@נחום-בקר כתב:

כדאי לפתוח את הגמ' על כמה טפשאי

נכון מאוד!
טיפשאי הוא אחד שהלך אחר תאוותיו ועבר עבירה והוא מקבל ל"ט מלקות במקום 40
והוא לא יודע לומר תודה לת"ח שהפחית לו מכה אחת

@חבר-אני כתב:

[בהקשר להנ"ל, עיין בהלכות שלוחין א': "וְעַל כֵּן אֵין קָטָן עוֹשֶֹה שָׁלִיחַ וְלֹא נַעֲשֶֹה שָׁלִיחַ, כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר, שֶׁבְּחִינַת כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב, הוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה הַדַּעַת. וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב כַּמּוּבָא בִּתְחִלַּת מַאֲמָר אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ (סִימָן ד'), עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן הַקָּטָן שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ שָׁלֵם עֲדַיִן, עַל כֵּן אֵין לוֹ דִּין שְׁלִיחוּת, כִּי עִקַּר דִּין שְׁלִיחוּת עַל יְדֵי בְּחִינַת הָאַחְדוּת שֶׁהוּא תָּלוּי בְּדַעַת כַּנַּ"ל.]

הר"מ בישיבה היה מסביר גדרי קטן ע"פ המבואר כאן.
(אינו "ברסלבר" רק למד את הספרים)

• כאן רבינו מוסיף את עניין הדביקות לצדיק שהוא ממש עניין ההתקרבות והתקשרות לצדיק המגביל לראיית פניו. נמצא שע"י ראיית פני הצדיק זוכים לדעת הפך הדברי שטות.
  אמנם עדיין לא לדעת השלימה אלא עכ"פ לזריקת הדברי שטות.

[בהקשר להנ"ל, עיין בהלכות שלוחין א': "וְעַל כֵּן אֵין קָטָן עוֹשֶֹה שָׁלִיחַ וְלֹא נַעֲשֶֹה שָׁלִיחַ, כִּי אִיתָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ, נֵרוֹ יָאִיר, שֶׁבְּחִינַת כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב, הוּא שְׁלֵמוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה הַדַּעַת. וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב כַּמּוּבָא בִּתְחִלַּת מַאֲמָר אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ (סִימָן ד'), עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן הַקָּטָן שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ שָׁלֵם עֲדַיִן, עַל כֵּן אֵין לוֹ דִּין שְׁלִיחוּת, כִּי עִקַּר דִּין שְׁלִיחוּת עַל יְדֵי בְּחִינַת הָאַחְדוּת שֶׁהוּא תָּלוּי בְּדַעַת כַּנַּ"ל.]

@חבר-אני כתב:

הקשרים בלשונות בתורה כמו טיפשאי ושטות בוודאי שהם קשרים חזקים אם אנו מאמינים שכל מילה של רבינו מדוייקים בתכלית (כלל ב')

זה בדיוק ברור שבו אנו עוסקים, האם הלימוד צריך להיות מוכרח בפשט, או שאפשר לסבור ולדרוש מתוך התורה עצמה, בבחי' גזירה שווה שלא קיבלה מרבו שזה מדמה פגום (עיין בסוף תורה נ''ד). ותומר לי אתה איפה יש מהלך כל שהוא במאמר [הכוונה בהשגה עצמה ולא באסמכתאות], שבו רבינו עוסק בעניין זה שיש אנשים שיונקים מהתורה של הצדיק, ובצדיק עצמו אינם מאמינים, ןזה אותה בחי' של תאוות רעות שנמשכים מיסוד הצומח [ואז נאמר שזה גזירה שווה שקיבלה מרבו שהוא תיקון המדמה כמבואר שם].
ועוד מניין לך לדמות שהדיוק בדברי רבינו 'דברי שטות' הוא מקושר ל'טפשאי' אולי הוא מדויק מתוך הפשט בדרך שונה.
ויפה ענה לך 'שפחה על הים' שההשגה [שדברי שטות הם בחי' תאוות רעות], דוחה את פשט ההסמכתא, שהוא בחי' הטפשאי דקיימי וכו'

@פשטן-מושבע כתב:

ויש מקומות בהם נראה שרבינו בכלל לא למד את הראיה כפשוטה, אלא דרש וסרס אותה, כגון בתורה א' מביא ראיה שהחכמה היא ראשית כמו שכתוב 'ראשית חכמה וכו' ופשט הפסוק 'ראשית חכמה יראת ה' הפוך לכאורה שהחכמה היא אינה ראשית אלא היראה.

ברור שההשגה דוחה את הפשט, רק אחרי הבנת עומק ההשגה, עפ"ר פשט האסמכתא יוכל להסתדר עם ההשגה.
ולגבי מה שכתבת על תורה א', ביאר זאת בביאה"ל.

על השאלה שלך בהניעור בלילה, בא' האשכולות @ברוך-מאן כתב על זה לא זוכר איפה.

@פשטן-מושבע כתב:

האם יש הבדל בין פשט מוכרח מקשרי המאמר, לסברה שאינה מוכרחת, ואם כן, אז מה ההבדל בין דרש ממקומות או תורות אחרים, לדרש שנעשה 'מיניה וביה' בתוך האסמכתאות שמביא רבינו לדבריו.

נ"ל שגם בתוך האסמכתאות יש חילוק אם דורש את השגת התורה ע"פ האסמכתא, (היינו ע"פ סביבות הפסוקים) שזה דרש גמור, או שאחר שנבנתה התורה ע"פ קשריה מביא סייעתא מהאסמכתאות, וכן לפני זה יוכלו על ידם לדעת כיוון מה לחפש בתורה, אבל לא לבנות על פיהם את התורה.

קודם כל צריכים לדעת שזה לא מחייב שהם ממש אותו דבר, הרבה פעמים רואים שר"א לומד ע"פ כלל זה, שאחד מביא את השני כלומר הם שתי דברים נפרדים אבל לבסוף נקשרים.
ולפעמים זה - בזה לעומת זה.

וראיתי שהר' פלג בספרו באר לחי רואי אכן מדייק בדברי ר"א שאומר זאת על "ברובם ככולם מהמקראות ומאמרי חז"ל"
ומביא את מה שאתה טוען שלפעמים רבינו אמר בדרך אסמכתא.

אבל אל לנו להסיק מסקנות מיד, ר"א בעצמו אומר בסוף הכלל שם "ויש שלא נראה חיבורם.... מקוצר דעת המשיג ועומק המושג"

ועוד מובא בעניין זה בסימן שס''א
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר כְּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹרוֹת בְּלִי לְבוּשִׁים. פֵּרוּשׁ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלְבִּישׁ אוֹתָהּ בְּשׁוּם לְבוּשׁ. וְאָמַר קְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא, שֶׁסּוֹמֵךְ הַתּוֹרָה עַל הַמִּקְרָא כְּמוֹ שֶׁסּוֹמְכִין עַל אֵיזֶה דָּבָר וְכוּ' כֵּן הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ גָּבוֹהַּ מְאֹד, עַד שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְלַבֵּשׁ כִּי אִם דֶּרֶךְ אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא, וְהָבֵן:‏
וְאָמַר שֶׁמַּה שֶּׁמִּתְיַגֵּעַ כָּל כָּךְ קֹדֶם הַתּוֹרָה הוּא מֵחֲמַת שֶׁקָּשֶׁה לוֹ מְאֹד לְהוֹרִיד הַשָּגוֹת הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ בִּלְבוּשִׁים וְדִבּוּרִים שֶׁיּוּכַל לְאָמְרָהּ וּלְגַלּוֹתָהּ, עַל כֵּן צָרִיךְ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת לָזֶה. וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה כִּי דַּרְכּוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה קֹדֶם הַתּוֹרָה שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עִמָּנוּ כְּמוֹ שָׁעָה וּשְׁתַּיִם וְהָיָה מִתְיַגֵּעַ מְאֹד בְּכַמָּה תְּנוּעוֹת וּגְנִיחוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּשַׁב בִּשְׁתִיקָה הָיָה נִכָּר מִתְּנוּעוֹתָיו שֶׁיֵּשׁ לוֹ יְגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד. וְאַחַר כָּךְ פָּתַח פִּיו וְהִתְחִיל לוֹמַר:‏

וראה עוד מה שדנו באשכולות בדרכי הלימוד. ולמשל כאן