האם יש שנולדים על ההר?

[נחום בקר]

@חיפוש-הצדיק זה לשון אור החיים בראשית מט, ג. - גם יש לגלות הבחנה אחת בזה, כי יש אדם כי יולד יהיה טבעו להוט אחר עשות רע ויגדל עשות רשע, ויש אדם טבעו בלא שום טורח יחדל מבחינת הרע ובנקל יחזור לאחור אם יחפוץ, דבר זה ימשך מההרכבה בשעת זריעה אם נפש אדם הזורעת חושבת בחשק המעשה לצד המעשה כי יערב לו, ואין צריך לומר אם יתן עינו בכוס אחר, או יחשוב במחשבות שלא במינו הטהור, וצא ולמד מבני חזקיה ע"ה שיצאו שני עובדי ע"ז (ברכות י:) ט לצד מחשבת המוליד בעממים, כי המחשבה באותו מצב בונה הבנין בנולד:
וזה לך עיקר גדול כי המזריעים הם הבונים לנפש הנולד, ואם תזרע בנקיון וטוהר קדיש משמיא נחית, ואם תולד בו כל שהוא מחלק הרע דרך שם תכנס בחינת הרע ותעל צחנתו ובאשו א, זה הכלל לא יתאוה לבחינת הרע אלא מינו, וכל שאין בו מין רע כל עיקר לא תתאוה לדבר וכו'.

[בדרך]

@נאר-ד-רבה כתב:

ומה עם העובדה שיש את הנשמה של חמשת יחידי הדורות שבאו לעולם כדי לתקן אותנו ולא את עצמם???
ומצד שני דברי הרמב"ם הידועים שכל אדם יכול להגיע למדרגת משה רבינו...

התשובה ידועה.

מצד התפקיד המנהיגותי של משה ויחידי הדורות, לא קם בישראל כמשה ולא יקום, רק מ'ש'ה' עצמו יקום לגאלינו, ומה שהיה הוא שיהיה. וכדברי רבי יצחק ברייטער הנודעים שבסוף חלוקי הנחל, שאין להאדם לרצות להיעשות זה הצדיק בעצמו, ושזה ענין של מפורסם של שקר הנזכר בליקוטי מוהר"ן.

מצד למקסם את היכולות שלנו ולזכות למלא את התפקיד הפרטי שעבורו נשלחנו לעולם - אנו יכולים להיות כמו רבינו ממש, וצדיקים כמשה רבינו.

ועפ"ז ניתן לפרש גם את ה[נראה כ]סתירה בין דברי רבינו 'מיט איין זאב איך האב גיראטין' [שנשמתו לא אכלה מעץ הדעת], ומאידך שאפילו היה נולד במשפחה הפחותה שבישראל היה מגיע למדריגתו, ושהכל על ידי האריווען.

[חיפוש הצדיק]

העניין שרביה"ק לא אכל מעץ הדעת הוא שרבינו כבר יגע מאז ושום פגם לא הגיע אליו כלל אפי' בחטא אדם הראשון, ולא שזה איזה מתנה אלא שגם אז הוא כבר התייגע "אסאך גיארוועט אסאך גיפאסט" ואולי "אסאך גיפאסט" סובב גם שלא אכל מעץ הדעת והתענה אז!

[בדרך]

@חיפוש-הצדיק כתב:

העניין שרביה"ק לא אכל מעץ הדעת הוא שרבינו כבר יגע מאז ושום פגם לא הגיע אליו כלל אפי' בחטא אדם הראשון, ולא שזה איזה מתנה אלא שגם אז הוא כבר התייגע "אסאך גיארוועט אסאך גיפאסט" ואולי "אסאך גיפאסט" סובב גם שלא אכל מעץ הדעת והתענה אז!

מתי הוא התייגע? אינני מבין את דבריך

[חבר אני]

אני שמעתי פירוש מהרה"ח ר' שמעון טייכנר שליט"א שע"י יגיעתו הגדולה, זכה שיתעבר בו נשמה כזו שלא טעמה מעץ הדעת, אבל הוא לא נולד עם זה.

[נחום בקר]

@חבר-אני בדרך אפשר - כידוע שיש נררנח"י, וכאו"א בתחלה מקבל נפש וכשמשלים תקון הנפש מקבל רוח, ואח"כ נשמה. ואפשר 'שנשמתו' דיקא לא היתה בחטא עה"ד טו"ר, אך כדי לזכות ל'נשמה' צריך הרבה יגיעות וזהו שאמר רבנו שבא למעלתו ע"י תעניות וסיגופים וכו'. ואזי זכה לקבל נשמתו שהיא לא היתה בחטא עה"ד טו"ר.

[חיפוש הצדיק]

@בדרך כתב:

@חיפוש-הצדיק כתב:

העניין שרביה"ק לא אכל מעץ הדעת הוא שרבינו כבר יגע מאז ושום פגם לא הגיע אליו כלל אפי' בחטא אדם הראשון, ולא שזה איזה מתנה אלא שגם אז הוא כבר התייגע "אסאך גיארוועט אסאך גיפאסט" ואולי "אסאך גיפאסט" סובב גם שלא אכל מעץ הדעת והתענה אז!

מתי הוא התייגע? אינני מבין את דבריך

כוונתי, על אסאך גיפאסט - שלא אכל מעץ הדעת

[חיפוש הצדיק]

ובוודאי שזה יגיעה גדולה שלא לאכול מעץ הדעת. ופשוט

[בדרך]

כוונתי, על אסאך גיפאסט - שלא אכל מעץ הדעת

יש לך השגה איך פועלים הדברים בעולם הנשמות? מה נחשב שם ליגיעה? לי בכל אופן אין שמץ של מושג.

[חיפוש הצדיק]

לי גם לא
זה לא קשור לידיעה על יגיעה או הבנה כלשהיא בהיכל הנשמות
מדובר כאן על חטא עץ הדעת שכל הנשמות נכשלו בזה ואחד זכה להינצל מזה
בכל אופן רמזים מותר [וצריך] תמיד לחפש ולא צריך לפתוח עיניים גדולות על זה כי הכל בגדר אולי ובגדר רמז וכדי להתחזק בגדולת וחיפוש הצדיק ראש בני ישראל ולא לקבוע עובדות ולהחליט מה קורה שם (וגם ההסבר שרבינו קיבל נשמה שלא אכלה מעץ הדעת זה גם 'השגה מה קורה בעולם הנשמות', אלא מאי, כל אלו הם רק רמזים והרגש הלב בגדולת רבינו)
עד כאן

[חבר אני]

מסופר על ר' זושא (או אחיו ר' אלימלך - איני זוכר) ששאלוהו, היכן היה בעת חטא אדה"ר, ואמר שהוא "הסביר" מדוע יש לאכול מעץ הדעת, כדי להראות שדבר אלוקינו יקום לעולם! כי ה' אמר "ביום אכלך ממנו מות תמות", משמע שיש כאן פתח לבחור לאכול ואח"כ למות, ולהראות שמה שה' אומר מתקיים. ושאעפ"כ אסור לעשות כזה "לומדע'ס"

אבל - הוסיף ר' שמעון טייכנר - נשמתו של רבינו לא אכלה, כי התנהג בתמימות ובפשיטות!!!

כמה עומק יש בזה!

[נחמד]

נראה לעניות דעתי שגם האדם שנולד במדריגה הכי גבוהה עובר נסיונות קשים ומרים ואפילו אדרבא כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ועיין תורה עב קמא

[חיפוש הצדיק]

אצל הצדיקים חוט השערה הכי קטנה זה מסוכן מאוד
אצל רבינו הק' מובאים סיפורים מסמרי שיער בנושא זה
"כְּשֶׁבָּא מִקַּאמִינִיץ נִפְטְרָה אֶצְלוֹ יַלְדָּה אַחַת עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם. עָנָה וְאָמַר כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה חַס וְשָׁלוֹם יָמוּת אֶצְלִי בִּשְׁבִיל תְּנוּעָה אַחַת שֶׁיֵּשׁ חִלּוּק בֵּינִי בֵּין קדֶם הֱיוֹתִי בְּקַאמֶינִיץ וּבֵין לְאַחַר הֱיוֹתִי שָׁם ה' יַצִּילֵנוּ"

[איש הפלא]

כמאמר הבעל שם טוב הקדוש ׳יהודי הוא כמו כוכב, מפה הוא נראה קטן, אבל בשמים הוא גדול׳, ומלמטה כל הכוכבים נראים באותו מרחק פחות או יותר, אבל אם תסתכל מלמעלה, כמה שיותר תעלה תבחין ביותר מרחקים בין הכוכבים.
כמו שאמר שיכול להיות הפרש בין צדיקים כמו בין יהודי לגוי.

[7272]

@וועלן-וועלן כתב:

תלוי גם בגלגול קודם וכדומה

התחזקתי בדבר

עולם שנה נפש

אולי לפעמים משמים מורידים נשמה לעולם שכל התיקון שלה בזה העולם הוא למשל להמציא משהו בעולם שנצרך בנקודה הספיציפי הזו
ובשביל זה מעניקים לו 70 שנה עם דמי מחיתו כדי שיוכל לחזק את ההמצאה הזו שנצרכת לעולם בזה הזמן

זאת אומרת שאולי יש כמה רובדים יש רובד אישי ויש רובד כללי וגם שם יש הרבה מדריגות האם מה שכבר עובר עליו האם זה מתוך געגועים להשם יתברך או סתם כמו ארנב

חֲמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
בִּשְׁבִיל הַמַּלְכוּת שֶׁהִשְׁפִּיל עַל יְדֵי עֲווֹנוֹתָיו

אולי אפשר לומר שההשפלה הוא שאין לאדם הכרה שהשם המלך והחטא שלו שהוא חושב שיש לו בעלות על מה שעובר עליו
ובאמת כל מה שעובר עליו נועד שיכיר במי שאמר והיה העולם

כמשל של המגיד מדובנא...
על אדם עשיר שנקלע לצרה בראש מגדל גבוה, החל להשליך למטה את חפציו היקרים ביותר – יהלומים ואבנים טובות – כדי למשוך את תשומת ליבם של העוברים והשבים ולבקש עזרה. אלא שאף אחד לא הבין מה הוא עושה ולא התייחס אליו. רק לקח את המציאה היקרה והמשיך לביתו באושר כאילו הוא גבר לבסוף, הוא החל לזרוק עליהם אבנים פשוטות. רק אז כעסו האנשים, הרימו את ראשם, הבחינו בו בכעס והתייחסו למצוקתו.

כמה צער יש לאבא שהבן שלו חי כמו נמלה במקום להבין שהוא בן של מלך....

[נחמד]

נחמד כתב:
נראה לעניות דעתי שגם האדם שנולד במדריגה הכי גבוהה עובר נסיונות קשים ומרים ואפילו אדרבא כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו ועיין תורה עב קמא

שיחות הר"ן קע
פַּעַם אַחַת שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַדּוּעַ כַּמָּה יְרֵאִים הִתְיַגְּעוּ בַּעֲבוֹדַת ה’ הַרְבֵּה מְאֹד (שֶׁקּוֹרִין ״הָארִיוֶוין״) וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הִגִּיעוּ לְמַדְרֵגַת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים? הֵשִׁיב בִּפְשִׁיטוּת: מִסְּתָמָא לֹא הִתְיַגְּעוּ כָּל כָּךְ.
וְאָמַר בְזֶה הַלָּשׁוֹן: ״מִן הַסְּתָם הָאבְּן זֵייא נִיט גִּיהָארִיוֶועט״,
כִּי הַכְּלָל - שֶׁעִקָּר הוּא הַיְגִיעָה, וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה.