האם הצדיק ערום

[פעור]

אז לסיכום
המלכות היא לבוש לאין סוף
ובמקביל לזה:
אנחנו לבוש לצדיק
כאן צריך לבין אם כן מה העצה של הצדקה
לתת לצדיק מלבוש???
ובמקביל
לתת לאין סוף מלכות???
מה העומק של העצה?
איך זה מציל אותנו מלשון הרע וגאווה?
התחיל כאן מהלך נפלא - צריך להתקדם איתו...

[חבר אני]

@א-שכטר כתב:

@חבר-אני כתב:

מתבאר בתורה שכ"א הוא בחי' המלכות

רוצה לפרט איפה זה מתבאר בתורה

אכן כמו ש@מאיר-לב כתב. ויש עוד ראיות לזה 1)כשעצמותיו של יהודה נתקנו רבינו אומר שהמלכות בעצמה נתקנה כי יהודה הוא בחי' מלכות, ולפי"ז כשעצמותינו מתחברים זה אומר שאנחנו המלכות נתקנים (ואם תרצה, יהודה זה יהודי)
2) "לבתר ירחי שתא" מסביר רבינו שע"י השבטים נתתקן המלכות, וירחי בפשטות זה לבנה/מלכות נמצא שהשבטים, עם ישראל בעצמם הם המלכות.
3) שורש המלכות הוא אש/ ת"ח, ובהמשך רבינו אומר שהצדיק נקרא אם...והתינוק נתעורר לקראת אימו היינו לשורשו נמצא שאנחנו המלכות נמשכים מהצדיק שהוא השורש.

[מאיר לב]

@פעור לא הבנתי מה כל כך קשה בסגנון של ביאור הליקוטים...
ובכל אופן באופן פשטני למי שהסגנון קשה עליו,
רבינו חרג ממנהגו בשאר התורות ובתורה הזו, ועבר לדבר בלשון נוכח.
אחד המקומות הוא בתיקון המלכות והעלאתה לשורשה.
מכאן מובן שרבינו רצה להבהיר באופן אישי שכל אחד יש לו חלק במלכות הזו ועליו להעלותה לשורשה

[א שכטר]

אם יורשה לי לחזור לעצם הנידון רציתי לתת את הלב לעניין של הכיסוי האם אפשר לקשרו לעניין של כסא לקדושה
יש בכמה ספרים שכסא מלשון כיסוי

[בדרך]

@א-שכטר כתב:

אם יורשה לי לחזור לעצם הנידון רציתי לתת את הלב לעניין של הכיסוי האם אפשר לקשרו לעניין של כסא לקדושה
יש בכמה ספרים שכסא מלשון כיסוי

גם רבינו מפרש בכמה מקומות כן

[א שכטר]

@בדרך כתב:

גם רבינו מפרש בכמה מקומות כן

תוכל להביא מראה מקום

[בדרך]

@א-שכטר כתב:

@בדרך כתב:

גם רבינו מפרש בכמה מקומות כן

תוכל להביא מראה מקום

תורה ו אות ה
תורה כה אות ג
תורה מט אות ו

[מאיר לב]

תורה מ"ט ח"א וז"ל: "וְזֶה 'כִּסֵּא הַכָּבוֹד', שֶׁמְּכַסִּין אוֹתָהּ "וּכְבָשִׂים לִלְבוּשֶׁך" דְּבָרִים שֶׁהֵם כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יִהְיוּ תַּחַת לְבוּשֶׁך "כְּבוֹד אֱלהִים הַסְתֵּר דָּבָר" וְזֶה 'כִּסֵּא הַכָּבוֹד' שֶׁמְּכַסִּין מִפְּנֵי כְּבוֹד אֱלהִים, וְאַתָּה תַּגִּיעַ וְתַשִּׂיג אוֹתָה".

[נחום בקר]

@א-שכטר לאחר ההתבוננות הנני שואל מי אמר שהכוונה שהצדיק 'ערום'. לפני המיקום שרבנו מכניס את הפסוק בדבריו. נראה יותר שאני הוא ה'ערום' וכאשר אני נותן צדקה הנני מתלבש בכח הצדקה.
כמו"כ כאו"א מאתנו הוא בחינת 'מלכות' וכפי שכתבו באשכול הזה ועוד. וממילא כשאני ערום גם המלכות בבחינת 'ערום' וצריך להלבישה והוא בכח הצדקה. (ועיין תורה מז עה"פ כי הוא כסותו).

[מדלג על ההרים]

פוסט זה נמחק!