כוכבי אור אנשי מוהר"ן אותיות י"א - י"ב:
וְאָז דִּבֶּר עִמּוֹ הָעִנְיָן הַמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן נ"ב עַל אוֹדוֹת הַטּוֹעִים הָאוֹמְרִים שֶׁהָעוֹלָם הוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת וְכוּ': "אַךְ מֵאַיִן נִמְשָׁךְ הַטָּעוּת וְכוּ'' ... אַךְ לִזְכּוֹת לָזֶה, לְהִכָּלֵל בְּשָׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ לַחֲזוֹר וּלְהִכָּלֵל בְּאַחְדוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת, זֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל יְדֵי בִּטּוּל, שֶׁיְּבַטֵּל עַצְמוֹ לְגַמְרֵי, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לִידֵי בִּטּוּל כִּי אִם עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת ... אַךְ עִקַּר הִתְבּוֹדְדוּת הוּא בַּלַּיְלָה, בְּעֵת שֶׁהָעוֹלָם פָּנוּי מִטִּרְדַּת הָעוֹלָם הַזֶּה ... וְגַם צְרִיכִין שֶׁיִּהְיֶה הַהִתְבּוֹדְדוּת בְּמָקוֹם מְיֻחָד, דְּהַיְנוּ חוּץ מֵהָעִיר וְכוּ'".
אַחַר כָּךְ עָנָה וְאָמַר לוֹ: "וְזֶה פֵּרוּשׁ הַמִּשְׁנָה : 'הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה, וְהַמְּהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ יְחִידִי, וּמְפַנֶּה לִבּוֹ (מִכָּל עִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה) לְבַטָּלָה (לִזְכּוֹת לְהַבִּטּוּל הַנַּ"ל) - הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ' - שֶׁנִּתְהַוֶּה וְנַעֲשֶׂה מְחֻיַּב הַמְּצִיאוּת עִם כָּל הָעוֹלָמוֹת הַתְּלוּיִים בְּנַפְשׁוֹ".
וּמֵעֹצֶם מְתִיקוּת הַרְגָּשַׁת מוֹרַנַ"ת זַ"ל בִּדְבָרָיו הַנְּעִימִים הָאֵלֶּה, נִתְבַּטֵּל מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ מֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ , וַיִּזְעַק בְּקוֹלוֹ וַיֹּאמַר: "אֲהָהּ! [גִיוַואלְד!] אָרוּצָה נָּא בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת וְאֶצְעַק: אֲהָהּ! מָה הֵם חוֹשְׁבִים לְנַפְשָׁם?!" - וּמִגֹּדֶל תַּבְעֵרַת לְבָבוֹ עַד שֶׁמַּמָּשׁ יָצָא מִגֶּדֶר אֱנוֹשִׁי רָצָה בֶּאֱמֶת לָרוּץ וְלִצְעוֹק כַּנַּ"ל; וּמִיָּד חָטַף אוֹתוֹ אַדְמוֹ"ר זַ"ל בְּבִגְדוֹ, וְעָנָה וְאָמַר לוֹ: "עֲמוֹד! כִּי לֹא תִּפְעַל כְּלָל" - ("שְׁטֵייא! דוּ וֶועסְט נִישְׁט פּוֹעֵלְ'ן"]:

ושם במהדורא בתרא כותב ראבר"נ:
וְהָעִקָּר נִרְאֶה לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי שֶׁמֵּעֹצֶם הָאִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁהָיָה לוֹ מִקֹּדֶם לָזֶה, עַל יְדֵי זֶה הֵאִיר וְהִמְשִׁיךְ עָלָיו אַדְמוֹ"ר בְּקוֹל דְּבָרוֹ שֶׁבְּהַמַּאֲמָר הַזֶּה בְּעַצְמוֹ, הִמְשִׁיךְ עָלָיו הַהִתְבַּטְּלוּת וְהַכְּלָלִיּוּת בְּאַחְדוּתוֹ יִתְבָּרַךְ; וְכַמּוּבָן בְּסִפְרֵי אֱמֶת לְעִנְיַן פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת וְהַקְּטֹרֶת, שֶׁכָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנִּתְהַוּוּ עַל יְדֵי הַמַּעֲשֶׂה בְּפֹעַל שֶׁהָיָה בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, נִתְהַוִּים וְנִמְשָׁכִים עַכְשָׁיו עַל יְדֵי הָאֲמִירָה וְהַדִּבּוּר לְבָד (ראה יומא פו: מנחות קי. ב"ח או"ח סי' א'; וראה זוהר נשא דף קכב. שעה"כ תפילת השחר דרוש ג, ועוד.), וְכֵן בְּעִנְיָן זֶה, כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנִּתְהַוּוּ עַל יְדֵי הַמַּעֲשֶׂה וְהַקִּיּוּם שֶׁל אַדְמוֹ"ר זַ"ל, (אֲשֶׁר הוּא בְּעַצְמוֹ עָשָׂה וְקִיֵּם כְּכָל הַנַּ"ל בְּכִפְלֵי כִפְלַיִם בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז, עַד שֶׁזָּכָה לְהַהִתְבַּטְּלוּת וְהַדְּבֵקוּת בְּיִחוּדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו), הִמְשִׁיךְ אוֹתָם עַכְשָׁו עַל מוֹרַנַ"ת זַ"ל עַל יְדֵי אֲמִירָתוֹ וְדִבּוּרוֹ שֶׁל הַהִתְגַּלּוּת הַזֶּה לְבָד, עַד שֶׁהֵבִיא גַּם אוֹתוֹ לְהַהִתְבַּטְּלוּת מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ הַזֹּאת.

אז

@ברוך-מאן כתב:

לא כתוב שם שזה קשור לכלל ד'

אנא קרא היטב את דברי ראבר"נ, ואמור לי אם זה לא הכלל הרביעי בתפארתו.
ואני מתנצל אם הפיסוק לא מוצא חן בעיניך.

@גרודניק כתב:

גרודניק כתב:

חיפוש-הצדיק "כמו שאמר רבינו ז"ל, מה אכפת לי שאחד יברך ברכת המזון בכוונה ואינו יודע שההתעוררות בא ממנו".

למה ישן אם אפשר חדש?

@גרודניק כתב:

@הפשוט-שבאנשי כתב:

שישק הישן ב-ריט

@אוצרבלום

שיש"ק החדש ח"ג סי' קס"ח:

@נחמד כתב:

@ש.-פ. כתב:

תבוא, תראה, תרגיש, תבין .

ר' נתן שפירא (בישיבה) נוהג לומר: תבוא תרגיש לא תבין
כי מי יכול להבין בעוצם מעלת הראש השנה

ואני אומר: לא תרגיש, לא תבין. תבוא.

על"ת מכתב קנח:

שיש"ק ח"ב סי' שס"ו:

[אמנם הכוכבית בסוף השיחה מורה שאין זה מרל"י. אינני זוכר כעת מה המקור המדוייק].

@בדרך כתב:

@הפשוט-שבאנשי כתב:

חיי מוהר"ן אות רסג
כג, בִּשְׁנַת תקס"ג, שֶׁהוּא רֹאשׁ-הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה בְּכָאן בִּבְּרֶסְלֶב, אָז הָיִיתִי אֶצְלוֹ עַל רֹאשׁ-הַשָּׁנָה וְכָל עֲשֶׂרֶת-יְמֵי-תְשׁוּבָה עַד אַחַר יוֹם-כִּפּוּר. וְאַחַר יוֹם-כִּפּוּר נָסַעְתִּי לְבֵיתִי, וְרַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַייזִיק נִשְׁאֲרוּ בְּכָאן עַל חַג הַסֻּכּוֹת. וְשָׁמַעְתִּי כַּמָּה דִּבּוּרִים יְקָרִים מֵרַבִּי יוּדְל מַה שֶּׁשָּׁמַע אָז, וְאֵינִי זוֹכְרָם הֵיטֵב. פַּעַם אַחַת בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּא אָמַר בִּפְנֵי הָעוֹלָם: וּמָה אֶעֱשֶׂה שֶׁשְּׁנֵי רוֹצְחִים עוֹמְדִים עָלַי וְאוֹמְרִים אַף-עַל-פִּי-כֵן שֶׁאֲנִי מַנְהִיג (שֶׁקּוֹרִין "גִּיטֶר יהוּד"). וְהֶרְאָה בְּיָדוֹ עַל רַבִּי יוּדְל וְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק בְּעֵת שֶׁאָמַר שְׁנֵי רוֹצְחִים, הַיְנוּ שֶׁעֲלֵיהֶם הָיָה נִתְכַּוֵּן מֵחֲמַת שֶׁהֵם הָיוּ כְּרוּכִים אַחֲרָיו מְאֹד. וּמִי יִזְכֶּה לְהָבִין פֵּרוּשׁ דְּבָרִים אֵלּוּ, כִּי הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל הָיוּ יְקָרִים בְּעֵינָיו מְאֹד מִגְּדוֹלֵי מְקֹרָבָיו.
וּבְיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת דִּבֵּר עִמָּהֶם מֵעִנְיַן רִקּוּדִין וְהַמְחָאַת כַּף, וּמַה שֶּׁמְּהַפְּכִין אֶת עַצְמוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקִים וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" (שמות י"ט) (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר; שיחות הר"ן פ"ו), וְעִנְיַן הַפְּרִיסְטַקֶיט שֶׁעוֹשִׂין וְכוּ'. וְדִבֵּר עִמָּהֶם דְּבָרִים נִפְלָאִים. אַחַר-כָּךְ הִתְחִילוּ לִכְנֹס הֲמוֹן עָם מֵאַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁבָּאוּ אֵלָיו בְּנִגּוּן וְשִׂמְחָה כַּנָּהוּג בְּיוֹם שְׁמִינִי-עֲצֶרֶת. וְאָז אָמַר לְרַבִּי יוּדְל וּלְרַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְיזִיק לְכוּ לָכֶם, כִּי אֲנִי צָרִיךְ לַעֲסֹק עִמָּהֶם וְאֵין זֶה שַׁיָּךְ לָכֶם. וְהָלְכוּ לָהֶם מִמֶּנּוּ. וְאַחַר-כָּךְ נַעֲשָׂה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל שֶׁל שִׁיר וְשִׂמְחָה. וְאָז רָקַד רַבֵּנוּ זַ"ל בְּעַצְמוֹ הַרְבֵּה מְאֹד מִן אֵיזֶה זְמַן קֹדֶם הַלַּיְלָה עַד אֵיזֶה שָׁעוֹת בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה שֶׁל שִׂמְחַת תּוֹרָה. וּכְבָר יָדוּעַ גֹדֶל נִפְלְאוֹת עֲרֵבוּת נְעִימוּת קְדֻשַּׁת הָרִקּוּד שֶׁלּוֹ, כִּי מִי שֶׁלֹּא רָאָה זֹאת לֹא רָאָה טוֹב מִיָּמָיו.

שמעתי מר' דוד סעדה בהיכל התורה באומאן לפני 3 שנים פשט שקצת מסביר את השיחה החריפה הזאת על רש"א ור' יודל שוודאי היו צדיקים עצומים לאין שיעור, רק שרצו לעשות את רבנו כביכול כמו שאר הרבע'ס, שהם היו כרוכים מאוד אחרי רבנו, ומה פתאום רבנו עוזב אותם והולך להמון העם ורוקד איתם, ואומר לרש"א ור יודל שילכו וכו',
אז רבנו הוא רופא לכל הנפשות לכל המון העם ואנשי העיר ורבנו רוקד עם כולם (הוא דימה זאת לריקודים בכיכר פושקינא:-) עכ"פ מי שקשה לו לראות את הריקודים האלה בעצם רוצה כביכול להרוג את רבנו, כי רבנו זה העבודה שלו להוציא משאול תחתיות,
מקווה שהעניין בכללות הובן,
באמת הרבה פע' זה קשה לראות כל מיני דברים אצל הרב'ה, אבל כשניזכר כל א' מאיפה רבנו הוציא ומוציא אותנו בכל עת וכמה אנחנו רוצים שהרב'ה ימשיך לטפל בנו,
בואו לא ניהיה כ"כ קמצנים וניתן לרבנו לתקן את כל העולם כולו "והארץ (דייקא) תאיר מכבודו"
שנזכה מאוד!

@אוצרבלום
יש בכרך החדש של שיש"ק התייחסות לענין של 'שני רוצחים' בהערות [מתוך דברי המו"ל]. אולי תעלה?

@בדרך כתב:

@אחד-מאנש כתב:

נראה לי שיש איזו שיחה ממוהרנת על "מקוה - תקוה" ששם יש לשון "כל יום" ויעלו היודעים

@אוצרבלום בשיש"ק ערך מקוה השיחה מועתקת עם תוספת מדפוס ישן [אולי בארדיטשוב?] עם המילים 'כל יום'

@הפשוט-שבאנשי

@לב-העולם-אתה כתב:

נדמה לי שאלו דברי ראב"ן אבל איני בטוח בכך, שכמה שיש בתורה סם חיים וסם מוות, הרי בתורתו של הצדיק זה קיים ביתר שאת.

זה מפורש בתו' ל"א, שדווקא אצל הצדיק יש בחי' סם חיים וסם מוות, כדי שיוכל המתקרב למצוא דבר שיקצץ ח"ו בנטיעות או שיכנס ויצא בשלום, ובתו' ל"ו, שכמו שבתוה"ק זכה נעשית לו סם חיים וכו' כך התורה של הצדיק לכ"א כפי תפיסתו, וכל עוד לא תיקן ברית קודש כראוי לא יכול להשיג ולתפוס בדיבורו של הצדיק, ובתו' י"ב, שיש דווקא בתורת הצדיק שני משמעות, וצדיקים ילכו ופושעים יכשלו.

@ישי-משה כתב:

@bjni כתב בלהתפלל עמו יחד ברננה - איפה להתפלל באומן:

תכל לפרט יותר את כוונתך ?

הסיפור מופיע בשיש"ק (איני זוכר מקום מדוייק)
בשנת תרצ"ו (צרו"ת) היו קבוצה מסוימת שעזבו את הקלויז מסיבה מסוימת.
(המנהיג של אותה קבוצה לא הסכים להם לעשות זאת, אך לאחר שנפטר הם נפרדו).
למעשה-זה היה השנה האחרונה של הקלויז (שנשאר האחרון מבתי הכנסת באומן שכולם נסגרו וספרי התורה שלהם הועברו לקלויז-כשכל החלונות בקלויז נהפכו ל"ארונות קודש"-למאות ספרי-תורה), באותה שנה סגרו הסובייטים את הקלויז.

שיש"ק ח"ב סי' תקמ"ט:

לענ"ד בפשט אין פה שני טעמים, הטעם הוא שמלח מפליט את הדמים העכורים, ורבינו מקדים שני דברים: 1) שהצדיק הוא בחי' מלח. 2) ('גם') שהעצבות והתאוות באים מדמים עכורים. ועכשיו אחרי שהניח 2 הקדמות אלו יכול לומר את הטעם הנ"ל, דאל"כ מה עניין מלח ודמים להכא. דו"ק.

@וועלן-וועלן
מהדורת תרל"ו נדפסה בלעמבערג ע"י ר' ברוך אפרים עפ"י הוראותיו והדרכתו של הרב מטשעהרין.

@נחלי-דבש כתב:

בטעות נשמט אחד:

יוסף טייב ש"ס jtaieb@knesset.gov.il

ודווקא הוא הברסלבר שבהם...

@בדרך תחילה ייש"כ על הנושא המעניין.
רק אוסיף ששיחה זו נמצאת בשיש"ק 'החדש' בח"ג סי' תצ"ז, ובמקרה של השיחה הזו אין כמעט הבדל, אבל יש לדעת כי המהדורה החדשה מדוייקת ומבוררת הרבה יותר מקודמתה (ואין כאן המקום), וגם מצויינים בה מ"מ והשוואות לשיחות ולנוסחאות אחרות, והכל נעשה בעמל רב, כך שתמיד כדאי להביא ממנה, ובוודאי לא להסתמך על 'הישן' במקום שהוא נסתר מן 'החדש'.

לענ"ד בפשט אין פה שני טעמים, הטעם הוא שמלח מפליט את הדמים העכורים, ורבינו מקדים שני דברים: 1) שהצדיק הוא בחי' מלח. 2) ('גם') שהעצבות והתאוות באים מדמים עכורים. ועכשיו אחרי שהניח 2 הקדמות אלו יכול לומר את הטעם הנ"ל, דאל"כ מה עניין מלח ודמים להכא. דו"ק.

@בדרך כתב:

@שפחה-על-הים כתב:

נ"ל כדבריך.
ושמעתי (מר' אברהם פלג) ראיה לזה מדברי רבי אברהם בר"נ שכותב שאפשר לדייק כבמקרא בתורה ב' תנינא שמלשון מוהרנ"ת.

גם אני שמעתי טענה זאת מר' מרדכי גוטליב.

אכן זו אינה ראיה, שכן הוא אומר שהיות ואפשר לדייק בדברי רבינו כמו במקרא, ניתן לדרוש את הגימטריא של המילים 'ימי חנוכה' [אגב, במנוקדים הו' נחסרה...]

אבל זה אינו נוגע לזה שהתורה אינה לשון רבינו, כי הכונה היא שר' אברהם הבין שעכ"פ תיבות אלו 'ימי חנוכה' נאמרו בראש התורה; אם כצורתם בלה"ק כפי שהן כתובות, ואם באידיש, למשל בלשון 'חנוכה טעג' שזה תרגומו, וממילא שתי תיבות אלו בלבד ניתנו להידרש באופן זה של 'כמו במקרא', ואין מזה ראיה לכל נוסח התורה / התורות.

כעת ראיתי שוב שיחה זו בכוכבי אור חכמה ובינה, ולענ"ד כדברי מוהר"ר @בדרך מבואר מלשון ראבר"נ, שמדגיש ואומר כי "באמרו את המאמר וכו' פתח ואמר: ימי חנוכה הם ימי הודאה", ואי לאו שרוצה לומר שכך אמר רבינו בדיוק בלשה"ק - אין הבנה לאריכות זו; וממילא היות שכך היתה לשון רבינו, שוב ניתן לדקדק בזה כמו במקרא. (ובקרוב נזכה אי"ה שדבר זה יוער ויואר בשולי הכוכ"א. ודי בזה)

ומה יחשוב כבודו אם לשליפת הטלפונים והקפיצות יתווספו אכילה, שתיית אלכוהול ועישון על המצבה הק', פשיטת בגדים למחצה לשליש ולרביע, דוכן צמוד לציון המציע בחצי מחיר קעקועי 'האש שלי' לצלילי מוזיקה גויית, ועוד דוכן מעברו השני לממכר שווארמה מ'דבר אחר'? גם אז תאמרו שזהו היופי של הרבי שלנו?
יש בחירה לאדם, וכשבאים למקום קדוש אפשר למרבה הצער גם לחלל את קדושתו. זה לא אומר שאני יותר טוב ממישהו אחר, רק הקב"ה שהוא מקומו של עולם יכול לדון זאת, אבל לומר ש"ככה רבינו רוצה את הקיבוץ, וזה היופי הכי גדול בעולם" - זה לא יתכן, לא לכתחילה וגם לא בדיעבד.

@בדרך
נהניתי מכל דבריך, רק אעיר על זה:

@בדרך כתב:

ו מהדורה שלוקחת בחשבון את כל השיח סביב המהדורא קמא של הספר, מכל הכיוונים, מכל הפלגים, לטוב ולמוטב, ובהחלט יש לדון שבמקרים כאלו ואחרים היא שואפת להתקרב גם לאבניה ברזל ולגירסאות נוספות

מידיעה זה ממש לא נכון. כל השאיפה היא לברר את הנוסחאות האמיתיות של השיחות כפי שנמסרו ע"י רלוי"צ, בעיקר ע"י האזנה לאלפי שעות של הקלטות הדק היטב בבירור אחר בירור שהרב אנ"ש ז"ל לא הספיק לעשות.

@נחום-בקר כתב:

@אוצרבלום תראה איך לענות בשיח לומדים (תפתח שם איזשהו נושא וכו').

עד שאבצע משימה רבה זו, אכתוב מה הייתי כותב לו הייתי הרב @נחום-בקר:
ג' הלשונות הנ"ל הם כנגד ג' שלבי העלאת המלכות, מעילא לתתא (ואת ההסבר למה מעילא לתתא כבר נתן @נחום-בקר האמיתי):
בדביקות גדול - כנגד ההתדבקות וההתכללות באור א"ס, וזהו 'גדול' דייקא, כי במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו.
ובמסירת נפשו - היא העלאת המלכות שהיא 'אלקים' אל צד החסד של הוי"ה, שלא יחלוק בין חסד לדין וכו', שהיא בחי' אנכי הוי"ה אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כו', וכמ"ש הביאהל"ק שבמלכות עצמה יש רחמים ודין הבא לידי ביטוי בשינויי הנפשות הכלולות בקומת כלל ישראל, ובהצטרפותם זה לזה נמתק הדין וכו', עיי"ש באות ל"ב.
ובביטול כוחותיו - היא העלאת המלכות מבין העכו"ם והכללתה באש שורשה, שמוציא ומחריב את הצירופים הרעים מעצמותיו ובכך מתקן ומבטל את הכוח שנתן למלכות דסט"א להיות מולכים ומושלים עלינו, כי זו המשמעות שע"ז שלהם נקרא בשם אלהים, שהם ח"ו בעל היכולת והכוחות כולם וכו'.
משהו כזה...