@חבר-אני כתב:

וַיְתָו עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וְכוּ' ( שְׁמוּאֵל-א כא) וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְלַט מִיָּדָם, כִּי עַל-יְדֵי מִילֵי דִּשְׁטוּתָא דַּיְקָא בָּאִים לְתוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִצּוֹלִין מֵהֶם, כִּי עִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת עֲלֵיהֶם הוּא עַל-יְדֵי שִׂמְחָה, וְאִי אֶפְשָׁר בַּגָּלוּת לִשְׂמֹחַ כִּי אִם עַל-יְדֵי מִילֵי דִּשְׁטוּתָא דַּיְקָא

אולי מסיבה זו קוראים לאנשים שכותבים ומרססים גרפיטי על הקירות משוגעים

@לב-העולם-אתה כתב:

נדמה לי שראיתי את זה פעם בעצות המבוארות או במכתבי [גבורות] שמשון.
מישהו יודע איפה בדיוק?

שם אני לא יודע
אבל בשערי צדיק (ח"ב, מכתב נ', אות א') יש תשובה ארוכה על זה (כ-14 עמ'), עי"ש.

@חבר-אני כתב:

ואגב שמעתי שאת המילתא יש לעשות בהצנע ואין עניין לבייש את עצמך (ואת ילדיך..) בפרהסיה.

נדמה לי שראיתי את זה פעם בעצות המבוארות או במכתבי שמשון.
מישהו יודע איפוא בדיוק?

@חבר-אני כתב:

האם לאכול איזה עוגה טובה ג"כ נכלל בזה או שזה סתם תאוות אכילה?

"וְהַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה הֵם סִבָּה גְּדוֹלָה לְשִׂמְחַת הַלֵּב וּלְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וּדְאָגוֹת" (ספר המידות, שמחה, ג)

"בְּעֵת תֹּקֶף הַגָּלוּת שֶׁמִּתְגַּבְּרִין בִּמְרִירַת הַשִּׁעְבּוּד וְאֵינָם מַנִּיחִים לִשְׂמֹחַ וְאִם כֵּן מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרֵנוּ כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִמָּלֵט מֵהַסִּטְרָא אָחֳרָא כִּי אִם עַל-יְדֵי שִׂמְחָה, וּלְשִׂמְחָה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת מֵחֲמַת תֹּקֶף הִתְגַּבְּרוּתָם בַּגָּלוּת כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה שִׂמְחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁנָּפַל בַּגָּלוּת בְּיַד הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהֵם הַפְּלִשְׁתִּים חָנַן ה' אוֹתוֹ בָּעֵצָה הַזֹּאת שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה מַמָּשׁ וְעָשָׂה מַעֲשֵׂה שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן מַמָּשׁ וְהוֹרִיד רִירוֹ עַל זְקָנוֹ וַיְתָו עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וְכוּ' ( שְׁמוּאֵל-א כא) וְעַל-יְדֵי זֶה נִמְלַט מִיָּדָם, כִּי עַל-יְדֵי מִילֵי דִּשְׁטוּתָא דַּיְקָא בָּאִים לְתוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִצּוֹלִין מֵהֶם, כִּי עִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת עֲלֵיהֶם הוּא עַל-יְדֵי שִׂמְחָה, וְאִי אֶפְשָׁר בַּגָּלוּת לִשְׂמֹחַ כִּי אִם עַל-יְדֵי מִילֵי דִּשְׁטוּתָא דַּיְקָא כַּנַּ"ל" (ליקו"ה נפילת אפים ו, ו - אגב זהו הלכה יסודית בעניין המילתא דישטותא)

ואגב שמעתי שאת המילתא יש לעשות בהצנע ואין עניין לבייש את עצמך (ואת ילדיך..) בפרהסיה.

(ומה יעשה מי שזה נותן לו "צומי" וזה מה שגורם לו שמחה?
והאם לאכול איזה עוגה טובה ג"כ נכלל בזה או שזה סתם תאוות אכילה?)

גם יש לדעת שרבינו לא אחז מווערטלאך (=בדיחות) אם מישהו יודע את המקור (נראה לי שיש"ק) אשמח שיעלה כאן, תודה.

סליחה אם זה גרם עצבות למישהו..

@בדרך כתב:

@חיפוש-הצדיק כתב:

שמעתי אימרה חריפה של הרה""ק רבי נפתלי מראפשיץ זיע"א
למה הקלים מצליחים? (כבוד וממון ועוד) כי הם שמחים!
מבהיל! הם לא שמחים באמת, הכל זיופים וכיסויים על צרות הנפש המחרידות שהם מסובכים בהם רח"ל, אבל הם שמחים, הם מחייכים, ובגלל זה לבד הם מצליחים!

יש גם דיבור כזה מרבינו על החיילים הרוסיים. אולי הרב @אוצרבלום יואיל להעתיק לנו משיש"ק החדש ח"ג

@חיפוש-הצדיק כתב:

שמעתי אימרה חריפה של הרה""ק רבי נפתלי מראפשיץ זיע"א
למה הקלים מצליחים? (כבוד וממון ועוד) כי הם שמחים!
מבהיל! הם לא שמחים באמת, הכל זיופים וכיסויים על צרות הנפש המחרידות שהם מסובכים בהם רח"ל, אבל הם שמחים, הם מחייכים, ובגלל זה לבד הם מצליחים!

יש גם דיבור כזה מרבינו על החיילים הרוסיים. אולי הרב @אוצרבלום יואיל להעתיק לנו משיש"ק החדש ח"ג

@לב-העולם-אתה כתב:

אולי מישהו יודע מה צריך להיות בתוך המילתא

מילתא דשטוטה=דבר שטוט
שמעתי פעם שאפשר לפרש מילתא דשטוטה
שאדם עושה דבר חולין שאין בו מצווה
כמו לראות סירטון מצחיק וכדומה כמובן כשאין ניבול פה
ועל פי רוב אי אפשר לבוא לידי שימחה כי אם על ידי איזה משחק או דבר שטוט

כעין שרבנו הצליח להגיע לארץ ישראל כי אם על ידי פראסטיק
והרבה רצו להגיע לארץ ישראל אבל כנראה לא יכלו לשמוע על דבר כזה לעסוק בשטויות אוייי ויי רחומנא ליצלן שפאזון אופיטיין וייא זמיר

כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ"
וְזאת הַבְּחִינָה
מְבַטֶּלֶת הַמִּדּוֹת רָעוֹת הַנִּמְשָׁכִין מִשְּׁנֵי הַיְּסוֹדוֹת: 'דּוֹמֵם' 'צוֹמֵחַ'
הַיְנוּ עַצְבוּת וְתוֹלְדוֹתֶיהָ, וְתַאֲווֹת רָעוֹת
כִּי צַדִּיק הַדּוֹר נִקְרָא אֵם
עַל שֵׁם שֶׁהוּא מֵינִיק לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹר תּוֹרָתוֹ
וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת חָלָב
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ"
וְזֶה אָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ
כְּשֶׁהַתִּינוֹק הוּא בְּעַצְבוּת וְעַצְלוּת
כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת אִמּוֹ
הוּא נִתְעוֹרֵר בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל לִקְרַאת אִמּוֹ
הַיְנוּ לְשָׁרְשׁוֹ
גַּם אָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ
כְּשֶׁהַתִּינוֹק עוֹסֵק בְּדִבְרֵי שְׁטוּת שֶׁלּוֹ
אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לָזֶה
אַף עַל פִּי כֵן
כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת אִמּוֹ
הוּא מַשְׁלִיךְ כָּל תַּאֲווֹתָיו אַחַר כְּתֵפָיו
וּמוֹשֵׁךְ אֶת עַצְמוֹ לְאִמּוֹ
נִמְצָא, שֶׁנִּתְבַּטְּלִין הַמִּדּוֹת רָעוֹת שֶׁל שְׁנֵי הַיְּסוֹדוֹת: 'דּוֹמֵם' 'צוֹמֵחַ'
עַל יְדֵי הִסְתַּכְּלוּת פְּנֵי הַצַּדִּיק