חומרות (לא יתירות?)

[איש היער]

לכל אנ"ש המתבררים!
ידועים דברי רבינו שמלבד מצווה אחת, אז גם בחומרות שאינם יתירות א"צ לנהוג.
מה זה אומר?
שאני יכול לסמוך על כל דעה הלכתית שכתוב בה שהמיקל יש לו על מי לסמוך?
מה רבינו רוצה לומר בזה...?

[חיפוש הצדיק]

אסור לזוז מסעיף קטן בשו"ע. נקודה.
הלכה היא הלכה ולא זזים ממנה
חומרות זה מה שמעבר להלכה שהשו"ע והפוסקים פסקו
וחומרות יתירות זה (גם) לבדוק כל הזמן האם קיימתי באמת את ההלכה האם יצאתי ידי חובה (כגון להגיד כל ברכה עשר פעמים כי אולי לא כיוונתי מספיק)

[איש היער]

רבינו מדגיש שגם חומרות שאינם יתירות אין צריך לנהוג בהם חוץ ממצווה אחת.
מה שלי ברור - שבמה שכתוב "והמחמיר תע"ב" רבינו לא חשב שצריך להחמיר - חוץ מאותה המצווה שהוא זהיר בה טפי.

[ישי משה]

לא נראה לי, לדעתי יש כאן טעות מאוד יסודית.
נתחיל קודם כל-מזה שרבינו לא בא להוריד ממנהגי בית אבא וכדו' וחלילה מלהוריד מהדברים הנוגעים בהלכה ובשו"ע, קודם כל רבינו הגיע להוריד את מה שנקרא "נערווין" שבזמנו החסידים היו מאוד עסוקים בזה ואנשים היו פשוט יוצאים מדעתם בכל מיני מובנים. מפה והלאה יש הרבה נקודות-אולי לא להוסיף "חומרות" לבד, וכדו'.
(או כמו שרביה"ק אמר למוהרנ"ת שיפסוק כשיודע שיש לפחות פוסק אחד שסובר כמונו (בערבון מוגבל,איני זוכר את הציטוט המדוייק.)

[ישי משה]

@איש-היער כתב:

רבינו מדגיש שגם חומרות שאינם יתירות אין צריך לנהוג בהם חוץ ממצווה אחת.

לא זכור לי, אפשר ציטוט?!

@איש-היער כתב:

שבמה שכתוב "והמחמיר תע"ב" רבינו לא חשב שצריך להחמיר

מניין לך? אני לא חושב שיש אחד מאנ"ש בדור הקודם שחשב כך.
נ.ב.יש לרובם נכדים ואפשר לשאול אותם, ר"ש הורביץ אכל מצות עד שבועות כי לא היה לו לחם ש"נטחן לאחר הפסח"

[חיפוש הצדיק]

@ישי-משה כתב:

(או כמו שרביה"ק אמר למוהרנ"ת שיפסוק כשיודע שיש לפחות פוסק אחד שסובר כמונו (בערבון מוגבל,איני זוכר את הציטוט המדוייק.)

רבי נתן שאל את רבינו האם לקבל את הרבנות שהציע לו חמיו ורבינו אמר לו כן ורבי נתן שאל שאפשר לטעות וענה לו רבינו שגם אם טועים, אם יש איזה פוסק שפסק כך, זה בסדר (יש עוד המון פרטים בסיפור זה)

[ישי משה]

בכל מקרה, לא שמענו שאדם צריך להוריד ממעשה אבותיו בברסלב (בנושאים הילכתיים).
בתור אחד שגדל בישיבתו של הגרי"מ שכטר שליט"א אני זוןכר שתמיד חזרו בשמו שעיקר ה"חומרות יתירות" הם ב"נערווין" וה"איבער טראכטען" שחושבים שוב וחוששים ואולי בכל זאת לא יצאתי ידי חובה.
סיפרו עליו שאומר קריאת שמע מילה במילה בדקדוק רב, אך לא חוזר על אף מילה פעמיים-כל אות עד הסוף אך בלי לחזור לאחור בספקות ובלבולים.
כמובן שזה גם כל חומרא שנוספת מחששות וספק ספיקא שאין לה מקור בהלכה ולא במעשי אבות.

[בדרך]

@ישי-משה כתב:

בכל מקרה, לא שמענו שאדם צריך להוריד ממעשה אבותיו בברסלב (בנושאים הילכתיים).
בתור אחד שגדל בישיבתו של הגרי"מ שכטר שליט"א אני זוןכר שתמיד חזרו בשמו שעיקר ה"חומרות יתירות" הם ב"נערווין" וה"איבער טראכטען" שחושבים שוב וחוששים ואולי בכל זאת לא יצאתי ידי חובה.
סיפרו עליו שאומר קריאת שמע מילה במילה בדקדוק רב, אך לא חוזר על אף מילה פעמיים-כל אות עד הסוף אך בלי לחזור לאחור בספקות ובלבולים.
כמובן שזה גם כל חומרא שנוספת מחששות וספק ספיקא שאין לה מקור בהלכה ולא במעשי אבות.

הוא באמת כותב במכתבים שר' שלמה ווקסלר היו לו כל מיני מנהגים וחומרות אבל היה עושה זאת בהנאה ושמחה וחיות מזה.

אגב, אביו ר' דוד שכטר, גם כן בחר לו מצוה אחת להחמיר בה.

איזו?

מצות שבת...

הרי לנו שאפשר גם לבחור מצוה הנוהגת בתכיפות ושענפיה ופוארותיה מרובים...

[לב העולם אתה]

שיחו"ה רל"ה
כְּבָר מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן מ"ד, שֶׁרַבֵּנוּ זַ"ל הִזְהִיר מְאֹד לִבְלִי לְהַחְמִיר חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת בְּשׁוּם דָּבָר. כִּי "אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו" (עֲבוֹדָה זָרָה ג.) וְ"לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת" וְכוּ' (בְּרָכוֹת כה:). וְאָמַר אָז, שֶׁאִיתָא שֶׁרָאוּי לְכָל אָדָם שֶׁיִּבְחַר לְעַצְמוֹ מִצְוָה אַחַת שֶׁבְּאוֹתָהּ הַמִּצְוָה יְדַקְדֵּק הַרְבֵּה וִיקַיֵּם אוֹתָהּ הַמִּצְוָה עִם כָּל הַחֻמְרוֹת וְהַדִּקְדּוּקִים, וּכְעֵין שֶׁמָּצִינוּ בַּגְּמָרָא: "אֲבוּךְ בְּמַאי זָהִיר טְפֵי" וְכוּ' (שַׁבָּת קיח:). וְאַף עַל פִּי כֵן גַּם בְּאוֹתָהּ הַמִּצְוָה אַל יִכְנֹס בְּחֻמְרוֹת שֶׁל שִׁגָּעוֹן וּשְׁטוּת וּמָרָה שְׁחוֹרוֹת, רַק יְדַקְדֵּק בָּהּ בְּלִי שִׁגָּעוֹן בְּכָל הַחֻמְרוֹת.

אֲבָל בִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְווֹת אֵין צְרִיכִין לְהַחְמִיר כְּלָל. וְהַלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה כִּפְשׁוּטָן מַמָּשׁ בְּלִי שׁוּם חֻמְרוֹת.

[ישי משה]

@לב-העולם-אתה אני לא חושב שה"חומרות" שרבינו מדבר כאן כוונתו לחומרות הפשוטות המובאות בהלכה שהרי אותם אנו מקיימים כהלכה למעשה (לאשכנזים שביננו: כמה פעמים הרמ"א כותב "ונהגו/המנהג/וכו'" וא"א מאיתנו לא חשב להקל) גם זה שאנו מחכים 6 שעות בין בשר לחלב הוא "מנהג" ש"נהגו להחמיר"-לאחר שבמקור נהגו באשכנז לחכות "שעה".
לא ראיתי א"א בברסלב מהזקנים שחשב אפי' לפרש את השיחה הזו באופן שמדבר על "חומרות" המובאות בהלכה ושאבותינו נהגו כך.
הרעבע מדבר על "חומרה" של הידור והוספה- כמו שהוא אומר "חומרות ודיקדוקים" שאדם מדקדק ומחפש אם יצא ידי חובה וכו'.
אל תעשה את רבינו "קל"!

[איש היער]

אז על מה הוא כן מדבר???
הוא לא כותב נערווין - זה חומרות יתירות, הוא מדבר על חומרות שאינם יתירות...

[7272]

@לב-העולם-אתה כתב:

כְּבָר מְבֹאָר בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן מ"ד

גַּם מֵחָכְמוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּעַצְמוֹ צָרִיך לְהַרְחִיק מְאד
כִּי כָל אֵלּוּ הַחָכְמוֹת שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ לְהַנִּכְנָסִין וּמַתְחִילִין קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
אֵינָם חָכְמוֹת כְּלָל וְהֵם רַק דִּמְיוֹנוֹת וּשְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים גְּדוֹלִים
וְאֵלּוּ הַחָכְמוֹת מַפִּילִין מְאד אֶת הָאָדָם מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
דְּהַיְנוּ מַה שֶׁחוֹשֵׁב וְחוֹקֵר וּמְדַקְדֵּק בְּיוֹתֵר, אִם הוּא יוֹצֵא כָּרָאוּי בַּמֶּה שֶׁעוֹשֶׂה
כִּי בָּשָׂר וָדָם אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיֵּצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת
'וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא' וְכוּ'
וְלא נִתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת'
וְעַל אֵלּוּ הַמְדַקְדְּקִים וּמַחְמִירִים בְּחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת
עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "וְחַי בָּהֶם", 'וְלא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם'
כִּי אֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת כְּלָל
וְתָמִיד הֵם בְּמָרָה שְׁחֹרָה
מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵינָם יוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָתָם בְּהַמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂין
וְאֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת מִשּׁוּם מִצְוָה
מֵחֲמַת הַדִּקְדּוּקִים וְהַמָּרָה שְׁחֹרוֹת שֶׁלָּהֶם

[ישי משה]

הוא לא אומר "שאינם יתירות" הוא אומר שאין צריכים "להחמיר כלל".בכל אופן-כמו שכבר כתבתי מעולם לא עלה על דעת א"א מאנ"ש שלא להחמיר בדברים הנוגעים להלכה (כאלו שיש להם מקור בדברי הפוסקים-ושכך נהגו אבותיהם). בגלל דברי רבינו הנ"ל.
בפשטות עיקר הנקודה היא כשאין לו חיות וסיפוק מהמצוה עצמה כמו שהיא והחומרא היא אצלו דבר שאם לא יעשהו ירגיש "גוי גמור" ושלא יצא ידי חובה.
כדוגמא: בעניין "שרויה בפסח" שדעת רביה"ק היתה שכל אחד יעשה כמנהג רבותיו. וראב"נ אמר שלא יחששו מהפירורים שנפלו למרק (אבל לאכול לכתחילה "שרויה" הוא נהג שלא). דהיינו: מי שמנהג אבותיו כך- שיחמיר אך שיזכור שמדובר בחומרא וש"שרויה" אינו "חמץ" (שאם כבר נפלו פירורים במרק-לא יכנס לצער והיסטריה).
נ.ב. באופן כללי כשיודעים מה הוא "מעיקר הדין" מהו "חומרא" ומהו "מנהג" מה הוא "דעת יחיד" ומה מובא בהרבה פוסקים להלכה וכו' הכל יותר ברור וקל ולא נכנסים לסתם "נערווין" המגיע בדרך כלל כשאין כללים ברורים וה"גדר" וה"סייג" נהפכים לאיסור בפני עצמו.

@חיפוש-הצדיק כתב:

וענה לו רבינו שגם אם טועים, אם יש איזה פוסק שפסק כך, זה בסדר

רבינו לא אמר לו שיקל כי יש כזה פוסק או שלא יפסוק בשיקול דעת. אבל-כלפי הלחץ והפחד מלטעות מהאמת- אומר לו רבינו "אל תדאג" כשיש לך פוסק שפוסק כמוך.
נ.ב. רבינו לא בא בכהוא זה להוריד לנו מהיהדות הפשוטה והתמימה בה-יהודים רוצים ומנסים לקיים רצון הבורא ועושים סייג וגדר בקיום המצוות, בפרט שרבינו הוא מבני אשכנז שהחמירו על עצמם בדברים רבים רק מפני "המנהג". (וכבר מצינו באנשים מסויימים שאצלם "דרבנן" הוא להמלצה בלבד-שהרי הוא "חומרא" ומדאורייתא מותר).

[ישי משה]

שוב- כשהחומרא מגיעה כ"חכמה" שאדם ישב ודקדק איך "לצאת ידי חובה" אך לא כשאדם מקיים דברי הפוסקים המחמירים, או מנהג אבותיו.
וכמו שכבר הובא:

@7272 כתב בחומרות (לא יתירות?):

כִּי כָל אֵלּוּ הַחָכְמוֹת שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ לְהַנִּכְנָסִין וּמַתְחִילִין קְצָת בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
אֵינָם חָכְמוֹת כְּלָל וְהֵם רַק דִּמְיוֹנוֹת וּשְׁטוּתִים וּבִלְבּוּלִים גְּדוֹלִים
וְאֵלּוּ הַחָכְמוֹת מַפִּילִין מְאד אֶת הָאָדָם מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם
דְּהַיְנוּ מַה שֶׁחוֹשֵׁב וְחוֹקֵר וּמְדַקְדֵּק בְּיוֹתֵר, אִם הוּא יוֹצֵא כָּרָאוּי בַּמֶּה שֶׁעוֹשֶׂה
כִּי בָּשָׂר וָדָם אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיֵּצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁלֵמוּת