ראש השנה חנוכה ושבועות בירור מעניין
-
מצאתי דבר נפלא בהיסח הדעת היום, מדי עוברי על הימי שמואל.
בפרק נה של ימי שמואל קמא, הוא כותב:
"וברוך ה' כבר זכיתי אז להיות השלושה חיובים אצל רבינו, שקבלה מרבינו שמי שהוא אצלו ג' פעמים אלו בודאי יהא ניצול מעולם התוהו, ויש מעשה על זה".
למדנו מדבריו:
א. שההבטחה להינצל מעולם התוהו למי שיהיה אצל הג' זמנים נוהגת גם אחר הסתלקותו של רבינו.
ב. שההבטחה נוהגת [עכ"פ בזמננו] כבר במי שזכה להיות פעם אחת את השלושה זמנים הללו [וזו רבותא גדולה יותר מההבטחה שבחיי רבינו, שהבטיח למי שיהיה תמיד אצלו באלו הזמנים].
ג. במקרה של רש"ה, הוא כותב זאת אחרי שבועות, כשזה היה המועד השלישי שלו באומן - הוא הגיע לפני ר"ה, והיה בראש השנה, שבת חנוכה ושבועות. ממילא פש גבן לבירורי אם צריך שיהיו כל המועדים בשנה אחת, או עכ"פ ברצף [למשל: שבועות, ר"ה, חנוכה].
-
מצאתי דבר נפלא בהיסח הדעת היום, מדי עוברי על הימי שמואל.
בפרק נה של ימי שמואל קמא, הוא כותב:
"וברוך ה' כבר זכיתי אז להיות השלושה חיובים אצל רבינו, שקבלה מרבינו שמי שהוא אצלו ג' פעמים אלו בודאי יהא ניצול מעולם התוהו, ויש מעשה על זה".
למדנו מדבריו:
א. שההבטחה להינצל מעולם התוהו למי שיהיה אצל הג' זמנים נוהגת גם אחר הסתלקותו של רבינו.
ב. שההבטחה נוהגת [עכ"פ בזמננו] כבר במי שזכה להיות פעם אחת את השלושה זמנים הללו [וזו רבותא גדולה יותר מההבטחה שבחיי רבינו, שהבטיח למי שיהיה תמיד אצלו באלו הזמנים].
ג. במקרה של רש"ה, הוא כותב זאת אחרי שבועות, כשזה היה המועד השלישי שלו באומן - הוא הגיע לפני ר"ה, והיה בראש השנה, שבת חנוכה ושבועות. ממילא פש גבן לבירורי אם צריך שיהיו כל המועדים בשנה אחת, או עכ"פ ברצף [למשל: שבועות, ר"ה, חנוכה].
א. שההבטחה להינצל מעולם התוהו למי שיהיה אצל הג' זמנים נוהגת גם אחר הסתלקותו של רבינו.
אכן משמע שהוא הבין כך. אמנם אנו לא קיבלנו לעשות מעשינו עפ"י השגותיו והרגשיו של אותו חסידא ופרישא זצ"ל, כי אם לצאת בעקבי הצאן עפ"י התורה שנמסרה בע"פ בתכלית הדיוק דרך ראב"ן ורלוי"צ, ותו לא מידי.
[ואגב, אין לי נגיעה בדבר זה, כי ב"ה זכיתי להיות ולהשתטח בג' זמנים הנ"ל, גם בשנה אחת, יותר מפעם אחת].[וזו רבותא גדולה יותר מההבטחה שבחיי רבינו, שהבטיח למי שיהיה תמיד אצלו באלו הזמנים]
כאמור לעיל, הלשון "שכל ימי חייו לא יעבור עליו אחד מג' זמנים הקבועים וכו'" - היא גירסת הרב מטשעהרין בכת"י, אך לפי רש"ה עצמו שם בשו"ס, וכן לפי רלוי"צ כמובא שם בשיש"ק, לשון רבינו היתה שדי בפעם אחת (והיינו בחיי רבינו, ככל המבואר).
-
לתועלת הציבור הנה המקור:
שָׁמַעְתִּי מֵר' יְשַׁעְיָה שָׁלוֹם שֶׁשָּׁמַע מֵאָבִיו שֶׁפַּעַם אַחַת סִפֵּר רַבֵּנוּ זַ"ל עִמָּהֶם מֵעִנְיַן עוֹלַם הַתֹּהוּ. וְאָז אָמַר עֵצָה לָזֶה שֶׁיִּשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ כָּשֵׁר שֶׁכָּל יְמֵי חַיָּיו לֹא יַעֲבֹר עָלָיו אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה זְמַנִּים הַקְּבוּעִים לִהְיוֹת אֶצְלוֹ. הַיְנוּ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַל שָׁבוּעוֹת וְעַל שַׁבַּת חֲנֻכָּה, כִּי אָז הָיָה זְמַן קְהִלָּה לַכֹּל. וְהַשְּׁנֵי זְמַנִּים אֲחֵרִים הָיָה הַחִיּוּב רַק עַל אוֹתָם שֶׁאֵינָם רְחוֹקִים מִמְּקוֹמוֹ כָּל כָּךְ. וְהָרְחוֹקִים הָיָה לָהֶם זְמַנִּים אֲחֵרִים, הַיְנוּ שַׁבַּת שִׁירָה, וְשַׁבַּת נַחֲמוּ כִּי אָז הָיָה זַ"ל נוֹסֵעַ אֲלֵיהֶם. וְגַם לִשָּׁבַע שֶׁתֵּכֶף אַחַר הַמִּיתָה וְהַהִסְתַּלְּקוּת הוּא מֻכְרָח לָבֹא אֵלָיו זַ"ל, וְאָז יִהְיֶה הַכֹּל עַל נָכוֹן.
וְסִפֵּר לְעִנְיַן זֶה מַעֲשֶׂה (כִּמְדֻמֶּה שֶׁאָמַר שֶׁכָּתוּב בְּאֵיזֶה פִּנְקָס) שֶׁבְּעִיר אַחַת הָיָה שָׁם אֵיזֶה רַב שֶׁהָיָה לוֹ אַהֲבָה גְּדוֹלָה עִם בַּעַל הַבַּיִת אֶחָד מֵהָעִיר. פַּעַם אַחַת נִתְקַשְּׁרוּ בִּתְקִיעַת כַּף שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּסְתַּלֵּק קֹדֶם יָבוֹא וִיסַפֵּר לַחֲבֵרוֹ מֵהַנַּעֲשֶׂה עִמּוֹ. וְנִסְתַּלֵּק הָרַב מִקֹּדֶם וְנִשְׁתַּהָה הַדָּבָר עֶשֶׂר שָׁנִים. וְהִגִּיעַ עֵת הִסְתַּלְּקוּת הַבַּעַל הַבַּיִת הַנַּ"ל, וְסִפֵּר אֶת הַדָּבָר לִבְנוֹ וּמָסַר לוֹ כֹּחַ הַתְּקִיעַת כַּף, וְנִשְׁתַּהָה עוֹד עֲשָׂרָה שָׁנִים, וְנִסְתַּלֵּק גַּם הַבֵּן וּמָסַר הַתְּקִיעַת כַּף לִבְנוֹ וְנִשְׁתַּהָה עוֹד שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, וּבָא הָרַב הַנַּ"ל בַּחֲלוֹם לְבֶן בְּנוֹ הַנַּ"ל וְסִפֵּר לוֹ מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו. בְּעֵת שֶׁהִנִּיחוּ אוֹתוֹ בַּקֶּבֶר נִדְמָה לוֹ שֶׁהוּא חָזָק וּבָרִיא עַל כָּל אֵבָרָיו, וּמַה זֹּאת שֶׁיַּעֲשׂוּ עָוֶל כָּזֶה לִקַּח אָדָם חַי וּבָרִיא וּלְקָבְרוֹ בְּחַיָּיו, רַק מַה לַּעֲשׂוֹת, אַחַר כָּךְ בָּא עַל דַּעְתּוֹ לְנַסּוֹת אֶת עַצְמוֹ אוּלַי יוּכַל לַעֲלוֹת מִקִּבְרוֹ. וְנִדְמָה לוֹ שֶׁהֵרִים אֶת הַגּוֹלֵל עִם עֲפַר הַקֶּבֶר וַיֵּצֵא מִקִּבְרוֹ. רַק אֵיךְ אֶפְשָׁר לִכָּנֵס לָעִיר הֲלֹא הוּא מְלֻבָּשׁ בְּתַכְרִיכִין שֶׁל מֵתִים. וְהָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהַמְתִּין עַד חֶשְׁכַת לַיְלָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאָז יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ, וּמֵרָחוֹק הִסְתַּכֵּל עַל הָעִיר וְהִכִּיר אֶת הַבָּתִּים, וְגַם אֶת בֵּיתוֹ הִכִּיר. אַחַר כָּךְ בָּא עַל דַּעְתּוֹ כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִכָּנֵס כָּךְ אַף לְבֵיתוֹ, כִּי יִפְחֲדוּ בְּנֵי בֵּיתוֹ. בְּתוֹךְ כָּךְ נִדְמָה לוֹ שֶׁהוֹלֵךְ סַרְסוּר (טֶענְדְלֶער) וְנוֹשֵׂא מַלְבּוּשִׁים, וְיֵשׁ לוֹ גַּם מַלְבּוּשִׁים שֶׁשַּׁיָּכִים לוֹ כְּמַלְבּוּשֵׁי הָרַבָּנִים. וְדִבֵּר עִמּוֹ אוּלַי יַעֲשֶׂה עִמּוֹ חִלּוּף עַל הַתַּכְרִיכִים כִּי הֵם טוֹבִים וַחֲדָשִׁים עֲדַיִן, וְזֶה יוֹם אֶחָד שֶׁלְּבָשָׁם. וְהִסְכִּים הַסַּרְסוּר וְנָתַן לוֹ הַמַּלְבּוּשִׁים וְנִכְנַס לָעִיר. כְּשֶׁנִּכְנַס רָאָה שֶׁאֵין זֶה הָעִיר שֶׁלּוֹ, כִּי יֵשׁ שָׁם בָּתִּים אֲחֵרִים. וְסָבַר בְּדַעְתּוֹ אוּלַי טָעָה וְנִתְעָה לְאֵיזֶה עִיר אַחֶרֶת קְרוֹבָה. בְּתוֹךְ כָּךְ נִשְׁתַּהָה קְצָת לְתוֹךְ הַלַּיְלָה וּבְכָל בֵּית הָעִיר כִּבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת כַּנָּהוּג, רַק בַּבַּיִת אֶחָד הֵאִיר עֲדַיִן. וְנִכְנַס לְבַיִת זֶה וְהוּא רָעֵב מְאֹד כְּשֶׁנִּכְנַס רָאָה שֶׁשָּׁם הוּא (גָּארְקֶעךְ) בֵּית תַּבְשִׁיל. וְשָׁאַל יֵשׁ כָּאן מַה לֶּאֱכֹל וְהֵשִׁיבוּ לוֹ יֵשׁ, אֲבָל יֵשׁ לְךָ מָעוֹת הֵשִׁיב אֵין לִי. אָמְרוּ לוֹ בְּכָאן אֵין אֹכֶל בְּלִי מָעוֹת כִּי הוּא גָּארְקֶעךְ, וַיֵּצֵא בְּפַחֵי נֶפֶשׁ. בְּתוֹךְ כָּךְ הֵאִיר הַיּוֹם, כִּי אָז הָיָה לֵילוֹת הַקַּיִץ וְרָאָה מֵרָחוֹק שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְיֵשׁ לָהֶם אֵיזֶה דִּין וּדְבָרִים בֵּינֵיהֶם. וְנִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם וּפָסַק לָהֶם דִּין תּוֹרָה אֲמִתִּי (כָּךְ סִפֵּר זַ"ל), וְנָתַן לוֹ אֶחָד שְׁנֵי זָהָב וְנִכְנַס לְגָארְקֶעךְ וְצִוָּה לָתֵת לוֹ אֹכֶל וּמָזְגוּ לוֹ קְצָת יַי"שׁ וְרָצָה לִשְׁתּוֹת. בְּתוֹךְ כָּךְ בָּאוּ שְׁנֵי שְׁלִיחִים וְאָמְרוּ הַבֵּית דִּין שָׁלַח אַחֲרֶיךָ לֵילֵךְ תֵּכֶף וּמֻכְרָח לֵילֵךְ עִמָּהֶם. כְּשֶׁבָּא אֶל הַבֵּית דִּין, נִתְרַגְּזוּ עָלָיו הַבֵּית דִּין מְאֹד וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַדּוּעַ בָּאתָ לְכָאן אִישׁ זָר לִפְסֹק בְּכָאן דִּין תּוֹרָה אֲמִתִּי. כַּמָּה זְמַן מַמְתִּינִים אֲנַחְנוּ לָזֶה שֶׁיָּבוֹא לְפָנֵינוּ דִּין תּוֹרָה אֲמִתִּי, וְעַכְשָׁו בָּאתָ לְכָאן וּפָסַקְתָּ דִּין תּוֹרָה אֲמִתִּי. וְצִוּוּ לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ אוּלַי לָקַח שֹׁחַד וְחִפְּשׂוּ אֶצְלוֹ וּמָצְאוּ שְׁנֵי זְהוּבִים הַנַּ"ל וּפָסְקוּ הַבֵּית דִּין עָלָיו לְהַעֲבִיר וּלְהַפְשִׁיט מֵעָלָיו כָּל הַמַּלְבּוּשִׁים וְלִדְחֹף אוֹתוֹ לַחוּץ עָרֹם, וְעָשׂוּ כָּךְ. וְהָיָה לוֹ לְהָרַב הַנַּ"ל צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה וְאָמַר בְּדַעְתּוֹ שֶׁטּוֹב לְפָנָיו לֵילֵךְ וְלַחֲזֹר אֶל קִבְרוֹ כִּי מֵחַיִּים כָּאֵלּוּ טוֹב מֵהֶם הַמָּוֶת. אֲבָל אֵיךְ חוֹזְרִים אֶל הַקֶּבֶר הֲלֹא אֵין לוֹ תַּכְרִיכִים, בְּתוֹךְ כָּךְ הִתְחִיל אֶחָד לִטְעֹן בִּשְׁבִילוֹ עַד מָתַי יְצַעֲרוּ אוֹתוֹ כָּל כָּךְ, יִקְּחוּ אוֹתוֹ לְמִשְׁפָּט וִיקַבֵּל אֶת דִּינוֹ וְיִפָּטֵר (וְאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל מִסְּתָמָא הַזְּכֻיּוֹת שֶׁלּוֹ טָעֲנוּ כָּךְ בִּשְׁבִילוֹ), וְהֵשִׁיבוּ כִּי אִי אֶפְשָׁר לְקָרֵב אוֹתוֹ עֲדַיִן אֶל הַמִּשְׁפָּט מֵחֲמַת הַתְּקִיעַת כַּף שֶׁנָּתַן בְּזֶה הָעוֹלָם, וּמֻכְרָח מִקֹּדֶם לֵילֵךְ וּלְהוֹדִיעַ וּלְהִפָּטֵר מֵהַתְּקִיעַת כַּף. וְאָז הָלַךְ וְהוֹדִיעַ לְבֶן בְּנוֹ אַחַר עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים כַּנַּ"ל.
(אָמַר הַמּוֹצִיא לָאוֹר: שָׁמַעְתִּי בְּאוּמֶין מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, שֶׁרַבֵּנוּ זַ"ל סִיֵּם כָּךְ, אֲבָל מִי שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת אֶצְלִי הַשְּׁלֹשָׁה פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, הַיְנוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה שָׁבוּעוֹת שַׁבַּת חֲנֻכָּה יִנָּצֵל מֵעוֹלַם הַתֹּהוּ. ה' יַצִּילֵנוּ אָמֵן): (כוכ"א סוף שו"ס)
אם איני טועה 'המוציא לאור' זה ר' שמואל הורביץ.
בתחילת השיחה משמע שֶׁכָּל יְמֵי חַיָּיו לֹא יַעֲבֹר עָלָיו אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה זְמַנִּים הַקְּבוּעִים לִהְיוֹת אֶצְלוֹ. הַיְנוּ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַל שָׁבוּעוֹת וְעַל שַׁבַּת חֲנֻכָּה, ואילו מהערת המוציא לאור משמע קצת אפי' פעם אחת שיהיה הג' הזמנים.
(אגב לדברי הסובר שזה גם אחר הסתלקותו, האם יסבור שיש גם היום להשבע על זה? היינו חוץ מהשבועה לבוא אליו אחר הפטירה, -שנידונה רבות באשכול עצת השבועה והאם השבועות כרוכות זו בזו?)
לתועלת הציבור הנה המקור:
שָׁמַעְתִּי מֵר' יְשַׁעְיָה שָׁלוֹם שֶׁשָּׁמַע מֵאָבִיו שֶׁפַּעַם אַחַת סִפֵּר רַבֵּנוּ זַ"ל עִמָּהֶם מֵעִנְיַן עוֹלַם הַתֹּהוּ. וְאָז אָמַר עֵצָה לָזֶה שֶׁיִּשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ כָּשֵׁר שֶׁכָּל יְמֵי חַיָּיו לֹא יַעֲבֹר עָלָיו אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה זְמַנִּים הַקְּבוּעִים לִהְיוֹת אֶצְלוֹ. הַיְנוּ עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַל שָׁבוּעוֹת וְעַל שַׁבַּת חֲנֻכָּה, כִּי אָז הָיָה זְמַן קְהִלָּה לַכֹּל. וְהַשְּׁנֵי זְמַנִּים אֲחֵרִים הָיָה הַחִיּוּב רַק עַל אוֹתָם שֶׁאֵינָם רְחוֹקִים מִמְּקוֹמוֹ כָּל כָּךְ. וְהָרְחוֹקִים הָיָה לָהֶם זְמַנִּים אֲחֵרִים, הַיְנוּ שַׁבַּת שִׁירָה, וְשַׁבַּת נַחֲמוּ כִּי אָז הָיָה זַ"ל נוֹסֵעַ אֲלֵיהֶם.
מה הם השני זמנים האחרים?
-
מצאתי דבר נפלא בהיסח הדעת היום, מדי עוברי על הימי שמואל.
בפרק נה של ימי שמואל קמא, הוא כותב:
"וברוך ה' כבר זכיתי אז להיות השלושה חיובים אצל רבינו, שקבלה מרבינו שמי שהוא אצלו ג' פעמים אלו בודאי יהא ניצול מעולם התוהו, ויש מעשה על זה".
למדנו מדבריו:
א. שההבטחה להינצל מעולם התוהו למי שיהיה אצל הג' זמנים נוהגת גם אחר הסתלקותו של רבינו.
ב. שההבטחה נוהגת [עכ"פ בזמננו] כבר במי שזכה להיות פעם אחת את השלושה זמנים הללו [וזו רבותא גדולה יותר מההבטחה שבחיי רבינו, שהבטיח למי שיהיה תמיד אצלו באלו הזמנים].
ג. במקרה של רש"ה, הוא כותב זאת אחרי שבועות, כשזה היה המועד השלישי שלו באומן - הוא הגיע לפני ר"ה, והיה בראש השנה, שבת חנוכה ושבועות. ממילא פש גבן לבירורי אם צריך שיהיו כל המועדים בשנה אחת, או עכ"פ ברצף [למשל: שבועות, ר"ה, חנוכה].
@בדרך
יכול להיות שר' שמואל זצ"ל התכוון בכותבו זאת
(כדרכו המיוחדת והנפלאה) לזכיה מיוחדת שזכה לה
ולעוד 'עניין' שזכה לו בעבודת ה'
ואפשר לתת הרבה דוגמאות מ'ימי שמואל'
על הרבה עניינים שעשה בעבוה"ש
וזה היה יקר אצלו יותר מכל הון
כגון להיות על ציון רשב"י מל"ג בעומר עד שבועות
וכגון ללכת לשמעון הצדיק כל יום שישי
וכן ללכת קרוב למקום המקדש בשלושת הרגלים
שהמשותף לכל הנ'ל זה כנ'ל - עוד עניין וזכות שנפל בחלקו
והוא החייה את עצמו בכך
וגם לענייננו -
"וברוך ה' כבר זכיתי אז להיות השלושה חיובים אצל רבינו, שקבלה מרבינו וכו' "
'חיוב' על חנוכה ושבועות היה רק בחיי רבינו כמו שכבר כתבו לעיל
וקשה לומר שכוונתו של ר' שמואל בציטוט הנ'ל היא שאצל אנ"ש החיובים האלה היו גם אחרי הסתלקותו
אלא שכתב עוד 'זכיה' שזכה לה להיות באומן ב3 המועדים שהיו באים בחיי חיותו
וה'קבלה' שכותב - לא מוכרח שהתכוון שמוכרח שגם לאחר הסתלקותו
אלא אולי בדרך של זכיה על דרך האפשר שגם היום נוהג כך
(הכל בדרך ה'אפשר' וחלילה איני מתיימר לכתוב את כוונתו האמיתית) -
א. שההבטחה להינצל מעולם התוהו למי שיהיה אצל הג' זמנים נוהגת גם אחר הסתלקותו של רבינו.
אכן משמע שהוא הבין כך. אמנם אנו לא קיבלנו לעשות מעשינו עפ"י השגותיו והרגשיו של אותו חסידא ופרישא זצ"ל, כי אם לצאת בעקבי הצאן עפ"י התורה שנמסרה בע"פ בתכלית הדיוק דרך ראב"ן ורלוי"צ, ותו לא מידי.
[ואגב, אין לי נגיעה בדבר זה, כי ב"ה זכיתי להיות ולהשתטח בג' זמנים הנ"ל, גם בשנה אחת, יותר מפעם אחת].[וזו רבותא גדולה יותר מההבטחה שבחיי רבינו, שהבטיח למי שיהיה תמיד אצלו באלו הזמנים]
כאמור לעיל, הלשון "שכל ימי חייו לא יעבור עליו אחד מג' זמנים הקבועים וכו'" - היא גירסת הרב מטשעהרין בכת"י, אך לפי רש"ה עצמו שם בשו"ס, וכן לפי רלוי"צ כמובא שם בשיש"ק, לשון רבינו היתה שדי בפעם אחת (והיינו בחיי רבינו, ככל המבואר).
-
-
א. שההבטחה להינצל מעולם התוהו למי שיהיה אצל הג' זמנים נוהגת גם אחר הסתלקותו של רבינו.
אכן משמע שהוא הבין כך. אמנם אנו לא קיבלנו לעשות מעשינו עפ"י השגותיו והרגשיו של אותו חסידא ופרישא זצ"ל, כי אם לצאת בעקבי הצאן עפ"י התורה שנמסרה בע"פ בתכלית הדיוק דרך ראב"ן ורלוי"צ, ותו לא מידי.
[ואגב, אין לי נגיעה בדבר זה, כי ב"ה זכיתי להיות ולהשתטח בג' זמנים הנ"ל, גם בשנה אחת, יותר מפעם אחת].[וזו רבותא גדולה יותר מההבטחה שבחיי רבינו, שהבטיח למי שיהיה תמיד אצלו באלו הזמנים]
כאמור לעיל, הלשון "שכל ימי חייו לא יעבור עליו אחד מג' זמנים הקבועים וכו'" - היא גירסת הרב מטשעהרין בכת"י, אך לפי רש"ה עצמו שם בשו"ס, וכן לפי רלוי"צ כמובא שם בשיש"ק, לשון רבינו היתה שדי בפעם אחת (והיינו בחיי רבינו, ככל המבואר).
@אוצרבלום
ובאמת, רואים בחיי מוהר"ן בשיחות על הראש השנה, כמה ר' נתן מאריך ומרחיב מכך שרבינו רימז כצוואה לדורות שנבוא אחר פטירתו על ראש השנה!
ופשוט להדיא שאילולי כל רמזים אלו לא היה עניין הראש השנה נצחי אחר פטירתו. וזה היה כזמן קהילה כמו שבועות ושבת חנוכה שהמשיכו להסתופף יחד אצל מוהרנ"ת בברסלב.
ועל עניין עולם התוהו בג' הזמנים, ר' שמואל הורביץ הוא המקור הראשון לכך שזה גם אחר פטירתו.
ועל הבאת ילדים קודם גיל 7. בלשונו של ראבר"נ ב'כוכבי אור' אומר שזה היה בחייו, ומוסיף שראה שזה פועל גם אחר פטירתו.
ואכן נהרא נהרא ופשטיה שעם סגולה זוכים להביא ילדיהם ולומר איתם תיקון הכללי ולזכות לחיות בקדושה כל ימיהם בעזר ממעל ובכח הצדיק האמת.
הכלל שאין לקבוע כהלכה לרבים בעניינים אלו. ומצד שני בוודאי שזמן שהתקבצו אצל רבינו מסוגל מאד מאד.
וגם רוב אנ"ש שלא נסעו לאומן בזמנים אלו, עכ"פ היו מתקבצים יחד ללמוד תורה מרבינו והיה זה זמן קיבוץ והתקשרות לרבינו. -
הרה"צ ר' מענדל שפירא שליט"א מספר שר' הירש ליב ליפל זצ"ל היה מגיע בכל הזמנים שהיו מגיעים לרבינו, וגם בכל הזמנים שרבינו היה מגיע לאנ"ש. היה נוסע לשבות במירון אצל הרשב"י.
ואכן, היו עוד הרבה הנהגות של אנ"ש בזמנים אלו, אך כל זה מעין הרגשת הלב בזמני קיבוץ מסוגלים אלו.
וכמו לדוגמא; בשבת חנוכה, רלוי"צ שהיה בראש השנה בירושלים היה נוסע לשבת חנוכה למירון. וידוע שאמר שהוא נוסע כי זה עת רצון ומתקבצים שם רבים מאנ"ש.
ומאידך ר' גדליה שהיה בראש השנה במירון היה נשאר בשבת חנוכה בבית, ורימז 'נר חנוכה איש וביתו'. ורק בראש השנה ציוה רבינו לבוא אליו אחר פטירתו -
@מדלג-על-ההרים אתה מזכיר לי שמסופר על ר הירש לייב ליפל שכשהיה באוקרינה ורצה לעלות לארץ - במשך 9 שנים היה מתחיל ללכת לארץ ישראל - אך היה לו תנאי שבכל יום טובל במקווה (ואזי צריך ללכת רק למקום עם מקור מים) ושבכל 3 המועדים יחזור לאומאן - וכך עשה טיולים ארכים ואף פ"א הגיע עד מדינת גרוזיה - אך מחמת שבכל כמה חדשים היה חוזר להיות על הציון הקדוש לא הצליח לסיים את מסעו- לסוף קיבל אישור (אאל"ט) ועלה לארץ.
-אשמח לתיקונים ומקורות-
עכ"פ רואים את מסירותו להגיע לרביה"ק למועדים. -
@מדלג-על-ההרים אתה מזכיר לי שמסופר על ר הירש לייב ליפל שכשהיה באוקרינה ורצה לעלות לארץ - במשך 9 שנים היה מתחיל ללכת לארץ ישראל - אך היה לו תנאי שבכל יום טובל במקווה (ואזי צריך ללכת רק למקום עם מקור מים) ושבכל 3 המועדים יחזור לאומאן - וכך עשה טיולים ארכים ואף פ"א הגיע עד מדינת גרוזיה - אך מחמת שבכל כמה חדשים היה חוזר להיות על הציון הקדוש לא הצליח לסיים את מסעו- לסוף קיבל אישור (אאל"ט) ועלה לארץ.
-אשמח לתיקונים ומקורות-
עכ"פ רואים את מסירותו להגיע לרביה"ק למועדים.@הפשוט-שבאנשי
אכן כך.
נדמה לי ששמעתי את זה עוד מר' נחמן בורשטיין.
אין השגה בר' הירש לייב.
שמעתי מר' נתן דוד שפירא שאבא שלו ר' שמואל אמר שעד שר' הירש ליב עלה לארץ היה דעם רבינס זאך ועבודת ה', אבל שהגיע ר' הירש ליב הוא היה גנרטור והוא הכניס את ה'עבוידה של זיך ראטיווען'..
ועם כל זה אלו שהכירו אותו עוד מאומן כשראו אותו בארץ אמרו; זה לא ר' הירש לייב מאומן.. -
רוצה להוסיף עוד זווית מב"ב תליט"א -
סיפרתי בבית את הסיפור מעולם התוהו, והם ממש נחרדו, ושאלו 'למה אני לא נוסע לשבת חנוכה ושבועות?'
[ובפרט לפי המקובל שאשה ששולחת את בעלה לנסוע, יש לה גם תיקון הנ"ל]
אז עניתי שיש בזה מחלוקת בין אנ"ש, האם רק בחיים חיותו, או גם היום.
אז אמרו:
"לא מְשַׂחֲקִים בעולם התוהו, אם יש אפשרות אפילו של ספק להינצל, אז צריך לעשות את זה לפחות פעם בחיים"
ודפח"ח -
רוצה להוסיף עוד זווית מב"ב תליט"א -
סיפרתי בבית את הסיפור מעולם התוהו, והם ממש נחרדו, ושאלו 'למה אני לא נוסע לשבת חנוכה ושבועות?'
[ובפרט לפי המקובל שאשה ששולחת את בעלה לנסוע, יש לה גם תיקון הנ"ל]
אז עניתי שיש בזה מחלוקת בין אנ"ש, האם רק בחיים חיותו, או גם היום.
אז אמרו:
"לא מְשַׂחֲקִים בעולם התוהו, אם יש אפשרות אפילו של ספק להינצל, אז צריך לעשות את זה לפחות פעם בחיים"
ודפח"חרוצה להוסיף עוד זווית מב"ב תליט"א -
סיפרתי בבית את הסיפור מעולם התוהו, והם ממש נחרדו, ושאלו 'למה אני לא נוסע לשבת חנוכה ושבועות?'
[ובפרט לפי המקובל שאשה ששולחת את בעלה לנסוע, יש לה גם תיקון הנ"ל]
אז עניתי שיש בזה מחלוקת בין אנ"ש, האם רק בחיים חיותו, או גם היום.
אז אמרו:
"לא מְשַׂחֲקִים בעולם התוהו, אם יש אפשרות אפילו של ספק להינצל, אז צריך לעשות את זה לפחות פעם בחיים"
ודפח"חווואהו משפט עוצמתי
-
אך אין מקור לכך שההבטחה להנצל מעולם התוהו נסובה גם על אחרי הפטירה.
לענ"ד כל מה שרבינו אמר - זה נצחי, כל שלא אמר להפסיק לנהוג כן.
השאלה היא האם לומר שאנ"ש צריכים לבוא בחנוכה ושבועות, שעל זה רבינו ומוהרנ"ת לא הורו לנו שנוהג לדורות, בעוד שעל ר"ה הכפילו האזהרה, ומזה עצמו משתמע שחנוכה ושבועות אינו בציווי לבוא.
אבל לומר שההבטחה להינצל מעולם התוהו אינה קיימת? מהיכי תיתי?
השאלה היא האם צריך פעם בחיים ותו לא [וגם בזה הרבה מסתפקים אם צריך להיות שלשת הזמנים בשנה אחת, או אפילו במפוזרין] או כל החיים.
כך נראה לי סוגיין דעלמא, ממה שאני שומע סביבי בהרבה מקומות, שזה הרייד.
אבל לומר שההבטחה להינצל מעולם התוהו אינה קיימת? מהיכי תיתי?
שאלתיו אם כיום יש עצה בענין להנצל מעולם התוהו, כי בחיי רבינו אמר שמי שיהיה אצלו על הג' זמנים: ראש השנה, שבועות, שבת חנוכה, ינצל מעולם התוהו. והשיב לי (ר"ש הורוויץ) שיש עצה (משמע עצה אחרת, לא העצה הנ"ל) על זה מרבינו ז"ל, היינו לישבע בנקיטת חפץ שאחר סתימת הגולל ילכו מיד אל רבינו ז"ל
-
עוד מעניין לציין, שבעוד שבמקורות הקדומים [כמו הימי שמואל שציטטתי לעיל] מוזכר שהיו נוסעים על 'ערב ראש חודש ניסן', היום מדברים על א' ניסן.
ואמנם, גם מצד הארבעה ראשי שנים הלוא הראש השנה חל 'באחד בניסן', כלשון המשנה בריש ראש השנה.
וכנראה הסיבה כפולה:
ראשית, שע"פ האר"י הק' הזמן העיקרי של נוכחות נשמת הצדיק על קברו היא בערב ראש חודש ובט"ו לחודש, אז כנראה שהקפידו לבוא קודם ולנצל את העת רצון הזו. ובפרט שער"ח הוא זמן תפילה ותשובה ואמירת יום כיפור קטן וכו'.
ושנית, שבזמנם כשהיה בית החיים הישן גלוי וראו את המצבות, היה המנהג כמו בעבר, שאין הולכין על בית החיים בשבת וביום טוב, ומבואר בפוסקים הטעם, שראיית המצבות מצערת, ואין זה ראוי בימי שמחה. ובאמת ידוע שאז לא היו הולכים על ציון רבינו בימי ר"ה עצמם. ובשיש"ק הישן מובא שהמקורבים מפולין היו הולכים בר"ה, ואנ"ש האוקראינים לא היו מרוצים מזה. והטעם כנ"ל.
אבל היום שכל בית החיים נחרב, ואין זכר למצבות וכו', והשוכני עפר אמנם טמונים מתחת למקום ההליכה אבל אין הדבר ניכר, הרי שאין בעיה ללכת בשבת ויו"ט ור"ח. וכך שמעתי גם מרבי צבי חשין, שהיום אומן היא כמו מירון, ואין בזה בית מיחוש.
וגם ביחס לטעם זה שהיה שייך כשבית החיים עמד על תילו, יש להזכיר את המובא בשיש"ק החדש ח"א אות תרפ"ב, שרבי שמואל אייזיק הגיע מדאשיב לאומאן בערב ראש חודש אחד ולא הספיק לבוא על ציון רבינו עד שחשכה, ומוהרנ"ת הלך איתו על בית החיים. ובשיש"ק שם מובא שמוהרנ"ת אמר שהלך עמו משום כבודו, אע"פ שאין דרכו בכך. ועיקר הסיבה שלא היה הולך מוהרנ"ת בר"ח הוא מפני לעז המתנגדים שילעיזו עליו שהולך על הקברות ביום שאין אומרים בו תחנון, בו בזמן שאינו הולך אלא על קבר הצדיק, הוא רבינו הקדוש, שאינו בכלל המנהג.
נמצא שאליבא דאמת ראוי ללכת אף בר"ח עצמו, ואף בזמנם היה ניכר שהוא בית החיים.
עוד מעניין לציין, שבעוד שבמקורות הקדומים [כמו הימי שמואל שציטטתי לעיל] מוזכר שהיו נוסעים על 'ערב ראש חודש ניסן', היום מדברים על א' ניסן.
באמת חלק גדול מהראש השנה של הרבי הוא הערב ראש השנה
שאמר שהעולם היו חפצים שיהיה להם ראש השנה כמו הערב ראש השנה שלנו
והשיחה ערב ראש השנה תעמוד אפילו בשוק
שעיקר ענין ההשתטחות על קברו היה בערב ראש השנה
שלום! נראה שהשיחה הזו מעניינת אותך, אבל עדיין אין לך חשבון.
נמאס לכם לגלול בין אותם הפוסטים בכל ביקור? כשנרשמים לחשבון, תמיד תחזרו בדיוק למקום שבו הייתם קודם, ותוכלו לבחור לקבל התראות על תגובות חדשות (בין אם במייל, ובין אם בהתראת פוש). תוכלו גם לשמור סימניות ולפרגן ב-upvote לפוסטים כדי להביע הערכה לחברי קהילה אחרים.
בעזרת התרומה שלך, הפוסט הזה יכול להיות אפילו טוב יותר 💗
הרשמה התחברות