מה עושים כשהצדיק לא באין סוף?

[לב העולם אתה]

הוא לא האיש חכם של ה"חכמה מאין תמצא"

[מאיר לב]

לכאורה יש כאן שני חלקים, חלק אחד של הכפרה על העוונות, שאת זה הצדיק מבטל ע"י האין שלו.
חלק נוסף הוא החלק של הדרך שהצדיק נותן לאדם שלא יודע להיכן מהלכים.
את שני הדרכים הצדיק נותן ע"י התהליך שהוא עובר כל הזמן בין הרצוא ושוב. בין הידיעה המוחלטת ללא נדע ממש.
לכן, כלל לא משנה מתי אתה מגיע לצדיק בפועל, היות והצדיק כל הזמן עובר את הבחינות האלו.
בשוב הוא מתווה את הדרך, ובאין הוא מכפר על העוונות אבל זה תמידי.

[נחום בקר]

@לב-העולם-אתה כמדומני ששם א. שכטר מבאר שהצדיק ערום זה דוקא בבחינת אין סוף ולא בבחינת השוב.

[נחום בקר]

@לב-העולם-אתה אחר העיון בתורה ד. אני שוב שואל ומבקש שיצוטטו הלומדים היכן מוזכר בדברי רבנו שהוידוי אצל הצדיק צריך להיות כשהוא בבחינת 'רצוא' או כשהוא בבחינת 'אין סוף'.

[לב העולם אתה]

רבינו מסביר שתועלת הוידוי היא שהמלכות עולה לשרשה שהוא הת"ח,
והוא מסביר בהמשך התורה ששורש המלכות - שהיא הרצונות הוא האין סוף.
והחיבור ביניהם הוא:
שכשבא לצדיק אז נהיה 'זרקא', שהמלכות עולה לת"ח - שהוא הא"ס - כי הצדיק כלול בא"ס ע"י הביטול שלו.

[מאיר לב]

@נחום-בקר

אחר העיון בתורה ד. אני שוב שואל ומבקש שיצוטטו הלומדים היכן מוזכר בדברי רבנו שהוידוי אצל הצדיק צריך להיות כשהוא בבחינת 'רצוא' או כשהוא בבחינת 'אין סוף'.

אני מסכים איתך לגמרי!
לא כתוב בשום מקום בתורה שהצדיק צריך להיות באין סוף כדי לכפר.
הדבר היחידי שכתוב זה שיש לו את הבחינה הזו.
לכן וודאי שהוא יכול לכפר גם כשהוא עצמו נמצא באותו הרגע בבחינת שוב.
ותראה מה שכתבתי לפני כן שמתקשר היטב לנקודה הזו.

[לב העולם אתה]

@מאיר-לב תקרא את הפוסט האחרון שלי.
לא מבין מה לא ברור בו...

[שפחה על הים]

@איש-היער כתב:

הרי גם הצדיק הוא באין סוף ברצוא ושוב
(וזה קשור לדיון של @לב-העולם-אתה ב https://likutei.com/post/798)
וכאילו משמע בתורה שצריך וידוי לפני הצדיק שהוא בא"ס ואין התייחסות לכל מיני זמנים שהוא בשוב שאז הוא לא הכתובת לוידוי דברים??
אז... מה עושים אם בדיוק כשבאתי לתלציד חכם הוא בשוב?
ומתי הוא בשוב?
ולמה רבינו מתעלם מזה?

לפי ענ"ד בדיוק להפך, צריכים להתוודות לפני כשהוא בשוב, וכשיכנס ברצוא יזכר בוידי ויפריש דרך, כי אם לא כן לא יראה כלל פגם.

@לב-העולם-אתה כתב:

הייתי מוסיף לרשימת השאלות של @איש-היער מה קורה היום כשהצדיק רק ברצוא?
או אולי גם היום יש לו בחי' של שוב?
(מוזכר לגבי תורות אחרות שכשבאים לקברו מורידים אותו...)

היום הוא גנוז בתמונת אותיות, וזה תלווי בנו כמו שהארכתי [כאן] (https://likutei.com/topic/81/למה-רבינו-דילג-ישר-לוידוי-דברים/9) בס"ד

[מאיר לב]

@לב-העולם-אתה

@לב-העולם-אתה כתב:

@מאיר-לב תקרא את הפוסט האחרון שלי.
לא מבין מה לא ברור בו...

באמת לא הבנתי, בדברים שהבאת אין שום ראיה לכך שאם הצדיק לא נמצא ברצוא הוא לא מכפר!
אשמח לביאור הראיה שהבאת, כי המסקנה האליה הגעת היא מרחיקת לכת ומצריכה ראיה חזקה...

[נחום בקר]

@מאיר-לב ייש"כ על הדברים הנפלאים. והנני מסכים עם הרב 'שפחה על הים' שהוידוי לפני הת"ח הוא דיקא בבחינת ושוב. ולא בבחינת רצוא.
התאפקתי מלומר זאת. אך כעת אכתוב ב' מקורות לענין 'מתוך תורה ד'.
א. הזכרת הוידוי של יהודה ע"י משה רבנו נעשתה 'בערבות מואב' שהוא מקום המלכות כמבואר באות ט.
ב. הוידוי דברים של רב עמרם חסידא לא היתה בזמן הרצוא.
ג. בקשת אם אין מחני נא מספרך אשר כתבת, היא כאשר משה רבנו ראה שלא התקבלה תפלתו. היינו שהיתה מניעה להכלל באין סוף.
ד. הפסוק 'אתה הוראת לדעת' של המשכת האין סוף לתקן את העוונות היא דיקא בבחינת 'ושוב'. [על ראיה זו אפשר לחלוק].
ד. הפסוקים אנכי ה' אלקיך ולא יהיה לך המוזכרים בתורה דידן. היתה כשמשה רבנו היה בבחינת ושוב. כאשר חזר לעם ישראל להכינם למתן תורה ולא כאשר היה בהר כמבואר במדרש רבא (יתרו כח, ג) עה"פ וישב משה עיי"ש.

[מאיר לב]

@נחום-בקר כתב:

התאפקתי מלומר זאת. אך כעת אכתוב ב' מקורות לענין 'מתוך תורה ד'.

פעם הבאה אל תתאפק...
דברים נפלאים מאוד.
אם ככה לדעתך מתי כן צריך את "האין" בשביל הכפרה?

[לב העולם אתה]

@מאיר-לב אני באמת לא מצליח להבין מה לא ברור... מתסכל אותי..
אם רבינו כותב שהוידוי מעלה את הצירופים לשרשם שהוא הת"ח,
ואח"כ הוא כותב שבוידוי הצרופים - המלכות עולים לאין סוף שהוא השורש,
והוא כותב שהת"ח כלול בא"ס,
אני מבין בצורה הכי מפורשת שזה שהת"ח הוא השורש שאליו המלכות עולה (ד') זה בגלל שהוא בא"ס, כמו שרבינו כותב באות ט' שהמלכות עולה לאין סוף.
כי המלכות עולה לשרשה שזה הת"ח (ד') שזה הא"ס(ט').
מקווה שיצאתי ברור.

[נחום בקר]

@מאיר-לב כפי שביארת בטוט"ד. שכשהצדיק עולה לסדר הצרופים אזי הוא מקשר את הצרופים באסב"ה.

[לב העולם אתה]

אבל ההוכחות של @נחום-בקר באמת חזקות.
כעת אני באמת לא יודע כי מפורש לכאן ולכאן...

[חבר אני]

לענ"ד בעצם הווידוי אנו מורידים אותו ל"שוב" וכפי שכ' @לב-העולם-אתה בתחילת האשכול, (זה מובא בליקו"ה שכשבאים על קברו, זה בשבילו בחי' ירידה, -בא' ההלכות על תורה כ"ב, לא זוכר איזה)
ואפשר להוכיח גם מתורה זו שה"שרץ קטן" בלבל את תפילתו של האיש, והיינו שעצם זה שהוא צריך להתעסק עם ה"טומאה" -הצירופים הרעים, גורמים לו ל"שוב".
אבל הוא לעולם יהיה כנגדינו בבחי' רצוא כפי שכ' @נחום-בקר בהתחלה (שזה בעצם הכלל השמיני: מה שנחשב כלי במדרגה העליונה, יחשב כאור לדרגה שתחתיה)

וע"י שיתקן הצירופים רעים עי"ז יעלה לאי"ס עליון יותר -שהרי זה אין סוף..., ו"הירידה תהיה תכלית העליה", כי ע"י הווידוי יש לו עוד אותיות/כלים להאיר בהם את האי"ס, במילים אחרות עוד "מאורעות" שונות בהם יתגלה שהם לטובה.
(ולכן הצדיק צריך אותנו.)

[נחום בקר]

@חבר-אני גם הביאור על עלייתו לא"ס גדול יותר מוזכר בלקו"ה. (איני זוכר כעת היכן)

[חבר אני]

מצאתי!
" וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶׁהוֹלְכִין עַל קִבְרֵי צַדִיקִים בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָׁנָה, כִּי הַצַדִיק כָּל תְּשׁוּקָתוֹ תָּמִיד לַעֲלוֹת מִדַרְגָא לְדַרְגָא וְזֶה עֲבוֹדָתוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו. וְאֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹלֶה לְמָקוֹם שֶׁעוֹלֶה אֵינוֹ מִסְתַּפֵּק עַצְמוֹ בָּזֶה כְּלַל רַק חוֹתֵר וּמִתְגַּעְגֵּעַ וְכוּ' לַעֲלוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכַמְבֹאָר מִזֶה בְּמָקוֹם אַחֵר (בספר חיי מוהר"ן ועין בספר שבחי הר"ן לג, לד). אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת מִדַרְגָא לְדַרְגָא כִּי אִם עַל־יְדֵי יְרִידָה שֶׁקֹדֶם הָעֲלִיָה כַּנַּ"ל.
וְכָל הַיָמִים שֶׁהַצַדִיק חַי בְּזֶה הָעוֹלָם אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא צַדִיק גָדוֹל בְּמַדְרֵגָה עֲצוּמָה מְאֹד, אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה בְּחִינַת יְרִידָה לְפִי בְּחִינַתוֹ קֹדֶם כָּל עֲלִיָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת כִּי אִם עַל־יְדֵי בְּחִינַת יְרִידָה כַּנַּ"ל.

אֲבָל כְּשֶׁנִסְתַּלֵק מִזֶה הָעוֹלָם וְשָׁם בָּעוֹלָם הַבָּא אֵין שַׁיָּךְ יְרִידָה, וְהַצַדִיק מִשְׁתוֹקֵק אַף־עַל־פִּי־כֵן לַעֲלוֹת בְכָל פַּעַם מִדַרְגָא לְדַרְגָא, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁנִסְתַּלֵק לַמָקוֹם שֶׁנִסְתַּלֵק וְזוֹכֶה לְרַב טוּב אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאָתָה וְכוּ', אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא חָפֵץ לַעֲלוֹת יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי לִגְּדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לַעֲלוֹת כִּי אִם עַל־יְדֵי יְרִידָה כַּנַּ"ל וְשָׁם אֵין שַׁיָּךְ יְרִידָה כַּנַּ"ל.

עַל־כֵּן כְּשֶׁבָּא אֶחָד עַל קִבְרוֹ וְצוֹעֵק עַל רִבּוּי עֲוֹנוֹתָיו, שֶׁהֵם בְּחִינַת יְרִידוֹת, אָזַי גוֹרֵם תַּעֲנוּג גָדוֹל לְהַצַדִיק, כִּי אֲזַי הַצַדִיק מוֹרִיד עַצְמוֹ לִמְקוֹם יְרִידָתוֹ שֶׁל זֶה שֶׁבָּא עַל קִבְרוֹ לְהִוָשַׁע שָׁם, כִּי כְּבָר הִבְטִיחָנוּ שֶׁאֵין שׁוּם יְרִידָה בַּעוֹלָם שֶׁלֹּא יוּכָל לְהוֹשִׁיעוֹ וּלְהַעֲלוֹתוֹ מִשָׁם סוֹף כָּל סוֹף וְאֲזַי נֶחְשָׁב לְהַצַדִיק כְּאִלוּ יָרַד בעַצְמוֹ. וְעַל־יְדֵי זֶה הַצַדִיק עוֹלֶה עוֹד לְעֵלָא וּלְעֵלָא וְכוּ' לְפִי בְּחִינַתוֹ בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָה, כִּי זוֹכֶה לַחְתֹּר וְלִמְצֹא עוֹד חֲסָדִים נִפְלָאִים וְנֶעְלָמִים מְאֹד מְאֹד וּלְגַלוֹת אוֹתם מֵהַהֶעְלֵם אֶל הַגִלוּי בְּאוֹפֶן שֶׁיוּכָל לְהוֹשִׁיעַ וּלְהַעֲלוֹת אֶת זֶה גַּם מֵאוֹתָהּ הַיְרִידָה הָעֲצוּמָה שֶׁיָרַד עַכְשָׁו, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהוֹשִׁיעוֹ וּלְהַעֲלוֹתוֹ כִּי אִם עַל־יְדֵי חֲסָדִים חֲדָשִׁים לְגַמְרֵי מֵאַחַר שֶׁהוֹסִיף לִפְגֹם וְלַחֲטֹא עוֹד כָּל־כָּךְ. אֲבָל הַצַדִיק בְּעֹצֶם כֹּחוֹ מַמְשִׁיךְ עַתָּה חֲסָדִים חֲדָשִׁים נִפְלָאִים שֶׁזֶּה עִקַר הָעֲלִיָה הַבָּאָה עַל־יְדֵי הַיְרִידָה כַּנַּ"ל שֶׁעַל־יְדֵי אֵלוּ הַחֲסָדִים מַעֲלֵהוּ וּמוֹשִׁיעוֹ גַּם מִזֹאת הַיְרִידָה.

וְזֶה עִקַר תַּעֲנוּג וְשַׁעְשׁוּעַ הַצַדִיק יוֹתֵר מִכָּל תַּעֲנוּגֵי עוֹלָם הַבָּא שֶׁיֵשׁ לוֹ כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה טוֹבָה נִצְחִית לְאִישׁ הַיִשְׂרָאֵלִי שֶׁיָרַד לַמָקוֹם שֶׁיָרַד, כִּי זֶה עִקַר עֲבוֹדָתוֹ בְּחַיָּיו וּלאַחַר הִסְתַּלְקוּתוֹ שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמְשַׁמֵשׁ בַּמָרוֹם, שֶׁעִקַר הָעֲבוֹדָה וְהַשִׁמוּשׁ לַעְזֹר לְיִשְׂרָאֵל בִכְלָל וּבִּפְרָט בְּעֵת צָרָתָם, שֶׁעִקַר הַצָרָה הַגְדוֹלָה מִכָּל הצָרוֹת הוּא צָרוֹת הַנֶפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתוֹרָה 'כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם'. כִּי עַל־יְדֵי שֶׁמוֹשִׁיעַ לְיִשְׂרָאֵל בִּירִידוֹת כָּאֵלֶה עַל־יְדֵי זֶה נִתְגַלִין חֲסָדִים חֲדָשִׁים נִפְלָאִים שֶׁהֵם עִקַר גְדֻלַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁצְרִיכִין לְגַלוֹת בְכָל פַּעַם יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי לִגְּדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר וְכַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה עִקַר תַּעֲנוּג וְשַׁעְשׁוּעַ הַצַדִיק כְּשֶׁמַשִׂיג יוֹתֵר גְדֻלַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא גְדֻלַת רַחֲמָיו וְחֲסָדָיו יִתְבָּרַךְ וְכַּנַּ"ל, שֶׁנִתְגַלִין עַתָּה דַיְקָא עַל־יְדֵי שֶׁמְקָרֵב וּמַעֲלֶה וּמַגְבִּיהַ אוֹתוֹ מִירִידָה העֲצוּמָה הַזֹאת. נִמְצָא שֶׁדַיְקָא עַל־יְדֵי הָאִישׁ הַזֶה שֶׁבָּא מִירִידָה כָּזֹאת עַל קִבְרוֹ, עַל יָדוֹ דַיְקָא זוֹכֶה הַצַדִיק אַחַר הִסְתַּלְקוּתוֹ לִבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָה וְכַּנַּ"ל וְהַבֵן הֵיטֵב: (מתנה ה', כא)

מחביבות הדברים העתקתי את כל הסעיף שם.

[הייליג]

נמצא שכל מקורב מוסיף כוח בהצדיק