@שפחה-על-הים כתב:

זה הסיבה היחידה (ע"פ דעת רבינו) שהיא לא השערה בעלמא, אלא היא ודאית, כי זה מה שגרם למבול ולדור הפלגה, לגלות מצרים ולחורבן הבית פעמיים, לפרעות ת"ח ות"ט,

"וְזֶה בְּחִינַת כ' סִיוָן שֶׁמִּתְעַנִּין בּוֹ עַל הֲרִיגַת הַקְּדוֹשִׁים (טוּרֵי זָהָב, אֹרַח־חַיִּים, סִימָן תקסו, סְעִיף־קָטָן ב), כִּי עִקַּר הַהֲרִיגָה הָיָה עַל חֵטְא הַנַּ"ל, עַל שֶׁהִתְרַשְּׁלוּ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ אֶת הַצַּדִּיקֵי־הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁהָיָה בִּימֵיהֶם." (ליקו"ה שלוחין ה, לב)

והיטיב להגדיר @חיפוש-הצדיק
וזל"ק:
איך נצביע שבדיוק זה מה שרצו במרום
צריך תמיד לזכור שאנו לא מנהלים את הקלסרים שם למעלה ותמיד סגנון הדיבור הוא במה ניתן / צריך להתחזק ולא למה זה קרה

@ברוך-מאן כתב:

ובכן,
כך היא הגישה החסידית, ויש לזה הרבה סימוכין בספרי חסידות.
ולא על כך באתי לדון.

אלא האם יש מקור בברסלב, שכשיש צרה צריך לחפש "למה"
והבאתי עלים לתרופה
ועדיין מחפש מקור יותר מהותי

'הגישה החסידית' היא לא לפשפש במעשינו, אלא להניח את המאורע לסברת המקרה?!

אם קראת את הכל, אתה חייב לפתוח

@בדרך כתב:

לא הבנתי את השאלה כלל

ובכן,
כך היא הגישה החסידית, ויש לזה הרבה סימוכין בספרי חסידות.
ולא על כך באתי לדון.

אלא האם יש מקור בברסלב, שכשיש צרה צריך לחפש "למה"
והבאתי עלים לתרופה
ועדיין מחפש מקור יותר מהותי

@ברוך-מאן כתב:

ועכשיו בוא ננסה לשוב לשפיות, ולדון על זה ברסלבית
קודם כל יש רמב"ם ידוע שכשיש צרה צריך לברר מה הסיבה בחטאינו
מצד שני הגישה החסידית היא ש"למה" יאמרו הגויים [זה לא ביטוי שחוק, אלא דברי תורה חסידיים מפורשים!]
אז מה מצאנו בענין זה בברסלב?
מישהו יודע?
[בלי השיחה הידועה שלא להניח לה' לגזור גזירות, כי אין שם התייחסות לנושא הזה]

לא הבנתי את השאלה כלל.

'למה' יאמרו הגויים באופן של התרסה מול ה', הטלת ספק וחוסר הכנעה.

אבל מחובתו של כל אחד היא לשאול ולברר מה הם נגעי לבבו ולהתחזק בהם.

ברוך-מאן כתב:

אז מה מצאנו בענין זה בברסלב?

משהו קטן שמצאתי
ספר עלים לתרופה - מכתב רעא
כִּי בְּוַדַּאי לא יַעֲלֶה עַל דַּעַת אִישׁ הַיִּשְֹרְאֵל כְּשֶׁבָּא עָלָיו אֵיזֶה צָרָה חַס וְשָׁלוֹם. אֲפִלּוּ בְּגוּף וּבְבָנִים חַס וְשָׁלוֹם רַחֲמָנָא לִצְלַן. מִכָּל שֶׁכֵּן בַּמָּמוֹן הַקַּל, שֶׁזֶּה מֵחֲמַת שֶׁהִנִּיחַ תְּפִלִּין אוֹ פִּזֵּר לִצְדָקָה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. אַדְּרַבָּא אִישׁ הַכָּשֵׁר אֲפִלּוּ אִישׁ פָּשׁוּט נוֹתֵן אֶל לִבּוֹ שֶׁכָּל צָרָתוֹ וִיסּוּרָיו חַס וְשָׁלוֹם הוּא מֵחֲמַת שֶׁמִּעֵט בַּעֲבוֹדַת ה' שֶׁלֹּא הִנִּיחַ הַתְּפִלִּין בַּכַּוָּנָה הָרְאוּיָה וְהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם כַּמָּה פְּעָמִים,

@יודע-נגן כתב:

רעה חולה

רבי נתן דווקא משתמש בלשון קשה זו לחזק בכח את כל מי שמתבאס על האכילות שלו כמו שמצוי שאחרי אכילה טובה היצר הרע מבאס את האדם ומתחיל לחשבן לו קלוריות חלבונים ופחמימות....
וזה לשונו הטהור

כָל אָדָם צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לֵילֵךְ עִם הַתּוֹרָה הַנַּ"ל ( התורה הזמנית הקודמת)
לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד בַּהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְלִבְלִי לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, רַק לֵידַע תָּמִיד כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וַעֲדַיִן ה' עִמּוֹ וְאֶצְלוֹ וְכוּ'
עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְחַזֵּק בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה שֶׁיַּגִּיעַ לְהֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁדַּיְקָא בְּעֵת הָאֲכִילָה יַגִּיעַ עָלָיו רָצוֹן וְהִשְׁתּוֹקְקוּת חָזָק וְנִמְרָץ מְאֹד מְאֹד לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם.

וְזֶהוּ הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ מֵהַנְּפִילוֹת שֶׁל רֹב הָעוֹלָם, שֶׁעַל־פִּי רֹב נוֹפְלִים בְּדַעְתֵּיהֶם מֵחֲמַת מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁאֵינָם כַּהֹגֶן, וְרַבִּים מְיָאֲשִׁים אֶת עַצְמָם, כַּיָּדוּעַ רָעָה חוֹלָה הַזֹּאת תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְרֹב הַנְּפִילוֹת הֵם עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן ס) -
בְּוַדַּאי כָּל זְמַן שֶׁאֵין זוֹכֶה לִקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי, בְּוַדַּאי אֵינוֹ אוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה כָּרָאוּי, וּמֵחֲמַת זֶה דֶּרֶךְ הַרְבֵּה לִפֹּל בְּדַעְתָּם בְּכָל פַּעַם מֵחֲמַת הָאֲכִילָה.
וּבֶאֱמֶת כָּל זֶה מַעֲשֵׂה בַּעַל דָּבָר, כִּי אָסוּר לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִשּׁוּם דָּבָר, כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, אַדְּרַבָּא, צְרִיכִין לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם בְּכָל יוֹם כַּנַּ"ל,
וּבִפְרָט בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, שֶׁאָסוּר לִהְיוֹת אָז אִישׁ עָצֵל [שֶׁקּוֹרִין שְׁלֵימַזְלְנִיק], כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, רַק לִהְיוֹת אִישׁ חַיִל עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה דַּיְקָא,

הַיְנוּ כִּי לֹא דַּי שֶׁאָסוּר לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ עַל־יְדֵי אֲכִילָתוֹ, אַדְּרַבָּא צְרִיכִין לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁאֲכִילַת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי יְקָרָה מְאֹד, מֵאַחַר שֶׁאֲכִילָתוֹ עַל־פִּי הַתּוֹרָה, עַל כָּל פָּנִים שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל דָּבָר הָאָסוּר חַס וְשָׁלוֹם, רַק הַכֹּל עַל־פִּי הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים מ, ט): "וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי", כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם: 'כָּל מַאֲכָלִי עַל פִּיךָ', וְגַם מְבָרֵךְ עַל כָּל דָּבָר תְּחִלָּה וָסוֹף, וְעַל־יְדֵי־זֶה כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מְבָרֵר בֵּרוּרִים הַרְבֵּה בַּאֲכִילָתוֹ, וְיֵשׁ לוֹ לֶאֱכֹל בְּשִׂמְחָה וּבְהִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל בַּהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְלֵידַע כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וְה' עִמּוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל, עַד שֶׁיִּזְכֶּה בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ דַּיְקָא לְהֶאָרַת הָרָצוֹן - שֶׁיִּשְׁתּוֹקֵק אָז דַּיְקָא לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹן מֻפְלָג מְאֹד, וְאָז הוּא תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הַבֵּרוּר שֶׁל כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁעוֹלִים לְשָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן

אנסה בדרך אחרת.

ישנה תופעה, שלא מספיק מדברים עליה, שלאחרונה מתחזקת ומתפשטת מאד מאד, תופעה שקשה לבקר, כי כל מי שאומר על זה מילה יוצא כאילו הוא נגד חומרות והתחזקות בעניינים שבקדושה.
אז אלך לרגע למקרה הקיצון ביותר של התופעה, (שכמובן לא עליו אני מדבר, אך אומרים שמה שהמשוגע עושה ומדבר מבטא קצת את שיש אצל אחרים בלב אע"פ שלא אומרים) זה הרצח המזעזע של האברך מכולל חזו"א בגלל שלמד רמב"ם, ע"י אדם שבעבר השחית פאות יקרות בחנות פאות במלחמתו על הקדושה לפי דעתו המשובשת.
זה הקצה של התופעה.
אז גם אם כל אדם שפוי עדיין מבין שאסור לרצוח את מי שאינו מחמיר כמותי או אינו מתחזק בדבר שצריך באמת להתחזק בו, אז פיזית לא רוצחים. אבל אביזרייהו דרציחה יש ויש.
וכשרואים שקורה כזה דבר, שהמשוגע עושה דבר כזה נורא, זה סימן שהאבזרייהו של זה קיים אצלנו.

אשרי מי שמתחזק בעניינים שבקדושה, התרחקות והישמרות מכל רע. מי שזוכה לזה, צריך שיזכור מיעוט ערכו ויודה לה' שזכה לכך, ואם רצונו לחזק בזה גם אחרים, שילמד היטיב תורה ח' תניינא, כיצד להוכיח.
אבל שלא יהפוך את מי שאינו כזה לרשע גמור שהותר דמו, אלא ידון לכף זכות. וזה בדבר שלכו"ע צריך להתחזק בו, ק"ו בדברים שהם במחלוקת ויש מקילים. שחמור מאד להתייחס לסומכים על המקילים כרשעים.