התבודדות... מה שכולם חושבים?

[נחמד]

לדוגמא בתורה ד' שהרב'ה מדבר על תפילה יש שישייכו את זה לוידוי דברים
(שני צדדים בדבר א התפילה הנזכרת באות ט' ובהלבשה היא הוידוי דברים הנזכר בשאר התורה ויעמדו על זה בראיות נפלאות ויש שיטענו שמה פתאום ויש כאן שני נושאים נפרדים ויעמדו על זה בראיות נפלאות משלהם)

[ישי משה]

@ברוך-מאן זה נכון שלכל תורה יש את ההגדרה שלה על התבודדות, אך יש בסוף את ההגדרה על הדבר עצמו.
יש הרבה דברים שצריך לעשות בהתבודדות-משפט,צעקה, הודאה, ישוב הדעת וכו' ובזה יש כל פעם הגדרה וזה וודאי נכון.
אך בסוף מה אתה עושה כשאתה מתיישב להתבודדות? כל פעם משהו אחר, נכון? פעם יוצאת צעקה פעם הודאה וכו' לפי-מה שבלב... והוא מה שכתבתי שבסוף סביב הכל הולך הלב...
כך נראה לענ"ד אדרבא אם מישהו חולק אשמח לשמוע...
(בדיוק יצא לשמוע פאנל בעניין התבודדות משנת תשע"ט שם מדבר ר' אברהם יצחק כרמל והוא מזכיר שם הרבה את הלשון "זיך אויס גיסן דאס הארץ פארן אייבערשטן".

[בדרך]

@ישי-משה כתב:

"זיך אויס גיסן דאס הארץ פארן אייבערשטן".

לשפוך את הלב אל ה'

לטובת דוברי העברית בלבד שבינינו. ורבים המה

[אוצרבלום]

יותר נכון:
לשפוך את הלב לפני ה'.

[מאיר לב]

עניין אותי מאוד לבדוק כמה ההתבודדות תופסת מקום בחיים שלנו.

אז עשיתי סוג של משאל בין כל מיני חברים ומכרים שמשתייכים למגזרים וקהילות שונות בברסלב.

שאלתי שאלות פשוטות:

האם אתה מתבודד כל יום?

כמה זמן אתה מתבודד?

איפה אתה מתבודד?

ועוד שאלות שהכותרת שלהם היא - איזה מקום ההתבודדות תופסת לך בחיים.

התשובות היו מגוונות ומעניינות, אבל יחד עם זאת חלקם הלא קטן צרבו לי את הלב.

חשבתי לעצמי ואני משתף אתכם, האם אני באמת מרגיש שאין דבר גדול יותר מהתבודדות?

האם אני באמת מקפיד להתבודד שעה בכל יום, לפחות כמו שאני לומד?

הרי אם התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל, אז כל המצוות שאני עושה כל התורה שאני לומד הם רק הדרך להוביל אותי לחיבור עם ה'. ורבינו מגלה שהחיבור הגדול ביותר זה התבודדות!!!

אולי אני יגיד עכשיו משהו קצת קיצוני ותסלחו לי כי התשובות שקבלתי קצת שברו אותי:

האם אני מרגיש שהתבודדות היא לפחות כמו התפילין שאני מניח כל יום?

האם אני מאמין שכמו שאני שומר שבת כהלכתה, כך אני צריך להתבודד?

אם יש לכל מילה של רבינו משמעות - התשובה צריכה להיות חד משמעית כן!!!

אז למה תפילין אין סיכוי שאני לא יניח, והתבודדות....

לפחות עכשיו יש לי על עוד משהו להתבודד.

[נחלי דבש]

@מאיר-לב כתב:

האם אני מרגיש שהתבודדות היא לפחות כמו התפילין שאני מניח כל יום?
אם יש לכל מילה של רבינו משמעות - התשובה צריכה להיות חד משמעית כן!!!

אז למה תפילין אין סיכוי שאני לא יניח, והתבודדות....

אם יש לך יום שאתה יכול לעשות רק דבר אחד - או להתבודד או להניח תפילין - האם יש שאלה מה צריך לעשות?

[ישי משה]

@נחלי-דבש כתב:

אם יש לך יום שאתה יכול לעשות רק דבר אחד - או להתבודד או להניח תפילין - האם יש שאלה מה צריך לעשות?

ברור לכל אחד שההלכה לפני הכל, אבל זה לא אומר כלום לגבי ההרגשה עצמה. (וזה שא"א לומר שהתבודדות קודם-הוא מכיוון שגדולת ההתבודדות שהיא עליונה מן הכל היא בנסתר ותפילין הוא בנגלה ולכן תפילין הוא קודם.-מקוה שיצאתי מובן- זה נושא שקצת מורכב להסביר אותו, זה כמו ראש השנה ש"אין דבר גדול מזה"-אך אסור בשופו"א לחלל שבת בשביל זה).

[איש היער]

@מאיר-לב התבודדות בהמון יותר קשה מתפילין ושבת.
כל המצוות גם תורה זה לעשות. ולעשות זה אולי קשה אבל אפשר להכריח עצמו.
אבל התבודדות זה הרי לב. לא דיבורים סתם. דיבורים מהלב.
ולהרגיש את הלב זה קשה יותר מהכול....
אז אני בא ללמד זכות...

[ישי משה]

@איש-היער מסכים אבל למה כ"כ קשה פשוט לקום ולצאת ליער.
פה בבי"ש היער נמצא מילימטר ממני וה"כבדות" פשוט לקום וללכת להתיישב ו"לשרוף שעה"
מה כ"כ קשה בזה? אנחנו שורפים כ"כ הרבה שעות ביום על שטויות, מה הכבדות "לשרוף" עוד "שעה אחת" בשביל השי"ת?
(סליחה על ה"התעוררות החריפה"-"התכוונתי רק לעצמי" כלשון המשגיחים בישיבות.

[מאיר לב]

@נחלי-דבש כתב:

אם יש לך יום שאתה יכול לעשות רק דבר אחד - או להתבודד או להניח תפילין - האם יש שאלה מה צריך לעשות?

יש מושג שנקרא תורה שבנגלה ותורה שבנסתר.

וודאי שבנגלה אני צריך להניח תפילין, ובכל זאת החשיבות והבערה הפנימית להתבודדות צריכה להיות לא פחותה ואפילו יותר.

[ישי משה]

@מאיר-לב כתב:

יש מושג שנקרא תורה שבנגלה ותורה שבנסתר.

זה מה שניסיתי להסביר קודם:
וכנ"ל:

ישי-משה כתב:

וזה שא"א לומר שהתבודדות קודם-הוא מכיוון שגדולת ההתבודדות שהיא עליונה מן הכל היא בנסתר ותפילין הוא בנגלה ולכן תפילין הוא קודם.-מקוה שיצאתי מובן- זה נושא שקצת מורכב להסביר אותו, זה כמו ראש השנה ש"אין דבר גדול מזה"-אך אסור בשופו"א לחלל שבת בשביל זה).

[מאיר לב]

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁבְּכָל צָרוֹתֵינוּ לְךָ צָר כִּבְיָכוֹל, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אָנוּ קְרוּאִים לְךָ בָּנִים.

וְעַתָּה אֵיכָכָה תּוּכַל וְרָאִיתָ בְּאָבְדַן יְלָדֶיךָ חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵיכָכָה תִּתְאַפֵּק בְּרַחֲמֶיךָ וּבְטוּב לְבָבְךָ עַד אֵין תַּכְלִית לַעֲמֹד עַל דַּם עוֹלָלֶיךָ הַמֻּחְלָאִים וְהַמֻּחְלָשִׁים הַמֻּכְאָבִים וְהַמְסֻכָּנִים כָּל כָּךְ:

אָנָּא ה' רַחֵם עָלֶיךָ וְעָלֵינוּ, וֶאֱמֹר דַּי לְדִמְעוֹתֶיךָ כִּבְיָכוֹל וּלְדִמְעוֹתֵינוּ, לִמְצוּקוֹתֶיךָ כִּבְיָכוֹל וְלִמְצוּקוֹתֵינוּ.

וַחֲמֹל נָא וְחוּס נָא וְרַחֵם נָא גַּם עַל מֻטְבָּע בְּעֹמֶק קְלִפַּת הָמָן עֲמָלֵק כָּמוֹנִי, עַל מֻבְלָע בְּבֶטֶן הַס"מ כָּמוֹנִי, עַל נֶהְפַךְ לְמַהוּת הַנָּחָשׁ כָּמוֹנִי, עַל גָּרוּעַ מִכָּל הַכִּנּוּיִים לִגְנַאי.

וְתֵן בְּלֵב רֹאשׁ צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה זְצוּקַ"ל, וּבְלֵב תַּלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל, וּבְלֵב כָּל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהָיוּ מֵעוֹלָם הַכְּלוּלִים בּוֹ, שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ גַּם בַּעֲדִי תָּמִיד, וִיעוֹרְרוּ בְּכֹחָם הַגָּדוֹל רַחֲמִים רַבִּים וַעֲצוּמִים וְנִשְׂגָּבִים כָּאֵלֶּה שֶׁהֵם מַסְפִּיקִים גַּם עָלַי שֶׁתּוֹשִׁיעַ אוֹתִי בְּכָל מִינֵי יְשׁוּעוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, שֶׁתּוֹשִׁיעַ גַּם לְחוֹטֵא וּמַחֲטִיא אֶת הָרַבִּים כָּמוֹנִי, בְּאֹפֶן שֶׁאָשׁוּב לְפָנֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה כָּרָאוּי.

בְּאֹפֶן שֶׁיִּתְהַפְּכוּ בַּחַיִּים חַיּוּתִי כָּל חֲטָאַי וַעֲוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי – לִזְכֻיּוֹת, וְכָל חֲטָאַי אֶת הָרַבִּים – לִזְכוּתֵי הָרַבִּים, וְכָל חִלּוּל הַשֵּׁם – לְקִדּוּשׁ הַשֵּׁם, וְכָל יְגוֹנוֹתַי וְאַנְחוֹתַי – לִשְׂשׂוֹנוֹת וּשְׂמָחוֹת בְּךָ, תִּתְבָּרֵךְ לָעַד לָנֶצַח.

כִּי הֲלֹא דַּיְקָא עַל יְדֵי זֶה יִתְגַּלֶּה לָנֶצַח רוֹמְמוּתֶיךָ עַל כָּל שְׁמוֹתֶיךָ, רוֹמְמוּתֶיךָ עַל כָּל הַשִּׂכְלִיּוֹת שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת, רוֹמְמוּתֶיךָ עַל כָּל הַשְּׁבָחִים וְהַתְּהִלּוֹת עַד בְּלִי דַּי. וְדַיְקָא עַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה נִגְמָר כַּוָּנָתְךָ בִּבְרִיאַת עוֹלָמְךָ כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב:

[נחמד]

הרב @מאיר-לב מקור?

[מאיר לב]

@נחמד כתב:

הרב @מאיר-לב מקור?

התבודדות של ראבר"נ, בכוכבי אור ששון ושמחה, עיי"ש עוד ותתחייה.

[חבר אני]

@מאיר-לב כתב:

האם אני מרגיש שהתבודדות היא לפחות כמו התפילין שאני מניח כל יום?

"דִּבֵּר פַּעַם אַחַת מֵהַדֶּרֶךְ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל הַנֵּעוֹר בַּלַּיְלָה שֶׁגִּלָּה אַדְמוֹ"ר זַצַ"ל וְאָמַר אָז בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: עוֹד יִהְיֶה זְמַן שֶׁיִּהְיֶה הַדֶּרֶךְ הַזֶּה דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לָרַבִּים (כְּמוֹ עַכְשָׁו הִיא דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לָרַבִּים לְהַנִּיחַ טַלִּית וּתְפִלִּין בְּכָל בֹּקֶר). (כוכ"א, אנשי מוהר"ן)

@איש-היער כתב:

כל המצוות גם תורה זה לעשות. ולעשות זה אולי קשה אבל אפשר להכריח עצמו.
אבל התבודדות זה הרי לב. לא דיבורים סתם. דיבורים מהלב.
ולהרגיש את הלב זה קשה יותר מהכול....
אז אני בא ללמד זכות...

התבודדות זה לשבת בד בבד עם ה', עם לב ובלי לב, לדבר וגם לא לדבר.

כן, אני מודה שאני מתבייש לענות על השאלה של @מאיר-לב...

הקושי הוא כי -

"וְכָל מַה שֶּׁצִּוָּה לַעֲשׂוֹת, אֲפִלּוּ הָיָה נִרְאֶה דָּבָר קַל וּפָשׁוּט מְאֹד, הָיָה כָּבֵד מְאֹד עַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת. וְהָיָה מֻנָּח עָלָיו כָּל מִינֵי כְּבֵדוּת וְהָיוּ עָלָיו כַּמָּה וְכַמָּה מְנִיעוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר הָיָה דָּבָר פָּשׁוּט. וְאִלּוּ לֹא הָיָה מְצַוֶּה רַבֵּנוּ ז”ל לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ הַדָּבָר, רַק הָאָדָם הָיָה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת זֹאת מֵעַצְמוֹ - הָיָה קַל עָלָיו מְאֹד לַעֲשׂוֹת, אֲבָל כְּשֶׁצִּוָּה רַבֵּנוּ ז”ל, לַעֲשׂוֹתוֹ הָיָה כָּבֵד מְאֹד.

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁלּוֹ מְקַיְּמִים דְּבָרָיו תָּמִיד, כִּי יָדְעוּ מִזֶּה שֶׁדְּבָרָיו שֶׁהוּא מְצַוֶּה כָּבֵד מְאֹד לַעֲשׂוֹתָן, וְהָיוּ מַכְרִיחִים עַצְמָם מְאֹד מְאֹד לְקַיֵּם דְּבָרָיו דַּיְקָא. וְהָיוּ מִתְחַנְּנִים וּמְבַקְשִׁים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה שֶׁיַּעֲזֹר אוֹתָם לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַנְהָגוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲזָרָם עַל זֶה.

וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ שֶׁאָמַר: כָּל מַה שֶּׁאֲנִי מְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת הוּא כָּבֵד מְאֹד לַעֲשׂוֹת וְכוּ’. וּמִי שֶׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו הָיָה רוֹאֶה קְצָת מֵעֵין זֶה". (שיהר"ן קפ"ה)

ואע"פ שבמשפט אחד קודם, כתוב כך:
"וְאָמַר בְּפֵרוּשׁ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: ״כָּל הַנְהָגָה וְהַנְהָגָה שֶׁאֲנִי מְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת הוּא
סְגֻלָּה,
וְתִקּוּן;
וּמוֹעִיל עַל מַה שֶּׁעָבַר,
וְעַל הֶעָתִיד,
וּלְאַחַר הַהִסְתַּלְּקוּת שֶׁל הָאָדָם,
וְלִימוֹת הַמָּשִׁיחַ,
וְלִתְחִיַּת הַמֵּתִים,
וְלֶעָתִיד לָבוֹא״:

אז מהי העצה?
"וְהָיוּ מִתְחַנְּנִים וּמְבַקְשִׁים מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה שֶׁיַּעֲזֹר אוֹתָם לְקַיֵּם דִּבְרֵי הַנְהָגוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים. וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲזָרָם עַל זֶה."

[לב העולם אתה]

@חבר-אני כתב:

התבודדות זה לשבת בד בבד עם ה', עם לב ובלי לב, לדבר וגם לא לדבר.

אבל בהעדר הלב אתה מרגיש בטלה...
וגם זה מחוסר אמונה...
ואני לא יודע עד כמה זכינו וגדולה אמונתנו בכל דבר או שגם יש לאדם סיפוק שהוא הצליח, משא"כ הכא.

[חבר אני]

@לב-העולם-אתה
יש עוד קושי, נגיד קיבלתי על עצמי ללמוד דף היומי, יש יום שאני במוחין אז אלמד לאט ובהבנה, ואילו יום שאין לי כוח, אלמד מהר.
אבל בהתבודדות א"א מהר או לאט. הזמן נשאר אותו זמן, גם אם נניח שעוד לא זכיתי לשעה, אבל גם הזמן שכבר כן קיבלתי על עצמי מידי יום (כי העיקר הוא הקביעות) יש ימים קשים שגם את זה לא מצליחים וכן, לשתוק זה קשה.

אבל צריך לשנות גישה, רבינו ציווה להתבודד, איך תעשה זאת? בכל דרך שהיא! כאן רבינו הכי בא להקל עלינו, העיקר שתקיים זאת.

[חבר אני]

@לב-העולם-אתה כתב:

או שגם יש לאדם סיפוק שהוא הצליח, משא"כ הכא.

אם אדם מצליח, אין צורך לחזק אותו. אבל המציאות היא שלא כל יום האדם 'מוצלח', וכאן המבחן - האם אני מתבודד כי 'אני מבין' או כי 'רבינו אמר'!
וכפי שהבאתי לעיל שכל הנהגה והנהגה מרבינו הוא סגולה ותיקון וכו'.

שמעתי מר' נותל'ה שפירא שצריך להדגיש שהתבודדות זהו תיקון מרבינו, אחרי כל ההסברים, התורות, השיחות וההלכות שכתובות על הנושא - המסקנה לבסוף היא שאני מתבודד כי זהו תיקון מרבינו! (כמו לגבי הנסיעה לאומן ר"ה, שעל אף כל ההסברים, אנחנו עושים זאת גם בלי להבין, ובלי להרגיש...)

[ברוך מאן]

@חבר-אני כתב:

שמעתי מר' נותל'ה שפירא שצריך להדגיש שהתבודדות זהו תיקון מרבינו

ר' נותל'ה אמר בסיפו"מ על הענין שהחכם עשה קטורת למלך ע"ש:
ה'קטורת' היא דבר מסוכן, כמו שרואים ש-250 צדיקים נשרפו בגללה.
מצד שני, כאשר הצדיק עשה את הקטורת הוא הציל את עם ישראל ממיתה ועצר את המגיפה.
כך - הוא אמר - היא ההתבודדות!
אם מתבודדים בגלל כל מיני תובנות נפשיות... וכדומה, אז זה יכול לשרוף [עי' במשנה שבתורה נב, 'הרי זה מתחייב בנפשו', כלל יא ודוק].
להתבודד, זה רק בגלל שרבינו אמר להתבודד, ומכוחו.
ואגב, ההבנה הזו נותנת הרבה כח להמשיך בעקשנות, אפילו שעוברים ימים ושנים שהלב יבש ומיובש.

[לב העולם אתה]

מסביר את דברי:
אני לא בא חלילה לגעת בשאלה למה מתבודדים,
אני שם רק את היד שנבין את עצמינו למה זה קשה ונתאזר בהמון 'המתן' ולא נאמר לעצמינו שזה לא מתאים לי/אני לא מסוגל וכו.
אין דבר שנותן לאדם כוח להחזיק את הראש מעל המים כמו לשמוע ש'ככה זה...' ו'עובר על כולם...' וצריך ים של 'המתן'...