לאור הטרגדיות הנוראות - מה צריכים לעשות ולתקן?

[ישי משה]

קשה מאוד להגיד במה להתחזק "אין איתנו יודע עד מה"
אבל אולי- פשוט לגשת ולומר "ריבונו של עולם עשית כך וכך איני יודע למה, אבל אני יודע שזה קשור אלי ואני אמור להתעורר מזה, אני לא יודע מה, לא כי אין מה, כי יש יותר מידי, דבר אחד אני יודע! אתה רוצה שאזכר בך!, אז הנה נזכרתי! אני כאן!!!!!"
השי"ת יעזור שהרמזים מכאן והילך יהיו רק בדרך טובה ונעימה "ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים אבל לא על ידי יסורין וחלאים רעים..."

[נחמד]

פוסט זה נמחק!

[נחמד]

ואחזור שניה לנושא הדיון, כשיש צרה ואיננו מחפשים את שורש הצרה אלא משליכים על המקרה היא אכזריות. וכותב על זה הרמב"ם 'ותוסיף הצרה צרות אחרות.'
אני יודע עמוק בלב פנימה עד כמה אני אשם בצרה הזו.
עד כמה ידי שפכו את הדם.
ולא מחפש האשמות ציבוריות.
ככלל, בענייני הציבור מי שאמור להחליט הם השרי אלפים שרי מאות (מאחר שמשה נסתלק מעינינו. ועדיין הוא חי יותר מבחייו הגשמיים.) שהם מנהיגי הציבור ומורי ההוראה.
מה עלינו נשאר?
לחפש איך לחז האחד את חבירו בקיום עצות הצדיק, וכמו שכבר הביאו פה הרבה מחכמי הפורום מדברי רבינו הן בתורה הזמנית והן בשאר מקומות שצריךלתקן בשורש להעלות עולם במלכות להעלות המלכות חזרה לשרשה וזה רק על ידי רבינו הקדוש. וקיום העצות.

[7272]

@יודע-נגן כתב:

רעה חולה

רבי נתן דווקא משתמש בלשון קשה זו לחזק בכח את כל מי שמתבאס על האכילות שלו כמו שמצוי שאחרי אכילה טובה היצר הרע מבאס את האדם ומתחיל לחשבן לו קלוריות חלבונים ופחמימות....
וזה לשונו הטהור

כָל אָדָם צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לֵילֵךְ עִם הַתּוֹרָה הַנַּ"ל ( התורה הזמנית הקודמת)
לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד בַּהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְלִבְלִי לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, רַק לֵידַע תָּמִיד כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וַעֲדַיִן ה' עִמּוֹ וְאֶצְלוֹ וְכוּ'
עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְחַזֵּק בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה שֶׁיַּגִּיעַ לְהֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁדַּיְקָא בְּעֵת הָאֲכִילָה יַגִּיעַ עָלָיו רָצוֹן וְהִשְׁתּוֹקְקוּת חָזָק וְנִמְרָץ מְאֹד מְאֹד לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם.

וְזֶהוּ הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ מֵהַנְּפִילוֹת שֶׁל רֹב הָעוֹלָם, שֶׁעַל־פִּי רֹב נוֹפְלִים בְּדַעְתֵּיהֶם מֵחֲמַת מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁאֵינָם כַּהֹגֶן, וְרַבִּים מְיָאֲשִׁים אֶת עַצְמָם, כַּיָּדוּעַ רָעָה חוֹלָה הַזֹּאת תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְרֹב הַנְּפִילוֹת הֵם עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן ס) -
בְּוַדַּאי כָּל זְמַן שֶׁאֵין זוֹכֶה לִקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי, בְּוַדַּאי אֵינוֹ אוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה כָּרָאוּי, וּמֵחֲמַת זֶה דֶּרֶךְ הַרְבֵּה לִפֹּל בְּדַעְתָּם בְּכָל פַּעַם מֵחֲמַת הָאֲכִילָה.
וּבֶאֱמֶת כָּל זֶה מַעֲשֵׂה בַּעַל דָּבָר, כִּי אָסוּר לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִשּׁוּם דָּבָר, כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, אַדְּרַבָּא, צְרִיכִין לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם בְּכָל יוֹם כַּנַּ"ל,
וּבִפְרָט בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, שֶׁאָסוּר לִהְיוֹת אָז אִישׁ עָצֵל [שֶׁקּוֹרִין שְׁלֵימַזְלְנִיק], כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, רַק לִהְיוֹת אִישׁ חַיִל עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה דַּיְקָא,

הַיְנוּ כִּי לֹא דַּי שֶׁאָסוּר לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ עַל־יְדֵי אֲכִילָתוֹ, אַדְּרַבָּא צְרִיכִין לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁאֲכִילַת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי יְקָרָה מְאֹד, מֵאַחַר שֶׁאֲכִילָתוֹ עַל־פִּי הַתּוֹרָה, עַל כָּל פָּנִים שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל דָּבָר הָאָסוּר חַס וְשָׁלוֹם, רַק הַכֹּל עַל־פִּי הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים מ, ט): "וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי", כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם: 'כָּל מַאֲכָלִי עַל פִּיךָ', וְגַם מְבָרֵךְ עַל כָּל דָּבָר תְּחִלָּה וָסוֹף, וְעַל־יְדֵי־זֶה כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מְבָרֵר בֵּרוּרִים הַרְבֵּה בַּאֲכִילָתוֹ, וְיֵשׁ לוֹ לֶאֱכֹל בְּשִׂמְחָה וּבְהִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל בַּהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְלֵידַע כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וְה' עִמּוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל, עַד שֶׁיִּזְכֶּה בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ דַּיְקָא לְהֶאָרַת הָרָצוֹן - שֶׁיִּשְׁתּוֹקֵק אָז דַּיְקָא לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹן מֻפְלָג מְאֹד, וְאָז הוּא תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הַבֵּרוּר שֶׁל כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁעוֹלִים לְשָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן

[יודע נגן]

פוסט זה נמחק!

[יודע נגן]

ולמי שבעקבות העיוות הזה הבין את דברי לא נכון:
אז שוב:
הביקורת על מי שבעקבות התחזקותו באיזה עניין, בין אם מהדברים שבאמת הם במחלוקת ויש מקילים, והוא תפס הדעה המחמירה כאילו אין אחרת ומתייחס לכולם כרשעים, ובין אם זה באמת מהדברים שצריך לכו"ע להתחזק בהם אבל כל אחד מה שעובר עליו ומה שיותר נסיון בשבילו וכו', והוא מתחיל להתייחס אליהם כרשעים גמורים וכו'.
וזו תופעה מצויה מאד.
(אין כל קשר לעניינים אקטואליים העומדים על הפרק, מעשיהם של פלגים מסויימים וכו')

[יודע נגן]

וכמובן שאין לי 'בעיה' עם להתחזק או מי שמתחזק, כהבנתו המעוותת, והלוואי שאזכה להיות איש כשר באמת ולקיים כל התורה כולה בשלמות.

[נחמד]

הרב @יהודי אתה יודע שהנושא שם ננעל בגלל מה שכתבת. אז אל תעשה את זה גם כאן.
בא לא נחזור על טעויות. (לא אתה על זה ולא אני על זה שהזדרזתי להגיב בחריפות להרב @יודע-נגן ).
ודרך אגב יש התנהגויות מפלגתיות משני הכיוונים.

[נחמד]

הרב @יודע-נגן עמך הסליחה, לא התכוונתי לפגוע, ולא לדבר כלפיך, ומקוה שתמחל לי.

[ברוך מאן]

ועכשיו בוא ננסה לשוב לשפיות, ולדון על זה ברסלבית
קודם כל יש רמב"ם ידוע שכשיש צרה צריך לברר מה הסיבה בחטאינו
מצד שני הגישה החסידית היא ש"למה" יאמרו הגויים [זה לא ביטוי שחוק, אלא דברי תורה חסידיים מפורשים!]
אז מה מצאנו בענין זה בברסלב?
מישהו יודע?
[בלי השיחה הידועה שלא להניח לה' לגזור גזירות, כי אין שם התייחסות לנושא הזה]

[ברוך מאן]

ברוך-מאן כתב:

אז מה מצאנו בענין זה בברסלב?

משהו קטן שמצאתי
ספר עלים לתרופה - מכתב רעא
כִּי בְּוַדַּאי לא יַעֲלֶה עַל דַּעַת אִישׁ הַיִּשְֹרְאֵל כְּשֶׁבָּא עָלָיו אֵיזֶה צָרָה חַס וְשָׁלוֹם. אֲפִלּוּ בְּגוּף וּבְבָנִים חַס וְשָׁלוֹם רַחֲמָנָא לִצְלַן. מִכָּל שֶׁכֵּן בַּמָּמוֹן הַקַּל, שֶׁזֶּה מֵחֲמַת שֶׁהִנִּיחַ תְּפִלִּין אוֹ פִּזֵּר לִצְדָקָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. אַדְּרַבָּא אִישׁ הַכָּשֵׁר אֲפִלּוּ אִישׁ פָּשׁוּט נוֹתֵן אֶל לִבּוֹ שֶׁכָּל צָרָתוֹ וִיסּוּרָיו חַס וְשָׁלוֹם הוּא מֵחֲמַת שֶׁמִּעֵט בַּעֲבוֹדַת ה' שֶׁלֹּא הִנִּיחַ הַתְּפִלִּין בַּכַּוָּנָה הָרְאוּיָה וְהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם כַּמָּה פְּעָמִים,

[ברוך מאן]

עוד משהו:
שיח שרפי קודש - חלק ב תרלב‏
בתש‏
פַּעַם בָּא אַבְרֵךְ אֶחָד לְמוֹהַרְנַ"תְּ וְנָתַן לוֹ רֶענְדְּל אֶחָד לְפִדְיוֹן וּבִקֵּשׁ מִמוֹהַרְנַ"תְּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עָלָיו, "בֶּעט גָּאט פַאר מִיר"?, וְתֵכֶף הָלַךְ מִמוֹהַרְנַ"תְּ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ לֹא הִסְפִּיק מוֹהַרְנַ"תְּ לְדַבֵּר וְלִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ וְכוּ', קָרָא לוֹ מוֹהַרְנַ"תְּ וְאָמַר לוֹ: "הַאִם אַתָּה זוֹכֵר עֲדַיִן אֶת מַה שֶּׁעָבַר עָלֶיךָ בְּעֵת פְּלוֹנִי, שֶׁהָיְתָה לְךָ צָרָה זוֹ וְזוֹ, וְהִבְטַחְתָּ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁכְּשֶׁיּוֹשִׁיעַ אוֹתְךָ, תַּתְחִיל לְעָבְדוֹ? וְהִנֵּה עֲזָרְךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיָצָאתָ מֵהַצָּרָה, אוּלָם עֲדַיִן לא הִתְחַלְתָּ לְעָבְדוֹ כַּהֹגֶן כְּהַבְטָחָתְךָ, וְשָׁכַחְתָּ הַבְטָחָתְךָ, וְכָךְ הָלַךְ וּמָנָה לָאַבְרֵךְ הַזֶּה אֶת כָּל הַהַרְפַּתְּקָאוֹת וְהַצָּרוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו, וּבְכָל פַּעַם הִבְטִיחַ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁאִם יֵצֵא מֵהַצָּרָה יַתְחִיל לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי; "וְהִנֵּה עַתָּה יֵשׁ לְךָ עוֹד צָרָה וְגַם הִיא בָּאָה לְךָ כְּדֵי לִרְמֹז לְךָ שֶׁתַּתְחִיל לְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הָעִקָּר מִתְכַּוְנִים אֵלֶיךָ, וְאַתָּה בָּא וְנוֹתֵן לִי פִּדְיוֹן. מַה אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי הַשְּכִיר יוֹם שֶׁלְךָ? (הַנַּיַמְטְשִׁיק), אֲנִי אֶתְפַּלֵּל עֲבוּרְךָ, וְאַתָּה תַּחֲזֹר לְאִוַּלְתְּךָ? כִּי הָעִקָּר מִתְכַּוְּנִים מִלְּמַעְלָה עָלֶיךָ, רַק גַּם אֲנִי אֶעֱזֹר וְאֶתְפַּלֵּל עָלֶיךָ..."‏

[בדרך]

@ברוך-מאן כתב:

ועכשיו בוא ננסה לשוב לשפיות, ולדון על זה ברסלבית
קודם כל יש רמב"ם ידוע שכשיש צרה צריך לברר מה הסיבה בחטאינו
מצד שני הגישה החסידית היא ש"למה" יאמרו הגויים [זה לא ביטוי שחוק, אלא דברי תורה חסידיים מפורשים!]
אז מה מצאנו בענין זה בברסלב?
מישהו יודע?
[בלי השיחה הידועה שלא להניח לה' לגזור גזירות, כי אין שם התייחסות לנושא הזה]

לא הבנתי את השאלה כלל.

'למה' יאמרו הגויים באופן של התרסה מול ה', הטלת ספק וחוסר הכנעה.

אבל מחובתו של כל אחד היא לשאול ולברר מה הם נגעי לבבו ולהתחזק בהם.

[ברוך מאן]

@בדרך כתב:

לא הבנתי את השאלה כלל

ובכן,
כך היא הגישה החסידית, ויש לזה הרבה סימוכין בספרי חסידות.
ולא על כך באתי לדון.

אלא האם יש מקור בברסלב, שכשיש צרה צריך לחפש "למה"
והבאתי עלים לתרופה
ועדיין מחפש מקור יותר מהותי

[חיפוש הצדיק]

יש לשון בקינת 'שאלי שרופה באש' שחיבר המהר"ם רוטנבורג על שריפת התלמיד ש"איננו יכולים לדעת למה הגיעה גזירה זו עלינו". אנו דוויים וסחופים לבבות נשבות כחרס אחרי שבירתו ואיך נצביע שבדיוק זה מה שרצו במרום
צריך תמיד לזכור שאנו לא מנהלים את הקלסרים שם למעלה ותמיד סגנון הדיבור הוא במה ניתן / צריך להתחזק ולא למה זה קרה
ועוד דבר, רבי נתן ליברמנש אמר שרואים במעשה מחיגר שכשערבב פול של משוגעים וצדיקים יחד הם נהיו צדיקים אבל האשימו את השני שאתה גרמת לזה והרגו אחד את השני ואילו בפול של הצדיקים בלבד הוא האשים את עצמו או לי מה עשיתי שהכעסתי את בוראי
כשאתה מאשים את השני זה בדרך כלל צדיק משוגע וכשאתה מעורר בעיקר את עצמך יש בזה מן פול של הצדיקים

[חיפוש הצדיק]

רלו"צ זיע"א רגז פעם על איזה עניין ועורר בדברי מוסר את הנמענים
אמר לו החסיד רבי יונה לבל זיע"א "רבי לוי יצחק, מה יהיה עם התחזקות לנפשות החלושות?"
(פרטים לא מדויקים)
מה שבטוח צריכים להתחזק תמיד זה להתחזק כפשוטו. אזמרה איה חיפוש נקודת הטוב שבי ובכל יהודי ועי"ז לקרב את הגאולה ולהינצל מכל הגזירות אמן

[שפחה על הים]

אני רוצה לכתוב על ענין אחר שדיברתי עליו עם כמה חברים בעקבות הטרגדיות שקראו ה"י, ולהגיע מתוך זה לאסונות עצמם.
כשקראתי את ההודעה הפותחת את האשכול חשבתי לעצמי, מה היו כ"כ הרבה טרגדיות? (והוא לא הביא את הכל), אפילו שבשעת מעשה (לא תקפ"ץ) ידעתי עליהם ושמעתי עליהם. אם אני מנסה לדלות ממעמקי ההסטוריה הקצת יותר רחוקה, אני נזכר אפילו בדברים שהיו קרובים אלי מאד, שבשעה שמתו מוטל לפניו הצטערתי והתאבלתי, ועכשיו אני לא כמעט לא זוכר את זה.
מצד שני, דברים פעוטים ופחותים שקוראים אצלי, כמו אם אני חייב כסף למישהו וכיו"ב, בשעת הצרה קשה לי מאד לשכוח מזה.
והייתי יכול לתרץ שזה בגלל גזירה על המת וכו', וגם מה יעזור אם אני יזכור מה שכבר היה ועוד תירוצים, אבל מה לעשות שאותה התופעה קוראת גם בדברים שכן אפשר עדיין לעזור ולהתפלל וכו'.
ופתאום אחזתי, שאם אני חייב בדחיפות 2000 ש"ח, זה תופס אצלי יותר מקום בראש מאשר צער של אלמה ויתומים טריים ה"י, רק בגלל שאני לא מספיק מכיר אותם.
ואם ח"ו אני יהיה חייב מליון שקל? אני מניח שלא תעזור גם ההיכרות שלי איתם.
ולמה אני לא מפחד לכתוב את זה?
כי זה לא וידוי דברים, זה שיקוף המצב אצל כמעט כולם, מי יותר ומי פחות.
אם אתם שואלים אם באתי לקטרג, התשובה היא לא, אבל באתי לענות לשאלת @וועלן-וועלן מה צריכים לתקן?
כשחשבתי לעצמי על התופעה שכתבתי למעלה, הבנתי שזה רק השתקפות למה שנקרא אצל רבינו (בתורה סז תנינא) 'חורבן היסודות', כשד' היסודות לא ממוזגים כראוי, אז שום דבר לא נמצא על מקומו כראוי, ולא תופס אצלך את המקום שהוא אמור לתפוס.
לפי רבינו הרפואה למיזוג היסודות היא הכנסת הצדיק יסוד עולם בתוכם, כל מקום שעדיין היסודות שלך לא מסודרים, שם עדיין לא נכנס הצדיק. ואם הוא לא נכנס - אז נכנסים שם מפורסמים של שקר שרק מבלגנים אותם יותר.
הדרך להכניס אותו היא על ידי האבלות והבכיה על ההעלמה והסתרה שיש בעולם על אור הצדיק, בהתבודדות, בתיקון חצות או בכל עת מצוא.
מוהרנ"ת (מצרנות ד) מבאר שענין זה הוא גם בכלליות העולם וגם בפרטיות. כי גם בכלליות העולם, כל החורבנות והצרות ח"ו מגיעים מהיסודות שלא ממוזגים כראוי.
ע"כ במקום להאשים את הענפים: לשון הרע, דיבור בבית כנסת, פלאפונים לא כשרים, השמאלנים וכו' (כל אחד יכול להוסיף לפי ההשערות האחרונות...), עדיף להתעסק בשורש שגורם את כל זה - נעלם מאיתנו הצדיק האמת, ואנחנו עדיין מתרשלים בחיפוש והבקשה אחריו.
זה הסיבה היחידה (ע"פ דעת רבינו) שהיא לא השערה בעלמא, אלא היא ודאית, כי זה מה שגרם למבול ולדור הפלגה, לגלות מצרים ולחורבן הבית פעמיים, לפרעות ת"ח ות"ט, לשואה ולקרונה, וזה מה שגורם לנו גם עכשיו את כל הצרות בכלליות ובפרטיות.
החותם בצער ובתקווה, ש.ע.ה.

אם קראת את הכל, אתה חייב לפתוח

עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז בְּעֹצֶם צִדְקָתוֹ וְחָכְמָתוֹ רָאָה שֶׁאֵין זֶה תַּכְלִית טוֹב לַעֲסֹק רַק בְּהֶסְפֵּד וְלוֹמַר שֶׁחַס וְשָׁלוֹם, אֶפֶס תִּקְוָה עַד שֶׁחַס וְשָׁלוֹם, יִשְׁתַּכְּחוּ עוֹד הֲלָכוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, עַל כֵּן הִתְאַמֵּץ בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל לְנַחֵם וּלְשַֹמֵּחַ עַצְמוֹ שֶׁבְּוַדַּאי עֲדַיִן יֵשׁ תִּקְוָה רַק צְרִיכִין לְחַפֵּשֹ וּלְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה כַּנַּ"ל. (הלכות שלוחין ה, יח)

[בדרך]

@ברוך-מאן כתב:

ובכן,
כך היא הגישה החסידית, ויש לזה הרבה סימוכין בספרי חסידות.
ולא על כך באתי לדון.

אלא האם יש מקור בברסלב, שכשיש צרה צריך לחפש "למה"
והבאתי עלים לתרופה
ועדיין מחפש מקור יותר מהותי

'הגישה החסידית' היא לא לפשפש במעשינו, אלא להניח את המאורע לסברת המקרה?!

[ברוך מאן]

@בדרך
"לסברת המקרה" - לא אמרתי,
אלא לא לחשוב "למה" זה קרה.

והיטיב להגדיר @חיפוש-הצדיק
וזל"ק:
איך נצביע שבדיוק זה מה שרצו במרום
צריך תמיד לזכור שאנו לא מנהלים את הקלסרים שם למעלה ותמיד סגנון הדיבור הוא במה ניתן / צריך להתחזק ולא למה זה קרה

[חבר אני]

@שפחה-על-הים כתב:

זה הסיבה היחידה (ע"פ דעת רבינו) שהיא לא השערה בעלמא, אלא היא ודאית, כי זה מה שגרם למבול ולדור הפלגה, לגלות מצרים ולחורבן הבית פעמיים, לפרעות ת"ח ות"ט,

"וְזֶה בְּחִינַת כ' סִיוָן שֶׁמִּתְעַנִּין בּוֹ עַל הֲרִיגַת הַקְּדוֹשִׁים (טוּרֵי זָהָב, אֹרַח־חַיִּים, סִימָן תקסו, סְעִיף־קָטָן ב), כִּי עִקַּר הַהֲרִיגָה הָיָה עַל חֵטְא הַנַּ"ל, עַל שֶׁהִתְרַשְּׁלוּ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אֶת הַצַּדִּיקֵי־הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁהָיָה בִּימֵיהֶם." (ליקו"ה שלוחין ה, לב)