזָרָה.
וּבְאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ שָׁמַע שֶׁנִּסְתַּלֵּק הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל. וּלְכָךְ הוּא מִתְאַנֵּחַ תָּמִיד כָּל כָּךְ, כִּי טָרַח מְאֹד שָׁנָה שְׁלֵמָה לִרְאוֹת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זַ"ל וּלְבַסּוֹף לֹא רָאָה אוֹתוֹ, מֵחֲמַת שֶׁהֶאֱמִין לְדִבְרֵי הַמִּתְנַגְּדִים, וְצָעַק תָּמִיד 'חֲבָל עַל דְּאַבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין' :

@אוצרבלום כתב:

@בדרך כתב:

@הפשוט-שבאנשי כתב:

חיי מוהר"ן אות רסג
כג, בִּשְׁנַת תקס"ג, שֶׁהוּא רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה בְּכָאן בִּבְּרֶסְלֶב, אָז הָיִיתִי אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְכָל עֲשֶׂרֶת-יְמֵי-תְשׁוּבָה עַד אַחַר יוֹם-כִּפּוּר. וְאַחַר יוֹם-כִּפּוּר נָסַעְתִּי לְבֵיתִי, וְרַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַייזִיק נִשְׁאֲרוּ בְּכָאן עַל חַג הַסֻּכּוֹת. וְשָׁמַעְתִּי כַּמָּה דִּבּוּרִים יְקָרִים מֵרַבִּי יוּדְל מַה שֶּׁשָּׁמַע אָז, וְאֵינִי זוֹכְרָם הֵיטֵב. פַּעַם אַחַת בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא אָמַר בִּפְנֵי הָעוֹלָם: וּמָה אֶעֱשֶׂה שֶׁשְּׁנֵי רוֹצְחִים עוֹמְדִים עָלַי וְאוֹמְרִים אַף-עַל-פִּי-כֵן שֶׁאֲנִי מַנְהִיג (שֶׁקּוֹרִין "גִּיטֶר יהוּד"). וְהֶרְאָה בְּיָדוֹ עַל רַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק בְּעֵת שֶׁאָמַר שְׁנֵי רוֹצְחִים, הַיְנוּ שֶׁעֲלֵיהֶם הָיָה נִתְכַּוֵּן מֵחֲמַת שֶׁהֵם הָיוּ כְּרוּכִים אַחֲרָיו מְאֹד. וּמִי יִזְכֶּה לְהָבִין פֵּרוּשׁ דְּבָרִים אֵלּוּ, כִּי הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל הָיוּ יְקָרִים בְּעֵינָיו מְאֹד מִגְּדוֹלֵי מְקֹרָבָיו.
וּבְיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת דִּבֵּר עִמָּהֶם מֵעִנְיַן רִקּוּדִין וְהַמְחָאַת כַּף, וּמַה שֶּׁמְּהַפְּכִין אֶת עַצְמוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקִים וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" (שמות י"ט) (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר; שיחות הר"ן פ"ו), וְעִנְיַן הַפְּרִיסְטַקֶיט שֶׁעוֹשִׂין וְכוּ'. וְדִבֵּר עִמָּהֶם דְּבָרִים נִפְלָאִים. אַחַר-כָּךְ הִתְחִילוּ לִכְנֹס הֲמוֹן עָם מֵאַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁבָּאוּ אֵלָיו בְּנִגּוּן וְשִׂמְחָה כַּנָּהוּג בְּיוֹם שְׁמִינִי-עֲצֶרֶת. וְאָז אָמַר לְרַבִּי יוּדְל וּלְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק לְכוּ לָכֶם, כִּי אֲנִי צָרִיךְ לַעֲסֹק עִמָּהֶם וְאֵין זֶה שַׁיָּךְ לָכֶם. וְהָלְכוּ לָהֶם מִמֶּנּוּ. וְאַחַר-כָּךְ נַעֲשָׂה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁל שִׁיר וְשִׂמְחָה. וְאָז רָקַד רַבֵּנוּ זַ"ל בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה מְאֹד מִן אֵיזֶה זְמַן קֹדֶם הַלַּיְלָה עַד אֵיזֶה שָׁעוֹת בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה שֶׁל שִׂמְחַת תּוֹרָה. וּכְבָר יָדוּעַ גֹדֶל נִפְלְאוֹת עֲרֵבוּת נְעִימוּת קְדֻשַּׁת הָרִקּוּד שֶׁלּוֹ, כִּי מִי שֶׁלֹּא רָאָה זֹאת לֹא רָאָה טוֹב מִיָּמָיו.

שמעתי מר' דוד סעדה בהיכל התורה באומאן לפני 3 שנים פשט שקצת מסביר את השיחה החריפה הזאת על רש"א ור' יודל שוודאי היו צדיקים עצומים לאין שיעור, רק שרצו לעשות את רבנו כביכול כמו שאר הרבע'ס, שהם היו כרוכים מאוד אחרי רבנו, ומה פתאום רבנו עוזב אותם והולך להמון העם ורוקד איתם, ואומר לרש"א ור יודל שילכו וכו',
אז רבנו הוא רופא לכל הנפשות לכל המון העם ואנשי העיר ורבנו רוקד עם כולם (הוא דימה זאת לריקודים בכיכר פושקינא:-) עכ"פ מי שקשה לו לראות את הריקודים האלה בעצם רוצה כביכול להרוג את רבנו, כי רבנו זה העבודה שלו להוציא משאול תחתיות,
מקווה שהעניין בכללות הובן,
באמת הרבה פע' זה קשה לראות כל מיני דברים אצל הרב'ה, אבל כשניזכר כל א' מאיפה רבנו הוציא ומוציא אותנו בכל עת וכמה אנחנו רוצים שהרב'ה ימשיך לטפל בנו,
בואו לא ניהיה כ"כ קמצנים וניתן לרבנו לתקן את כל העולם כולו "והארץ (דייקא) תאיר מכבודו"
שנזכה מאוד!

@אוצרבלום
יש בכרך החדש של שיש"ק התייחסות לענין של 'שני רוצחים' בהערות [מתוך דברי המו"ל]. אולי תעלה?

יישר כח.

ומכל מקום נראה שהתנצלות מוהרנ"ת "ומי יזכה להבין פירוש דברים אלו, כי האנשים הנ"ל היו יקרים בעיניו מאוד, מגדולי מקורביו" - מכוונת אל המשמעות הפשוטה העולה מתיבת 'רוצחים'.

@נחום-בקר כתב:

@בדרך שנה שעברה הייתי בשיעור של הרב מרדכי גוטליב מקים עולה של 'לטייל בתורתו'. ושם סיפר התבטאות חזקה מאד של ר' משה שפירא שהיה גדול בעלי המחשבה בדור האחרון, וגדול המקובלים בקבלת הגר"א (אין הכוונה לר' משה שמואל שפירא ראש ישיבת באר יעקב).
איני כותב כיון ששמעתי לפני שנה ואני בבחינת 'כלי שני אינו מבשל'. אך אם תגיעו לר' מרדכי גוטליב תבקשו שיכתוב המעשה ותתחזקו.

מצאתי בפורום לתורה:

אני הקטן שמעתי מכלי ראשון מאדם שהציע לרבי משה זצ"ל בשהותו באוקראינה לבוא לציונו של מוהר"ן, ואף דאג לו לרכב עבור זה, והגר"מ זצ"ל השיב בחיוב. אלא שלבסוף בגלל עיכוב והתקרבות מועד הטיסה הדבר לא יצא לפועל.
שנית - שמעתי מהרב מרדכי גוטליב, שסיפר לו הנגיד רבי יוסל טאבאק שפ"א נכנס לבית הגר"מ וראה ספר ליקו"מ על השולחן. הוא התפלא, ושאלו על כך. הגר"מ השיב: מה אומר לך? הוא מכניס בכיס את כולם [אלע-מען]
ר' יוסל שאל בפליאה: 'אלע מען' מסתמא מיינט איהר 'תלמידי הבעל שם'?
והגר"מ השיב: איך האב געזאגט 'אלע מען'.

@לב-העולם-אתה כתב:

@בדרך זה הספר בו הוא כותב על אגו"י?

אני לא בקיא בפרט הזה, וגם לא עברתי על כל מכתביו.

גנזי אבא זה ריכוז כתביו של ר' אלחנן, שיו"ל ע"י בנו יחידו ר' דוד שלמה ע"ה.

יש שם מכתבים [וזה החלק המעניין], יש חידו"ת על הש"ס, קיצור ליקו"מ מהדורה חדשה שר' אלחנן עשה בעצמו, חידו"ת מרבותיו של ר' אלחנן בצעירותו, סיפור התקרבות מעניין שנכתב ברוח התקופה [כנראה ע"י ר' דוד שלמה], ועוד כל מיני דברים.

המכתבים באופן כללי לא מצונזרים [לא מידיעה, אלא מהתרשמות של מה שנכנס שם], יתכן שהמכתב עליו אתה מדבר נמצא גם הוא שם.

@נחום-בקר כתב:

שמעתי מהר"ר אליהו עטיה

אדכרתן מה ששמעתי מר' אליהו עטייה בשיחה פרטית,

ש'רשפי אש' של הרב בקר הוא הרבי שלו בלימוד הסיפורי מעשיות.

לגבי הצלחת הילד לומר את העשרה מזמורים,

אין ספק שחשוב לשנן איתו את המזמורים קודם לכן,

וגם להשמיע בבית את התיקון הכללי עם ניגונים שכך יותר ייחרט בזכרונו ובלשונו של הילד.

אבל לעיקר הדבר יש לזכור שרבינו דיבר על תינוק שיבוא אליו [ולא דיבר על עשרה מזמורים, ודבר זה לא היה שייך כלל בחייו, רק על ציונו הק' לאחר הסתלקותו].

הענין שהילד יאמר הי' מזמורים הוא תוספת שמזכיר ראבר"נ.

וראה מה שכותב תלמידו הנאמן ר' לוי יצחק, במכתביו 'תמימי דרך' קלו:

וכ"כ בשם רלו"י, ר' יהושע דרוק בספרו בנתיבות הנחל עמ' שנז.

אפתח בדוגמה אחת, קטנה, אבל אולי מייצגת.

אבני"ה שו"ס (=שיחות וסיפורים) מרבינו אות יז:
אִישׁ אֶחָד עָשָׂה סֻכָּה יְקָרָה וְעָלָה לוֹ בִּסְכוּם רַב, וּבִקֵּשׁ אֶת רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל עַל קִדּוּשׁ לְהַסֻּכָּה. וְהָלַךְ עִמּוֹ מוֹהֲרַנַ"ת. וְדִבֵּר מוֹהֲרַנַ"ת שֶׁהַסֻּכָּה אֵינָהּ עַל פִּי הַדִּין, וְרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל שָׁתַק. וּמֵחֲמַת שֶׁמּוֹהַרְנַ"ת הִסְתַּכֵּל תָּמִיד עַל פְּנֵי רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל שָׁתַק וַיִּשְׁתֹּק גַּם הוּא. וּבַדֶּרֶךְ בַּחֲזָרָה לְבֵיתוֹ אָמַר רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל לְמוֹהֲרַנַ"ת, יְהוּדִי שֶׁמְּיַגֵּעַ עַצְמוֹ כָּל כָּךְ, וּמוֹצִיא כָּל כָּךְ הוֹצָאוֹת עַל הַסֻּכָּה, אַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת שְׁאֵלוֹת לְפָסְלָהּ מֵחֲמַת חֻמְרוֹת:

שיש"ק ח"א אות תקיד:
אִישׁ אֶחָד עָשָׂה סֻכָּה יְקָרָה וְעָלָה לוֹ בִּסְכוּם רַב וּבִקֵּשׁ אֶת רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל עַל קִדּוּשׁ לְהַסֻּכָּה, וְהָלַךְ עִמּוֹ מוֹהַרְנַ"תְּ, וְהֵעִיר מוֹהַרְנַ"תְּ שֶׁהַסֻּכָּה אֵינָהּ כְּשֵׁרָה כָּל-כָּךְ עַל-פִּי הַדִּין, וְרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל שָׁתַק. וּכְשֶׁרָאָה מוֹהַרְנַ"תְּ, שֶׁרַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל שׁוֹתֵק, שָׁתַק גַּם הוּא. בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל: "יְהוּדִי שֶׁמְּיַגֵּעַ עַצְמוֹ כָּל-כָּךְ וּמוֹצִיא כָּל-כָּךְ הוֹצָאוֹת עַל הַסֻּכָּה, אַתָּה בָּא לְפָסְלָהּ מֵחֲמַת חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת וְלִשְׁבֹּר רוּחוֹ?..." (אֲבָנֶי"הָ בַּרְזֶל, שם סי"ז).

כמה הבדלים:
א. לנוסח רש"ה, מוהרנ"ת דיבר שהסוכה אינה על פי דין, ועל זה אמר רבינו שזה 'חומרות' ואין 'לעשות שאלות' [כלומר הדיון היה על ענינים שמוהרנ"ת חשב שהם נוגעים לעיכובא, ואילו רבינו דחה שאי"ז כך אלא מדובר ב'חומרות']. ואילו לגירסת רל"י, ר' נתן העיר שהסוכה אינה כשרה 'כל כך', ועל זה רבינו אמר לו שאין לפסול משום 'חומרות יתירות'. [כלומר: רבינו מנע מהתוספת של החומרה היתירה]. וממילא שיש שינוי גירסאות שיש לו היבט מעשי: באיזה אופן על האדם להימנע [וראה להלן באות ב' מהו הנושא כאן, האם עצם השאלה אם לסמוך על הזולת, או האם לשבור את רוחו של מי שהתייגע]? - האם כבר כאשר מדובר בחומרות, או רק בחומרות יתירות?
ב. אצל רל"י מודגש הענין של המידות, לא לשבור את רוחו של הזולת אחרי שכ"כ התייגע וגם הוציא ממון רב, ואילו אצל רש"ה נראה שעיקר הביקורת של רבינו היתה על עצם המגמה של החומרות, אחרי שראוי לסמוך על יהודי שהשקיע בזה כוחות וממון כראוי.
ג. אצל רש"ה מודגש שמוהרנ"ת היה מסתכל תמיד בפני רבינו.

@סופר כתב:

@בדרך כתב:

לי אישית אין שום ענין לקנות שוב את מכתבי ר"נ בר"י ור"ש בארסקי, כשיש לי אותם בקרן, מנוקד ומוער.

אם זה כל הספרים שרנ"צ הוציא, אז זה הרבה יותר מאשר מכתבי נתיב צדיק ושל ר"ש, הרי זה המון מכתבים מכל גדולי אנ"ש, שלא נדפסו שוב מאז.
הלוואי והייתי יכול להשיג כל הספרים הישנים הללו.
ומאחר ואין להשיגם, הרי אם נדפסו מחדש, הרי זו בהחלט חגיגה גדולה שחבל לקלקלה...

למעלה מתשעים אחוז מכרכים א-ב שנדפסו מחדש - כבר נדפסו במקומות אחרים בהוצאה יותר יפה.

את כרך ג לא יצא לי לראות, ויתכן שעיקר החומר שהיה חסר עד כה מרוכז שם [למשל מכתבי רא"ל ציגלמן].

הבנתי שההערות למכתבים שבהוצאה הנוכחית נכתבו על ידי חבר יקר שידיו רב לו בעומק ההיסטוריה של ברסלב, ועל כך יש לברך בכל לב. אבל עצם המכתבים - כבר ניתנים להשגה מזמן, ובכמה הוצאות.

אני חושב שר' מוטי גוטליב ואנשיו הם חבר'ה שבאים לעבוד ויודעים להפיק ולהרים דברים גדולים ואשרי חלקם על כל פועלם המבורך.

רק פה הקטע שאנחנו עוד רגע ר"ה, וכ"א מבי שיש כ"מ טענות מהשטח על ניהול אומן והציון, ומאידך אומן שלי מדגיש שהוא לא בא מהכיוון הזה, ושיש לו תוכניות.

אז למען השם, במה מדובר?

אגב,
יש שהדביקו לדברי רבינו בענין הרופאים את דברי הרמב"ן של 'מה לרופאים בבית יראי ה''.
לענ"ד נראה פשוט, לכל מי שיקרא את השיחה נ' בעיון ובעין האמת,
שרבינו אינו דורש מאיתנו את הבטחון שעליו מדבר הרמב"ן בנוגע לרפואות.
הוא פשוט סבור שאין לרופאים כלל מה להציע,
וממילא מה נשאר? לסמוך על ה', ומה עושים כשנמצאים בשדה ואין רופא? צועקים לה'.
וכן שמעתי מר' נתן ליברמנש ע"ה, שרבינו דיבר מהפן המקצועי, שאין להם מה להציע.
[הוא הוסיף ואמר לי, שהרבה מאלה שנמנעו מרופאים בזמננו, נפטרו בגיל יחסית צעיר (למשל חתנו, רבי חיים בנימין זצ"ל)].

@וועלן-וועלן כתב:

@נחלי-דבש כתב:

@בדרך כתב:

יש תוספות על מהדורה קודמת?

כן,
הניקוד של ה-225 שיחות מהמהדורה הקודמת, ועוד 175 שיחות חדשות
[חלק א (שיחות א-רכה) + חלק ב (שיחות רכו-ת)]

לא הבנתי, אשמח שתפרט ותסביר

הספר החדש מנוקד, בשונה מהמהדורה הישנה

חוץ מזה, נוספו 175 שיחות חדשות שלא היו בהוצאה הישנה.

[כמו כן סודרו בתוך הספר כל ה'טייטשן' מרלוי"צ על הסיפו"מ, שהם מכתיבת רח"ש רוטנברג, ע"ס הסיפו"מ.

וכן נוסף מפתח מורחב].

@ש.-פ. כתב:

@בעל-מוח כתב:

יש לנו מספיק מחלוקות עכשוויות

שמעתי בדרך הלצה
שגם על הניגון הידוע מבית הנתיבות המולדובני
יש כבר גירסאות בנוחסחאות ירושלים/מירון

ר' שרגא לוי אמר שהניגון הזה שייך מעט לנוסח של 'ומביא גואל לבני בניהם'...

@מקורב-מכבר כתב:

תודה רבה

זו אימרה שבאופן כללי מנוגדת לרוח רבינו.

ר' אלחנן ספקטור כותב במכתב בחריפות נגד מאמר העולם 'ווילון [בהטייה אידישאית: 'ווילן' - לרצות] אינו משמש לכלום'.

אדרבה, מי כרבינו מכניס בעולם הלימוד שהעיקר העיקר העיקר הוא הרצון!

@מדלג-על-ההרים כתב:

קח לדוגמא ספר הקדוש ירח האיתנים מהרא"ש זיע"א שאתמול היה היאר צייט

ירח האיתנים הוא מזקינו הרב מטשעהרין.

כנראה כונתך ל'אמרות טהורות' של רא"ש.

@חבר-אני כתב:

אני שמעתי שיש שדייקו, שמוהרנ"ת מדגיש ששמע מפי החברים ששמעו מרבינו, והוא לא שמע זאת ישירות מרבינו, וכן כתוב כך בחיי"מ.

צריך לומר, שמי ששמע זאת מרבינו, הוא תלמידו הרה"ק רבי יודיל מדאשיב זיע"א, ואע"פ שלא נכתב בחיי מוהר"ן אות קא, דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, והדבר מתברר על פי אות שצא בחיי מוהר"ן:

שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי יוּדְל סִפּוּר דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע מֵרַבֵּנוּ זַ"ל. עָנָה וְאָמַר: אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה לוֹ גַּם-כֵּן יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִמַּעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ (כְּלוֹמַר כְּמוֹ עִנְיַן הַמַּעֲשִׂיּוֹת וְהַיִּסּוּרִים שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו), כִּי אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה גַּם-כֵּן מְקָרֵב בְּנֵי הַנְּעוּרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי הָיָה מְגַיֵּר גֵּרִים כַּיָּדוּעַ (בראשית רבה ל"ט, כ"א). וְדַרְכּוֹ הָיָה שֶׁהָיָה בָּא בְּתוֹךְ אֵיזֶה עִיר, וְהָיָה רָץ בְּתוֹךְ הָעִיר, וְהָיָה צוֹעֵק הוֹי הוֹי, גִּוַואלְד, גִּוַואלְד, וְהָיוּ רָצִים אַחֲרָיו כְּמוֹ שֶׁרוֹדְפִים אַחַר הַמְשֻׁגָּע. וְהוּא הָיָה טוֹעֵן עִמָּהֶם הַרְבֵּה שֶׁהֵם כֻּלָּם בְּטָעוּתִים גְּדוֹלִים, כִּי הָיָה בָּקִי בְּכָל הַשִּׂכְלִיּוֹת וְהַסְּבָרוֹת שֶׁל דַּרְכֵי הָעֲבוֹדָה-זָרָה שֶׁלָּהֶם. כִּי הָעֲבוֹדָה-זָרָה שֶׁל הַקַּדְמוֹנִים הָיָה לָהֶם בָּזֶה כַּמָּה סְבָרוֹת וְשִׂכְלִיּוֹת שֶׁל טָעוּת. וְאַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה בָּקִי מְאֹד בְּכָל סְבָרוֹתֵיהֶם וְדַרְכֵי טָעוּתֵיהֶם. וְהָיָה מוֹכִיחָם וּמַרְאֶה לָהֶם שֶׁהַכֹּל טָעוּת, וְגִלָּה לָהֶם הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הָאֲמִתִּיִּית. וְנִמְשְׁכוּ אַחֲרָיו קְצָת בְּנֵי הַנְּעוּרִים, כִּי זְקֵנִים לֹא הָיָה מְקָרֵב, כִּי הַזְּקֵנִים כְּבָר נִשְׁרְשׁוּ בְּטָעוּתֵיהֶם הַרְבֵּה וְקָשֶׁה לַהֲשִׁיבָם מִדַּרְכָּם עוֹד, רַק בְּנֵי הַנְּעוּרִים נִמְשְׁכוּ וְרָצוּ אַחֲרָיו. וְהָיָה הוֹלֵךְ מֵעִיר לְעִיר וְהֵם רָצוּ אַחֲרָיו. וְהָיוּ אֲבִיהֶם וּנְשׁוֹתֵיהֶם וְכוּ' חוֹלְקִים עֲלֵיהֶם, עַל אֵלּוּ בְּנֵי הַנְּעוּרִים, כִּי אָמְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁיָּצְאוּ לְתַרְבּוּת רָעָה וְנִשְׁתַּמְּדוּ, עַד שֶׁהָיוּ מְרַחֲקִים אוֹתָם מְאֹד. עַד שֶׁקְּצָת בְּנֵי הַנְּעוּרִים חָזְרוּ לְסוּרָם מֵחֲמַת הַיִּסּוּרִים שֶׁהָיוּ לָהֶם מִבֵּיתָם מֵחוֹתְנָם וּמֵאֲבִיהֶם וּמִנְּשׁוֹתֵיהֶם וְכַיּוֹצֵא, וּקְצָתָם נִשְׁאֲרוּ אֶצְלוֹ וְנִתְדְבְּקוּ בּוֹ.
וְהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ עוֹסֵק בְּעִנְיָן זֶה הַרְבֵּה לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בָּעוֹלָם. וְהָיָה מְחַבֵּר סְפָרִים הַרְבֵּה מְאֹד עַל זֶה, אֲלָפִים סְפָרִים. וְהָיוּ לוֹ בָּנִים הַרְבֵּה, וּמִסְּתָמָא מֵאַחַר שֶׁהָיוּ בָּנָיו, הָיוּ כֻּלָּם הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, כִּי אֲפִלּוּ יִשְׁמָעֵאל עָשָׂה תְּשׁוּבָה (בבא בתרא טז:). אַךְ אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁרָצָה אַבְרָהָם אָבִינוּ לְהַשְׁאִיר סְפָרָיו וְחָכְמָתוֹ בָּעוֹלָם, הָיָה חוֹקֵר וּמִתְבּוֹנֵן בְּעַצְמוֹ לְמִי מִבָּנָיו יַנִּיחַ סְפָרָיו וְחָכְמָתוֹ, עַד שֶׁנִּסְכַּם אֶצְלוֹ לְהַנִּיחַ הַכֹּל לְיִצְחָק אָבִינוּ, וּמָסַר לוֹ הַכֹּל.
וְאַחַר-כָּךְ הָיָה יִצְחָק גַּם-כֵּן הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ זֶה, וְהָיָה מְגַיֵּר גַּם-כֵּן גֵּרִים הַרְבֵּהכ וְחִבֵּר גַּם-כֵּן סְפָרִים הַרְבֵּה מְאֹד בְּעִנְיַן חִזּוּק הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה. וְהָיָה מִתְבּוֹנֵן גַּם כֵּן לְמִי מִבָּנָיו יַנִּיחַ סְפָרָיו וְחָכְמָתוֹ, כִּי גַּם עֵשָׂו הוּטַב בְּעֵינָיו וְהִטְעָה אוֹתוֹ עַד שֶׁהָיָה אוֹהֲבוֹ, כַּמְבֹאָר בַּמִּקְרָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" (בראשית כ"ה). כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׁם שֶׁהָיָה מְרַמֶּה אֶת אָבִיו בִּדְבָרָיו, וְהָיָה שׁוֹאֲלוֹ אַבָּא אֵיךְ מְעַשְּׂרִין אֶת הַמֶּלַח וְכוּ'. אֲבָל אַף-עַל-פִּי-כֵן הִתְבּוֹנֵן יִצְחָק בְּדַעְתּוֹ עַד שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהָעִקָּר הוּא יַעֲקֹב וּמָסַר לוֹ הַכֹּל.
וְכֵן יַעֲקֹב הָיָה גַּם-כֵּן עוֹסֵק בָּזֶה לְקָרֵב בְּנֵי הַנְּעוּרִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְחִבֵּר כַּמָּה אֲלָפִים סְפָרִים בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה. כִּי הוּא חִבֵּר סְפָרִים הַרְבֵּה מְאֹד בְּעִנְיַן הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, גֻּזְמָאוֹת סְפָרִים. וְהוּא לָמַד עִם כָּל בָּנָיו דַּרְכֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, כִּי הָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים. אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן חָקַר בְּדַעְתּוֹ לְמִי לִמְסֹר כָּל חָכְמָתוֹ, עַד שֶׁמָּסַר כָּל חָכְמָתוֹ לְלֵוִי, וּלְכֻלָּם מָסַר רָאשֵׁי פְרָקִים. וְעַל-כֵּן שֵׁבֶט לֵוִי הָיוּ דְּבוּקִים וַחֲזָקִים בְּהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה יוֹתֵר מִכֻּלָּם. וְעַל-כֵּן שֵׁבֶט לֵוִי לֹא טָעוּ בָּעֵגֶל, וְגַם לֹא הָיָה עֲלֵיהֶם שׁוּם עֲבוֹדַת מִצְרַיִם, כִּי שֵׁבֶט לֵוִי הָיוּ חֲזָקִים בְּהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה יוֹתֵר מִכֻּלָּם.
וְאַחַר-כָּךְ דִּבֵּר מֵעִנְיַן עֵצָה לְהָאָדָם שֶׁיִּזְכֶּה לָבוֹא אֵלָיו אַחַר מִיתָתוֹ וְכוּ', וּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לעיל סימן ק"א):

@מדלג-על-ההרים כתב:

זה שיחה שאומר הרב ברנר בשם ר' שמואל שפירא בשם ר' משה טשנסחובער.

גם במקחו של צדיק הוא מרש"ש בשם רמג"ט