אסור ללכת לרופאים?
-
(וכמשל המפורסם על אדם שהיה בספינה שטבעה ובאו לחלץ אותו, והוא אמר "אני בוטח בה'". הגיעו מסוקים וסירות הצלה, והוא אמר להם "אני בוטח בה'" עד שטבע. וכשעלה למעלה אמר: "איך זה יכול להיות? אני בטחתי בה'!", ואמרו לו: "שוטה, שלחנו לך סירות הצלה, שלחנו לך מסוקים, למה אתה חושב שישועת ה' חייבת לבוא בתור נס גלוי?").
לעניות דעתי האמת היא שכן אדם הבוטח ראוי שייעשה לו נס גלוי... כמובן שיבטח בה' בתמימות ופשיטות.
לעניין הרפואות, בשערי צדיק להרה"ח ר' גדליה קעניג מובא שגם בתקופה שלו כשהייתה שביתת רופאים היו פחות נפטרים...לעניות דעתי האמת היא שכן אדם הבוטח ראוי שייעשה לו נס גלוי... כמובן שיבטח בה' בתמימות ופשיטות.
לעניין הרפואות, בשערי צדיק להרה"ח ר' גדליה קעניג מובא שגם בתקופה שלו כשהייתה שביתת רופאים היו פחות נפטרים...זה לא עומד בייחס לדברים ברורים של @ידידיה-סרוסי
-
יכול להיות שבאופן עקרוני, יש מציאות שמי שבוטח בה', מחויב להגיע לו נס גלוי. אבל כמובן שזה באופן עקרוני, פירוש יש שיחה של רבינו שאמר שאם טועים בביטחון אפילו קצת, אז לא מחויב שיגיע לו מה שהוא בוטח בו. אבל נראה לי פשוט שמדובר בדרגות של צדיקים גדולים, וגם במקרים מיוחדים, ולא באופן תמידי שהם יכולים לבטוח ככה, כדוגמת אלישע הנביא שלמרות ששרף את מאות שליחי אחאב. אחר כך נאלץ לברוח ממנו, ולכאורה למה הוא ברח, אם היו מגיעים לתפוש אותו, היה שוב אומר אם נביא ה' אני תצא אש מן השמיים... אלא נראה שזה לא מצב תמידי. בכל מקרה זה סוגיה מעניינת, אבל היא פחות נפקא מינא למה אנחנו צריכים לעשות בפועל, כי ברור שאנחנו לא יכולים לבטוח בצורה כזאת, ולצפות לנס גלוי.
-
לעניות דעתי האמת היא שכן אדם הבוטח ראוי שייעשה לו נס גלוי... כמובן שיבטח בה' בתמימות ופשיטות.
לעניין הרפואות, בשערי צדיק להרה"ח ר' גדליה קעניג מובא שגם בתקופה שלו כשהייתה שביתת רופאים היו פחות נפטרים...זה לא עומד בייחס לדברים ברורים של @ידידיה-סרוסי
@לב-העולם-אתה גם בזמן רבינו, היו גויים שעשו סוג של רפואות של אמונות תפלות, והם חיו יותר פשוט בגלל שלא לקחו את התרופות המזיקות של הרופאים אז. אדרבא זה מחזק שבאמת כאשר הרופאים לא יודעים, צריך לברוח מהם.
-
לעניות דעתי האמת היא שכן אדם הבוטח ראוי שייעשה לו נס גלוי... כמובן שיבטח בה' בתמימות ופשיטות.
לעניין הרפואות, בשערי צדיק להרה"ח ר' גדליה קעניג מובא שגם בתקופה שלו כשהייתה שביתת רופאים היו פחות נפטרים...זה לא עומד בייחס לדברים ברורים של @ידידיה-סרוסי
זה לא עומד בייחס לדברים ברורים של @ידידיה-סרוסי
זה נכון כי אין בזה אמירה לגבי כל רפואה בפני עצמה אלא רק על כלליות עולם הרפואה המלא בניסויים ללא אישור וכדומה אך ברור לנו שזה לא קודש קדשים כל דברי הרופאים...
ובכל רפואה בפני עצמה, ע"כ דנים פה כולנו... -
אמת ויציב, שכיום איפה שהם עושים ניסויים, צריך לברוח מהם, לפי דעת רבינו הקדוש.
-
@לב-העולם-אתה גם בזמן רבינו, היו גויים שעשו סוג של רפואות של אמונות תפלות, והם חיו יותר פשוט בגלל שלא לקחו את התרופות המזיקות של הרופאים אז. אדרבא זה מחזק שבאמת כאשר הרופאים לא יודעים, צריך לברוח מהם.
@ידידיה-סרוסי
אתה מצטט אותי אבל זה דברים של @נאר-ד-רבה ...
אני רק הגבתי לו -
עמך הסליחה, יהי רצון שצטטתי את נאר-ד-רבה
-
הנה יצא לאור ספר לאחרונה בשם 'אני ה' רופאך" ובא לחזק הענין שהזהיר רבינו ז"ל שלא ללכת לרופאים, וראה זה פלא שהביא כל השיחות בענין הרפואות, ואילו השיחה המובאת בספר אבני"ה ברז"ל לא הביא וז"ל: 'רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל אָמַר: "צְרִיכִין לְהַעֲמִיד לְכָל יֶלֶד פָּאקִין [חיסון אבעבועות] קֹדֶם רֶבַע שָׁנָה, וְאִם לֹא הוּא כְּמוֹ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וַאֲפִלּוּ אִם דָּרִים הַרְחֵק מִן הָעִיר מְחֻיָּבִים לִסַּע עֲבוּר זֶה, וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהַקֹּר גָּדוֹל וּלְהַעֲמִיד לַיֶּלֶד פָּאקִין קֹדֶם רֶבַע שָׁנָה'. ומזה אנו רואים שאינו מחפש האמת לאמיתה, כי אם הוא מחפש האמת לאמיתה היה לו להביא גם שיחות שאינם מתאימים לגמרי למה שרוצה להוכיח.
ולגופו של ענין, הנה רוממות האמונה הפשוטה בגרונו, וחרב נצחיות דברי רבינו ז"ל בידו, אך כשנתבונן מעט מן המעט נראה שהדברים אינם נכונים כלל, ואילו לא היה מדובר כאן בדיני נפשות החשיתי, אך מדין לא תעמוד על דם רעך מחוייב אני למחות על הטעות החמורה שבדבריו.
הנה יש להבין איך הורה רבינו ז"ל לתת חיסון שהמציאו הרופאים, כשמדובר כאן אפילו עוד קודם המחלה רק כמניעה בעלמא, ומצד שני החמיר כל כך שלא ילכו כלל לרופאים.
והנה זה לשון רבינו ז"ל בשיחות הר"ן נ': "אפילו מי שהוא דוקטור גדול אי אפשר לו לכון החולאת והרפואה השייכת לו לפי מזגו וטבעו וכפי החולאת שלו וכפי העת והזמן. כי יש בזה כמה וכמה שינויים שצריך הדוקטור לכון בהם מאד וקשה לו מאד שיכון ולא יטעה בכל הפרטים כאשר הם בעצמם מודים בזה. ובקל בקל יוכל לקלקל לו הרבה הרבה שלא יועיל שום תקנה לחייו חס ושלום, ואפילו הדוקטור הגדול מאוד מכל שכן וכל שכן רוב הדוקטורים המצויים במדינתנו אשר רובם אינם יודעים בין ימינם לשמאלם והם רוצחים ממש והורגים נפשות בידים חס ושלום, צריך לברוח מהם כמטחוי קשת לבל ימית עצמו או החולה שמוסר להם בידים חס ושלום. ואפילו כשסומך על דוקטורים גדולים הוא סכנה גדולה מאד ורחוק מן החיים מאחר שנפל ביד הדוקטור.
וסיפר שכשהיה בקהלת קודש למברג שהוא מקום קיבוץ דוקטורים גדולים העיד לפניו דוקטור גדול בעצמו שטוב להתרחק מרפואות ודוקטורים בתכלית הריחוק. ואמר שכבר חקרו כל כך בחכמת הדוקטוריא עד שעכשיו אינם יודעים כלל וכלל לא, כי מריבוי חקירתם כבר ראו שאי אפשר לחקור ולברר אמיתת הדברים על מכונם.
גם יש מחלוקות גדולות ביניהם בעניני הרפואות. ובקהילת קודש למברג יש שתי כתות דוקטורים מחולקים בענין איזה חולאת מסוכן איך להתנהג בו. שכת אחת אומרת שכל הדברים החזקים שיש להם איזה חריפות מזיק מאד לזה החולאת ושצריך החולה ליקח רק הדברים שהם בהפך. וכת האחרת אומרת בהפך ממש, שצריך לזה החולאת דייקא דברים חזקים וכיוצא, ודברים מתוקים ורכים מזיקים מאוד לחולאת הזאת. וכל אחת ואחת מהכתות הנ"ל מביאה ראיות חזקות לדבריהם, ולפי דעת כל אחת מהכתות מי שמתנהג בהפך דעתם הוא סם המוות חס ושלום, לפי דעתם. נמצא שלפי דעת כת זו כל ההנהגות של החולה הנ"ל שמתנהג על פי הדוקטורים של הכת השניה הם סם המוות חס ושלום וכן להפך לפי כת האחרת. וכל אחת מהכתות הם דוקטורים גדולים ומופלגים בחכמה זו מאוד ואף על פי כן אינם יכולים לכון האמת לאמתו. וגם אי אפשר לברר בחוש עם מי האמת כי לפעמים נראה בחוש כפי דעה זו ולפעמים להיפך ואי אפשר להם לברר הדבר כלל.
נמצא שאי אפשר לסמוך על הדוקטורים מאחר שהם בעצמם מבולבלים מאוד מאוד בחכמה זו ואי אפשר להם לעמוד על האמת לאמתו. ואיך ימסור חייו בידם שהוא תלוי בחוט השערה שכאשר הדוקטור שוגה איזה תנועה בעלמא כחוט השערה הרי הוא מקלקל חייו וממיתו בידים וכאשר רואין בחוש רוב הפעמים שרבים מאוד מתים מן העולם על ידי הדוקטורים. כי יש בענין חכמת הדוקטוריא דקדוקים הרבה הרבה מאוד מאוד והם נעלמים מהם מאוד מאוד "כעצמים בבטן המלאה" (קהלת י"א), עד שאי אפשר שיכוון הדוקטור בכל הדקדוקים והפרטים ולא ישגה כלל. על כן צריכים להתרחק ולברוח מהם מאוד:
ואל יאמר האדם שהוא חולה חס ושלום או שיש לו חולה בתוך ביתו חס ושלום: אם כן, על מי אסמך? כי בהכרח לעשות איזה עסק בדרך הטבע ואיך אניח את החולה ולא אשתדל בהצלתו?!. כי באמת זה שטות, כי מאחר שהדוקטור רחוק מחיים וקרוב להיפך כנזכר לעיל, וסוף כל סוף הוא צריך לסמוך רק על השם יתברך, טוב טוב לסמוך מיד על השם יתברך ואל יסכן את החולה בידים על ידי הדוקטור, כי על פי רוב הדוקטורים הם שלוחי המלאך המות רחמנא לצלן. וידמה בעיניו כאלו הוא יושב במדבר או ביער שבהכרח לסמוך על השם יתברך לבד מאחר שאין מה לעשות, כמו כן עכשיו אף על פי שיושב במקום שיש דוקטורים ורפואות אף על פי כן מאחר שהם בעצמם מבולבלים בחכמה זו ושאר החששות הרבה מאד שיש בענין רפואות, אם כן קרוב הדבר שעל ידי הרפואות והדוקטור לא די שלא יועיל אדרבא, יקלקל בודאי, ואם כן למה יעשה עסק בדרך הטבע מה שרחוק משכר וקרוב להפסד!".
אם נסכם בקיצור את הדברים יוצא לנו ארבע נקודות עיקריות: א. בכל מחלה יש הרבה פרטים ודקדוקים רבים והם נעלמים מאוד, והרופאים אין יודעים לכוון הרפואה השייכת למחלה זו בדיוק, ובפרט לא הרופאים הקטנים. ב. הרופאים עצמם טוענים שאינם יודעים לרפאות ועדיף להתרחק מרפואותיהם. ג. הרופאים עצמם חולקים בדברים רבים שכל אחד טוען ההיפך מהשני ואיך אפשר לסמוך עליהם. ד. אף שכשהאדם חולה או שיש לו חולה הוא מחוייב לעשות משהו בדרך הטבע, מצד ונשמרתם לנפשותיכם ומצד לא תעמוד על דם רעך, אך מסתבר יותר שהרופא יזיק יותר, ואם כן למה ללכת אליו.
והנה רבינו ז"ל לא אמר ענין זה להתרחק מרופאים בליקוטי מוהר"ן, שאז זה השגה הנוהגת לדורות, אלא אמרה כשיחה והוראה לדורו, ובודאי גם השיחות הם נשגבות ועצומות ואין לנו השגה בהם, אך בודאי אפשר לומר ששיחה מסויימת נאמרה לדור מסויים, וכמו שאנו רואים למשל שרבינו ז"ל אמר שלא להיות מלמד, ועכשיו שנשתנו העיתים והתנאים לא ראינו מי שיקפיד בזה, וכן עוד כמה דברים, ובפרט בענין זה שרבינו ז"ל פירש באופן ברור ביותר טעם הדבר, אם כן בודאי אי אפשר לומר שדבר זה נוהג לדורות גם כשישתנה הטעם, כי אם כן היה צריך לומר דבר זה בלא טעם כלל אלא כהוראה בלבד.
והנה הרי מצינו בגמרא אמוראים שהיו בקיאים בכל הרפואות, ורבינו ז"ל עצמו אמר שהיה אצלו בספר המידות כתוב כל הרפואות, וכי גם על האמוראים יאמר רבינו ז"ל שאסור להתרפאות אצלם, וכי אם היה רבינו ז"ל חי בימינו היה אומר גם כן שיחה זו על הרופאים, הרי זה דבר שאין שייך כלל לומר כן על הרופאים שבזמנינו, וכי היה רבינו ז"ל אומר דברים של שקר ח"ו.
ולגופו של ענין אבאר יותר, כי הרפואה בזמנינו נשתנתה מזמנם באלפי פרטים, ואי אפשר כלל לפרט אפילו אחד מאלף, אך אפרט בקיצור שני דברים, האחד ענין גילוי החיידקים, שאחר שהמציאו את המיקרוסקופ התחילו לדעת מהם החיידקים וכיצד אפשר להלחם בהם, וכיום יודעים שרוב המחלות מקורם בחיידקים מזיקים, וקודם שידעו זאת לא יכלו להועיל כמעט בשום רפואה, כי לא ידעו כלל שהחיידק הוא גורם המחלה ולא ידעו כיצד להלחם בו, ולא זו בלבד אלא שכשאין יודעים את ענין החיידקים כל טיפול שעושים הוא גורם יותר למוות, כי כל טיפול וחיתוך בגוף שאינו נעשה באופן סטרילי הרי הוא גורם לזיהום בגוף, והדבר השני הוא ענין האולטרא סאונד וצילום רנטגן וכדומה, שאפשר לראות מה שיש בגוף האדם, שקודם שהיה ענין זה לא יכלו כלל לדעת מהי סיבת המחלה, ובעזרת בדיקה זו אפשר לדעת מה גורם המחלה, ומלבד כל זה עוד נשתכללה הרפואה באלפי אלפים פרטים, (ובכלל זה הענין שיודעים ממה מורכב כל חומר לפרטי פרטיו וממילא יכולים להרכיב רפואות באופן הנכון), ובפרט הענין שכל הרופאים בעולם עומדים בקשר זה עם זה ומתעדכנים על כל דבר חדש, וממילא כל דבר נעשה אחר בדיקה ונסיון של אלפי פעמים, וכשרואים שדבר מסוים אינו טוב מיד מעדכנים את כל הרופאים בעולם. ואין שום שייכות וקשר בין הרופאים של ימינו ושל זמנם, ואף ששניהם נקראים בשם רופאים אין דמיון ביניהם כלל, ואין זה דבר אחד כלל, ועל הרופאים שבזמנינו לא דיבר רבינו ז"ל כלל כשם שלא דיבר על האמוראים הרופאים. ואין אנו דנים גזירה שווה: רופא – רופא, במקום שלא קיבלה מרבו.
ומעתה נחזי אנן כל הטענות שהובאו לעיל: טענה א. בכל מחלה יש הרבה פרטים ודקדוקים רבים והם נעלמים מאוד, והרופאים אין יודעים לכוון הרפואה השייכת למחלה זו בדיוק, ובפרט לא הרופאים הקטנים. - כבר נתבאר שדבר זה אין שייך כלל בזמנינו שאבחנו את כל סוגי המחלות בעזרת עשרות סוגי אבחונים שלא היו בזמנם, ובכל מחלה ומחלה בפני עצמה אבחנו עשרות דרגות על פי מחקרים ואיזה תרופה מתאימה לכל דרגה, ויש לכל תרופה עשרות מחקרים המוכיחים על יעילותה.
טענה ב. הרופאים עצמם טוענים שאינם יודעים לרפאות ועדיף להתרחק מרפואותיהם. – הנה בזמנינו בודאי אינו כן כידוע לכל, ואין שום רופא בעולם שיאמר כזאת שאינו יודע לרפאות ושצריך להתרחק מתרופות. וממילא מוכח שאכן נשתנתה הרפואה מאז עשרת מונים.
טענה ג. הרופאים עצמם חולקים בדברים רבים שכל אחד טוען ההיפך מהשני ואיך אפשר לסמוך עליהם. – הנה בזמנינו ידוע לכל שאינו כן, כי אף אם אמנם יש דברים מסויימים שחלוקים בהם, אבל ברוב רובם של הדברים אין שום מחלוקת, וכגון בנוגע לתרופות, לכל מחלה יש תרופה שמקובלת על כל הרופאים, אם כי יש אולי ויכוחים קטנים איזה תרופה מועילה יותר, אבל בעצם התועלת אין שום ויכוח, וכגון כל חולה שיש לו דלקת ראות נותנים לו אנטיביוטיקה ואין בזה מחלוקת. וכן בענין ניתוחים וכדומה יש שיטה מקובלת הנלמדת בכל בתי הספר לרפואה, ויש דברים מסויימים שמשתכללים משנה לשנה שבזה יש חילוקי דעות אבל בעיקרי הדברים אין שום ויכוח. וגם הויכוחים שיש מכריעים בהם על ידי מחקרים וניסויים. ובזה אנו רואים שלא דיבר רבינו ז"ל על הרופאים שבזמנינו.
טענה ד. אף שכשהאדם חולה או שיש לו חולה הוא מחוייב לעשות משהו בדרך הטבע, מצד ונשמרתם לנפשותיכם ומצד לא תעמוד על דם רעך, אך מסתבר יותר שהרופא יזיק יותר, ואם כן למה ללכת אליו. – הנה בזמנינו אין שום בר דעת שיכול לטעון שהרופא מזיק יותר ממה שמועיל, והמציאות היא שתוחלת החיים בזמנינו עלתה ואנשים חיים יותר, וברור שזהו בגלל הרפואה שהשתכללה, ואין אף אחד שיכול להכחיש החוש שהאנטיביוטיקה הצילה מליוני אנשים ממוות בטוח, וכל הניתוחים שעושים והשתלת כבד וכליות וצנתורים וכדומה הצילו מליוני אנשים ממוות. וכן כל מאות התרופות והטיפולים והחיסונים שעושים. ומי שיחלוק על זה אינו בר דעת כלל. והרי ברור ופשוט שמי שהוא חולה כליות ר"ל אם לא ילך לרופא בודאי ימות בדרך הטבע, ואם ילך לרופא רוב הסיכויים שיצא מזה, וכן מי שיש לו דלקת ראות אם לא ילך לרופא רוב הסיכויים שימות, ואם יקח אנטיביוטיקה בודאי יבריא. ובודאי גם הרפואות מזיקים מעט לגוף, אבל התועלת מרובה אלף פעמים מהנזק. וכמו שרואים ברוב רובם של הטיפולים והתרופות שאדם שהיה ממש על סף מוות רח"ל ע"י תרופה וטיפול יוצא לגמרי מזה וחי שנים רבות בבריאות.
וממילא נבין שבזמנינו שהרפואות בדוקות ומנוסות מי שאינו הולך לרופא עובר על ונשמרתם מאוד לנפשותיכם ולא תעמוד על דם רעך, והוא כשופך דמים ר"ל, וכמו שאנו רואים שאמר רבינו ז"ל על מי שאינו עושה חיסון אבעבועות שהוא שופך דמים, והוא מטעם זה ממש, כי בענין החיסון היא רפואה בדוקה ומועילה שאין בזה ספק, ובדבר כזה הוא חיוב גמור ללכת לרופא, וכמפורש בדברי רבינו ז"ל שאם היה אפשר לעשות משהו בדרך הטבע להציל היינו מחוייבים לעשות זאת, אלא שטען שללכת לרופאים אינו השתדלות המועילה כלל, ואם כן בזמנינו שהיא השתדלות המועילה הרי הדר דינא להיות חיוב גמור לעשות זאת. וכל זה מלבד ביטול תורה ותפילה של ימים ושבועות וחדשים שיכול להיות למי שאינו הולך לרופא, וכגון מי שכואבות לו שיניו אם לא ילך לרופא יכול לסבול חודשים רבים ולא יוכל ללמוד ולהתפלל, וכי זה רצון ה' יתברך, ובפרט במחלות גדולות יותר שאפשר בפעולה קטנה לסדרם ואם לא ילך לרופא יסבול יסורים נוראים חודשים ארוכים ויתבטל מעבודת ה', ואם לענין פרנסה אמר רבינו ז"ל שטוב שיהיה לאדם מעמד פרנסה, כל שכן וכל שכן בענין כזה שחמור הרבה יותר שצריך לעשות השתדלות, שהרי לענין פרנסה אין חיוב לעשות השתדלות, אבל ברפואה יש חיוב לעשות השתדלות לרפואה. ובודאי גם אחר ההליכה לרופא צריך לזכור ולדעת שהרפואה היא מה' יתברך ולא מהרופא, ולהתפלל לה' יתברך שירפאהו, אבל לפטור מהשתדלות לאנשים כערכנו אי אפשר, בפרט בדברים שהם פיקוח נפש.
וכיון שרבינו ז"ל הזהיר שלא לעבור על דיני השו"ע בשום אופן, איך נוכל לומר שלא ללכת לרופאים בשעה שעל פי השו"ע פוסקים כל רבני זמנינו שיש חיוב גמור ללכת לרופאים, ואף יש חיוב לחלל שבת כשצריך לעשות רפואה במקום חשש פיקוח נפש, ולא יתכן בעולם כלל שיאמר רבינו ז"ל דבר שהוא נגד ההלכה הפסוקה והברורה.
ויש החושבים שאם יתעקשו ויאמרו שדברי רבינו ז"ל על הרופאים שייכים גם בזמנינו וידחקו עצמם בדחוקים שונים ומשונים יגדילו בזה שם רבינו ז"ל, אך ההיפך הוא הנכון, כי בזה מבזים שם רבינו ז"ל בכל העולם, כי כל מי שמעט שכל בקדקדו רואה בחוש שאלו דברי שטות והבל, וממילא מסתכל בעין עקומה על כל שיטת ברסלב, באמרו שאומרים דברים שהם נגד החוש והשכל. אבל כשיסבירו באופן פשוט וברור שרבינו ז"ל דיבר על הרופאים שבזמנו, הנה בזה אנו מגדילים ומפארים שם רבינו ז"ל, בהראותנו עומק חכמתו שידע כמה גרועה היתה הרפואה שבזמנו, ואדרבה בזמנינו שנתפתחה כל כך הרפואה הרי אנו רואים כמה צדק רבינו ז"ל אז שאכן לא ידעו דבר והיו קרובים יותר להמית מלהחיות.
ואכן אין לנו לדון את גדולי אנ"ש שבדורותינו אלה שנזהרו מללכת לרופאים, כי בודאי לא ביום אחד נשתנתה הרפואה, וממילא המסורת שלא ללכת לרופאים נמשכה מדור לדור, ולא היה מי שיקום ויכריז שנשתנה הדבר, כי הדבר נשתנה לאט לאט, אבל במציאות רובם ככולם של אנ"ש התחילו ללכת לרופאים כי הבינו מעצמם שנשתנתה המציאות, ובודאי כל לבבות דורש ה', ואותם שלא הלכו לרופאים בפשיטות ובתמימות בודאי לא יענשו על זה, ובפרט אם באמת היתה אמונתם חזקה מאוד בה' יתברך עד שלא הרגישו צורך ללכת לרופאים אם כן באמת לא היו מחוייבים ללכת לרופאים ויצאו ידי חובת השתדלותם בתפילה ובקשה, אך לבוא להורות לרבים בדורות אלו שלא ללכת לרופאים זהו ממש שפיכות דמים ר"ל.
ונביא מעט מדברי רבינו ז"ל שרואים שגם רבינו ז"ל סבר שיש דברים שצודקים חכמי הרופאים: הנה בשיחות שאחר סיפורי מעשיות מובא: 'לכאורה קשה: הלא גם קודם חטא העגל בודאי היה חולי זה. אך קודם לא היה חולי קשה, רק שהיו הפאקין מחמת הדמים שהתינוק יונק במעי אמו, כידוע לחכמי הרופאים'. ובליקוטי מוהר"ן סי' כ"ג: "אין דבר שמפסיד החיות כמו הדאגה והעצבות, כידוע לחכמי הרופאים". ובליקוטי מוהר"ן סי' י"ד: "'טוב ה' לכל" זה בחינת תפלה, שמאמין בה', שהקדוש ברוך הוא טוב לכל הן לרפואה, הן לפרנסה, הן לכל הדברים. כשמאמין כך, בודאי יהיה עיקר השתדלותו בתר קדשא בריך הוא, ולא ירדוף אחר תחבולות רבות. כי מי שאין מאמין בהקדוש ברוך הוא, צריך להשתדל אחר תחבולות רבות. למשל, כשצריך לרפואה צריך להשתדל אחר עשבים רבים, ולפעמים אלו עשבים הצריכים לו אינם בנמצא במדינתו, והעשבים הנמצאים אינם טובים למכתו. אבל הקדוש ברוך הוא טוב לכל המכות לרפאותם, והוא בנמצא תמיד, כמו שכתוב (דברים ד): "מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו". הרי שמודה רבינו ז"ל שיש כח לעשבים לרפאות, אלא שמי שמאמין באמת בהקב"ה אינו צריך השתדלות לא בפרנסה ולא ברפואה.
ובליקוטי מוהר"ן סי' רע"ז: "כל הרפואות באין מן הארץ, ועל כן בעת שהארץ נותנת יבולה, שנותנת כח בכל האילנות והצמחים, דהינו בזמן החניטה שהוא בחדש אייר אזי יש כח יותר בכל הרפואות כי אז נותנת הארץ בהם כח. אבל בזמן אחר, אפילו אם יקחו אותן הרפואות בעצמן, אין להם זה הכח ועל כן לוקחין רפואות בחדש איר שהוא (מאי), ועיקר הוא ארץ ישראל, כי כל הארצות מקבלין מתמצית ארץ ישראל. וארץ ישראל יש לה ב' בחינות, לפעמים נקראת ארץ כנען, ולפעמים נקראת ארץ סתם. הינו כשיש מחלוקת, אזי נקראת ארץ כנען, בחינת 'כאן עני', כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (פסחים נ): על פסוק "ולא יהיה כנעני" 'אין כאן עני', נמצא כנען הוא בחינות כאן עני, וזה על ידי מחלוקת, כי מחלוקת אחת דוחה מאה פרנסות. וזה בחינות (בראשית י"ג): "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני אז בארץ", שעל - ידי הריב והמחלקת על ידי זה 'והכנעני' וכו'. כי אזי נקראת בחינת ארץ כנען כנ"ל. אבל כשיש שלום אזי היא נקראת בחינת ארץ סתם, ואזי היא בחינת "ארץ נתנה יבולה" (תהלים ס"ז), שנותנת כחותיה לכל יבול הארץ, ואזי יש כח לכל הרפואות כנ"ל"
ובליקוטי תנינא סי' א': "כל הרפואות הם על ידי עשבים, וכל עשב ועשב מקבל כח מכוכב ומזל המיוחד לו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש רבה, בראשית, פרשה י): 'אין לך כל עשב ועשב, שאין לו כוכב ומזל, שמכה אותו ואומר לו: גדל'. וכל כוכב ומזל מקבל כח מכוכבים שלמעלה ממנו, והעליון מהעליון ממנו, עד שמקבלים כח מהשרים העליונים, כמו שאמרו (בתקוני זהר, תקון מ"ד, ע"ט:): 'כל כוכביא לוין דא מן דא, סהרא לוי מן שמשא' וכו', "כי גבה מעל גבה" וכו' (קהלת ה'), והם כלם בחינת לווים זה מזה וזה מזה, עד שמקבלים ולווין מהשרים העליונים, והשרים מקבלים מהעליונים מהם, גבוה מעל גבוה, עד שכלם מקבלים משרש הכל, שהוא דבר ה', כמו שכתוב (תהלים ל"ג): "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם". ועל כן כשזוכין לתפלה, אין צריכין לרפואת העשבים, כי התפלה היא בחינת דבר ה', שהוא שורש הכל". הרי אנו רואים בפירוש שיש כח לרפואות לרפאות, אלא שמי שזוכה לבחינת דבר ה' בשלימות אינו צריך לרפואות.
אכן יש לומר שדברי רבינו ז"ל נגד ההליכה לרופאים שייכים גם בזמנינו, כגון לענין הליכה לרפואה אלטרנטיבית וכדומה שהם דברים שאינם מוכחים ושנויים במחלוקת, וכן אפשר לומר שאף שהולכים לרופאים לא ירוץ בכל דבר קטן לרופאים ולא ילך אליהם אלא במקום ההכרח, כי עדיין יש דברים רבים שאינם יודעים, ובודאי כל זמן שאפשר לבטוח בה' יתברך ואין הכרח ללכת לרופא עדיף להמנע מזה. והשי"ת ינחנו בדרך הישר והאמת למען כבוד שמו יתברך, ונזכה לברכת: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך". -
כמה הוספות בענין הנ"ל
וראה לשון קיצור ליקוטי מוהר"ן תורה י"ד:
טוֹב מְאֹד לָאָדָם כְּשֶׁאֵינוֹ סוֹמֵךְ עַל שׁוּם דָּבָר כִּי אִם עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד. כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ סוֹמֵךְ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל אַחַר תַּחְבּוּלוֹת רַבּוֹת. לְמָשָׁל כְּשֶׁצָּרִיךְ לִרְפוּאָה צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל אַחַר עֲשָׂבִים רַבִּים וְלִפְעָמִים אֵלּוּ הָעֲשָׂבִים הַצְּרִיכִים לוֹ אֵינָם בַּנִּמְצָא בִּמְדִינָתוֹ וְהָעֲשָׂבִים הַנִּמְצָאִים אֵינָם טוֹבִים לְמַכָּתוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא טוֹב לְכָל הַמַּכּוֹת לְרַפְּאוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "טוֹב ה' לַכֹּל" (תְּהִלִּים קמ"ה ט) וְהוּא בַּנִּמְצָא תָּמִיד לְכָל אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו" (דְּבָרִים ד' ז). [וְעַיֵּן מִדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן בְּפָסוּק: "כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל" וְכוּ' וְעַיֵּן בִּירוּשַׁלְמִי בְּרָכוֹת פֶּרֶק הָרוֹאֶה אָמַר רַב עָנָן וְכוּ']. וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה חַס וְשָׁלוֹם צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה כָּל סְמִיכָתוֹ עַל תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, וְזֶה יוּכַל לִמְצֹא תָּמִיד וְיוֹעִיל לוֹ בְּוַדַּאי כַּנַּ"ל. אֲבָל לְקַבֵּל רְפוּאָה עַל־יְדֵי רְפוּאוֹת הָרוֹפְאִים זֶה צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד מְאֹד שֶׁיּוּכַל לִמְצֹא רוֹפֵא עִם רְפוּאוֹת שֶׁיּוּכַל לְרַפְּאוֹתוֹ. וּבֶאֱמֶת אֵינוֹ בַּנִּמְצָא כְּלָל עַל־פִּי רֹב כִּי הָרוֹפְאִים מַזִּיקִים יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁמּוֹעִילִים לְעִתִּים רְחוֹקוֹת.
ומבואר מדבריו שעיקר הבעיה היא שאינו בנמצא כלל על פי רוב רופא טוב שיכול לרפאות, ואם כן כשיש בנמצא רופא כזה צריך כן ללכת אליו.ספר ליקוטי הלכות או"ח - הלכות ראש חדש הלכה ו
כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם צַעַר וְצָרָה וְצוּקָה שֶׁלֹּא תִּמְצָא עֵצָה לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה, אַךְ עִקַּר הַצָּרָה, רַחֲמָנָא לִצְלָן, הוּא מַה שֶּׁנֶּעְלָם מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הָעֵצָה אֵיךְ לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה. וְלִפְעָמִים נִרְאֶה לוֹ אֵיזֶה עֵצָה אַךְ עֲצָתוֹ חֲלוּקָה לִשְׁתַּיִם, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעַל יְדֵי עֵצָה זֹאת יְקַלְקֵל יוֹתֵר וְצָרִיךְ לַעֲשוֹת בְּהֵפֶךְ, כַּמּוּבָן לְכָל בַּר דַּעַת בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, כְּגוֹן לְמָשָׁל בְּעִנְיַן חוֹלַאַת וּמַכְאוֹבוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, שֶׁבְּוַדַּאי יֵשׁ רְפוּאָה אַךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דָּבָר יִתְרַפֵּא. וְעַל יְדֵי אֵיזֶה רוֹפֵא, כִּי עַל פִּי הָרֹב הָרוֹפֵא מְקַלְקֵל הַרְבֵּה בִּרְפוּאוֹתָיו וּמַזִּיקוֹ כַּמָּצוּי הַרְבֵּה וְגַם עַל פִּי רֹב הָרוֹפֵא וְהַדָּאקְטֶיר בְּעַצְמוֹ מְסֻפָּק וַעֲצָתוֹ חֲלוּקָה אֵיךְ לְרַפְּאוֹ וְכוּ'. וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת הִזְהִיר הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְהִתְרַחֵק לְגַמְרֵי מֵרוֹפְאִים וְדָאקְטוֹרִים.ערוך השולחן יו"ד סימן של"ו
אסור להתעסק ברפואות אלא אם כן הוא בקי ויש לו רשות מבית דין. והאידנא צריך להיות מוסמך מהממשלה, שיש לו רשות ליתן רפואות לחולאים. וגם לא יהא שם גדול ממנו, שאם לא כן כשהזיק – הרי הוא שופך דמים. ואם ריפא שלא ברשות בית דין והממשלה – חייב בתשלומין אפילו הוא בקי אם החולה נתנזק על ידו
וזה נכתב כמאה שנה לאחר תקופת רבינו, כשהרופאים כבר ידעו והבינו ברפואות.ראה לדוגמא את דברי הכרתי ופלתי שבזמנם שלא היה צילום רנטגן הרופא לא יכל לדעת מה קורה בתוך הבטן:
כך כותב רבי יהונתן אייבשיץ בחיבורו "כרתי ופלתי" על הלכות נידה )קפח,ה( באחד מהסבריו לסוגיית שאלת הרופאים בנידה:
דרופאים בעצמן לא החליטו הדבר היותו מכה בבירור במעי האשה, כנודע בכל מחקרי הרופאים אין בהם דבר ברור והחלטי אשר יאמר עליו כי הוא זה ברור בלי ספק, רק לפי שכלם ומראה עין ישפטו )ולכך אמרו חז"ל )קדושין פב ע"א( טוב שברופאים לגיהנם, אף ]ש[נאמר בתורה )שמות כא, יט( ורפא ירפא מלמד שנתנה רשות לרופא ]לרפאות[ )ברכות ס ע"א, ב"ק פה ע"א(, אבל התורה דברה ממכות חוץ, באבר, שבר יד או פצע וחבורה, שזה מוחש והרופא יורד עד תכליתו ובהן כמעט מופת חתוך כמופת הנדסה, משא"כ בחולי באברים פנימים שאין עין רופא שולט בו, בזה ידונו כפי שכלם וכמדומה ובספק שקול וכדומה, עד כי רבים חללים הפילו ועצומים כל הרוגיהם, כי לדברים כאלה צריך ישוב הדעת ומתון וכהנה תנאים רבים לבל ישגה ח"ו, ונפש הוא חובל(.וגם רבינו לא בא לחלוק שבזמן המשנה ידעו לרפאות כמבואר בגמרא הרבה דברים שידעו לרפאות, אבל רבינו כותב על זמנו שנשתכחה תורת הרפואה, וזה לא סתירה שבזמנינו היא התגלתה שוב. והרי רבינו אמר שה' מנהיג את העולם בגשמיות יותר ויותר יפה, ואם כן מסתבר שכך זה גם לענין הרפואות, וכמו שראינו לענין החיסון שהתגלה אז שאמר רבינו שחייבים לקחתו.
ובאמת מצינו כעין זה בספר שיחות הר"ן אות ס' שכתב: "העולם אומרים שבכל פעם נתחכם העולם יותר. ובאמת בודאי הדורות הקודמים בודאי היו חכמים יותר מאד והם גילו עיקר החכמה. אך מאחר שהם הכינו הכל, על כן באים הדורות האחרונים על חכמות יותר. כי הדורות האחרונים הם באו אל המוכן כי כבר מוכן החכמה מהדורות הקודמים שגילו עיקר החכמה ועל כן הדור האחרון מוסיף מעט ונתחכם יותר. וכמו שמצינו בדברי רבותינו זכרונם לברכה (יבמות צב: בבא מציעא יז:) שאמרו: 'אי לאו דדלאית חספא לא אשכחית מרגניתא תותה'. ועל כן אף על פי שהקודם לא פעל כלל כי העיקר הוא המרגניתא אף על פי כן הראשון עיקר, כי הוא דלה חספא היינו שהוא גילה וחפר יסוד ועיקר החכמה שעל ידי זה בא השני בנקל על עסק החכמה בתכלית".לאותם המנסים בכח לדחוק ולטעון שגם הרפואות שבזמנינו אינם נכונות, והרופאים הם רוצחים, ויתכן שעוד עשרות שנים יתברר שגם הרפואות של זמנינו לא היו נכונות כלל, וכיוצא בזה, הנה מלבד מה שכל מי שלומד מעט את הנושא מבין שאין זה נכון כלל, ורבינו כבר אמר שהקב"ה מנהיג את העולם יותר ויותר יפה, וממילא מובן והגיוני שיתגלו יותר ויותר דברים שמועילים לאדם, כפי שהתגלתה כל הטכנולוגיה המועילה בכל התחומים, ומלבד מה שמי שמתבונן מעט בשכל ישר מבין שהמציאות מוכיחה במעשים שבכל יום שהרפואה מצילה אלפי אנשים כל יום, אך מלבד זאת נשאל את אותם אנשים, מדוע אתם נוסעים ברכב? באוטובוס? במטוס? באוניה? מדוע אתם משתמשים במחשב? ובשאר המוצרים של הטכנולוגיה כמזגן ומכונת כביסה ומקרר וכדומה? הרי אותם מדענים שגילו את הרפואה הם גם גילו את שאר הטכנולוגיה, וכל המדעים התגלו באותם שיטות של ניסויים ובדיקות כימיות ומחקרים וכדומה, ואם כן מדוע אינכם חוששים שהמטוס יפול וכדומה, אולי עוד עשרים שנה יתגלה שהמטוס אינו בנוי נכון בכלל, אלא התשובה הפשוטה היא שרואים בעינים שזה מועיל, אז מדוע בענין הרפואה שרואים בעינים שהאנטיביוטיקה והניתוחים והדיאליזיה וההשתלות וכל שאר הטיפולים מצילים אלפי חולים בכל יום, ותוחלת החיים עלתה ברמה שלא תאמן, כמו שניתן לראות במחקרים שתוחלת החיים דהיינו ממוצע הזמן שאדם רגיל חי בזמן רבינו היתה בין שלושים לארבעים שנה, ובזמנינו תוחלת החיים היא בין שבעים לשמונים שנה, וזה הולך ועולה כל הזמן בגלל התפתחות הטכנולוגיה והרפואה. וכבר אמר רבינו שגם בתמימות אסור להיות שוטה, והמכחיש את החוש אינו תמים אלא שוטה.
לאותם המנסים בכח לדחוק ולטעון שכוונת רבינו היתה מצד האמונה והבטחון, שלא לסמוך על דרך הטבע של הרפואה, אלא ללכת רק עם אמונה ובטחון, ולא לעשות שום השתדלות גשמית, וזה היתה כוונת רבינו, ולא מצד שהרפואות אינם מועילות, וממילא זה שייך גם בזמנינו, הנה מלבד כל מה שנתבאר לעיל שכל הקורא את דברי רבינו רואה מיד שכוונתו ברורה מצד שהרופאים הם רוצחים ולא מצד בטחון ואמונה, לתוספת חיזוק נביא כאן את דברי הפוסקים בענין זה.
בענין הרמב"ן הידוע שכתב שמה לרופא בבית יראי ה' וכו', כבר כתבו על זה בשו"ת דברי יציב (ליקוטים והשמטות סימן קי"ד), ושו"ת ציץ אליעזר (חלק י"א סימן מ"א) שהרמב"ן אמר את דבריו על הזמן שהיו נביאים בישראל, שאז אכן היו ישראל בדרגה גבוהה שלא התנהג ענינם בטבע, ולא היו צריכים להשתמר על פי דרכי הרפואה, וגם אם קרה שנחלו לא דרשו ברופאים אלא בנביאים, ועל הזמן ההוא אמר, מה לרופא בבית יראי ה'. אבל מאז שנסתם חזון הנבואה בישראל, לא התקיים יותר בעוונותינו מצב ומעמד נעלה זה בישראל, והשם הניח את ישראל למקרה הטבעים, וממילא כבר מותר לדרוש ברופאים, ואדרבה מצוה וחובה היא.
והלכה למעשה הסכימו הפוסקים, שאדם שחלה חייב לדרוש ברופאים ולנהוג בדרכי הרפואה, ונביא כמה ממאמריהם בענין זה.
בשו"ת הרשב"א (ח"א סימן תי"ג) כתב: ואם חל המקרה כחליים, מותר להתעסק ברפואות, ובלבד שיהא לבו לשמים, וידע שאמיתת הרפואה ממנו וידרשנו, ולא שיכוין שהכל תלוי בסם הפלוני וברפואת האיש הרופא וכו', ומי שהשיגו החולי אינו סומך על הנס שלא לשאול ברופאים ולהתעסק בדברים המועילים, בין בדברים הטבעיים בין בסגולות. והוא אמרו "ורפא ירפא" ואמרו ז"ל, מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות וכו'. ולא עוד, אלא שאסור להכנס בעניני הסכנות ולבטוח על הנס, והוא אמרם, שקיר נטוי מזכיר עון, ואמרו, כל הסומך על הנס אין עושין לו נס. ומותר לבטוח באדם [שירפא אותו], והוא שלא יסור לבו מן השם. ואמרו "ארור הגבר אשר יבטח באדם ומה' יסור לבו", אך לבטוח בשם ושיעשה לו תשועה ע"י האיש הפלוני מותר ומצוה.
גם נביא את דברי הברכי יוסף (יו"ד של"ו) שכותב: ונראה, דהאידנא אין לסמוך על הנס, וחייב החולה להתנהג בדרך העולם לקרות רופא שירפאנו, ולאו כל כמיניה לשנות סוגיין דעלמא ולומר כי הוא גדול מכמה חסידי הדורות שנתרפאו על ידי רופאים, וכמעט איסור יש בדבר, אי משום יוהרא, ואי משום לסמוך אניסא במקום סכנה ולהזכיר עונותיו בשעת חוליו, אמנם ינהוג כדרכן של בני אדם, ואורח כל ארעא להתרפאות על ידי רופא ולבו בל עמו, רק ידבק בקונו למתקף ברחמי בכל לב, ובו יבטח דוקא.
ובחובות הלבבות (שער הביטחון פ"ד) כותב בענין הבריאות והחולי, שעל האדם לבטוח בזה על הבורא, ויחד עם זה עליו לדאוג לבריאותו התמידית על ידי אמצעים טבעיים, ולרפא את מחלותיו בדרכי הרפואה הנהוגים בעולם, כמו שציוה הבורא יתברך "ורפא ירפא", אך מבלי לבטוח על האמצעים עצמם, כאילו שהם גורמים את הבריאות או את המחלה, ומבלי לחשוב שהם מצד עצמם מועילים או מזיקים, אלא מתוך אמונה שאמצעים אלה פועלים רק ברשות הבורא.עוד יש להוסיף, כי בספר חיי מוהר"ן אות קפ"א מובא: "עַל שְׁאָר הָעוֹלָם הִזְהִיר מְאֹד בְּדֶרֶךְ עֵצָה טוֹבָה לְהִתְרַחֵק מֵרְפוּאוֹת וְדָאקְטורים", זה המקום היחיד שר' נתן כותב על משהו שרבינו אמר אותו בדרך עצה טובה, ורואים מזה בבירור שזה לא דרך בעבודת ה' והשגה של רבינו, אלא עצה טובה שרבינו יעץ לאנשיו מכיון שידע בחכמתו ובקדושתו את המציאות. וברגע שזה בדרך עצה טובה, אז ודאי שהמציאות יכולה להשתנות.
למעשה נפסק להלכה בשו"ע יו"ד סימן רל"ד שמי שהוא רופא יש לו מצוה לרפאות וזה גם חיוב של פיקוח נפש, לפי זה אני שואל שאלה פשוטה, אם רופא שרואה חולה שיכול לרפאות אותו הוא חייב לרפאות אותו וצריך גם לחלל שבת בשביל זה, אז מישהו שהבן שלו חולה והוא יכול לקחת אותו לרופא שירפא אותו ויציל את חייו זה לא חיוב? הרי זה ממש אותו דבר, אולי על עצמו אדם יכול להחמיר, אף שהרשב"א כותב שזה נקרא לסמוך על הנס וזה אסור, אבל לגבי הבן שלו זה ודאי לא תעמוד על דם רעך. אדרבה, אם יש למישהו תשובה על זה אשמח לשמוע.
-
הנה יצא לאור ספר לאחרונה בשם 'אני ה' רופאך" ובא לחזק הענין שהזהיר רבינו ז"ל שלא ללכת לרופאים, וראה זה פלא שהביא כל השיחות בענין הרפואות, ואילו השיחה המובאת בספר אבני"ה ברז"ל לא הביא וז"ל: 'רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל אָמַר: "צְרִיכִין לְהַעֲמִיד לְכָל יֶלֶד פָּאקִין [חיסון אבעבועות] קֹדֶם רֶבַע שָׁנָה, וְאִם לֹא הוּא כְּמוֹ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וַאֲפִלּוּ אִם דָּרִים הַרְחֵק מִן הָעִיר מְחֻיָּבִים לִסַּע עֲבוּר זֶה, וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהַקֹּר גָּדוֹל וּלְהַעֲמִיד לַיֶּלֶד פָּאקִין קֹדֶם רֶבַע שָׁנָה'. ומזה אנו רואים שאינו מחפש האמת לאמיתה, כי אם הוא מחפש האמת לאמיתה היה לו להביא גם שיחות שאינם מתאימים לגמרי למה שרוצה להוכיח.
ולגופו של ענין, הנה רוממות האמונה הפשוטה בגרונו, וחרב נצחיות דברי רבינו ז"ל בידו, אך כשנתבונן מעט מן המעט נראה שהדברים אינם נכונים כלל, ואילו לא היה מדובר כאן בדיני נפשות החשיתי, אך מדין לא תעמוד על דם רעך מחוייב אני למחות על הטעות החמורה שבדבריו.
הנה יש להבין איך הורה רבינו ז"ל לתת חיסון שהמציאו הרופאים, כשמדובר כאן אפילו עוד קודם המחלה רק כמניעה בעלמא, ומצד שני החמיר כל כך שלא ילכו כלל לרופאים.
והנה זה לשון רבינו ז"ל בשיחות הר"ן נ': "אפילו מי שהוא דוקטור גדול אי אפשר לו לכון החולאת והרפואה השייכת לו לפי מזגו וטבעו וכפי החולאת שלו וכפי העת והזמן. כי יש בזה כמה וכמה שינויים שצריך הדוקטור לכון בהם מאד וקשה לו מאד שיכון ולא יטעה בכל הפרטים כאשר הם בעצמם מודים בזה. ובקל בקל יוכל לקלקל לו הרבה הרבה שלא יועיל שום תקנה לחייו חס ושלום, ואפילו הדוקטור הגדול מאוד מכל שכן וכל שכן רוב הדוקטורים המצויים במדינתנו אשר רובם אינם יודעים בין ימינם לשמאלם והם רוצחים ממש והורגים נפשות בידים חס ושלום, צריך לברוח מהם כמטחוי קשת לבל ימית עצמו או החולה שמוסר להם בידים חס ושלום. ואפילו כשסומך על דוקטורים גדולים הוא סכנה גדולה מאד ורחוק מן החיים מאחר שנפל ביד הדוקטור.
וסיפר שכשהיה בקהלת קודש למברג שהוא מקום קיבוץ דוקטורים גדולים העיד לפניו דוקטור גדול בעצמו שטוב להתרחק מרפואות ודוקטורים בתכלית הריחוק. ואמר שכבר חקרו כל כך בחכמת הדוקטוריא עד שעכשיו אינם יודעים כלל וכלל לא, כי מריבוי חקירתם כבר ראו שאי אפשר לחקור ולברר אמיתת הדברים על מכונם.
גם יש מחלוקות גדולות ביניהם בעניני הרפואות. ובקהילת קודש למברג יש שתי כתות דוקטורים מחולקים בענין איזה חולאת מסוכן איך להתנהג בו. שכת אחת אומרת שכל הדברים החזקים שיש להם איזה חריפות מזיק מאד לזה החולאת ושצריך החולה ליקח רק הדברים שהם בהפך. וכת האחרת אומרת בהפך ממש, שצריך לזה החולאת דייקא דברים חזקים וכיוצא, ודברים מתוקים ורכים מזיקים מאוד לחולאת הזאת. וכל אחת ואחת מהכתות הנ"ל מביאה ראיות חזקות לדבריהם, ולפי דעת כל אחת מהכתות מי שמתנהג בהפך דעתם הוא סם המוות חס ושלום, לפי דעתם. נמצא שלפי דעת כת זו כל ההנהגות של החולה הנ"ל שמתנהג על פי הדוקטורים של הכת השניה הם סם המוות חס ושלום וכן להפך לפי כת האחרת. וכל אחת מהכתות הם דוקטורים גדולים ומופלגים בחכמה זו מאוד ואף על פי כן אינם יכולים לכון האמת לאמתו. וגם אי אפשר לברר בחוש עם מי האמת כי לפעמים נראה בחוש כפי דעה זו ולפעמים להיפך ואי אפשר להם לברר הדבר כלל.
נמצא שאי אפשר לסמוך על הדוקטורים מאחר שהם בעצמם מבולבלים מאוד מאוד בחכמה זו ואי אפשר להם לעמוד על האמת לאמתו. ואיך ימסור חייו בידם שהוא תלוי בחוט השערה שכאשר הדוקטור שוגה איזה תנועה בעלמא כחוט השערה הרי הוא מקלקל חייו וממיתו בידים וכאשר רואין בחוש רוב הפעמים שרבים מאוד מתים מן העולם על ידי הדוקטורים. כי יש בענין חכמת הדוקטוריא דקדוקים הרבה הרבה מאוד מאוד והם נעלמים מהם מאוד מאוד "כעצמים בבטן המלאה" (קהלת י"א), עד שאי אפשר שיכוון הדוקטור בכל הדקדוקים והפרטים ולא ישגה כלל. על כן צריכים להתרחק ולברוח מהם מאוד:
ואל יאמר האדם שהוא חולה חס ושלום או שיש לו חולה בתוך ביתו חס ושלום: אם כן, על מי אסמך? כי בהכרח לעשות איזה עסק בדרך הטבע ואיך אניח את החולה ולא אשתדל בהצלתו?!. כי באמת זה שטות, כי מאחר שהדוקטור רחוק מחיים וקרוב להיפך כנזכר לעיל, וסוף כל סוף הוא צריך לסמוך רק על השם יתברך, טוב טוב לסמוך מיד על השם יתברך ואל יסכן את החולה בידים על ידי הדוקטור, כי על פי רוב הדוקטורים הם שלוחי המלאך המות רחמנא לצלן. וידמה בעיניו כאלו הוא יושב במדבר או ביער שבהכרח לסמוך על השם יתברך לבד מאחר שאין מה לעשות, כמו כן עכשיו אף על פי שיושב במקום שיש דוקטורים ורפואות אף על פי כן מאחר שהם בעצמם מבולבלים בחכמה זו ושאר החששות הרבה מאד שיש בענין רפואות, אם כן קרוב הדבר שעל ידי הרפואות והדוקטור לא די שלא יועיל אדרבא, יקלקל בודאי, ואם כן למה יעשה עסק בדרך הטבע מה שרחוק משכר וקרוב להפסד!".
אם נסכם בקיצור את הדברים יוצא לנו ארבע נקודות עיקריות: א. בכל מחלה יש הרבה פרטים ודקדוקים רבים והם נעלמים מאוד, והרופאים אין יודעים לכוון הרפואה השייכת למחלה זו בדיוק, ובפרט לא הרופאים הקטנים. ב. הרופאים עצמם טוענים שאינם יודעים לרפאות ועדיף להתרחק מרפואותיהם. ג. הרופאים עצמם חולקים בדברים רבים שכל אחד טוען ההיפך מהשני ואיך אפשר לסמוך עליהם. ד. אף שכשהאדם חולה או שיש לו חולה הוא מחוייב לעשות משהו בדרך הטבע, מצד ונשמרתם לנפשותיכם ומצד לא תעמוד על דם רעך, אך מסתבר יותר שהרופא יזיק יותר, ואם כן למה ללכת אליו.
והנה רבינו ז"ל לא אמר ענין זה להתרחק מרופאים בליקוטי מוהר"ן, שאז זה השגה הנוהגת לדורות, אלא אמרה כשיחה והוראה לדורו, ובודאי גם השיחות הם נשגבות ועצומות ואין לנו השגה בהם, אך בודאי אפשר לומר ששיחה מסויימת נאמרה לדור מסויים, וכמו שאנו רואים למשל שרבינו ז"ל אמר שלא להיות מלמד, ועכשיו שנשתנו העיתים והתנאים לא ראינו מי שיקפיד בזה, וכן עוד כמה דברים, ובפרט בענין זה שרבינו ז"ל פירש באופן ברור ביותר טעם הדבר, אם כן בודאי אי אפשר לומר שדבר זה נוהג לדורות גם כשישתנה הטעם, כי אם כן היה צריך לומר דבר זה בלא טעם כלל אלא כהוראה בלבד.
והנה הרי מצינו בגמרא אמוראים שהיו בקיאים בכל הרפואות, ורבינו ז"ל עצמו אמר שהיה אצלו בספר המידות כתוב כל הרפואות, וכי גם על האמוראים יאמר רבינו ז"ל שאסור להתרפאות אצלם, וכי אם היה רבינו ז"ל חי בימינו היה אומר גם כן שיחה זו על הרופאים, הרי זה דבר שאין שייך כלל לומר כן על הרופאים שבזמנינו, וכי היה רבינו ז"ל אומר דברים של שקר ח"ו.
ולגופו של ענין אבאר יותר, כי הרפואה בזמנינו נשתנתה מזמנם באלפי פרטים, ואי אפשר כלל לפרט אפילו אחד מאלף, אך אפרט בקיצור שני דברים, האחד ענין גילוי החיידקים, שאחר שהמציאו את המיקרוסקופ התחילו לדעת מהם החיידקים וכיצד אפשר להלחם בהם, וכיום יודעים שרוב המחלות מקורם בחיידקים מזיקים, וקודם שידעו זאת לא יכלו להועיל כמעט בשום רפואה, כי לא ידעו כלל שהחיידק הוא גורם המחלה ולא ידעו כיצד להלחם בו, ולא זו בלבד אלא שכשאין יודעים את ענין החיידקים כל טיפול שעושים הוא גורם יותר למוות, כי כל טיפול וחיתוך בגוף שאינו נעשה באופן סטרילי הרי הוא גורם לזיהום בגוף, והדבר השני הוא ענין האולטרא סאונד וצילום רנטגן וכדומה, שאפשר לראות מה שיש בגוף האדם, שקודם שהיה ענין זה לא יכלו כלל לדעת מהי סיבת המחלה, ובעזרת בדיקה זו אפשר לדעת מה גורם המחלה, ומלבד כל זה עוד נשתכללה הרפואה באלפי אלפים פרטים, (ובכלל זה הענין שיודעים ממה מורכב כל חומר לפרטי פרטיו וממילא יכולים להרכיב רפואות באופן הנכון), ובפרט הענין שכל הרופאים בעולם עומדים בקשר זה עם זה ומתעדכנים על כל דבר חדש, וממילא כל דבר נעשה אחר בדיקה ונסיון של אלפי פעמים, וכשרואים שדבר מסוים אינו טוב מיד מעדכנים את כל הרופאים בעולם. ואין שום שייכות וקשר בין הרופאים של ימינו ושל זמנם, ואף ששניהם נקראים בשם רופאים אין דמיון ביניהם כלל, ואין זה דבר אחד כלל, ועל הרופאים שבזמנינו לא דיבר רבינו ז"ל כלל כשם שלא דיבר על האמוראים הרופאים. ואין אנו דנים גזירה שווה: רופא – רופא, במקום שלא קיבלה מרבו.
ומעתה נחזי אנן כל הטענות שהובאו לעיל: טענה א. בכל מחלה יש הרבה פרטים ודקדוקים רבים והם נעלמים מאוד, והרופאים אין יודעים לכוון הרפואה השייכת למחלה זו בדיוק, ובפרט לא הרופאים הקטנים. - כבר נתבאר שדבר זה אין שייך כלל בזמנינו שאבחנו את כל סוגי המחלות בעזרת עשרות סוגי אבחונים שלא היו בזמנם, ובכל מחלה ומחלה בפני עצמה אבחנו עשרות דרגות על פי מחקרים ואיזה תרופה מתאימה לכל דרגה, ויש לכל תרופה עשרות מחקרים המוכיחים על יעילותה.
טענה ב. הרופאים עצמם טוענים שאינם יודעים לרפאות ועדיף להתרחק מרפואותיהם. – הנה בזמנינו בודאי אינו כן כידוע לכל, ואין שום רופא בעולם שיאמר כזאת שאינו יודע לרפאות ושצריך להתרחק מתרופות. וממילא מוכח שאכן נשתנתה הרפואה מאז עשרת מונים.
טענה ג. הרופאים עצמם חולקים בדברים רבים שכל אחד טוען ההיפך מהשני ואיך אפשר לסמוך עליהם. – הנה בזמנינו ידוע לכל שאינו כן, כי אף אם אמנם יש דברים מסויימים שחלוקים בהם, אבל ברוב רובם של הדברים אין שום מחלוקת, וכגון בנוגע לתרופות, לכל מחלה יש תרופה שמקובלת על כל הרופאים, אם כי יש אולי ויכוחים קטנים איזה תרופה מועילה יותר, אבל בעצם התועלת אין שום ויכוח, וכגון כל חולה שיש לו דלקת ראות נותנים לו אנטיביוטיקה ואין בזה מחלוקת. וכן בענין ניתוחים וכדומה יש שיטה מקובלת הנלמדת בכל בתי הספר לרפואה, ויש דברים מסויימים שמשתכללים משנה לשנה שבזה יש חילוקי דעות אבל בעיקרי הדברים אין שום ויכוח. וגם הויכוחים שיש מכריעים בהם על ידי מחקרים וניסויים. ובזה אנו רואים שלא דיבר רבינו ז"ל על הרופאים שבזמנינו.
טענה ד. אף שכשהאדם חולה או שיש לו חולה הוא מחוייב לעשות משהו בדרך הטבע, מצד ונשמרתם לנפשותיכם ומצד לא תעמוד על דם רעך, אך מסתבר יותר שהרופא יזיק יותר, ואם כן למה ללכת אליו. – הנה בזמנינו אין שום בר דעת שיכול לטעון שהרופא מזיק יותר ממה שמועיל, והמציאות היא שתוחלת החיים בזמנינו עלתה ואנשים חיים יותר, וברור שזהו בגלל הרפואה שהשתכללה, ואין אף אחד שיכול להכחיש החוש שהאנטיביוטיקה הצילה מליוני אנשים ממוות בטוח, וכל הניתוחים שעושים והשתלת כבד וכליות וצנתורים וכדומה הצילו מליוני אנשים ממוות. וכן כל מאות התרופות והטיפולים והחיסונים שעושים. ומי שיחלוק על זה אינו בר דעת כלל. והרי ברור ופשוט שמי שהוא חולה כליות ר"ל אם לא ילך לרופא בודאי ימות בדרך הטבע, ואם ילך לרופא רוב הסיכויים שיצא מזה, וכן מי שיש לו דלקת ראות אם לא ילך לרופא רוב הסיכויים שימות, ואם יקח אנטיביוטיקה בודאי יבריא. ובודאי גם הרפואות מזיקים מעט לגוף, אבל התועלת מרובה אלף פעמים מהנזק. וכמו שרואים ברוב רובם של הטיפולים והתרופות שאדם שהיה ממש על סף מוות רח"ל ע"י תרופה וטיפול יוצא לגמרי מזה וחי שנים רבות בבריאות.
וממילא נבין שבזמנינו שהרפואות בדוקות ומנוסות מי שאינו הולך לרופא עובר על ונשמרתם מאוד לנפשותיכם ולא תעמוד על דם רעך, והוא כשופך דמים ר"ל, וכמו שאנו רואים שאמר רבינו ז"ל על מי שאינו עושה חיסון אבעבועות שהוא שופך דמים, והוא מטעם זה ממש, כי בענין החיסון היא רפואה בדוקה ומועילה שאין בזה ספק, ובדבר כזה הוא חיוב גמור ללכת לרופא, וכמפורש בדברי רבינו ז"ל שאם היה אפשר לעשות משהו בדרך הטבע להציל היינו מחוייבים לעשות זאת, אלא שטען שללכת לרופאים אינו השתדלות המועילה כלל, ואם כן בזמנינו שהיא השתדלות המועילה הרי הדר דינא להיות חיוב גמור לעשות זאת. וכל זה מלבד ביטול תורה ותפילה של ימים ושבועות וחדשים שיכול להיות למי שאינו הולך לרופא, וכגון מי שכואבות לו שיניו אם לא ילך לרופא יכול לסבול חודשים רבים ולא יוכל ללמוד ולהתפלל, וכי זה רצון ה' יתברך, ובפרט במחלות גדולות יותר שאפשר בפעולה קטנה לסדרם ואם לא ילך לרופא יסבול יסורים נוראים חודשים ארוכים ויתבטל מעבודת ה', ואם לענין פרנסה אמר רבינו ז"ל שטוב שיהיה לאדם מעמד פרנסה, כל שכן וכל שכן בענין כזה שחמור הרבה יותר שצריך לעשות השתדלות, שהרי לענין פרנסה אין חיוב לעשות השתדלות, אבל ברפואה יש חיוב לעשות השתדלות לרפואה. ובודאי גם אחר ההליכה לרופא צריך לזכור ולדעת שהרפואה היא מה' יתברך ולא מהרופא, ולהתפלל לה' יתברך שירפאהו, אבל לפטור מהשתדלות לאנשים כערכנו אי אפשר, בפרט בדברים שהם פיקוח נפש.
וכיון שרבינו ז"ל הזהיר שלא לעבור על דיני השו"ע בשום אופן, איך נוכל לומר שלא ללכת לרופאים בשעה שעל פי השו"ע פוסקים כל רבני זמנינו שיש חיוב גמור ללכת לרופאים, ואף יש חיוב לחלל שבת כשצריך לעשות רפואה במקום חשש פיקוח נפש, ולא יתכן בעולם כלל שיאמר רבינו ז"ל דבר שהוא נגד ההלכה הפסוקה והברורה.
ויש החושבים שאם יתעקשו ויאמרו שדברי רבינו ז"ל על הרופאים שייכים גם בזמנינו וידחקו עצמם בדחוקים שונים ומשונים יגדילו בזה שם רבינו ז"ל, אך ההיפך הוא הנכון, כי בזה מבזים שם רבינו ז"ל בכל העולם, כי כל מי שמעט שכל בקדקדו רואה בחוש שאלו דברי שטות והבל, וממילא מסתכל בעין עקומה על כל שיטת ברסלב, באמרו שאומרים דברים שהם נגד החוש והשכל. אבל כשיסבירו באופן פשוט וברור שרבינו ז"ל דיבר על הרופאים שבזמנו, הנה בזה אנו מגדילים ומפארים שם רבינו ז"ל, בהראותנו עומק חכמתו שידע כמה גרועה היתה הרפואה שבזמנו, ואדרבה בזמנינו שנתפתחה כל כך הרפואה הרי אנו רואים כמה צדק רבינו ז"ל אז שאכן לא ידעו דבר והיו קרובים יותר להמית מלהחיות.
ואכן אין לנו לדון את גדולי אנ"ש שבדורותינו אלה שנזהרו מללכת לרופאים, כי בודאי לא ביום אחד נשתנתה הרפואה, וממילא המסורת שלא ללכת לרופאים נמשכה מדור לדור, ולא היה מי שיקום ויכריז שנשתנה הדבר, כי הדבר נשתנה לאט לאט, אבל במציאות רובם ככולם של אנ"ש התחילו ללכת לרופאים כי הבינו מעצמם שנשתנתה המציאות, ובודאי כל לבבות דורש ה', ואותם שלא הלכו לרופאים בפשיטות ובתמימות בודאי לא יענשו על זה, ובפרט אם באמת היתה אמונתם חזקה מאוד בה' יתברך עד שלא הרגישו צורך ללכת לרופאים אם כן באמת לא היו מחוייבים ללכת לרופאים ויצאו ידי חובת השתדלותם בתפילה ובקשה, אך לבוא להורות לרבים בדורות אלו שלא ללכת לרופאים זהו ממש שפיכות דמים ר"ל.
ונביא מעט מדברי רבינו ז"ל שרואים שגם רבינו ז"ל סבר שיש דברים שצודקים חכמי הרופאים: הנה בשיחות שאחר סיפורי מעשיות מובא: 'לכאורה קשה: הלא גם קודם חטא העגל בודאי היה חולי זה. אך קודם לא היה חולי קשה, רק שהיו הפאקין מחמת הדמים שהתינוק יונק במעי אמו, כידוע לחכמי הרופאים'. ובליקוטי מוהר"ן סי' כ"ג: "אין דבר שמפסיד החיות כמו הדאגה והעצבות, כידוע לחכמי הרופאים". ובליקוטי מוהר"ן סי' י"ד: "'טוב ה' לכל" זה בחינת תפלה, שמאמין בה', שהקדוש ברוך הוא טוב לכל הן לרפואה, הן לפרנסה, הן לכל הדברים. כשמאמין כך, בודאי יהיה עיקר השתדלותו בתר קדשא בריך הוא, ולא ירדוף אחר תחבולות רבות. כי מי שאין מאמין בהקדוש ברוך הוא, צריך להשתדל אחר תחבולות רבות. למשל, כשצריך לרפואה צריך להשתדל אחר עשבים רבים, ולפעמים אלו עשבים הצריכים לו אינם בנמצא במדינתו, והעשבים הנמצאים אינם טובים למכתו. אבל הקדוש ברוך הוא טוב לכל המכות לרפאותם, והוא בנמצא תמיד, כמו שכתוב (דברים ד): "מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו". הרי שמודה רבינו ז"ל שיש כח לעשבים לרפאות, אלא שמי שמאמין באמת בהקב"ה אינו צריך השתדלות לא בפרנסה ולא ברפואה.
ובליקוטי מוהר"ן סי' רע"ז: "כל הרפואות באין מן הארץ, ועל כן בעת שהארץ נותנת יבולה, שנותנת כח בכל האילנות והצמחים, דהינו בזמן החניטה שהוא בחדש אייר אזי יש כח יותר בכל הרפואות כי אז נותנת הארץ בהם כח. אבל בזמן אחר, אפילו אם יקחו אותן הרפואות בעצמן, אין להם זה הכח ועל כן לוקחין רפואות בחדש איר שהוא (מאי), ועיקר הוא ארץ ישראל, כי כל הארצות מקבלין מתמצית ארץ ישראל. וארץ ישראל יש לה ב' בחינות, לפעמים נקראת ארץ כנען, ולפעמים נקראת ארץ סתם. הינו כשיש מחלוקת, אזי נקראת ארץ כנען, בחינת 'כאן עני', כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (פסחים נ): על פסוק "ולא יהיה כנעני" 'אין כאן עני', נמצא כנען הוא בחינות כאן עני, וזה על ידי מחלוקת, כי מחלוקת אחת דוחה מאה פרנסות. וזה בחינות (בראשית י"ג): "ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט והכנעני אז בארץ", שעל - ידי הריב והמחלקת על ידי זה 'והכנעני' וכו'. כי אזי נקראת בחינת ארץ כנען כנ"ל. אבל כשיש שלום אזי היא נקראת בחינת ארץ סתם, ואזי היא בחינת "ארץ נתנה יבולה" (תהלים ס"ז), שנותנת כחותיה לכל יבול הארץ, ואזי יש כח לכל הרפואות כנ"ל"
ובליקוטי תנינא סי' א': "כל הרפואות הם על ידי עשבים, וכל עשב ועשב מקבל כח מכוכב ומזל המיוחד לו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש רבה, בראשית, פרשה י): 'אין לך כל עשב ועשב, שאין לו כוכב ומזל, שמכה אותו ואומר לו: גדל'. וכל כוכב ומזל מקבל כח מכוכבים שלמעלה ממנו, והעליון מהעליון ממנו, עד שמקבלים כח מהשרים העליונים, כמו שאמרו (בתקוני זהר, תקון מ"ד, ע"ט:): 'כל כוכביא לוין דא מן דא, סהרא לוי מן שמשא' וכו', "כי גבה מעל גבה" וכו' (קהלת ה'), והם כלם בחינת לווים זה מזה וזה מזה, עד שמקבלים ולווין מהשרים העליונים, והשרים מקבלים מהעליונים מהם, גבוה מעל גבוה, עד שכלם מקבלים משרש הכל, שהוא דבר ה', כמו שכתוב (תהלים ל"ג): "בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם". ועל כן כשזוכין לתפלה, אין צריכין לרפואת העשבים, כי התפלה היא בחינת דבר ה', שהוא שורש הכל". הרי אנו רואים בפירוש שיש כח לרפואות לרפאות, אלא שמי שזוכה לבחינת דבר ה' בשלימות אינו צריך לרפואות.
אכן יש לומר שדברי רבינו ז"ל נגד ההליכה לרופאים שייכים גם בזמנינו, כגון לענין הליכה לרפואה אלטרנטיבית וכדומה שהם דברים שאינם מוכחים ושנויים במחלוקת, וכן אפשר לומר שאף שהולכים לרופאים לא ירוץ בכל דבר קטן לרופאים ולא ילך אליהם אלא במקום ההכרח, כי עדיין יש דברים רבים שאינם יודעים, ובודאי כל זמן שאפשר לבטוח בה' יתברך ואין הכרח ללכת לרופא עדיף להמנע מזה. והשי"ת ינחנו בדרך הישר והאמת למען כבוד שמו יתברך, ונזכה לברכת: "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך".הנה יצא לאור ספר לאחרונה בשם 'אני ה' רופאך" ובא לחזק הענין שהזהיר רבינו ז"ל שלא ללכת לרופאים, וראה זה פלא שהביא כל השיחות בענין הרפואות, ואילו השיחה המובאת בספר אבני"ה ברז"ל לא הביא וז"ל: 'רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל אָמַר: "צְרִיכִין לְהַעֲמִיד לְכָל יֶלֶד פָּאקִין [חיסון אבעבועות] קֹדֶם רֶבַע שָׁנָה, וְאִם לֹא הוּא כְּמוֹ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וַאֲפִלּוּ אִם דָּרִים הַרְחֵק מִן הָעִיר מְחֻיָּבִים לִסַּע עֲבוּר זֶה, וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהַקֹּר גָּדוֹל וּלְהַעֲמִיד לַיֶּלֶד פָּאקִין קֹדֶם רֶבַע שָׁנָה'. ומזה אנו רואים שאינו מחפש האמת לאמיתה, כי אם הוא מחפש האמת לאמיתה היה לו להביא גם שיחות שאינם מתאימים לגמרי למה שרוצה להוכיח.
האם בספר שם הוא מביא רק שיחות מרבינו ומוהרנ"ת וכדומה דהיינו ליקוט רק מספרי יסוד של ברסלב, או גם כל השיחות שפזורים בספרי האחרונים (שערי צדיק, שיש"ק, אבני"ה ברזל וכדומה). כי אם הוא מביא רק מספרי יסוד, אז הופרכה הבניין שבנית כאן.
-
רק עכשיו ראיתי את השרשור ואבקש סליחה מראש אם אכפול דבר שכבר נאמר
כשמדברים על רפואות וכו', יש להזכיר את דברי ראבר"נ שברסלבער חסיד שרבינו ציוה עליו לא ללכת לרופאים צריך ליזהר מלאכול דברים מזיקים. (וכן לזכור דברי רבנו שאסר עלינו בצל חי משום דבר המזיק).
ובאשר לנושא עצמו:
קשה מאוד לפסוק בזה פסק גורף, בפרט כשזה נוגע למעשה.
כמעט ואין בין חסידי ברסלב בדורות האחרונים שלגמרי נמנעו מללכת לרופאים. בפרט כשמדובר על ילדים קשה מאוד להכריע.
צריך גם לזכור שרבינו ציווה לתת חיסון, מבלי להיכנס לנושא של חיסונים כיום אך רואים בבירור שעל רפואה מסוימת רבינו ציוה ללכת אף בשלג כפי שהוזכר לעייל.
מצד שני לא ראינו אף חסיד ברסלב שלגמרי זלזל והוריד את הנושא כלא קיים, תמיד ראינו את הנושא קיים, תמיד ידענו שכמו שא"א להגיד לאדם לא ללכת א"א לומר לו ללכת, והנה פתאום נעשה כל אדם שלא הולך לרופאים למופקר, רוצח, וכו', מאיפה הביאו את זה? אולי תאמר כך גם על רבי נתן (שכמו שהוזכר לא עסק אפי' בסגולות המובאות בספה"מ). -
הנה יצא לאור ספר לאחרונה בשם 'אני ה' רופאך" ובא לחזק הענין שהזהיר רבינו ז"ל שלא ללכת לרופאים, וראה זה פלא שהביא כל השיחות בענין הרפואות, ואילו השיחה המובאת בספר אבני"ה ברז"ל לא הביא וז"ל: 'רַבֵּנוּ זְצוּקַ"ל אָמַר: "צְרִיכִין לְהַעֲמִיד לְכָל יֶלֶד פָּאקִין [חיסון אבעבועות] קֹדֶם רֶבַע שָׁנָה, וְאִם לֹא הוּא כְּמוֹ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וַאֲפִלּוּ אִם דָּרִים הַרְחֵק מִן הָעִיר מְחֻיָּבִים לִסַּע עֲבוּר זֶה, וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהַקֹּר גָּדוֹל וּלְהַעֲמִיד לַיֶּלֶד פָּאקִין קֹדֶם רֶבַע שָׁנָה'. ומזה אנו רואים שאינו מחפש האמת לאמיתה, כי אם הוא מחפש האמת לאמיתה היה לו להביא גם שיחות שאינם מתאימים לגמרי למה שרוצה להוכיח.
האם בספר שם הוא מביא רק שיחות מרבינו ומוהרנ"ת וכדומה דהיינו ליקוט רק מספרי יסוד של ברסלב, או גם כל השיחות שפזורים בספרי האחרונים (שערי צדיק, שיש"ק, אבני"ה ברזל וכדומה). כי אם הוא מביא רק מספרי יסוד, אז הופרכה הבניין שבנית כאן.
האם בספר שם הוא מביא רק שיחות מרבינו ומוהרנ"ת וכדומה דהיינו ליקוט רק מספרי יסוד של ברסלב, או גם כל השיחות שפזורים בספרי האחרונים (שערי צדיק, שיש"ק, אבני"ה ברזל וכדומה). כי אם הוא מביא רק מספרי יסוד, אז הופרכה הבניין שבנית כאן.
אם הוא לא מביא אותם הקושיא הרבה יותר גדולה איך אפשר לברר כזה נושא בלי הספרים שבע"פ?!
-
אגב-אחד הטענות של רבינו בשיחה- היא שהרופאים עצמם חלוקים בינהם ומשנים דעתם, ואומרים שהרפואה של לפני כמה שנים היתה טעות וכו'
דבר זה קיים גם היום-כל הזמן הם משנים דעתם בדברים רבים מה בריא ומה לא, מה מזיק וכו' וכו'.
והרי פשוט לכל אחד שבעוד חמישים שנה יאמרו כל חכמי הרפואה על הרפואה של היום שהיתה טעות וכו'. -
האם בספר שם הוא מביא רק שיחות מרבינו ומוהרנ"ת וכדומה דהיינו ליקוט רק מספרי יסוד של ברסלב, או גם כל השיחות שפזורים בספרי האחרונים (שערי צדיק, שיש"ק, אבני"ה ברזל וכדומה). כי אם הוא מביא רק מספרי יסוד, אז הופרכה הבניין שבנית כאן.
אם הוא לא מביא אותם הקושיא הרבה יותר גדולה איך אפשר לברר כזה נושא בלי הספרים שבע"פ?!
האם בספר שם הוא מביא רק שיחות מרבינו ומוהרנ"ת וכדומה דהיינו ליקוט רק מספרי יסוד של ברסלב, או גם כל השיחות שפזורים בספרי האחרונים (שערי צדיק, שיש"ק, אבני"ה ברזל וכדומה). כי אם הוא מביא רק מספרי יסוד, אז הופרכה הבניין שבנית כאן.
אם הוא לא מביא אותם הקושיא הרבה יותר גדולה איך אפשר לברר כזה נושא בלי הספרים שבע"פ?!
נכון, אבל להוציא לע"ז שבכוונה לא הביא את השיחה הפרטית הזאת מאבני"ה ברזל היא הוצאת שם רע.
וזה שהוא לא מביא את כל השיחות בע"פ, יתכן כי פשוט זה לא נכנס בכרך אחד, כי גם ככה זה כבר ספר עבה. וגם אולי הוא לא באמת רוצה להכריע 'כיום' לכאן או לכאן, אלא רק מביא דברי רבינו היסודיים שאין עליהם חולק, ומכאן כל אחד יעשה כפי הבנתו וכפי בירורו לפי איזה כיתה שהוא משתייך... -
רק הערה:
רבינו כותב במפורש שהרופאים סותרים את עצמם כל הזמן וזה אחד הסיבות שלא ללכת אליהם.
אם אנחנו מאמינים שדברי רביה"ק הם נצחיים הרי שהם רלוונטיים גם עכשיו.
בנוסף, מי שעיניו בראשו רואה גם היום שכמעט בכל נושא הרופאים חולקים אחד על השני וסותרים את עצמם.
למעשה:
וודאי שרצון רבינו היה לא ללכת לרופאים בכלל, וכבר האריכו לעיל במקורות רבים על כך.
אולי נהיה כנים עם עצמינו ונאמר שעובר עלינו ואנחנו לא זוכים לקיים את השיחות האלה כפשוטם.
אבל וודאי שאל לנו לעקם את דברי רבינו רק כדי להצדיק את עצמינו.
הלוואי ונזכה לקיים כל שיחה משיחותיו הקדושות, בלי לעקמם שיתאימו להלך רוחינו... -
@ידידיה-סרוסי
האשכול הזה פשוט מיוחד ומרתק
הערה אחת קטנה
מדברי הכותבים כאן משתמע, שאנשים לא רוצים ללכת לרופאים, בגלל שהם מרגישים שכך הם יותר עושים את רצון רבינו.
ואני תוהה לעצמי,
זה רצון רבינו?!
בשביל זה רבינו מסר נפשו להציל את נשמותינו משאול, כדי שלא נלך לרופאים, לא נאכל בצל, לא נשתה קפה לפני התפילה, ועוד כמה זוטות [אני מרשה לכם לכעוס על המילה זוטות, תהנו...]
אני חושב שרבינו בא בשביל מסר קצת עמוק יותר!!
אמנם השיח הזה נכון וחשוב והכרחי, אבל ממש ממש שולי...
מותר לכם לכעוס על כל דבריי - אבל מותר לי להבחין בין עיקר לטפל -
@ידידיה-סרוסי
האשכול הזה פשוט מיוחד ומרתק
הערה אחת קטנה
מדברי הכותבים כאן משתמע, שאנשים לא רוצים ללכת לרופאים, בגלל שהם מרגישים שכך הם יותר עושים את רצון רבינו.
ואני תוהה לעצמי,
זה רצון רבינו?!
בשביל זה רבינו מסר נפשו להציל את נשמותינו משאול, כדי שלא נלך לרופאים, לא נאכל בצל, לא נשתה קפה לפני התפילה, ועוד כמה זוטות [אני מרשה לכם לכעוס על המילה זוטות, תהנו...]
אני חושב שרבינו בא בשביל מסר קצת עמוק יותר!!
אמנם השיח הזה נכון וחשוב והכרחי, אבל ממש ממש שולי...
מותר לכם לכעוס על כל דבריי - אבל מותר לי להבחין בין עיקר לטפל@ברוך-מאן מסכים עם דבריך לגמרי!
אולי כל האשכול הזה שווה, כדי שנבין, שכל פרט שרבינו כתב.
וכל הדברים שהוא אמר גם הזוטות כביכול שייכים לתיקון נשמותינו.
אבל, אם אנחנו מסתכלים על שיחה אחת כתיקון כל העולמות, ושיחה אחת, כעוד משהו שרבינו אמר -
הרי שזה אולי כן זוטות...
ובאמת חבל על הדיון המיותר... -
@ברוך-מאן מסכים עם דבריך לגמרי!
אולי כל האשכול הזה שווה, כדי שנבין, שכל פרט שרבינו כתב.
וכל הדברים שהוא אמר גם הזוטות כביכול שייכים לתיקון נשמותינו.
אבל, אם אנחנו מסתכלים על שיחה אחת כתיקון כל העולמות, ושיחה אחת, כעוד משהו שרבינו אמר -
הרי שזה אולי כן זוטות...
ובאמת חבל על הדיון המיותר...וכל הדברים שהוא אמר גם הזוטות כביכול שייכים לתיקון נשמותינו.
יתכן שיש להבחין בין מעמד של דיבור מסוג אחד, לדיבור מסוג אחר.
כשרבינו מצווה אותנו לא לאכול בצל, הרי שיש כאן אזהרה על שמירת הבריאות מחד, ומאידך - בהימנעות מכך, מכח האמונה שחדורה בלבנו בדברי הצדיק, הרי שיש בזה גם מימד של תיקון נצחי.
אבל כשרבינו מצווה עלינו ללמוד פוסקים בכל יום, או למחוא כפיים בתפילה, או לרקוד כל יום וכדומה - זו הנהגה שהיא היא תיקון וסגולה ומועיל, על העבר ועל העתיד, בעולם הזה, ובקבר, ובתחיית המתים ובעולם הבא.
כשרבינו אמר שעם שיחה אחת שלו יכולים להיות איש כשר, בפשטות הוא אינו מתכוין שמי שילך כל ימיו עם הדיבור שסכין אין נותנין במתנה או עם ההנחייה להזדרז בלימוד הלכות אבילות - יהיה איש כשר לגמרי כרצונו.
אך כשאנחנו מדברים על מקווה, על צדקה, על התבודדות, על נסיעה לצדיק - זה כן.
יתכן בהחלט שהנושא הזה מצדיק פיצול לאשכול נפרד.
-
וכל הדברים שהוא אמר גם הזוטות כביכול שייכים לתיקון נשמותינו.
יתכן שיש להבחין בין מעמד של דיבור מסוג אחד, לדיבור מסוג אחר.
כשרבינו מצווה אותנו לא לאכול בצל, הרי שיש כאן אזהרה על שמירת הבריאות מחד, ומאידך - בהימנעות מכך, מכח האמונה שחדורה בלבנו בדברי הצדיק, הרי שיש בזה גם מימד של תיקון נצחי.
אבל כשרבינו מצווה עלינו ללמוד פוסקים בכל יום, או למחוא כפיים בתפילה, או לרקוד כל יום וכדומה - זו הנהגה שהיא היא תיקון וסגולה ומועיל, על העבר ועל העתיד, בעולם הזה, ובקבר, ובתחיית המתים ובעולם הבא.
כשרבינו אמר שעם שיחה אחת שלו יכולים להיות איש כשר, בפשטות הוא אינו מתכוין שמי שילך כל ימיו עם הדיבור שסכין אין נותנין במתנה או עם ההנחייה להזדרז בלימוד הלכות אבילות - יהיה איש כשר לגמרי כרצונו.
אך כשאנחנו מדברים על מקווה, על צדקה, על התבודדות, על נסיעה לצדיק - זה כן.
יתכן בהחלט שהנושא הזה מצדיק פיצול לאשכול נפרד.
@בדרך מקבל את דבריך.
התכוונתי לחדד את הנקודה הזו, שאנחנו מאמינים שכל דבר שרבינו אמר קשור בסוף לתיקון נשמתינו.
כן, כולל לא לאכול שום ובצל.
רק שיש בזה את הפשטות שצריך לקיים, ובוודאי גם עומק אין סופי שאם נזכה נבין.
ולכן באשכול הזה שדברו על רפואות, חידדתי את הנקודה הזו שהעלה ברוך מאן -
שאם לא נסתכל על זה בצורה הגדולה והנצחית יותר, הרי שאנו עוסקים בזוטות. -
@בדרך מקבל את דבריך.
התכוונתי לחדד את הנקודה הזו, שאנחנו מאמינים שכל דבר שרבינו אמר קשור בסוף לתיקון נשמתינו.
כן, כולל לא לאכול שום ובצל.
רק שיש בזה את הפשטות שצריך לקיים, ובוודאי גם עומק אין סופי שאם נזכה נבין.
ולכן באשכול הזה שדברו על רפואות, חידדתי את הנקודה הזו שהעלה ברוך מאן -
שאם לא נסתכל על זה בצורה הגדולה והנצחית יותר, הרי שאנו עוסקים בזוטות.לא לאכול שום
??
אולי כונתך למובא בכוכבי אור, ששון ושמחה:
וּכְבָר הוֹדִיעָנוּ אַדְמוֹ"ר זַ"ל (תנינא כ"ד) שֶׁלְּשַׁבֵּר אֶת לְבָבוֹ לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צְרִיכִין רַק לְיַחֵד שָׁעָה אַחַת בְּיוֹם, אֲבָל כָּל הַיּוֹם צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה.
כִּי אַף עַל פִּי שֶׁבְּרוּחָנִיּוּת צְרִיכִים לִהְיוֹת לָהוּט אַחַר עֲשִׁירוּת מֻפְלָג - כַּאֲשֶׁר נָאֶה וְיָפֶה לְחֵלֶק אֱלֹקִי מִמַּעַל, לִבְנוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם" וְכַמּוּבָא מִזֶּה בְּסִפְרֵי אֱמֶת שֶׁנִּשְׁמַת כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הִיא חֵלֶק אֱלֹקִי מִמַּעַל, כַּיָּדוּעַ), הַמְרוֹמָם עַד אֵין סוֹף וְאֵין גְּבוּל וְאֵין תַּכְלִית, לִזְכּוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם לְתַכְלִית הַמַּעֲלָה שֶׁאֵין מַעֲלָה אַחֲרָיו -
אֲבָל מֵאַחַר שֶׁכְּבָר נַעֲשֶׂה עִם כָּל אֶחָד מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה, עַל־כָּל־פָּנִים אֵין לְהַחְזִיר וְלֶאֱכֹל שׁוּם שֶׁיִּהְיֶה הָרֵיחַ רַע נוֹדֵף בְּיוֹתֵר,
כִּי עַל־כָּל־פָּנִים צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה אַדְמוֹ"ר זַ"ל, שֶׁצָּרִיךְ לֶאֱחֹז הַחוּטְרָא בִּתְרֵי רָאשִׁין, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכּוֹסְפִים וּמִתְגַּעְגְּעִין לִזְכּוֹת לְתַכְלִית הַמַּעֲלָה,
אֲבָל לְעֻמַּת זֶה בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם צְרִיכִים לְהִתְגַּבֵּר בְּשִׂמְחָה וּלְקַיֵּם (תהלים פט, יז) "בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם", וְלִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה וּבְכָל שַׂעֲרָה דְּשַׂעֲרָה אֵיךְ שֶׁהוּא.
כִּי הֲלֹא הַשִּׂמְחָה מִזֶּה בְּעַצְמָהּ לְחוֹלִים כָּמוֹנוּ, הִיא מִצְוָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה! וְכַאֲשֶׁר הוֹדִיעָנוּ אַדְמוֹ"ר זַ"ל בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַתָּם הַקָּדוֹשׁ מַה שֶּׁזָּכָה עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה הַזֹּאת (עַל־יְדֵי שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ בִּתְפִלָּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּרָאוּי, וְכֵן בְּכָל נְקֻדָּה טוֹבָה כַּמּוּבָן שָׁם), לְתַכְלִית תַּכְלִית הַמַּעֲלָה וְהַשְׁלֵמוּת לִנְבוּאַת פָּנִים בְּפָנִים, וּלְהַבִּיט בִּתְמוּנַת ה' כִּבְיָכוֹל, וְלִהְיוֹת מַנְהִיג עַל כָּל הַמַּנְהִיגִים, כַּמּוּבָן כָּל זֶה בְּהַשִּׂיחוֹת שֶׁאַחַר הַמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת.
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות