האם הצדיק ערום

[חבר אני]

כיוון אפשרי: אולי הצדיק כ"כ "אין" עד שהוא מרגיש כערום, מרומז בהמשך התורה שמלכות הוא בחי' לבושין [בגיא- בארץ מואב שהאין מלובש בתוך המלכות] והיינו שככל שמשבחים אותו "ומלבישים" אותו בגדלות, שם אתה מוצא ענוותנותו- הוא בטל יותר באין סוף..

[א שכטר]

אני יוסיף על דבריך ערום זה מי שהפשיטו ממנו את בגדיו -התפשטות הגשמיות

[חבר אני]

@א-שכטר נפלא

[א שכטר]

כידוע (וכמודומה שמוהרנת מדבר מזה בהקדמה ללקוטי מוהרן) שבעצם הכיסוי הוא הגילוי כי הרי ערום מחד הוא מגולה אבל הוא לא יכול להתגלות עד שיכסו אותו בחינת מגלה טפח ומכסה טפחיים
ואולי זה תפקידינו כביכול להוריד את הצדיק אולי להשיב אותו ללמטה אנחנו עושים את השוב
זה גם הענין של המלכות - הרצונות שהוא בעצם סוג של כיסוי הרי הרצון האין סוף מלובש ברצונות אך בלי זה אין השגה בו יתברך וכדי לגלות את מלכותו היה צורך בלבוש - כיסוי
נקודה למחשבה משה היה בהר בחינת רצוא התפשטות הגשמיות לחם לא אכל וכו' וע''י חטא העגל שעשינו ה' הוריד אותו מן ההר מגדולתו לך רד

[חבר אני]

@א-שכטר כתב: זה גם הענין של המלכות - הרצונות שהוא בעצם סוג של כיסוי הרי הרצון האין סוף מלובש ברצונות אך בלי זה אין השגה בו יתברך וכדי לגלות את מלכותו היה צורך בלבוש - כיסוי.
עיין בביאוה"ל ד"ה גרבי דמשחא שכתב כן ומיסוד זה מבאר כמה עניינים בתורה.
עפ"ז יש לבאר: מתבאר בתורה שכ"א הוא בחי' המלכות והצדיק הוא בחי' אין ולכן הוא צריך אותנו כדי להתלבש בנו. הצדיק הוא כולו טוב אבל הגילוי הזה שכל מאורעותינו -גם הרעים הם לטובה זה מתגלה רק בשוב. לכן ככל שמגיעים עוד ועוד אנשים שונים אל הצדיק כך מתגלה אצל עוד סוגי מאורעות שהכל לטובה וגם כ"א בעצמו צריך לבוא שוב ושוב לצדיק כ"ש בסעי' ט "וזה בכל פעם שבא אצל ת"ח", כי בכל פעם האדם מביא לצדיק עוד גרבי- כלים למלאות בהם שמן משחת קודש- הידיעה שכל מאורעותיו לטובתו, ולפי"ז מבואר יותר ענין הכיסוי.
ואגב ענין המילוי מרומז גם בירח המוזכר בסוף התורה (וכן מרומז ב"תרייסר ירחי שתא") שמילואה נעשית ע"י השמש שזהו "יבקע כשחר אורך" שנעשה ע"י הצדקה.
בזכותך@א-שכטר זכיתי לחידוש זה. שכוייח.

[א שכטר]

@חבר-אני כתב:

מתבאר בתורה שכ"א הוא בחי' המלכות

רוצה לפרט איפה זה מתבאר בתורה

[מאיר לב]

@א-שכטר כתב:

@חבר-אני כתב:

מתבאר בתורה שכ"א הוא בחי' המלכות

רוצה לפרט איפה זה מתבאר בתורה
זה כתוב בביאור הליקוטים מתוך דברי רבינו שכתב בלשון נוכח " אתה מעלה את המלכות".
וז"ל:
וזה בכל פעם וכו'. ממה שכתב תחלה בלשון נוכח, אתה נכלל באין סוף, ומסיים בהחזרת המלכות לאין סוף. נראה מבואר, שהמלכות הוא כלליות הנפשות, וכשהאדם מחזיר ומעלה אותו לאין סוף, מחזיר ומעלה כמו כן את נפשו בעצמו לכוללה באין סוף:

[פעור]

אז לסיכום
המלכות היא לבוש לאין סוף
ובמקביל לזה:
אנחנו לבוש לצדיק
כאן צריך לבין אם כן מה העצה של הצדקה
לתת לצדיק מלבוש???
ובמקביל
לתת לאין סוף מלכות???
מה העומק של העצה?
איך זה מציל אותנו מלשון הרע וגאווה?
התחיל כאן מהלך נפלא - צריך להתקדם איתו...

[חבר אני]

@א-שכטר כתב:

@חבר-אני כתב:

מתבאר בתורה שכ"א הוא בחי' המלכות

רוצה לפרט איפה זה מתבאר בתורה

אכן כמו ש@מאיר-לב כתב. ויש עוד ראיות לזה 1)כשעצמותיו של יהודה נתקנו רבינו אומר שהמלכות בעצמה נתקנה כי יהודה הוא בחי' מלכות, ולפי"ז כשעצמותינו מתחברים זה אומר שאנחנו המלכות נתקנים (ואם תרצה, יהודה זה יהודי)
2) "לבתר ירחי שתא" מסביר רבינו שע"י השבטים נתתקן המלכות, וירחי בפשטות זה לבנה/מלכות נמצא שהשבטים, עם ישראל בעצמם הם המלכות.
3) שורש המלכות הוא אש/ ת"ח, ובהמשך רבינו אומר שהצדיק נקרא אם...והתינוק נתעורר לקראת אימו היינו לשורשו נמצא שאנחנו המלכות נמשכים מהצדיק שהוא השורש.

[מאיר לב]

@פעור לא הבנתי מה כל כך קשה בסגנון של ביאור הליקוטים...
ובכל אופן באופן פשטני למי שהסגנון קשה עליו,
רבינו חרג ממנהגו בשאר התורות ובתורה הזו, ועבר לדבר בלשון נוכח.
אחד המקומות הוא בתיקון המלכות והעלאתה לשורשה.
מכאן מובן שרבינו רצה להבהיר באופן אישי שכל אחד יש לו חלק במלכות הזו ועליו להעלותה לשורשה

[א שכטר]

אם יורשה לי לחזור לעצם הנידון רציתי לתת את הלב לעניין של הכיסוי האם אפשר לקשרו לעניין של כסא לקדושה
יש בכמה ספרים שכסא מלשון כיסוי

[בדרך]

@א-שכטר כתב:

אם יורשה לי לחזור לעצם הנידון רציתי לתת את הלב לעניין של הכיסוי האם אפשר לקשרו לעניין של כסא לקדושה
יש בכמה ספרים שכסא מלשון כיסוי

גם רבינו מפרש בכמה מקומות כן

[א שכטר]

@בדרך כתב:

גם רבינו מפרש בכמה מקומות כן

תוכל להביא מראה מקום

[בדרך]

@א-שכטר כתב:

@בדרך כתב:

גם רבינו מפרש בכמה מקומות כן

תוכל להביא מראה מקום

תורה ו אות ה
תורה כה אות ג
תורה מט אות ו

[מאיר לב]

תורה מ"ט ח"א וז"ל: "וְזֶה 'כִּסֵּא הַכָּבוֹד', שֶׁמְּכַסִּין אוֹתָהּ "וּכְבָשִׂים לִלְבוּשֶׁך" דְּבָרִים שֶׁהֵם כִּבְשׁוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם יִהְיוּ תַּחַת לְבוּשֶׁך "כְּבוֹד אֱלהִים הַסְתֵּר דָּבָר" וְזֶה 'כִּסֵּא הַכָּבוֹד' שֶׁמְּכַסִּין מִפְּנֵי כְּבוֹד אֱלהִים, וְאַתָּה תַּגִּיעַ וְתַשִּׂיג אוֹתָה".

[נחום בקר]

@א-שכטר לאחר ההתבוננות הנני שואל מי אמר שהכוונה שהצדיק 'ערום'. לפני המיקום שרבנו מכניס את הפסוק בדבריו. נראה יותר שאני הוא ה'ערום' וכאשר אני נותן צדקה הנני מתלבש בכח הצדקה.
כמו"כ כאו"א מאתנו הוא בחינת 'מלכות' וכפי שכתבו באשכול הזה ועוד. וממילא כשאני ערום גם המלכות בבחינת 'ערום' וצריך להלבישה והוא בכח הצדקה. (ועיין תורה מז עה"פ כי הוא כסותו).

[מדלג על ההרים]

פוסט זה נמחק!