טוב מאוד להשליך עצמו על השם יתברך

[איש היער]

טוֹב מְאֹד לְהַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִסְמֹךְ עָלָיו. וְדַרְכִּי, כְּשֶׁבָּא הַיּוֹם אֲנִי מוֹסֵר כָּל הַתְּנוּעוֹת שֶׁלִּי וְשֶׁל בָּנַי וְהַתְּלוּיִים בִּי עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזֶה טוֹב מְאֹד. גַּם אֲזַי אֵין צָרִיךְ לִדְאֹג וְלַחְשֹׁב כְּלָל אִם מִתְנַהֵג כָּרָאוּי אִם לָאו, מֵאַחַר שֶׁסּוֹמֵךְ עָלָיו יִתְבָּרַךְ. וְאִם הוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בְּעִנְיָן אַחֵר, הוּא מְרֻצֶּה לְהִתְנַהֵג בְּעִנְיָן אַחֵר, כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ.

וְכֵן כְּשֶׁמַּגִּיעַ שַׁבָּת אוֹ יוֹם־טוֹב אֲזַי אֲנִי מוֹסֵר כָּל הַהִתְנַהֲגוּת וְכָל הָעִנְיָנִים וְהַתְּנוּעוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַשַּׁבָּת אוֹ הַיּוֹם־טוֹב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. וַאֲזַי אֵיךְ שֶׁמִּתְנַהֵג בְּאוֹתוֹ הַשַּׁבָּת וְיוֹם־טוֹב שׁוּב אֵינוֹ חוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁשׁ כְּלָל שֶׁמָּא לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָה בְּהַנְהָגַת קְדֻשַּׁת אוֹתוֹ הַיּוֹם, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר מָסַר הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְסָמַךְ עָלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד:

מה הכוונה בזה? למה לא אכפת לי מה קורה? אין בחירה?

[נחום בקר]

@איש-היער יש בחירה, ואכפת לי מאד מה קורה.
ויש לי מחשבות, רצונות, תוכניות. ולא תמיד זה הולך.
ויתכן שאני טעיתי בבחירה.
ונותן לנו רבנו עצה, שקודם כל ישליך עצמו על השי"ת שרוצה לעשות כרצונו. וע"י שמבטל עצמו להשי"ת. אזי מסר עצמו להנהגת השי"ת. וממילא כיון שאין לו דעת עצמית, אלא רצון. כאשר השי"ת רוצה אחרת, הוא יוליך אותו בדרך אחרת, ובזה יבין האדם שמשמים הוא.
ועיין בכעין זה בתורה קמג לענין המקבל עצמה מחכמי הדור, שלפעמי העצה לא מועילה, ואזי ידע שמהשי"ת הוא. אך אם לא קבל עצה, יתכן שהוא הטעה את עצמו עיי"ש.

[חבר אני]

"וְהִנְנִי מַשְׁלִיךְ אֶת כָּל יְהָבִי עָלֶיךָ ה' אֱלֹקַי וֵאלֹקֵי אֲבוֹתַי, וַאֲנִי סוֹמֵךְ עַצְמִי עָלֶיךָ לְבַד, שֶׁאַתָּה תּוֹלִיכֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָאֱמֶת בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, בְּכָל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה, שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב וְל ֹא אָסוּר מֵרְצוֹנְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל, כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי בָּשָׂר וָדָם אֲנַחְנוּ, וְאִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְכַוֵּן בְּכָל עֵת רְצוֹנְךָ הַטּוֹב בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ עַל כֵּן עָזְרֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים שֶׁלּ ֹא יִהְיֶה שׁוּם כֹּחַ לְהַיֵּצֶר הָרָע וְהָרוּחַ שְׁטוּת וְהַשִּׁגָּעוֹן לְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתִּי עוֹד בְּשׁוּם בִּלְבּוּל בָּעוֹלָם כְּלָל, רַק אֶזְכֶּה לִסְמוֹךְ עָלֶיךָ לְבַד וְאַתָּה תְּרַחֵם עָלַי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, וְתוֹלִיכֵנִי וְתַדְרִיכֵנִי בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת תָּמִיד בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע, בְּאֹפֶן שֶׁכָּל מַעֲשַׂי וַעֲסָקַי וּתְנוּעוֹתַי כֻּלָּם, וְכָל הַתְּנוּעוֹת שֶׁל בָּנַי וְיוֹצְאֵי חֲלָצַי וְשֶׁל כָּל הַתְּלוּיִים בִּי, כֻּלָּם יִהְיוּ כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב לְבַד תָּמִיד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:" (ליקו"ת תפילה א')

בגלל שאנחנו בשר ודם וא"א שלא נטעה, ע"כ אנו מוסרים את תנועותינו להשי"ת שידריכנו בדרך האמת.
כך הבנתי מהתפילה הנ"ל. (לכאו' זה קשור שם ליצה"ר המתלבש במצוות, שלעמים אפשר כ"כ לטעות ומוכרחים למסור עצמינו להשי"ת)

[7272]

@איש-היער כתב:

מה הכוונה בזה? למה לא אכפת לי מה קורה? אין בחירה?

רבי נתן כותב בקיצור ליקוטי מוהרן ד' סעיף ו'

עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם רָצוֹן אַחֵר חוּץ מֵרָצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה מַלְכוּת לָאֻמּוֹת.
כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ רָצוֹן, רַק כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֵן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן וּבָנִים, הֵן לָאו חַס וְשָׁלוֹם, וְכֵן כָּל שְׁאַר הָרְצוֹנוֹת, לֹא יִרְצֶה רָצוֹן אַחֵר, רַק כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

ובתורה יב' תנינא

כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ, יוּכַל לִפֹּל בְּטָעוּתִים וּמִכְשׁוֹלוֹת רַבִּים, וְלָבוֹא לִידֵי רָעוֹת גְּדוֹלוֹת, חַס וְשָׁלוֹם. וְיֵשׁ שֶׁקִּלְקְלוּ הַרְבֵּה, כְּגוֹן הָרְשָׁעִים הַגְּדוֹלִים מְאֹד הַמְפֻרְסָמִים, שֶׁהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם, וְהַכֹּל הָיָה עַל־יְדֵי חָכְמָתָם וְשִׂכְלָם. וְעִקַּר הַיַּהֲדוּת הוּא רַק לֵילֵךְ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת, וּלְהִסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה, שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ, רַק אִם יֵשׁ בָּזֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲשֶׂה, וְאִם לָאו – לָאו, וַאֲזַי בְּוַדַּאי לֹא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם.

וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁנּוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לִסְפֵקוֹת, וְיֵשׁ שֶׁנְּפִילָתוֹ גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְלַן, שֶׁנּוֹפֵל לִסְפֵקוֹת וְהִרְהוּרִים, וּמְהַרְהֵר אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַנְּפִילָה וְהַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה.

[מאיר לב]

אולי אפשר להסביר זאת ע"פ התורה הזמנית:

עצם המושג להשליך, אומר שאני מוכן לשחרר את מה שכביכול תלוי בי.

בתורה ד' זה בחינה של דרך לא ידעו, אני משליך את הידיעה של הדרך, ובמקום דרך ישר, שאחריתה דרכי מוות, אני מוכן להשליך ולהתבטל לצדיק.

זה העבודה של ההשלכה.

אני מתפלל, לומד, עושה מצוות, ולמרות זאת בגדול זה לא אני, השלכתי את זה על ה' יתברך שיקח את זה למקום שבו הוא רוצה שזה יהיה.

כמובן שזה לא על חשבון העבודה הפשוטה של העשייה, אלא זה הנקודה העמוקה ביותר שלה, הלב של המצווה שהוא החיבור עם ה'. וחיבור אמיתי רק ה' יתברך יכול לעשות בשלימות, לכן אני משליך עליו.

בדיוק כך הוא גם בעניין של הרע, ברגע שנפלתי, נכשלתי, מעדתי - אם אני זה שמוביל, אני ייכנס למרה שחורה. אם לא התנהגתי בשבת ויו"ט כמו שרציתי אני יישבר מזה.

רק אם אני משחרר לגמרי, משתדל לעשות טוב ולעבוד את ה' בתמימות, ומשליך על ה' כל מה שאני עושה שיהיה הכל כרצונו, כי הרי זה מה שאני באמת רוצה - לא אפול לעולם לעצבות ויאוש.

[אוצרבלום]

שדיוהו לגודא
זרקא

[נחום בקר]

@מאיר-לב יש על נושא זה שיעור בספר ערבות נחל כמדומני על נושא אין שום יאוש בעולם. ועל המבואר בתורה כא שאין שלמות כי אם אצל השי"ת.

[בדרך]

@איש-היער כתב:

טוֹב מְאֹד לְהַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִסְמֹךְ עָלָיו. וְדַרְכִּי, כְּשֶׁבָּא הַיּוֹם אֲנִי מוֹסֵר כָּל הַתְּנוּעוֹת שֶׁלִּי וְשֶׁל בָּנַי וְהַתְּלוּיִים בִּי עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזֶה טוֹב מְאֹד. גַּם אֲזַי אֵין צָרִיךְ לִדְאֹג וְלַחְשֹׁב כְּלָל אִם מִתְנַהֵג כָּרָאוּי אִם לָאו, מֵאַחַר שֶׁסּוֹמֵךְ עָלָיו יִתְבָּרַךְ. וְאִם הוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בְּעִנְיָן אַחֵר, הוּא מְרֻצֶּה לְהִתְנַהֵג בְּעִנְיָן אַחֵר, כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ.

וְכֵן כְּשֶׁמַּגִּיעַ שַׁבָּת אוֹ יוֹם־טוֹב אֲזַי אֲנִי מוֹסֵר כָּל הַהִתְנַהֲגוּת וְכָל הָעִנְיָנִים וְהַתְּנוּעוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַשַּׁבָּת אוֹ הַיּוֹם־טוֹב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. וַאֲזַי אֵיךְ שֶׁמִּתְנַהֵג בְּאוֹתוֹ הַשַּׁבָּת וְיוֹם־טוֹב שׁוּב אֵינוֹ חוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁשׁ כְּלָל שֶׁמָּא לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָה בְּהַנְהָגַת קְדֻשַּׁת אוֹתוֹ הַיּוֹם, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר מָסַר הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְסָמַךְ עָלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד:

מה הכוונה בזה? למה לא אכפת לי מה קורה? אין בחירה?

התשובה במילה אחת:

יש בחירה על מותר ואסור.

הנושא כאן בשיחה הוא בעיקר על דברים של רשות, ועל סדרי עדיפויות בעבודת ה', וכן בנושאים בהם האדם זקוק לתיקון העצה.

[נחמד]

או בלשון התורה הזמנית, הדרך לפי שורש נשמתו, שהצדיק מברר לו אחרי שכבר תיקן המידות הרעות, (שהיא בהתר)