שמחה

[בדרך]

@חיפוש-הצדיק כתב:

שמעתי אימרה חריפה של הרה""ק רבי נפתלי מראפשיץ זיע"א
למה הקלים מצליחים? (כבוד וממון ועוד) כי הם שמחים!
מבהיל! הם לא שמחים באמת, הכל זיופים וכיסויים על צרות הנפש המחרידות שהם מסובכים בהם רח"ל, אבל הם שמחים, הם מחייכים, ובגלל זה לבד הם מצליחים!

יש גם דיבור כזה מרבינו על החיילים הרוסיים. אולי הרב @אוצרבלום יואיל להעתיק לנו משיש"ק החדש ח"ג

[אוצרבלום]

@בדרך כתב:

@חיפוש-הצדיק כתב:

שמעתי אימרה חריפה של הרה""ק רבי נפתלי מראפשיץ זיע"א
למה הקלים מצליחים? (כבוד וממון ועוד) כי הם שמחים!
מבהיל! הם לא שמחים באמת, הכל זיופים וכיסויים על צרות הנפש המחרידות שהם מסובכים בהם רח"ל, אבל הם שמחים, הם מחייכים, ובגלל זה לבד הם מצליחים!

יש גם דיבור כזה מרבינו על החיילים הרוסיים. אולי הרב @אוצרבלום יואיל להעתיק לנו משיש"ק החדש ח"ג

[חיפוש הצדיק]

יש סיפור ידוע מרבי גדליה זיע"א
אחד הלך עם ר"ג ברחוב ושאל אותו מה זה מילתא דשטותא, עברו אז ליד גינה, רבי גדליה ניגש למתקנים והתגלש (!) ואמר ליהודי: (כגון) זה מילתא דשטותא!

[לב העולם אתה]

הסיפור היה עם ר' שלמה אהרן גוטליב תלמידו

[חבר אני]

@לב-העולם-אתה אם לא הולך לך, אפשר גם לנסות את ה"מילתא" של דוד המלך

"בְּעֵת תֹּקֶף הַגָּלוּת שֶׁמִּתְגַּבְּרִין בִּמְרִירַת הַשִּׁעְבּוּד וְאֵינָם מַנִּיחִים לִשְׂמֹחַ וְאִם כֵּן מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרֵנוּ כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִמָּלֵט מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא כִּי אִם עַל-יְדֵי שִׂמְחָה, וּלְשִׂמְחָה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת מֵחֲמַת תֹּקֶף הִתְגַּבְּרוּתָם בַּגָּלוּת כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה שִׂמְחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁנָּפַל בַּגָּלוּת בְּיַד הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהֵם הַפְּלִשְׁתִּים חָנַן ה' אוֹתוֹ בָּעֵצָה הַזֹּאת שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה מַמָּשׁ וְעָשָׂה מַעֲשֵׂה שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן מַמָּשׁ וְהוֹרִיד רִירוֹ עַל זְקָנוֹ וַיְתָו עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וְכוּ' ( שְׁמוּאֵל-א כא) וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְלַט מִיָּדָם, כִּי עַל-יְדֵי מִילֵי דִּשְׁטוּתָא דַּיְקָא בָּאִים לְתוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִצּוֹלִין מֵהֶם, כִּי עִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת עֲלֵיהֶם הוּא עַל-יְדֵי שִׂמְחָה, וְאִי אֶפְשָׁר בַּגָּלוּת לִשְׂמֹחַ כִּי אִם עַל-יְדֵי מִילֵי דִּשְׁטוּתָא דַּיְקָא כַּנַּ"ל" (ליקו"ה נפילת אפים ו, ו - אגב זהו הלכה יסודית בעניין המילתא דישטותא)

ואגב שמעתי שאת המילתא יש לעשות בהצנע ואין עניין לבייש את עצמך (ואת ילדיך..) בפרהסיה.

(ומה יעשה מי שזה נותן לו "צומי" וזה מה שגורם לו שמחה?
והאם לאכול איזה עוגה טובה ג"כ נכלל בזה או שזה סתם תאוות אכילה?)

גם יש לדעת שרבינו לא אחז מווערטלאך (=בדיחות) אם מישהו יודע את המקור (נראה לי שיש"ק) אשמח שיעלה כאן, תודה.

סליחה אם זה גרם עצבות למישהו..

[אוצרבלום]

שיש"ק ח"א סי' תק"ס:

שם סי' תקס"א:


שם ח"ג סי' קצ"א:


שם סי' קצ"ב:

[נחלי דבש]

@חבר-אני כתב:

האם לאכול איזה עוגה טובה ג"כ נכלל בזה או שזה סתם תאוות אכילה?

"וְהַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה הֵם סִבָּה גְּדוֹלָה לְשִׂמְחַת הַלֵּב וּלְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וּדְאָגוֹת" (ספר המידות, שמחה, ג)

[לב העולם אתה]

@חבר-אני כתב:

ואגב שמעתי שאת המילתא יש לעשות בהצנע ואין עניין לבייש את עצמך (ואת ילדיך..) בפרהסיה.

נדמה לי שראיתי את זה פעם בעצות המבוארות או במכתבי שמשון.
מישהו יודע איפוא בדיוק?

[נחלי דבש]

@לב-העולם-אתה כתב:

נדמה לי שראיתי את זה פעם בעצות המבוארות או במכתבי [גבורות] שמשון.
מישהו יודע איפה בדיוק?

שם אני לא יודע
אבל בשערי צדיק (ח"ב, מכתב נ', אות א') יש תשובה ארוכה על זה (כ-14 עמ'), עי"ש.

[7272]

@חבר-אני כתב:

וַיְתָו עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וְכוּ' ( שְׁמוּאֵל-א כא) וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְלַט מִיָּדָם, כִּי עַל-יְדֵי מִילֵי דִּשְׁטוּתָא דַּיְקָא בָּאִים לְתוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִצּוֹלִין מֵהֶם, כִּי עִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת עֲלֵיהֶם הוּא עַל-יְדֵי שִׂמְחָה, וְאִי אֶפְשָׁר בַּגָּלוּת לִשְׂמֹחַ כִּי אִם עַל-יְדֵי מִילֵי דִּשְׁטוּתָא דַּיְקָא

אולי מסיבה זו קוראים לאנשים שכותבים ומרססים גרפיטי על הקירות משוגעים

[חיפוש הצדיק]

אם הייתם בשמחה היה טובה גדולה להעולם!

[אחד מאנש]

וְקדֶם מִנְחָה הָיִיתִי בִּתְחִלָּה בְּעַצְבוּת מְאד וְסִפַּרְתִּי קְצָת צַעֲרִי לִפְנֵי רַבִּי גֵּרְשׁוֹן וְרַבִּי מֶנְדִּיל הַנַּ"ל וְנִחֲמוּ אוֹתִי קְצָת וְאָמְרוּ הֲלא רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמַר שֶׁאַתֶּם שׂוֹחֲקִים מִכָּל הָעוֹלָם וְכוּ' וְאַחַר כָּךְ הִתְחַלְנוּ לִשְׂחוֹק אֲנִי וְרַבִּי גֵּרְשׁוֹן, וְהִתְגַּבַּרְנוּ בִּשְׂחוֹק גָּדוֹל מְאד מְאד אֵיזֶה שָׁעָה רְצוּפָה וְעַל יְדֵי זֶה שִׂמַּחְתִּי עַצְמִי קְצָת, וְזֶה הָיָה נִצְרָךְ לִי אָז מְאד מְאד בְּלִי שִׁעוּר: ימי מוהרנ"ת ח"ב לב