וידויניקעס'???

[רוצה לרצות]

@א-שכטר לדעתי מפחיד את האנשים עצם המושג לפרש חטאים לפני צדיק.
אבל זה הגדולה של רבינו אם הוא מוציא אותנו משאול תחתיות הוא יודע טוב מאוד מה קורה איתנו...
אז ככה שהשאלה של הפרוצדורה מיותרת....

[חבר אני]

@א-שכטר ואני יוסיף, רבינו הוא כמו אמא המקנחת צואת בנה, וכמוב"פ שהצדיק נקרא אם

[בדרך]

@אבן-שתיה כתב:

לא יודע אם מתאים לפתוח אשכול כזה
מקווה שהמנהלים לא יחסמו אותי
לא יודע מה איתכם
אבל אחרי שנכנסתי לתורה ד'
אני יכול להבין למה חלקו על רבינו...
העניין של וידוי על חטאים שבעיקרון אמור להיות מול השי"ת
עובר לצדיק
אני, בתור אחד שמאמין ברבינו ורצה באמת להבין שואל
מה ההסבר?

גם הרמב"ם כותב בפרק ב מהלכות דעות, שחולי הנפשות צריכים ללכת אל החכמים שהם רופאי הנפשות כדי שיתנו להם רפואה:

"ומה היא תקנת חולי הנפשות ילכו אצל החכמים שהן רופאי הנפשות וירפאו חליים בדעות שמלמדין אותם עד שיחזירום לדרך הטובה והמכירים בדעות הרעות שלהם ואינם הולכים אצל החכמים לרפא אותם עליהם אמר שלמה חכמה ומוסר אוילים בזו".

ברמה הכי פשוטה - תורה ד' מלמדת אותנו, שהענין הפשוט של ללכת אל חכם, לספר לו היכן אני אוחז ומה הם חוליי הנפש שלי [לאור מעשיי הרעים] ולבקש ממנו דרך תשובה ודרך נכונה ללכת בה לפי מצבי ועניני ולפי שורש נשמתי, היא לא רק ענין טכני של לקבל דרך תשובה, אלא זה גם מעלה את המלכות וכו'.

אבל לגופו של ענין - זה הדבר הכי פשוט והכי קלאסי, וגם מובא בספרים! כך שאינני מבין על מה המהומה.

ברור שכיום, כאשר רבינו אינו חי בגוף גשמי, ואי אפשר לראות אותו, וממילא גם אי אפשר בפשיטות לקבל ממנו כאן ועכשיו דרך לפי שורש נשמתי [אלא עם הזמן, על ידי חברים או ספרים או התעוררות מסויימת שתקרה אחר כך בלבו של מי שהתוודה, וכהסבר הפרפראות לחכמה בתורה זו] - אז יש יותר מקום לתחושה מוזרה לחול. אבל כשנכנוס קצת באמונת חכמים בכוחו הגדול של רבינו שחי וקיים ופועל עבורינו גם כהיום, ויתיר ויתיר מבחייוהי - הרי שחזרנו לסדר הרגיל של "ילך אצל החכמים שהם רופאי הנפשות".

[נחום בקר]

@אבן-שתיה ודאי שהוידוי דברים הוא לפני השי"ת. וגם כשהיו מתוודים אצל רבנו, קודם לכן היה האדם מתוודה (מסתמא כמה פעמים) לפני הקב"ה.
ועל כן חשבו ר' יודל וכו' שאינם צריכים להתוודות לפני רבנו, כי כבר עשו תשובה וכו'. ולזה ספר רבנו המעשה עם הבעש"ט שאע"פ שעשה אותו אדם תשובה הכוללת וידוי שהוא ממעכבי התשובה. ואעפ"כ היה צריך לעשות את הוידוי לפני הבעש"ט.
המבואר בכללות מכותלי המאמר, שהחלק של הצדיק הוא 'להקים' את המלכות מנפילתה. וזהו החזרתה לשורשה המבואר באות ו. [דרך אגב שם מבואר וידוי לפני ת"ח במעשה דר' עמרם חסידא].
ובאות ט' מבאר רבנו תיקון יותר גבוה להעלות את המלכות לשורשה שבאין סוף (ואכמ"ל). ודבר זה נפעל בהתקשרות הצדיק והמתוודה.
ואף אצל המתוודה עצמו יש את עבודת ביטול היש והגעה לבחינת 'כל עצמותי תאמרנה' כאשר מתוודה לפני הצדיק.
וכמראה מקום כללי לענין וידוי לפני צדיק איתא בגמ' (תענית יב, ב) לענין סדר תענית צבור - אמר רב שישא בריה דרב אידי מסייע ליה לרב הונא דאמר מצפרא כינופיא היכי עבדי אמר אביי מצפרא עד פלגא דיומא מעיינינן במילי דמתא ...דכתיב ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה** וגו' ופרש"י - מעיינין במילי דמתא - דרישה וחקירה, לבדוק במעשיהם בעסקי בני העיר, אם גזל וחמס ביניהן, ומפייסין אותן....ובמנחת הערב קמתי - אלמא באידך פלגא בעו רחמי עד פניא, מכלל דפלגא קמא מעייני במילי דמתא, בנחמיה בן חכליה כתיב בעזרא ואלי יאספו לי היו מתאספין ובאין טובים שבהן, להגיד לפני על מעל וחטא הגולה, להפרישם:
מבואר שהיו באים ומתוודים את 'מעלם' לפני נחמיה.
כמו"כ הכה"ג היה מתוודה את עוונות כלל ישראל, וכמבואר בלקו"ה והיינו שהצדיק צריך לעשות תשובה על העוונות של ישראל (ואיך בדיוק זה פועל איני יודע, ורבנו שידע איך עושים זאת צוונו להתוודות לפניו וכו').
כל הנ"ל הם ראשי פרקים, וצריך להאריך ולהרחיב ולהעמיק בכל פן שמגלה רבנו.

[בעל מוח]

@בדרך כתב:

אבל מוכרחים להדגיש שלספר לפני חבר נאמן שאיננו הצדיק האמת - זה בניגוד לדעת רבינו.

בא נדייק את מה שכתבת
בניגוד לדעת רבינו = המשמעות היא שרבינו דיבר נגד זה
כאן בתורה רבינו פשוט לא דיבר על סיטואציה כזאת
אפשר לעיין ולהביא הוכחות בעניין בתוך התורה, אבל לא לפסוק ללא שום הוכחה
אם רלוי"צ כותב שזה לא נכון לעשות את זה - זה מאוד חשוב לצטט ולהזכיר
אבל יש הבדל בין משהו שרבינו דיבר נגדו בליקוטי מוהר"ן למשהו שכתוב בטעם זקנים

[בדרך]

@בעל-מוח כתב:

@בדרך כתב:

אבל מוכרחים להדגיש שלספר לפני חבר נאמן שאיננו הצדיק האמת - זה בניגוד לדעת רבינו.

בא נדייק את מה שכתבת
בניגוד לדעת רבינו = המשמעות היא שרבינו דיבר נגד זה
כאן בתורה רבינו פשוט לא דיבר על סיטואציה כזאת
אפשר לעיין ולהביא הוכחות בעניין בתוך התורה, אבל לא לפסוק ללא שום הוכחה
אם רלוי"צ כותב שזה לא נכון לעשות את זה - זה מאוד חשוב לצטט ולהזכיר
אבל יש הבדל בין משהו שרבינו דיבר נגדו בליקוטי מוהר"ן למשהו שכתוב בטעם זקנים

זה בניגוד לדעת רבינו, כי רבינו התנגד לספר לשני בפרטיות. עיין כוכבי אור שיחות וסיפורים אות נו, העתקתי את זה כאן באחד האשכולות על תורה ד.

תורה ד היא לאו דוקא המקום היחיד שעל פיו נקבע מה היא דעת רבינו, הלוא כן?

[נחמן]

@בדרך כתב:

תורה ד היא לאו דוקא המקום היחיד שעל פיו נקבע מה היא דעת רבינו, הלוא כן?

אם תורה ד' היא לא המקום היחיד שעל פיו נקבע דעת רבינו - טעם זקנים וכוכבי אור זה בטוח לא המקום היחיד שעל פיו נקבע דעת רבבינו........

[נחמן]

@בדרך כתב:

עיין כוכבי אור שיחות וסיפורים אות נו, העתקתי את זה כאן באחד האשכולות על תורה ד.

שם מופיע בפירוש שרבינו ציווה להתוודות בפני מהורנ"ת

[כפטיש יפוצץ]

ברור שיש את המשמעות הפשוטה שהיא וידוי דברים לפני הצדיק, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו.
עצם הרעיון שהוידוי הוא לפני דמות רוחנית גדולה, נמצא בבית המקדש לפני הכהן, בכל מיני צורות, ובכמה סוגי וידויים.
הרתיעה מהמושג וידוי דברים נובע גם מהמשמעות העקיפה שכביכול החטא הוא כלפי הצדיק, ואנחנו צריכים לתת חשבון לצדיק ולא להשי"ת ח"ו. וכל זה נוגע בנקודה העדינה שמבלבלת רבים כאילו כל מציאות הצדיק יכולה להתפרש כמשהו שסותר את האמונה באחדות וביחוד ה' ח"ו.
נוסף לזה, המושג וידוי דברים לפני הצדיק מוסיף שמן למדורת הבלבול, משום שהמושג הזה מזכיר (להבדיל טריליון הבדלות) את הפולחן הנוצרי של וידוי לפני כומר, שזה ישר מעורר אצל חלק מהלומדים קונטציה שלילית והם מרגישים צורך להסביר בכל מיני הסברים שהוידוי הוא לפני הצדיק אבל לא לצדיק בעצמו וכו' וכו' (מה שיכול להיות נכון ברמה מסוימת).
אבל לענ"ד, רבינו אומר במפורש בתורה שהמלכות נפלה לגלות בין העכו"ם, והווידוי דברים הוא בעצמו המלכות, דהיינו שהוידוי דברים שהיה במקורו בקדושה לפני הכהן או לפני הנביא, נפל לגלות בתוך הסטרא אחרא, ומזה נוצר וידוי דברים אצל הסט"א, דהיינו וידוי דברים לפני הכומר, ולכן צריך להעלותו בחזרה לקדושה.

[כפטיש יפוצץ]

רציתי עוד להאריך הרבה אבל אין כאן מקומו

[כפטיש יפוצץ]

@בדרך
זכור לי שבשיש"ק (הישן עכ"פ) מובאת שיחה שאנשי שלומנו אמרו שצריך שלכל אחד יהיה חבר כמו שליהודה היה את רעהו העדולמי שהוא יוכל לספר לו הכל...
אני חושב שיש חילוק האם מספרים לחבר בתורת וידוי דברים וכפרה לבין אם מספרים לחבר בתורת שיחת חברים...
וכך גם משמע בתורה ל"ד בעניין נקודת החבר

[חבר אני]

@כפטיש-יפוצץ העלת נקודה יפה, מהיכן נלקח הווידוי לפני הכומר, נפלא.

[חבר אני]

@כפטיש-יפוצץ עליך להביא את המקור
אני שמעתי שמותר לספר בקווים כלליים, למשל לקבל חיזוק בנושא כללי מחבר או משפיע, אבל לא לפרט בפרטות

[משתוקק לקום]

הפכתם את העניין לאיסור מוחלט. זה לא עניין של מותר או אסור כמובן שלא שייך לקבל עי''ז תיקון, ועוד מזמן רבינו העניין הופסק כמו שידוע שהורה לאחד שהתחיל להתוודות בפניו לצאת ולדבר עם מוהרנ''ת ע''ד שיחה... אז כמובן ששייך היו לעשות ''וידוי'' בשביל שיח''ח התייעצות בעבודת ה' וכדו' גם עם מוהרנ''ת זה לא שמי שייצא אליו כביכול ''השמיט'' פרטים שהיה אומר לרבנו רק המבט אמור להשתנות.
ודמיינו - וידוי לפני הצדיק. מול - שיחה עם ידיד קרוב. ותנסו להשוות את המנגינה שהייתה יוצאת לכם בכל אחד מהמקרים.
ובקיצור ודאי ששייך היום וידוי רק המבט שלנו אמור להשתנות.

[א שכטר]

@כפטיש-יפוצץ כתב:

והם מרגישים צורך להסביר בכל מיני הסברים שהוידוי הוא לפני הצדיק אבל לא לצדיק בעצמו וכו' וכו' (מה שיכול להיות נכון ברמה מסוימת).

אתה מרמז שאין לך בעיה להבין שהווידוי לצדיק עצמו, האם בעצם יש מקום לדעתך לתת דין וחשבון לצדיק ולא להשם ואולי לשניהם ? בבקשה תסביר יותר

[מאיר לב]

כולנו יודעים שהתורה של רבינו הקדוש היא נצחית עד כי יבוא שילה ועד בכלל.
וא"כ זה מחדד את השאלה על הוידוי שרבינו הפסיק בסוף ימיו.
האם באמת התיקון של וידוי דברים השתנה?
וא"כ מדוע אחר פטירת רבינו זה חזר?
או שאולי רבינו השיג את אותה תוצאה בדרך אחרת?
א"כ מהי אותה הדרך?
איך שלא נסתכל על זה התשובות לשאלות הללו צריכות להיות בתורה עצמה.
מעניין...

[בדרך]

@נחמן כתב:

אם תורה ד' היא לא המקום היחיד שעל פיו נקבע דעת רבינו - טעם זקנים וכוכבי אור זה בטוח לא המקום היחיד שעל פיו נקבע דעת רבינו........

כתבתי שטעם זקנים זה המקור היחיד? צריך להשוות מקורות מהימנים זה לזה ולהסיק את המסקנה הראויה העולה מביניהם.

[בדרך]

@נחמן כתב:

שם מופיע בפירוש שרבינו ציווה להתוודות בפני מהורנ"ת

טעות.

כוכבי אור, שיחות וסיפורים אות נו:

ר' יְהוּדָה אֱלִיעֶזֶר שֶׁנָּסַע עִם מוֹהֲרַנַ"ת לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִתְקָרֵב תְּחִלָּה לְרַבֵּנוּ זַ"ל בְּסוֹף יָמָיו, וְהִתְחִיל לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי רַבֵּנוּ זַ"ל. וּבְאוֹתוֹ הָעֵת לֹא הָיָה נוֹהֵג עוֹד רַבֵּנוּ זַ"ל לִשְׁמֹעַ וִדּוּי דְּבָרִים מֵהַטְּעָמִים הַכְּמוּסִים אִתּוֹ. אֲבָל ר' יְהוּדָה אֱלִיעֶזֶר הַנַּ"ל לֹא יָדַע מִזֶּה וְהִתְחִיל לְהִתְוַדּוֹת, וְהִפְסִיק אוֹתוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל וְהוֹדִיעוֹ שֶׁאֵין נוֹהֵג כָּעֵת בְּזֹאת הַהַנְהָגָה. רַק שֶׁכְּבָר הִתְחִיל קְצָת לְהִתְוַדּוֹת, אָמַר לוֹ קְצָת תִּקּוּנִים. וְעַל הַשְּׁאָר צִוָּה עָלָיו לְדַבֵּר עִם מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל, (וּבְדֶרֶךְ כְּלָל, וְלֹא לְפָרֵט לְפָנָיו אֶת הַחֲטָאִים).

[בדרך]

@כפטיש-יפוצץ כתב:

@בדרך
זכור לי שבשיש"ק (הישן עכ"פ) מובאת שיחה שאנשי שלומנו אמרו שצריך שלכל אחד יהיה חבר כמו שליהודה היה את רעהו העדולמי שהוא יוכל לספר לו הכל...
אני חושב שיש חילוק האם מספרים לחבר בתורת וידוי דברים וכפרה לבין אם מספרים לחבר בתורת שיחת חברים...
וכך גם משמע בתורה ל"ד בעניין נקודת החבר

שיש"ק ח"ד אות א:

הָיוּ אוֹמְרִים [אנשי שלומינו]: מַהוּ הַנִּקְרָא "חָבֵר אֲמִתִּי", זֶה שֶׁלֹּא עוֹזֵב אֶת רֵעֵהוּ אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּקַלְקָלָתוֹ, וְדִיְּקוּ זֹאת מֵהַנֶּאֱמַר בְּמַעֲשֶׂה "יְהוּדָה וְתָמָר", שֶׁתְּחִלָּה כִּנָה הַכָּתוּב אֶת חִירָה גַּם בְּשֵׁם "חִירָה הָעֲדֻלָּמִי" סְתַם, וּלְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה כָּתוּב "רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי", לְלַמְּדֵנוּ כִּי זֶה נִקְרָא חָבֵר וְרֵעַ אֲמִתִּי כְּשֶׁאֵינוֹ מַפְסִיק אֶת יְדִידוּתוֹ עִם חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּקַלְקָלָתוֹ, כִּי עַל יְדֵי זֶה סוֹף כָּל סוֹף יַטֶּה אֶת לֵב חֲבֵרוֹ לִתְשׁוּבָה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְעַל כֵּן לְאַחַר הַמַּעֲשֶׂה נִקְרָא בַּתּוֹרָה בְּשֵׁם "רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי", וּבָזֶה נִבְחַן חִירָה הָעֲדֻלָּמִי אִם חָבֵר אֲמִתִּי הוּא לִיהוּדָה, שֶׁאף עַל פִּי שֶׁיָּדַע בְּקַלְקָלַת יְהוּדָה לֹא עֲזָבוֹ אֶלָּא הִמְשִׁיךְ לְהִתְרוֹעֵעַ עִמּוֹ, וְעַל כֵּן הֵעִידָה עָלָיו הַתּוֹרָה וְאָמְרָה "רֵעֵהוּ" הָעֲדֻלָּמִי.

אין כאן שום התייחסות לעניין לספר לזולת על חטאים.

[חבר אני]

@יוסף כתב:

איני זוכר כעת את המקור.
מ"מ בענין אשרי נשוי פשע כסוי חטאה.

המשך הפסוקים שם: " כי החרשתי בלו עצמי", מי שמחריש ולא מתוודה, עצמותיו בלים. ואגב אומרים את זה בתיקון הכללי, (על ציונו של הצדיק.) (שמעתי מר' וועלול חשין הי"ו)