התבודדות... מה שכולם חושבים?

[ישי משה]

ר' אברהם יצחק כרמל ז"ל היה חוזר ע"ז הרבה-שהשעה התבודדות הוא תיקון שרבינו השיג במקום גבוה מאוד.
ר' נתן ליברמנש ז"ל היה אומר- הרבי הרי אמר "גאר מיין זאך איז ר"ה" וגם-"גאר מיין זאך איז תפילה".
אז למה כולנו נוסעים על ר"ה ללא כבידות כ"כ (בדרך כלל) למרות שזה הרבה יותר קשה-לקום להיסחב ולנסוע שעות ע"ג שעות, ועדיין נוסעים בהמונינו ללא שאלות.
ואילו התבודדות כ"כ קשה ויש כבדות בכל יום מחדש, עד שיכול לעבור ימים שלמים בלי התבודדות.
וענה- שעל ר"ה אין הסברים ולכן נוסעים עם "אמונה פשוטה"-מה שיהיה במסירות נפש באש ובמים,
אבל-"התבודדות" היא עצה שנראית מובנית וברורה-שמדברים ומשחררים את הלב וכו' או שתסביר שזה תפילה והולכים "לפעול" וכו'.
ואז-אתה מתיישב ל"התבודדות" ואין לך דיבורים ואין לך לב ואז-לכאורה אתה בכלל לא מגיע למטרה שהיא להשיח את הלב ולהתפלל ולפעול וכו', אבל זה לא הולך-אז אין לי מה לעשות פה.
לכן כשמבינים שזה תיקון מרבינו לשבת שעה "יהיה איך שיהיה"!! לא משנה אם יש לב או לא יש דיבורים או לא-אז כשמתיישבים "לשרוף שעה" בשביל השי"ת הכל שונה.

[נחמד]

@ישי-משה כתב:

ואילו התבודדות כ"כ קשה ויש כבדות בכל יום מחדש

אולי היא הנותנת, כל בנאדם מעדיף משהו אחד גרנדיוזי וחד פעמי, מהשקעה יומיומית מתמשכת וקבועיה שזה דבר הרבה יותר קשה.

[יודע נגן]

כתבו דברים נפלאים ונכונים ומדוייקים.

אני אכתוב בלשוני, שבעיני החידוש, או אחד החידושים, של רבינו בהתבודדות, הוא ה'סיפור'.
(כמו בשיר 'תספר לו מה שכואב לך, תדבר איתו')

גם אבי שליט"א (ליטאי, אני מקורב) אומר שהוא עושה התבודדות, כל יום. הוא יושב ועושה חשבון הנפש מוסרי עמוק עם עצמו כל יום.
הוא גם מרבה בתפילות אישיות, על כל דבר.
כך אכן נהגו חלק מהראשונים, וכך כתוב בספרי בעלי המוסר.
אם זה התבודדות, אז כדברי הרבה אנשים, זה לא חידוש של ברסלב.
העניין שחידש רבינו, (והפעם במילה חידש איני מתכוון לדבר חדש שלא היה מעולם היה לחידוש דבר שהיה בימי האבות והנביאים ונעלם והחזרת עטרה ליושנה) זה ה'סיפור'.
תפילה פשוטה של כל יהודי היא: ה' בבקשה תרחם עלי, תן לי בבקשה פרנסה. רבינו היה קורא לזה בכלל 'בקשה' (שהיא חלק מתפילה כמובן, אך בתורה א' מבדיל בין תפילה לבקשה, אבל זה נושא שיחה אחר)

אבל לעומת זה, ברסלבר פשוט שאומר מה שיש לו בלב, יכול להגיד: ה', תראה איך פה כל אחד מרחיב את הדירה שלו, ולי לא נתת דירה בכלל ואני צריך לשלם שכירות על דירה פצפונת וגם לזה אין לי כסף ואני כל הזמן צריך לקחת הלוואות ולחפש ערבים, תראה איזה בושות יש לי מאנשים שאני לא יכול להחזיר להם. כל אחד פה קונה אוטו חדש, ואני מתרוצץ ומחכה בתחנות לאוטובוסים שמאחרים או לא באים. אין לי כח לזה כבר...

וכך נהג דוד המלך ע"ה, כמבואר בשיחות הר"ן, שמהתבודדות שלו נעשה ספר תהילים. והקורא תהילים יכול לראות איך שדוד המלך אינו מסתפק בלבקש בקשות, אלא בעיקר מספר ומתאר מה שהוא מרגיש. ולכן, בפרקים רבים יש תיאור של הרדיפות וההשפלות, והלעג והבזיונות, ובפרקי הודאה יש תיאור וסיפור של נפלאות ה' איתו, או בבריאה.

וכך שמעתי בשם אחד מהזקנים (לא זוכר כרגע מי), שבהתבודדות צריך לפטפט כמו אשה.

אחד הדברים שמבדילים בין ברסלב לשאר חסידים, זה עניין זה.
היתה לי שיחה עם חסיד קרלין בארה"ב שטען שכל מה שברסלב עושים גם הם עושים אבל יותר טוב, הם צועקים בתפילה, נוסעים כולם לרבי לראש השנה גם מארה"ב, ועושים התבודדות... כשהתפלאתי, כי מחסיד קרלין אחר בארץ שמעתי על חומר ה'איסור לעשות התבודדות' ואז הבנתי שזה בעצם משהו אחר לגמרי, שדומה לעניין הכנה לתפילה שלהם, שמתכוננים ברתת ובזיע לעמוד לפני הקב"ה בתפילה כדרך רוב החסידים, אז כך ניראת ה'התבודדות'. ולכן גם בעיני הקרלינר מהארץ התבודדות שלנו - לספר כל שבאמת בלב כמו לחבר טוב אמיתי, ולפעמים דיבור של אמת ברגעים שחורים יכול להיות משהו שאני יכול להבין למה בעיניו הוא 'אסור', אבל דעת רבינו הקדוש שזה עיקר ההתבודדות, לספר מה אתה באמת מרגיש ולא לעשות מול הבורא משחקים והצגות.

[שמואל בלויא]

כמובן אין פה ויכוח רק כל אחד כותב את הנקודה השייכת אליו
וכל אחד יבחר מה מרגיש לו מתאים וממי לקיים מקבלין דין מן דין.
רוצה לכתוב הרגשה שלי בעקבות תקופה בה עברתי התמודדות לא פשוטה -
וכאמור מי שמתחבר מתחבר ומי שלא אין מה להתווכח וכנ"ל -
התבודדות זה לנוח מהמירוץ של החיים.
עכשיו לא צריך לעשות כלום.
כל הדברים האחרים, באים אח"כ.
אם באים.
ואם לא באים,
אז גם טוב.
[כי הנקודה היא הרי שזה יבוא מהלב, ואם עכשיו הלב עייף, אז זה הנקודה השייכת לליבי.
לא, לא 'צריך לדבר על זה עם השם'
"צריך" פשוט להרשות לעצמי את זה.
או יותר נכון:
עכשיו לא "צריך" כלום].