הוידוי של יהודה

מהללאל

@נחמן כתב:

אבל איזה עוון היה פה ליהודה

בפרט שהמפרשים מסבירים שבזמן שלהם יבום היה גם ע"י חם (-שווער)
אבל בכלל, הרי @אבן-שתיה הרי אמר שזה לא על הסיפור של תמר...

נחמן

נראה לי ש @כפטיש-יפוצץ יוכל לתת לנו הסבר מניח את הדעת

נותלה שלי

@נחמן
רק כיוון אולי אצל הצדיק שהוא בחי' אין הוא למעלה מהזמן והמקום
ולכן כל וידוי נחשב 'כאילו מתוודה עכשיו לפני משה' (בערך כלשון רבינו באות ה)
אז כשקשורים לצדיק (כמבואר באות ח' שזה חלק בלתי נפרד מהוידוי) כל וידוי נעשה למעלה מהמקום והזמן ונחשב כאילו נעשה עכשיו לפני הצדיק

נותלה שלי

כדרך הנ"ל שכל עניין הוידוי הוא להתבטל באין ולעלות למעלה מהמקום והזמן
אז זה יכול להסביר גם איך עוון אחד שמתבטל באין מתקן גם עוון אחר

נותלה שלי

ובכלל איך תסבירו את זה שרבינו באות ט' מתעלם מהעניין של וידוי על עוונות
ורק מביא את העניין של לספר כל ליבו
האם זה קשור?

נחמן

אז בתכלס' צריך להתוודות לפני הצדיק
או שצריך להתוודות ובמגביל להתקשר לצדיק ?

נחמן

@נותלה-שלי כתב:

ובכלל איך תסבירו את זה שרבינו באות ט' מתעלם מהעניין של וידוי על עוונות
ורק מביא את העניין של לספר כל ליבו
האם זה קשור?

תראה באשכול הזה
זה נידון שם https://likutei.com/topic/89/וידויניקעס/3

חבר אני

@נותלה-שלי
בספר "באר לחי רואי" להר' אברהם פלג כתב כן בכלל השלושה עשר, כלל זה מדבר מענין ה"למעלה מהזמן והמקום" שאכן ללא כלל זה לא יובן איך יתכן שיהודה התוודה לפני משה רבינו אם לא "באמונה בידיעה רוחניית" (עיין בספרו הנ"ל בעמ' תפז)
לענ"ד זהו כלל בליקו"מ כי בכל תורה לבסוף נפגשים עם הפרדוקס הזה... כל פעם בשפת התורה ההיא.
יש להוסיף לזה מה שרבינו אומר במקו"א שיום שהאדם עושה תשובה הוא למעלה מהזמן!

בדרך סיפרתי מעשה

@נותלה-שלי כתבת דברים גבוהים אולי תואיל לפשט אותם...

מ. ד.

@נחמן כתב:

לכאורה כל הקטע הזה לא מובן
הרי מתבאר בתורה שהוידוי צריך להיעשות לפני התלמיד חכם
ולא שהת"ח יזכור את הוידוי שעשינו
(ועוד יותר שזה בכלל לא נראה כמו פעולה של וידוי - זה שיהודה אמר צדקה ממני זה אולי מודה על אשמתו אבל איזה עוון היה פה ליהודה שעל זה הוא התוודה)
@כפטיש-יפוצץ
נשמח שתאיר את עינינו בקטע המוקשה הזה

עי' בליקו"ת איך שמוהרנ"ת מתפלל שהוידוי שהתוודה לפני השי"ת יהיה כאלו התוודה לפני הצדיק וכו' עיי"ש. לכאורה הוא לוקח את זה מעניין הוידוי של יהודה המבואר בתורה.

באורך נראה אור

יש עוד שאלה. הווידוי שיהודה עשה זה היה בכלל על מעשה תמר אבל ה״עוון״ שעשה את הפגם של העצמות מגולגלים היה על ״אם לא אביאנו״…

לכן אני חושב שיש לדייק מה שרבינו אומר לספר כל ליבו, זה יותר שורשי. שבעצם כל נטיעה מרצון השם הוא מושרש באנכי ולא יהיה לך. וזה מבט על כל החיים. אז הנקודה המרכזי שצריך להגיד לת״ח זה שאני חשבתי שיש משהוא אחר חוץ ממלכות הקדוש ברוך הוא. אני המלכתי את התאוות שלי. ואחרי שתקנתי את ה ד מידות רעות והגעתי לביטול מוחלת ושבתי בתשובה הת״ח יכול להעלות אותי לאין סוף לראות ולהראות שבאמת יש רק אחדות גמור ובאמת זה התהליך שהשם רצה ומזה אפילו הרשאים בתוכי נהיה כסא לקדושה.

נחום בקר

@מ.-ד. בדרך הפשט פרש"י שאת המילה 'צדקה' אמר יהודה, ואת המילה 'ממני' יצאה בת קול ואמרה ממני יצאו הדברים וכו' לצורך העמדת מלכים מיהודה ותמר עיי"ש.
הגילוי הזה של 'ממני' מגיע כאשר יהודה מודה ואומר 'צדקה'. ובזה פועל את ביטול הגאוה, והודאה במעשיו. ועי"ז יצאה בת קול וכו'.
ומשם בארה לסוגיין שכאשר עושים וידוי דברים לפני ת"ח מתעלים הדברים לאסב"ה ומתגלה 'ממני'.
ומכותלי דברי רבנו מבואר שלכה"פ במי שנסתלק מהעולם אין צריך להזכיר כל הדברים שעשה, אלא מספיק לגלות איך שבמדת מלכות שלו חיברה לאין סוף ובכח זה מעלה הצדיק את כל ענינו של האדם (כל עניני מלכותו) ומקשרם באסב"ה וזה הנלמד מיהודה.
וכלפי מה שהצדיק באדם חי מדריכו בדרך ישרה מכאן ולהבא לזה צריך לספר כל לבו, ולכן משנה רבנו מלשון וידוי דברים ללשון ומספר כל לבו.

חיפוש הצדיק

לכאורה ע"י תשובה לבד יוצא הצירוף הרע שנחקק בעצמותיו אבל עדיין לא נעשה בחזרה לצירוף הטוב וכשמתוודה לפני הצדיק אזי הצדיק מחזיר את הצירוף הטוב
לכן הזכיר משרע"ה את ווידוי יהודה ע"ה גם שנים רבות אחרי פטירתו כי הצירוף הרע יצא והיה צריך רק לעשות שוב הצירוף הטוב
כ"ז אולי