דילוג לתוכן
  • 0 הצבעות
    14 פוסטים
    248 צפיות
    נ
    @כפטיש-יפוצץ א. בסוף אות ה מבאר רבנו ענין הספר שנעשה ע"י שזה שואל ומקשה וזה שב בתשובה ומשיב ומתרץ השאלה וזה בחינת אז נדברו יראי ה' וגו'. וענין הספר שנכתב לא מבואר ענינו. וביאורו באורך בתורה קמב עיי"ש. ב. במבואר באות ה מהמחלוקת שיש על מי שאינו מאמין בעצמו מבואר בתורה פו ובשיחות הר"ן ק"מ. עיי"ש. ג. המבואר באות ה מענין מים המטהרים שהם בחינת מחלוקת עיין בתורה קסא. ושם הוא בזווית שונה אך נקשרים הדברים למתבונן. ד. מענין אנן בחיבובתא ותקון המאכלים עיין בתורה קפג . מענין אחדות הצדיקים שמהם יוצא הפרנסה. ה. בפרפראות אות יד. מבואר שתורה ריא נאמרה בעת אמירת תורה דידן.
  • אנן בחביבותא תליא!

    'מרחבי התורה' - נושאים רחבים בתורה
    3
    0 הצבעות
    3 פוסטים
    69 צפיות
    נ
    @יוסף-מאיר-מאומן התעוררתי מדבריך לפרש בדרך צחות שזהו ענין סוד העיבור. (אשה). שהאיש נותן את הלובן והאשה נותנת את האדום שהם בחינת חו"ג המתנגדים זה לזה אך השותף השלישי שנותן הרוח חיים הוא המאחד את חלקי הגוף להתרקם ולהיות אחד. כמו"כ הוא בענין אהבה והתכללות שכאו"א יש לו את הנקודה שלו. אך כאשר מכניסים את השותף השלישי המכריע (בחינת עמודא דאמציעתא) בין כל השכלים הפרטים אזי מבינים שאף שאני עובד את ה' בזו הדרך ובאלו הלבושים. כמו"כ בדיוק חברי עובד את ה' בדרכו ובלבושיו. ה' יזכני גם לאהוב כאו"א מישראל באמת.
  • 1 הצבעות
    9 פוסטים
    189 צפיות
    י
    @נתן-חיים עיין ביאה"ל לו תורף דבריו שיש בהבאת פסוק זה כוונה כפולה כי ככל שהצדיק מכניע את הרשע (שבמחשבתו) לעשות בהם משפט כתוב, כך הוא זוכה להכתיר ולהמליך את המשפט והעצה דקדושה וז"ל: מבאר יותר בביאור הכתוב רשע מכתיר את הצדיק וכו'. כי מהכלל זה לעומת זה הנ"ל בההקדמה, ממילא מבואר, שכמו שעצם נשמת הצדיק, הוא השכל והמחשבה הטהורה המוב"פ, כן להיפך, גם עצם נפש הרשע, הוא המחשבה שבעשן הריח רע וכו', וגם לפי זה מבאר כוונתו בכפלים, כי במה שזוכה האדם לדחות מעצמו טומאת הריח רע, ולהעלות ולהגביר זכות השכל שבו [שהוא המשפט האמיתי המוב"פ], יעלה ויגיע על ידי זה בעצמו, לחכמת אלקים, לעשות משפט אמיתי גם בכלליות, להכתיר ולהעלות את הצדיק, ולדחות ולהפיל את הרשע:
  • 0 הצבעות
    13 פוסטים
    246 צפיות
    נ
    בזוה"ק (רע"מ ואתחנן רסג, ב) פִּקּוּדָא לְיִרְאָה בְּאֹרַח כְּלָל, וּבְאֹרַח פְּרָט. וְהָא יִרְאָה אוֹקִימְנָא, בְּגִין דְּאִית עָלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ לְדַחֲלָא מִקַּמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּדִיר. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (דברים כח) לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת יְיָ' אֱלֹהֶיךָ. וּבְגִין יִרְאָה דָּא, יִסְתָּמָר בְּאָרְחוֹי. וְיִרְאָה, אֲתָר הוּא דְּאִקְרֵי יִרְאָה, בְּגִין דְּתַמָּן שַׁרְיָא דַּחֲלָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִיהוּ יִרְאַת יְיָ' לְדַחֲלָא מִנֵּיהּ, וְדָא אִיהוּ רָזָא דִּכְתִּיב, וּמִמִּקְדָּשִׁי תִּירָאוּ בְּהַאי יִרְאָה שַׁרְיָא פּוּלְסָא דְּנוּרָא, לְאַלְקָאָה לוֹן לְחַיָּיבַיָּא, דְּלָא נַטְרִין פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא וְעַל דָּא בְּאֹרַח כְּלַל, אִית לְדַחֲלָא: [וזה יראת העונש] וּבָתַר בְּאֹרַח פְּרָט, כַּד יָדַע בַּר נָשׁ מַאן אִיהִי יִרְאַת יְיָ', וְדָא אִיהוּ דַּחֲלָא דַּחֲבִיבוּתָא, דְּאִיהִי עִיקָר וִיסוֹדָא לְמִרְחַם לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (בתר) הַאי יִרְאָה עָבִיד לְנַטְרָא כָּל פִּקּוּדוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, לְמֶהֱוִי בַּר נָשׁ עֶבֶד נֶאֱמָן לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּדְּקָא יָאוּת. [יראת הרוממות]. כאשר נמצאים רק ביראת העונש אזי כל אחד נמצא עם עצמו וחושש על עצמו. אך יש יראה שהיא שורש לאהבה והיא יראת הרוממות. וזה בחינת היראה שהיה כלפי שלמה המלך לא יראה של פחד אלא יראה של כבוד בראותם גודל חכמתו. שהרי באותו משפט בין ב' הנשים הוא לא העניש אף אחד שיראו מאיזה עונש אלא התגלה חכמתו להוציא לאור משפט והיא גרמה לכלל ישראל לירא יראת הרוממות מגילוי חכמת שלמה. וכן הפסוק השני 'אז נדברו יראי ה' וגו'' זו יראה של חיבור שגרמה להדברות בין יראי ה'. יראה המביאה לחיבור היינו לאהבה והתכללות.
  • לימודם מאלו המותרות?

    דיונים חידושים והערות - בתורה ס"א
    8
    1 הצבעות
    8 פוסטים
    158 צפיות
    נ
    @כפטיש-יפוצץ אם אני מבין נכון את דבריך. כשם שבמאכל בתחילה הכל 'אוכל' ולבסוף חלק מהאוכל מתאחד בגוף האדם. וחלק יוצא כ'צואה'. והוא הנקרא 'מותרות'. כמו"כ התורה יש בה את 'עצם' התורה כעין לשון רבנו באות ג' 'עצם סוד החכמה'. ויש בחינת אוכל בתורה שהוא משמש רק לשאת את 'עצם סוד החכמה' ולאחר השגת 'עצם התורה' נחשב בערכין ל'מותרות'. והלועג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת. במשל הכוונה שחלק הפסולת משפיע עליו. ומערבב את דעתו. ובנמשל הכוונה שהוא לומד תורה אך במקום לעכל את החלק שהוא בחינת 'אוכל' הוא מעכל בכלי עיכול של המוחין את חלק ה'מותרות' שבתורה. וכפי זה גם פסקותיו ועצותיו יהיו מבחינת המותרות. ולפי"ז בכל לימוד יש בחינת לימודי אמת, ולעומת זה יש לימוד המותרות. וצריך לבדוק עצמו בכל פעם האם לימוד מכוון לתכלית או שלמד מותרות.
  • 0 הצבעות
    18 פוסטים
    289 צפיות
    מ
    @נותלה-שלי מתוך פשט התורה בוודאי נראה שמשפט ועצה יושבים על אותה משבצת. אך לאמיתו של דבר, וגם מתוך קשרי התורה נראה שבפרטיות הם ב' בחינות שונות. משפט - עצה אמיתית עצה - יכולת לקבל החלטה, לא בהכרח שהעצה היא אכן עצת אמת בבחינת משפט (כי משפט הוא אמת כידוע, אבל דבר זה נלמד גם מינה וביה). במילים אחרות, עצה זה שריר, יש אנשים שהם בבחינת נשים שאינם יכולים להנהיג את עצמם כלל ותמיד מסופקים כי עצם היכולת לקבל החלטות ולתת עצות היא חשובה מאוד אף שאין הכרח שהעצה אכן אמיתית, אדם שלא יודע לקבל החלטות הוא הפגם של אות ד', "משפט" זה כבר ההתייחסות לעצם העצה אם היא נכונה או לא, משפט מעוקל זה הפגם של אות א'.
  • 1 הצבעות
    14 פוסטים
    260 צפיות
    נ
    @רוצה-להיות יש נקודה ששזורה במהלך התורה. א. אמונת חכמים. יש חכמים ואני לא משיג אותם אך אני מאמין בהם. ב. סוד העיבור יש בו חכמה שצריך לגלות ולהסתיר. ג. יש צמצום וכנגדו שכל שממתיקו. ד. יש תורה ויש שלמות התורה. ה. יש אבנים ויש אבן השתיה. ו. יש כתב עם כח והארה. ויש כתב חלש (וחשוך). ומסתמא יש עוד הקבלות שכעת איני זוכר. הציר שסביבו סובבים הדברים שמתוך החסרון אני מכיר את מקומי ואת השלמות הנמשכת ממקום עליון 'ואין סופי'. כאשר אדם אין לו 'אמונת חכמים' פרושו של דבר שחושב שמשיג בשכלו כל הנצרך לו. 'והוא היודע'! המחלוקת בכל בחינה שלא תהיה מנערת את האדם מהדמיון שהכל מושלם. הוא מתעורר לחפש את 'השלום' ומשכיל שיש שכל עליון ונעלם הנמשך מאסב"ה שבתורה דידן נקרא 'קודש הקודשים' או 'שכל הכולל'. הידיעה הזאת היא עצמה תקון לפגם אמונת חכמים, שמתעורר להבין שהגישה לתורה היא מתוך 'אמונה' ועי"ז הוא בונה 'כלי' לקבל אור החכמה. אור הכתב. קדושת א"י. מים המטהרים, ובזה הוא מתאחד עם הכלל. נ.ב. ענין המחלוקת הוא כעין שבירת הכלים שמטרתה להוציא את הסיגים הרעים ולהפרידם מהטוב. ועי"ז אפשר לבנות 'עולם התיקון' מחלקי הטוב. 'המתכללים ומתקשרים' זה בזה. שהוא סוד 'אנן בחביבותא תליא' והוא 'ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה'.
  • מחפש דוגמאות של הכלל הכלל האחד עשר בתורה

    הועבר דרכי הלימוד
    14
    0 הצבעות
    14 פוסטים
    258 צפיות
    ר
    @איש-ריבי בכלל עצמו לא מובא שאמור להתחדש לנו משהו גם בפשט הפסוק, אלא רק שפשט הפסוק מקרין לנו אור נוסף על הלימוד של המאמר ומתייחד עם דרשת רבינו של הפסוק. אבל באמת, אפשר להוסיף שע"פ דרשות רבינו, אז גם פשט הפסוק מעכשיו נעשה חדש בשבילנו, ו'משפטים בל ידעום' הפשוט מקבל אור חדש כשאנו אומרים אותו בכל פעם בתפילה ובתהלים, אור של תורה סא'.
  • כלל א' - מיניה וביה

    הועבר דרכי הלימוד
    11
    0 הצבעות
    11 פוסטים
    217 צפיות
    א
    @יאשע-הלברשטאם כתב בכלל א' - מיניה וביה: @אולי-אזכה ראה בהקדמה של מוהרנ"ת, שכל מאמר שלו שייך לכל אדם ולכל זמן, כדי שכל אדם בכל זמן יוכל להוציא הנהגות ישרות. בהקדמה מבואר שדברי רבינו הם כלליות גדול שכוללים את כל האנשים ואת כל התורה. מוהרנ"ת מבאר כמה פעמים בליקו"ה שדווקא בגלל רוממות דברי רבינו אין דבר שלא נכלל בהם, אמנם וודאי שתכלית כוונת רבינו היא למעלה למעלה מזה. ישנה שיחה של הראב"ן: "שעשרת אלפים שנה אחר התחיה(!!) לא יבין דיבור אחד של רבינו כמו שהבין אותו רבינו בעולם הזה".
  • מה הסיפור של דואג?!

    הועבר 'מרחבי התורה' - נושאים רחבים בתורה
    13
    0 הצבעות
    13 פוסטים
    235 צפיות
    ברוך מאןב
    @רוצה-להיות שאפו לגרינפלד אוסיף ראיה לדבריו: בין המחלוקת והספר יש שלב נוסף, השמיעה. "אז נדברו יראי ה'" - "ויקשב ה' וישמע" - "ויכתב ספר"!!
  • מפורסם של שקר

    'מרחבי התורה' - נושאים רחבים בתורה
    12
    0 הצבעות
    12 פוסטים
    154 צפיות
    ב
    @יאשע-הלברשטאם אבל מפורסם ומנהיג זה שתי דברים אל תערבבו... מנהיג שאינו הגון בתורה ס"א יש לו כמה הגדרות: 1] פגום באמונת חכמים 2] נוטל גדולה לעצמו 3] לימודו מאלו המותרות (אפשר לומר שהכוונה גם שהוא לומד את התורה ונותן עצות מתוך כתבי הד שאינם מגיעים מצד הקדושה) וכנראה שיש עוד הגדרות. בנוגע להגדרה 1 ראוי לשים לב שלפי קשרי התורה פגם האמונת חכמים כוללת בתוכה כמה חלוקות: 1] כפשוטו ממש שאינו מאמין שאפשר להוציא הנהגות שרות מכל הספרים ומכל החכמים ואינו מאמין שדבריהם היא דרך הממוצע. 2] שאינו מאמין בעצמו ובחידושיו (ואז יש להבין מדוע אם כן הוא נוטל גדולה לעצמו) 3] שהוא גם לא מאמין בחידוש שיש לכל אחד מישראל (ואכמ"ל בענין זה כי חב הוא מאוד לפי קשרי המאמר)