אני יכול לומר רק מעט ממה שהבנתי מעיון בליקו"מ, אין לי בזה ספציפית בירור אמיתי אבל אולי זה יפתח יותר את הדיון לכיוון עמוק יותר בדעת רבינו ז"ל.
הנה ידוע שכל הפחד והחשש מעיסוק בחכמת הקבלה נובע בעיקר מצד לשונות ההגשמה שבה, שמדברים שם בשפה של יחודים וזיווגים וכדומה (שעל כן מי שהוא "נואף" כדברי רבינו, בודאי זה ישפיע עליו לרעה מאד כי יגשם מאד את כל העניינים האלה).
ובתורה ו' בחלק א' מובא: "... בְּוַדַּאי הַשָּׂגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה הוּא בִּבְחִינַת גַּשְׁמִיּוּת, נִמְצָא שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל הַשָּׂגָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה, עַל שֶׁהִתְגַּשֵּׁם אֶת רוֹמְמוּת אֱלֹקוּתוֹ." ואח"כ באות ה' מלביש רבינו את כל העניין במרכבת יחזקאל שזהו בעצמו "מעשה מרכבה" היינו חכמת הקבלה, ופשוט לראות שהתורה הזו מדברת הרבה מעניין חכמת הקבלה, "כבוד אלקים הסתר דבר", "במופלא ממך אל תדרוש" וכו', כי כמו שאמרתי מדובר שם על ההגשמה וכו' שזה שייך דיקא בחכמה הזו כנודע.
ומובא שם שהשגת רוממות אלקותו זה נמשך מבחי' נק' העליונה בחי' שמש, בחי' משה, היינו מרבינו ז"ל [כלל ט'], לכן פשוט לומר כמו שכתבו כאן בשם ראבר"נ ז"ל ש"ולפי כל זה תבין ותתבונן ברוב ועוצם חיוב והכרח הלימוד, בתורה שבנסתר שזכינו על ידי רבינו ז"ל". אבל מצד שני אין להכריע שאם כן אין ללמוד כלל כתבי האריז"ל, כי אם כן הדברים הם כפי שכתבנו, שההשגה היא מרבינו ז"ל, אם כן ממה שאע"פ כן כותב באותה התורה עצמה שגם בזה צריך לעשות תשובה על ההגשמה, אם כן גם בספרי רבינו ז"ל זה שייך!! לכן צ"ל שההפרש וההבדל שבין ספרי רבינו לתורת האר"י היא שכלל לא נזכר בהם כמעט עניינים של יחודים וזיווגים וכו' שבזה מי שהוא נואף דיקא לא יכול לעסוק כלל.. אבל בתורת רבינו כולם יכולים למצוא את עצמם וכמו שאמר רבינו בעצמו במקו"א.
ובתורה ע"ח תנינא מובא שיש בעם ישראל כמה סוגי אנשים, וכל אחד יש לו מדרגה אחרת בעסק התורה: "וְכָל בַּעַל־תּוֹרָה, הֵן לַמְדָן שֶׁעוֹסֵק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בְּגמפ"ת וְכַיּוֹצֵא, כָּל אֶחָד כְּפִי עֶרְכּוֹ, כְּפִי עֵסֶק לִמּוּדוֹ, בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיִּבָּטֵל מֵהַתּוֹרָה אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם. וְכֵן אֲפִלּוּ בַּעַל הַשָּׂגָה, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְמַעְלָה לְמַעְלָה" וכו' "וְכֵן יֵשׁ אִישׁ פָּשׁוּט מַמָּשׁ, שֶׁאֵינוֹ לַמְדָן כְּלָל", ולהדיא מבואר שכל אחד ומדרגתו, כי יש כאלה שכן יכולים לעסוק בחכמת הקבלה כנ"ל, אבל הדגש שם בתורה הזו הוא שיהיה לומד תורה לשמה: "רַק כְּשֶׁעוֹסֵק לִשְׁמָהּ, שֶׁזֶּהוּ עוֹסֵק בְּיִשּׁוּב הָעוֹלָם", היינו לצורך הנמוכים יותר, לגלות להם במקום שלהם תורה נעלמת, כמובן למעיין בפנים, אבל בכלים שלהם. והיינו כמו שאומר שם בסוף "כִּי חָכְמוֹת אֵין צְרִיכִין כְּלָל, רַק אֱמוּנָה וּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמָה כְּלָל. כִּי חָכְמוֹת מַזִּיקִים מְאֹד לְהָאָדָם, וְהַחֲכָמִים נִלְכָּדִים בְּחָכְמָתָן שֶׁל עַצְמָם", והיינו כי צריך שייכנסו החכמות בתוך עשיות ועובדות כלומר שיהיה להם עצות מעשיות היוצאות מזה בפשיטות ולא רק בגדר של חכמות בראש. [ויש בזה עוד הרבה לבאר אבל אכ"מ].
וכן בליקוטי הלכות הלכות תפילין הלכה ה' אות לח' כתב:
"וְהָבֵן הַדְּבָרִים, כִּי עַל־פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהַיּוֹצֵא בָּהֶם הַמְבֹאָרִים בִּדְבָרֵינוּ, תּוּכַל לַעֲשׂוֹת לְךָ דֶּרֶךְ לְהָבִין מְעַט מִזְּעֵיר בְּדַרְכֵי הַקַּבָּלָה שֶׁל הַזוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְהָאֲרִ"י זַ"ל, לְהוֹצִיא מֵהֶם דְּרָכִים וְעֵצוֹת לְמַעֲשֶֹה, עַל־פִּי הַקְדָּמוֹת נוֹרָאוֹת וְעֵצוֹת אֲמִתִּיּוֹת שֶׁל דִּבְרֵי תּוֹרָתוֹ שֶׁל רַבֵּינוּ זַ"ל, שֶׁכָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה וְכָל מַעֲשֶֹה וּמַעֲשֶֹה הִיא פּוֹתַחַת שְׁעָרִים רַבִּים שֶׁל הַשָּׂגַת אֱלֹקוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִין לְהָבִין גַּם כָּל דַּרְכֵי הַקַּבָּלָה, אִם תִּזְכֶּה לִשְׁקֹד עַל תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה יוֹם יוֹם בִּשְׁקִידָה רַבָּה." ואם כן פשוט שיש עניין להבין גם בחכמת הקבלה, אבל רק בעניין שיצא מזה עצות לעובדא ולמעשה, ושלא יישאר בבחי' "חכמות" כנ"ל. וגם זה דיקא על ידי העיון בתורת רבינו ז"ל כנ"ל המוכרחת לדור הזה דיקא [ואולי זהו ג"כ הפירוש "ועכשיו יש נ'חל נ'ובע מ'קור ח'כמה שגם העיר וקדיש מקבל משם.."].
עד כאן מה שעלה במחשבתי, מקווה שזה אכן עוזר לברר את הסוגיה.
