לא יודע אם יש שני סוגים, כתבתי שני עניינים.
באותיות הראשונות של התורה כתוב מפורש שהעניין הוא וידוי לשם כפרת עוונות, החרבת הצירוף הרע ובניין צירוף טוב.
באותיות ח' ט' לא מוזכר צירופים, עוונות, חורבנות...
כתוב שיספר לפניו כל ליבו והצדיק מפריש לו דרך.
זה לא נראה לך כמו שתי עניינים?

@רוצה-להיות
אולי שאלת המפתח שתוביל קצת לכיוון נכון בעניין שעוררת היא:
מיהו זה בכלל שמתחיל לעשות עליך מחלוקת?
ובמילים אחרות מי הוא זה שזורק עליך את המים המטהרים?
האם אתה אמור להיות פסיבי או אקטיבי?
(למי שמתקשה עם מילים כאלו שנלקחו מכתב ידם אני אנסה להסביר)
פסיבי: יש עליך מחלוקת רקאתה צריך לא להתנגד, כלומר יבוא מישהו ויזרוק עליך מים רק אתה אל תתנגד, אלא תשוב בתשובה.
אקטיבי: אולי בכלל אף אחד לא זורק עליך מים ואתה צריך להכניס את עצמך לתוכם, ואם כן השאלה היא איך?
אם נתקדם להבין את זה נוכל גם להבין איך בחיים שלנו יש מחלוקת ואיך היא מטהרת אותנו
המשך יבוא

אני לא מתווכח עם מה שכתבו כאן לעיל, אני רק רוצה להסב את תשומת ליבכם שלכאורה יש כאן בתוך התורה שתי עניינים של וידוי שהם נראים כנפרדים לגמרי.
א] וידוי שתכליתו הוא כפרת עוונות (אות ג' - עד אות ז' בתורה)
ב] וידוי שתכליתו שהצדיק יידע להפריש לו דרך לפי שורש נשמתו - כביכול דרך תיקון על מעשיו (אותיות ח' ט' בתורה)
לגבי החלק השני אני מבין בצורה יותר פשוטה שהווידוי נעשה לפני הצדיק, ורק נחדד שהקושיה היא על החלק הראשון שמצינו בתורה וידוי לשם כפרת עוונות.
וכאןם המקום גם לשאול מה הקשר והחיבור בין ב' ענייני הווידוי המוזכרים בתורה

ברור שיש את המשמעות הפשוטה שהיא וידוי דברים לפני הצדיק, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו.
עצם הרעיון שהוידוי הוא לפני דמות רוחנית גדולה, נמצא בבית המקדש לפני הכהן, בכל מיני צורות, ובכמה סוגי וידויים.
הרתיעה מהמושג וידוי דברים נובע גם מהמשמעות העקיפה שכביכול החטא הוא כלפי הצדיק, ואנחנו צריכים לתת חשבון לצדיק ולא להשי"ת ח"ו. וכל זה נוגע בנקודה העדינה שמבלבלת רבים כאילו כל מציאות הצדיק יכולה להתפרש כמשהו שסותר את האמונה באחדות וביחוד ה' ח"ו.
נוסף לזה, המושג וידוי דברים לפני הצדיק מוסיף שמן למדורת הבלבול, משום שהמושג הזה מזכיר (להבדיל טריליון הבדלות) את הפולחן הנוצרי של וידוי לפני כומר, שזה ישר מעורר אצל חלק מהלומדים קונטציה שלילית והם מרגישים צורך להסביר בכל מיני הסברים שהוידוי הוא לפני הצדיק אבל לא לצדיק בעצמו וכו' וכו' (מה שיכול להיות נכון ברמה מסוימת).
אבל לענ"ד, רבינו אומר במפורש בתורה שהמלכות נפלה לגלות בין העכו"ם, והווידוי דברים הוא בעצמו המלכות, דהיינו שהוידוי דברים שהיה במקורו בקדושה לפני הכהן או לפני הנביא, נפל לגלות בתוך הסטרא אחרא, ומזה נוצר וידוי דברים אצל הסט"א, דהיינו וידוי דברים לפני הכומר, ולכן צריך להעלותו בחזרה לקדושה.