סוגיית אזמרה להלכה ולמעשה!

[נחמד]

אבל עדיין צריך לזכור שזה באמת מאה אחוז ומאה אחוז

[מאיר לב]

@ל-ל כתב:

אני לא רוצה לעורר פולמוס נרחב, אבל כפי מה שביררתי ושמעתי דברים אלו לא מוסכמים כלל בברסלב.

אני לא כל כך מבין מה כל כך קיצוני בדברים הללו של ר' יצחק ברייטער?

אלו דברים פשוטים וידועים למי שקצת מעיין בכל תורה בליקוטי מוהר"ן לעומק.

זה למעשה אחד הגלויים הגדולים שבתורה שבע"פ של רבינו הקדוש!

מישהו יכול להסביר את המשפט " ירידה תכלית העליה".

בחב"ד נזהרים וכותבים "ירידה זו צורך עלייה" - לא תכלית.

בוודאי שכל מילה שכתב ר' יצחק ברייטער היא אמת לאמיתה (כי זה החילוק בין האמת הפשוטה שנכונה בוודאי, לאמת לאמיתה).

לא הכל אפשר לכתוב בצורה ישירה, ולפולנים כידוע לא היתה כל כך בעיה לדבר קיצוני, על השולחן.

אבל כל מי שלמד ביאור הליקוטים, וכוכבי אור, רואה את אותם דברים רק בסגנון אחר, ולעיתים אף בצורה חזקה יותר.

הדבר היחידי שצריך להיזהר זה לא להיכנס לחקירות איך זה בדיוק עובד ומסתדר, אבל ההתחזקות הזו היא הלב של רבינו ורבי נתן.

[ל ל]

לכאורה לא תמצא שום מקור שכתוב שמפילים את האדם לעבירות ממש, חוץ מהרב ברייטר.
בעצות המבוארות כפי הזכור לי הוא מסביר שלוקחים לאדם את ההרגש ואז הוא יכול ליפול.
זו בעיה לומר שמשמיים גרמו שאדם יעשה עבירה, ולא תמצא כאלו לשונות.
אפשר למצוא לשונות שה' עשה שאדם יעשה טוב, אבל ברע לא מצאנו.
גם הפסוקים כגון ואתה הסבות את לבבם אחורית וכדו', זה דברים כלליים שאפשר להסביר כמו עצות המבוארות

גם הענין של ירידה תכלית עליה אפשר לעשות מזה שיבושים גדולים.

אדם רגיל יודע שיש יצר הרע, וצריך להילחם בו, צריך להיזהר מעבירות וכו', ואז מגיעים משפטים כאלו שאומרים לו שמשמיים מפילים אותו (כתוב מפורש שמשמיים מפילים את האדם, אבל לא כתוב מה הכוונה, כפי שכבר כתבתי בהתחלה) ואז הוא קורא אצל הרב ברייטר, ושומע את כל ענייני הידיעה, ואז הוא מתבלבל, האם אני יכול בכלל להילחם ביצר הרע? האם הנפילה היא דבר כל כך נורא שהרי זו הדרך ומשמיים וכו'? האם אני יכול לבחור בטוב וללמוד ולהתפלל וכו' או שזה תלוי אם כרגע אני זכאי אז אצליח ואם לא אז במילא אי אפשר וכו' וכו' משפטים מאוד בעייתיים.

נשמח לשמוע איך בדיוק אתה מתחזק עם ענייני הידיעה בצורה שלא גורמת לשיבוש, או לחלופין שאתה מתחזק בדרך הרגילה ואז אין בזה בעיה.
או שאתה מנסה ללכת בדרכם של אלו שמחלקים בין לפני ללאחר מעשה, שגם בזה השיבושים עצומים.

למשל אדם עכשיו נכשל בשמירת עיינים, שמירת הלשון, חילול שבת רח"ל, איך הוא מתחזק עם ענייני הידיעה בצורה כזו שהיא עוזרת לו הרבה יותר מההתחזקות הרגילה?

אם זה אחד הגילויים הגדולים שבתורה שבע"פ בברסלב אז למה זה לא מופיע? למה ענייני הידיעה מופיעים בכמה מראי מקומות שאפשר לספור על האצבעות ביחס לשאר ההתחזקויות? איפה זה בשיח שרפי קודש? תפנה אותי לשיעורים של משפיעי ברסלב שמדברים על זה אם זה כזה ענין מרכזי.

[7272]

@ל-ל
פבולה פבולה
המים המתפרצים מן המעין רק ילכו ויתגברו יותר ויותר
תוכל להוסיף לשאלות שלך גם את השאלה למה גונזים ולא מפרסמים הרבה מכתבי יד ובניהם של ר' שמואל הורביץ ועוד ועוד
האמת מארץ תצמח גם לאחר שידרכו עליה היא תציץ ותפרח נגד כל הסיכויים להסוואתה

[נחמד]

@ל-ל
ההתחזקות היא לא מצד הידיעה, רק מצד ידיעת רום מעלת נשמתי, אשם נשארתי מצד המאה אחוזי בחירה, ורק הראש הקטן שלי לא מבין איך יכול להיות שנשארתי אשם אם ה' בשמים.
ואני מקבל את קטנותי ואת חוסר הבנתי, נכון הוא עשה לכל המעשים לבדו, כולל ה xxxxx xxxxx xxxx xxxxxx xx אבל, אני מרדתי בו ועשיתי בניגוד לתורתו. ועל זה האשמה עלי.

[מאיר לב]

@ל-ל כתב:

גם הענין של ירידה תכלית עליה אפשר לעשות מזה שיבושים גדולים.

הטענה הזו היא הטענה שטענו צדיקים גדולים על רבינו הקדוש:

"למה אתה מגלה את הסודות הגדולים ביותר בבריאה לאנשים פשוטים, הרי יכול להגרם מזה סכנה?"

אבל התשובה היא, שהצדיק שהוא שורש נשמות ישראל יודע בדיוק מה לגלות ומתי, ואם הוא החליט לגלות מי אנחנו שנגיד שזה מסוכן?!?!

זו האמת וצריך לקבל אותה כמו שהיא.

אין סוף להתחזקות, היא הולכת ויורדת עד התהומות, ומאידך בוקעת ועולה עד השמים!

ככל שנחתור יותר במימי הנחל, נדע לקבל את זה. ככל שנעמיק היטב בתורת ההתחזקות של רבינו הקדוש, נבין שלא די שזה לא יגרום לקלקול ח"ו אלא יכול להחזיר את העולם כולו למוטב.

[ל ל]

אני לא מתווכח על דברים שנכתבו בפירוש על ידי רבינו ותלמידיו.
כל נושא ההתחזקות הוא נושא עדין ולכן צריך להיצמד למקורות.
העצות המבוארות לא היה צריך לבאר את הדברים אם לא היה בהם חשש.

אם לא הייתי יודע שכך סוברים לגבי דברי הרב ברייטר לא הייתי אומר מילה מעצמי.
הויכוח הוא על כל ההרחבות והפירושים שמעבר למה שנכתב.
אין בעיה לחדש חידושים כל זמן שהם לא גורמים נזק, בנושא של הידיעה יש חשש גדול.

רק אשמח שתביא מקורות לענייני הידיעה
וכן שתסביר איך אתה מתחזק בפועל למעשה מהדברים.

אני באמת שואל בשביל לדעת, אם תחדש לי משהו מבורר אני מאוד אשמח

יש מכתב של הרב שכטר שנוגע קצת בעניין אבל לא מספיק מובן לי

[מאיר לב]

@ל-ל הנקודה היא לא להיכנס למה בדיוק הידיעה ומה היא הבחירה.

אני צריך לעשות את המוטל עלי, ולא להשבר גם אם נפלתי מזה לגמרי.

יש כמה מקומות שרבי נתן כותב במפורש שיש עניינים שמועילה בהם בעיקר תפילה וזעקה, הוא לא מתכוון בשום אופן שלא נעשה, אלא שנזכור את העיקר:

לא לעזוב. לא לוותר. לא להתייאש. גם אם אני נפלתי לגמרי.

אני לא מתחזק מ"הידיעה", ולא נופל מ"הבחירה. פשוט מאמין לרבינו, סומך על כוחו, ומשתדל לעשות מה שאני יכול, ובעיקר לא ליפול לעצבות וייאוש.

לא לחינם, רבינו הקדוש אמר לאמו שהמעלה שלו היא:

"אני סר מרע באמת".

(שָׁמַעְתִּי, שֶׁפַּעַם אַחַת דָּחֲקָה אוֹתוֹ אִמּוֹ הַצַּדֶּקֶת זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה בַּאֲשֶׁר שֶׁהָעוֹלָם מְשַׁבְּחִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים עָלָיו גְּדוֹלוֹת כָּאֵלֶּה עַל כֵּן יאמַר נָא לָהּ גַּם כֵּן וִיסַפֵּר לָהּ מַה מַּדְרֵגָתוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. הֵשִׁיב לָהּ מָה אמַר לָךְ אֲנִי סָר מֵרָע בֶּאֱמֶת. חיי"מ תל"ח)

וכי חסר שבחים שזה מה שהרבי מצא לומר על עצמו?

זוהי הנקודה. בדור שלנו הלימוד של הצדיק הוא לסור כמה שיותר מהרע, לא להתנתק מה' בשום פנים. ההתחזקות הזו אומרת שלא משנה איפה אני נמצא, אני רוצה לסור מרע. אני רוצה לא לעזוב את ה'.

אני רוצה להתחבר לצדיק הזה שאמר על עצמו - אני סר מרע באמת.

אין לי מושג איך זה עובד לא עם הידיעה ולא עם הבחירה, אבל אני פשוט יודע -

זה עובד!

[לב העולם אתה]

@ל-ל אתה לא חולק על כל ההוכחות שזו האמת,
אתה רק פוחד מזה, וגם שואל איך מתחזקים עם זה.
חשוב לשים לב.

[לב העולם אתה]

אני חושב שיש פה נקודה של התחזקות שהאדם מרגיש בכלליות,
שאחרי כל מה שהוא עבר איך יכול להיות שיש לו סיכוי לתקן? הוא הרי החריב שלא נדע.... קשה להאמין שאפשר לתקן...
ואז הצדיק בא ואומר לך שתדע ש - תכלס' - הכול פה היה מכוון, והכול אבל הכול חלק מהדרך המדויקת שהיית צריך לעבור ולא יכול היה להיות אחרת.
__
ככה שאני לא יודע אם זה הולך על זמן נקודתי שבו האדם נפל ושואל את עצמו איך להתייחס לזה, שאז למרות שיש כזו אמת הקב"ה רוצה שיעשה תשובה,
אלא על מקום שקשה לעשות תשובה ולהיות עם הבחירה - בלי הידיעה שעוד יש לי פתח של תקווה.

[ל ל]

@לב-העולם-אתה
לא לגמרי הבנתי את דבריך
כמובן שאני לא חולק על דברים שנכתבו במפורש.
ולא מכחיש את ענין הידיעה וכו'.
רק הבעיה היא שהדברים דקים ועדינים מאוד וכל הגדרה לא נכונה פוגעת בעיקרי האמונה והתוצאות יכולות להיות הרסניות.

מה שרציתי להגיד שכל ההתחזקות , כולל מה שכתבת שה' עושה את כל המהלך וכו', לא צריך לחפור בידיעה בשביל זה, אפשר בפשיטות להבין שה' מנהל את העולם והאדם צריך לעשות תשובה ויעשה את שלו כפי יכולתו, ושה' בסוף יגמור את הכל הכי טוב שיכול להיות.

הבעיה בכל הדיבורים הגבוהים האלו של הידיעה היא שהאדם משחרר את המאמץ בעבודת ה', וגם מוריד מעליו את האחריות למעשיו, ובעצם הידיעה גורמת לו לבטל את הבחירה, גם אם הוא אומר שהוא מאמין ששניהם נכונים. וראה גם מה שכתבתי בהודעות הקודמות על זה.

וזה 2 נקודות מאוד בעיתיות שסותרות את התורה וסותרות את דרך רבינו, שהרי על כל מעשה אדם יענש אם לא יעשה תשובה שזה ייסוד התורה , ואדם צריך לעבוד את ה' ולהתייגע ולהאמין בפשיטות שהבחירה בידו ואם רוצה עושה ואם לא רוצה לא עושה.

כל כניסה למבוכה הזו והתעסקות בידיעה עלולה להחליש את האדם ולגרום לו להיות יותר מופקר.

ויש לא מעט אנשים היום שהולכים עם שיבושים בזה, וחלקם לא שומרים מצוות מתוך השגה של הידיעה, ואני מעדיף לא להרחיב בזה.

גם לאחרונה שהדפיסו את שארית יצחק אז פנו לרב וייצהנדלר וביקשו ממנו משהו לגבי זה (לא יודע בדיוק מה ביקשו) והוא לא הסכים, הוא רק עשה הערה למטה להסתכל בהמשך ששם הרב ברייטר מדבר על הבחירה. כך שמעתי בעצמי ממנו, אבל זה היה לפני כמה שנים ואני לא מדייק במילים

[ל ל]

באופן כללי נראה שהדרך של ההתחזקות צריכה להיות בצורה דומה למה שכתוב במשיבת נפש ובעלים לתרופה.
רואים מה הדגשים העיקריים בהתחזקות, ובאיזו שפה מדברים, ואיך זה מתבצע בפועל, רואים את 2 הצדדים, איך מתחזקים כשעוברים מה שעוברים ומצד שני רואים את הצער והקושי לגבי החלקים הלא טובים.
בשונה מהיום מכל הגישות שהכל טוב והכל אחלה וכו' רק תשמח והכל יהיה הכי טוב, ומה לך לדאוג?
כל זה היה נכון אם זה היה משולב עם יראת העונש (שהיא בסיס ביהדות כפי שרבינו הדגיש) ואחריות על המעשים וכו' כפי שנהגו בברסלב תמיד.

גם בליקוטי תפילות אפשר לראות את ההתייחסות של רבי נתן לאחריות שלו על מעשיו.

מה שכתבתי שגם ההתחזקות מסוכנת, זה דבר פשוט, ורבי נתן הדגיש שהדברים אמורים למי שחושב על תכליתו האחרון ומה יהיה כשיהיה עם רגליים אל הדלת וכו'.
יש על זה גם דיבורים של הרב בנדר, אני לא זוכר מדוייק, שמי שרוצה להתקרב אז מדברים איתו התחזקות.
הבעיה היא שמי שרוצה לפרוש מאחורי המקום אזי הדברים יכולים לגרום לו לירידה, שהרי כל מעשה טוב קטן נחשב, אז אפשר לעשות קצת טוב כל יום וכל שאר הזמן "לעשות מה שבא לי".
הדברים מסורים ללב, וכל אחד צריך לבדוק את עצמו שההתחזקות תוביל אותו להתקרב לה' ולא להתרחק ח"ו.
הכל זה ברצוא ושוב ובהרבה בחינות, וצריך לראות איך להשיג את המקסימום ולצמצם נזקים.
אני לא בגישה הליטאית שהדגש הוא רק התעוררות, אבל מצד שני צריך תמיד לעשות משפט ולא לנטות ימין או שמאל

[נחמד]

מטמא טהורים ומטיהר טמאים
כלשון מוהרנ"ת

[ל ל]

אכן, זה בהלכות השכמת הבוקר על הפרה אדומה, אבל שם הדגש יותר על נפילה לגאווה.
אפשר גם לומר צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם

[נחמד]

הנפילה לגאווה נובעת מהמחשבה שאני מתוקן או ששלום עלי נפשי (או הפוך)
וזה עיקר הסיכון כדבריך,
ומהסיכון השני לכעוס חלילה על ה' שמעביר אותי במדבר הזה כבר למדנו מבן המלך שנתחלף שהלא ממאי נפשך וכו'
דהיינו, ברור שאנו מאמינים במאה אחוז בידיעת ה' והשגחתו, אבל אנו מודעים שכל מה שהוא מעביר אותנו זה על מנת להביא אותנו למלכות האמיתית המיועדת לנו,
ומאידך גיסא הכאב וההתמרמרות שלנו היא רק על עצמינו שבחרנו ברע, רח"ל.
ולעומת זאת המטמא טהורים הוא שאומר לאדם שהכל טוב וקח את החיים באיזי, כי הכל מלמעלה והמעשה שלך לא משפיע, וזה נובע מגאוותו שלא נאה לא לעבוד את ה' ית', רק אם צריכים אותו ולא כי ה' אמר ונעשה רצונו.

[לב העולם אתה]

@ל-ל אתה כל הזמן חוזר לדבר על החשש,
אז אולי בוא ונתמקד,
אין פה בכלל דיון על מה האמת.
כל הדיון פה נובע משאלה אחת בודדת:
האם יש פה סכנה.
שר' @ל-ל חושב שהמון נפלו מזה וזה מסוכן.
אבל דעתי איך שהדברים נראים לי, שזה חשש ללא רגליים.
המקומות היחידים שאנשים עשו עם זה בעיות זה במקומות ספציפיים מאוד!! בתוך הציבור הדתל"י.
ואסיים במשפט ששמעתי בשם הגרי"מ שכטר, ששאלוהו פעם ע"ד מוהרנ"ת שעל כל כף התעוררות צריך קערה של התחזקות, שאלוהו איך אפשר לדעת ולהבחין בכמויות.... ענה ואמר: מי שלמד במוסדות שלנו, כבר קיבל די והותר מהכף, עכשיו צריך רק התחזקות... וד"ל
__
מי שלמד במוסדות שלנו שמע כל כך הרבה על הבחירה, אני לא מוצא את החשש המדובר.

[נחום בקר]

@ל-ל מציין לקו"ה שמסתמא הם מקור חזק לדברי ר' יצחק ברייטר.
ברכות הריח וברכת הודאה ד, ב-ג.
צָרִיךְ כָּל אֶחָד לוֹמַר בְּדַעְתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְשָׁמָה גָּבֹהַּ מְאֹד, כִּי הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְרָאֵל הִוא גָּבֹהַּ מְאֹד מְאֹד. וְצָרִיךְ לוֹמַר בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵין נָאֶה לוֹ לִהְיוֹת כָּרוּךְ אַחַר תַּאֲווֹת חַס וְשָׁלוֹם, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן לַעֲבֹר אֵיזֶה עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְיִגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'. שֶׁצְּרִיכִין לְהַגְבִּיהַּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה', כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְרָאֵל רָחוֹק בְּשָׁרְשׁוֹ מְאֹד מְאֹד מֵעֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּמַּאֲמָר כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְרָאֵל הוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם עִם תַּאֲווֹתֵיהֶן רַק הָעִקָּר שֶׁיִּזְכֶּה לֵידַע מִכֹּחוֹ. נִמְצָא, שֶׁבֶּאֱמֶת כָּל אֶחָד מִיִּשְרָאֵל הוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל, רַק שֶׁלָּאו כָּל אֶחָד זוֹכֶה לֵידַע מִכֹּחוֹ, וּלְפִי נְפִילַת כָּל אֶחָד לִבְחִינַת מֹחִין דְּקַטְנוּת דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִכֹּחוֹ כְּמוֹ כֵן נוֹפֵל לְתַאֲווֹת וְהָעִקָּר לְתַאֲוַת נִאוּף שֶׁהִוא עִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע. וְכָל מַה שֶּׁאָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה יוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם, יוֹנֵק הַסִּטְרָא אָחֳרָא מִמֶּנּוּ יוֹתֵר וּבוֹלֵעַ אוֹתוֹ יוֹתֵר רַחֲמָנָא לִצְלַן, וְעַל כֵּן לִפְעָמִים הַסִּטְרָא אָחֳרָא בּוֹלַעַת אֶת הָאָדָם כָּל כָּךְ עַד שֶׁהִוא מַגִּיעַ לְעֶצֶם פְּנִימִיּוּת קְדֻשַּׁת יַהֲדוּתוֹ וְהִיא מִתְחַזֶּקֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת לִבְלֹעַ נְקֻדָּה זֹאת גַּם כֵּן וּמְבִיאָהּ אוֹתוֹ לִידֵי עֲבֵרָה גְּדוֹלָה חַס וְשָׁלוֹם, כְּדֵי לִבְלֹעַ אוֹתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל תֵּכֶף כְּשֶׁהִיא רוֹצָה לִבְלֹעַ אֶת עֶצֶם פְּנִימִיּוּת קְדֻשָּׁתוֹ אֲזַי זֹאת הַנְּקֻדָּה עוֹמֶדֶת לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלָּהּ, כִּי זֹאת הַנְּקֻדָּה שֶׁל פְּנִימִיּוּת קְדֻשָּׁתוֹ הִיא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל מְאֹד וְכַנַּ"ל וְאִי אֶפְשָׁר לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא לִבְלֹעַ אוֹתָהּ בְּשׁוּם אֹפֶן. וְלֹא דַּי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִבְלֹעַ אוֹתָהּ אַף גַּם זֹאת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה עוֹמֶדֶת לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלָּהּ עַד שֶׁהִיא מֻכְרַחַת לִתֵּן הֲקָאוֹת לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעָה מִזֹּאת הַנְּשָׁמָה. וּמִזֶּה בָּא בְּחִינַת מַה שֶּׁלִּפְעָמִים הָאָדָם נִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה אַחַר כַּמָּה עֲבֵרוֹת, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מֵרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁלִּפְעָמִים עֲבֵרָה מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לִידֵי תְּשׁוּבָה, הַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁנִּלְכָּד בְּאֵיזֶה עֲבֵרָה גְּדוֹלָה רַחֲמָנָא לִצְלַן, עַל יְדֵי זֶה נִתְמַרְמֵר לִבּוֹ וְנִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה עַד שֶׁנַּעֲשֶה בַּעַל תְּשׁוּבָה גָּמוּר. וְכָל זֶה עַל יְדֵי בְּחִינַת הַנַּ"ל. שֶׁלִּפְעָמִים הַסִּטְרָא אָחֳרָא מְבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי עֲבֵרָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁהִוא רוֹצָה לִבְלֹעַ אוֹתוֹ לְגַמְרֵי וְאָז מִתְגַּבֶּרֶת פְּנִימִיּוּת הַנְּקֻדָּה שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא בַּעַל כֹּחַ גָּדוֹל שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא רוֹצָה לִבְלֹעַ גַּם אוֹתָהּ, וַאֲזַי הִיא עוֹמֶדֶת לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלָּהּ וְעַל יְדֵי זֶה לֹא דַּי שֶׁאֵינָהּ בּוֹלַעַת אֶת הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה הַזֹּאת אַף גַּם הִיא מֻכְרַחַת לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא עַל יְדֵי זֶה כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעָה בִּבְחִינַת חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ וְכוּ' כַּנַּ"ל:
ג) אֲבָל בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לִסְמֹךְ עַל זֶה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשוֹת תְּשׁוּבָה. כִּי מִי יוֹדֵעַ אִם יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד שָׁם, כִּי לִפְעָמִים הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁבּוֹלַעַת אוֹתוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה אֲנָשִׁים שֶׁעָבְרוּ עֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת וְלֹא שָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה לְבַסּוֹף, כִּי יֵשׁ בָּזֶה עִנְיָנִים רַבִּים לְאֵין קֵץ. וְהֵם מִסּוֹד סִתְרֵי דַּרְכֵי הַבְּחִירָה שֶׁנָּתַן ה' יִתְבָּרַךְ לְכָל אָדָם שֶׁאֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד עֲלֵיהֶם. אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר עָבַר מַה שֶּׁעָבַר חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם כְּבָר רָצָה לְהִתְגַּבֵּר אֲלָפִים פְּעָמִים לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר וְלֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ וְנָפַל לְמַה שֶּׁנָּפַל, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לַעֲבֵרוֹת גְּמוּרוֹת וַחֲמוּרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה כָּל עוֹד נִשְׁמָתוֹ בּוֹ. וְהָעִקָּר הִיא הָאֱמוּנָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בַּה' יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּדֵּל בְּכָל עֹז לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיק אֲמִתִּי, וְיִשְׁפֹּךְ שִיחוֹ לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ. שֶׁיְּגַלֶּה לוֹ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת. כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה עַל יָדוֹ לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. וְאָז בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי עִקַּר הַכֹּחַ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע הוּא עַל יְדֵי אֱמוּנָה שֶׁהִיא כְּלַל וְעִקַּר כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה הוּא לְהַאֲמִין בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם. לְהַאֲמִיןשֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל יֵשׁ מֵאַיִן כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת כֹּחַ מַעֲשָיו כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְרָאֵל כַּנַּ"ל. כִּי ה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בְּכ"ח אַתְוָן דְּעֻבְדָּא דִּבְרֵאשִׁית. שֶׁהֵם בְּחִינַת כֹּחַ מַעֲשָיו הִגִּיד לְעַמּוֹ שֶׁעַל יְדֵי זֶה כּוֹבְשִׁין אֶרֶץ יִשְרָאֵל. וְזֹאת הָאֱמוּנָה הִוא עִקַּר הַכֹּחַ שֶׁל יִשְרָאֵל לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַתַּאֲווֹת וְהַסִּטְרִין אָחֳרָנִין בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּתִּקּוּנִים עֶשְרִין וּתְרֵין (דַּף סו) וּבְהַאי כֹּחַ מִתְתַּקְּפִין יִשְרָאֵל עַל אֱדוֹם, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (סִימָן מד לִקּוּטֵי חֵלֶק א), עַיֵּן שָׁם כִּי כָּל זְמַן שֶׁהוּא מְקֹרָב לְצַדִּיק הָאֱמֶת. שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה לְהַאֲמִין בְּכֹחַ מַעֲשָיו. שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם שֶׁהוּא עִקַּר הָאֱמוּנָה לְהַאֲמִין שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בְּכֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ בְּכ"ח אַתְוָן שֶׁל מַעֲשֵה בְּרֵאשִׁית עַל יְדֵי זֶה הַכֹּחַ יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר לְעוֹלָם כְּנֶגֶד כָּל הַסִּטְרִין אָחֳרָנִין. וְסוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה. וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא תַּחֲזֹר וְתָקִיא כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁבָּלְעָה עַד שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲשוֹת גֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל:

[ל ל]

@לב-העולם-אתה
אכן חלק גדול מהדיון הוא על נקודת הסכנה.
בענין הכללי של ההתחזקות אני יותר איתך ועם שאר הכותבים כאן, אפשר הרבה פחות לחשוש, וצריך מאוד לחשוש שלא נגיע למצב של לחיות בלי התחזקות.
בענין של מושגים בידיעה, שם יש בעיה. גם במשך השרשור נכתבו קצת דברים שהם לא פשוטים ובעייתים.
באופן כללי בהגדרות של האדם ביסודות האמונה והבחירה צריך להיות מאוד זהיר, אפשר די בקלות להגיע לאפיקורסות או לשיבוש, ושם אדם חייב להיצמד לאדם גדול שיש לו את הידע בתחום כדי שיבין את הדברים בצורה הנכונה, אחרת הוא יכול להגיע לשיבושים.
וגם אם זה שיבוש קטן שנראה כרגע שאין נזק, זה דברים שהולכים וגדלים עם הזמן.

גם בציבור שגדל במוסדות שלנו יש כאלו שנפלו ל"סטרא אחלה".
ובברסלב בציבור הרחב יש הרבה שיבושים לצערנו.

בשנים האחרונות היו כמה פעמים מאמרים מאוד בעייתים בתחום הזה של ההתחזקות עם הידיעה, באבקשה היה לפחות פעמיים של אנשים שעפו בשמיים עם מושגים גבוהים ולא מבוררים ולאחר מכן פורסמו מאמרי נגד, וכן היה עוד עלון שכתב דברי התחזקות עם דברים לא מבוררים של ידיעה, והרב יעקב נתן אנשין כתב מאמר תגובה.

נראה לי שמיצינו את הנושא, הסיבה שהייתי קצת חששן מדי לגבי הסכנות, כי בדרך כלל המשובשים בנושא לא אומרים מול כולם את התאוריות והסברות שלהם שאיתם הם מתירים לעצמם כל מיני דברים, וכפי מה שנשמע ממך זה בכלל לא קשור אליך.

שנזכה ללכת בדרך רבינו עם התחזקות והתחדשות תמיד

[7272]

@ל-ל כתב:

גם בציבור שגדל במוסדות שלנו יש כאלו שנפלו ל"סטרא אחלה".

הנפילות בגלל שמושכים לצד אחד יותר מדאי
למשל ודוגמא בחינוך ילדים
אבא שמשחק אותה פרוש ורק השם יתברך יודע מה מסתתר לאבא הזה מתחת לשפם
בסוף ולא משנה כמה גדרות וחומרות והסתרות שמסתיר מהילד הוא יודע הכל והוא עצמו המשך התיקון של המשחק של אביו
ואדרבה אבא שמודע לעצמו ובקיא ברצוא ושוב בדגש על השוב כנראה שהילד שלו כבר לא ישחק אותה...

יש את המעשה של תבואת השיגעון
והמעשה של המלך שהלך לצייד וכולם ברחו מחמת שלא יכלו לעמוד במבול של האפיקורסות ורצו את השם רק בעבודת השם...

[חבר אני]

@ל-ל כתב:

גם לאחרונה שהדפיסו את שארית יצחק אז פנו לרב וייצהנדלר וביקשו ממנו משהו לגבי זה (לא יודע בדיוק מה ביקשו) והוא לא הסכים, הוא רק עשה הערה למטה להסתכל בהמשך ששם הרב ברייטר מדבר על הבחירה.