@בדרך
זכור לי שבשיש"ק (הישן עכ"פ) מובאת שיחה שאנשי שלומנו אמרו שצריך שלכל אחד יהיה חבר כמו שליהודה היה את רעהו העדולמי שהוא יוכל לספר לו הכל...
אני חושב שיש חילוק האם מספרים לחבר בתורת וידוי דברים וכפרה לבין אם מספרים לחבר בתורת שיחת חברים...
וכך גם משמע בתורה ל"ד בעניין נקודת החבר

רציתי עוד להאריך הרבה אבל אין כאן מקומו

ברור שיש את המשמעות הפשוטה שהיא וידוי דברים לפני הצדיק, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו.
עצם הרעיון שהוידוי הוא לפני דמות רוחנית גדולה, נמצא בבית המקדש לפני הכהן, בכל מיני צורות, ובכמה סוגי וידויים.
הרתיעה מהמושג וידוי דברים נובע גם מהמשמעות העקיפה שכביכול החטא הוא כלפי הצדיק, ואנחנו צריכים לתת חשבון לצדיק ולא להשי"ת ח"ו. וכל זה נוגע בנקודה העדינה שמבלבלת רבים כאילו כל מציאות הצדיק יכולה להתפרש כמשהו שסותר את האמונה באחדות וביחוד ה' ח"ו.
נוסף לזה, המושג וידוי דברים לפני הצדיק מוסיף שמן למדורת הבלבול, משום שהמושג הזה מזכיר (להבדיל טריליון הבדלות) את הפולחן הנוצרי של וידוי לפני כומר, שזה ישר מעורר אצל חלק מהלומדים קונטציה שלילית והם מרגישים צורך להסביר בכל מיני הסברים שהוידוי הוא לפני הצדיק אבל לא לצדיק בעצמו וכו' וכו' (מה שיכול להיות נכון ברמה מסוימת).
אבל לענ"ד, רבינו אומר במפורש בתורה שהמלכות נפלה לגלות בין העכו"ם, והווידוי דברים הוא בעצמו המלכות, דהיינו שהוידוי דברים שהיה במקורו בקדושה לפני הכהן או לפני הנביא, נפל לגלות בתוך הסטרא אחרא, ומזה נוצר וידוי דברים אצל הסט"א, דהיינו וידוי דברים לפני הכומר, ולכן צריך להעלותו בחזרה לקדושה.

השאלה שהעלית על תורה ד' מקומה באשכולות על תורה ד', אז כדאי שנגיב שם.
יש לי הרבה דברים מענינים בהקשר של מה ששאלת

@ידידיה-סרוסי
אני כן חושב, שאף שעצם השאלה מאוד חשובה, היא לא השאלה הראשונה שצריך לשאול כשלומדים, אלא זה צריך להיות בבסיס של הלימוד, ברקע...

אני חושב שרבינו נוגע בכמה אופנים בתורה זו בלגלות מהו החידוש המיוחד שלו בעניין זה.
כרגע שמתי לב ל2 נקודות שיתכן והם קשורות זה בזה (כנראה לפי הכלל הראשון), ואני מאמין שיש עוד.
א] רבינו אומר שכל הצדיקים יכולים לתקן על ידי וידוי דברים, אבל יש איזה תיקון מיוחד ששייך רק על ידי וידוי דברים לפני הצדיק שהוא בחינת משה, ועל כן צריך להבין בתוך התורה באיזה עניין התיקון הוא רק על ידי משה, והאם יש פגם שאותו כל הצדיקים אינם יכולים לתקן...
ב] שעד לתורה זו הייתה כל העבודה לאחד בין שם אדנות לשם הוי"ה, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד - עיין בגמרא שם בפסחים, ועתה צריך לתקן את הפירוד בין שם אלוקים לשם הוי"ה שזה עוד לא התגלה כלל (בדרך אפשר ממש).

@ידידיה-סרוסי אגב באמת איך תסביר שבתורה זו משמע שהפגם המרכזי והעיקרי הוא גאווה?

ועכשיו שאלה/קושיה בתורה ד:
איזה מקום שייך על פי הלכה לברך היום על הדברים הרעים הטוב והמטיב, הרי מפורש בגמרא שרבינו ציטט בתחילת התורה שהאידנא מברכין על הרעה דיין אמת, ורבינו אומר במפורש "ויברך על הכל הטוב והמטיב"

לא יודע אם יש שני סוגים, כתבתי שני עניינים.
באותיות הראשונות של התורה כתוב מפורש שהעניין הוא וידוי לשם כפרת עוונות, החרבת הצירוף הרע ובניין צירוף טוב.
באותיות ח' ט' לא מוזכר צירופים, עוונות, חורבנות...
כתוב שיספר לפניו כל ליבו והצדיק מפריש לו דרך.
זה לא נראה לך כמו שתי עניינים?

@נחמן אתה אולי צודק שזה קשור, אבל בראש האשכול יש שאלה ברורה, איך ומה הכוונה חבילות של מצוות?
ואני מוסיף, אם מצווה זה חיבור, אז כל מצווה בפני עצמה זה חיבור, חבילות של מצוות זה חיבור על חיבור, מה הכוונה?

אני לא מתווכח עם מה שכתבו כאן לעיל, אני רק רוצה להסב את תשומת ליבכם שלכאורה יש כאן בתוך התורה שתי עניינים של וידוי שהם נראים כנפרדים לגמרי.
א] וידוי שתכליתו הוא כפרת עוונות (אות ג' - עד אות ז' בתורה)
ב] וידוי שתכליתו שהצדיק יידע להפריש לו דרך לפי שורש נשמתו - כביכול דרך תיקון על מעשיו (אותיות ח' ט' בתורה)
לגבי החלק השני אני מבין בצורה יותר פשוטה שהווידוי נעשה לפני הצדיק, ורק נחדד שהקושיה היא על החלק הראשון שמצינו בתורה וידוי לשם כפרת עוונות.
וכאןם המקום גם לשאול מה הקשר והחיבור בין ב' ענייני הווידוי המוזכרים בתורה

חוץ מזה, יש כאן קושי להסביר שבאמת הכל מדבר על משה רבינו, שהרי הפסוק ענווים ירשו ארץ מדבר בפשט על ארץ ישראל, ומשה רבינו לא נכנס לארץ ישראל, בגלל הכאת הצור, וזה באמת פלא, שה' מחל לעוונות של עם ישראל בגלל ענוותנותו של משה רבינו, אבל למה הוא לא כיפר את החטא והשגיאה הדקה שהייתה למשה רבינו, עד כדי שהעניו הגדול מכולם, לא זכה לרשת את הארץ

אני מודע לכך שמה שאני כותב קצת רחוק ואולי אני אשתדל בהמשך להסביר יותר בהרחבה איך זה קשור לכל מהלך התורה, אבל ידוע שדינ"א זה אותם אותיות של שם אדנ"י, ולמרות שרבינו לא עוסק במפורש בשם זה בתורה, אבל העלאת המלכות קשורה גם לשם זה.
בעז"ה בהמשך אני אוכל להסביר יותר.

@נחום-בקר
בגלל שערב שבת אני לא אכתוב באריכות, אבל אם תזכירו לי עוד פעם בראשון אני יוסיף.
מעבר לכך שהתורה של רבינו נלמדת רק מניה וביה, כפי הכלל הראשון והמסילה, יש לימוד פנימי ועמוק שהתורה של רבינו היא משל ונמשל, אבל לא כמו משל ונמשל שהם נפרדים זה מזה, אלא זה כמו שני רבדים שמחבורים זה בזה.
ברובד הפשוט, רבינו אומר שהמוח מושפע מהמותרות על ידי עשנים סרוחים, המותרות שייכים למעים והם משפיעים על המוח.
אבל ברובד היותר פנימי, רבינו מקביל את המוח למעיים והוא אומר שיש למוח מעיים משל עצמו, המזוןשל המוח הוא מזוןדק ורוחני, המוח אוכל שכלים, שכל ודעת דקדושה.
כאשר המוח אוכל מותרות אז הלימוד והמשפט של המוח הוא ממותרות.
אפשר לדון מהם המותרות, האם הכוונה לכתב ידם, או שמא הכוונה שהוא מייתר את דברי חכמים והם המותרות בעצמם שנמצאים אצלו במוח למרות שהוא מייתר אותם ולכן הם מבלבלים אותו
אבל זה כבר אריכות בפני עצמה

האמת היא שהשאלה שלך על דואג היא מאוד יפה וחזקה, היא גם קשורה לאשכול אחר בפורום, כדרכם של דברי רבינו המתחברים מניה וביה.
מישהו העיר כאן באשכול אחר, סליחה שאיני מתייג אותו (אני חלש בטכנלוגיע), על כך שהפירוש הפשוט של הפסוק ולהג הרבה יגיעת בשר, שהרבה לימוד בספרים גורם יגיעת בשר.
אפשר לראות שהסיפור של הלימוד הוא לא עניין כמותי, הסיפור זה לא כמה אתה לומד וכמה את חכם, כי כמו שיש תיקון של ריבוי ספרים מצד הקדושה, כך על ידי הפגמים של אמונת חכמים והסמכת מנהיגים לא ראויים, מתחזק כתב ידם ויש אצלם המון ספרים שנראים מאוד איכותיים ומועילים אף על פי כן אין להם את הנקודה הפנימית ביותר!

@רוצה-להיות
אולי שאלת המפתח שתוביל קצת לכיוון נכון בעניין שעוררת היא:
מיהו זה בכלל שמתחיל לעשות עליך מחלוקת?
ובמילים אחרות מי הוא זה שזורק עליך את המים המטהרים?
האם אתה אמור להיות פסיבי או אקטיבי?
(למי שמתקשה עם מילים כאלו שנלקחו מכתב ידם אני אנסה להסביר)
פסיבי: יש עליך מחלוקת רקאתה צריך לא להתנגד, כלומר יבוא מישהו ויזרוק עליך מים רק אתה אל תתנגד, אלא תשוב בתשובה.
אקטיבי: אולי בכלל אף אחד לא זורק עליך מים ואתה צריך להכניס את עצמך לתוכם, ואם כן השאלה היא איך?
אם נתקדם להבין את זה נוכל גם להבין איך בחיים שלנו יש מחלוקת ואיך היא מטהרת אותנו
המשך יבוא

@יאשע-הלברשטאם
כמדומני שסטיתם מהנושא של האשכול, נראה לי שהשואל התכוון לשאול מי יסד את אותם כללים, האם זה ראבר"נ, דהיינו שהוא גילה את מציאותם, או שהוא בסך הכל ליקט ואסף מדברי רבינו ומוהרנ"ת?
הנושא שאתם מדברים עליו הוא אחר, מי הטביע בקרב חסידי ברסלב את הלשון והמושג "חי כללים", הרי זה לא מושג שנכתב על ידי ראבר"נ, אלא בדורות יותר מאוחרים.
לעצם העניין, שתי השאלות מעניינות.
לגבי השאלה הראשונה אתייחס בהמשך אבל כלפי השאלה השנייה, יש לציין שבהדפסה הראשונ של הספר ביאור הליקוטים היו מודפסים רק ששה עשר כללים, הכלל השבעה עשר והשמונה עשר לא הודפסו כלל!
מי שרוצה פירוט והרחבה יסתכל בביאור הליקוטים מהדורת הקרן

אני פותח אשכול לכל מי שרוצה להעלות שיחות או סיפורים מכל ספרי רבינו ותלמידיו הקשורים לתורה ס"א.
יש הרבה שיחות או אפילו חלקים בסיפורי מעשיות שאינם מקושרים ממש על ידי מוהרנ"ת לתורה אבל אפשר לקבל מהם השראה או כיוון גם בעניין התורה.
אז באמת מצד אחד זה לא מיניה וביה, אבל אמרתי לעצמי אולי אפשר קצת להפרות את הלימוד דרך אותם שיחות וסיפורים בבחינת 'לפקח את המוחין'