סוגיית אזמרה להלכה ולמעשה!
-
הנפילה לגאווה נובעת מהמחשבה שאני מתוקן או ששלום עלי נפשי (או הפוך)
וזה עיקר הסיכון כדבריך,
ומהסיכון השני לכעוס חלילה על ה' שמעביר אותי במדבר הזה כבר למדנו מבן המלך שנתחלף שהלא ממאי נפשך וכו'
דהיינו, ברור שאנו מאמינים במאה אחוז בידיעת ה' והשגחתו, אבל אנו מודעים שכל מה שהוא מעביר אותנו זה על מנת להביא אותנו למלכות האמיתית המיועדת לנו,
ומאידך גיסא הכאב וההתמרמרות שלנו היא רק על עצמינו שבחרנו ברע, רח"ל.
ולעומת זאת המטמא טהורים הוא שאומר לאדם שהכל טוב וקח את החיים באיזי, כי הכל מלמעלה והמעשה שלך לא משפיע, וזה נובע מגאוותו שלא נאה לא לעבוד את ה' ית', רק אם צריכים אותו ולא כי ה' אמר ונעשה רצונו. -
@ל-ל אתה כל הזמן חוזר לדבר על החשש,
אז אולי בוא ונתמקד,
אין פה בכלל דיון על מה האמת.
כל הדיון פה נובע משאלה אחת בודדת:
האם יש פה סכנה.
שר' @ל-ל חושב שהמון נפלו מזה וזה מסוכן.
אבל דעתי איך שהדברים נראים לי, שזה חשש ללא רגליים.
המקומות היחידים שאנשים עשו עם זה בעיות זה במקומות ספציפיים מאוד!! בתוך הציבור הדתל"י.
ואסיים במשפט ששמעתי בשם הגרי"מ שכטר, ששאלוהו פעם ע"ד מוהרנ"ת שעל כל כף התעוררות צריך קערה של התחזקות, שאלוהו איך אפשר לדעת ולהבחין בכמויות.... ענה ואמר: מי שלמד במוסדות שלנו, כבר קיבל די והותר מהכף, עכשיו צריך רק התחזקות... וד"ל
__
מי שלמד במוסדות שלנו שמע כל כך הרבה על הבחירה, אני לא מוצא את החשש המדובר. -
אכן כדבריך, אי אפשר לומר שהשי"ת רצה את העבירה, וזו חלק מהבעיה בלשון שכתב הרב ברייטר, שמשמע מדבריו שהכל ברצון ה'.
והפירוש וההסבר על זה הוא בעייתי, כי כל צד שלא תלך אתה תתקל בבעיה.ולא מצאנו בברסלב כאלו לשונות ולא צורך להתעסק בזה, רק להיפך, אסור לכנוס במבוכות אלו.
הדברים היחידים הם שרבי נתן מביא שהתשובה נמשך ממקום גבוה כזה, ועבירות נהפכים לזכויות וכו', וה' יגמור תמיד כרצונו ודווקא ע"י מעשה האדם אע"פ שלא עשה טוב, ואם האדם לא יעשה תשובה הוא ייענש. ולא צריך לחפור בענין הידיעה ולהבין בדיוק. כל זה בדברים היוצאים מהחי.
בכל מקרה לא מצאנו בברסלב שיהיה איזה עיסוק משמעותי בעניין הידיעה, ואפשר להתחזק בכל ההתחזקויות גם אלו שקשורות לידיעה בלי צורך להכנס למבוכה הזו.
אנשים נמשכים לסוגייה כי היא מאפשרת להם להמשיך בדרכיהם ולהרגיש טוב עם עצמם.
וחסיד ברסלב אמיתי יודע להתחזק ולהרגיש טוב ולשמוח בטוב אפילו אם הוא נראה איך שנראה, ותוך כדי זה הוא רוצה ומשתדל לתקן מעשיו ולא נותן לדברים הרעים להפיל אותו בדעתו, והוא עדיין לוקח אחריות על מעשיו.כל החילוק בין לפני העבירה לאחר העבירה הוא מסוכן ומשובש, ויש ספר מפורסם שמביא את הדברים כך, ושמעתי מהרב כרמל ז"ל שהוא מכיר הרבה שירדו מהיהדות בגלל הדיבורים האלו.
הבחירה והידיעה נכונות בין לפני מעשה ובין לאחר מעשה, ואי אפשר להבין זאת בשכל אנושי, ומי שחושב שלאחר מעשה לא הייתה בחירה אזי זה ממש בעיה ביסודות האמונה היהודית.
גם הוא יעשה ככל העולה על רוחו, כי עוד רגע יתברר למפרע שהכל ה' עשה וכו', רח"ל.אדם שעשה עבירה במזיד ח"ו, אסור להוריד ממנו את האשמה, וודאי שיקבל עונש אם לא ישוב בתשובה. וצריך לחזק אותו שה' איתו ומחכה לו ושהתשובה כוחה עצום וגדול, ואפילו שהוא רוצה לעשות תשובה ועדיין לא עשה כבר תפילתו מקובלת (כפי הזכור לי, אולי ספר המידות)
נראה לי שכבר כתבנו יותר מדי.
נא להיזהר בדברים ולדעת ולקחת אותם בעירבון מוגבל, ויותר טוב לא להכנס לנושא זה@ל-ל מציין לקו"ה שמסתמא הם מקור חזק לדברי ר' יצחק ברייטר.
ברכות הריח וברכת הודאה ד, ב-ג.
צָרִיךְ כָּל אֶחָד לוֹמַר בְּדַעְתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְשָׁמָה גָּבֹהַּ מְאֹד, כִּי הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְרָאֵל הִוא גָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד. וְצָרִיךְ לוֹמַר בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵין נָאֶה לוֹ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲווֹת חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן לַעֲבֹר אֵיזֶה עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְיִגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'. שֶׁצְּרִיכִין לְהַגְבִּיהַּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה', כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְרָאֵל רָחוֹק בְּשָׁרְשׁוֹ מְאֹד מְאֹד מֵעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּמַּאֲמָר כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְרָאֵל הוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם עִם תַּאֲווֹתֵיהֶן רַק הָעִקָּר שֶׁיִּזְכֶּה לֵידַע מִכֹּחוֹ. נִמְצָא, שֶׁבֶּאֱמֶת כָּל אֶחָד מִיִּשְרָאֵל הוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל, רַק שֶׁלָּאו כָּל אֶחָד זוֹכֶה לֵידַע מִכֹּחוֹ, וּלְפִי נְפִילַת כָּל אֶחָד לִבְחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ כְּמוֹ כֵן נוֹפֵל לְתַאֲווֹת וְהָעִקָּר לְתַאֲוַת נִאוּף שֶׁהִוא עִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע. וְכָל מַה שֶּׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה יוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם, יוֹנֵק הַסִּטְרָא אָחֳרָא מִמֶּנּוּ יוֹתֵר וּבוֹלֵעַ אוֹתוֹ יוֹתֵר רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְעַל כֵּן לִפְעָמִים הַסִּטְרָא אָחֳרָא בּוֹלַעַת אֶת הָאָדָם כָּל כָּךְ עַד שֶׁהִוא מַגִּיעַ לְעֶצֶם פְּנִימִיּוּת קְדֻשַּׁת יַהֲדוּתוֹ וְהִיא מִתְחַזֶּקֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת לִבְלֹעַ נְקֻדָּה זֹאת גַּם כֵּן וּמְבִיאָהּ אוֹתוֹ לִידֵי עֲבֵרָה גְּדוֹלָה חַס וְשָׁלוֹם, כְּדֵי לִבְלֹעַ אוֹתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁהִיא רוֹצָה לִבְלֹעַ אֶת עֶצֶם פְּנִימִיּוּת קְדֻשָּׁתוֹ אֲזַי זֹאת הַנְּקֻדָּה עוֹמֶדֶת לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלָּהּ, כִּי זֹאת הַנְּקֻדָּה שֶׁל פְּנִימִיּוּת קְדֻשָּׁתוֹ הִיא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל מְאֹד וְכַנַּ"ל וְאִי אֶפְשָׁר לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא לִבְלֹעַ אוֹתָהּ בְּשׁוּם אֹפֶן. וְלֹא דַּי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִבְלֹעַ אוֹתָהּ אַף גַּם זֹאת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה עוֹמֶדֶת לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלָּהּ עַד שֶׁהִיא מֻכְרַחַת לִתֵּן הֲקָאוֹת לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעָה מִזֹּאת הַנְּשָׁמָה. וּמִזֶּה בָּא בְּחִינַת מַה שֶּׁלִּפְעָמִים הָאָדָם נִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה אַחַר כַּמָּה עֲבֵרוֹת, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁלִּפְעָמִים עֲבֵרָה מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לִידֵי תְּשׁוּבָה, הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁנִּלְכָּד בְּאֵיזֶה עֲבֵרָה גְּדוֹלָה רַחֲמָנָא לִצְלַן, עַל יְדֵי זֶה נִתְמַרְמֵר לִבּוֹ וְנִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה עַד שֶׁנַּעֲשֶה בַּעַל תְּשׁוּבָה גָּמוּר. וְכָל זֶה עַל יְדֵי בְּחִינַת הַנַּ"ל. שֶׁלִּפְעָמִים הַסִּטְרָא אָחֳרָא מְבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי עֲבֵרָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁהִוא רוֹצָה לִבְלֹעַ אוֹתוֹ לְגַמְרֵי וְאָז מִתְגַּבֶּרֶת פְּנִימִיּוּת הַנְּקֻדָּה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא רוֹצָה לִבְלֹעַ גַּם אוֹתָהּ, וַאֲזַי הִיא עוֹמֶדֶת לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלָּהּ וְעַל יְדֵי זֶה לֹא דַּי שֶׁאֵינָהּ בּוֹלַעַת אֶת הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת אַף גַּם הִיא מֻכְרַחַת לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא עַל יְדֵי זֶה כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעָה בִּבְחִינַת חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל:
ג) אֲבָל בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל זֶה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשוֹת תְּשׁוּבָה. כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד שָׁם, כִּי לִפְעָמִים הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁבּוֹלַעַת אוֹתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת וְלֹא שָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה לְבַסּוֹף, כִּי יֵשׁ בָּזֶה עִנְיָנִים רַבִּים לְאֵין קֵץ. וְהֵם מִסּוֹד סִתְרֵי דַּרְכֵי הַבְּחִירָה שֶׁנָּתַן ה' יִתְבָּרַךְ לְכָל אָדָם שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד עֲלֵיהֶם. אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר עָבַר מַה שֶּׁעָבַר חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר רָצָה לְהִתְגַּבֵּר אֲלָפִים פְּעָמִים לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר וְלֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ וְנָפַל לְמַה שֶּׁנָּפַל, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַעֲבֵרוֹת גְּמוּרוֹת וַחֲמוּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה כָּל עוֹד נִשְׁמָתוֹ בּוֹ. וְהָעִקָּר הִיא הָאֱמוּנָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בַּה' יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּדֵּל בְּכָל עֹז לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי, וְיִשְׁפֹּךְ שִיחוֹ לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ. שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה עַל יָדוֹ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. וְאָז בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי עִקַּר הַכֹּחַ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע הוּא עַל יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהִיא כְּלַל וְעִקַּר כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה הוּא לְהַאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם. לְהַאֲמִיןשֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל יֵשׁ מֵאַיִן כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת כֹּחַ מַעֲשָיו כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְרָאֵל כַּנַּ"ל. כִּי ה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בְּכ"ח אַתְוָן דְּעֻבְדָּא דִּבְרֵאשִׁית. שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ מַעֲשָיו הִגִּיד לְעַמּוֹ שֶׁעַל יְדֵי זֶה כּוֹבְשִׁין אֶרֶץ יִשְרָאֵל. וְזֹאת הָאֱמוּנָה הִוא עִקַּר הַכֹּחַ שֶׁל יִשְרָאֵל לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַתַּאֲווֹת וְהַסִּטְרִין אָחֳרָנִין בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּתִּקּוּנִים עֶשְרִין וּתְרֵין (דַּף סו) וּבְהַאי כֹּחַ מִתְתַּקְּפִין יִשְרָאֵל עַל אֱדוֹם, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (סִימָן מד לִקּוּטֵי חֵלֶק א), עַיֵּן שָׁם כִּי כָּל זְמַן שֶׁהוּא מְקֹרָב לְצַדִּיק הָאֱמֶת. שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה לְהַאֲמִין בְּכֹחַ מַעֲשָיו. שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁהוּא עִקַּר הָאֱמוּנָה לְהַאֲמִין שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בְּכֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ בְּכ"ח אַתְוָן שֶׁל מַעֲשֵה בְּרֵאשִׁית עַל יְדֵי זֶה הַכֹּחַ יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר לְעוֹלָם כְּנֶגֶד כָּל הַסִּטְרִין אָחֳרָנִין. וְסוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא תַּחֲזֹר וְתָקִיא כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעָה עַד שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲשוֹת גֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל: -
@ל-ל אתה כל הזמן חוזר לדבר על החשש,
אז אולי בוא ונתמקד,
אין פה בכלל דיון על מה האמת.
כל הדיון פה נובע משאלה אחת בודדת:
האם יש פה סכנה.
שר' @ל-ל חושב שהמון נפלו מזה וזה מסוכן.
אבל דעתי איך שהדברים נראים לי, שזה חשש ללא רגליים.
המקומות היחידים שאנשים עשו עם זה בעיות זה במקומות ספציפיים מאוד!! בתוך הציבור הדתל"י.
ואסיים במשפט ששמעתי בשם הגרי"מ שכטר, ששאלוהו פעם ע"ד מוהרנ"ת שעל כל כף התעוררות צריך קערה של התחזקות, שאלוהו איך אפשר לדעת ולהבחין בכמויות.... ענה ואמר: מי שלמד במוסדות שלנו, כבר קיבל די והותר מהכף, עכשיו צריך רק התחזקות... וד"ל
__
מי שלמד במוסדות שלנו שמע כל כך הרבה על הבחירה, אני לא מוצא את החשש המדובר.@לב-העולם-אתה
אכן חלק גדול מהדיון הוא על נקודת הסכנה.
בענין הכללי של ההתחזקות אני יותר איתך ועם שאר הכותבים כאן, אפשר הרבה פחות לחשוש, וצריך מאוד לחשוש שלא נגיע למצב של לחיות בלי התחזקות.
בענין של מושגים בידיעה, שם יש בעיה. גם במשך השרשור נכתבו קצת דברים שהם לא פשוטים ובעייתים.
באופן כללי בהגדרות של האדם ביסודות האמונה והבחירה צריך להיות מאוד זהיר, אפשר די בקלות להגיע לאפיקורסות או לשיבוש, ושם אדם חייב להיצמד לאדם גדול שיש לו את הידע בתחום כדי שיבין את הדברים בצורה הנכונה, אחרת הוא יכול להגיע לשיבושים.
וגם אם זה שיבוש קטן שנראה כרגע שאין נזק, זה דברים שהולכים וגדלים עם הזמן.גם בציבור שגדל במוסדות שלנו יש כאלו שנפלו ל"סטרא אחלה".
ובברסלב בציבור הרחב יש הרבה שיבושים לצערנו.בשנים האחרונות היו כמה פעמים מאמרים מאוד בעייתים בתחום הזה של ההתחזקות עם הידיעה, באבקשה היה לפחות פעמיים של אנשים שעפו בשמיים עם מושגים גבוהים ולא מבוררים ולאחר מכן פורסמו מאמרי נגד, וכן היה עוד עלון שכתב דברי התחזקות עם דברים לא מבוררים של ידיעה, והרב יעקב נתן אנשין כתב מאמר תגובה.
נראה לי שמיצינו את הנושא, הסיבה שהייתי קצת חששן מדי לגבי הסכנות, כי בדרך כלל המשובשים בנושא לא אומרים מול כולם את התאוריות והסברות שלהם שאיתם הם מתירים לעצמם כל מיני דברים, וכפי מה שנשמע ממך זה בכלל לא קשור אליך.
שנזכה ללכת בדרך רבינו עם התחזקות והתחדשות תמיד
-
@לב-העולם-אתה
אכן חלק גדול מהדיון הוא על נקודת הסכנה.
בענין הכללי של ההתחזקות אני יותר איתך ועם שאר הכותבים כאן, אפשר הרבה פחות לחשוש, וצריך מאוד לחשוש שלא נגיע למצב של לחיות בלי התחזקות.
בענין של מושגים בידיעה, שם יש בעיה. גם במשך השרשור נכתבו קצת דברים שהם לא פשוטים ובעייתים.
באופן כללי בהגדרות של האדם ביסודות האמונה והבחירה צריך להיות מאוד זהיר, אפשר די בקלות להגיע לאפיקורסות או לשיבוש, ושם אדם חייב להיצמד לאדם גדול שיש לו את הידע בתחום כדי שיבין את הדברים בצורה הנכונה, אחרת הוא יכול להגיע לשיבושים.
וגם אם זה שיבוש קטן שנראה כרגע שאין נזק, זה דברים שהולכים וגדלים עם הזמן.גם בציבור שגדל במוסדות שלנו יש כאלו שנפלו ל"סטרא אחלה".
ובברסלב בציבור הרחב יש הרבה שיבושים לצערנו.בשנים האחרונות היו כמה פעמים מאמרים מאוד בעייתים בתחום הזה של ההתחזקות עם הידיעה, באבקשה היה לפחות פעמיים של אנשים שעפו בשמיים עם מושגים גבוהים ולא מבוררים ולאחר מכן פורסמו מאמרי נגד, וכן היה עוד עלון שכתב דברי התחזקות עם דברים לא מבוררים של ידיעה, והרב יעקב נתן אנשין כתב מאמר תגובה.
נראה לי שמיצינו את הנושא, הסיבה שהייתי קצת חששן מדי לגבי הסכנות, כי בדרך כלל המשובשים בנושא לא אומרים מול כולם את התאוריות והסברות שלהם שאיתם הם מתירים לעצמם כל מיני דברים, וכפי מה שנשמע ממך זה בכלל לא קשור אליך.
שנזכה ללכת בדרך רבינו עם התחזקות והתחדשות תמיד
גם בציבור שגדל במוסדות שלנו יש כאלו שנפלו ל"סטרא אחלה".
הנפילות בגלל שמושכים לצד אחד יותר מדאי
למשל ודוגמא בחינוך ילדים
אבא שמשחק אותה פרוש ורק השם יתברך יודע מה מסתתר לאבא הזה מתחת לשפם
בסוף ולא משנה כמה גדרות וחומרות והסתרות שמסתיר מהילד הוא יודע הכל והוא עצמו המשך התיקון של המשחק של אביו
ואדרבה אבא שמודע לעצמו ובקיא ברצוא ושוב בדגש על השוב כנראה שהילד שלו כבר לא ישחק אותה...יש את המעשה של תבואת השיגעון
והמעשה של המלך שהלך לצייד וכולם ברחו מחמת שלא יכלו לעמוד במבול של האפיקורסות ורצו את השם רק בעבודת השם... -
@לב-העולם-אתה
לא לגמרי הבנתי את דבריך
כמובן שאני לא חולק על דברים שנכתבו במפורש.
ולא מכחיש את ענין הידיעה וכו'.
רק הבעיה היא שהדברים דקים ועדינים מאוד וכל הגדרה לא נכונה פוגעת בעיקרי האמונה והתוצאות יכולות להיות הרסניות.מה שרציתי להגיד שכל ההתחזקות , כולל מה שכתבת שה' עושה את כל המהלך וכו', לא צריך לחפור בידיעה בשביל זה, אפשר בפשיטות להבין שה' מנהל את העולם והאדם צריך לעשות תשובה ויעשה את שלו כפי יכולתו, ושה' בסוף יגמור את הכל הכי טוב שיכול להיות.
הבעיה בכל הדיבורים הגבוהים האלו של הידיעה היא שהאדם משחרר את המאמץ בעבודת ה', וגם מוריד מעליו את האחריות למעשיו, ובעצם הידיעה גורמת לו לבטל את הבחירה, גם אם הוא אומר שהוא מאמין ששניהם נכונים. וראה גם מה שכתבתי בהודעות הקודמות על זה.
וזה 2 נקודות מאוד בעיתיות שסותרות את התורה וסותרות את דרך רבינו, שהרי על כל מעשה אדם יענש אם לא יעשה תשובה שזה ייסוד התורה , ואדם צריך לעבוד את ה' ולהתייגע ולהאמין בפשיטות שהבחירה בידו ואם רוצה עושה ואם לא רוצה לא עושה.
כל כניסה למבוכה הזו והתעסקות בידיעה עלולה להחליש את האדם ולגרום לו להיות יותר מופקר.
ויש לא מעט אנשים היום שהולכים עם שיבושים בזה, וחלקם לא שומרים מצוות מתוך השגה של הידיעה, ואני מעדיף לא להרחיב בזה.
גם לאחרונה שהדפיסו את שארית יצחק אז פנו לרב וייצהנדלר וביקשו ממנו משהו לגבי זה (לא יודע בדיוק מה ביקשו) והוא לא הסכים, הוא רק עשה הערה למטה להסתכל בהמשך ששם הרב ברייטר מדבר על הבחירה. כך שמעתי בעצמי ממנו, אבל זה היה לפני כמה שנים ואני לא מדייק במילים
-
י'ה'ו'ד'ה',בחינת מלכות, נתתקן על ידי וודוי. אשר י'ה'ו'ד'ה' האדם בווידוי ותודה על עוונותיו, וזוכה בזה לדעת שלעתיד, אשר י'ה'ו'ד'ה' בהודאה ותודה, ברכת הטוב והמטיב על כל דבר. ביאוהל"ק
פה רואים אפילו עניין של הודאה...י'ה'ו'ד'ה',בחינת מלכות, נתתקן על ידי וודוי. אשר י'ה'ו'ד'ה' האדם בווידוי ותודה על עוונותיו, וזוכה בזה לדעת שלעתיד, אשר י'ה'ו'ד'ה' בהודאה ותודה, ברכת הטוב והמטיב על כל דבר. ביאוהל"ק
פה רואים אפילו עניין של הודאה...ר"א מתכוון ל 'מודה על האמת', שעי"ז שאדם מתוודה על עוונותיו, עי"ז יזכה להודות על כל מאורעותיו. (כלומר הוא מקשר את שורש המלה ת.ד.ה. לכל משמעויותיו - שאחד מביא את השני)
אבל אין כוונתו להודות על העבירות עצמם. -
אני לא רוצה לעורר פולמוס נרחב, אבל כפי מה שביררתי ושמעתי דברים אלו לא מוסכמים כלל בברסלב.
אני לא כל כך מבין מה כל כך קיצוני בדברים הללו של ר' יצחק ברייטער?
אלו דברים פשוטים וידועים למי שקצת מעיין בכל תורה בליקוטי מוהר"ן לעומק.
זה למעשה אחד הגלויים הגדולים שבתורה שבע"פ של רבינו הקדוש!
מישהו יכול להסביר את המשפט " ירידה תכלית העליה".
בחב"ד נזהרים וכותבים "ירידה זו צורך עלייה" - לא תכלית.
בוודאי שכל מילה שכתב ר' יצחק ברייטער היא אמת לאמיתה (כי זה החילוק בין האמת הפשוטה שנכונה בוודאי, לאמת לאמיתה).
לא הכל אפשר לכתוב בצורה ישירה, ולפולנים כידוע לא היתה כל כך בעיה לדבר קיצוני, על השולחן.
אבל כל מי שלמד ביאור הליקוטים, וכוכבי אור, רואה את אותם דברים רק בסגנון אחר, ולעיתים אף בצורה חזקה יותר.
הדבר היחידי שצריך להיזהר זה לא להיכנס לחקירות איך זה בדיוק עובד ומסתדר, אבל ההתחזקות הזו היא הלב של רבינו ורבי נתן.
-
הקשר בין הדיון האחרון לכותרת האשכול קצת התרחק... ואעפ"כ יש קשר, וכדלהלן.
מי אמר שלכ"א יש נקודה טובה? אולי יש רשע כזה שלא עשה טוב מימיו?
על זה רבינו מדגיש: "כי אף-על-פי שהוא רשע, איך אפשר שאין בו מעט טוב עדיין, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה או דבר טוב מימיו"ובביאוה"ל כתב: "כי כל אחד מישראל, איך שהוא, מאחר שיש בו איזה ניצוץ דניצוץ ישראל, שהם חלק אלוק ממעל, עצם הטוב, אי אפשר בשום אופן להיות נופל לרע לגמרי, שיהיה רשע גמור, [ומה שלעינינו נדמה לרע ח"ו, הוא מסמיות עינינו מלמצוא בו טוב]"
זה מאוד מעניין! כי החיפוש צריך להיות - למצוא בו איזה דבר טוב שעשה בבחירתו! (אחרת לא היינו צריכים לחפש נקודה טובה שעשה, אלא לומר באופן כללי שמאחר שהוא יהודי בוודאי יש בו טוב) ואעפ"כ הוודאות הזאת שבוודאי עשה טוב הוא מכח הידיעה, (שכיון שהוא 'חלק אלוק ממעל' בוודאי עשה טוב) ודוק.
רואים כאן דוגמא איך להשתמש עם החבל בשני הקצוות - הידיעה יחד עם הבחירה, וא"א זה בלא זה.
כי ללא הידיעה היינו מחריגים רשעים שלדעתינו היה נראה שהם לא נכללים בזה, וללא הבחירה לא היה נעשה הבירור של מציאת ה'דבר טוב שעשה', שדייקא עי"ז מעלים אותו לכף זכות ולתשובה.
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות