לאור הטרגדיות הנוראות - מה צריכים לעשות ולתקן?

[מאיר לב]

שיחות הר"ן שיחה ע':

עָנָה וְאָמַר: הֲיִתָּכֵן שֶׁאָנוּ מַנִּיחִין אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה וְיַחֲשֹׁב לִגְזֹר גְּזֵרוֹת בָּעוֹלָם?! (כִּי אָז בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן נִשְׁמָע שֶׁיּוֹצְאִין גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם).

כִּי אָנוּ צְרִיכִין לִקְרוֹת אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵעֲסָקָיו שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהֶם בְּאֵיזֶה גְּזֵרָה וְכַיּוֹצֵא חַס וְשָׁלוֹם, לִקְרוֹת אוֹתוֹ מִשָּׁם, שֶׁיַּשְׁלִיךְ זֹאת וִיפְנֶה אֵלֵינוּ לְמַה שֶּׁאָנוּ רוֹצִים לְדַבֵּר עִמּוֹ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּקָרֵב אוֹתָנוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ.

כִּי כְּשֶׁאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל רוֹצֶה לְדַבֵּר עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, אֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַשְׁלִיךְ כָּל עִנְיָנָיו וְכָל הַגְּזֵרוֹת שֶׁרוֹצֶה לִגְזֹר חַס וְשָׁלוֹם, וְכָל הָעֲסָקִים שֶׁלּוֹ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ עוֹסֵק בָּהֶם כִּבְיָכוֹל, וְהוּא מַשְׁלִיךְ הַכֹּל וּפוֹנֶה עַצְמוֹ רַק לְזֶה הָאִישׁ שֶׁרוֹצֶה לְדַבֵּר עִמּוֹ וּלִפְרֹשׂ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו לְבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ שֶׁיַּעֲזְרֵהוּ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ:

[7272]

"אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ"
וּכְתִיב: "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, עַל כֵּן אֶפְקוֹד עֲלֵיכֶם עֲווֹנוֹתֵיכֶם"

לכאורה קשה איך יכול להיות שהדברים הכואבים מגיעים בגלל אהבת השם יתברך אלינו לכאורה הרי היה צריך להיות הפוך שזה סימן שעשינו עבירות והשם יתברך לא אוהב אותנו חס ושלום???

האם מה שקורה לנו זה סימן טוב שהשם אוהב אותנו או שזה סימן רע?

@וועלן-וועלן כתב:

אנשי שלומינו שמעו בשבועות האחרונים טרגדיות נוראיות
האם התקדמנו לטובה מזמנים קודמים שלא היה אסונות או שבשבועות האחרונים אנחנו מדרדרים לבאר שחת ?

@וועלן-וועלן כתב:

במה צריכים אנו להתחזק?
הדבר זועק שחובה להשתפר במשהו

חֲמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
בִּשְׁבִיל הַמַּלְכוּת שֶׁהִשְׁפִּיל עַל יְדֵי עֲווֹנוֹתָיו
"וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה"
הַיְנוּ בְּחִינַת תַּלְמִיד חָכָם, בְּחִינַת משֶׁה

העוון הנורא ביותר הוא השפלת המלכות

וְאִי אֶפְשָׁר לְהָשִׁיב הַמְלוּכָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
אֶלָּא עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם
עַל יְדֵי זֶה מְתַקֵּן וּמַעֲלֶה בְּחִינַת מַלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ
והשם ירחם מהסתרת הצדיק שעליו נאמר ואיש חכם יכפרנה והשם יצילנו מנתינת כח וממשלה לכאלו שזקוקים בעצמם לארוז ולבא לפני הצדיק החכם יכפרנה

אני מקווה שהדברים לא חריפים מידי
( בפרט שאין אצבע מאשימה לכיוון מסויים )
ואם אני טועה אשמח לתקן

@וועלן-וועלן כתב:

שכל אחד יכתוב את הנקודה שלו מה שלדעתו כדאי לאנ"ש להתחזק יחד בעבודת השם, שיכול מאוד להמתיק הדינים מעלינו ומעל כל ישראל

ברוך השם ניתן לציין שההפצה ברחובות החרדים וגם שלא חרדים בעניין רבנו גדול מאוד הן בעניין הכרוז שציווה רבנו לעשות והן בעניין לימוד התורה הזמנית ועוד ועוד חזק ונתחזק בעד עמנו שכל בחור ישיבה בבין הזמנים ידע שגם בזמנים זמן חורף וזמן קיץ גם אז השם איתנו עימנו ואצלנו

[חיפוש הצדיק]

דבר ראשון זה פשוט להצטער ולנסות להתחבר מעט לצערם הנורא של נפשות יקרות מישראל שאיבדו את ההכי יקר להם
רָאוּי שֶׁיַּרְגִּישׁ צָרַת יָחִיד מִכָּל שֶׁכֵּן צָרַת רַבִּים, חַס וְשָׁלוֹם, בַּלֵּב. כִּי אֶפְשָׁר שֶׁיָּדַע מֵהַצָּרָה חַס וְשָׁלוֹם, וְיוֹדֵעַ בְּבֵרוּר כְּאֵב הַצָּרָה חַס וְשָׁלוֹם, וְעִם כָּל זֶה לִבּוֹ אֵינוֹ מַרְגִּישׁ הַצָּרָה כְּלָל. וְעַל כָּל פָּנִים צָרַת רַבִּים, חַס וְשָׁלוֹם, רָאוּי שֶׁהַלֵּב יַרְגִּישׁ כְּאֵב הַצָּרָה.
וְאִם אֵינוֹ מַרְגִּישׁ צָרִיךְ לְהַכּוֹת הָרֹאשׁ בַּקִּיר- הַיְנוּ: לְהַכּוֹת הָרֹאשׁ בְּקִירוֹת לְבָבוֹ, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר עַל פָּסוּק: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" , שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִיא הַדַּעַת בְּהַלָּב. וְהָבֵן הֵיטֵב.

[7272]

@חיפוש-הצדיק כתב:

דבר ראשון זה פשוט להצטער ולנסות להתחבר מעט לצערם הנורא של נפשות יקרות מישראל שאיבדו את ההכי יקר להם

מעניין מה סדר הדברים האם קודם להצטער או קודם לשמוח על כל הדברים הטובים שקרו בשבועות האחרונים
שכמה נולדו וכמה התחתנו ומידה טובה מרובה

וכן מה צריך יותר ממה האם הסעיף הראשון צריך במנה יתרה מסעיף ב או להפך
או שלפחות שהשמחה תהיה במידה שווה לעצבות

[נחמד]

הרב @7272 אצלכם כל החיים מיניה וביה,
כמו שמסופר על מוהרנ"ת שהשליך שכל עצמו לגמרי וכל מעט שקיבל מהרבי היה לו עוד מעט שכל כך אתם משליכים כל ההשגות הקודמות לגמרי ומפנים כל המוח לתורה הזמנית
אשרי לכם.

[7272]

ליקוטי הלכות תפילין ו כו

הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהִיא זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ, בְּחִינַת קְלִפַּת הָמָן־עֲמָלֵק, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ מִדַּת הַגֵּאוּת שֶׁבָּעוֹלָם - הֵם מִתְגַּבְּרִים בְּיוֹתֵר עַל זֶה, לְהַרְחִיק מֵהַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁעַל יָדוֹ זוֹכִין לַעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית, שֶׁהוּא עִקַּר הַחַיִּים נִצְחִיִּים, בְּחִינַת תְּחִיַּת הַמֵּתִים.

וְהֵם רוֹצִים תָּמִיד לַעֲשׂוֹת פֵּרוּד בֵּין הַדְּבֵקִים - לְהַפְרִיד הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא צְרוּרָה וּדְבוּקָה תָּמִיד בְּהַמֹּחִין, בִּבְחִינַת (שִׁיר־ הַשִּׁירִים ז, ו): "מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים". וְהֵם רוֹצִים לְהַפְרִיד, חַס וְשָׁלוֹם, בֵּין הַמַּלְכוּת וּבֵין הַמֹּחִין, שֶׁזֶּה עִקַּר בְּחִינַת פֵּרוּד בֵּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת, כַּיָּדוּעַ, וּמוּבָן בַּכְּתָבִים. וְכָל הִתְגַּבְּרוּתָם עַל־יְדֵי מִדַּת הַגֵּאוּת, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַמַּחֲלֹקֶת עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת, וְעַל־יְדֵי־זֶה הֵם מְרַחֲקִים נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל מִלְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת.

וְאָז הַמֹּחִין בְּהֶעְלֵם וְהֶסְתֵּר, כִּי אֵינָם מִתְנוֹצְצִים כִּי אִם עַל־יְדֵי רְאִיַּת פְּנֵי הַצַּדִּיק כַּנַּ"ל. וְאָז הַמַּלְכוּת, חַס וְשָׁלוֹם, נִפְרְדָה מִדּוֹדָהּ, שֶׁהֵם הַמֹּחִין הַקְּדוֹשִׁים. וְעַל־יְדֵי־זֶה הַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת, חַס וְשָׁלוֹם, וְנִטְּלָה הַמַּלְכוּת וְהַמֶּמְשָׁלָה מִיִּשְׂרָאֵל וְנִתְּנָה לְהָעַכּוּ"ם וְהָרְשָׁעִים שֶׁמְּקַבְּלִין הַמַּלְכוּת וּמוֹשְׁלִין עָלֵינוּ, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת עַל צַדִּיקֵי אֱמֶת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה פּוֹגְמִין בִּכְבוֹדָם, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַגָּלוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דִּבְרֵי הַיָּמִים־ב' לו, טז): "וַיִּהְיוּ מַלְעִיבִים בְּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים"

7272 כתב:

העוון הנורא ביותר הוא השפלת המלכות

וְאִי אֶפְשָׁר לְהָשִׁיב הַמְלוּכָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
אֶלָּא עַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם
עַל יְדֵי זֶה מְתַקֵּן וּמַעֲלֶה בְּחִינַת מַלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ
והשם ירחם מהסתרת הצדיק שעליו נאמר ואיש חכם יכפרנה והשם יצילנו מנתינת כח וממשלה לכאלו שזקוקים בעצמם לארוז ולבא לפני הצדיק החכם יכפרנה

רואים את חומרת העניין להדיא
וקצת קשה לדבר על נושאים קשים
אך מחמת הבקשת נחפשה דרכינו ונחקורה רואים להדיא אלו דברים צריכים חיזוק
ושמעתי מפי החברים שבין הזמנים הוא זמן קדוש משום שבעיקר בזמן זה אפשר לקרב נפשות לרבנו הקדוש מחמת שמעט משתחררים מהעול הכופה להתרחק מהצדיק

[יודע נגן]

יש רעה חולה, שאיזה יהודי מתעורר להתחזק באיזה עניין, בין אם דבר שבמחלוקת בהלכה ויש מקילים, ובין אם זה מדברים שע"פ אמת חייבים להתחזק בזה אך יש רבים שזה יותר נסיון אצלם וכיו"ב.
וכדרך מי שאין מעשיו מגיעים להשגת חכמתו הדבר מבער בו (כמבואר בליקו"מ תורה ק'), ומתייחס למי שאינו מחמיר בזה כמותו כרשע גמור, והותר אצלו לעשות לו כל רעה, לביישו ולשסות בו את הנערים ולהזיקו בממון וכיו"ב, ומעורר הריח רע בנשמתו (כמבואר תורה ח' תניינא) ועי"ז מחטיאו עוד וכו'.
ופרצה חמורה זו נפוצה ביותר אצל אנ"ש, ואולי זה גורם האסונות הנוראים.

[יודע נגן]

ובתורה א'
"וזהו בחינת צוציתא דנורא חיוורתא" עי"ש

[כאיל תערוג]

@יודע-נגן כתב:

יש רעה חולה, שאיזה יהודי מתעורר להתחזק באיזה עניין, בין אם דבר שבמחלוקת בהלכה ויש מקילים, ובין אם זה מדברים שע"פ אמת חייבים להתחזק בזה אך יש רבים שזה יותר נסיון אצלם וכיו"ב.
וכדרך מי שאין מעשיו מגיעים להשגת חכמתו הדבר מבער בו (כמבואר בליקו"מ תורה ק'), ומתייחס למי שאינו מחמיר בזה כמותו כרשע גמור, והותר אצלו לעשות לו כל רעה, לביישו ולשסות בו את הנערים ולהזיקו בממון וכיו"ב, ומעורר הריח רע בנשמתו (כמבואר תורה ח' תניינא) ועי"ז מחטיאו עוד וכו'.
ופרצה חמורה זו נפוצה ביותר אצל אנ"ש, ואולי זה גורם האסונות הנוראים.

שמעתי שהרב ארוש דיבר בהספד כדברים האלה.
שנזכה להתעורר, ולא יישמע עוד שוד ושבר בגבולנו. אמן

[נחמד]

@יודע-נגן כתב:

יש רעה חולה, שאיזה יהודי מתעורר להתחזק באיזה עניין, בין אם דבר שבמחלוקת בהלכה ויש מקילים, ובין אם זה מדברים שע"פ אמת חייבים להתחזק בזה אך יש רבים שזה יותר נסיון אצלם וכיו"ב.
וכדרך מי שאין מעשיו מגיעים להשגת חכמתו הדבר מבער בו (כמבואר בליקו"מ תורה ק'), ומתייחס למי שאינו מחמיר בזה כמותו כרשע גמור, והותר אצלו לעשות לו כל רעה, לביישו ולשסות בו את הנערים ולהזיקו בממון וכיו"ב, ומעורר הריח רע בנשמתו (כמבואר תורה ח' תניינא) ועי"ז מחטיאו עוד וכו'.
ופרצה חמורה זו נפוצה ביותר אצל אנ"ש, ואולי זה גורם האסונות הנוראים.

יש רעה חולה, שרואה שאיזה יהודי מתעורר להתחזק באיזה עניין, בין אם דבר שבמחלוקת בהלכה ויש מקילים, ובין אם זה מדברים שע"פ אמת חייבים להתחזק בזה, בין בבין אדם לחבירו, בין בבין אדם למקום, אך יש רבים שזה יותר נסיון אצלם וכיו"ב, בין בבירור של ענינים שאצלו לו ברורים.
וכדרך כל בעל מידת הקנאה, הדבר מרתיח אותו ומתייחס למי שמחמיר יותר ממנו כמשוגע גמור, והותר אצלו לעשות לו כל רעה, לביישו ולשסות בו את הנערים ולהזיקו בממון וכיו"ב,
ופרצה חמורה זו נפוצה גם היא ביותר אצל אנ"ש,

[יודע נגן]

@נחמד מותר לכתוב ביקורת אמיתית, ולדבר על הטעון תיקון באמת
ורבים טועים בטעות שלך, ש'אסור לחשב חשבונות שמים ולחשוב שמשהו קרה בגלל משהו', שזה דבר הבל וקרוב לכפירה.
מותר וראוי ורצוי וצריך לחשוב, הן על עצמו. ומותר גם לעורר אחרים בנקודות אמיתיות שהם לא שמים לב אליהם. ובפרט שאין זה בדרך של פגיעה במישהו, הזכרת שמות של חוטאים למיניהם, אלא רק לעורר שימת לב לתופעה בכלליות, ולא תקיפה של אדם מסוים.
הקב"ה עושה מה שעושה כדי שנחשב למה, כדי שנהרהר בתשובה, כדי שנחפש מה צריך לתקן, ואם מישהו שם לב לנקודה מסויימת - מותר גם להקשיב ולשים לב לאמת שבדברים.
אין זה סתירה לחשבון הנפש העצמי, אותו , במחילה, איני עושה ע"ג פורומים למיניהם.
ואין ספק שלעשות כמוך, לעשות ליצנות מזה, זה לקחת את הצד השני.
שתזכה לשוב בתשובה שלמה מהרה.

נ.ב. כמובן שתופעה אותה תיארת בדמגוגיה כ'מראה' אינה תופעה קיימת ונפוצה, ומעודי לא ראיתי שרודפים מישהו רק הוא מחמיר על עצמו במשהו.

[נחמד]

פוסט זה נמחק!

[יודע נגן]

@נחמד לא הבנתי את הקשר לדברים שלי, ומה ההסבר בזה להתנפלות עליהם.

אנסה בדרך אחרת.

ישנה תופעה, שלא מספיק מדברים עליה, שלאחרונה מתחזקת ומתפשטת מאד מאד, תופעה שקשה לבקר, כי כל מי שאומר על זה מילה יוצא כאילו הוא נגד חומרות והתחזקות בעניינים שבקדושה.
אז אלך לרגע למקרה הקיצון ביותר של התופעה, (שכמובן לא עליו אני מדבר, אך אומרים שמה שהמשוגע עושה ומדבר מבטא קצת את שיש אצל אחרים בלב אע"פ שלא אומרים) זה הרצח המזעזע של האברך מכולל חזו"א בגלל שלמד רמב"ם, ע"י אדם שבעבר השחית פאות יקרות בחנות פאות במלחמתו על הקדושה לפי דעתו המשובשת.
זה הקצה של התופעה.
אז גם אם כל אדם שפוי עדיין מבין שאסור לרצוח את מי שאינו מחמיר כמותי או אינו מתחזק בדבר שצריך באמת להתחזק בו, אז פיזית לא רוצחים. אבל אביזרייהו דרציחה יש ויש.
וכשרואים שקורה כזה דבר, שהמשוגע עושה דבר כזה נורא, זה סימן שהאבזרייהו של זה קיים אצלנו.

אשרי מי שמתחזק בעניינים שבקדושה, התרחקות והישמרות מכל רע. מי שזוכה לזה, צריך שיזכור מיעוט ערכו ויודה לה' שזכה לכך, ואם רצונו לחזק בזה גם אחרים, שילמד היטיב תורה ח' תניינא, כיצד להוכיח.
אבל שלא יהפוך את מי שאינו כזה לרשע גמור שהותר דמו, אלא ידון לכף זכות. וזה בדבר שלכו"ע צריך להתחזק בו, ק"ו בדברים שהם במחלוקת ויש מקילים. שחמור מאד להתייחס לסומכים על המקילים כרשעים.

[ישי משה]

קשה מאוד להגיד במה להתחזק "אין איתנו יודע עד מה"
אבל אולי- פשוט לגשת ולומר "ריבונו של עולם עשית כך וכך איני יודע למה, אבל אני יודע שזה קשור אלי ואני אמור להתעורר מזה, אני לא יודע מה, לא כי אין מה, כי יש יותר מידי, דבר אחד אני יודע! אתה רוצה שאזכר בך!, אז הנה נזכרתי! אני כאן!!!!!"
השי"ת יעזור שהרמזים מכאן והילך יהיו רק בדרך טובה ונעימה "ומה שחטאתי לפניך מרק ברחמיך הרבים אבל לא על ידי יסורין וחלאים רעים..."

[נחמד]

פוסט זה נמחק!

[נחמד]

ואחזור שניה לנושא הדיון, כשיש צרה ואיננו מחפשים את שורש הצרה אלא משליכים על המקרה היא אכזריות. וכותב על זה הרמב"ם 'ותוסיף הצרה צרות אחרות.'
אני יודע עמוק בלב פנימה עד כמה אני אשם בצרה הזו.
עד כמה ידי שפכו את הדם.
ולא מחפש האשמות ציבוריות.
ככלל, בענייני הציבור מי שאמור להחליט הם השרי אלפים שרי מאות (מאחר שמשה נסתלק מעינינו. ועדיין הוא חי יותר מבחייו הגשמיים.) שהם מנהיגי הציבור ומורי ההוראה.
מה עלינו נשאר?
לחפש איך לחז האחד את חבירו בקיום עצות הצדיק, וכמו שכבר הביאו פה הרבה מחכמי הפורום מדברי רבינו הן בתורה הזמנית והן בשאר מקומות שצריךלתקן בשורש להעלות עולם במלכות להעלות המלכות חזרה לשרשה וזה רק על ידי רבינו הקדוש. וקיום העצות.

[7272]

@יודע-נגן כתב:

רעה חולה

רבי נתן דווקא משתמש בלשון קשה זו לחזק בכח את כל מי שמתבאס על האכילות שלו כמו שמצוי שאחרי אכילה טובה היצר הרע מבאס את האדם ומתחיל לחשבן לו קלוריות חלבונים ופחמימות....
וזה לשונו הטהור

כָל אָדָם צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק לֵילֵךְ עִם הַתּוֹרָה הַנַּ"ל ( התורה הזמנית הקודמת)
לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ תָּמִיד בַּהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְלִבְלִי לְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן, רַק לֵידַע תָּמִיד כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וַעֲדַיִן ה' עִמּוֹ וְאֶצְלוֹ וְכוּ'
עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהִתְחַזֵּק בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה שֶׁיַּגִּיעַ לְהֶאָרַת הָרָצוֹן, שֶׁדַּיְקָא בְּעֵת הָאֲכִילָה יַגִּיעַ עָלָיו רָצוֹן וְהִשְׁתּוֹקְקוּת חָזָק וְנִמְרָץ מְאֹד מְאֹד לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם.

וְזֶהוּ הַהֵפֶךְ מַמָּשׁ מֵהַנְּפִילוֹת שֶׁל רֹב הָעוֹלָם, שֶׁעַל־פִּי רֹב נוֹפְלִים בְּדַעְתֵּיהֶם מֵחֲמַת מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁאֵינָם כַּהֹגֶן, וְרַבִּים מְיָאֲשִׁים אֶת עַצְמָם, כַּיָּדוּעַ רָעָה חוֹלָה הַזֹּאת תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְרֹב הַנְּפִילוֹת הֵם עַל־יְדֵי הָאֲכִילָה, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן ס) -
בְּוַדַּאי כָּל זְמַן שֶׁאֵין זוֹכֶה לִקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי, בְּוַדַּאי אֵינוֹ אוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה כָּרָאוּי, וּמֵחֲמַת זֶה דֶּרֶךְ הַרְבֵּה לִפֹּל בְּדַעְתָּם בְּכָל פַּעַם מֵחֲמַת הָאֲכִילָה.
וּבֶאֱמֶת כָּל זֶה מַעֲשֵׂה בַּעַל דָּבָר, כִּי אָסוּר לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִשּׁוּם דָּבָר, כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, אַדְּרַבָּא, צְרִיכִין לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם בְּכָל יוֹם כַּנַּ"ל,
וּבִפְרָט בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה, שֶׁאָסוּר לִהְיוֹת אָז אִישׁ עָצֵל [שֶׁקּוֹרִין שְׁלֵימַזְלְנִיק], כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, רַק לִהְיוֹת אִישׁ חַיִל עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהֶאָרַת הָרָצוֹן בִּשְׁעַת הָאֲכִילָה דַּיְקָא,

הַיְנוּ כִּי לֹא דַּי שֶׁאָסוּר לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ עַל־יְדֵי אֲכִילָתוֹ, אַדְּרַבָּא צְרִיכִין לֵידַע וּלְהַאֲמִין שֶׁאֲכִילַת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי יְקָרָה מְאֹד, מֵאַחַר שֶׁאֲכִילָתוֹ עַל־פִּי הַתּוֹרָה, עַל כָּל פָּנִים שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל דָּבָר הָאָסוּר חַס וְשָׁלוֹם, רַק הַכֹּל עַל־פִּי הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים מ, ט): "וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי", כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם: 'כָּל מַאֲכָלִי עַל פִּיךָ', וְגַם מְבָרֵךְ עַל כָּל דָּבָר תְּחִלָּה וָסוֹף, וְעַל־יְדֵי־זֶה כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל מְבָרֵר בֵּרוּרִים הַרְבֵּה בַּאֲכִילָתוֹ, וְיֵשׁ לוֹ לֶאֱכֹל בְּשִׂמְחָה וּבְהִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל בַּהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְלֵידַע כִּי מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ וְה' עִמּוֹ וְכוּ' כַּנַּ"ל, עַד שֶׁיִּזְכֶּה בִּשְׁעַת אֲכִילָתוֹ דַּיְקָא לְהֶאָרַת הָרָצוֹן - שֶׁיִּשְׁתּוֹקֵק אָז דַּיְקָא לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּרָצוֹן מֻפְלָג מְאֹד, וְאָז הוּא תַּכְלִית שְׁלֵמוּת הַבֵּרוּר שֶׁל כָּל הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁעוֹלִים לְשָׁרְשָׁם הָעֶלְיוֹן

[יודע נגן]

פוסט זה נמחק!

[יודע נגן]

ולמי שבעקבות העיוות הזה הבין את דברי לא נכון:
אז שוב:
הביקורת על מי שבעקבות התחזקותו באיזה עניין, בין אם מהדברים שבאמת הם במחלוקת ויש מקילים, והוא תפס הדעה המחמירה כאילו אין אחרת ומתייחס לכולם כרשעים, ובין אם זה באמת מהדברים שצריך לכו"ע להתחזק בהם אבל כל אחד מה שעובר עליו ומה שיותר נסיון בשבילו וכו', והוא מתחיל להתייחס אליהם כרשעים גמורים וכו'.
וזו תופעה מצויה מאד.
(אין כל קשר לעניינים אקטואליים העומדים על הפרק, מעשיהם של פלגים מסויימים וכו')

[יודע נגן]

וכמובן שאין לי 'בעיה' עם להתחזק או מי שמתחזק, כהבנתו המעוותת, והלוואי שאזכה להיות איש כשר באמת ולקיים כל התורה כולה בשלמות.