למעבר לתורה ד' לחצו כאן
האם משה רבינו לא היה בטוח בזה שהוא עניו??
-
או אולי משה רבינו לא היה בטוח בזה שהוא כ"כ עניו??? ואולי זה חלק מהענווה שלו?
אכן! וזהו בחי' ולא ידע איש - אפי' משה לא ידע!
ויוצא כאן עוד ביאור עמוק בעניין ה'אין'.
[אם איני טועה חז"ל דורשים זאת לגבי קבורתו של משה, שאפי' הוא אינו יודע היכן הוא קבור.
והרי לפי ביאורו של רבינו, הוא קבור בגיא - בענווה, לפי"ז יוצא, שאינו יודע מענוותנותו.]ואין זה סותר לזה שמשה בעצמו רואה שכתוב שבחו בתורה: "והאיש משה עניו וכו'". וכן השיחה בחיי"מ שרק מי שיכול לומר ע"ע שהוא עניו, הוא העניו האמיתי.
כי זהו מהות הענווה, שיכול לומר ע"ע שהוא עניו ואעפ"כ לא לדעת שהוא עניו ! כי אדרבא בגלל שהוא עניו שזהו בחי' רצוא, ע"כ אינו יודע מזה. ודוק. (ומוכרחים לומר בזה שני הפכים בנושא אחד: הידיעה שהוא עניו גורמת לו להיות אין ולא יודע, בבחי' תכלית הידיעה דלא נדע)@חבר-אני לענין 'מהות הענוה וכו'' עיין בתורה קמז בסופה שמבואר שהענו יודע שהוא ענו.
-
וְזֶה שֶׁטָּעַן מֹשֶׁה: וְאִם אַיִן, הַיְנוּ אִם לֹא תִּשָּׂא חַטָּאתָם, בָּזֶה אַתָּה מַרְאֶה, שֶׁאֵין לִי כָּל־כָּךְ עֲנִיווּת, שֶׁאוּכַל לְכַפֵּר לָהֶם עֲוֹן הָעֵגֶל, בְּכֵן בַּקָּשָׁתִי: מְחֵנִי נָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בְּגַדְלוּת, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ בְּכָל עֵת סִפּוּר שְׁמִי וְשִׁבְחִי בַּתּוֹרָה, כִּי מִי יוּכַל לַעֲמֹד בָּזֶה, שֶׁיִּשְׁמַע סִפּוּר שִׁבְחוֹ וְלֹא יִתְגָּאֶה, אִם לֹא עָנָו גָּדוֹל. וְאִם אֲנִי עָנָו, צָרִיךְ לְךָ שֶׁתִּשָּׂא חַטָּאתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית וְכוּ’:
אם משה רבינו יודע שהוא עניו למה הוא צריך את כל הפלפול הזה,
שיאמר השם תסלח להם וזהו - השם סלח כי הוא עניו...
למה הוא צריך לפעול... הרי ועובר על פשע לשארית...או אולי משה רבינו לא היה בטוח בזה שהוא כ"כ עניו??? ואולי זה חלק מהענווה שלו?
@לב-העולם-אתה השאלה היא יותר עמוקה - הלא זה פסוק בתורה, שאע,פ שהיה כנגדה מאורע בעולם שמתאים למה שכתוב בתורה. אך התורה עצמה קדמה לעולם, וא"כ צריך להבין מה הפשט בפסוק. וכן הפסוק לשארית נחלתו כתוב רק בנביא כשמונה מאות שנה אחר מעשה העגל ומהי הטענה כמ"ש לשארית וכו'.
אא"כ נאמר שרבנו מבאר לנו שהתורה כתבה את הדין ודברים הכלול בתוך הפסוקים, שבזה התורה מלמדת אותנו איך פועלים את סליחת עוונות לעם ישראל בכח הענווה.
כמו"כ ראוי לשים לב ללשון רבנו 'אם לא תשא חטאתם....צריך לך שתשא חטאתם' שפעולת הצדיק היא לעורר את השי"ת שישא חטאם של ישראל. ובזה יתבאר פן נוסף בוידוי דברים לפני הצדיק דיקא כי דיקא הצדיק יכול לעורר את בחינת ועובר על פשע. ועיין בגמ' (ר"ה יז, א) וז"ל ועובר על פשע למי נושא עון לעובר פשע לשארית נחלתו אמר רבי אחא בר חנינא אליה וקוץ בה לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו למי שמשים עצמו כשירים. ובא רבנו הקדוש ונותן לנו עצה איך גם אנחנו שאיננו בבחינת 'מי שמשים עצמו כשירים' נזכה לועובר על פשע בכח הוידוי דברים לפני הצדיק והוא פלא. -
@חבר-אני לענין 'מהות הענוה וכו'' עיין בתורה קמז בסופה שמבואר שהענו יודע שהוא ענו.
לא קבעתי מסמרות, אבל הסברתי שגם זה שהצדיק אומר ע"ע שהוא עניו, זה עצמו (אולי) בבחי' שני הפכים ולכן גם "כְּשֶׁיִּהְיֶה בְּמַדְרֵגָה שֶׁיּוּכַל לִכְתּב עַל עַצְמוֹ כְּמוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם (בְּמִדְבַּר י"ב) : "וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד" זֶהוּ מַדְרֵגַת הָעֲנָוָה בְּתַכְלִית" (ליקו"מ קמז) אעפ"כ לא ידע זאת שהרי הוא בביטול כל הרגשותיו.
-
וְזֶה שֶׁטָּעַן מֹשֶׁה: וְאִם אַיִן, הַיְנוּ אִם לֹא תִּשָּׂא חַטָּאתָם, בָּזֶה אַתָּה מַרְאֶה, שֶׁאֵין לִי כָּל־כָּךְ עֲנִיווּת, שֶׁאוּכַל לְכַפֵּר לָהֶם עֲוֹן הָעֵגֶל, בְּכֵן בַּקָּשָׁתִי: מְחֵנִי נָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בְּגַדְלוּת, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ בְּכָל עֵת סִפּוּר שְׁמִי וְשִׁבְחִי בַּתּוֹרָה, כִּי מִי יוּכַל לַעֲמֹד בָּזֶה, שֶׁיִּשְׁמַע סִפּוּר שִׁבְחוֹ וְלֹא יִתְגָּאֶה, אִם לֹא עָנָו גָּדוֹל. וְאִם אֲנִי עָנָו, צָרִיךְ לְךָ שֶׁתִּשָּׂא חַטָּאתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית וְכוּ’:
אם משה רבינו יודע שהוא עניו למה הוא צריך את כל הפלפול הזה,
שיאמר השם תסלח להם וזהו - השם סלח כי הוא עניו...
למה הוא צריך לפעול... הרי ועובר על פשע לשארית...או אולי משה רבינו לא היה בטוח בזה שהוא כ"כ עניו??? ואולי זה חלק מהענווה שלו?
וְזֶה שֶׁטָּעַן מֹשֶׁה: וְאִם אַיִן, הַיְנוּ אִם לֹא תִּשָּׂא חַטָּאתָם, בָּזֶה אַתָּה מַרְאֶה, שֶׁאֵין לִי כָּל־כָּךְ עֲנִיווּת, שֶׁאוּכַל לְכַפֵּר לָהֶם עֲוֹן הָעֵגֶל, בְּכֵן בַּקָּשָׁתִי: מְחֵנִי נָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בְּגַדְלוּת, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ בְּכָל עֵת סִפּוּר שְׁמִי וְשִׁבְחִי בַּתּוֹרָה, כִּי מִי יוּכַל לַעֲמֹד בָּזֶה, שֶׁיִּשְׁמַע סִפּוּר שִׁבְחוֹ וְלֹא יִתְגָּאֶה, אִם לֹא עָנָו גָּדוֹל. וְאִם אֲנִי עָנָו, צָרִיךְ לְךָ שֶׁתִּשָּׂא חַטָּאתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית וְכוּ’:
אם משה רבינו יודע שהוא עניו למה הוא צריך את כל הפלפול הזה,
שיאמר השם תסלח להם וזהו - השם סלח כי הוא עניו...
למה הוא צריך לפעול... הרי ועובר על פשע לשארית...או אולי משה רבינו לא היה בטוח בזה שהוא כ"כ עניו??? ואולי זה חלק מהענווה שלו?
אפ"ל ידע שהו עניו אבל כשרואה שלא יכול לכפר ממילא מבטל ידיעתו ודעתו
-
וְזֶה שֶׁטָּעַן מֹשֶׁה: וְאִם אַיִן, הַיְנוּ אִם לֹא תִּשָּׂא חַטָּאתָם, בָּזֶה אַתָּה מַרְאֶה, שֶׁאֵין לִי כָּל־כָּךְ עֲנִיווּת, שֶׁאוּכַל לְכַפֵּר לָהֶם עֲוֹן הָעֵגֶל, בְּכֵן בַּקָּשָׁתִי: מְחֵנִי נָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בְּגַדְלוּת, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ בְּכָל עֵת סִפּוּר שְׁמִי וְשִׁבְחִי בַּתּוֹרָה, כִּי מִי יוּכַל לַעֲמֹד בָּזֶה, שֶׁיִּשְׁמַע סִפּוּר שִׁבְחוֹ וְלֹא יִתְגָּאֶה, אִם לֹא עָנָו גָּדוֹל. וְאִם אֲנִי עָנָו, צָרִיךְ לְךָ שֶׁתִּשָּׂא חַטָּאתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית וְכוּ’:
אם משה רבינו יודע שהוא עניו למה הוא צריך את כל הפלפול הזה,
שיאמר השם תסלח להם וזהו - השם סלח כי הוא עניו...
למה הוא צריך לפעול... הרי ועובר על פשע לשארית...או אולי משה רבינו לא היה בטוח בזה שהוא כ"כ עניו??? ואולי זה חלק מהענווה שלו?
אפ"ל ידע שהו עניו אבל כשרואה שלא יכול לכפר ממילא מבטל ידיעתו ודעתו
-
בושה!
זה נקרא מיניה וביה?!הכלל הוא כך:
כשיש לך קושיא, אז תמיד - התשובה היא כן!!כלומר, משה אכן "לא" היה עניו!!!
לפני שנסביר למה ואיך וכמה, אבל זו צורת הלימוד!
-
בושה!
זה נקרא מיניה וביה?!הכלל הוא כך:
כשיש לך קושיא, אז תמיד - התשובה היא כן!!כלומר, משה אכן "לא" היה עניו!!!
לפני שנסביר למה ואיך וכמה, אבל זו צורת הלימוד!
@ברוך-מאן הוא לא היה או שחשב שלא היה.
ובמילים אחרות, על מה אתה מדבר? על איזה פוסט אתה מגיב? -
@ברוך-מאן הוא לא היה או שחשב שלא היה.
ובמילים אחרות, על מה אתה מדבר? על איזה פוסט אתה מגיב?על איזה פוסט אתה מגיב?
אני מדבר על כלל האשכול
הכלל הבסיסי בקושיות על תורה - שהתשובה היא תמיד, נכון!
למשל, האם משה רבינו לא היה עניו?
התשובה היא - כן!
[יש לזה עוד ראיות והסברים מהתורה, אבל אכ"מ] -
על איזה פוסט אתה מגיב?
אני מדבר על כלל האשכול
הכלל הבסיסי בקושיות על תורה - שהתשובה היא תמיד, נכון!
למשל, האם משה רבינו לא היה עניו?
התשובה היא - כן!
[יש לזה עוד ראיות והסברים מהתורה, אבל אכ"מ]ברוך-מאן כתב:
יש לזה עוד ראיות והסברים מהתורה
לא רוצה להלאות, אבל נזרוק ראיה אחת:
נותנים צדקה לצדיק, ורבינו מביא ראיה מצדקה ל"עני".
מצד שני הוא אומר ש'עני' זה בגלל גאוה,
אז יוצא שהצדיק - שמקבל צדקה - הוא עני ויש לו גאוה. -
אוהו אתה אומר דברים טובים!
אבל לגבי דבריך על עצם האשכול, השאלה היא למה הוא נזקק לפלפול, ולא שיש הוכחה שהוא כביכול לא היה עניו.
אז אינני מבין על מה יצא הקצף...
אבל התחלת בחידוש נפלא, אדרבה בוא נתפלפל בו! -
ברוך-מאן כתב:
יש לזה עוד ראיות והסברים מהתורה
לא רוצה להלאות, אבל נזרוק ראיה אחת:
נותנים צדקה לצדיק, ורבינו מביא ראיה מצדקה ל"עני".
מצד שני הוא אומר ש'עני' זה בגלל גאוה,
אז יוצא שהצדיק - שמקבל צדקה - הוא עני ויש לו גאוה.ועוד,
כשהצדיק נמצא ב'רצוא' הוא נמצא ב'אין' שזה ענווה,
כשהוא חוזר ל'שוב', אז הוא כבר לא 'אין' - והא לא עניו. -
שהרי ברצוא הוא בבחי' אל יתהלל חכם גיבור ועשיר, ובשוב בפשטות הוא כן מתהלל...
-
וגם לבוש שמלבישים בצדקה לצדיק זה בחי' מלכות (חכם גיבור ועשיר)
-
ברוך-מאן כתב:
יש לזה עוד ראיות והסברים מהתורה
לא רוצה להלאות, אבל נזרוק ראיה אחת:
נותנים צדקה לצדיק, ורבינו מביא ראיה מצדקה ל"עני".
מצד שני הוא אומר ש'עני' זה בגלל גאוה,
אז יוצא שהצדיק - שמקבל צדקה - הוא עני ויש לו גאוה.@ברוך-מאן ומה ההסבר בזה?
-
קודם כל ראבר"נ כותב שהמלכות היא בחינת 'גאוה' [דקדושה, כמובן]
ובעצם כשהצדיק ב'שוב' - ב'גאוה' - זה נחשב שהוא יורד ממדריגתו!
ואז הוא לא עניו, ואז הוא לא יכול לכפר.ועכשיו, תשמע משהו נפלא מאוד:
בסוף אות ז' רבינו מסביר את הפסוק של העגל, והוא מסתיים בהסבר של 'מחני נא', כלומר, אם יש לי גאווה את תמחה אותי מהתורה.
ולאחר מכן, רבינו חוזר ומסביר שוב את אמצע הפסוק, וְאִם אֲנִי עָנָו, צָרִיךְ לְךָ שֶׁתִּשָֹּא חֲטָאְתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית".
למה הוא חוזר שוב?
ההסבר הוא כזה, משה אומר לה' שיש לו גאוה, כי הוא יורד למלכות, להעלות את עם ישראל, ואז צריך למחות את שמו מהתורה.
אח"כ, מחיית שמו, היא בעצמה ענווה וביטול [משמעות ראבר"נ], וממילא הוא חוזר להיות עניו,
ולכן אפשר לכפר!!
נ.ב. סליחה על האריכות -
קודם כל ראבר"נ כותב שהמלכות היא בחינת 'גאוה' [דקדושה, כמובן]
ובעצם כשהצדיק ב'שוב' - ב'גאוה' - זה נחשב שהוא יורד ממדריגתו!
ואז הוא לא עניו, ואז הוא לא יכול לכפר.ועכשיו, תשמע משהו נפלא מאוד:
בסוף אות ז' רבינו מסביר את הפסוק של העגל, והוא מסתיים בהסבר של 'מחני נא', כלומר, אם יש לי גאווה את תמחה אותי מהתורה.
ולאחר מכן, רבינו חוזר ומסביר שוב את אמצע הפסוק, וְאִם אֲנִי עָנָו, צָרִיךְ לְךָ שֶׁתִּשָֹּא חֲטָאְתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית".
למה הוא חוזר שוב?
ההסבר הוא כזה, משה אומר לה' שיש לו גאוה, כי הוא יורד למלכות, להעלות את עם ישראל, ואז צריך למחות את שמו מהתורה.
אח"כ, מחיית שמו, היא בעצמה ענווה וביטול [משמעות ראבר"נ], וממילא הוא חוזר להיות עניו,
ולכן אפשר לכפר!!
נ.ב. סליחה על האריכות -
@לב-העולם-אתה
כן
מחו את שמו
כידוע, בפרשת תצווה, לא כתוב שמו של משהועכשיו אני זורק לך חידה 'מיניה וביה':
באיזה שם התכנה משה בפרשת תצווה?
ואיפה מוצאים את השם הזה בתורה? -
@לב-העולם-אתה
כן
מחו את שמו
כידוע, בפרשת תצווה, לא כתוב שמו של משהועכשיו אני זורק לך חידה 'מיניה וביה':
באיזה שם התכנה משה בפרשת תצווה?
ואיפה מוצאים את השם הזה בתורה?@ברוך-מאןו'אתה' תצוה וגו' - ובתורה 'אתה נכלל באין סוף'.
-
הבנתי. אבל לאן אתה חותר?
בוא תוריד פה מהלך שלם לא חלקיקים... -
הבנתי. אבל לאן אתה חותר?
בוא תוריד פה מהלך שלם לא חלקיקים...מהלך שלם
הבעיה שזה קצת הרבה ארוך
ומקומו בקטגוריית מאמרים
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות