@איש-היער כתב:

טוֹב מְאֹד לְהַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְלִסְמֹךְ עָלָיו. וְדַרְכִּי, כְּשֶׁבָּא הַיּוֹם אֲנִי מוֹסֵר כָּל הַתְּנוּעוֹת שֶׁלִּי וְשֶׁל בָּנַי וְהַתְּלוּיִים בִּי עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, וְזֶה טוֹב מְאֹד. גַּם אֲזַי אֵין צָרִיךְ לִדְאֹג וְלַחְשֹׁב כְּלָל אִם מִתְנַהֵג כָּרָאוּי אִם לָאו, מֵאַחַר שֶׁסּוֹמֵךְ עָלָיו יִתְבָּרַךְ. וְאִם הוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בְּעִנְיָן אַחֵר, הוּא מְרֻצֶּה לְהִתְנַהֵג בְּעִנְיָן אַחֵר, כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ.

וְכֵן כְּשֶׁמַּגִּיעַ שַׁבָּת אוֹ יוֹם־טוֹב אֲזַי אֲנִי מוֹסֵר כָּל הַהִתְנַהֲגוּת וְכָל הָעִנְיָנִים וְהַתְּנוּעוֹת שֶׁל אוֹתוֹ הַשַּׁבָּת אוֹ הַיּוֹם־טוֹב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּהְיֶה הַכֹּל כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ. וַאֲזַי אֵיךְ שֶׁמִּתְנַהֵג בְּאוֹתוֹ הַשַּׁבָּת וְיוֹם־טוֹב שׁוּב אֵינוֹ חוֹשֵׁב וְחוֹשֵׁשׁ כְּלָל שֶׁמָּא לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָה בְּהַנְהָגַת קְדֻשַּׁת אוֹתוֹ הַיּוֹם, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר מָסַר הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְסָמַךְ עָלָיו יִתְבָּרַךְ לְבַד:

מה הכוונה בזה? למה לא אכפת לי מה קורה? אין בחירה?

התשובה במילה אחת:

יש בחירה על מותר ואסור.

הנושא כאן בשיחה הוא בעיקר על דברים של רשות, ועל סדרי עדיפויות בעבודת ה', וכן בנושאים בהם האדם זקוק לתיקון העצה.

עצם המושג להשליך, אומר שאני מוכן לשחרר את מה שכביכול תלוי בי.

בתורה ד' זה בחינה של דרך לא ידעו, אני משליך את הידיעה של הדרך, ובמקום דרך ישר, שאחריתה דרכי מוות, אני מוכן להשליך ולהתבטל לצדיק.

זה העבודה של ההשלכה.

אני מתפלל, לומד, עושה מצוות, ולמרות זאת בגדול זה לא אני, השלכתי את זה על ה' יתברך שיקח את זה למקום שבו הוא רוצה שזה יהיה.

כמובן שזה לא על חשבון העבודה הפשוטה של העשייה, אלא זה הנקודה העמוקה ביותר שלה, הלב של המצווה שהוא החיבור עם ה'. וחיבור אמיתי רק ה' יתברך יכול לעשות בשלימות, לכן אני משליך עליו.

בדיוק כך הוא גם בעניין של הרע, ברגע שנפלתי, נכשלתי, מעדתי - אם אני זה שמוביל, אני ייכנס למרה שחורה. אם לא התנהגתי בשבת ויו"ט כמו שרציתי אני יישבר מזה.

רק אם אני משחרר לגמרי, משתדל לעשות טוב ולעבוד את ה' בתמימות, ומשליך על ה' כל מה שאני עושה שיהיה הכל כרצונו, כי הרי זה מה שאני באמת רוצה - לא אפול לעולם לעצבות ויאוש.

@איש-היער כתב:

מה הכוונה בזה? למה לא אכפת לי מה קורה? אין בחירה?

רבי נתן כותב בקיצור ליקוטי מוהרן ד' סעיף ו'

עַל יְדֵי שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם רָצוֹן אַחֵר חוּץ מֵרָצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה מַלְכוּת לָאֻמּוֹת.
כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ רָצוֹן, רַק כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֵן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן וּבָנִים, הֵן לָאו חַס וְשָׁלוֹם, וְכֵן כָּל שְׁאַר הָרְצוֹנוֹת, לֹא יִרְצֶה רָצוֹן אַחֵר, רַק כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

ובתורה יב' תנינא

כְּשֶׁאָדָם הוֹלֵךְ אַחַר שִׂכְלוֹ וְחָכְמָתוֹ, יוּכַל לִפֹּל בְּטָעוּתִים וּמִכְשׁוֹלוֹת רַבִּים, וְלָבוֹא לִידֵי רָעוֹת גְּדוֹלוֹת, חַס וְשָׁלוֹם. וְיֵשׁ שֶׁקִּלְקְלוּ הַרְבֵּה, כְּגוֹן הָרְשָׁעִים הַגְּדוֹלִים מְאֹד הַמְפֻרְסָמִים, שֶׁהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם, וְהַכֹּל הָיָה עַל־יְדֵי חָכְמָתָם וְשִׂכְלָם. וְעִקַּר הַיַּהֲדוּת הוּא רַק לֵילֵךְ בִּתְמִימוּת וּבִפְשִׁיטוּת, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת, וּלְהִסְתַּכֵּל בְּכָל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה, שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלִבְלִי לְהַשְׁגִּיחַ כְּלָל עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ, רַק אִם יֵשׁ בָּזֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַעֲשֶׂה, וְאִם לָאו – לָאו, וַאֲזַי בְּוַדַּאי לֹא יִכָּשֵׁל לְעוֹלָם.

וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁנּוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לִסְפֵקוֹת, וְיֵשׁ שֶׁנְּפִילָתוֹ גְּדוֹלָה מְאֹד מְאֹד, רַחֲמָנָא לִצְלַן, שֶׁנּוֹפֵל לִסְפֵקוֹת וְהִרְהוּרִים, וּמְהַרְהֵר אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַנְּפִילָה וְהַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה.

בגלל שאנחנו בשר ודם וא"א שלא נטעה, ע"כ אנו מוסרים את תנועותינו להשי"ת שידריכנו בדרך האמת.
כך הבנתי מהתפילה הנ"ל. (לכאו' זה קשור שם ליצה"ר המתלבש במצוות, שלעמים אפשר כ"כ לטעות ומוכרחים למסור עצמינו להשי"ת)