הגילוי הגדול של תורה ד'
-
אני חושב שרבינו נוגע בכמה אופנים בתורה זו בלגלות מהו החידוש המיוחד שלו בעניין זה.
כרגע שמתי לב ל2 נקודות שיתכן והם קשורות זה בזה (כנראה לפי הכלל הראשון), ואני מאמין שיש עוד.
א] רבינו אומר שכל הצדיקים יכולים לתקן על ידי וידוי דברים, אבל יש איזה תיקון מיוחד ששייך רק על ידי וידוי דברים לפני הצדיק שהוא בחינת משה, ועל כן צריך להבין בתוך התורה באיזה עניין התיקון הוא רק על ידי משה, והאם יש פגם שאותו כל הצדיקים אינם יכולים לתקן...
ב] שעד לתורה זו הייתה כל העבודה לאחד בין שם אדנות לשם הוי"ה, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד - עיין בגמרא שם בפסחים, ועתה צריך לתקן את הפירוד בין שם אלוקים לשם הוי"ה שזה עוד לא התגלה כלל (בדרך אפשר ממש). -
אה מחילה עכשיו אני מבין, תרשה לי לשאול אותה שאלה, מתי לפי דעתך כן צריך לשאול את זה, או להתמקד בזה, או שלפי דעתך צריך להתרכז בתורה ואם ממילא יוצא חידוש שהוא ייחודי דווקא לרבינו אז זה בדרך אגב, אבל זה לא צריך להיות המרכז.
@ידידיה-סרוסי
אני כן חושב, שאף שעצם השאלה מאוד חשובה, היא לא השאלה הראשונה שצריך לשאול כשלומדים, אלא זה צריך להיות בבסיס של הלימוד, ברקע... -
אני לא מונח בתורה, ככה שאולי מישהו אחר יענה לך, אם התכוונת לרמוז, שעצם המרדף והלחץ אחרי למצוא דווקא את החידוש, זה קשור לנקודה של גאווה, (כי אחרת אני לא מבין מה הקשר לכאן, אם אני תועה את תתקן אותי.) אני מסכים שעיסוק בא נגיד את זה ככה מוחצן כל הזמן במה דווקא רבינו חידש יותר משאר הצדיקים, הוא בעייתי, כמו ניקח לדוגמה שתי חברים, הם לא צריכים לשאול את עצמם כל הזמן, למה אני חבר שלו, ולא של מישהו אחר, שחרר ותהנה, אז גם בקשר לרבינו עיקר הפוקס המיקוד וההשקעה צריכים להיות במה רבינו אומר, בלהיות בקשר של רבינו. אמנם של נפלא וממחזק מדי פעם להרים את הראש, ולהסתכל על המרחב הכולל, ולראות את הגדולה של רבינו על פני שאר הצדיקים, אמנם עם הקשר שלך עם רבינו חזק, אתה לא עסוק בלהגדיר את הקשר אלא פשוט בקשר, לדעתי זאת גם הסיבה שהרבה מאנ"'ש אם לא רוב אנ"'ש המחולט לא עסק בלימוד עיון בצורה של החי כללים, כי כאשר אתה חי את האור, ואתה צועק שעות בשדות, אתה פחות עסוק בלנתח בלחתור מבחינה שכלית, את התורות של רבינו, אבל אנחנו מה לעשות חכמולוגים ובשביל שמשהו יזוז, אנחנו צריכים לעיין, אבל גם פה עיקר המטרה זה הקשר עם רבינו, עם ה' יתברך, וכו'
-
מה לדעתכם החידוש המרכזי בתורה שלנו שאלמלא רבינו היה מגלה - העולם היה חסר?
או במילים אחרות מה רבינו חידש בתורה הזו שאף צדיק בעולם לא חידש?אתה קצת נסחפת, נכון שחשוב מאוד לעיין בתורות, אבל יש לזה כללים ברורים!
אבל מאיפה לקחת את המשפט היומרני הזה?
האמת שזו תופעה של הקצנה ששמתי לב אליה מעוד משתמשים בפורום הזה, ובעיקר ממך.מה לדעתכם החידוש המרכזי בתורה שלנו שאלמלא רבינו היה מגלה - העולם היה חסר?
או במילים אחרות מה רבינו חידש בתורה הזו שאף צדיק בעולם לא חידש?אתה קצת נסחפת, נכון שחשוב מאוד לעיין בתורות, אבל יש לזה כללים ברורים!
אבל מאיפה לקחת את המשפט היומרני הזה?
האמת שזו תופעה של הקצנה ששמתי לב אליה מעוד משתמשים בפורום הזה, ובעיקר ממך.טוב, אז אני מבין שעוררתי סערה...
אז למען הסר ספק אני עומד מאחורי כל מילה!
פשוט לי, ובוודאי שמי שקצת מעיין בספרי ראבר"נ ובביאור הליקוטים, יסכים איתי.
הדבר המרכזי בכל תורה הוא החידוש של רבינו הקדוש שאף אחד בעולם לא חידש...
בלי זה אין שום עניין ללמוד ליקוטי מוהר"ן, אפשר ללמוד ספרים קדושים אחרים
שבלי שאף אחד ישמע - מחזקים יותר.
לכן, אולי זה קצת לא "המסורה"...
אבל בלי זה שכל אחד ישאל את עצמו באמת מה הוא מחפש בליקוטי מוהר"ן! -
אני מסכים איתך@מאיר-לב אבל רוצה לחדד ולסייג.
רבינו אמר על עצמו שהוא קנקן חדש מלא ישן, דבריו מיוסדים על כל דברי המקורות, הוא לא המציא דת חדשה ח"ו, ואעפ"כ זה מחודש. ראו מה שכתבתי כאןדבר זה נגזר גם מהכלל הי"א שהדרש של רבינו אינו סותר את הפשט הפשוט, ואדרבא צריך לעיין איך הדברים משלימים זה את זה.
אבאר יותר: רבינו "קונה" בתים ישנים ומשפץ אותם שיפוץ נרחב ואעפ"כ השלד הוא אותו שלד, הבית עומד באותו כתובת, הנמשל: רבינו לוקח כל נושא שהוא ונותן בו אור חדש (ועל הדרך הוא גם משפץ אותנו...)
מוהרנ"ת אמר שכשהוא הגיע לרבינו הוא זרק את שכלו ולמד אל"ף בי"ת מחדש.
גם אנחנו צריכים לעזוב את כל הדעות הקדומות ולבוא לרבינו ולשאול על כל נושא, מה חידשת? מה זה שבת? מה זה לימוד תורה? מה זה תפילה? וכו וכו
מצד שני אם נראה לנו שרבינו הביא דבר חדש לחלוטין עלינו להתבונן היכן דבר זה כן מוזכר במקורות? ואח"כ לשוב ולשאול, א"כ אז מה בכל זאת החידוש?
ולכן אני חולק על הכותרת, כי השאלה צריכה להיות בכל נושא. -
וכעת לשאלתך:
למשל הנושא של ענוה.
אם ב"עולם" ענוה הכונה היא, שהראש ישיבה יושב ושומע את השבחים שאומרים עליו, אז הוא צריך להנהן בראשו לשלילה ולבטל בתנועות ידיו את הדברים...
הרי שרבינו מחדש שאדרבא המבחן לענווה הוא דווקא ע"י שמיעת שבחיו ואף שישבח את עצמו והוא לא ירגיש כלום!
וכמובא בחיי"מ: פַּעַם אַחַת הָיוּ מְדַבְּרִים לְפָנָיו בְּעִנְיַן גַּדְלוּת עָנָה וְאָמַר מָה אַתֶּם צְרִיכִין לְדַבֵּר מִגַּדְלוּת הֲלא אֲנִי אֵין לִי גַּדְלוּת [כְּלוֹמַר וְאַתֶּם אֵיךְ יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּכֶם שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם אֵיזֶה גַּדְלוּת מֵאַחַר שֶׁאֲפִילּוּ אֲנִי אֵין לִי גַּדְלוּת] כִּי כְּבָר הִתְפָּאֵר עַצְמוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בָּזֶה שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר עַל עַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ גַּדְלוּת שֶׁזֶּה עִקַּר תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הָעֲנָוָוה כְּמוֹ בְּחִינַת משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁכָּתַב עַל עַצְמוֹ וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאד וְכַמּוּבָא בַּגְּמָרָא שֶׁאָמַר רַב יוֹסֵף אַל תִּתְנֵי עֲנָוָוה דְּאִיכָּא אֲנָא (תצ"ו)לפי תורה זו: עלינו לשאול, מהי ענווה? והתירוץ ביטול כל הרגשותיו לחלוטין! והמבחן לזה, האם אתה יכול לשבח את עצמך!
-
-
מה לדעתכם החידוש המרכזי בתורה שלנו שאלמלא רבינו היה מגלה - העולם היה חסר?
או במילים אחרות מה רבינו חידש בתורה הזו שאף צדיק בעולם לא חידש?אתה קצת נסחפת, נכון שחשוב מאוד לעיין בתורות, אבל יש לזה כללים ברורים!
אבל מאיפה לקחת את המשפט היומרני הזה?
האמת שזו תופעה של הקצנה ששמתי לב אליה מעוד משתמשים בפורום הזה, ובעיקר ממך.האמת שזו תופעה של הקצנה ששמתי לב אליה מעוד משתמשים בפורום הזה, ובעיקר ממך.
האמת היא שאתה צודק לגמרי
זה קיצוני על גבול המשיחי והלאה...
מה לעשות שבכל השיחות שרבינו כתב על תורתיו הקדושות הוא התבטא בצורה הרבה יותר קיצונית מהכותבים כאן בפורום...
לעומת השיחות האלו כתבו כאן עדין...
תסתכל בחיי מוהר"ן -
מה לדעתכם החידוש המרכזי בתורה שלנו שאלמלא רבינו היה מגלה - העולם היה חסר?
או במילים אחרות מה רבינו חידש בתורה הזו שאף צדיק בעולם לא חידש?אתה קצת נסחפת, נכון שחשוב מאוד לעיין בתורות, אבל יש לזה כללים ברורים!
אבל מאיפה לקחת את המשפט היומרני הזה?
האמת שזו תופעה של הקצנה ששמתי לב אליה מעוד משתמשים בפורום הזה, ובעיקר ממך. -
@מאיר-לב
תרצה לי להציע ניסוח דומה אבל שונה לשאלה שלך
מה החידוש שרבינו מחדש לי בתורה הזאת?
חידוש כזה שיגלה ויאיר לי את רבינו באור חדש
מה החידוש אוכל להגיד עליו - מהיום החיים שלי משתנים או מקבלים זווית ראייה חדשה לגמרי
"חידוש כמוני לא היה מעולם"תרצה לי להציע ניסוח דומה אבל שונה לשאלה שלך
מה החידוש שרבינו מחדש לי בתורה הזאת?
חידוש כזה שיגלה ויאיר לי את רבינו באור חדש
מה החידוש אוכל להגיד עליו - מהיום החיים שלי משתנים או מקבלים זווית ראייה חדשה לגמרי
"חידוש כמוני לא היה מעולם"סלח לי ידידי בעל מוח, אבל אני באמת לא מבין את ההתפתלות המתנצלת הזו...
יש לנו רבי שגילה גילויים שאף אחד לפניו או אחריו לא גילה ולא יגלה!
זה כתוב בחיי מוהר"ן בפירוש שרבינו לקח את תורתו ממקום שלא לקח משם אדם מעולם.
ולכן חלק עיקרי מהגילוי בכל תורה הוא לא רק עד כמה רבינו גדול - אלא עד כמה למרות כל גילויי הצדיקים במשך כל הדורות, אנחנו צריכים דווקא את התורות שלו, ובלעדי התורה שלו, אי אפשר לעבוד את ה' באמת!
הגיע הזמן שנגיד את האמת הזו בצורה ברורה וגלויה גם אם זה נשמע חריף מידי.
ואת זה בדיוק עלינו לחפש בתורה ד' - את הגילוי השונה הזה שאי אפשר בלעדיו... -
ידוע שבכל תורה רבינו מחדש דבר שלא חידש אדם מעולם.
רציתי להעלות את זה כנושא.
מה לדעתכם החידוש המרכזי בתורה שלנו שאלמלא רבינו היה מגלה - העולם היה חסר?
או במילים אחרות מה רבינו חידש בתורה הזו שאף צדיק בעולם לא חידש? -
-
-
@מאיר-לב
לא הבנתי... תרחיב
כבר שכחנו מכל הדיון על השפה הגבוהה שלא מתאימה לפשוטי העם שבשדות...
-
בהלבשה של רבינו בסיפור העצמות המנוסרות, מבואר שגם אלו שיצאו מכלל ישראל ועברו נסירת עצמות בגלל עוונותיהם, אינם הולכים לאיבוד.
ועל ידי תשובתו של איש הישראלי והווידוי דברים, אותם רשעים וייסוריהם מתהפכים להיות "כיסא לקדושה"
כלומר, הם הופכים לכוח תומך שעוזר לנו לבנות את בנייני המלכות דקדושה, כך שהרע שנוצר מהחטא הופך למבנה תומך לטוב.
והרשעים הללו כמובן נמצאים גם באופן פרטי בתוכנו, כך שגם העוונות שלנו בסוף התהליך אמורים להתהפך ולהיעשות כלי לקדושה. -
יש משל מרתק מהבעל שם טוב שממש מזכיר את תוכן תורה זו שם המשל "מעשה מסוחר"
בסוף המשל כתוב שהשכינה מתרעמת להשם על נפילתה עם היצר הרע שעשתה איתו מה שעשתה (נישוק...) והשם יתברך שמחה מהווידוי שלה והראה לה שזה בכלל היה הוא בעצמו.....
כל הסיפור מרתק וזה סיפור שקורה בכל יום אבל בקשר לנושא שלנו נא להתמקד בסוף הסיפור...ונ"ל דשמעתי ממורי משל לסוחר אחד שהיה בים, והיה סוער הים והולך למאוד עד סכנת מיתה, אז הסוחר עמד בתפלה שינצל בזכות אשתו הצנועה. והיה שם עכו"ם עובד ע"ז, ותמה על הסוחר שהתפלל עבור זכות אשתו. והשיבו שבאמת ראוי להפליג בשבחה.
ואמר זה עכו"ם אני אלך ואפתנה, ואיזה אות אתה מבקש ממנה, והשיב שיש לה טבעת א' חשוב על ידה, ואם יביאנו אזי ידע וכו'. והסכימו על איזה קנס, שיתן כל אחד סחורתו לזה שכנגדו שינוצח.
והלך אצלה לפתותה, ולא יוכל להתקרב אצלה כלל, וחזר ובא אלי' כמה פעמים באומרו שיש לה סוד מבעלה ולא השגיחה עליו, עד ששכר את שפחתה לגנוב ממנה הטבעת זה בכמה תחבולות שעשה ועלתה בידו, ובא עם טבעת זה הסימן לבעלה ולקח הסחורה ממנו ובא בספינה ריקנית אל ביתו, ובשמעה האשה מביאת בעלה אז קשטה את עצמה ויצאה לקראתו בדברי ריצוי ואהבה שהיה ביניהם מאז וקדם, וכל זה לא נכנס באזניו, והיתה תמה עליו ולא ידעה על מה ולמה זז מחיבתה ואהבתה, ובא עמה לביתה ולבו בל עמה.
וסיבב הדבר עד ששלחה מעל פניו בספינה על הים בלי מנהיג, רק הבעל כסות ולשון שינה כאילו הוא מלח א' ממנהיגי ספינה לבדו, והלכה בספינה כמה ימים בלי מאכל ומשתה, והתחננה מזה המלח שיתן לה מעט אוכל להשיב נפשה, ואמר אם תנשק אותי אזי אתן לך וכך עשתה בהכרח, ואח"כ תבעה לתשמיש וכו'.
ויהי היום באה הספינה לחוף הים וזרקה הספינה וקפצה ליבשה וביקשה אוכל, ומצאה ב' אילנות א' שהאוכל ממנו נעשה מצורע, וב' האוכל ממנו נתרפא מצרעתו, ולקחה זה בתרמילה עד שבאה לבית המלך בדמות איש, והוצרך שם לרפואה זו, והיא עשתה רפואה ונתנו לה הון רב.
וחזרה לביתה ומצאה לבעלה, והתרעמה עליו מה שעשה לה, ושילחה מביתה בספינה עם מלח אחד מכוער והוצרכה לנשקו ושאר דבר מכוער עבור גודל צער אכילה וכו'. והבעל שמח בלבו על גודל תערומותה וצניעותה, וחקר הבעל וימצא הדבר ששקר ענה בה העכו"ם שגנב טבעתה, ונתברר הדבר, ואז עשה בו שפטים וכו'.
והנמשל מובן בכל עניני עולם הזה מימות החורבן עד ביאת משיחנו, במהרה בימינו א"ס, [כי מורי עשה עליות נשמה וראה איך מיכאל אפוטרפסא רבא דישראל, המליץ עבור ישראל, שכל חוב שלהם הוא הכל זכות, כי כל שעושין פסלנות ושאר דברי חוב, הכל כדי שיוכל לעשות שידוך עם ת"ח, או לעשות צדקה וכיוצא בזה, הכל מוכרחים וכו']. ואשה צנועה היא השכינה, בסוד אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב, ד). ונתקנא הס"ם ואמר עכשיו שיש להם בהמ"ק וקרבנות, אבל אם תרצה לנסותן תחריב הבית המקדש ואני אפתנה כביכול וכו'. ועל ידי השפחה גנב הטבעת, הם סוד גורל ב' השעירים א' לה' ואחד לעזאזל, ועל ידי החטא עלה בשמאל וכו' ונחרב הבית, וכמו שכתב הרמב"ן וכו'. ושלחה בספינה, וכביכול הש"י שינה את עצמו בתוך שם קדוש סאל וכו'.
וזה סוד הוידוי - תרעומות השכינה אליו ית' איך שהוכרחה וכו'. ואח"כ הוברר הדבר ששקר ענה בה, ואז זבח לה' בבצרה וכו' (ישעי' לד, ו), ודפח"ח. והמשל הזה נוקב ויורד, והבן.
-
יש משל מרתק מהבעל שם טוב שממש מזכיר את תוכן תורה זו שם המשל "מעשה מסוחר"
בסוף המשל כתוב שהשכינה מתרעמת להשם על נפילתה עם היצר הרע שעשתה איתו מה שעשתה (נישוק...) והשם יתברך שמחה מהווידוי שלה והראה לה שזה בכלל היה הוא בעצמו.....
כל הסיפור מרתק וזה סיפור שקורה בכל יום אבל בקשר לנושא שלנו נא להתמקד בסוף הסיפור...ונ"ל דשמעתי ממורי משל לסוחר אחד שהיה בים, והיה סוער הים והולך למאוד עד סכנת מיתה, אז הסוחר עמד בתפלה שינצל בזכות אשתו הצנועה. והיה שם עכו"ם עובד ע"ז, ותמה על הסוחר שהתפלל עבור זכות אשתו. והשיבו שבאמת ראוי להפליג בשבחה.
ואמר זה עכו"ם אני אלך ואפתנה, ואיזה אות אתה מבקש ממנה, והשיב שיש לה טבעת א' חשוב על ידה, ואם יביאנו אזי ידע וכו'. והסכימו על איזה קנס, שיתן כל אחד סחורתו לזה שכנגדו שינוצח.
והלך אצלה לפתותה, ולא יוכל להתקרב אצלה כלל, וחזר ובא אלי' כמה פעמים באומרו שיש לה סוד מבעלה ולא השגיחה עליו, עד ששכר את שפחתה לגנוב ממנה הטבעת זה בכמה תחבולות שעשה ועלתה בידו, ובא עם טבעת זה הסימן לבעלה ולקח הסחורה ממנו ובא בספינה ריקנית אל ביתו, ובשמעה האשה מביאת בעלה אז קשטה את עצמה ויצאה לקראתו בדברי ריצוי ואהבה שהיה ביניהם מאז וקדם, וכל זה לא נכנס באזניו, והיתה תמה עליו ולא ידעה על מה ולמה זז מחיבתה ואהבתה, ובא עמה לביתה ולבו בל עמה.
וסיבב הדבר עד ששלחה מעל פניו בספינה על הים בלי מנהיג, רק הבעל כסות ולשון שינה כאילו הוא מלח א' ממנהיגי ספינה לבדו, והלכה בספינה כמה ימים בלי מאכל ומשתה, והתחננה מזה המלח שיתן לה מעט אוכל להשיב נפשה, ואמר אם תנשק אותי אזי אתן לך וכך עשתה בהכרח, ואח"כ תבעה לתשמיש וכו'.
ויהי היום באה הספינה לחוף הים וזרקה הספינה וקפצה ליבשה וביקשה אוכל, ומצאה ב' אילנות א' שהאוכל ממנו נעשה מצורע, וב' האוכל ממנו נתרפא מצרעתו, ולקחה זה בתרמילה עד שבאה לבית המלך בדמות איש, והוצרך שם לרפואה זו, והיא עשתה רפואה ונתנו לה הון רב.
וחזרה לביתה ומצאה לבעלה, והתרעמה עליו מה שעשה לה, ושילחה מביתה בספינה עם מלח אחד מכוער והוצרכה לנשקו ושאר דבר מכוער עבור גודל צער אכילה וכו'. והבעל שמח בלבו על גודל תערומותה וצניעותה, וחקר הבעל וימצא הדבר ששקר ענה בה העכו"ם שגנב טבעתה, ונתברר הדבר, ואז עשה בו שפטים וכו'.
והנמשל מובן בכל עניני עולם הזה מימות החורבן עד ביאת משיחנו, במהרה בימינו א"ס, [כי מורי עשה עליות נשמה וראה איך מיכאל אפוטרפסא רבא דישראל, המליץ עבור ישראל, שכל חוב שלהם הוא הכל זכות, כי כל שעושין פסלנות ושאר דברי חוב, הכל כדי שיוכל לעשות שידוך עם ת"ח, או לעשות צדקה וכיוצא בזה, הכל מוכרחים וכו']. ואשה צנועה היא השכינה, בסוד אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב, ד). ונתקנא הס"ם ואמר עכשיו שיש להם בהמ"ק וקרבנות, אבל אם תרצה לנסותן תחריב הבית המקדש ואני אפתנה כביכול וכו'. ועל ידי השפחה גנב הטבעת, הם סוד גורל ב' השעירים א' לה' ואחד לעזאזל, ועל ידי החטא עלה בשמאל וכו' ונחרב הבית, וכמו שכתב הרמב"ן וכו'. ושלחה בספינה, וכביכול הש"י שינה את עצמו בתוך שם קדוש סאל וכו'.
וזה סוד הוידוי - תרעומות השכינה אליו ית' איך שהוכרחה וכו'. ואח"כ הוברר הדבר ששקר ענה בה, ואז זבח לה' בבצרה וכו' (ישעי' לד, ו), ודפח"ח. והמשל הזה נוקב ויורד, והבן.
יש משל מרתק מהבעל שם טוב שממש מזכיר את תוכן תורה זו שם המשל "מעשה מסוחר"
בסוף המשל כתוב שהשכינה מתרעמת להשם על נפילתה עם היצר הרע שעשתה איתו מה שעשתה (נישוק...) והשם יתברך שמחה מהווידוי שלה והראה לה שזה בכלל היה הוא בעצמו.....
כל הסיפור מרתק וזה סיפור שקורה בכל יום אבל בקשר לנושא שלנו נא להתמקד בסוף הסיפור...ונ"ל דשמעתי ממורי משל לסוחר אחד שהיה בים, והיה סוער הים והולך למאוד עד סכנת מיתה, אז הסוחר עמד בתפלה שינצל בזכות אשתו הצנועה. והיה שם עכו"ם עובד ע"ז, ותמה על הסוחר שהתפלל עבור זכות אשתו. והשיבו שבאמת ראוי להפליג בשבחה.
ואמר זה עכו"ם אני אלך ואפתנה, ואיזה אות אתה מבקש ממנה, והשיב שיש לה טבעת א' חשוב על ידה, ואם יביאנו אזי ידע וכו'. והסכימו על איזה קנס, שיתן כל אחד סחורתו לזה שכנגדו שינוצח.
והלך אצלה לפתותה, ולא יוכל להתקרב אצלה כלל, וחזר ובא אלי' כמה פעמים באומרו שיש לה סוד מבעלה ולא השגיחה עליו, עד ששכר את שפחתה לגנוב ממנה הטבעת זה בכמה תחבולות שעשה ועלתה בידו, ובא עם טבעת זה הסימן לבעלה ולקח הסחורה ממנו ובא בספינה ריקנית אל ביתו, ובשמעה האשה מביאת בעלה אז קשטה את עצמה ויצאה לקראתו בדברי ריצוי ואהבה שהיה ביניהם מאז וקדם, וכל זה לא נכנס באזניו, והיתה תמה עליו ולא ידעה על מה ולמה זז מחיבתה ואהבתה, ובא עמה לביתה ולבו בל עמה.
וסיבב הדבר עד ששלחה מעל פניו בספינה על הים בלי מנהיג, רק הבעל כסות ולשון שינה כאילו הוא מלח א' ממנהיגי ספינה לבדו, והלכה בספינה כמה ימים בלי מאכל ומשתה, והתחננה מזה המלח שיתן לה מעט אוכל להשיב נפשה, ואמר אם תנשק אותי אזי אתן לך וכך עשתה בהכרח, ואח"כ תבעה לתשמיש וכו'.
ויהי היום באה הספינה לחוף הים וזרקה הספינה וקפצה ליבשה וביקשה אוכל, ומצאה ב' אילנות א' שהאוכל ממנו נעשה מצורע, וב' האוכל ממנו נתרפא מצרעתו, ולקחה זה בתרמילה עד שבאה לבית המלך בדמות איש, והוצרך שם לרפואה זו, והיא עשתה רפואה ונתנו לה הון רב.
וחזרה לביתה ומצאה לבעלה, והתרעמה עליו מה שעשה לה, ושילחה מביתה בספינה עם מלח אחד מכוער והוצרכה לנשקו ושאר דבר מכוער עבור גודל צער אכילה וכו'. והבעל שמח בלבו על גודל תערומותה וצניעותה, וחקר הבעל וימצא הדבר ששקר ענה בה העכו"ם שגנב טבעתה, ונתברר הדבר, ואז עשה בו שפטים וכו'.
והנמשל מובן בכל עניני עולם הזה מימות החורבן עד ביאת משיחנו, במהרה בימינו א"ס, [כי מורי עשה עליות נשמה וראה איך מיכאל אפוטרפסא רבא דישראל, המליץ עבור ישראל, שכל חוב שלהם הוא הכל זכות, כי כל שעושין פסלנות ושאר דברי חוב, הכל כדי שיוכל לעשות שידוך עם ת"ח, או לעשות צדקה וכיוצא בזה, הכל מוכרחים וכו']. ואשה צנועה היא השכינה, בסוד אשת חיל עטרת בעלה (משלי יב, ד). ונתקנא הס"ם ואמר עכשיו שיש להם בהמ"ק וקרבנות, אבל אם תרצה לנסותן תחריב הבית המקדש ואני אפתנה כביכול וכו'. ועל ידי השפחה גנב הטבעת, הם סוד גורל ב' השעירים א' לה' ואחד לעזאזל, ועל ידי החטא עלה בשמאל וכו' ונחרב הבית, וכמו שכתב הרמב"ן וכו'. ושלחה בספינה, וכביכול הש"י שינה את עצמו בתוך שם קדוש סאל וכו'.
וזה סוד הוידוי - תרעומות השכינה אליו ית' איך שהוכרחה וכו'. ואח"כ הוברר הדבר ששקר ענה בה, ואז זבח לה' בבצרה וכו' (ישעי' לד, ו), ודפח"ח. והמשל הזה נוקב ויורד, והבן.
משל זה נזכר על ידי מורנ"ת בהקדמה לסיפורי מעשיות.
-
אחד החידושים המרכזיים בתורה שלנו זה עניין של הדרך.
הקלקול הגדול ביותר בתורה שלנו הוא שאדם לא יודע לאן הוא הולך, כלומר, הוא יכול להינצל מכל התאוות אבל עדיין הוא לא יודע להיכן הוא מהלך.
בתיקון הגדול של רבינו - על ידי הווידוי דברים אנחנו מתחברים לדרך של הצדיק.
ובשונה ממה שחושבים בעולם שהדרך היא רק אמצעי להגיע למטרה...
אצל רבינו הפוך -
העיקר זה הדרך!
כשאתה מחובר לצדיק אתה נכלל באיני יודע שלו. ב"לא נדע" שלו.
הרי גם הצדיק כשהוא נכלל באין סוף הוא לא יודע - אבל הצדיק נכנס לתוך האיני יודע הזה כנגד האיני יודע השלילי, של היאוש.
זה "איני יודע" של חיפוש וגעגוע...
כמאמר הכתוב:
"וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם, אָשִֹים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר". -
אחד החידושים המרכזיים בתורה שלנו זה עניין של הדרך.
הקלקול הגדול ביותר בתורה שלנו הוא שאדם לא יודע לאן הוא הולך, כלומר, הוא יכול להינצל מכל התאוות אבל עדיין הוא לא יודע להיכן הוא מהלך.
בתיקון הגדול של רבינו - על ידי הווידוי דברים אנחנו מתחברים לדרך של הצדיק.
ובשונה ממה שחושבים בעולם שהדרך היא רק אמצעי להגיע למטרה...
אצל רבינו הפוך -
העיקר זה הדרך!
כשאתה מחובר לצדיק אתה נכלל באיני יודע שלו. ב"לא נדע" שלו.
הרי גם הצדיק כשהוא נכלל באין סוף הוא לא יודע - אבל הצדיק נכנס לתוך האיני יודע הזה כנגד האיני יודע השלילי, של היאוש.
זה "איני יודע" של חיפוש וגעגוע...
כמאמר הכתוב:
"וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם, אָשִֹים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר".ובשונה ממה שחושבים בעולם שהדרך היא רק אמצעי להגיע למטרה...
אצל רבינו הפוך -
העיקר זה הדרך!אגב, שלושת ספריו של רבינו פותחים בענינה של הדרך:
'אשרי תמימי דרך'
'בדרך סיפרתי מעשה'
מִי שֶׁרוֹצֶה לְדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיֵּלֵךְ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ מֵהֵיכָל אֶל הֵיכָל וְיִרְאֶה אֶת הַהֵיכָלוֹת בְּעֵינֵי הַשֵּׂכֶל, יִשְׁמר אֶת עַצְמוֹ מִלּוֹמַר שֶׁקֶר אֲפִלּוּ בְּטָעוּת.
הלוא דבר הוא!
ולפי דרכנו למדנו, שהעיקר היא הדרך, ולא התוצאה.
נ.ב. גילוי נאות - זו גם הסיבה לשם הניק שלי. כאן, ובפורום לתורה...
-
אחד החידושים המרכזיים בתורה שלנו זה עניין של הדרך.
הקלקול הגדול ביותר בתורה שלנו הוא שאדם לא יודע לאן הוא הולך, כלומר, הוא יכול להינצל מכל התאוות אבל עדיין הוא לא יודע להיכן הוא מהלך.
בתיקון הגדול של רבינו - על ידי הווידוי דברים אנחנו מתחברים לדרך של הצדיק.
ובשונה ממה שחושבים בעולם שהדרך היא רק אמצעי להגיע למטרה...
אצל רבינו הפוך -
העיקר זה הדרך!
כשאתה מחובר לצדיק אתה נכלל באיני יודע שלו. ב"לא נדע" שלו.
הרי גם הצדיק כשהוא נכלל באין סוף הוא לא יודע - אבל הצדיק נכנס לתוך האיני יודע הזה כנגד האיני יודע השלילי, של היאוש.
זה "איני יודע" של חיפוש וגעגוע...
כמאמר הכתוב:
"וְהוֹלַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ, בִּנְתִיבוֹת לֹא יָדְעוּ אַדְרִיכֵם, אָשִֹים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר".
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות