שיח לומדים בתורה ד'

ח. ויספר לפני התלמיד חכם, היינו וידוי דברים. מבואר כי הלשון 'דברים' ביאורו פרטים פרטים, לעומת ה'סיפור' הכולל המורכב וכולל הפרטים לכדי סיפור. ועפי"ז מבואר דיש בחינת "וידוי דברים" שזה וידוי ופירוט החטא שאותם דיבורים יוצאים מהעצמות – מהאותיות החקוקות על העצמות (כמבואר באות ה'), ויש בחינת וידוי דברים ש"מספר" לפני התלמיד חכם, היינו שהסיפור דברים כולל את הפרטים לכדי מהלך אחד, והרי זה כעין "רעוא" ו"רעוא דרעוין" - שיש אותיות ותמונות שהם רצונות וכנגדם "וידוי דברים", אך יש "רעוא דרעוין" שהוא רצון שברצונות, רצון שהוא סובב והולך בכל אותם הרצונות, וזה בחינת "סיפור דברים", ונמצא שב"וידוי דברים" נעשה הוצאת האותיות החקוקות, וב"סיפור דברים" נעשה הפרשת הדרך (וזהו הלשון "דרך" שעיקרה להגיע למחוז חפצו, ובדרך עוברים כמה וכמה תחנות כמבואר). ועפ"י הנ"ל מתבאר הדקדוק מדוע לא הביא רבנו הפסוק "והאיש משה ענו מאוד" כחלק מהפסוקים שכתובים בתורה על משה רבנו באות ז', ויתבאר ששם מבואר בשבחו של משה ש"הוא בעצמו מספר להם (לישראל) שבחיו", שנקט רבנו בדיקא לשון "מספר" גבי משה רבנו, דעבודת משה רבנו בתפילתו על חטא העגל הוא להתכלל באין בבחינת "ואם אין מחני נא", ועבודת התכללות באין זהו בחינת "סיפור", וע"כ בשבח משה הכתוב בתורה נקט רבנו וידבר ה' אל משה – ויאמר ה' אל משה, שזהו לשון "כללית" בפרטי המצוות בתורה, דהרי עבודת משה כאן היא בהתכללות באין שזהו "סיפור" שבחו, ואילו הענוה בפסוק "והאיש משה ענו מאוד" אינה אלא פרט.

@חבר-אני וכפי זה יצא ביאור חדש למושג 'תשובת המשקל' ודו"ק.

עיין כאן: https://likutei.com/topic/170/ותהי-עוונותם-ח-ק-ו-ק-ה-על-עצמותם?_=1782341886036

@לב-העולם-אתה כמו"כ המלכות הולכת עם אש של הגבורה. ואהבה מגיע מבחינת ז"א בחינת הוי"ה.

@נחמן כתב: ועוד משהו מעניין ששמתי לב בתורה , כל הדוגמאות שרבינו מביא בתורה על וידוי דברים , לא מבואר שם שהוידוי דברים נעשה בפני הצדיק , יהודה , ( ראובן ) , רב עמרם (כל המומתים מתוודים)........ זאת שאלה שצריך להבין, אמנם התיקון של יהודה נעשה בסופו של דבר ע"י שזכר משה את הווידוי. בנוגע להנ"ל, ראו בליקוטי תפילות על תורה זו "וּוִדּוּי דְּבָרִים שֶׁהִתְוַדֵּיתִי לְפָנֶיךָ, יִהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶיךָ, כְּאִלּוּ הִתְוַדֵּיתִי לִפְנֵי הֶחָכָם וְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר..." (אמנם אפשר קצת לדחות, שהוא מתפלל שם תפילה זו, כי הוא מבקש שם לדעת מיהו הצדיק וכו' ולעת עתה מבקש שיתקבל הווידוי כאי' היה לפני צדיק, אבל זה ברור שרנ"ת ידע גם ידע מיהו הצדיק, וכבר דנו בזה באשכול זה)

@כפטיש-יפוצץ נפלא! ובמילים אחרות או שעצמות "עלו כל חד לדוכתיה" -שהם מחוברים למקום שורשם, או שהם 'ננסרים' ונפרדים ח"ו, כפי שכ' לעיל.

@חבר-אני הנני מציע לבאר גם באופן של מתתא לעילא. פה אל פה אדבר בו - זה בחינת אביק באור התורה, המבטל עצבות ותאוות. וזהו 'פה אל פה' חבור גמור שזהו ענין 'אביק'. ומחמת זה פירש מהאשה, שפורש מהתאווה והחומר לגמרי. ומראה ולא בחידות - בחינת 'עלות השחר' שבו רואים בברור ולא בלילה כבחידות. והשגה זו תלויה בביטול הגאוה והישות בתכלית, שעי"ז 'רואה באספקלריא המאירה'. ותמונת הוי"ה יביט - הוא התכללות 'התמונות' שמצד המלכות בחינת 'אלהים' העולה ומתייחד בבחינת הרצון העליון שמבחינת 'הוי"ה' וזהו ותמונת ה' יביט. ואם שגיתי יכפר ה'.

תבקש פתיחה , אולי כל אחד שמעלה קובץ שידאג לפתיחה מנטפרי לתועלת הציבור , תודה רבה

@נחום-בקר נפלא. בוא נסכם שא"א רצוא ללא שוב וא"א שוב ללא רצוא. וממילא זה לא יגמר: כי אני הדגשתי שהמטרה היא השוב - אמנם בשביל שאכן אח"כ יזכה לרצוא גבוה יותר, אבל גם זה כדי שיורידנו לשוב גבוה יותר וכו'. ואתה הדגשת את הרצוא. ולכן נהיה כאן הרצוא ושוב בינינו

זה ממש מדוייק גם מלשון הפסוק שהבאת והולכתי עוורים בדרך לא ידעו אשים מחשך לפניהם... מה ההפך? יש אחד שרוצה דרך ברורה עליו כתוב יש דרך ישרה לפני איש ואחריתה דרכי מות...

@נחום-בקר כתב: @חבר-אני אם הפרוש הראשון נכון היה צ"ל אתה ראית את הדעת. ולא אתה 'הראת לדעת' ודו"ק.. כמו"כ הביאור על ההתקשרות יפה מאד. אך יוצא שרבנו הרכיב דבר חדש בביאור רבב"ח שלא הזכירו. (אם תפרש את אתה הראת הראשון כפי שפירשת). ראה רש"י שם: "הראת: כְּתַרְגּוּמוֹ "אִתְחֲזֵיתָא"; כְּשֶׁנָּתַן הַקָּבָּ"ה אֶת הַתּוֹרָה פָּתַח לָהֶם שִׁבְעָה רְקִיעִים, וּכְשֵׁם שֶׁקָּרַע אֶת הָעֶלְיוֹנִים כָּךְ קָרַע אֶת הַתַּחְתּוֹנִים, וְרָאוּ שֶׁהוּא יְחִידִי, לְכָךְ נֶאֱמַר "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת": לפי פירושו הכונה לראייה. בפירוש הראשון שרבינו מפרש: "וזה שאמר משה לדורו (דברים ד): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים". כי משה הוא בחינת אין, ודורו הדבוקים אליו ראוי להם לדעת, הינו להאיר לדעת, בחינת אין סוף, בחינת רעוא דרעוין, בחינת: ה' הוא האלהים:" (יכול להיות שלפי"ז "הראת" זה מלשון "ראוי") ועכ"פ למה רבינו הוסיף את המשפט הזה "ודורו הדבוקים"? אלא יש כאן רמז להתקשרות לצדיק. בפירוש השני הוא אומר: "ואח"כ כשחוזר בבחי' רצוא ושוב, אז ממשיך מאור אי"ס....אתה הראית לדעת, שממשיך אור אין סוף לדעתו, שידע האחדות, שה' הוא האלקים, ויברך הטוב והמטיב על הכל כמו לעתיד לבוא:" כאן מפרש "הראת" מלשון אור, היינו שצריך להמשיך את האור שהיה לו ברצוא, אל הדעת שזה השוב. אם נקשר שני הפירושים יוצא שעניין ההתקשרות לצדיק קשור לעניין השוב. בנוגע לשאלה השנייה, הוא לא הרכיב דבר חדש! רצוא ושוב כבר הוזכר קודם, הג' בחי': ראיה, צדקה ווידוי ג"כ הוזכר. השאלה הייתה על הסדר וכאן ברבב"ח כותב בפירוש שהוא "מעילא לתתא" והדבר אומר דרשני. רמז נוסף לכך, רבינו אומר "וזה בכל פעם שבא אצל תלמיד חכם" דהיינו שכל הזמן צריך לעשות את התיקונים הללו שוב ושוב. (פעם מתתא לעילא ופעם מעילא לתתא) (אגב בדרך צחות, במכתב הידוע של ראבר"נ מענין הנסיעה לאומן מא"י הוא כותב: "והדרך כבוש ותמידי עד שיש ביכולת לנסוע ולבוא ברצוא ושוב גם משם לאומאן לימי ראש השנה הקדושים" (מובא בביאוה"ל, קנ"ה)

@חיפוש-הצדיק הארה - המלכות הכללי לעולם הוא לא אצל העכו"ם, מה שיש להם זה יניקה שמזה הם מקבלים 'ממשלה' דו"ק בלשון התורה.

@7272 עניתי כך מחמת ששמתי לב שאלו שהצטרפו בפעימה האחרונה מעלים שאלות שנודנו כבר בארוכה. ומהם אני מבין שלא פתחו ועברו על הנושא. על כן הארתי שהשאלה נידונה וממילא מסתמא לא ידונו בה הכותבים בעבר. וכמובן שיפתחו אשכולות כרצון איש ואיש וכו'.

@צייטלין כתב: אני לא שולל את השפה הזאת, אבל אני מרגיש שזה לא קולע למכווין האמיתי של התקרבות לצדיק. אנו לא צריכים להיות פרופסרים לליקוטי מוהר''ן, ולא כותבי דוקטורט ב"פקולטה למדעי רבי נחמן והגותו". מאד אוהב את ההגדרות של צייטלין על החוזה הצעיר מפולדבה... ואת המאמרים העמוקים האלה ב'מעלה העליונה', אבל אחרי הכל זה הרגשות פרטיות, ולא משהו כללי שקיבלנו מרביה''ק ותלמידיו. אני רוצה לחדד את מה שכתבתי בכותרת האשכול. החידוש הגדול של רבינו - הוא לא רק גאונות גרידא. הגילוי הגדול שלו הוא לא רק יותר משאר הצדיקים. הקשרים בתורות שלו הם לא רק בניינים נפלאים. בוודאי שיש גם את הדברים הללו, אני בעיקר כיוונתי למשהו אחר, ואבהיר את דברי: רבינו בכל תורה שלו רוצה לתת לנו כח להילחם בסט"א שמתגברת בכל דור, לא רק כח לבדו, אלא עצות נפלאות כאלו שהופכות את הנפילה בעצמה לתכלית העליה! בכל תורה של רבינו יש רפואות יקרות ונפלאות שרק הוא יכול לתת! ואם רבינו הוריד לעולם את התורה הקדושה תורה ד' - הוא ידע שיש בה עצות לקלקול גדול שרק הוא ידע לתקן!!! מה הקלקול, ומה העצות - כל אחד שיחתור במימיי הנחל הנובע בוודאי ימצא. נקודת המוצא צריכה להיות פשוטה מאוד, אם רבינו הוריד תורה לעולם - ולא משנה איזה תורה - הרי שהיא הדרך היחידה לתקן את הקלקול הפרטי שלי, ויחד איתי את הקלקול של העולם כולו! אז בוודאי ש"רבות בנות עשו חיל", ואנחנו מאמינים בכל צדיקי הדורות באמונה שלימה. אבל החיפוש אחרי ה"את עלית", ומה שהוא מגלה לי - לא משנה באיזה מצב אני נמצא - זה "עולה על כולנה", בעומק התיקון, שלא היה כמוהו מימות עולם. לא צריך להיות צייטלין כדי להבין את זה, ואין צורך לקרוא מאמרים עמוקים במעלה עליונה... יש שדה, יש לב, ויש רבינו, וכשאני מחבר את הכל לחיפוש אחד, בוודאי אמצא את הגילוי הפרטי שרבינו נתן לי. אשרינו שזכינו שיש לנו רבי כזה!

לא יודע אם יש קשר בין הסיבות. אבל בדומה לזה מצאנו אצל מוהרנ"ת שבשנה האחרונה לחייו לא דיבר תורה בראש השנה כנהוג תמיד אחר תשליך, שזה היה הזמן שרבינו גילה תורה בר"ה. ואמרו על זה אנ"ש שמוהרנ"ת רצה שיבינו שבאים לראש השנה על פי הוראתו של רבינו גם אם לא ישמעו תורה ממנו. [למרות שזה היה ועדיין חלק בלתי נפרד מהקיבוץ, שזה לשמוע תורה מרבינו, וזה גם שייך עד היום, וכפי שמבואר בתורה ד' בתיקון השלישי שהצדיק מפריד לו דרך בעבודת ה']

לכאורה ע"י תשובה לבד יוצא הצירוף הרע שנחקק בעצמותיו אבל עדיין לא נעשה בחזרה לצירוף הטוב וכשמתוודה לפני הצדיק אזי הצדיק מחזיר את הצירוף הטוב לכן הזכיר משרע"ה את ווידוי יהודה ע"ה גם שנים רבות אחרי פטירתו כי הצירוף הרע יצא והיה צריך רק לעשות שוב הצירוף הטוב כ"ז אולי

כמו בתפילה שכדי שהתפילה תעלה צריך להתקשר לצדיק שיעלה אותה כך גם בתשובה שהצדיק צריך להעלות את הווידוי ועל כן הוא היה צריך שהבעש"ט ישמע את ווידויו

תסביר יותר טוב את כל השאלות שלך, אני מרגיש שזה עניין מעניין

@בעל-מוח איני קובע את דברי. אך נראה ממהלך התורה שיש תיקון בהחזרת המלכות לשורשה היינו לצרופי התורה. ובפשט הגמ' במשל של מהלך בדרך פרש"י שהוא ענין 'עלה השחר' שזכה לאור התורה. אך עדין אינו יודע באיזה דרך הוא מהלך. ויש את העלאת המלכות לשורשה שבאסב"ה שורש כל הדרכים, ושם מקבלים דרך לפי שורש נשמתו שלא יחטא עוד. ובביאור הליקוטים ביאר שמשה בזמן חטא העגל היה 'ענו' בלי יו"ד ורק בהסתלקותו זכה להיות 'עניו' עם יו"ד. (בחינת יו"ד חכמה קדומה). ועל כן בעון העגל אף שהצליח לכפר העוון נשאר רשימו של ביום פקדי. ולהנ"ל יתבאר ששלמות העליה לבחינת אסב"ה היה רק בערבות מואב כשעלה להר 'נבו' שדרשו בו נוטריקון נו"ן בו שזכה לשער הנו"ן שהוא בחינת כתר כידוע.