האם שואלים שאלה כזאת?

[יהושע קליין]

@לית-ליה-מגרמא כתב:

כלל י''א אומר שהדרש של רבינו מדברי ההסמכתאות צריך לעלות בקנה א' עם פשט ההסמכתא, כגון שראשית חכמה יראת ה', רבינו דורשו, שהחכמה היא הראשית, ופשט הפסוק שהיראה היא הראשית, וכאן בא כלל י''א לומר שגם פשט ההסמכתא עולה בקנה א' עם דברי רבינו (שבחי' היראה - מלכות קודמת להשגת החכמה).
ואיני מבין כיצד הבנת את כלל י''א באופן אחר, או שלמדת אותו לא כפשוטו אלא מהבנתך ח''ו.

יש הרבה מקומות שרואים שכלל י"א הוא הרבה יותר רחב!!!
אפילו ניתן דוגמא קטנה בתורה א' שאני מתבונן בה בימים אלו:
ההבנה הפשוטה של 'נתקבלים התפילות' היא מאוד מובנת במושכל ראשון, כמו שאנו אומרים בלשון המון העם 'שיתקבלו התפילות', והכוונה היא שהם ישמעו למעלה ואנו נקבל מענה בדמות מה שבקשנו והתפללנו עליו.

אבל כשממשיכים את התורה, לא רואים שום מקום שבה יש להבנה פשוטה זו סמך. לא כתוב שאנחנו מקבלים אחר כך את מה שהתפללנו, לא רואים את המושג של 'תפילה שנענית'. אדרבה כל המשך התורה מדברת על חקיקה עליונה, שיהיה מקום לתפילה להתקבל, ובלשון מגושמת רק כדי לספר את האוזן, אנחנו רוצים לבנות איזה תיבת דואר שהמכתבים יוכלו להיכנס לתוכה.

האם יש קשר בין הדברים? האם שני הפירושים שכל אחד מהם קשה ולוקה בחסר גדול מצד הבנתו ובהירותו, יכולים להשלים זה את זה?

כן, מתוך קשרי התורה! וזה מה שראבר"נ כותב בכלל י"א, שבמסילת התורה רבינו עצמו חותר לחבר את הפירושים יחד, ומשם יוצא הפירוש השלם!

התפילה היא החיסרון שלנו, והחקיקה זה העלאת החיסרון שהוא כביכול יהיה איתנו באותו חיסרון, ועצם מציאות החיסרון אצלו כביכול, זה בעומק קבלת התפילות, שנחקק אצלו מקום לאותם דברי ח"ן וחיסרון שמבקשים לקבל את החכמה ובעיקר להתקרב אליו, ואז כבר נוצרת הקירבה. ובגשמיות, ממילא בהכרח שלא יהיה יותר שום חיסרון.

[חבר אני]

@יהושע-קליין תודה רבה רבה!

לזה בדיוק ציפיתי שהרב @יהושע-קליין יכנס ויבאר את העניינים.

אשמח כמובן שבהמשך תרחיב עוד במ"מ מביאוה"ל.

[לית ליה מגרמא]

@יהושע-קליין כתב:

וכן, יש הרבה ראיות מדברי ראבר"נ שהוא לקח את כלל י"א למעשה לא רק על פסוקים או מקורות חזליי"ם, אלא גם על משפטים שלמים שמוזכרים בדברי רבינו ואפשר לפרשם באופן אחד פשוט ובאופן אחד עמוק, והוא טורח ליישבם במסילה אחת ולהראות כיצד הפירוש הפשוט והפירוש הדרשני מתיישבים יחד.

אני בוודאי מסכים שהביאור העמוק של המילה או המושג שמביא רבינו צריך לעלות בקנה א' עם הביאור הפשוט שלו, (ויש לזה ראיות מפורשות מרבינו ור''נ בעצמם) כמו מה שהביאור הפשוט למילה 'חן' צריך הוא כפשוטו מלבד הפירוש העמוק שלו שהוא מה דלית ליה מגרמא, ולהסתכל בשכל שזוכה עי''ז.
וכן מה שמלכות דק' הינה מלכות כפשוטו מלבד העומק שהוא היצה''ט וכו'.
אבל בדבר שאין לו ביאור פשוט כמו 'תורה בכח' שהביאור ה'פשוט' שלו יכול להתלבש באין סוף דרשנות והתגלות לבו, ואין לו באמת ביאור פשוט אחד מוסכם, לכן צריך להודות בזה שיש מושג שאין אנו יודעים פשרו ואין לנו אלא ללומדו מדברי רבינו בעצמו ע''פ הקשרים שיש בתורתו, ולהתחזק באמונת חכמים שאם הרופא הגדול אמר לנו לקחת תרופה למכתינו בוודאי שהסביר גם איזה תרופה זו.

[נחום בקר]

@לית-ליה-מגרמא ולמה שלא נלך לתלמיד המוסכם על כולם ונראה איך הוא למד מה זה תורה בכח?

[נחום בקר]

@לית-ליה-מגרמא למה לא נלך לתמיד המוסכם על כולם גאון עוזנו מוהרנ"ת ונראה איך הוא מסביר מה זה 'תורה בכח'?

[ברוך מאן]

@נחום-בקר כתב:

גאון עוזנו מוהרנ"ת ונראה איך הוא מסביר מה זה 'תורה בכח'

האם מצאת בדבריך הסבר?
נשמח מאוד

[ברוך מאן]

עוד הסבר, ראה במהדורת תקס"ח, ודוק היטב:
"ההולכים בתורת ה'" - צריך לילך בתורת ה׳
|-על פי פשוט ובכח,-|
ועל ידי זה החן והחשיבות נתעלה ונתרומם, והתפלות והבקשות נתקבלות.

[נחום בקר]

@ברוך-מאן בלקוטי תפילות ר' נתן לא מזכיר תורה בכח, וכל ההתיחסות שלו ללימוד תורה הנקראת 'תורה בכח' הוא תורה לשמה. וכן בביאור הליקוטים אות טז 'ובעסק התורה לשמה'.
ובפרפראות (אות יא)שכנראה יש כאלו שחושבים שהוא לא ידע ללמוד ליקוטי מוהר"ן מביא בשם אביו (שיודעי קורות הימים יאמרו לנו אם ראה את רבנו בתור בנו של ר' אהרן) שהוא על דרך שפירש רש"י אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה, ומבואר יותר בט"ז או"ח סימן מ"ז סק"א על פסוק ולא הלכו בה שהוא ההילוך והטורח בהתורה‏.

[אוצרבלום]

@נחום-בקר כתב:

אביו (שיודעי קורות הימים יאמרו לנו אם ראה את רבנו בתור בנו של ר' אהרן)

שיש"ק ח"ד סי רס"א:

[חבר אני]

@לית-ליה-מגרמא כתב:

אבל בדבר שאין לו ביאור פשוט כמו 'תורה בכח' שהביאור ה'פשוט' שלו יכול להתלבש באין סוף דרשנות והתגלות לבו, ואין לו באמת ביאור פשוט אחד מוסכם

השאלה שלי הייתה שבהתחלה רבינו אומר ע"י התורה נתקבלין וכו' דהיינו תורה סתם ולאו דוקא בכוח.
האם זה נכון לומר כך?

@לית-ליה-מגרמא כתב:

כמו מה שהביאור הפשוט למילה 'חן' צריך הוא כפשוטו.

גם על זה אפשר לומר הרבה הסברים ("40 פירושים") - מה זה חן?

השאלה האם לכל הפירושים הללו יש קשר והם יכללו לבסוף בפירוש הפנימי והמדויק יותר, (כלל י"א וכנ"ל) או שלבסוף יימצא פירוש אחד בלבד ונשלול את כל השאר !

[ברוך מאן]

@נחום-בקר
מענין מאוד
אבל אני לא מצליח להבין איך "תורה לשמה", קשור ל"תורה בכח"?!
[אני מפחד להציע כיוון קבלי, שהביאור הוא כ"ח של הכ"חמ"ה, מה אתה אומר?]

[לית ליה מגרמא]

@נחום-בקר כתב:

@לית-ליה-מגרמא ולמה שלא נלך לתלמיד המוסכם על כולם ונראה איך הוא למד מה זה תורה בכח?

תגיד אתה למה כן?
כיון שלקו''ה כתוב בדרך דרש (מבורר ונקי) ורבינו צווה עלינו לעיין בדרך פשט.
עכשיו מסתמא תענה: לא, אבל זה רק מלובש בדרש אבל באמת וכו'
או: אבל הוא אור הלבנה שרק דרכו אנו יכולים לקבל את וכו'

ואלו הקדמות שיש לאדם מעצמו ולא קיבל מא''א, שלימוד הפשט יעשה מתוך הלקו''ה.

[נחום בקר]

@לית-ליה-מגרמא חבל עליך שאתה לא מתפלל לקוטי תפלות על תורה א ששם זה ע"פ פשוטו לגמרי ולא בדרך דרש. וכתבתי דבריו למעלה.

[נחום בקר]

@ברוך-מאן אל תפחד!
עיין בביאור הליקוטים ותראה נפלאות איך הלך ע"פ דרכי הקבלה. והסביר ענין אב ואם בן ובת. שלאלו שקצת למדו בילדותם (למעט את אלו שמחקו את כל התורה וכו') ידוע שזה כלל הקומה. ועל כן לך בכחך זה וחדש ובאר את דברי רבנו הקדוש.

[JoJo]

@לית-ליה-מגרמא כתב:

@נחום-בקר כתב:

@לית-ליה-מגרמא ולמה שלא נלך לתלמיד המוסכם על כולם ונראה איך הוא למד מה זה תורה בכח?

תגיד אתה למה כן?
כיון שלקו''ה כתוב בדרך דרש (מבורר ונקי) ורבינו צווה עלינו לעיין בדרך פשט.

טעות חמורה מאוד...
ליקוטי הלכות זה פשט גמור.
וכל הח"י כללים, נלמדו משם, כדי להבין איך מוהרנ"ת הבין.

[לב העולם אתה]

@נחום-בקר כתב:

@ברוך-מאן אל תפחד!

עד @מיניה-וביה אין לך מה לפחוד

[לית ליה מגרמא]

@נחום-בקר כתב:

@לית-ליה-מגרמא חבל עליך שאתה לא מתפלל לקוטי תפלות על תורה א ששם זה ע"פ פשוטו לגמרי ולא בדרך דרש. וכתבתי דבריו למעלה.

@נחום-בקר חבל עליך שאתה לא קורא את ההקדמה לליקו''ת ששם מבואר שאין למדים פירושים מתפילות.

[מנחם שמשוני]

לענ"ד לא שואלים שאלה כזו.
לפי הכלל ה4 שהדרך והתוצאה זה דבר אחד, יוצא שבעצם זה לא כזה משנה מה רבינו אמר בתחילת התורה ומה הוא אמר באמצע ובסוף.
וזה גם העומק של הכלל ה1, שבגלל שפשט דברי רבינו נעלם, וכדי למצוא אותו צריך לעיין במקומות אחרים בתורה, אז כשרבינו אומר בסוף התורה שחיבור הח' והנ' תלוי בתורה בכח, זה כאילו שהוא אמר את זה כבר בתחילת התורה.
מה שראבר"נ שואל בביאוה"ל לגבי היצר הרע שמתלבש המצוות, שרבינו לא הזכיר את זה בהתחלה, זה לפי הכלל ה17, שבהלבשה רבינו לא יוסיף עניין שלא דיבר עליו במאמר עצמו, ואם נראה שהוסיף, צריך לחפש איך זה בכל זאת מופיע במאמר עצמו.
אמנם, יש בכלל ה17 גם דיבור על כך שכשרבינו מוסיף עוד איזה בחינה למהלך "סגור' בתורה, אז גם צריך לשאול כנ"ל.
לכן, מה שאפשר לשאול, זה איפה רמוז בתחילת התורה העניין של תורה בכח.
אבל בוודאי שהתיקון שרבינו מדבר עליו בתורה א, זה דווקא על ידי תורה בכח. כמובן שצריך להבין מה זה תורה בכח.
לענ"ד, רבינו מבאר את זה ב"משכהו לבית המדרש' ובמקלות שמכים את היצר הרע.
כלומר, תורה בכח, זו תורה שמחוברת ללב, וגורמת לאדם להתגבר על היצר הרע, אבל כשהתורה היא רק חוכמות "השקפה" שלא מחייבת את האדם, זה לא מאיר לנ' ולא מעלה את החן על לומדיה

[חבר אני]

@לית-ליה-מגרמא
כנראה התכוונת לזה

"לֹא בַּשָּׁמַיִם הִיא וַאֲנַחְנוּ מְחֻיָּבִים לַעֲשׂוֹת הַמֻּטָּל עָלֵינוּ, לְבָרֵר וּלְלַבֵּן הַהֲלָכָה כְּפִי יְכָלְתֵּנוּ, וּלְהַטּוֹת דַּעְתֵּנוּ וְשִׂכְלֵנוּ אֶל נְקֻדַּת הָאֱמֶת תָּמִיד, וַה' הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה, וְאֶת כָּל אֲשֶׁר יַזְמִין לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשִׂכְלֵנוּ אֵיזֶה חִדּוּשׁ וּבֵאוּר, אָנוּ מְחֻיָּבִים לְבָאֵר עַל סֵפֶר, וּלְהָפִיץ מַעְיְנוֹתֵינוּ חוּצָה, וּלְהֵטִיב מִטּוּבֵנוּ לַאֲחֵרִים וְלִבְלִי לִמְנֹעַ הַטּוֹב מִבְּעָלָיו מֵחֲמַת חֲשָׁשׁוֹת וּמָרָה שְׁחוֹרוֹת כָּאֵלּוּ, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוֹנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו וְלֹא נִתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן בְּעִנְיְנֵי חִבּוּרֵי תְּפִלּוֹת שֶׁאֵין יוֹצֵא מֵהֶם הוֹרָאָה וְדִין וְלֹא בֵּאוּר וּפֵרוּשׁ",

אבל בתוך דבריו הוא גם אומר

"וְאֶת כָּל אֲשֶׁר יַזְמִין לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּשִׂכְלֵנוּ אֵיזֶה חִדּוּשׁ וּבֵאוּר, אָנוּ מְחֻיָּבִים לְבָאֵר עַל סֵפֶר, וּלְהָפִיץ מַעְיְנוֹתֵינוּ חוּצָה, וּלְהֵטִיב מִטּוּבֵנוּ לַאֲחֵרִים וְלִבְלִי לִמְנֹעַ הַטּוֹב מִבְּעָלָיו מֵחֲמַת חֲשָׁשׁוֹת וּמָרָה שְׁחוֹרוֹת כָּאֵלּוּ, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוֹנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו וְלֹא נִתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת"

אמנם אכן ר"א מזהיר שזה סכנה לפרסם חידושים חדשים שלא בדרך הפשט.

אבל דבר ראשון א"א לשלול את מה שמוהרנ"ת כותב גם אם הוא בדרך דרש! ואנחנו צריכים לקיימם למעשה, דהיינו גם 'תורה לשמה' תהיה העצה המעשית איך להעלות את החן.

דבר שני פירושו של מוהרנ"ת עצמו צריך בירור, כי אולי זה כן על דרך הפשט - מיניה וביה ?

בדר"כ כשלומדים טוב מגלים איך ש"באמצעות הדרש חתר ומצא מסילות נפלאות בלימוד תורת רביז"ל... מצא פירושים נחמדים בקצת מאמרי רביז"ל [והם מובלעים ומובללים באמצעות דרושיו הנ"ל עד שקשה וכבד להבחין בהם]." (פתיחה לביאוה"ל)

[חבר אני]

@מנחם-שמשוני כתב:

מה שראבר"נ שואל בביאוה"ל לגבי היצר הרע שמתלבש המצוות, שרבינו לא הזכיר את זה בהתחלה, זה לפי הכלל ה17, שבהלבשה רבינו לא יוסיף עניין שלא דיבר עליו במאמר עצמו, ואם נראה שהוסיף, צריך לחפש איך זה בכל זאת מופיע במאמר עצמו.

אני ציטטתי שאלה אחרת,
הוא שואל מדוע רבינו לא כתב בפירוש שיש חכמה דסט"א, אע"פ שלכאו' לא שייך לשאול זאת, שהרי זה נלמד הן מהכלל השישי - זלע"ז מחכמה דקדו' והן מהכלל החמישי - המשך הפסוק וחפרה הלבנה וכו'

והוא אכן מגיע למסקנה שאין חכמה דסט"א! (ואילולי זאת היינו אנחנו לומדים ע"פ הכללים הנ"ל שכן יש חכמה דסט"א)

אמנם דחיתי זאת בהודעה הנ"ל עיי"ש.

@מנחם-שמשוני כתב:

לפי הכלל ה4 שהדרך והתוצאה זה דבר אחד, יוצא שבעצם זה לא כזה משנה מה רבינו אמר בתחילת התורה ומה הוא אמר באמצע ובסוף.
וזה גם העומק של הכלל ה1, שבגלל שפשט דברי רבינו נעלם, וכדי למצוא אותו צריך לעיין במקומות אחרים בתורה, אז כשרבינו אומר בסוף התורה שחיבור הח' והנ' תלוי בתורה בכח, זה כאילו שהוא אמר את זה כבר בתחילת התורה.

אני שואל האם אפשר לומר הפוך שהעיקר זה מ"ש בהתחלה (הסיפא מתבאר לפי הרישא) ובעצם בכל תורה יימצא מימד של תורה בכח.

אני לומד את כלל ד' כך, שכשיש לך את הכלי אתה אוחז גם באור - בתוצאה.
כשאתה לומד תורה בהכרח שיש כאן כוח ומשיכת היצה"ר.

אמנם בוודאי שהיעד הוא האור, אבל כבר בפשט הפשוט יש מעין הדרש והאור הפנימי.