התבודדות... מה שכולם חושבים?

[ישי משה]

כולם כתבו נכון.
אכתוב את הנראה לי:
לכאו' ההגדרה הכי נכונה של "התבודדות" הוא "לשפוך את הלב לפני ה' ",
פעם הלב מתפלל, פעם מודה, פעם מספר, פעם שותק.
עכשיו כדי להגיע למה שיש בלב צריך לספר ולעבור לפניו על כל מה שעבר עלי וקרה איתי,
ואז-לגלות איפה היה קשה לי איפה טוב איפה אני צריך עצה וכו' וכו'.

[נחמד]

בהגדרה של הרב כרמל כשלמד תורה ב' תפילה של בחינת חוטם שהיא בחינת שפכי כמים ליבך שזה לשפוך את הלב לה' ית' (ככה הסביר בישיבה בזמנו)

[בדרך]

@נחמד כתב:

בהגדרה של הרב כרמל כשלמד תורה ב' תפילה של בחינת חוטם שהיא בחינת שפכי כמים ליבך שזה לשפוך את הלב לה' ית' (ככה הסביר בישיבה בזמנו)

לא הבנתי. מה בעצם תוספת הביאור של הרב כרמל?

[נחמד]

מה שנכתב על ידי @ישי-משה שהתבודדות זה השפיכת לב כמים ביאר מקשרי התורה שם שהתפילה המדוברת בתחילת התורה הכוונה לתפילה הזאת שנזכר פסוק זה בסוף התורה (עכשיו בדקתי ולא מוצא איזה תורה זה אגב הפסוק שם מצוטט שפכי לבך כמים ועמכם הסליחה)

[נחום בקר]

@נחמד תורה ט, ד.

[איש הפלא]

אפשר : התבודדות - הסרת כל המסכים מהלב, בדר״כ מוצרך דרך הפה, ויותר מזה, כשהלב אמיתי ונקי עם ה׳ עד כדי כך שאין הוא מוכרח לדיבור כלל אלא ליבו אחד עם ה׳, מה שנקרא ׳אמת׳.
אפשר בבחי׳ ׳ולך דומיה תהלה׳...

[ברוך מאן]

אני לא אוהב להיות זה שדוחף כל פעם המילה עיון עיון עיון...
אבל מה לעשות, שא"א לזרוק הגדרות בלי תורה בעיון
כי פשוט ב"כל" תורה יש הגדרה מחודשת משלה למושג התבודדות
וא"א לעלות על ההגדרה בלי לעיין
סליחה שאני כזה נודניק

[נחמד]

לדוגמא בתורה ד' שהרב'ה מדבר על תפילה יש שישייכו את זה לוידוי דברים
(שני צדדים בדבר א התפילה הנזכרת באות ט' ובהלבשה היא הוידוי דברים הנזכר בשאר התורה ויעמדו על זה בראיות נפלאות ויש שיטענו שמה פתאום ויש כאן שני נושאים נפרדים ויעמדו על זה בראיות נפלאות משלהם)

[ישי משה]

@ברוך-מאן זה נכון שלכל תורה יש את ההגדרה שלה על התבודדות, אך יש בסוף את ההגדרה על הדבר עצמו.
יש הרבה דברים שצריך לעשות בהתבודדות-משפט,צעקה, הודאה, ישוב הדעת וכו' ובזה יש כל פעם הגדרה וזה וודאי נכון.
אך בסוף מה אתה עושה כשאתה מתיישב להתבודדות? כל פעם משהו אחר, נכון? פעם יוצאת צעקה פעם הודאה וכו' לפי-מה שבלב... והוא מה שכתבתי שבסוף סביב הכל הולך הלב...
כך נראה לענ"ד אדרבא אם מישהו חולק אשמח לשמוע...
(בדיוק יצא לשמוע פאנל בעניין התבודדות משנת תשע"ט שם מדבר ר' אברהם יצחק כרמל והוא מזכיר שם הרבה את הלשון "זיך אויס גיסן דאס הארץ פארן אייבערשטן".

[בדרך]

@ישי-משה כתב:

"זיך אויס גיסן דאס הארץ פארן אייבערשטן".

לשפוך את הלב אל ה'

לטובת דוברי העברית בלבד שבינינו. ורבים המה

[אוצרבלום]

יותר נכון:
לשפוך את הלב לפני ה'.

[מאיר לב]

עניין אותי מאוד לבדוק כמה ההתבודדות תופסת מקום בחיים שלנו.

אז עשיתי סוג של משאל בין כל מיני חברים ומכרים שמשתייכים למגזרים וקהילות שונות בברסלב.

שאלתי שאלות פשוטות:

האם אתה מתבודד כל יום?

כמה זמן אתה מתבודד?

איפה אתה מתבודד?

ועוד שאלות שהכותרת שלהם היא - איזה מקום ההתבודדות תופסת לך בחיים.

התשובות היו מגוונות ומעניינות, אבל יחד עם זאת חלקם הלא קטן צרבו לי את הלב.

חשבתי לעצמי ואני משתף אתכם, האם אני באמת מרגיש שאין דבר גדול יותר מהתבודדות?

האם אני באמת מקפיד להתבודד שעה בכל יום, לפחות כמו שאני לומד?

הרי אם התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל, אז כל המצוות שאני עושה כל התורה שאני לומד הם רק הדרך להוביל אותי לחיבור עם ה'. ורבינו מגלה שהחיבור הגדול ביותר זה התבודדות!!!

אולי אני יגיד עכשיו משהו קצת קיצוני ותסלחו לי כי התשובות שקבלתי קצת שברו אותי:

האם אני מרגיש שהתבודדות היא לפחות כמו התפילין שאני מניח כל יום?

האם אני מאמין שכמו שאני שומר שבת כהלכתה, כך אני צריך להתבודד?

אם יש לכל מילה של רבינו משמעות - התשובה צריכה להיות חד משמעית כן!!!

אז למה תפילין אין סיכוי שאני לא יניח, והתבודדות....

לפחות עכשיו יש לי על עוד משהו להתבודד.

[נחלי דבש]

@מאיר-לב כתב:

האם אני מרגיש שהתבודדות היא לפחות כמו התפילין שאני מניח כל יום?
אם יש לכל מילה של רבינו משמעות - התשובה צריכה להיות חד משמעית כן!!!

אז למה תפילין אין סיכוי שאני לא יניח, והתבודדות....

אם יש לך יום שאתה יכול לעשות רק דבר אחד - או להתבודד או להניח תפילין - האם יש שאלה מה צריך לעשות?

[ישי משה]

@נחלי-דבש כתב:

אם יש לך יום שאתה יכול לעשות רק דבר אחד - או להתבודד או להניח תפילין - האם יש שאלה מה צריך לעשות?

ברור לכל אחד שההלכה לפני הכל, אבל זה לא אומר כלום לגבי ההרגשה עצמה. (וזה שא"א לומר שהתבודדות קודם-הוא מכיוון שגדולת ההתבודדות שהיא עליונה מן הכל היא בנסתר ותפילין הוא בנגלה ולכן תפילין הוא קודם.-מקוה שיצאתי מובן- זה נושא שקצת מורכב להסביר אותו, זה כמו ראש השנה ש"אין דבר גדול מזה"-אך אסור בשופו"א לחלל שבת בשביל זה).

[איש היער]

@מאיר-לב התבודדות בהמון יותר קשה מתפילין ושבת.
כל המצוות גם תורה זה לעשות. ולעשות זה אולי קשה אבל אפשר להכריח עצמו.
אבל התבודדות זה הרי לב. לא דיבורים סתם. דיבורים מהלב.
ולהרגיש את הלב זה קשה יותר מהכול....
אז אני בא ללמד זכות...

[ישי משה]

@איש-היער מסכים אבל למה כ"כ קשה פשוט לקום ולצאת ליער.
פה בבי"ש היער נמצא מילימטר ממני וה"כבדות" פשוט לקום וללכת להתיישב ו"לשרוף שעה"
מה כ"כ קשה בזה? אנחנו שורפים כ"כ הרבה שעות ביום על שטויות, מה הכבדות "לשרוף" עוד "שעה אחת" בשביל השי"ת?
(סליחה על ה"התעוררות החריפה"-"התכוונתי רק לעצמי" כלשון המשגיחים בישיבות.

[מאיר לב]

@נחלי-דבש כתב:

אם יש לך יום שאתה יכול לעשות רק דבר אחד - או להתבודד או להניח תפילין - האם יש שאלה מה צריך לעשות?

יש מושג שנקרא תורה שבנגלה ותורה שבנסתר.

וודאי שבנגלה אני צריך להניח תפילין, ובכל זאת החשיבות והבערה הפנימית להתבודדות צריכה להיות לא פחותה ואפילו יותר.

[ישי משה]

@מאיר-לב כתב:

יש מושג שנקרא תורה שבנגלה ותורה שבנסתר.

זה מה שניסיתי להסביר קודם:
וכנ"ל:

ישי-משה כתב:

וזה שא"א לומר שהתבודדות קודם-הוא מכיוון שגדולת ההתבודדות שהיא עליונה מן הכל היא בנסתר ותפילין הוא בנגלה ולכן תפילין הוא קודם.-מקוה שיצאתי מובן- זה נושא שקצת מורכב להסביר אותו, זה כמו ראש השנה ש"אין דבר גדול מזה"-אך אסור בשופו"א לחלל שבת בשביל זה).

[מאיר לב]

אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם שֶׁבְּכָל צָרוֹתֵינוּ לְךָ צָר כִּבְיָכוֹל, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אָנוּ קְרוּאִים לְךָ בָּנִים.

וְעַתָּה אֵיכָכָה תּוּכַל וְרָאִיתָ בְּאָבְדַן יְלָדֶיךָ חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵיכָכָה תִּתְאַפֵּק בְּרַחֲמֶיךָ וּבְטוּב לְבָבְךָ עַד אֵין תַּכְלִית לַעֲמֹד עַל דַּם עוֹלָלֶיךָ הַמֻּחְלָאִים וְהַמֻּחְלָשִׁים הַמֻּכְאָבִים וְהַמְסֻכָּנִים כָּל כָּךְ:

אָנָּא ה' רַחֵם עָלֶיךָ וְעָלֵינוּ, וֶאֱמֹר דַּי לְדִמְעוֹתֶיךָ כִּבְיָכוֹל וּלְדִמְעוֹתֵינוּ, לִמְצוּקוֹתֶיךָ כִּבְיָכוֹל וְלִמְצוּקוֹתֵינוּ.

וַחֲמֹל נָא וְחוּס נָא וְרַחֵם נָא גַּם עַל מֻטְבָּע בְּעֹמֶק קְלִפַּת הָמָן עֲמָלֵק כָּמוֹנִי, עַל מֻבְלָע בְּבֶטֶן הַס"מ כָּמוֹנִי, עַל נֶהְפַךְ לְמַהוּת הַנָּחָשׁ כָּמוֹנִי, עַל גָּרוּעַ מִכָּל הַכִּנּוּיִים לִגְנַאי.

וְתֵן בְּלֵב רֹאשׁ צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן שִׂמְחָה זְצוּקַ"ל, וּבְלֵב תַּלְמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ מוֹהֲרַנַ"ת זַ"ל, וּבְלֵב כָּל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהָיוּ מֵעוֹלָם הַכְּלוּלִים בּוֹ, שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ גַּם בַּעֲדִי תָּמִיד, וִיעוֹרְרוּ בְּכֹחָם הַגָּדוֹל רַחֲמִים רַבִּים וַעֲצוּמִים וְנִשְׂגָּבִים כָּאֵלֶּה שֶׁהֵם מַסְפִּיקִים גַּם עָלַי שֶׁתּוֹשִׁיעַ אוֹתִי בְּכָל מִינֵי יְשׁוּעוֹת בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת, שֶׁתּוֹשִׁיעַ גַּם לְחוֹטֵא וּמַחֲטִיא אֶת הָרַבִּים כָּמוֹנִי, בְּאֹפֶן שֶׁאָשׁוּב לְפָנֶיךָ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה כָּרָאוּי.

בְּאֹפֶן שֶׁיִּתְהַפְּכוּ בַּחַיִּים חַיּוּתִי כָּל חֲטָאַי וַעֲוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי – לִזְכֻיּוֹת, וְכָל חֲטָאַי אֶת הָרַבִּים – לִזְכוּתֵי הָרַבִּים, וְכָל חִלּוּל הַשֵּׁם – לְקִדּוּשׁ הַשֵּׁם, וְכָל יְגוֹנוֹתַי וְאַנְחוֹתַי – לִשְׂשׂוֹנוֹת וּשְׂמָחוֹת בְּךָ, תִּתְבָּרֵךְ לָעַד לָנֶצַח.

כִּי הֲלֹא דַּיְקָא עַל יְדֵי זֶה יִתְגַּלֶּה לָנֶצַח רוֹמְמוּתֶיךָ עַל כָּל שְׁמוֹתֶיךָ, רוֹמְמוּתֶיךָ עַל כָּל הַשִּׂכְלִיּוֹת שֶׁבְּכָל הָעוֹלָמוֹת, רוֹמְמוּתֶיךָ עַל כָּל הַשְּׁבָחִים וְהַתְּהִלּוֹת עַד בְּלִי דַּי. וְדַיְקָא עַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה נִגְמָר כַּוָּנָתְךָ בִּבְרִיאַת עוֹלָמְךָ כִּרְצוֹנְךָ הַטּוֹב:

[נחמד]

הרב @מאיר-לב מקור?