נפל פיתא בבירא ?!

[bjni]

@יהושע-קליין כתב:

בל בתכלס השאלה כואבת, מישהו שותף לכאב???

כן מאוד

פה מובא שכל העניין של עלית החן הוא דווקא ע"י תורה בכח
רבינו כותב א עַל יְדֵי מַה נוֹתֵן כֹּחַ לַמַּלְכוּת דִּקְדוּשָּׁה • עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּכֹחַ • (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל שָׁם לְעוֹלָם יַרְגִּיז וְכוּ' אִי אָזִיל מוּטָב וְאִם לַאו יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה) וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל • (קידושין ל ע"ב) אִם פָּגַע בְּךָ מְנוּוָּל זֶה מָשְׁכֵיהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ • כִּי עַל יְדֵי הַתּוֹרָה נוֹתֵן כֹּחַ לַמַּלְכוּת דִּקְדוּשָּׁה וַאֲזַי מְקַבֶּלֶת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא בְּחִינַת נ חַיּוּת מִן הַחָכְמָה שֶׁהִיא בְּחִינַת ח • וְנִתְחַבֵּר וְנִתְקַשֵּׁר הַח וְהַנ וְנַעֲשָׂה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה •

ופה מובא שירידת החן היא ע"י עבירות

גַּלָּא הוּא הַיֵּצֶר הָרָע •
דְּמַטְבַּע לִסְפִינָתָא • הוּא הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת • לְשׁוֹן סָפוּן וְחָשׁוּב • כִּי הַיֵּצֶר הָרָע רוֹצֶה לְהַטְבִּיעַ וּלְהַשְׁפִּיל חַ"ו בְּחִינַת הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל • בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדוּשָּׁה •
וּמִתְחַזֵּי כִּי צוּצִיתָא דְּנוּרָא חִוַּורְתָּא בְּרֵישֵׁיהּ כִּי מִתְּחִילָּה הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְוֹת • וּמַטְעֶה אֶת הָאָדָם כְּאִלּוּ מְסִיתוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה (כשבפועל זה לא )• וְזֶהוּ בְּחִינַת צוּצִיתָא דְּנוּרָא חִוְּורָא • אֵשׁ לְבָנָה • אַף עַל פִּי כֵן מַלְאָךְ מַזִּיק הוּא:

ופה ג"כ נשמע כך
כִּי עַכְשָׁיו בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים חֵן וַחֲשִׁיבוּת הָאֲמִתִּי שֶׁל יִשְׂרָאֵל נָפַל
האמיתי הוא לא החן של שקר ולכן דווקא הביזיון הוא בת"ח ולא ביהודים שהם לא כאלה
ובעניין התורה אמנם יש היום ב"ה הרבה תורה בעמ"י אבל יש גם הרבה עבירות בעמ"י (ע"י תינוקות שנשבו אבל בפועל זה מלכות דסט"א וכו)

[תלמיד_אמיתי]

@רוחני האמת שלמדתי את הספר (חושב שאתה מתכוון ל"באר לח"י ראי"), יש מצב שהושפעתי משם בלי ששמתי לב, אבל זה באמת עניין שזכיתי לעמוד עליו "בעצמי"...

[מלך]

ספציפית, אני חושב שיש בכלל זה עוד נקודה חשובה, שקשורה מאוד לכלל השמיני,
דהיינו שבכלל השמיני היה מקום לבוא לידי אותה טעות של היפך מקצץ בנטיעות, כלומר כמו שיש מי שמבדיל יותר מידי, כך יש מי שמגשם מאוד ומחבר הכל ואינו עושה הבדלה ופרוכת בין קודש הקודשים לקודש, וממשיך לא להבדיל בין הקודש לחול ולטומאה. והכל על פי הכלל השמיני...
וגם לזה בא הכלל הי"ד ללמד דעת נכונה.
מלבד זה יתכן גם שיש בכלל זה השלמה גדולה לכלל י"ג, וכנראה שלא לחינם סידר ראבר"נ את דבריו באופן זה, כלל י"ב כלל י"ג כלל י"ד...

[JoJo]

@יהושע-קליין כתב:

@JoJo כתב:

@יהושע-קליין כתב:

מישהו שותף לכאב???

הכאב הוא, שיכול להיות אדם שלומד תורה הרבה, ואינו זוכה להדברים הרבה שהובטחו לזה בחז"ל, ק"ו שאינו זוכה לשכל ובכורה.

כי הלימוד צריך להיות לשמה, ולפי תורה זו, לשמה הוא, עם רצון לזכות למה שנאמר בתורה זו.

ואע"פ שאינו מאיר לימוד ה"לשמה" במדריגה הגבוהה שבזה (שכל/חמה), לכל הפחות ללמוד לשמה באופן של מלכות, היינו שאני עומד מול השמש ורוצה ברצון לזכות לאור השמש, אע"פ שאינו מאיר, וזוהי כוונה קלה בחינת מלכות שאפשר תמיד לזכות לזה.

יכול להיות שצריך לימוד תורה לשמה אבל לא על זה רבינו מדבר כאן בתורה.
הוא מדבר על תורה בכוח, וכזה אני מסכים עם כבוד הרב לית ליה מגרמיה ודעימיה, שאי אפשר להמציא פירושים על תורה בכוח שהכוונה לתורה לשמה בלי שיש לכך ראיה ברורה ומוצקת מתוך התורה

רבינו מדבר בדיוק על זה בתורה, להסתכל בפנימיות, ולראות חן ושכל.
אני מבין כשהוא מדבר בתורה זו עצמה, מלימוד תורה, הוא מתכווין שיהיה באופן כזה, שלומד עם חן ושכל.
במילים אחרות קראתי לזה תורה לשמה.

[ברוך מאן]

@יהושע-קליין כתב:

אני רק מנסה להבין מה ההכרח הגמור מתוך התורה א] שעסק התורה זה כמו מצוות שהיצר הרע מתלבש בהם?

הדבר פשוט מאוד.
כשרבינו מדבר על "מצוות" שהיצה"ר מתלבש בהם, אז אני מחפש איזה "מצוות" יש בתורה הזו.
ומה אני מוצא?
מצוות לימוד תורה!

@יהושע-קליין כתב:

אפשר לענות כל מיני תשובות, אפשר לסגנן את השאלה בכל מיני צורות אחרות, אבל בתכלס השאלה כואבת, מישהו שותף לכאב???

כמדומני שכבר היה על זה אשכול ארוך, בקשר לתחושה שהדברים לא עובדים בשטח, מי שזוכר שיצרף קישור

[מירונער]

@ברוך-מאן
אבל בתכלס כמו שכתבו לעיל רבינו מחלק בין מצוות ללימוד תורה באופן מפורש

[ברוך מאן]

@מירונער
א. לא ראיתי שהביאו ראיה לזה? מנין שרבינו מחלק בין מצוות לתורה?
ב. לא מצאתי עוד מצוה בתורה א', חוץ מללמוד תורה ולהרביץ למשוגעים... [אולי הכוונה להרביץ שטייגען...]. מצאת עוד משהו?

[מירונער]

מישהו כתב באחד האשכולות ואני ממש מסכים איתו, שרבינו כותב בביאור רבב"ח, שהיצר הרע מתלבש במצוות ולימוד התורה הוא זה שמציל ומכניע, ולפי דבריך, רבינו אומר שהיצר הרע מתלבש בלימוד התורה ולימוד התורה מכניע?! נראה לך שזה מסתדר בפשט?! או שיש לך כאן הסבר עמוק או שבאמת זה לא מסתדר.

[תלמיד_אמיתי]

@מירונער כתב:

או שיש לך כאן הסבר עמוק או שבאמת זה לא מסתדר

חייב לומר מצד אחד שבאמת כשרבינו מדבר על יצר הרע המתלבש במצוות זהו גם על מצוות תלמוד תורה, שהרי גם היא מצוה, ואין מנוס מלהכליל גם אותה במצוות. ומאידך בודאי המצוה הזו ספציפית רבינו אומר שתוכל לתת כח למלכות דקדושה, היינו ליצר הטוב ולהכניע היצר הרע, ואין בזה בעיה כלל [עיין בכלל הי"ב], אע"פ שנראה שהם שני הפכים בדבר אחד.

ועל כן ברור שאם דוקא על ידי התורה מכניעים את היצר הרע המלובש במצוות, צריך קודם להכניע את היצר הרע המלובש בתורה בעצמה, ובאמת רבינו אומר שלא מדובר בסתם תורה אלא בתורה בכח, שזה עוד בירור בפני עצמו כנראה

[JoJo]

@ברוך-מאן כתב:

לא מצאתי עוד מצוה בתורה א',

מצוות תפילה, מצוות אמונה (אנוכי השם ולא יהיה לך) = הסתכלות בפנימיות ולא בהתגלות ליבו.
ועוד הרבה מצוות אמוניות יש כאן, אכמ"ל

[נחום בקר]

@יהושע-קליין בפשט הפשוט של תורה לשמה שהוא לשם - ה', זה מקביל ממש לתורה שנותנת כח לנו"ן שהיא בחינת מלכות בחינת ה'. (להעזר בכלל יח).

[איש היער]

@מירונער כתב:

, ולפי דבריך, רבינו אומר שהיצר הרע מתלבש בלימוד התורה ולימוד התורה מכניע?! נראה לך שזה מסתדר בפשט?!

זה לא מה ששאלה @לית-ליה-מגרמא פה בתחילת האשכול?

[אל יתהלל]

"אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ". כִּי לִפְעָמִים הוּא (הַיְנוּ הַבַּעַל דָּבָר) מִתְפַּלֵּל מִתּוֹךְ הָאָדָם, וַאֲזַי הָאָדָם כְּמוֹ בֵּית־הַכְּנֶסֶת וְאֶחָד מִתְפַּלֵּל בְּתוֹכוֹ. וְכֵן בְּלִמּוּד לִפְעָמִים הָאָדָם הוּא כְּמוֹ בֵּית־הַמִּדְרָשׁ וְאֶחָד לוֹמֵד בְּתוֹכוֹ. אַךְ אַף־עַל־פִּי־כֵן לִמּוּד כָּזֶה טוֹב יוֹתֵר מִתְּפִלָּה כָּזוֹ. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: "אִם אֶבֶן הוּא נִמּוֹחַ אִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ". וְזֶהוּ אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוָּל זֶה. פְּגִיעָה לְשׁוֹן תְּפִלָּה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. הַינוּ כְּשֶׁהַמְּנֻוָּל מִתְפַּלֵּל מִתּוֹכְךָ וְאַתָּה רַק כְּמוֹ בֵּית־הַכְּנֶסֶת, מָשְׁכֵהוּ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ כִּי טוֹב יוֹתֵר שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת בֵּית־הַמִּדְרָשׁ כִּי הַלִּמּוּד טוֹב יוֹתֵר כַּנַּ"ל:
שיחות הרן

זה קשור אולי. רק אל תכעסו שזה לא מיניה וביה

[גרודניק]

@לית-ליה-מגרמא כתב:

נפל פיתא בבירא הוא לשון לימודים שפרושו הוא, אם יש לי בעיה א' וכל תקנתי הוא ע''י ב', אבל ב' בעצמו א''א לזכות אליו אלא ע''י א' נמצא שנפל פיתא בבירא [ראה כעין זה הל' ברכת הריח ד' אות יט].
והקשר שלו לתורה א' הוא כך:
רבינו אומר שהיצר הרע של התגלות הלב מתלבש במצוות, היינו שעושה מצוות [שבכללם הוא לימוד התורה], והם בכלל לבושים וגילוים של התגלות לבו שהוא מה שיש לו מעצמו, אז מה יועיל לו עסק התורה כדי להנצל מהתגלות לבו, הרי הוא רק יגביר אצלו את זה?
נ.ב. לפי הקשר שיש בין התגלות הלב, ליצה''ר שמתלבש במצוות, מובן כיצד עולה בקנה אחד פשט הפסוק 'ופושעים יכשלו בם' היינו בתורה בעצמה. ודו''ק.

יעיין בהמובאות מליקוטי הלכות בליקוטי מוהר"ן מהדורת פאר הנחל, ותראה שלימוד התורה אינו בכלל המצוות שהס"מ מתלבש בהם, רק יש מצוות ודקדוקים מיוחדים שמזה רבינו מדבר, יעיי"ש.

[ברוך מאן]

@גרודניק כתב:

מובאות מליקוטי הלכות בליקוטי מוהר"ן מהדורת פאר הנחל

לא מכיר.
תוכל לציין את המראי מקומות?

[יאשע הלברשטאם]

@ברוך-מאן
לא מכיר מראי מקומות
אבל מצרף לך את מה שיש בטור נח"נ של פאר הליקוטים
לסיכום, גם בליקו"ה וגם בביאוה"ל, מתלבש במצוות זה ריבוי אור:
מתלבש עצמו במצות.
ואיתא בזה בליקו"ה (חו״מ מתנה ד, יג) בזה"ל: ומתלבש א״ע במנהיגים וגדולים, ומכניס בליבם לחלוק על הצדיק הגדול האמיתי. מתלבש עצמו במצות ומטעה את האדם.
ומבאר בליקו"ה (חו"מ פקדון ד, י) בזה"ל: כי זה כלל גדול, שבכל דבר ובכל מידה שבעולם יש בו טוב ורע, והבע"ד אורב על האדם תמיד ללכדו במצודתו ח"ו בכל מיני תחבולות ורמאות וערמומיות שבעולם, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב. וצריכין לשום לב אל האמת תמיד, ולהסתכל היטב בכל דבר מה יצא מזה, כדי שלא יהיה נלכד ברשתו ח"ו. כי בוודאי בתחילה מתגבר הבע"ד מאד על האדם למונעו לגמרי מדרך החיים ח"ו, אך כשהאדם מתעורר קצת ורוצה לשוב לה', להתפלל או ללמוד וכיוצא, הוא מתפשט כנגדו ומונעו בכמה מניעות וחלישות ובלבולים בלי שיעור, עד שכמה פעמים גם כשמתפלל ולומד אין העבודה בשלימות כראוי, בפרט שכמה זמנים ועיתים מבלבל אותו לגמרי מחמת טירדת הפרנסה וכיוצא, ולא די לו בזה, כי אם עוד אורב עליו כאילו אפס תקוה ח"ו, כאילו א"א לו עוד להתקרב להשי"ת כראוי, מאחר שעוברים ימים ושנים ועדיין הוא רחוק כמו שהוא רחוק. ובאמת גם זה הוא תחבולות הבע"ד, וגם זהו בחינת מה שמבואר בהתורה הנ"ל שהבע"ד מתלבש את עצמו במצוות, שמכניס בלבו התרשלות וחלישות ע"י המצוות והיראה שלו שהוא מתלבש בהם כאילו הוא רוצה בתקנתו, ומוכיח אותו ע"י שהוא רחוק כ"כ, ובאמת כוונתו להרע למונעו ולהחלישו גם ממעט עבודתו שרוצה לעסוק בה. ע"כ כל מי שרוצה לכנוס בעבודת ה' צריך ליזהר מאד לאחוז בשניהם, בבחינת טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך וכו', דהיינו להיות זריז גדול מאד מאד בעבודתו יתברך, ואת כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה בזריזות גדול דבר יום ביומו, ולא לדחות מיום ליום ח"ו וכנ"ל. ואעפ"כ צריך להמתין הרבה הרבה, שאפילו כשרואה שאין עבודתו בשלימות, ואפילו אם לפעמים אינו יכול לעשות כלל, אעפ"כ ימתין ויצפה לישועת ה'. (...) כי אפילו מי שזוכה לעבודת ה' כראוי ועוסק הרבה בתורה ותפלה ומעשים טובים, צריך ג"כ להמתין הרבה עד שיזכה לשלימות כראוי, כי עיקר תכלית העבודה הוא להכיר אותו יתברך, כמו שאיתא בזהר הקדוש, בגין דישתמודעין ליה, ולזה צריכין להמתין הרבה. אך לא היה לנו כח להמתין כ"כ, כי כפי הנקודה טובה שבלב כל אחד מישראל, הוא בוער ומתלהב מאד להיכלל בו יתברך ולדבקה בו, ע"כ ברחמיו נתן לנו את התורה הקדושה, כי היא חיינו ואורך ימינו, כי ע"י התורה יש לנו במה להחיות עצמנו כל הימים אשר אנו ממתינים לישועתו להיכלל בו יתברך בשלימות, כי התורה היא אחדותו יתברך, וע"י התורה בעצמה אנו זוכין לבוא אל התכלית האמיתי לדבקה בו יתברך. אך גם מי שאין עבודתו בשלימות, ואפילו אם נדמה לו שעדיין הוא רחוק לגמרי, ואפילו אם הוא באמת כך, אעפ"כ צריך להמתין ולצפות לישועתו ולהחיות את עצמו בתוך כך בכל מה שיוכל, פעם בתורה, פעם בתפלה, פעם בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו, פעם בשיחה עם חבירו או רבו, פעם בעשיית איזה מצווה וגמילות חסד, פעם ברצון וכיסופין והשתוקקות, שזה העיקר, כמבואר בדבריו ז"ל שעיקר הוא הרצון וכו' ובתוך כך לומדין כאילו לומדין ומתפללין כאילו וכו'.
וכן כתב בביאה"ל (א, ה) בזה"ל: וכי מי לנו גדול בכל המצוות שמצד היצה"ר, כמצות ההריסה בתבערת התלהבות הלב לעבודת השי"ת בעצמו, ויש בזה אופנים שונים. כי בזאת ההריסה, הורס האדם גם בדעתו יותר מדאי.

[bjni]

@יאשע-הלברשטאם כתב:

@ברוך-מאן
לא מכיר מראי מקומות
אבל מצרף לך את מה שיש בטור נח"נ של פאר הליקוטים
לסיכום, גם בליקו"ה וגם בביאוה"ל, מתלבש במצוות זה ריבוי אור:
מתלבש עצמו במצות.
ואיתא בזה בליקו"ה (חו״מ מתנה ד, יג)

אולי לזה כוונתך (הדגשתי את הקשור למאמר)

. וְזֶהוּ: וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא - כִּי בֶּאֱמֶת הַתּוֹרָה שֶׁמֻּנַּחַת בַּגָּלוּת בַּכֹּחַ הַמְּדַמֶּה, הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ קְדוֹשָׁה וּטְהוֹרָה מְאֹד, וְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ חוֹמֵל עַל עַמּוֹ, וְכָל זְמַן שֶׁאֵין זוֹכִין לִמְצֹא נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁהוּא מַנְהִיג הָאֲמִתִּי אֲזַי הַתּוֹרָה בְּעַצְמָהּ מַנְהֶגֶת אֶת יִשְׂרָאֵל.

עוד מאותו מקום

עַל־כֵּן נִקְרָא לָבָן, כִּי דַּרְכּוֹ תָּמִיד לְהִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אַדְמוֹ"ר זַ"ל (בְּסִימָן א') עַל מַאֲמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה 'וּמִתְחַזֵּי כִּי צוּצִיתָא דְּנוּרָא חִוָּרָא בְּרֵישֵׁיהּ וְכוּ''. כִּי מַכְנִיס בַּלֵּב שֶׁמִּצְוָה גְּדוֹלָה לַחֲלֹק עָלָיו א
וְזֶה כְּלַל כָּל הַפָּרָשָׁה שֶׁמְּדַבֶּרֶת אַחַר־כָּךְ, אֵיךְ לָקַח וְהוֹצִיא יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וְלֵאָה מִבֵּית לָבָן וְהוֹלִיד מֵהֶם כָּל שְׁנֵים־עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ, **הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב, בְּחִינַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בֵּרֵר אֶת כָּל הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת 'אֵשֶׁת־חַיִל', בְּחִינַת רָחֵל וְלֵאָה - בֵּרֵר הַכֹּל מִבֵּית לָבָן מֵאֲחִיזַת הַמְּדַמֶּה וְעַל־יְדֵי־זֶה הוֹלִיד שִׁבְטֵי יָהּ, כִּי עִקַּר קִיּוּם יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי־זֶה, וְעַל־יְדֵי־זֶה הוֹצִיא כָּל הַצֹּאן מִבֵּית לָבָן שֶׁהֵם עֶדְרֵי צֹאן קָדָשִׁים, כִּי הוֹצִיא כֻּלָּם מִגָּלוּת הַמְּדַמֶּה וֶהֱשִׁיבָם אֶל הָאֱמֶת, כִּי יַעֲקֹב בְּחִינַת עֶצֶם הָאֱמֶת, בְּחִינַת (מִיכָה ז, כ): "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב", כַּנַּ"ל: **

[יאשע הלברשטאם]

@bjni
לא כל כך
איי אם סורי
בהלכות פקדון, שהיא "ה"הלכה של תורה א'
המסר המרכזי הוא ריבוי אור
זה הכוונה מתלבש במצוות
וזה מתחבר מאוד יפה לתורה עם כמה וכמה קשרים וקשרורים

[לית ליה מגרמא]

@נחום-בקר כתב:

@יהושע-קליין בפשט הפשוט של תורה לשמה שהוא לשם - ה', זה מקביל ממש לתורה שנותנת כח לנו"ן שהיא בחינת מלכות בחינת ה'. (להעזר בכלל יח).

כמה פעמים הוזכרו בדיונים פה שהמלכות היא בחי' מלכות ה' ואין לזה מקור בתורה, אלא להפך מובא שהבחי' של המלכות היא 'לית לה מגרמא כלום'.
ולגבי כלל יח צריך להיזהר שגם לא יהיה נעשה אצלו בהגלות לבו דהיינו שמחפש למצא את ההקדמות שלו בתורה של רבינו.
מכיון שגם לפי כלל יח המלכות יכולה להיות בהרבה בחי' ולאו דווקא כמו שפרשת את זה.

[לית ליה מגרמא]

@יהושע-קליין כתב:

@לית-ליה-מגרמא
אני רק מנסה להבין מה ההכרח הגמור מתוך התורה א] שעסק התורה זה כמו מצוות שהיצר הרע מתלבש בהם? ב] וכן מה שכתבת על הפסוק ופושעים יכשלו בם, הפירוש הפשוט ברש"י על הפסוק ופושעים יכשלו בם - לא שהם נכשלו כאשר הם הלכו בדרכי ה', אלא הם נכשלו משום שהם לא הלכו בם, כלומר לא עסקו בתורה, בוודאי לא באופן של עסק התורה המדובר בתורה א'.

אני יכול להבין שיש כאן שאלה שכואבת עד אימה, שאלה אחרת לגמרי.
אם לימוד התורה מעלה את החן, והרי כלל ישראל עוסקים כל כך הרבה שנים בתורה, אז איך יכול להיות שהחן שלנו כל כך נפול?
אפשר לענות כל מיני תשובות, אפשר לסגנן את השאלה בכל מיני צורות אחרות, אבל בתכלס השאלה כואבת, מישהו שותף לכאב???

ההכרח מתוך התורה הוא כך:
כִּי הַיֵּצֶר הָרָע רוֹצֶה לְהַטְבִּיעַ וּלְהַשְׁפִּיל, חַס וְשָׁלוֹם, בְּחִינַת הַחֵן וְהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה - היינו את הבחי' שאין להם מעצמם כלום, ולהתגבר אצליהם בהתגלות לבם שהוא מה שיש להם מעצמם.
ואם כל התחזקות המלכות הנ''ל היא דווקא על ידי עסק התורה בכח, בודאי שהיצה''ר הרוצה להטביעה, הוא נלחם דווקא בעסק התורה שיהיה בבחי' התגלות לבו ושלא יהיה בכח.
ולכן השאלה שלך כואבת ונכונה, שבודאי עסקנו בתורה אינו בכח, וכמו שרבינו מעיד על זה שעכשיו עיקר החן אינו אצל ישראל.
ופשט הפסוק שהפושעים נופלים ע''י עסק התורה הוא לפי המצודות.