-
נפלא!
מעלה הרהורים שהיו לי התורה בתוך ההתבודדות, ולא העזתי להעלות אותם עם הניק שלי, למרות שהוא בדוי.כאשר יש לי משהו רע, אני אמור לדעת שהכל לטובה.
המשפט הקודם נכתב ב-3 שניות, אבל הוא תהליך ארוך וסבוך.כי בשלב ראשון אני "מפנים" שיש לי רע,
אני לא בורח ממנו ולא מתעלם ולא מדחיק אותו.אבל -
יש לנו בעיה, כי הרגילו אותנו מילדות שלא להאשים,
כלומר, אם יש לי בעיה אני לא רץ להאשים אחרים, אלא מחפש למה אני אשם.
ולכן, אנחנו לא מסוגלים להגיד לה' - אתם אשם בכל הצרות שלי!!שלב ראשון לריפוי, להבין שמותר להאשים את ה':
אם יש לי רע - המחשבה הראשונה שצצה שזה בגלל העבירות שלי, אז מהיום, להגיד לה' בלשון זו ממש, ובלי התחמקויות:
"כל פעם שאתה עושה לי רע, אתה עוד מאשים אותי שזה בגלל העבירות שלי, זו לא התנהגות, כי אנחנו יודעים טוב טוב שאתה גם אשם בעבירות שלי, ואתה יודע בעצמך כמה צער הם גורמות לי, כי אני לא רוצה לצער אותך, ואפילו שאני כועס עליך מאוד, אבל מכאיב לי שאני מצער אותך, אבל בינינו, מי גורם לזה? אתה!!, מאשים אותך, כן...".כעת מגיע השלב השני של תורה ד':
אחרי שהאבא שומע אותך, הוא מתחיל להאיר עליך לאט לאט את האור של תורה ד' [לא מבטיח זמן מדויק...].
ולאחר שתיקה ארוכה, אתה חוזר ואומר לו, "אבאל'ה אהוב, אתה יודע מה? לא רק שאתה עשית לי... אלא שגם עשית את זה בכוונה, ולא רק בכוונה - אלא באהבה עצומה אליי. באותה אהבה עצומה שאני מרגיש [לפעמים!] ברגעים טובים של התבודדות, באותה אהבה מטורפת, גם הפלת אותי, והענשת אותי. יכול להיות שהייתה לך איזה תכנית מעניינת, והכל לטובה, וכל מיני קטעים כאלה, אבל זה לא העניין, העניין הוא שאתה עושה לי את זה מאהבה". -
חברים יקרים, בואו ננצל את הפורום הנדיר הזה.
כולנו כאן ניקים חסרי שם. איש אינו יודע באמת מי עומד מאחורי הניק שמולו — אבל דבר אחד משותף לכולנו: כולנו אנשי רבינו.
מכירים את התחושה שיש דברים שפשוט לא נעים לדבר עליהם?
כל כך הרבה פעמים אנחנו מעדיפים שיחשבו שהכול אצלנו בסדר. שאנחנו חזקים, מסודרים, בוגרים; שאנחנו לא מאלה שעוברים ירידות, מתמודדים עם קשיים או מסתובבים עם שאלות שלא נעים להוציא החוצה.
אבל דווקא אנחנו, חסידי ברסלב, שזוכים לפעמים לעמוד לבד מול עצמנו ומול אבא שבשמים, בלי מסכות ובלי הצגות — יודעים היטב שאי אפשר באמת לחיות בשקר.
מכירים את התחושה הזאת בבטן?
את השאלה שמסתובבת בראש ואין למי לשאול?
את הרגע שבו פשוט חייבים לפרוק, לדבר, לשתף מישהו — אבל אין עם מי?אם אתם מכירים — האשכול הזה בשבילכם.
אני מזמין אתכם לאשכול קצת אחר. מקום שבו אפשר, להוריד לרגע את המסכות ולכתוב בכנות. לשתף במחשבות, בהתמודדויות ובתחושות שאולי בדרך כלל לא היינו מעיזים לומר בקול.
ואולי דווקא מישהו שמסתתר מאחורי ניק אחר יוכל לתת נקודת מבט או חיזוק שהיינו צריכים לשמוע.
הבהרה חשובה: כמובן, אין כאן שום כוונה לפתוח מקום לשיח או לנושאים שאינם ראויים ח״ו.
אז... נראה אתכם אמיצים. מי מתחיל?
כל כך הרבה פעמים אנחנו מעדיפים שיחשבו שהכול אצלנו בסדר. שאנחנו חזקים, מסודרים, בוגרים; שאנחנו לא מאלה שעוברים ירידות, מתמודדים עם קשיים או מסתובבים עם שאלות שלא נעים להוציא החוצה.
ממש אבל ממש אבל ממש לא מסכים איתך !!!!
עכשיו קצת רצינות:
בתור מקורב שגדל בחצר חסידית מסוימת ומכיר עוד הרבה קהילות 'לפני ולפנים'
דדוקא בברסלב לא מטאטאים נושאים מתחת השולחן ויודעים להתמודד עם היטב כל נושא
עם הכלים הדעת והעצות הנפלאות של רביה"ק מוהרנ"ת וכו'
מה שבמקומות אחרים אוי ואבוי.....
[חוץ מכמה נושאים בודדים שאינשי דלא מעלי לקחו את המושכות לידיהם ורב הנזק על התועלת ואכמ"ל] -
פעם חשבתי למה לא כתובים ירידות של אנשים גדולים למה רק עליות
חשבתי ושאלתי וכו'
עד שבתי למסקנה
שלנו יש יעד אנחנו צריכים לבוא ליעד שהוא אין סוף ממש
הדבר היחיד שיש לעשות הוא להתחזק הכי מהר שאפשר והתקדם ליעד
להמרות שכאן נמצא הרבה קשים שלא צריך לפרט
ואני כותב את זה בדמעות אוי אוי אוי
בכל אופן לסיכום נפלת תתקדם אחרי זה לא יודע מתי תזכה להבין
איך שמעתי מר' ניס דוד קיוואק בשיעור שאמר אני עכשיו בגיל ... מתחיל להבין -
אף על פי שאצל אנשי הצדיק יש כמובן יותר פתיחות ורצון לברר את האמת. וודאי שעדיין משיח לא הגיע ויש מחיצות (שהם לאו דווקא שליליות ואכמ"ל) ולכן אדרבה ה' זימן לנו אפשרות לפתוח ולדבר על נושאים שיותר קשה לדבר עליהם, בצורה יחסית אנונימית. ומי שלא בעניין יכול לחפש משהו אחר לעשות עם חייו (לדוגמה לקרוא אשכול אחר בפורום, או לדבר עם חבריו פנים אל פנים וכו'... ) אך מי שזה נוגע לו למה להפריע לו.
-
מה עושים עם מחשבות חוזרות איבער טראכטין בלע"ז שנדמה שהעצות של רבנו ומורנ"ת לא מועילות
בכלל העצה בתורה ע"ב שלא יכפת ליה כלל היא רק זמנית עד שילך לחכם אמת שיורה לו דרך
אִם רוֹצֶה לִהְיוֹת יְרֵא ה', וְרוֹצֶה לְהִתְפַּלֵּל וְאֵינוֹ רוֹצֶה בְּאֵלּוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת צָרִיך שֶׁלּא לְהַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל וְשֶׁלּא יִכְפַּת לֵהּ מַה שֶּׁעוֹמְדִים לְפָנָיו וְרַק יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בַּמֶּה שֶּׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אוֹ תְּפִילָּה אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן וְלא יַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם כְּלָל וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָמַד לְהִתְפַּלֵּל הָיָה מִזְדַּמֵּן וְעוֹמֵד לְפָנָיו בְּדִמְיוֹנוֹ עַכּוּ"ם עָרֵל וְהָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה וְכָל מַה שֶּׁרָצָה לְהִתְגַּבֵּר וּלְסַלֵּק הַמַּחֲשָׁבָה הִתְגַּבְּרָה עָלָיו יוֹתֵר וְיָעַץ לוֹ חָכָם, שֶׁלּא יִכְפַּת לֵהּ וְיַעֲמד הָעַכּוּ"ם, וְאַף עַל פִּי כֵן יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ וְיִתְפַּלֵּל וּבָזֶה יִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ אַך זֶה עֵצָה לְפִי שָׁעָה כָּל זְמַן שֶׁלּא נִתְקַדֵּשׁ גּוּפוֹ עֲדַיִן וְהָעִקָּר לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ כַּנַּ"ל וְיֵלֵך לְחָכָם, וְיִתֵּן לוֹ עֵצָה נְכוֹנָה עַל כָּל דָּבָר כַּנַּ"ל@global-guest כתב:
וְהָעִקָּר לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ כַּנַּ"ל וְיֵלֵך לְחָכָם, וְיִתֵּן לוֹ עֵצָה נְכוֹנָה עַל כָּל דָּבָרא: זה באמת העיקר, להתבטל לרבינו ולקבל עצה נכונה,
ב: העצה לפי שעה היא היא העצה נכונה לדבר הזה, שכן הקב"ה נהנה מהמלחמה שלך עם המחשבות האלו. (שכן אם נבקש בדברי רבינו בכ"מ עצה על ז,ה זה מה שרבינו כותב. ויתרה מזאת, שזה העצה המובא בגוף התורה. שכל פעם שמכניע את היצר, עולה דרגה וזהו יצר יותר גדול. דהיינו שהעצה היא להכניעו שוב ושוב עד שיצא ממדריגה הנמוכה.)
כל הנערווין נמשכים מהלחץ ש'יש לי מחשבה' וברגע שמבינים שזה לא בעיה, שתעמוד המחשבה, ותגיד את שלה, אני אעסוק בשלי, הרבה יותר קל להתמודד עמה.
ג: ככלל התיקון לכל הוא תפילה, לזכות להשיח דעת מהמחשבות הזרות ולעשות את שלי. -
נפלא!
מעלה הרהורים שהיו לי התורה בתוך ההתבודדות, ולא העזתי להעלות אותם עם הניק שלי, למרות שהוא בדוי.כאשר יש לי משהו רע, אני אמור לדעת שהכל לטובה.
המשפט הקודם נכתב ב-3 שניות, אבל הוא תהליך ארוך וסבוך.כי בשלב ראשון אני "מפנים" שיש לי רע,
אני לא בורח ממנו ולא מתעלם ולא מדחיק אותו.אבל -
יש לנו בעיה, כי הרגילו אותנו מילדות שלא להאשים,
כלומר, אם יש לי בעיה אני לא רץ להאשים אחרים, אלא מחפש למה אני אשם.
ולכן, אנחנו לא מסוגלים להגיד לה' - אתם אשם בכל הצרות שלי!!שלב ראשון לריפוי, להבין שמותר להאשים את ה':
אם יש לי רע - המחשבה הראשונה שצצה שזה בגלל העבירות שלי, אז מהיום, להגיד לה' בלשון זו ממש, ובלי התחמקויות:
"כל פעם שאתה עושה לי רע, אתה עוד מאשים אותי שזה בגלל העבירות שלי, זו לא התנהגות, כי אנחנו יודעים טוב טוב שאתה גם אשם בעבירות שלי, ואתה יודע בעצמך כמה צער הם גורמות לי, כי אני לא רוצה לצער אותך, ואפילו שאני כועס עליך מאוד, אבל מכאיב לי שאני מצער אותך, אבל בינינו, מי גורם לזה? אתה!!, מאשים אותך, כן...".כעת מגיע השלב השני של תורה ד':
אחרי שהאבא שומע אותך, הוא מתחיל להאיר עליך לאט לאט את האור של תורה ד' [לא מבטיח זמן מדויק...].
ולאחר שתיקה ארוכה, אתה חוזר ואומר לו, "אבאל'ה אהוב, אתה יודע מה? לא רק שאתה עשית לי... אלא שגם עשית את זה בכוונה, ולא רק בכוונה - אלא באהבה עצומה אליי. באותה אהבה עצומה שאני מרגיש [לפעמים!] ברגעים טובים של התבודדות, באותה אהבה מטורפת, גם הפלת אותי, והענשת אותי. יכול להיות שהייתה לך איזה תכנית מעניינת, והכל לטובה, וכל מיני קטעים כאלה, אבל זה לא העניין, העניין הוא שאתה עושה לי את זה מאהבה".ברוך-מאן כתב:
לא העזתי להעלות אותם עם הניק שלי, למרות שהוא בדוי
בסופו של דבר @מנהל-הפורום העלה את הפוסט עם הניק שלי
גם ברוך יהיה... -
לפני כשמונה בפורים טענתי שאני כבר עשרות שנים בתשובה (מאז שהרבי בחיידר התרגז עלי)
ועדיין הכל סגור
ומאז ראיתי שהתחיל להפתח -
לפני כשמונה בפורים טענתי שאני כבר עשרות שנים בתשובה (מאז שהרבי בחיידר התרגז עלי)
ועדיין הכל סגור
ומאז ראיתי שהתחיל להפתח@global-guest כתב:
לפני כשמונה בפורים טענתי שאני כבר עשרות שנים בתשובה (מאז שהרבי בחיידר התרגז עלי)
ועדיין הכל סגור
ומאז ראיתי שהתחיל להפתחלא הבנתי מה אתה בא לומר?
-
שלום לכולם.
אני רוצה לשתף במשהו שקורה איתי ואני לא יודע מה עושים איתו.
אני שם לב שמיום ליום עוד ועוד דברים של רוחניות פשוט נשרפים לי. מתחיל לשנוא אותם
למשל סליחות ואלול. אני מרגיש שזה חונק אותי וגומר עלי.
וזה לא עוזר כל מה שאני יודע שהשם אוהב וכו. זה לא עובר ללב. ובנתיים אני הולך ונזלל.
ובא לי לשחרר אבל אני לא יודע אם השם לא רוצה ממני איתכפייא.
מצד שני אם אני לא יפסיק כל מיני דברים אני לאט לאט מאבד טעם של דברים והם נהיים אצלי קשים ברמה הזויה לביצוע
זה לא שאין לי טעם בהם. רק שיש לי בהם טעם נורא והם מוציאים ושואבים ממני כל טיפת חיות שעוד שרדה אצלי.
אשמח לתשובות
פלוני -
מה נאמר לך אחינו היקר...!
רק חזק ואמץ מאוד... מאוד מאוד !!!
אתה בשדה הקרב... ואתה לא היחיד !
יש איתך עוד כמה וכמה נשמות גבוהות שה' מחליט שאותם-
ורק אותם, אפשר לנסות... לא כ''א מצליח להחזיק מעמד,
{ולא כ''א התפקיד שלו להחזיק מעמד...} לפעמים השם רוצה את הסליחות שלנו-
ככה. סתם כאלו... יבשים ! ישנם נשמות שה''עבודה'' שלהם באלול היא בלי טעם.
ואפילו- עם טעם מר... כי זהו רצונו ית' ואם ניסת, ובטוח שניסית ! להתפלל עם רגש וחיות ולא הלך- אז לא ! מי אמר שחייבים להרגיש השתפכות הנפש בסליחות ? ומי אמר שכל חודש אלול אמור להיות באוירה של 'קודש קודשים' ?
אתה את שלך ניסית... ורצית !!! ולה' פתרונים...
תאמין לי שאם אתה אומר סליחות יום יום ! עם תחושה של יובש... ואתה עדיין אומר...! אני מקנא בך. תראה ת'עוצמות... ס'תכל על הרצון הטוב... על הרצון להיות טוב... וואו ! ת'יודע כמה אנשים באלול בכלל לא מחפשים 'עבודת השם' ?
ותראה כמה שאכפת לך ! ועוד משהו קטן-
אולי השם רוצה שתגיד סליחות ביובש ? יכול להיות ! בדר''כ אדם לא מרגיש ש'חונק' אותו ללכת במדרכה, וזה לא 'שואב' ממנו כוחות. פשוט כי הוא פועל ללא שום צפיות ! לא כתוב בתורה מה ה'טעם' של עבודת השם בחודש אלול...פשוט תנסה לפתח סליחות ולהתחיל להגיד... ומה שיגיע יגיע. ומה שלא ? לא צריך להגיע ! לפעמים כשלא מנסים ללכת 'ראש בקיר' אלא הדרך היא בצורה של הרפיה...
אתה משחחר המון... והלב פתוח למי שבא... וללב דורש כמו שלך, יבואו הטובים...
כמעט מבטיח...!!! -
הרבה הסתפקתי בעניין של הרגש (הכוונה הנאה מהמצווה ולא הקיום בחיות) בעבודת השם מצווה גדולה וחובה ועד אסור אשמח שמישהו יאיר את עיני
-
מקווה שהבנתי נכון את השאלה.
א"כ אז:
"שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה’ ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה.
אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד): העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא.
והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צונו עליהן האל יתברך שמו" - מסילת ישרים א'נ"ל שמשמע שהגם שעיקר מקום העידון הוא לעת"ל, עדיין גם היום זהו עיקר גדול.
-
מה נאמר לך אחינו היקר...!
רק חזק ואמץ מאוד... מאוד מאוד !!!
אתה בשדה הקרב... ואתה לא היחיד !
יש איתך עוד כמה וכמה נשמות גבוהות שה' מחליט שאותם-
ורק אותם, אפשר לנסות... לא כ''א מצליח להחזיק מעמד,
{ולא כ''א התפקיד שלו להחזיק מעמד...} לפעמים השם רוצה את הסליחות שלנו-
ככה. סתם כאלו... יבשים ! ישנם נשמות שה''עבודה'' שלהם באלול היא בלי טעם.
ואפילו- עם טעם מר... כי זהו רצונו ית' ואם ניסת, ובטוח שניסית ! להתפלל עם רגש וחיות ולא הלך- אז לא ! מי אמר שחייבים להרגיש השתפכות הנפש בסליחות ? ומי אמר שכל חודש אלול אמור להיות באוירה של 'קודש קודשים' ?
אתה את שלך ניסית... ורצית !!! ולה' פתרונים...
תאמין לי שאם אתה אומר סליחות יום יום ! עם תחושה של יובש... ואתה עדיין אומר...! אני מקנא בך. תראה ת'עוצמות... ס'תכל על הרצון הטוב... על הרצון להיות טוב... וואו ! ת'יודע כמה אנשים באלול בכלל לא מחפשים 'עבודת השם' ?
ותראה כמה שאכפת לך ! ועוד משהו קטן-
אולי השם רוצה שתגיד סליחות ביובש ? יכול להיות ! בדר''כ אדם לא מרגיש ש'חונק' אותו ללכת במדרכה, וזה לא 'שואב' ממנו כוחות. פשוט כי הוא פועל ללא שום צפיות ! לא כתוב בתורה מה ה'טעם' של עבודת השם בחודש אלול...פשוט תנסה לפתח סליחות ולהתחיל להגיד... ומה שיגיע יגיע. ומה שלא ? לא צריך להגיע ! לפעמים כשלא מנסים ללכת 'ראש בקיר' אלא הדרך היא בצורה של הרפיה...
אתה משחחר המון... והלב פתוח למי שבא... וללב דורש כמו שלך, יבואו הטובים...
כמעט מבטיח...!!!@לב-נשבר תודה על המילים המחזקות מאוד מאוד!
אבל אני מתאר מצב מורכב יותר
זה לא שאני מנסה להרגיש ולא מצליח
כמו שכתבתי דברים פשוט נשרפים! לגמרי! זה אומר שאני לא מסוגל לעשות אותם בכלל בכלל לא! כלום!
אולי אפשר לומר שבירת כלים. ואחרי שהם נשברו אז פשוט אין כלי.
מכיר כזה דבר? אולי זה כמו השם שלך לב נשבר. שבור וזהו. לא מסוגל יותר לעשות את זה. זה נהיה כמו הר של בטון יצוק דחוס.
ואם אני לא ישחרר המצב לא יהיה טוב
אבל מצד שני זה דברים שצריך לעשות מצד תורה
אז זה או לאנוס עצמי בכוח גדול ולקיים עכשיו את התורה או לדאוג לקיום העתידי שלה -
שלום לכולם.
אני רוצה לשתף במשהו שקורה איתי ואני לא יודע מה עושים איתו.
אני שם לב שמיום ליום עוד ועוד דברים של רוחניות פשוט נשרפים לי. מתחיל לשנוא אותם
למשל סליחות ואלול. אני מרגיש שזה חונק אותי וגומר עלי.
וזה לא עוזר כל מה שאני יודע שהשם אוהב וכו. זה לא עובר ללב. ובנתיים אני הולך ונזלל.
ובא לי לשחרר אבל אני לא יודע אם השם לא רוצה ממני איתכפייא.
מצד שני אם אני לא יפסיק כל מיני דברים אני לאט לאט מאבד טעם של דברים והם נהיים אצלי קשים ברמה הזויה לביצוע
זה לא שאין לי טעם בהם. רק שיש לי בהם טעם נורא והם מוציאים ושואבים ממני כל טיפת חיות שעוד שרדה אצלי.
אשמח לתשובות
פלוניבגמ' (תענית ז, ב) ריש לקיש אמר אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו כברזל בשביל משנתו שאינה סדורה עליו שנאמר והוא לא פנים קלקל מאי תקנתיה ירבה בישיבה שנאמר וחילים יגבר ויתרון הכשיר חכמה.
בדרך כלל כל הקשיים בעבודת ה' מתחילים מחמת 'משנתו שאינה סדורה עליו' דהיינו שנגשים לאותה עבודה באתכפייא (רוחנית). ובדרך כלל לא שמים לב לזה בתחילה, מחמת התועלת שרוצים להשיג ולהרוויח מאותה עבודה. אך כיון שאינה באה מרצון הנפש הפנימי, והבנת 'הטוב' שבאותה עבודה וכו'. על כן נוצר אצל האדם בתחילה שנאה תת מודעית לאותה עבודה ואח"כ כבר סולד מאותה עבודה.
ומאי תקנתיה ירבה בישיבה וכו' היינו שישכיל להבין מעלת כל עבודה והגישה הנכונה אליה ועי"ז יאהב ויחפוץ באותה עבודה.
ואתן דוגמא שכבר נידונה בפורום. כעת עברו 'הימים הנוראים' ורוב העולם נשמו לרווחה בתפילת נעילה. אך המבינים במעלת 'ימי הרצון' של ימי אלול ועשי"ת ממשיכים לחבק באהבה עזה את אלו הימים צמוד ללבם ותקוותם שלא ימושו מהם בכל ימות השנה. [כמובן שיש להאריך יותר אך כתבתי את הכותרת של הדברים]. -
כוונתי היתה שאני נהנה בכללי ולא מעצם עשיית נחת רוח להשי"ת לדוג כשאני לומד אני נהנה סתם ככה מהלימוד או מעצם השבת ולא מהנחת רוח לה או מהזכות לקיים מצווה
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות