מלחמת מדין

[נחום בקר]

בפרשתן (מטות במדבר לא) נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ. וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְהֹוָה בְּמִדְיָן.
הנקמה במדין דיקא שהם יעצו למואב לבוא על ישראל 'בכח הדבור' כנגד משה שכוחו בפיו (רש"י במדבר כב, ד).
והחטאו את ישראל ב'דבר בלעם' (במדבר לא, טז ועיין תורה מג).
וכנגד זה הרגו בנ"י את 'חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן וְאֵת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב' (שם לא, ח). ואפ"ל שחמשת מלכי מדין הם כנגד ה' מוצאות הפה. ובלעם הוא בחינת 'דעת' דקליפה. וכשם שבקדושה 'מפיו דעת ותבונה' כמו"כ בזה לעומת זה בקליפה חמשת מלכי מדין הפוגמים את הדבור וגורמים צרופים רעים יונקים כחם מ'דעת דקליפה' דבעלם.
ובפסוקים ט-י. וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת נְשֵׁי מִדְיָן וְאֶת טַפָּם וְאֵת כָּל בְּהֶמְתָּם וְאֶת כָּל מִקְנֵהֶם וְאֶת כָּל חֵילָם בָּזָזוּ: וְאֵת כָּל עָרֵיהֶם בְּמוֹשְׁבֹתָם וְאֵת כָּל טִירֹתָם שָׂרְפוּ בָּאֵשׁ:
וכשם שהנקמה מצד הצרופים הרעים באה כשנחרב הצרופים הטובים (עיין באות ה) כמו"כ כאשר עם ישראל לקחת את 'נקמת הוי"ה' שמגלים שם הוי"ה (היינו שמעלים המלכות חזרה להוי"ה) זהו בחינת תקון הצרופים הרעים שהוא תקון וידוי דברים ועי"ז מחריבים את ערי העכו"ם כמבואר בביאור האגדתא על המילים וחורב מניה שתין מחוזא וכו'.
וכן לקיחת השלל והבאתו למשה רבנו למחנה הוא תקון התקרבות לצדיק ונתינת הצדקה לת"ח (וזהו שאח"כ מחלקים מהשלל לאלעזר הכהן וללויים שומרי משמרת הקודש).
ובפרטות יותר נתינת הצדקה הוא מה שכתוב (פסוק נ) וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן יְהֹוָה אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי יְהֹוָה.
ומה שקוצף משה על הבאת נשי מדין בשבי, אפשר שמרמז על יש דרך ישר לפני איש וגו'. שהם חשבו שהבאתם בשבי הוא תקון למלכות דקדושה. ומשה מפריש להם דרך ישרה איזה נשים יכולים להחיות ואיזה צריכים להרוג.
[ויבואו הלומדים ויקבלו את תיקוני ביטול העצבות והעצלות, התאוות, הדברים בטלים, והגאוה בפרטי המלחמה הזו].
ועה"פ ואחר תאסף אל עמך פרש"י שאף שידע משה שיסתלק עשה זאת בשמחה. וזהו בחינת באלהים אהלל דבר שיודע שכל מאורעותיו הם לטובתו ועושה זאת בשמחה.
כמו"כ פרשת מלחמת מדין נאמר תכף אחר פרשת נדרים ששם לומדים כח דבור דקדושה כמבואר בלקו"ה. וע"פ הנ"ל מבואר היטב סמיכות פרשת מלמת מדין לפרשת נדרים שאחר שמתקנים הדבור מלמדת התורה את בניית הדבור דקדושה בכח החרבת הצרופים הרעים של דבר בלעם (במעשה פעור).
ויוסיפו המסלסלים בפרטי פרשת הגעלת כלים הנזכר בפרשתן ובתורה דידן.