@לב-העולם-אתה מסכים איתך, ונראה לי שאף אחד לא חולק על זה. אמנם שני צדדים למטבע: אפשר להסתכל על הצימצום, על הכלי. ואפשר להסתכל על האור שהוא מכיל. אכן בלי צמצום אין אור. - "הרי שולחן, הרי בשר והרי סכין, - ואין לנו פה לאכול!" בלי היכולת להכיל את האור לא יכנס כלום, ובשביל זה צריך כלים, גדרים וסייגים. [בלי ה"תלת מאה גרבי" לא יהיה "מישחא". עיין ביאוה"ל] זה מדהים כשחושבים על זה, רבינו הכין לנו הכל!!! הכל נמצא בתוך התורה! לא צריך להיות גאון, לא סיני ולא עוקר הרים, רק תפתח את הפה ותתחיל לאכול! "תשתמשו באוצרות שלכם" (אם תרצו זה עוד כלל, אבל אני חושב שזה הכלל הט"ו)

@חבר-אני כתב: יש תמונה של ר' נחמן בורשטיין זצ"ל בו הוא עומד באמצע חצר, בדיוק במקום בו עמד בתור בחור בעת הגירוש מהעיר העתיקה בתש"ח. הביהכ"נ נמצא ממש שם. אם יש למישהו את התמונה שיעלה לכאן. תודה (התפרסם בזמנו ב'ניצוצות') יש את זה ב'גאון הענוה' על ר' אלחנן ספקטור.

@בעל-מוח באות ט' רבינו כותב וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִים • שֶׁלִּפְעָמִים נִתְלַהֵב אָדָם בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה • וְאוֹמֵר כַּמָּה תֵּיבוֹת בְּהִתְלַהֲבוּת גָּדוֹל • זֶה בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו • שֶׁנִּפְתַּח לוֹ אוֹר אֵין סוֹף • וְהֵאִיר לוֹ • וּכְשֶׁרוֹאֶה אָדָם הִתְנוֹצְצוּת הַזֹּאת • אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזִי מַזָלֵיהּ חָזִי • תֵּיכֶף נִתְלַהֵב נִשְׁמָתוֹ לִדְבֵיקוּת גָּדוֹל... רבינו מתאר כאן מצב של אחד שרואה אדם אחר שמלהב בתוך התפילה וזוכה להידבק באין סוף = בצדיק דהיינו שהוא מדובק בצדיק = הוא רואה את אנשי הצדיק: אני הייתי לוקח זאת לקשר אחר, אותו לשון יש בראיית פני הצדיק: "וזה אנו רואים בחוש, כשהתינוק הוא בעצבות ועצלות, כשרואה את אמו הוא נתעורר בזריזות גדול לקראת אמו, הינו לשרשו. גם אנו רואים בחוש, כשהתינוק עוסק בדברי שטות שלו, אף-על-פי שיש לו תאוה גדולה לזה, אף-על-פי כן כשרואה את אמו, הוא משליך כל תאוותיו אחר כתפיו, ומושך את עצמו לאמו". יש לשאול, מה העומק בזה - שכרואה את הצדיק אזי נתבטלים תאוותיו? כי הוא רואה את הצדיק שהוא רואה את האור אי"ס. ואם תשאל, והרי אינו רואה את האי"ס ממש אלא רואה רק את הצדיק? אלא זה התשובה: "אע"ג דאיהו לא חזי, מזליה חזי", דהיינו הצדיק [מזליה - כי הוא שורשו] הוא כן רואה ממש את האי"ס, ולכן ע"י ראיית מזלו - שרואה את האי"ס - נתלהב ו[מתעורר] לקראתו ועי"ז מתבטלים התאוות. (שימו לב שעשיתי "משיכת קורה" מהבחי' הראשונה - ראיית פנ"ה, לדרגה העליונה ביותר להכלל ברצוא באי"ס. בדרגה הראשונה ע"י הראייה, מתבטל ה[תאוות שהם בחי'] ישות, ובדרגה העליונה אחרי שכבר ביטל ישותו, או אז יכול לראות בחי' של אי"ס ולהתבטל לגמרי, ומכל מקום בשני המדרגות זה קורה ע"י ראייה.)

סיפורים נפלאים מתלמידו הרב ברנר שליט"א בשבוע שעבר ביאר צייט https://www.youtube.com/watch?v=GqmvrWaxoZg&t=1187s

בדיוק למדתי היום שיחות הר"ן וזה קשור קצת לדיון שנוצר, ולדברי הרב @נחום-בקר שדברי תורה כפטיש יפוצץ סלע: שיחה רס"ז אָמַר: מִי שֶׁרוֹצֶה לְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה, מֻתָּר לוֹ לְחַדֵּשׁ וְלִדְרֹשׁ כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה, כָּל מַה שֶּׁיִּזְכֶּה לְחַדֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא אֵיזֶה דִּין חָדָשׁ עַל פִּי דְּרוּשָׁיו שֶׁדּוֹרֵשׁ בְּדֶרֶךְ דְּרוּשׁ וָסוֹד. וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁאֲפִלּוּ בְּכַוָּנוֹת הָאֲרִ”י ז”ל וְדַרְכֵי הַקַּבָּלָה – מֻתָּר לְחַדֵּשׁ בָּהֶם, כַּאֲשֶׁר יַשִּׂיג שִׂכְלוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא מֵהֶם שׁוּם דִּין ח”ו:

נחלי-דבש כתב: ( 8 [בכוונה עשיתי רווח בין המספר 8 לסוגר השמאלי, כי זה מה שקורה בלי רווח: ודו"'ק]

@וועלן-וועלן כתב: בכל דור היו הרבה מאנ"ש שלמדו באיזה סוג עיון שהוא (לא דווקא בח"י כללים), אבל פשוט לא כתבו אותם! הדוגמא הראשונה היא רבי אהרן הרב מברסלב שרבינו אמר לו שיחפש קושיא ושיתרץ וכו'. היכן הם השו"ת שלו? הוא פשוט לא כתב (או שכתב ואין זה בידינו). והנ"ל זה רק דוגמא. באם תשאל מדוע לא כתבו? בסתמא מחמת ענווה דקדושה וכדומה, וכמו כן אני שמער שהרבה מאנ"ש העדיפו לעסוק בעבודת ה' ממש מאשר לבזבז את הזמן על כתיבה (מה שמוהרנ"ת כתב כי רביה"ק אמר לו בפירוש לחדש, וכן עוד מאנ"ש שכתבו היה כנראה סיבות, אבל היה לאנ"ש לב שבער לה' יתברך וחיפשו יותר עבודה מאשר מדף ספרים...). וגם היו הרבה שנים שלא היה בשביל מי לכתוב כי כל אנ"ש בכל העולם היו רק כמה משפחות ספורים בלבד. כמו"כ מיותר לציין, שבדורות הקודמים מצב הלמדנות לא היתה כהיום, והיה בכל דור ובכל קהילה קבוצה של למדנים, וקבוצה של בעלי בתים, ואצל אנ"ש הבעלי בתים עסקו יותר בעבודת ה' בתמימות.

אגב, בחב"ד שמו דגש בעיקר על ה'מוסר השכל' שיוצא מהסיפור ועל כן לא דקדקו כלל בפרטי הסיפור ולפעמים אף הוסיפו דברים חדשים שלא היו כלל כי, כאמור, העיקר הוא המוסר השכל היוצא

שמעתי מנכדה ששמע זאת מפיה

שיעורים נפלאים. אשריך, תמשיך לזכות אותנו בשאר השיעורים על התורה

מ"מ לגרסה שהביא רביז"ל יש מקור (מה שהשמיט רביז"ל מטללתא מובא בהגהת הב"ח )

@בעל-מוח לא בקשו מהנכה לרוץ 20 ק"מ. אך ביקשו ממנו להתאמץ לגרור את עצמו 2 מטר. היינו גם מהעני מבקשים 'לגזוז מנכסיו לצדקה'. כפי יכולתו. וכאשר יעשה כפי יכולתו משמים יעשו כפי יכולתם ואזי טוב לו וטוב לעולם.

@שמחה העתקתי מתפוצת מייל שהוא הגיב בה כך לכתבה.

@איש-היער כהארה ולא כביאור מקיף - אחד הדוגמאות שרבנו מביא בתוך התורה זהו המעשה מרב עמרם חסידא ששם אחר שהתגבר על יצרו, ועשה וידוי דברים לפני ת"ח שהם הרבנן שבאו וראו ושמעו את דבריו עי"ז זכה להשביע את היצה"ר ולהוציאו ממנו. וניצול מכולם כפשוטו. ובקשרי התורה יתבאר שכשזוכה לוידוי דברים לפני ת"ח באופן השלם עי"ז זוכה לבחינת עולם הבא ששם אין יצה"ר וגם הוא יהיה ניצול מכולם. כי כאשר זוכים ל'דעת' אזי אין רוח שטות וניצול מכולם. וכיון שזה בעיקר בענין הסור מרע על כן נקרא ניצול ולא זכה. כי את הזכות תקנה בעשה טוב.

מה יכול להיות בעיה? אתה סוחר בזה?

@נחמד כתב: זכורני שיש טעם זקנים שרלויצ אומר שבירה אינו בכלל יין ומשקה ושאנש באומן לא הקפידו על שתיית בירה גם אני שמעתי בשם רלוי"צ כנ"ל ואשמח אם תעלה כאן מקור

@הפשוט-שבאנשי הקישור שצורפתי לעיל הוא קישור לאתר, לא לקובץ

יותר נכון: לשפוך את הלב לפני ה'.