איך זוכין להיות ברסלבר?

[הייליג]

שאלה פנימית מנקרת לי זה זמן, איך זוכים להיות ברסלבר באמת. הלוא כולנו חכמים ונבונים ויודעים את השיחות וגם משתדלים לקיימן כש'לא עובר עלינו' ויש לנו דיבורים עצומים של התחזקות, ואנחנו כה בטוחים באמת האמיתית ושמחים בשפר גורלנו בחלקו של הצדיק. אבל הנה השנים עוברות, והרבי דרש כל כך הרבה דברים מתוך אימון מלא באנו שאנו יכולים לקיים הכל, וצריך הרי שלא לזוז זיז כלשהו מדברי הרב שבדור, וראיית פניו הק' הוא רק על ידי סרו וכו'. הבו עצה לאיש השואל אליבא דנפשיה - בטרם ימים פונים וגו'.

[נאר ד'רבה]

איזה שאלה מתוקה שפשוט מנעידה לי מיתרים עדינים בתוך הלב,
השאלה הגדולה היא האם אתה אדם של התחזקות או של התעוררות...
הרי ידוע המימרא בשם ר' שמואל שפירא שאדם שמתבזה ע"ש ברסלב גם אם לא עושה כלום חוץ מזה כבר יכול לקרוא לעצמו ברסלבעאך מצד שני כשרלוי"צ נפטר הוא שלח לשאול אם אפשר לכתוב על המצבה שלו ברסלבער חסיד...
ומה נענה אבתרן???
אלא מאי...
אנחנו ברסלבערס וווואאאאאאששששששרררררייייינננננוווווווו
ואלף פעמים אשרינו לא יספיקו
ואיננו זקוקים למעשיות על אנשים שבאמת היו בתחתית המדרגה ורבינו שם למעלה לקח עליהם אחריות...
אך מצד שני אין חקר לגדולתו...
ותמיד ישאר לנו מה להתקדם...
לסיום אצטט משפט חמוד שראיתי בשם ר' יעקב מאיר שכטר "אין מתפקידינו לדעת היכן אני אוחזים, מתפקידנו לעשות מה שמוטל עלינו ותו לא...
ה' יעזור שבאמת נגיע לבירור השלם.

[חיפוש הצדיק]

תשאל את רבי נתן מברסלב איך זוכים להיות ברסלבר
בשלוחין ה' ובעוד רבבות מקומות הוא יצעק ויתחנן אליך שצריך לחפש את הצדיק לחפש ולבקש "ביקשתי את שאהבה נפשי" ואין תשובה על זה איך מוצאים את רבינו כי גם אלו שכבר מצאו לפי דרגתם אינם יכולים לספר כי אני ידעתי דייקא אבל צריך לחפש ולבקש אנה ואנה עד שנמצא יותר ויותר ויותר
הלוואי שנזכה למצוא גרגיר של גרגיר
הלוואי שנתחיל לחפש את הצדיק לחפש את רבינו
הלוואי שנרצה לחפש את רבינו
הלוואי שנזכה להבין שזה הדבר הכי חשוב לחפש את הרבי
הלוואי שנרצה לרצות לחפש את רבינו
אמן

[חיפוש הצדיק]

יש עצה פשוטה להפליא
לקרוא סיפורי צדיקים של אנשי שלומנו
ממוהרנ"ת ועד רבי נתן ליברמנש...
לקרוא בחיי מוהר"ן לקרוא בכוכבי אור לקרוא בשיש"ק לקרוא בטעם זקנים לקרוא רוחא דחיי לקרוא בכל הספרים הקד'

[7272]

@הייליג כתב:

וראיית פניו הק' הוא רק על ידי סרו

מה כוונתך???
סליחה על הבורות

[חבר אני]

@7272 כנראה התכוון ל"ספרו", שראיית פני הצדיק נעשה ע"י לימוד ספרו, שפניו שכלו ונשמתו של הצדיק נמצאים בתוך ספרו.

[7272]

@חבר-אני כתב:

כנראה התכוון ל"ספרו"

אבל זה לא רק

[לב העולם אתה]

@הייליג כתב:

שאלה פנימית מנקרת לי זה זמן, איך זוכים להיות ברסלבר באמת. הלוא כולנו חכמים ונבונים ויודעים את השיחות וגם משתדלים לקיימן כש'לא עובר עלינו' ויש לנו דיבורים עצומים של התחזקות, ואנחנו כה בטוחים באמת האמיתית ושמחים בשפר גורלנו בחלקו של הצדיק. אבל הנה השנים עוברות, והרבי דרש כל כך הרבה דברים מתוך אימון מלא באנו שאנו יכולים לקיים הכל, וצריך הרי שלא לזוז זיז כלשהו מדברי הרב שבדור, וראיית פניו הק' הוא רק על ידי סרו וכו'. הבו עצה לאיש השואל אליבא דנפשיה - בטרם ימים פונים וגו'.

ר' הייליג היקר!
אם בחייך לא זכינו לחשוב על זה באמת,
אולי עכשיו הגיע הזמן!?

[בדרך סיפרתי מעשה]

@הייליג כתב:

והרבי דרש כל כך הרבה דברים מתוך אימון מלא באנו שאנו יכולים לקיים הכל, וצריך הרי שלא לזוז זיז כלשהו מדברי הרב שבדור

אולי חלק ממה שהוא אמר זה עובר מה שעובר גם בקיום עצותיו, והעיקר לחטוף מה שזוכים לחטוף.

[כאיל תערוג]

@הייליג כתב:

שאלה פנימית מנקרת לי זה זמן, איך זוכים להיות ברסלבר באמת. הלוא כולנו חכמים ונבונים ויודעים את השיחות וגם משתדלים לקיימן כש'לא עובר עלינו' ויש לנו דיבורים עצומים של התחזקות, ואנחנו כה בטוחים באמת האמיתית ושמחים בשפר גורלנו בחלקו של הצדיק. אבל הנה השנים עוברות, והרבי דרש כל כך הרבה דברים מתוך אימון מלא באנו שאנו יכולים לקיים הכל, וצריך הרי שלא לזוז זיז כלשהו מדברי הרב שבדור, וראיית פניו הק' הוא רק על ידי סרו וכו'. הבו עצה לאיש השואל אליבא דנפשיה - בטרם ימים פונים וגו'.

אכן כך.
שאלה נוקבת זו, היא בעצם הדרישה הנצחית שרבינו נותן לנו שאנחנו פשוט רק צריכים לקחת ממנו
'שלא ליתן לעולם להטעות אותנו כי העולם מטעה מאד'
כי באמת השנים עוברות, אבל אנחנו צריכים להיות אמיתיים לדעת איפה אנחנו

[הדריכנו בדרך האמת]

מכתב שכתב ר' שלמה ברוך בלוי זצל לפני כמה שנים

המחשבה האחרונה בחיים
– רשימה סהרורית הנושקת לתכריכיו של מת –
קצת לא נעים לי לדבר על זה, אבל נראה שזה דבר מאד אנושי.
אומרים שיבוא יום מסויים בו אנו מתים.
נכון?
והיום הזה… הוא בעצם יום כמו כל הימים, כמו היום, כמו אתמול וכמו מחר… שבסופו של יום, בעיצומו או בכלל בתחילתו, אנחנו פשוט עוזבים עולם.
עולם שלם, שכה התרגלנו אליו.
וכמו בכל יום, גם אז, נחשוב, נהרהר, נתלבט, נתחרט, נהפוך במוח ובלב… על דברים שהיו ועל אלו שלא היו.
מה שאכפת לי לדעת, עכשיו. וזה ממש קריטי בשבילי:
מה תהיה המחשבה האחרונה בחיים?
אני רוצה להתחבר למחשבה ההיא, מנסה לחשוב אותה כעת, עכשיו… אולי היא תהיה יותר אפקטיבית הרגע, ולא רגעים ספורים לפני הקבורה?
נראה לי שהמאפיין של המחשבה ההיא יהיה חרטה עולמית, משהו אדיר שישטוף את כל ישותי, אביט על כל חיי כחלוף נוף בחלון האוטובוס, אדמיין שזה נגמר כבר, שאי אפשר עוד לתפוס כלום, הכל נחלת העבר, עבר לגמרי… ואין עוד תקוה.
התקווה, השאיפה, הייחול מסתבר היא פריבילגיה של אנשים חיים ולא של מתים. שם, בעולם העליון, אין הזדמנות חוזרת… כאן ועכשיו, זה עולם התיקון והמעשה.
מעניין לחשוב בראש של עטוף תכריכין, המביט בעיני נשמתו על ההיפרדות מהגוף הכובל והמגביל, בשיוט הנשמתי שלו, הוא לבטח משקיף על עולם הגשם בעצב-מה, תחושת החמצה של פספוס ממלאת את משק כנפי שוטטותו רואה את הציבור אָבֵל על נסיעתו הלאה, ומתפלא על השטות של בני העולם המכירים בעדיפותו של עולם השקר.
השורש של החיים הוא הידיעה על משמעותם.
ככל שאנו מתבגרים, אנו חווים יותר ויותר את תחושת העדר פתרון חידת החיים… משמעותם, תפקידנו בהם וכדו'.
ביום בו ניטלת מאתנו הבחירה, אנו שוכבים המומים מול עיקשותה של האנושות להיות עצמאית בעולם שמציאותו היחידה היא מציאותו של השם…
חלק מהיכולות שלנו לבחור, היא יכולתנו לחירות מחשבתית, גם המחשבה ה'מתית' שבחרתי לחשוב בה, היא מתנת בחירתנו כאנשים. לא לחשוב רק בכיוון המקובל, של מילוי סיפוקים וצרכים, מותר קצת להרהר ביום הפרידה.
יום בו האמת מתפשטת ממחלצות הכזב.
וזה עוד לא הכל.
החיים האמיתיים מתחילים שם בעולם הגמול! אחרי בדיקת המבחן ונתינת הציון על ידי בוחן לב וכליות. מקומנו נקצב על ידי מחולל נשמתנו, המביט אל כל מעשנו, בעבר, בהווה ובעתיד פחד פחדים!
העולם ההוא הוא עולם טוב וטהור. נקי וזך לגמרי. בו נעמוד פנים מול פנים לפני השם יתברך וכל שהותנו כאן, בעולם איסוף הזכויות היא במסגרת ההכנה אל העמידה ההיא, מול כסא הכבוד.
גם תובנה זו מכה בעוז במוחו הרדום של המת.
קשה לי לחשוב, שבעצם, הבכיה על מת, היא אולי השתתפות בכאב ההכרה הזה שהוא יעמוד או טו טו לפני המלך, ששלח אותו לכשבעים שנות הכנה…
האם לא אכזבנו?
מצאתי לי עצה.
אולי לא כדאי לחכות ליום העמוס ההוא, שעות ספורות לפני שימצו אתי את עומק הדין… זה קצת מסובך!
אולי כדאי להתחיל 'לחיות' כך. לחשוב כך. כמו 'להמית' את עצמי לרגעי מחשבה יומיים, כדי שלא נתחיל לחשוב על המחשבה הזאת רק אז.
כי אולי אז כבר יהיה מאד מאוחר.
נהיה כבר אחרי הכל.
ביום ההוא… אבדו עשתונותיו, אין יכולת לחשוב משהו מועיל, הכל כבר מאחורי.
מה אתם אומרים?
"שתאריכו ימים"…

[בדרך סיפרתי מעשה]

המוניטין והלייקים לר' @הייליג היקר, שגם לפני שעטפוהו תכריכים זה מן הסתם לא כל כך עניין אותו

[נוה צדיקים]

זה ברור שעצם העניין שנקרא על שם רבינו גם אם לא זוכה עדיין בפועל ללכת בדרכו הוא כבר דבר גדגול
אך היסוד הוא תו' קכג- ןלקבל את דבריו כל אשר יאמר כי הוא זה ולהתקשר אליו
והעיקר הוא לזכות להיות מהכיתה השלישית שאפויים בלב