הבחינה השניה כשנותן צדקה לתלמיד חכם.

[נחום בקר]

הבחינה השניה כשנותן צדקה לתלמיד חכם. ורבנו הולך ומבאר את סגולת הצדקה להציל מדברים בטלים וגאוה. וצריך להבין מדוע צריך לתת את הצדקה 'לתלמיד חכם' והלא על כל צדקה נאמר אז יבקע כשחר אורך?

[בצילו]

וודאי שכל צדקה לעני הגון נאמר עליה 'אז יבקע כשחר' וכו' ורבינו אינו מביא זאת אל להורות ש'עמוד השחר' רומז לצדקה
אבל עצם הענין שע"י צדקה לצדיק מתקשרים אליו, זהו חידוש של רבינו בתורה זו

[חבר אני]

@בצילו
רבינו צריך להביא גם לכך ראיה!
(- הכלל השני: הוא אשר בפלס ומשקל חכמתו ורוח קדשו, מנה וספר כל דיבור ודיבור, הן בפה והן בכתב, מה לקצר ומה להאריך מה לחסר ומה לייתר, וכמובן מזה בסוף המאמר שאלו את ר' יוסי בן קסמא בסי' נ"ז ליקוטי מוהר"ן ח"א, שגם במסירת כתב ידו להמעתיק מחק כמה פעמים באמצע איזה תיבות, ולא חש [ולא שם אל לבו העדר התבונה בהם שנמשך בסיבת החוסר והקיצור], ולא הביט על הכרחם להענין, אשר זולתם אין מבינים בפירוש דבריו:

[בצילו]

בהמשך הפרק: אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך וכו'. שמחסר ממונו בשביל הצדיק בחי' שבת. רמז.

[נחום בקר]

עוד יש לעיין שהמשל המובא בגמ' הוא על הפסוק 'כי נר מצוה ותורה אור' ועל זה אומרת הגמ' שנזדמן לו אבוקה של אור וכו' שהוא כנגד 'נר מצוה' ועלה עמוד השחר הוא כנגד 'תורה אור' כפרש"י ושאר המפרשים שם.
ולכאורה רבנו הופך את הדברים שעל 'אבוקה של אור' מבאר שהוא ההתקרבות לת"ח 'שאביק באור התורה', ואילו על עמוד השחר מבאר רבנו שהוא 'מצות צדקה' שלכאורה הוא בחינת 'נר מצוה'

[חבר אני]

בפסוק "אז יבקע" שמתחיל אם "כי תראה ערום וכיסיתו" מרומז הצדיק, וכפי שהרחיבו הרבה באשכול האם הצדיק ערום

(ולתשומת לב - מי ששאל למה כל הזמן שולחים לאשכולות אחרים, התשובה פשוטה: כל דבריו של רבינו מקושרים זב"ז וממילא א"א להבין את הנאמר כאן עד שלא תראה מה שנאמר שם. ואין הכוונה 'לסגור' אשכולות.)

[ולפי"ז מיושב (-שאלה של לטייל ב'קשרי המקראות')
-מדוע רבינו לא הביא את תחילת הפסוק "הלוא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית", ששם לכאו' מצוות הצדקה מפורשת יותר, כי רבינו רצה להביא דוקא את עניין ה"ערום" וכנ"ל.]

אבל השאלה עדיין נשארת לפי הפסוק הראשון -בצירוף דרשת חז"ל - שהביא : "אם שלמים וכן רבים....שוב אין מראין לו סימני עניות" - כאן היכן המשמעות שמדובר לצדקה לצדיק דוקא?

[נחלי דבש]

@בצילו כתב:

בהמשך הפרק: אם תשיב משבת רגלך

ויש גם בהמשך (פסוק אחד לפני 'אם תשיב משבת רגלך') "וְקֹרָ֤א לְךָ֙ גֹּדֵ֣ר פֶּ֔רֶץ" - אולי רומז לצדיק ('הצדיק נקרא גודא, לשון גדר, שהוא גודר פרצותיהן של ישראל').

(ובאותו פסוק כתוב "וּבָנ֤וּ מִמְּךָ֙ חָרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם", ופירש הרד"ק 'כי כמו שהמעשים הרעים מחריבים הארץ, כן המעשים הטובים מיישבים אותה' - אולי רומז על התיקון של 'מחריב הצירוף הטוב של הדיבור', ואח"כ "מְשֹׁבֵ֥ב נְתִיב֖וֹת לָשָֽׁבֶת", ופירש ר"א מבלגנצי 'משובב נתיבות – שהיו לבני אדם עד עתה דרך הפרצות והחורבות לקצר דרכם, ואתה בניתם, ונסתלקו כל הנתיבות להיות יישוב, לשבת בם אדם. כל 'שביבה' שבמקרא הוא לשון אַשְגָרֵי"ר וְאַשְווַיִי"ר (בלע"ז), שהולכי דרכים תועים על שיאבדו דרכם' - אולי רומז על 'ואינו יודע באיזה דרך מהלך').

[גרודניק]

@נחום-בקר רבינו מדבר כאן על עניין התקרבות לצדיק [לא על עצם מצוות צדקה], ואומר שאחד מדרכי התקרבות לצדיק הוא ע"י נתינת צדקה לו.

[נחום בקר]

@גרודניק לא הבנתי את דבריך. אם תוכל להרחיב. מתוך דברי רבנו.
כי ע"פ הנגלה לעיני יש בחינה ראשונה התקרבות לצדיק, בחינה שניה נתינת צדקה לצדיק, והיא קומה נוספת על ההתקרבות לצדיק. והם חלוקים בתוכנם ומהותם בתוך הסוגיא שם ופרש"י וכפי שהבאתי.

[גרודניק]

@נחום-בקר רבינו אומר שבחינה השני' בהתקרבות לצדיק הוא נתינת צדקה אליו; זה לא דין בנתינת צדקה, וממילא עולה השאלה מהו הנפק"מ בין נתינת צדקה לסתם בן אדם/עני או לצדיק, אלא זה דין בהתקרבות לצדיק, מקוה שעכשיו מובן יותר

[נחום בקר]

@גרודניק מובן - אך אינו נכנס במילים של רבנו.
נושא התורה שלנו הוא לא 'התקרבות לצדיק', אלא תקון מלכות דקדושה בשימת דגש על תיקונה ע"י וידוי דברים לפני ת"ח. ומוסיף רבנו שיש בתקון המלכות כמה מדרגות. אחד מהם הוא ההתקרבות לצדיק, ושני לו נתינת צדקה לת"ח. ושלישית וידוי דברים לפני ת"ח.
ועכ"פ גם לפי דבריך מהו המקור לזה שהתקרבות לצדיק הוא ע"י צדקה?

[נחום בקר]

נראה לבאר מה שרבנו הופך אבוקה של אור שהיא כנגד 'נר מצוה' לראיית ת"ח. ואילו עלה עמוד השחר שהוא כנגד 'תורה אור' למצות צדקה.
כי אע"פ שהת"ח דבוק באור התורה אעפ"כ ההתקרבות שלנו אליו זה רק בבחינת 'מצוה' בחינת 'נר מצוה'. אלא שאנחנו מקבלים בבחינת 'נר מצוה' הארה מהת"ח ש'אביק בתורה'.
ואילו מצות צדקה לת"ח זה בחינת 'תורה אור' ממש. כי בגמ' שם מובא עבירה מכבה מצוה 'ואין עבירה מכבה תורה'. ואיתא בתורה רד. שמעות שנותנים לת"ח זה תורה ממש וזהו ר"ת מעו"ת ו'אין ע'בירה מ'כבה ת'ורה עיי"ש ובשיחות הר"ן קלז.
ובזה יתיישב מדוע רבנו החל במצות צדקה, ומצד שני כותב שצריך לתת את הצדקה לת"ח דיקא. כי אנו צריכים כאן צדקה שהיא בחינת תורה וזה נעשה דיקא ע"י צדקה לת"ח.