למעבר לתורה ד' לחצו כאן
האם יש הבדל בין פשט מוכרח מקשרי המאמר, לסברה שאינה מוכרחת?
-
וכמובן שיש עוד מה לדון, וטוב שפתחת על זה אשכול ספציפי. שהלומדים יעזרו בעניין
-
כוונתי לשאול בעניין האסמכתאות, מה יעשה במקום שהפשט והדרש שבאסמכתאות אינם עולים בקנה א' כמו שמובא בשיחת רבינו ומובא בחיי מוהר''ן סימן רפ''ז
שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ בְּחֹרֶף תקס"ג בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת שֶׁאָמַר שֶׁיּוֹדֵעַ שָׁרְשֵׁי הַתּוֹרָה מִמָּקוֹם שֶׁהַתּוֹרָה הַקָּדוֹשָׁה בָּאָה. כִּי יֵשׁ שָׁרְשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַתּוֹרָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ כְּלָל בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה, וְיֵשׁ שֶׁהִיא בִּבְחִינַת אַסְמַכְתָּא שֶׁהִיא רַק בְּדֶרֶךְ אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא נִסְמָךְ עַל הַמִּקְרָא, מֵחֲמַת שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ וּמְרוֹמָם מְאֹד:
גם שמעתי שהסמכתא פרושו 'סמיכה' הינו שהעניין נסמך על המקרא כמו שסומכין על איזה דבר, וכשסומכין על איזה דבר בודאי הסומך גדול מהנסמך, והוא כנ''ל, והבן.ועוד מובא בעניין זה בסימן שס''א
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר כְּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹרוֹת בְּלִי לְבוּשִׁים. פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלְבִּישׁ אוֹתָהּ בְּשׁוּם לְבוּשׁ. וְאָמַר קְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא, שֶׁסּוֹמֵךְ הַתּוֹרָה עַל הַמִּקְרָא כְּמוֹ שֶׁסּוֹמְכִין עַל אֵיזֶה דָּבָר וְכוּ' כֵּן הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ גָּבוֹהַּ מְאֹד, עַד שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְלַבֵּשׁ כִּי אִם דֶּרֶךְ אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא, וְהָבֵן:
וְאָמַר שֶׁמַּה שֶּׁמִּתְיַגֵּעַ כָּל כָּךְ קֹדֶם הַתּוֹרָה הוּא מֵחֲמַת שֶׁקָּשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהוֹרִיד הַשָּגוֹת הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ בִּלְבוּשִׁים וְדִבּוּרִים שֶׁיּוּכַל לְאָמְרָהּ וּלְגַלּוֹתָהּ, עַל כֵּן צָרִיךְ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת לָזֶה. וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה כִּי דַּרְכּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה קֹדֶם הַתּוֹרָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עִמָּנוּ כְּמוֹ שָׁעָה וּשְׁתַּיִם וְהָיָה מִתְיַגֵּעַ מְאֹד בְּכַמָּה תְּנוּעוֹת וּגְנִיחוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּשַׁב בִּשְׁתִיקָה הָיָה נִכָּר מִתְּנוּעוֹתָיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד. וְאַחַר כָּךְ פָּתַח פִּיו וְהִתְחִיל לוֹמַר: -
כוונתי לשאול בעניין האסמכתאות, מה יעשה במקום שהפשט והדרש שבאסמכתאות אינם עולים בקנה א' כמו שמובא בשיחת רבינו ומובא בחיי מוהר''ן סימן רפ''ז
שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ בְּחֹרֶף תקס"ג בִּתְחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת שֶׁאָמַר שֶׁיּוֹדֵעַ שָׁרְשֵׁי הַתּוֹרָה מִמָּקוֹם שֶׁהַתּוֹרָה הַקָּדוֹשָׁה בָּאָה. כִּי יֵשׁ שָׁרְשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מֵהַתּוֹרָה שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַתּוֹרָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ כְּלָל בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה, וְיֵשׁ שֶׁהִיא בִּבְחִינַת אַסְמַכְתָּא שֶׁהִיא רַק בְּדֶרֶךְ אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא נִסְמָךְ עַל הַמִּקְרָא, מֵחֲמַת שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ וּמְרוֹמָם מְאֹד:
גם שמעתי שהסמכתא פרושו 'סמיכה' הינו שהעניין נסמך על המקרא כמו שסומכין על איזה דבר, וכשסומכין על איזה דבר בודאי הסומך גדול מהנסמך, והוא כנ''ל, והבן.ועוד מובא בעניין זה בסימן שס''א
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר כְּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹרוֹת בְּלִי לְבוּשִׁים. פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלְבִּישׁ אוֹתָהּ בְּשׁוּם לְבוּשׁ. וְאָמַר קְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא, שֶׁסּוֹמֵךְ הַתּוֹרָה עַל הַמִּקְרָא כְּמוֹ שֶׁסּוֹמְכִין עַל אֵיזֶה דָּבָר וְכוּ' כֵּן הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ גָּבוֹהַּ מְאֹד, עַד שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְלַבֵּשׁ כִּי אִם דֶּרֶךְ אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא, וְהָבֵן:
וְאָמַר שֶׁמַּה שֶּׁמִּתְיַגֵּעַ כָּל כָּךְ קֹדֶם הַתּוֹרָה הוּא מֵחֲמַת שֶׁקָּשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהוֹרִיד הַשָּגוֹת הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ בִּלְבוּשִׁים וְדִבּוּרִים שֶׁיּוּכַל לְאָמְרָהּ וּלְגַלּוֹתָהּ, עַל כֵּן צָרִיךְ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת לָזֶה. וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה כִּי דַּרְכּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה קֹדֶם הַתּוֹרָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עִמָּנוּ כְּמוֹ שָׁעָה וּשְׁתַּיִם וְהָיָה מִתְיַגֵּעַ מְאֹד בְּכַמָּה תְּנוּעוֹת וּגְנִיחוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּשַׁב בִּשְׁתִיקָה הָיָה נִכָּר מִתְּנוּעוֹתָיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד. וְאַחַר כָּךְ פָּתַח פִּיו וְהִתְחִיל לוֹמַר:@פשטן-מושבע אתה בעצם שואל על כלל י"א - שהפסוקים ומאמרי חז"ל צריכים להסתדר עם הפשט הפשוט, מה עושים כשזה לא נראה כך.
קודם כל צריכים לדעת שזה לא מחייב שהם ממש אותו דבר, הרבה פעמים רואים שר"א לומד ע"פ כלל זה, שאחד מביא את השני כלומר הם שתי דברים נפרדים אבל לבסוף נקשרים.
ולפעמים זה - בזה לעומת זה.וראיתי שהר' פלג בספרו באר לחי רואי אכן מדייק בדברי ר"א שאומר זאת על "ברובם ככולם מהמקראות ומאמרי חז"ל"
ומביא את מה שאתה טוען שלפעמים רבינו אמר בדרך אסמכתא.אבל אל לנו להסיק מסקנות מיד, ר"א בעצמו אומר בסוף הכלל שם "ויש שלא נראה חיבורם.... מקוצר דעת המשיג ועומק המושג"
-
האם יש הבדל בין פשט מוכרח מקשרי המאמר, לסברה שאינה מוכרחת, ואם כן, אז מה ההבדל בין דרש ממקומות או תורות אחרים, לדרש שנעשה 'מיניה וביה' בתוך האסמכתאות שמביא רבינו לדבריו.
האם יש הבדל בין פשט מוכרח מקשרי המאמר, לסברה שאינה מוכרחת, ואם כן, אז מה ההבדל בין דרש ממקומות או תורות אחרים, לדרש שנעשה 'מיניה וביה' בתוך האסמכתאות שמביא רבינו לדבריו.
נ"ל שגם בתוך האסמכתאות יש חילוק אם דורש את השגת התורה ע"פ האסמכתא, (היינו ע"פ סביבות הפסוקים) שזה דרש גמור, או שאחר שנבנתה התורה ע"פ קשריה מביא סייעתא מהאסמכתאות, וכן לפני זה יוכלו על ידם לדעת כיוון מה לחפש בתורה, אבל לא לבנות על פיהם את התורה.
-
ואם אני דורש לא מסביבות הפסוקים שבאסמכתא, אלא את פשט האסמכתא עצמו, כגון מה שרבינו מביא במשל התינוק 'גם אנו רואים בחוש, שכשהתינוק עוסק בדברי שטות שלו וכו'. ולדרוש 'מיניה וביה' שדברי השטות הם של הטפשאי שמפרידים בין הצדיק לתורה, וכמו שמובא בהשגה 'שעיקר התורה הם הת''ח', ומסמיך לדבריו את מאמר חז''ל - 'כמה טפשאי אנשי דקיימא מקמי ס''ת ולא קיימי מקמי צורבא מדרבנן.
וזה דוגמא ללימוד מפשט האסמכתא וללמוד ממנו להשגה עצמה, שרבינו לא דיבר שם על הטפשאי, אלא 'רק' הביא ראיה לעניין זה שעיקר התורה הם הת''ח. -
ויש מקומות בהם נראה שרבינו בכלל לא למד את הראיה כפשוטה, אלא דרש וסרס אותה, כגון בתורה א' מביא ראיה שהחכמה היא ראשית כמו שכתוב 'ראשית חכמה וכו' ופשט הפסוק 'ראשית חכמה יראת ה' הפוך לכאורה שהחכמה היא אינה ראשית אלא היראה.
וכמו בתורה נ''ב שפשט מאמר חז''ל הנעור בלילה הוא שלילי, ורבינו דורשו לטובה.
אז השאלה האם גם במקרה כזה צריך ללמוד את האסמכתא כפשוטה, 'ולעקם' את ההשגה, או שההשגה היא הגבוהה יותר וממילא מי שתעקם זו האסמכתא [שהרי זו תפקידה להיות עזר וסמך להשגה ולא להפך לפי המובא לעיל מחיי מוהר''ן] -
ואם אני דורש לא מסביבות הפסוקים שבאסמכתא, אלא את פשט האסמכתא עצמו, כגון מה שרבינו מביא במשל התינוק 'גם אנו רואים בחוש, שכשהתינוק עוסק בדברי שטות שלו וכו'. ולדרוש 'מיניה וביה' שדברי השטות הם של הטפשאי שמפרידים בין הצדיק לתורה, וכמו שמובא בהשגה 'שעיקר התורה הם הת''ח', ומסמיך לדבריו את מאמר חז''ל - 'כמה טפשאי אנשי דקיימא מקמי ס''ת ולא קיימי מקמי צורבא מדרבנן.
וזה דוגמא ללימוד מפשט האסמכתא וללמוד ממנו להשגה עצמה, שרבינו לא דיבר שם על הטפשאי, אלא 'רק' הביא ראיה לעניין זה שעיקר התורה הם הת''ח.@פשטן-מושבע
הקשרים בלשונות בתורה כמו טיפשאי ושטות בוודאי שהם קשרים חזקים אם אנו מאמינים שכל מילה של רבינו מדוייקים בתכלית (כלל ב')על השאלה שלך בהניעור בלילה, בא' האשכולות @ברוך-מאן כתב על זה לא זוכר איפה.
-
ויש מקומות בהם נראה שרבינו בכלל לא למד את הראיה כפשוטה, אלא דרש וסרס אותה, כגון בתורה א' מביא ראיה שהחכמה היא ראשית כמו שכתוב 'ראשית חכמה וכו' ופשט הפסוק 'ראשית חכמה יראת ה' הפוך לכאורה שהחכמה היא אינה ראשית אלא היראה.
וכמו בתורה נ''ב שפשט מאמר חז''ל הנעור בלילה הוא שלילי, ורבינו דורשו לטובה.
אז השאלה האם גם במקרה כזה צריך ללמוד את האסמכתא כפשוטה, 'ולעקם' את ההשגה, או שההשגה היא הגבוהה יותר וממילא מי שתעקם זו האסמכתא [שהרי זו תפקידה להיות עזר וסמך להשגה ולא להפך לפי המובא לעיל מחיי מוהר''ן]ויש מקומות בהם נראה שרבינו בכלל לא למד את הראיה כפשוטה, אלא דרש וסרס אותה, כגון בתורה א' מביא ראיה שהחכמה היא ראשית כמו שכתוב 'ראשית חכמה וכו' ופשט הפסוק 'ראשית חכמה יראת ה' הפוך לכאורה שהחכמה היא אינה ראשית אלא היראה.
ברור שההשגה דוחה את הפשט, רק אחרי הבנת עומק ההשגה, עפ"ר פשט האסמכתא יוכל להסתדר עם ההשגה.
ולגבי מה שכתבת על תורה א', ביאר זאת בביאה"ל. -
@פשטן-מושבע
הקשרים בלשונות בתורה כמו טיפשאי ושטות בוודאי שהם קשרים חזקים אם אנו מאמינים שכל מילה של רבינו מדוייקים בתכלית (כלל ב')על השאלה שלך בהניעור בלילה, בא' האשכולות @ברוך-מאן כתב על זה לא זוכר איפה.
הקשרים בלשונות בתורה כמו טיפשאי ושטות בוודאי שהם קשרים חזקים אם אנו מאמינים שכל מילה של רבינו מדוייקים בתכלית (כלל ב')
זה בדיוק ברור שבו אנו עוסקים, האם הלימוד צריך להיות מוכרח בפשט, או שאפשר לסבור ולדרוש מתוך התורה עצמה, בבחי' גזירה שווה שלא קיבלה מרבו שזה מדמה פגום (עיין בסוף תורה נ''ד). ותומר לי אתה איפה יש מהלך כל שהוא במאמר [הכוונה בהשגה עצמה ולא באסמכתאות], שבו רבינו עוסק בעניין זה שיש אנשים שיונקים מהתורה של הצדיק, ובצדיק עצמו אינם מאמינים, ןזה אותה בחי' של תאוות רעות שנמשכים מיסוד הצומח [ואז נאמר שזה גזירה שווה שקיבלה מרבו שהוא תיקון המדמה כמבואר שם].
ועוד מניין לך לדמות שהדיוק בדברי רבינו 'דברי שטות' הוא מקושר ל'טפשאי' אולי הוא מדויק מתוך הפשט בדרך שונה.
ויפה ענה לך 'שפחה על הים' שההשגה [שדברי שטות הם בחי' תאוות רעות], דוחה את פשט ההסמכתא, שהוא בחי' הטפשאי דקיימי וכו' -
ועוד קשה על דבריו, שאם כל פגמו הוא, שיונק מתורת הצדיק אבל אינו מאמין בו, כיצד תעשה התקנה לזה על ידי שרואה את הצדיק שהוא בחי' התקשרות והתקרבות אליו, שהרי אינו מאמין בו, ונפל פיתא בבירא לפי דעתך.
-
ואם הדימוי של 'דברי שטות' ל'טפשאי' הוא קשר חזק, תתן דוגמה מהו למשל קשר חלש שממנו אתה פחות אוחז
-
טיפשאי ושטות הם הפך הדעת שהוא היסוד בתורה.
כל המטרה היא לקבל דעת מהצדיק עד שידע שכל מאורעותיו וכו' וכמובא בהמשך שדורו הדבוקים למשה רבינו ראוי להם לדעת וכו'- כאן רבינו מוסיף את עניין הדביקות לצדיק שהוא ממש עניין ההתקרבות והתקשרות לצדיק המגביל לראיית פניו. נמצא שע"י ראיית פני הצדיק זוכים לדעת הפך הדברי שטות.
אמנם עדיין לא לדעת השלימה אלא עכ"פ לזריקת הדברי שטות.
[בהקשר להנ"ל, עיין בהלכות שלוחין א': "וְעַל כֵּן אֵין קָטָן עוֹשֶֹה שָׁלִיחַ וְלֹא נַעֲשֶֹה שָׁלִיחַ, כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר, שֶׁבְּחִינַת כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב, הוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה הַדַּעַת. וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב כַּמּוּבָא בִּתְחִלַּת מַאֲמָר אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ (סִימָן ד'), עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן הַקָּטָן שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ שָׁלֵם עֲדַיִן, עַל כֵּן אֵין לוֹ דִּין שְׁלִיחוּת, כִּי עִקַּר דִּין שְׁלִיחוּת עַל יְדֵי בְּחִינַת הָאַחְדוּת שֶׁהוּא תָּלוּי בְּדַעַת כַּנַּ"ל.]
- כאן רבינו מוסיף את עניין הדביקות לצדיק שהוא ממש עניין ההתקרבות והתקשרות לצדיק המגביל לראיית פניו. נמצא שע"י ראיית פני הצדיק זוכים לדעת הפך הדברי שטות.
-
טיפשאי ושטות הם הפך הדעת שהוא היסוד בתורה.
כל המטרה היא לקבל דעת מהצדיק עד שידע שכל מאורעותיו וכו' וכמובא בהמשך שדורו הדבוקים למשה רבינו ראוי להם לדעת וכו'- כאן רבינו מוסיף את עניין הדביקות לצדיק שהוא ממש עניין ההתקרבות והתקשרות לצדיק המגביל לראיית פניו. נמצא שע"י ראיית פני הצדיק זוכים לדעת הפך הדברי שטות.
אמנם עדיין לא לדעת השלימה אלא עכ"פ לזריקת הדברי שטות.
[בהקשר להנ"ל, עיין בהלכות שלוחין א': "וְעַל כֵּן אֵין קָטָן עוֹשֶֹה שָׁלִיחַ וְלֹא נַעֲשֶֹה שָׁלִיחַ, כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר, שֶׁבְּחִינַת כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב, הוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה הַדַּעַת. וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב כַּמּוּבָא בִּתְחִלַּת מַאֲמָר אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ (סִימָן ד'), עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן הַקָּטָן שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ שָׁלֵם עֲדַיִן, עַל כֵּן אֵין לוֹ דִּין שְׁלִיחוּת, כִּי עִקַּר דִּין שְׁלִיחוּת עַל יְדֵי בְּחִינַת הָאַחְדוּת שֶׁהוּא תָּלוּי בְּדַעַת כַּנַּ"ל.]
@חבר-אני אם תוכל בבקשה לתרץ את שאלות שהקשתי, או לומר על מה זה בדיוק מתרץ אשמח מאד.
נ.ב לא לתרץ דברים שאני מסכים עליהם כי מפורשים הם [כגון ששטות היא הפך הדעת], כאילו איני מסכים עליהם או שאיני יודע אותם, אלא תביא ראיה שהטפשאי שמובאים בראיה לכך שעיקר התורה הם ת''ח, הם הם התינוקות העוסקים בדברי שטות [בחי' תאוות רעות], וכל תקנתם היא על ידי ראיית פני הצדיק שהיא בחי' התקשרות והתקרבות אליו [כפי שכתבת אתה בתשובה ל'לית ליה מגרמה' באשכול 'פשט בלבד'] - כאן רבינו מוסיף את עניין הדביקות לצדיק שהוא ממש עניין ההתקרבות והתקשרות לצדיק המגביל לראיית פניו. נמצא שע"י ראיית פני הצדיק זוכים לדעת הפך הדברי שטות.
-
טיפשאי ושטות הם הפך הדעת שהוא היסוד בתורה.
כל המטרה היא לקבל דעת מהצדיק עד שידע שכל מאורעותיו וכו' וכמובא בהמשך שדורו הדבוקים למשה רבינו ראוי להם לדעת וכו'- כאן רבינו מוסיף את עניין הדביקות לצדיק שהוא ממש עניין ההתקרבות והתקשרות לצדיק המגביל לראיית פניו. נמצא שע"י ראיית פני הצדיק זוכים לדעת הפך הדברי שטות.
אמנם עדיין לא לדעת השלימה אלא עכ"פ לזריקת הדברי שטות.
[בהקשר להנ"ל, עיין בהלכות שלוחין א': "וְעַל כֵּן אֵין קָטָן עוֹשֶֹה שָׁלִיחַ וְלֹא נַעֲשֶֹה שָׁלִיחַ, כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר, שֶׁבְּחִינַת כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב, הוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה הַדַּעַת. וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב כַּמּוּבָא בִּתְחִלַּת מַאֲמָר אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ (סִימָן ד'), עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן הַקָּטָן שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ שָׁלֵם עֲדַיִן, עַל כֵּן אֵין לוֹ דִּין שְׁלִיחוּת, כִּי עִקַּר דִּין שְׁלִיחוּת עַל יְדֵי בְּחִינַת הָאַחְדוּת שֶׁהוּא תָּלוּי בְּדַעַת כַּנַּ"ל.]
[בהקשר להנ"ל, עיין בהלכות שלוחין א': "וְעַל כֵּן אֵין קָטָן עוֹשֶֹה שָׁלִיחַ וְלֹא נַעֲשֶֹה שָׁלִיחַ, כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר, שֶׁבְּחִינַת כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב, הוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה הַדַּעַת. וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב כַּמּוּבָא בִּתְחִלַּת מַאֲמָר אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ (סִימָן ד'), עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן הַקָּטָן שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ שָׁלֵם עֲדַיִן, עַל כֵּן אֵין לוֹ דִּין שְׁלִיחוּת, כִּי עִקַּר דִּין שְׁלִיחוּת עַל יְדֵי בְּחִינַת הָאַחְדוּת שֶׁהוּא תָּלוּי בְּדַעַת כַּנַּ"ל.]
הר"מ בישיבה היה מסביר גדרי קטן ע"פ המבואר כאן.
(אינו "ברסלבר" רק למד את הספרים) - כאן רבינו מוסיף את עניין הדביקות לצדיק שהוא ממש עניין ההתקרבות והתקשרות לצדיק המגביל לראיית פניו. נמצא שע"י ראיית פני הצדיק זוכים לדעת הפך הדברי שטות.
-
@חבר-אני אם תוכל בבקשה לתרץ את שאלות שהקשתי, או לומר על מה זה בדיוק מתרץ אשמח מאד.
נ.ב לא לתרץ דברים שאני מסכים עליהם כי מפורשים הם [כגון ששטות היא הפך הדעת], כאילו איני מסכים עליהם או שאיני יודע אותם, אלא תביא ראיה שהטפשאי שמובאים בראיה לכך שעיקר התורה הם ת''ח, הם הם התינוקות העוסקים בדברי שטות [בחי' תאוות רעות], וכל תקנתם היא על ידי ראיית פני הצדיק שהיא בחי' התקשרות והתקרבות אליו [כפי שכתבת אתה בתשובה ל'לית ליה מגרמה' באשכול 'פשט בלבד']@לית-ליה-מגרמא כדאי לפתוח את הגמ' על כמה טפשאי וכו' ללמוד בתמימות, ולראות אם זה קשור.
-
@לית-ליה-מגרמא כדאי לפתוח את הגמ' על כמה טפשאי וכו' ללמוד בתמימות, ולראות אם זה קשור.
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות