'שבחם של צדיקים' [הוספות לשש"צ]

[גרודניק]

@מאנ-ש-הפשוטים כתב:

@חבר-אני כתב:

יש בשו"ת שבט הלוי בתחילת א' החלקים בגדולת מעלת ההתבודדות והוא כותב שם "ובדוק ומנוסה הוא מנוערינו". אם יש למישהו אפשרות להעלות לכאן נשמח.

שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן א
אחדשה"ט וש"ת באה"ר,
מכתבך אלי פה בהרי יהודה לנכון קיבלתי, והיו שאלותיך בעבודת השי"ת לי כמים קרים על נפש עייפה בראותי אותך מתעלה ורוצה לעלות, וכל הספיקות שלך באים מנפש טהורה שנתן לך השי"ת, ואף שאני ריק ודל מכ"מ אולי הנסיון והזקנה בצירוף קצת ידיעות יסייעו לפתור קצת השאלות שהצגת לי.
א. כותב אתה היות שיש לך לפעמים מתיקות גדולה בתפלה, ולשפוך הרבה דמעות לפני השי"ת, אבל צערך גדול אשר אתה מרגיש כי לרוב טרדותיך דהיינו הן בלימוד העיון והמסתעף, והן בעזר קצת לזולת, עי"ז מתאבד מתיקות התפילה, ורק לעתים רחוקות זוכה אתה לפגוש אותך עם טבעך האוהב לקשור נפשו לה', אבל לרוב מחיצה מבדלת בינך לבין עצמך, זה תוכן שאלתך אם בינותי היטב, ובודאי צריך לשים לב על זה, כי ממנה תוצאות חיים.
דע לך חביבי שצרתך היא צרת רבים גדולים וטובים, הנה ענין תפלה בכוונה דבר נשגב מאד ואמרו (ברכות ל"ב ע"ב) גדולה תפלה יותר ממע"ט שכן מרע"ה לא נענה אלא בתפילה, ור"א אמר לתלמידיו (ברכות כ"ח ע"ב) כשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם מתפללים, ואין לך שעה מאושרת יותר משעת תפילה בדמעות כששוכחים כל העולם, והאדם מוריד דמעות לא רק כדי לפתוח שערי תפילה כאמרם פ"ד דב"מ דכל השערים ננעלו חוץ משערי דמעות, אלא שאין לך דבר שמביא שמחת הנפש לגולל משא הטרדות והבלים, ומקרב לאב הרחמן, כמתפלל בדמע מתוך כוונת הלב ואשרי לאדם שיש לו שעות מאושרות כאלה, ובכוונת הלב הלא כתוב הדור בטור ושו"ע או"ח סי' צ"ח, ומי יאמר זכיתי לבי לזכות אפי' למקצת דמקצת המבואר שם.
איברא, בכ"ז אפילו גדולי האמוראים התאוננו ע"ז שאין יכולים לכווין בתפילה, כמש"כ תוס' ר"ה ט"ז ע"ב ד"ה ועיון בשם הירושלמי ברכות פ"ב ה"ד, א"ר חייא רבא מן יומא לא כוונית אלא חד זמן בעית מכוונת והרהרית בלבי, וע"ש בשם שאר גדולי האמוראים. ואעפ"י שידעתי שיש פירושים שונים בספרים על זה - ובהא דר' חייא רבא אפשר לפרש דמעודו לא כוונית ר"ל כעין מחשבה מועלת אפילו לד"ת בסנהדרין כ"ו ע"ב שכ' רש"י בל"א דהיינו אם אדם מקבל על עצמו לעשות כך וכך אז לא זוכה לקיים מחשבתו - וה"נ, ר"ל דאין טוב להתאמץ בכוונה רק להתפלל בתום לב כתינוק בר יומא, וחד זימנא בעית מכוונית ר"ל התאמץ בכוונה ולא עלתה בידו, כך אפשר לומר דרך אפשר.
אבל האמת יורה דרכו דקשה להוציא הדבר מפשוטן, דכדי להתפלל אפילו פעם אחת תפילה בכוונה צריך הרבה סייעתא דשמיא, וע"כ מצינו שאמוראים לא התפללו כל יום, ובעירובין ס"ה ע"א כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל, או לענין בא בדרך כל ג' ימים וכ"ז לא שייך בדידן דבלא"ה בעו"ה לא מכוונים כ"כ כמבואר בשו"ע.
וע"ע ר"ה ל"ה ע"א, שאני ר' יהודה כיון דלתלתין יומי הוה מצלי וכו', שהיה ר' יהודה מתפלל רק כל שלשים יום, ופרש"י שהי' מחזיר תלמודו כל ל' יום ויל"פ בתרתי, או דמשום זה הו"ל כתורתו אומנותו דפטור מתפילה כמבואר בשבת י"א ע"א - אבל זה דחוק דהא אפילו ר' יוחנן שהי' קודם לו אמר בשבת שם, דאין דיננו לפטור מתפילה מטעם תורתן אומנותן, והי' מקום לחלק בין פטור לעולם כרשב"י וחביריו - לפטור מזמן לזמן כהאי דרב יהודה בר"ה שם.
אבל יראה יותר דרב יהודה מטעם טרדת הלימוד שלא היה יכול להפסיק, או שלא לכוין ע"ד גמ' עירובין הנזכרת, דמי שאין לבו מיושב עליו אל יתפלל ולא גרע מהמבואר סוכה כ"ו ע"א דכותבי ס"ת תו"מ וכו' וכל העוסקין במלאכת שמים וכו' פטורין מק"ש ותפילה וכו'. ועיין היטב בלשון שו"ע ורמ"א ופוסקים באו"ח סי' ל"ח ס"ח.
ואינני פוטר ח"ו מרביצי תורה ומחדדי התלמידים מדין תפילה - דלעולם צריך להתאמץ לקיים שניהם דזמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד, כבשבת י' ע"א. אבל רצוני להביא מכ"ז דאם באמת מחמת טרדת התלמידים ועומק העיון לא יכול פעם לצמצם בכוונת התפילה כאשר עם לבבו הטהור, לא יפול רוחו בקרבו ע"ז כי טרדת המצוה גרמה, ואין עליו דין תפילה עבור זה.
אך הגאונים הגדולים והצדיקים האמיתיים זכו שזה וזה נתקיים בידם, וידוע מה שהעידו בשם מרן החת"ס שאמר על עצמו שזכה להתפלל כל תפילותיו בכוונה, ובדמעות, וידוע כזה גם מדודי זקני הגאון הקדוש מהר"י גרינואלד זי"ע אב"ד סאטמר, שמעיינות הדמעות שלו היו פתוחים לעולם וכל תפילותיו בלהט קודש, וכן זכיתי לראות גאונים אמיתים בהרבצת תורה וגם בעסקי ציבור והנהגה, ובכ"ז ממש כל תפילותיהם בדבקות ובהשתפכות הנפש, והקב"ה יתן גם חלקינו עמהם, ויתרבו בנו שעות תפילה כאלה. איברא יש עוד תקנה להשלים ענין הנ"ל, שיתבודד לפעמים בינו לבין עצמו ורק לנוכח ה' עיניו - וזה ע"ד קומי רוני בלילה שפכי כמים לבך נוכח פני ה' וגו', והיינו כשהוא רק נוכח פני ה', וזה מסוגל מאד לפני אבינו שבשמים שירחם על נשמתו, ויקבל תפילתו ודמעתו ברחמים, ובדוק ומנוסה הוא אצלינו מנעורינו - ויהי רצון שיתרבו שעות כאלה.

בספר "ולא שבט הלוי בלבד", על בעל שבט הלוי, מהדורה ראשונה, הי' כתוב קטע שהורד במהדורות הבאות, שבעל שבט הלוי זצ"ל עמד על סף היאוש ח"ו בשנות נעוריו, ומצא הספר משיבת נפש, וזה נפח בו רוח חיים וכו'.

[גרודניק]

גרודניק כתב:

@מאנ-ש-הפשוטים כתב:

@חבר-אני כתב:

יש בשו"ת שבט הלוי בתחילת א' החלקים בגדולת מעלת ההתבודדות והוא כותב שם "ובדוק ומנוסה הוא מנוערינו". אם יש למישהו אפשרות להעלות לכאן נשמח.

שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן א
אחדשה"ט וש"ת באה"ר,
מכתבך אלי פה בהרי יהודה לנכון קיבלתי, והיו שאלותיך בעבודת השי"ת לי כמים קרים על נפש עייפה בראותי אותך מתעלה ורוצה לעלות, וכל הספיקות שלך באים מנפש טהורה שנתן לך השי"ת, ואף שאני ריק ודל מכ"מ אולי הנסיון והזקנה בצירוף קצת ידיעות יסייעו לפתור קצת השאלות שהצגת לי.
א. כותב אתה היות שיש לך לפעמים מתיקות גדולה בתפלה, ולשפוך הרבה דמעות לפני השי"ת, אבל צערך גדול אשר אתה מרגיש כי לרוב טרדותיך דהיינו הן בלימוד העיון והמסתעף, והן בעזר קצת לזולת, עי"ז מתאבד מתיקות התפילה, ורק לעתים רחוקות זוכה אתה לפגוש אותך עם טבעך האוהב לקשור נפשו לה', אבל לרוב מחיצה מבדלת בינך לבין עצמך, זה תוכן שאלתך אם בינותי היטב, ובודאי צריך לשים לב על זה, כי ממנה תוצאות חיים.
דע לך חביבי שצרתך היא צרת רבים גדולים וטובים, הנה ענין תפלה בכוונה דבר נשגב מאד ואמרו (ברכות ל"ב ע"ב) גדולה תפלה יותר ממע"ט שכן מרע"ה לא נענה אלא בתפילה, ור"א אמר לתלמידיו (ברכות כ"ח ע"ב) כשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם מתפללים, ואין לך שעה מאושרת יותר משעת תפילה בדמעות כששוכחים כל העולם, והאדם מוריד דמעות לא רק כדי לפתוח שערי תפילה כאמרם פ"ד דב"מ דכל השערים ננעלו חוץ משערי דמעות, אלא שאין לך דבר שמביא שמחת הנפש לגולל משא הטרדות והבלים, ומקרב לאב הרחמן, כמתפלל בדמע מתוך כוונת הלב ואשרי לאדם שיש לו שעות מאושרות כאלה, ובכוונת הלב הלא כתוב הדור בטור ושו"ע או"ח סי' צ"ח, ומי יאמר זכיתי לבי לזכות אפי' למקצת דמקצת המבואר שם.
איברא, בכ"ז אפילו גדולי האמוראים התאוננו ע"ז שאין יכולים לכווין בתפילה, כמש"כ תוס' ר"ה ט"ז ע"ב ד"ה ועיון בשם הירושלמי ברכות פ"ב ה"ד, א"ר חייא רבא מן יומא לא כוונית אלא חד זמן בעית מכוונת והרהרית בלבי, וע"ש בשם שאר גדולי האמוראים. ואעפ"י שידעתי שיש פירושים שונים בספרים על זה - ובהא דר' חייא רבא אפשר לפרש דמעודו לא כוונית ר"ל כעין מחשבה מועלת אפילו לד"ת בסנהדרין כ"ו ע"ב שכ' רש"י בל"א דהיינו אם אדם מקבל על עצמו לעשות כך וכך אז לא זוכה לקיים מחשבתו - וה"נ, ר"ל דאין טוב להתאמץ בכוונה רק להתפלל בתום לב כתינוק בר יומא, וחד זימנא בעית מכוונית ר"ל התאמץ בכוונה ולא עלתה בידו, כך אפשר לומר דרך אפשר.
אבל האמת יורה דרכו דקשה להוציא הדבר מפשוטן, דכדי להתפלל אפילו פעם אחת תפילה בכוונה צריך הרבה סייעתא דשמיא, וע"כ מצינו שאמוראים לא התפללו כל יום, ובעירובין ס"ה ע"א כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל, או לענין בא בדרך כל ג' ימים וכ"ז לא שייך בדידן דבלא"ה בעו"ה לא מכוונים כ"כ כמבואר בשו"ע.
וע"ע ר"ה ל"ה ע"א, שאני ר' יהודה כיון דלתלתין יומי הוה מצלי וכו', שהיה ר' יהודה מתפלל רק כל שלשים יום, ופרש"י שהי' מחזיר תלמודו כל ל' יום ויל"פ בתרתי, או דמשום זה הו"ל כתורתו אומנותו דפטור מתפילה כמבואר בשבת י"א ע"א - אבל זה דחוק דהא אפילו ר' יוחנן שהי' קודם לו אמר בשבת שם, דאין דיננו לפטור מתפילה מטעם תורתן אומנותן, והי' מקום לחלק בין פטור לעולם כרשב"י וחביריו - לפטור מזמן לזמן כהאי דרב יהודה בר"ה שם.
אבל יראה יותר דרב יהודה מטעם טרדת הלימוד שלא היה יכול להפסיק, או שלא לכוין ע"ד גמ' עירובין הנזכרת, דמי שאין לבו מיושב עליו אל יתפלל ולא גרע מהמבואר סוכה כ"ו ע"א דכותבי ס"ת תו"מ וכו' וכל העוסקין במלאכת שמים וכו' פטורין מק"ש ותפילה וכו'. ועיין היטב בלשון שו"ע ורמ"א ופוסקים באו"ח סי' ל"ח ס"ח.
ואינני פוטר ח"ו מרביצי תורה ומחדדי התלמידים מדין תפילה - דלעולם צריך להתאמץ לקיים שניהם דזמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד, כבשבת י' ע"א. אבל רצוני להביא מכ"ז דאם באמת מחמת טרדת התלמידים ועומק העיון לא יכול פעם לצמצם בכוונת התפילה כאשר עם לבבו הטהור, לא יפול רוחו בקרבו ע"ז כי טרדת המצוה גרמה, ואין עליו דין תפילה עבור זה.
אך הגאונים הגדולים והצדיקים האמיתיים זכו שזה וזה נתקיים בידם, וידוע מה שהעידו בשם מרן החת"ס שאמר על עצמו שזכה להתפלל כל תפילותיו בכוונה, ובדמעות, וידוע כזה גם מדודי זקני הגאון הקדוש מהר"י גרינואלד זי"ע אב"ד סאטמר, שמעיינות הדמעות שלו היו פתוחים לעולם וכל תפילותיו בלהט קודש, וכן זכיתי לראות גאונים אמיתים בהרבצת תורה וגם בעסקי ציבור והנהגה, ובכ"ז ממש כל תפילותיהם בדבקות ובהשתפכות הנפש, והקב"ה יתן גם חלקינו עמהם, ויתרבו בנו שעות תפילה כאלה. איברא יש עוד תקנה להשלים ענין הנ"ל, שיתבודד לפעמים בינו לבין עצמו ורק לנוכח ה' עיניו - וזה ע"ד קומי רוני בלילה שפכי כמים לבך נוכח פני ה' וגו', והיינו כשהוא רק נוכח פני ה', וזה מסוגל מאד לפני אבינו שבשמים שירחם על נשמתו, ויקבל תפילתו ודמעתו ברחמים, ובדוק ומנוסה הוא אצלינו מנעורינו - ויהי רצון שיתרבו שעות כאלה.

בספר "ולא שבט הלוי בלבד", על בעל שבט הלוי, מהדורה ראשונה, הי' כתוב קטע שהורד במהדורות הבאות, שבעל שבט הלוי זצ"ל עמד על סף היאוש ח"ו בשנות נעוריו, ומצא הספר משיבת נפש, וזה נפח בו רוח חיים וכו'.

מצאתי אצלי ב"ה:

[וועלן וועלן]

מברסלב צענטראל

[איש הפלא]

על הקה״י: הרב נתן צבי קעניג הביא לפניו בהזדמנות את ספר 'ליקוטי מוהר"ן' של רבינו נחמן מברסלב, בתגובה קם בעל הקהילות יעקב ממקומו, ניגש אל ארון הספרים והוציא משם ספר 'ליקוטי מוהר"ן' ישן ובלה מרוב שימוש, ואמר: "דע לך שאני מעיין בספר הזה מדי יום ביומו". הסטייפלר הוסיף באותה השיחה דברים מפתיעים ואמר כי "מרגיש אני שהספר הזה מעורר אותי ליראת שמים, ואני רואה כי ביום שאיני לומד בספר זה, אני חש חסרון ביראת שמים".

בפעם אחרת נכנס לפניו ראש ישיבה ליטאי לשוחח על מספר עניינים ולאחר מכן סיפר שראה אותו יושב ואומר תפילות מתוך הספר 'ליקוטי תפילות' של רבי נתן מברסלב.

[גרודניק]

הגה"צ רבי אשר זעליג ב"ר שלום גרינצווייג זצוק"ל, אב"ד דולהא באונגארין, ה' תלמיד בעל הייטב לב זי"ע, נעקד"ה באושוויץ, אחרי שהגיע לשם ביום כ"ה אייר, שנת תש"ד.
חיבר ספר בית אשר עה"ת, ויש שם עשרות מובאות מספרי רבינו ז"ל, ופלא שבעל 'שבחו של צדיק' לא הרגיש בזה.
אעתיק כמה מהם:

והגם שאין לנו השגה בצדיקים הקדושים, אבל אולי בדר"א זה עולה בקנה אחד עם מה שמספרים עליו שקידש את השם בשמחה:

[גרודניק]

גרודניק כתב:

הגה"צ רבי אשר זעליג ב"ר שלום גרינצווייג זצוק"ל, אב"ד דולהא באונגארין, ה' תלמיד בעל הייטב לב זי"ע, נעקד"ה באושוויץ, אחרי שהגיע לשם ביום כ"ה אייר, שנת תש"ד.
חיבר ספר בית אשר עה"ת, ויש שם עשרות מובאות מספרי רבינו ז"ל, ופלא שבעל 'שבחו של צדיק' לא הרגיש בזה.
אעתיק כמה מהם:

והגם שאין לנו השגה בצדיקים הקדושים, אבל אולי בדר"א זה עולה בקנה אחד עם מה שמספרים עליו שקידש את השם בשמחה:

[גרודניק]

יוצא לנו מזה שתלמידי הייטב לב זי"ע (וכמו"כ נכדו בעל דברי יואל מסאטמר זי"ע) למדו בשקידה רבה ספרי רבינו ז"ל, בעמ"ח ספר נר דוד, בעמ"ח ספר בית אשר הנ"ל, ומן הסתם יש עוד...

[גרודניק]

אגב, בספר שבחו של צדיק, עמוד קעח, מובא:

התיבות "אבער וואס" טעות הוא, וצריך להיות "אַבֶּערוַואז", במובן, "נארשקייטן"... ודוק

[שי רב]

@גרודניק כתב:

חיבר ספר בית אשר עה"ת, ויש שם עשרות מובאות מספרי רבינו ז"ל, ופלא שבעל 'שבחו של צדיק' לא הרגיש בזה.

אינו תמוה מדוע השש"צ לא מביאו, כי יש עוד הרבה מגדולי עולם שמביאים מספרי רבינו ז"ל שהוא אינו מביא, כי לפי מה שנראה, המחבר לא כתב מחקר על המביאים מדברי רבנו ז"ל והמשבחים אותו, אלא מה שנזדמן לידו ממה שחיפש ומצא ומה ששמע וכדו', הביא בספר, ובאמת נמצאים עוד הרבה מקורות בענין.
בהמשך אשתדל להביא כאן ממה שמצאתי בזה.

[חיפוש הצדיק]

@גרודניק כתב:

התיבות "אבער וואס" טעות הוא, וצריך להיות "אַבֶּערוַואז", במובן, "נארשקייטן"... ודוק

הכוונה היא: 'ועוד איך' ולא 'אבל'

[מדלג על ההרים]

@מאנ-ש-הפשוטים
מאד אהוב עלי לשונו קדשו בסיום המכתב:

> ויהי רצון שיתרבו שעות כאלה.

[מדלג על ההרים]

בספר עמודי אור - סיפורים על אנ''ש מפולין. בהסכמה של הרב ברנר שליט"א לספר הוא כותב תיאור מההספד של הרב וואזנר בלוויה של ר' בן ציון אפטר, שם סיפר איך ר' מאיר שפירא היה יוצר לקראתו בהגיעו לקיבוץ לימי ראש השנה.
וייתכן מסיפור זה, שהרב וואזנר היה מהבחורים שהיה נשאר בישיבה עם ר' מאיר שפירא להשתתף בקיבוץ. [בשונה מאחרים שהשתייכו לחסידויות ונסעו לר''ה לרבותיהם]

[מדלג על ההרים]

@וועלן-וועלן הרבי מאלכסנדר שליט''א הסתובב רבות עם אנ''ש בצעירותו, גם בבחרותו וגם מאוחר יותר כאברך.
החסידים שלו גם יודעים מזה.
הוא היה מאד מקושר לר' נתן צבי קעניג, ואף למד אצלו בכולל.

[מדלג על ההרים]

@גרודניק
אגב. שים לב. ככל הנראה היה לו רק ספר ליקוטי עצות. ספרי רבינו לא היה מצוי כל כך שם.
גם במקומות שכותב ליקוטי מוהר"ן הוא מציין לליקוטי עצות.

מה שתופס אותי לראות, באיזה עמקות ואיזה חידושים הוא מחדש על סעיפים בליקוטי עצות גם בלי לראות את החרבת הדברים לכאו' בליקוטי מוהר"ן.
לעומת אנשי דורנו שמתוך ששקועים עם הטוב היצר מנסה להרדים וליישן. יה''ר שנזכה להתחדש תמיד מחדש

[בדרך]

@מדלג-על-ההרים כתב:

@וועלן-וועלן הרבי מאלכסנדר שליט''א הסתובב רבות עם אנ''ש בצעירותו, גם בבחרותו וגם מאוחר יותר כאברך.

עם מי מאנ"ש בפרטיות?

[בדרך]

@מדלג-על-ההרים כתב:

@גרודניק
אגב. שים לב. ככל הנראה היה לו רק ספר ליקוטי עצות. ספרי רבינו לא היה מצוי כל כך שם.
גם במקומות שכותב ליקוטי מוהר"ן הוא מציין לליקוטי עצות.

כך הוא גם בנוגע לציטוטים של היפה ללב, הגר"ח פלאג'י והכף החיים סופר מספרי רבינו - שזה תמיד מליקוטי עצות או ספר המידות.

[מדלג על ההרים]

מדלג-על-ההרים כתב:

ככל הנראה היה לו בעיקר ספר ליקוטי עצות.

נראה שזכה מי שזכה להפיץ הרבה מאד ספרי ליקוטי עצות ברחבי הונגריה.
בכמה וכמה ספרים רואים שמביאים מקורות דווקא מספר זה ולא מהמקור של ספר זה.. בליקוטי מוהר"ן.
כך גם בספר 'קרן לדוד' שהוזכר לעיל, מתלמיד אחר של מרן בעל הייטב לב שמביא בשם רבו שהראה לו בספר ליקוטי עצות עניין התיקון הכללי, ומורה לכולם בספרו לומר זאת כמפורסם

[מדלג על ההרים]

@בדרך כתב:
כך הוא גם בנוגע לציטוטים של היפה ללב, הגר"ח פלאג'י והכף החיים סופר מספרי רבינו - שזה תמיד מליקוטי עצות או ספר המידות.

גם בספר ארך אפיים מובא לרוב מליקוטי עצות וספר המידות.
אגב, בספר זה יש שם יסודות שלמים שבנויים על תורת רבינו.
הוא גם מביא על התבודדות ותפילה כעצה לכל דבר לאורך ספרו. והלשונות - גם כשלא מזכיר ספרי רבינו - מזכירים לשונות של רבינו ומוהרנ''ת.
גם ר' שמעון שפירא מאד מאד התחבר לספר זה והיה גם נותן זאת כמתנה לכל בחור בר מצוה.

[גרודניק]

נעתק מספר "דרכי חיים" מאת הגה"צ ר' חיים יעקב נפתלי זילבערבערג זצ"ל מווארשא

[פראסטיק]

@וועלן-וועלן
מעניין האם יש מקור
בימי שמואל שאכן ר"ש קיבל מחב"ד
את עבודת "לאתכפייא לסטרא אחרא"?