@ברוך-מאן כתב:

והאחרים - מילולית!
מאי שנא?

אני לא יודע למי אתה מתכוון אחרים

אבל כאמור המשיח ינצח עם תפילה

יש הרבה מה לרחם על אנשים שחיים בסרט ומרוחקים מהצדיק
ואם נאהב ונתפלל ונרחם עליהם
כמו שעלינו הצדיק ריחם והתפלל גם הם יזכו ואף יותר מאיתנו

@ואני-בתוך-הגולה כתב:

איך הייתם מגיבים? ואם אני עדיין חייב למחות או להגיב(זה מישהו שאני פוגש בעבודה)? ואולי זה בגדר מצווה שלא לומר דבר שלא נשמע?

העולם מלא בחולי נפש גם אנחנו צריכים רפואה שלימה
זה לא החידוש
החידוש הוא למצא את הדברים שהוא כן מעריך ברבנו למשל את השמחה או את ההתחזקות
מנסיון שלי שיש להם פינה חמה בלב לרבנו
אם כי כפי הפגמים של האדם כך הוא מתנגד על הצדיקים ולכן הוא מצייר לעצמו כל מיני דברים רעים ומלביש אותם על רבנו
ואנחנו צריכים להתפלל ששם הצדיק יתאהב על ידינו
על ידי שאנחנו משתדלים בקיום העצות ביתר שאת
הויכוח מעיקרו בטעות ולא ישנה את אחד הצדדים במילימטר
רק באהבה ושלום והסתכלות ברחמנות ואהבה רק כך יש סיכוי ואפשר לשנות ולהשתנות אם בכלל

בַּעַל עֲבֵרָה הוּא מְשֻׁגָּע
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת'
וּכְמוֹ שֶׁהַמְּשֻׁגָּעִים צְרִיכִים לְהַכּוֹתָם וְלָשׂוּם עֲלֵיהֶם שֵׁמוֹת

ספוילר

מזכיר את הסיפור
שכך הצילו ילדים מהמנזרים

"
יום אחד, בשנת 1946, הגיע הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג למנזר גדול, שנודע למקום שבו הוסתרו ילדים יהודים, שנשלחו אליו בידי הוריהם כדי להגן עליהם מאימת הנאצים שהשתוללה באירופה. כעת, הגיע זמנם של הילדים לשוב הביתה.

הרב פנה לאם המנזר והודה לה על שהצילה את חייהם של הילדים, וביקש ממנה להשיבם לעם היהודי, כעת משתמה המלחמה. הנזירה הסכימה ברצון להיעתר לבקשה, אבל שאלה את הרב: "איך תדע מי ממאות הילדים במנזר הם יהודים?" אחרי הכול, חודשים רבים חלפו מאז שהוריהם שלחו אותם לשם, ורבים מהם היו באותה עת רק פעוטות.

הרב הרצוג הבטיח לאם המנזר שידע. הוא ביקש לקבץ את כל הילדים באולם גדול, עלה לבמה וקרא בקול גדול:

"שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד!"

תכף ומייד מיהרו אל הבמה עשרות ילדים כשהם צועקים "אמא!" ו"אבא!" בעיניים דומעות. רבים מהם התייפחו ללא שליטה. אף שרק מעטים מהילדים זכרו פרטים רבים מחייהם הקודמים, למשמע קריאת 'שמע' הם הוצפו באחת בזיכרונות של דקלום המילים הללו עם הוריהם לפני השינה.

אולי השם הקדוש
אהיה אשר אהיה
הוא ברכת הדרך
שלמצא את האלוקות בתוך ההסתרה הכי מוסתרת שרק אפשר לחשוב
וזה המהות של השם אהיה אני חפץ לגלות אם רק ברחמיך הרבים תגלה לי
כי אני מאמין
והשם אמר למשה תגיד להם אהיה אשר אהיה כל מי שידלק זה סימן שבפנים יש לו את אש האמונה האמיתית שהשם מחייה את הכל כולל את ההסתרה הכי מוסתרת שרק יכולה להיות...

@ברוך-מאן כתב:

הוא מאמין רק במקלות

ספוילר

רבי נתן מרבה להפליג בזכיה שלנו
והיום זכיתי לקרא עם החברותא מכתב
ואני משתף רק חלק קטן מהמכתב הארוך...

...
אַשְׁרֵינוּ שֶׁזָּכִינוּ לְמַה שֶּׁזָּכִינוּ לֵידַע מֵרַבִּי קָדוֹשׁ אֲמִתִּי כָּזֶה, רַבִּי בְּעָלְמָא דֵּין אֲשֶׁר הוּא מְלַמְּדֵנוּ תּוֹרוֹת כָּאֵלֶּה הַשָּׂגוֹת וִידִיעַת אֱלֹקוּת כָּזֶה נִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה, וְרַבִּי בְּעָלְמָא דְּאָתֵי כִּי הָעִקָּר נֵדַע שָׁם בְּחַסְדּוֹ יִתְבָּרַךְ כָּל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁסָּבַל יִסּוּרִים וּמָסַר נַפְשׁוֹ בִּשְׁבִיל לְהִתְקָרֵב לִשְׁמוֹ וּלְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, הַמּוֹלִיךְ אוֹתָנוּ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת הַמַּכְנִיס בְּלִבֵּנוּ לְקַיֵּם בֶּאֱמֶת תּוֹרַת מֹשֶׁה אֱמֶת תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וּבְעַל פֶּה לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי אֲבוֹתֵינוּ הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים. חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִימִים וְכוּ'...
...
בָּרוּךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בַּמֶּה לִשְׂמֹחַ, יֵשׁ וָיֵשׁ, כִּי עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה רָאוּי לְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ אֲמִתִּי בְּקָדְקֳדוֹ לוֹמַר אִלְמָלֵא לָא אֲתֵינָא אֶלָּא לְמִשְׁמָע דָּא דַּי.

מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמִּתְחַבְּרִים שְׁנֵי דִּבּוּרִים יַחַד, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמִּתְרַחֵב הַדְּרוּשׁ לְהַלָּן יוֹתֵר וְהוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר וּכְנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק. מִי שָׁמַע כָּזֹאת מִי רָאָה כָּאֵלֶּה. בִּפְרָט נִפְלְאוֹת נוֹרְאוֹת הַצֵּרוּפֵי אוֹתִיּוֹת אֲשֶׁר לֹא נִשְׁמָע כָּזֹאת. מִי יְפָאֵר מִי יְהַדֵּר. וּקְצָת אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם מַרְגִּישִׁים אֵיזֶה נְעִימוּת, וְהַמּוֹתָר תַּאֲמִינוּ לִי אֲשֶׁר ה' הֵאִיר עֵינַי לְהַרְגִּישׁ אֵיזֶה חֵלֶק מִנְּעִימוּת הָעַמְקוּת שֶׁבְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הָעוֹלֶה עַד אֵין סוֹף וְיוֹרֵד עַד אֵין תַּכְלִית. וְגַם אָנֹכִי רוֹאֶה בְּעֵינֵי שִׂכְלִי וַאֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְחַלְתִּי לֵידַע בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה כְּטִפָּה מִן הַיָּם הַגָּדוֹל וְאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר בָּזֶה כְּלָל, כִּי הוּא לְכָל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ. אַךְ מֵרִבּוּי הַמְּנִיעוֹת וְהָרְדִיפוֹת שֶׁמִּתְגַּבְּרִים לְהַעֲלִים חַס וְשָׁלוֹם הָאֱמֶת לְגַמְרֵי, לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק מִלְּהַזְכִּיר לַאֲהוּבִי וְרֵעַי מְעַט דְּבָרַי אֵלֶּה

לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכׇל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל

מחלוקי הנחל
התגלות אלוקות
היסוד השני הוא לידע כי התגלות אלוקותו ית' משתלשלת כל היום כולו להאדם וכל הלילה מאז נאצלה כל הבריאה כולה, לפעמים לעיתים רחוקות בהתגלות ממש שמאירין עיניו והוא משתוקק באמת להתקרב להשי"ת כי קוראין אותו ממש והוא שומע, אבל על פי רוב "ההתגלות הוא בהעלם נפלא", "ובהיפוך אתוון", כי נשתלשלה זאת החיות אלוקות בתוך מחשבות של עצלות ועצבות, כבדות ואי רצון, ופעם (לעיתים) אף בתוך כפירות ובלבולים, דמיונות מחשבות, תאוות והרהורים, וכו', וכו'.

והעיקר לידע, כי מה ששומע או רואה, מאזין ומקשיב, או מרגיש מיד איש ומיד אשה, מקרוב או מרחוק, ובפרט מאשתו ומבני ביתו, הכל הוא דברי השי"ת אשר קורא אותו אליו בזה, וזה הוא התיקונין שנותנין לו מלמעלה. וסוד זה מרומז בגמ' מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה (היינו התוכחה) מן הנביאים וניתנה לשוטים ולקטני הדעת (היינו מה שהמוכיחין בעצמן אינם יודעים, כי הם משיחין לפי דעתן (אף ההיפוך מן הישר, ובאמת מרמזין על הטוב))
ושורש של ההשתלשלות הזאת, מחלוקת שבקדושה מחלוקת של תנאים ואמוראים, מה שאלו ואלו דברי אלקים חיים, אף שההלכה הוא ע"פ אחד מהם, אבל מהשי"ת נסבב הדבר שהשני יאמר ויוכיח מהתורה שלא עפ"י הלכה למעשה, והאדם יבין דרכו כי הם גם דברי השי"ת אבל צריכין לעשות אליבא דהלכתא ועל פי כללי התלמוד, וההיפוך מהמאן דאמר השני החולק עליו, אף שגם התנא זה קיבל דבריו משמים, כי כל זה בשביל הבחירה והניסיון, הצירוף והבירור, לכן גם זה הטעם שצריכין ללמוד שולחן ערוך בכל יום (כאשר רבינו ז"ל הזהיר מאוד על זה) להכריע ההלכה ולתווך השלום בין המחלוקת של האדם, בתוך מחשבותיו ובכל מה שעובר עליו, שלא יהיה בבחי' חלק לבם, בבחי' ברצות ה' דרכי איש גם אויביו (אלו המחשבות המעקמות את לבו, הנמשכות מהיצה"ר) ישלים אתו. ועל זה נאמר (צפניה ג) אז אהפוך אל העמים "שפה ברורה" לקרא כולם בשם ה', והאלילים כליל יחלוף (רע בטוב) כי אז יתגלה שכל הכפירות היו קריאה לאמונה, וגם ויקרא אל משה באלף זעירא מרמז על זה, אשר בכל מיני מקרה הקורה לאדם, נעלם שם קול קריאה מהשי"ת אליו בקול דממה דקה. והבן.

אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל בְּהַשֵּׂכֶל, שֶׁל כָּל דָּבָר
וּלְקַשֵּׁר עַצְמוֹ אֶל הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
כְּדֵי שֶׁיָּאִיר לוֹ הַשֵּׂכֶל, שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דָּבָר
לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
עַל יְדֵי אוֹתוֹ הַדָּבָר.
כִּי הַשֵּׂכֶל הוּא אוֹר גָּדוֹל וּמֵאִיר לוֹ בְּכָל דְּרָכָיו
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו".

בְּכׇל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ.

@bjni כתב:

איפה רבינו אמר בתורה שהיצה"ר מתלבש במצוות ת"ת בכלל,
ואיפה הוא אומר שהוא מתלבש בפרט במצוות ת"ת

אולי יש לומר שהיצר הרע מלמד את האדם שהוא עשיו וגם המצוות הרגילות שהוא עושה גם הם עבירות
ככה הבנתי מדבריו של פשטן

ומדברי רבי נתן ראיתי שכותב
שהיצר הרע משתמש ביראת שמים שיש לאדם כדי לזלזל בעיניו את השמחה שיש להשם ממנו
וכן במקום אחר כותב רבי נתן
שהיצר הרע מלביש את עצמו במצוות שאומר לו לדבר על אנשים כשרים ומצווה לחלוק עליהם

@bjni
אנא בבקשה לכתוב קצת יותר בפשטות
שאבין במה דברים אמורים
אתה מצטט מה ששאלתי את פשטן כדי לומר ש...

@bjni כתב:

כבר כתב זאת @7272 אבל לא הגבת לדבריו

תאיר עיני איפה כתבתי?

@לב-העולם-אתה כתב:

האות ה' היא "שמות הקודש" בתורה א'???

וּמָחִינָן לֵיהּ בְּאַלְוָתָא דְּחָקִיק עָלֵהּ אֶהְיֶה וְכוּ'
הַיְנוּ שֶׁעִקַּר הַכְנָעָתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע הוּא עַל יְדֵי הַתּוֹרָה
שֶׁהִיא כֻּלָּהּ שְׁמוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
כִּי הַלּוּחוֹת, אָרְכָּן וָי"ו וְרָחְבָּן וָי"ו
וְזֶהוּ בְּחִינַת אַלְוָתָא, דְּהַיְנוּ מַקְלוֹת דְּחָקִיק עָלֵהּ אֶהְיֶה וְכוּ'
הַיְנוּ שֵׁמוֹת, בְּחִינַת הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת וָי"ו
וְהַוָּי"ו הוּא צוּרַת מַקֵּל
וְהִיא כֻּלָּהּ שְׁמוֹתָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
הַיְנוּ שֶׁהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה
הִיא מַכְנִיעַ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֶת הָאָדָם מְשֻׁגָּע מַמָּשׁ, חַס וְשָׁלוֹם.
כִּי בַּעַל עֲבֵרָה הוּא מְשֻׁגָּע
כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה אֶלָא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת'
וּכְמוֹ שֶׁהַמְּשֻׁגָּעִים צְרִיכִים לְהַכּוֹתָם וְלָשׂוּם עֲלֵיהֶם שֵׁמוֹת
כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ הַתּוֹרָה שֶׁעוֹסְקִין הוּא בְּחִינַת מַקְלוֹת וְשֵׁמוֹת
שֶׁבָּזֶה מַכִּין וּמַכְנִיעִין אֶת הַיֵּצֶר הָרָע וּמְגָרְשִׁין מִן הָאָדָם אֶת הַשִּׁגָּעוֹן וְהָרוּחַ שְׁטוּת שֶׁנִּכְנַס בּוֹ
בְּחִינַת 'וּמָחִינָן לֵיהּ בְּאַלְוָתָא, דְּחָקִיק עָלֵיהּ שֵׁמוֹת' וְכוּ'

אני מתחזק בבחינה הזו
שיש עלי את התורה של רבנו

בקשר לאות ה' רבנו מדבר על זה בספר המידות ה מכסף סגולה להולדה
ולא יודע מאיפה אפשר להשיג את זה
יש לי כיסופים לעשות שוב

![כיתוב בבעיות טעינה](





)

@לב-העולם-אתה כתב:

ומהם המקלות עם השמות?

ריבוע קטן מכסף טהור שחקוק על זה אות הא
ויש בפנים את כל הליקוטי מוהרן במיקרופילים

יש כל מיני רעיונות להטמיע את האור של התורה הזמנית
אשמח שנדבר על זה ונאיר אחד לשני
חשבתי על רעיון לסטנדר שכתוב עליו
אשרי תמימי דרך

וכן יש רעיון
זכיתי ויש לי במחזיק מפתחות את האלוותא המקלות שחקוק עליהם שמות הקודש
יש לי את כל הליקוטי מוהרן במיקרופילים
וזה איתי תמיד

@פשטן-מושבע כתב:

היצה''ר שאיתו אנו נלחמים

אפשר לומר שאת היצר הרע מתבלנים
בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין...

@פשטן-מושבע כתב:

אני לא מאמין שאתם מתיימרים להיות 'נקי לגמרי' מהיצה''ר הזה, השלב הראשון במלחמה מולו, זה קודם כל לדעת שהוא קיים, אם אתה לא מכיר בזה שהוא קיים, אזי לא נלחמת בו מיימך,

מקובלנו שהיצר הרע הראשון זה היצר הרע שמחליש את האדם במעלת יהדותו וגודל יקרת ערכו

@פשטן-מושבע כתב:

רק אחרי

למה רק אחרי???
אתמול היתה שיחת חברים נפלאה בבית כנסת על הנושא הזה
שמתוך שלא לשמה יבא לשמה שאדם לומד איך ללמוד
(עיקר הלימוד הוא איך ה' יתברך חפץ בנו ואנו חפצים בו)

@פשטן-מושבע כתב:

מי יגלה לי שאני עשיו [היינו חפץ בהתגלות לבי] ושאני עושה מצוות אבל הם רק לבושים של התגלות הלב שלי???

אתה מזכיר את השם משתמש "פעור"

אולי תגיד מי יזכיר לי שאני קדוש ושאני חלק אלוקה ממעל
כי בדיוק על זה הנושא שיש כאלו שלומדים תורה ומבינים כמה הם רחוקים מהשם וכמה הגיהנום קשה
שעל זה רבנו אמר שצריך לסגור את הספר וזה כמו ספרי אפיקורסות
כי זה נקרא שאדם מוציא דבר מהקשרו וזה לא מטרת הכותב שכל מה שכתב בשביל לעשות שלום בין הלב שלי לאבי שבשמיים...
ואשרינו ואשריך אחי היקר
חזק ואמץ בעבודתך
הכל מתוך אהבה והתחזקות
ולא משהו אישי רק ללבן וללמוד ולעיין בתורה של רבנו בתמימות
אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה
שאנחנו מחזיקים את עצמנו ביחד עם התורה הזמנית
ולא בלשון יחיד אלא כולנו יחד הולכים וצועדים בתורה הזמנים

נו נו אדרבה ואדרבה
שינסה להציג את השאלות והתשובות כראוי

הַכֹּל נִבְרָא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאוֹרַיְתָא וְיִשְׂרָאֵל כֻּלָּא חַד. וְכָל הַחִיּוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף - הַכֹּל נִמְשָׁךְ רַק עַל־יְדֵי יִשְׂרָאֵל. וַאֲפִלּוּ הַסִּטְרָא־אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת, כָּל חִיּוּת הַמִּשְׁתַּלְשֵׁל לָהֶם מֵהַקְּדֻשָּׁה - הַכֹּל נִמְשָׁךְ מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם עִקַּר וְשֹׁרֶשׁ הַכֹּל.

וְעַל־כֵּן אֵין כֹּחַ לְהַיֵּצֶר־הָרָע וְהַקְּלִפּוֹת, כִּי־אִם כְּשֶׁיּוֹנְקִים מִיִּשְׂרָאֵל, חַס וְשָׁלוֹם, וּבֶאֱמֶת יִשְׂרָאֵל הֵם רְחוֹקִים לְגַמְרֵי מֵעָוֹן לְפִי דַּקּוּתָם וְרוּחָנִיּוּתָם בְּשָׁרְשָׁם. וְעִקַּר כֹּחַ הַיֵּצֶר־הָרָע לְהַחֲטִיאָם, חַס וְשָׁלוֹם, הוּא עַל־יְדֵי שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְווֹת (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר – סִימָן א', עַיֵּן שָׁם). וְזֶה נִמְשָׁךְ עַל־יְדֵי בְּחִינַת שֵׁד יְהוּדִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת שֵׁדִין יְהוּדָאִין וְהֵם יוֹנְקִים מִבְּחִינַת נֹגַהּ שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ כָּל הַטָּעוּתִים וְכָל הַבִּלְבּוּלִים שֶׁבָּעוֹלָם. כִּי הֵם בִּבְחִינַת "לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת", דְּמִתְהַפֶּכֶת לְכַמָּה גְּוָנִין בְּלִי שִׁעוּר וּלְכָל אֶחָד מְבַלְבֵּל וּמְעַקֵּם לִבּוֹ כְּפִי הַטָּעוּת וְהַבִּלְבּוּל שֶׁמַּכְנִיס בּוֹ, וְהָעִקָּר עַל־יְדֵי שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְווֹת בִּתְחִלָּה, וְעַל־יְדֵי־זֶה מַטְעֵהוּ עַד שֶׁנִּתְפָּס בְּרִשְׁתּוֹ עַד שֶׁמְּבִיאוֹ לִידֵי מַה שֶּׁמְּבִיאוֹ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, עַד שֶׁיָּכוֹל לַהֲבִיאוֹ לִידֵי עֲבוֹדָה־זָרָה מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל 'הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ וְכוּ' עַד שֶׁמְּבִיאוֹ' וְכוּ'.

וְעַל־כֵּן עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַיֵּצֶר־הָרָע הוּא עַל־יְדֵי מַחֲלֹקֶת (כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר – סִימָן סב), כִּי זֶה עִקַּר עִסְקָם וְהִשְׁתַּדְּלוּתָם שֶׁל הַשֵּׁדִין יְהוּדָאִין לְעַקֵּם לֵב יִשְׂרָאֵל לְהַרְבּוֹת מַחֲלֹקֶת, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ בְּיוֹתֵר לְהִתְלַבֵּשׁ עַצְמָן בְּמִצְווֹת הַרְבֵּה שֶׁלָּהֶם, שֶׁמַּכְנִיסִין בְּלֵב כָּל הַנּוֹטֶה אַחֲרֵיהֶם שֶׁחֲבֵרוֹ נָטָה מֵהָאֱמֶת וְשֶׁהוּא שׂוֹנֵא לוֹ. וְעַל־כֵּן מִצְוָה גְּדוֹלָה לְהָדְפוֹ וּלְרָדְפוֹ עַד הַנֶּפֶשׁ. וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַסְּבָרוֹת מְזֻיָּפוֹת כַּאֲשֶׁר מָצוּי כָּל זֶה בָּעוֹלָם, בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים.

וְהָעִקָּר מִתְגַּבְּרִין עַצְמָן הַשֵּׁדִין יְהוּדָאִין לְהִתְלַבֵּשׁ עַצְמָן בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאֵינָם מְפַקְּחִים עַל דַּרְכֵיהֶם כָּרָאוּי לְהִנָּצֵל מֵהֶם, כִּי בָּהֶם כָּרוּךְ בְּיוֹתֵר הַיֵּצֶר־הָרָע, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל - שֶׁמַּנִּיחַ כָּל יִשְׂרָאֵל וְאֵינוֹ מִתְגָּרֶה אֶלָּא בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, וְעִקַּר הִתְגָּרוּתוֹ בָּהֶם עַל־יְדֵי בְּחִינַת שֵׁדִין יְהוּדָאִין שֶׁהֵם מִתְלַבְּשִׁים בְּלוֹמְדִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאֵינָם שְׁלֵמִים. וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, וּבִפְרָט בְּרָעֲיָא מֵהֵימָנָא פָּרָשַׁת נָשֹׂא (קכה:) - עַד שֶׁנִּתְעַקֵּם לִבָּם עַל הַכְּשֵׁרִים הָאֲמִתִּיִּים וּמַתִּירִים וּמְצַוִּים לְהָדְפָם וּלְרָדְפָם, כִּי חוֹתְרִים לִמְצֹא בָּהֶם חֶסְרוֹנוֹת וּפְגָמִים וְכוּ' עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶצְלָם מִצְוָה לְרָדְפָם חִנָּם.

וְזֶה "לְמִי מְדָנִים לְמִי שִׂיחַ " רָאשֵׁי תֵּבוֹת: חָ' כָם, שֵׁ 'ד יְ' הוּדִי, שֶׁמִּמֶּנּוּ כָּל הַמְּדָנִים וְהָרִיב וְהַמַּחֲלֹקֶת (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "בְּנֵי לָן בֵּיתָא" בְּסִימָן כח, לִקּוּטֵי חֵלֶק א). וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה "בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים" הַנַּ"ל, שֶׁמִּלְמַעְלָה אֵינוֹ יוֹצֵא כִּי־אִם אוֹר פָּשׁוּט. וּלְמַטָּה הוּא נִצְטַיֵּר לְכָל אֶחָד לְפִי הַכְּלִי שֶׁלּוֹ, עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת: זָכָה – נַעֲשֵׂית הַתּוֹרָה לוֹ סַם חַיִּים, לֹא זָכָה – נַעֲשֵׂית הַתּוֹרָה אֶצְלוֹ סַם מָוֶת, וּמִשָּׁם עִקַּר הַבְּחִירָה.

עַל־כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל חַיָּיו הַנִּצְחִיִּים - צָרִיךְ לִצְעֹק הַרְבֵּה לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וּלְכַוֵּן דַּעְתּוֹ לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת, וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹלִיכֵהוּ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, בָּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וְלֹא יַנִּיחֶנּוּ לַטְּעוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּלָל. כִּי זֶה כְּלָל גָּדוֹל, שֶׁבְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל בִּלְעָם שֶׁאָמַר לוֹ הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ "לֵךְ עִמָּהֶם" וְכוּ', אַף־עַל־פִּי שֶׁרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לֹא הָיָה לָזֶה כְּלָל. וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה סִתְרֵי נִסְתָּרוֹת הַרְבֵּה, כִּי שָׁם עִקַּר הַבְּחִירָה שֶׁהִיא חִדּוּשׁ נִפְלָא יוֹתֵר מִכָּל הַחִדּוּשִׁים וְהַנִּפְלָאוֹת שֶׁבָּרָא הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, כַּמְבֹאָר בַּסְּפָרִים - וְעִקַּר הַבְּחִירָה הִיא בִּבְחִינָה זֹאת, בִּבְחִינַת 'בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל 'הַבָּא לִטָּהֵר - מְסַיְּעִין לוֹ'. הַבָּא לִטָּמֵא - פּוֹתְחִין לוֹ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים י, יד): "כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט לָתֵת בְּיָדֶיךָ" וְכוּ'.

וְזֶה עִקַּר גָּלוּת הַשְּׁכִינָה - שֶׁכָּל אֶחָד כְּפִי מַעֲשָׂיו כֵּן הוּא חוֹבֵשׁ וְתוֹפֵס אֶת הַשְּׁכִינָה וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כִּבְיָכוֹל, בַּגָּלוּת. עַד שֶׁנֶּאֱמַר, כִּבְיָכוֹל, 'אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁעַל־יְדֵי שֶׁלּוֹמְדִין לְתַלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן נִתְפָּס בִּתְפִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל הַתַּלְמִיד לִהְיוֹת נִכְשָׁל יוֹתֵר עַל־יְדֵי שֶׁהוּא אֵינוֹ הָגוּן וּמְהַפֵּךְ דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי־זֶה יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ וְלִתְפֹּס אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, כִּבְיָכוֹל, לְתוֹךְ דַּעְתּוֹ הָרָעָה שֶׁיִּהְיֶה נִצְטַיֵּר הָאוֹר כְּפִי דַּעְתּוֹ הָרָעָה, שֶׁזֶּה עִקַּר גָּלוּת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, כְּאִלּוּ הוּא חָבוּשׁ וְתָפוּס בִּתְפִיסָה, כִּי הוּא חָבוּשׁ, כִּבְיָכוֹל, בִּתְפִיסַת הַמֹּחִין שֶׁל הַתַּלְמִיד שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, עַד שֶׁמֻּכְרָח, כִּבְיָכוֹל, לְהַנְהִיגוֹ וּלְסַיְּעוֹ כְּפִי דַּעְתּוֹ וְכַנַּ"ל. וְכָל זֶה מֵחֲמַת כֹּחַ הַבְּחִירָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ תֹּקֶף גָּדוֹל מְאֹד כַּיָּדוּעַ...

️רבי נתן יין נסך הלכה ד' סעיף י'️

הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִפּוֹת, שֶׁהֵם כֹּחוֹת הַיֵּצֶר־הָרָע וְחֵילוֹתָיו - נִקְרָאִים הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, שֶׁכָּל כֹּחָם הָרַע הוּא עַל־יְדֵי תְּמוּרוֹת, שֶׁמַּחֲלִיפִין וּמְמִירִין רַע בְּטוֹב וְטוֹב בְּרַע
בִּבְחִינַת "הוֹי הָאוֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רַע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ" וְכוּ'
שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַבִּלְבּוּלִים וְכָל הַתַּאֲווֹת, וְכָל מִינֵי מַחֲלֹקֶת וַהֲסָתוֹת וּפִתּוּיִים וּסְבָרוֹת שֶׁל שֶׁקֶר וְכוּ'.
וְעִקַּר עַל־יְדֵי הָעַצְבוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה הַמֹּחַ וְהַשֵּׂכֶל מְבֻלְבָּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסִימָן יוּד הַנַּ"ל בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא. וְעִקַּר הַבִּלְבּוּל הוּא שֶׁמְּבַלְבְּלִין הַדַּעַת וּמְמִירִין וּמְהַפְּכִין הַכֹּל, בִּבְחִינַת "הָפְכְּכֶם" וְכוּ', בְּחִינַת "וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ"

כִּי כָּל לְשׁוֹן הַמְרָאָה וּמְרִידָה בְּחִינַת סוֹרֵר וּמוֹרֶה - הוּא עַל שֵׁם הַתְּמוּרוֹת, שֶׁמִּשָּׁם הֵבִיאוּ הַרְבֵּה לִידֵי הֲמָרָה מַמָּשׁ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, בִּבְחִינַת 'הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ וְהַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ עַד' וְכוּ', שֶׁהַכֹּל עַל־יְדֵי סְבָרוֹת שֶׁקֶר וּתְמוּרוֹת, וְעַל זֶה נִתְיַסֵּד בְּכַמָּה תְּפִלּוֹת וּוִדּוּיִים מִקַּדְמוֹנִים לוֹמַר: 'אֶת אֲשֶׁר הֶחֱמַרְתָּ הֵקַלְתִּי וַאֲשֶׁר הֵקַלְתָּ הֶחֱמַרְתִּי, אֶת אֲשֶׁר אָסַרְתָּ הִתַּרְתִּי וַאֲשֶׁר הִתַּרְתָּ אָסַרְתִּי' וְכֵן הַרְבֵּה [כַּמּוּבָא בְּהַוִּדּוּי שֶׁל תִּקּוּן עֶרֶב רֹאשׁ־חֹדֶשׁ]

כִּי גַּם הַחֻמְרוֹת שֶׁלָּהֶם מַזִּיקִין הַרְבֵּה וְכֵן הַמִּצְווֹת שֶׁלָּהֶם, כִּי עַל־פִּי רֹב מִתְלַבֵּשׁ הַבַּעַל דָּבָר בְּמִצְווֹת (כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא לִקּוּטֵי חֵלֶק א בְּסִימָן א) שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת תְּמוּרוֹת וַחֲלִיפִין.

וְזֶה בְּחִינַת יִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת, רַחֲמָנָא לִצְלָן, כִּי צְרִיכִין לְהִתְיָרֵא רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "ה' לִי לֹא אִירָא" וְכוּ', וּכְשֶׁמִּתְיָרֵא מֵאֵיזֶה אָדָם מוֹשֵׁל אוֹ מֵחַיָּה רָעָה, וְכַיּוֹצֵא - זֶה בְּחִינַת יִרְאוֹת הַנְּפוּלוֹת, שֶׁמַּחֲלִיף יִרְאַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּיִרְאַת בָּשָׂר וָדָם. אַךְ אֲפִלּוּ כְּשֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁמִּתְיָרֵא מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יַעֲנִישֵׁהוּ, שֶּׁזֹּאת הַיִּרְאָה הִיא טוֹבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב אַדְמוֹ"ר זַ"ל, שֶׁעִקַּר הוּא יִרְאַת הָעֹנֶשׁ [עַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מַה שֶּׁכָּתַב בָּזֶה (שִׂיחוֹת הָרַ"ן סִימָן ה), שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁנִּמְצָא בִּסְפָרִים שֶׁמְּגַנִּין יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, אַף־עַל־פִּי־כֵן בֶּאֱמֶת הָעִקָּר הוּא יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, כִּי אֲפִלּוּ צַדִּיקִים צְרִיכִין שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם יִרְאַת הָעֹנֶשׁ וְכוּ', עַיֵּן שָׁם], וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו", וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם: שֶׁהָאֱלֹהִים עָשָׂה - שֶׁהֵבִיא כַּמָּה עֳנָשִׁים, כְּמוֹ בְּדוֹר אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַמַּבּוּל וְכוּ', שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו - שֶׁיִּירְאוּ מֵהָעֳנָשִׁים וְכוּ'. אַךְ אֲפִלּוּ יִרְאָה טוֹבָה, דֶּרֶךְ הַבַּעַל דָּבָר לְהָמִיר וּלְהַחֲלִיף - שֶׁהוּא מַה שֶּׁדַּרְכּוֹ לְהָבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי מָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת יִרְאָה זֹאת עַד שֶׁמַּרְחִיקֵהוּ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה, כַּיָּדוּעַ נֶגַע הַזֶּה בְּכַמָּה בְּנֵי אָדָם, כִּי אֲפִלּוּ יִרְאַת הָעֹנֶשׁ וְכָל הַיִּרְאוֹת הַטּוֹבוֹת צְרִיכִין לְקַבֵּל רַק לְטוֹבָה וְלֹא לְרָעָה, בִּבְחִינַת "יִרְאַת ה' לְחַיִּים", לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, וְלֹא לְהִתְרַחֵק, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי יִרְאַת הָעֹנֶשׁ יָבוֹא לְשִׂמְחָה, בִּבְחִינַת "וְגִילוּ בִּרְעָדָה", שֶׁדַּיְקָא עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה וְהָרְעָדָה מֵעֳנָשִׁים הַגְּדוֹלִים, רַחֲמָנָא לִצְלָן, עַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא יָבוֹא לְשִׂמְחָה עַל שֶׁהוּא עַל כָּל פָּנִים בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל וּמְקֹרָב לְצַדִּיקִים, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִנָּצֵל מֵאֲלָפִים וְרִבְבוֹת עֳנָשִׁים. וְגַם אִם יִבְטַח בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים וְיִתְחַזֵּק בַּשִּׂמְחָה, עַל־יְדֵי־זֶה בְּוַדַּאי יִהְיֶה אַחֲרִיתוֹ טוֹב וְיִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, בִּבְחִינַת עֲווֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת, כַּמּוּבָא לְעֵיל (אוֹת ט): מַה שֶּׁמְּבֹאָר בְּסִימָן כב עַל פָּסוּק 'בַּיּוֹם הַהוּא יְבֻקַּשׁ עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ' וְכוּ' (וְעַיֵּן כָּל זֶה בְּהִלְכוֹת פֶּסַח הֲלָכָה ט, אוֹת טו, וּבְהִלְכוֹת בְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה הֲלָכָה ד, אוֹת יז, וּבְמָקוֹם אַחֵר שֶׁהֶאֱרַכְנוּ בָּזֶה קְצָת).

וְיוֹתֵר מִזֶּה צָרִיךְ הָאָדָם לְהָבִין מֵעַצְמוֹ, שֶׁלֹּא יַהֲפֹךְ, חַס וְשָׁלוֹם, הַיִּרְאָה - לְהִתְרַחֵק, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּכְלַל 'לֹא זָכָה - נַעֲשֵׂית לוֹ סַם מָוֶת' בְּחִינַת "וּפוֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם", שֶׁכָּל זֶה נִמְשָׁךְ מֵהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת - שֶׁמְּמִירִין וּמַחֲלִיפִין הַכֹּל כַּנַּ"ל, עַד שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר וּלְפָרֵשׁ.

עַל־כֵּן צְרִיכִין לְהִתְקָרֵב לִירֵאִים בֶּאֱמֶת, וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ שִׂמְחָה בְּכָל הַכֹּחוֹת, עַל־יְדֵי כָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁמּוֹצֵא עֲדַיִן בְּעַצְמוֹ וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר (סִימָן רפב) עַל פָּסוּק (תהלים קד, לג): "אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי", וּמוּבָא בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים. וְעַל־יְדֵי שֶׁיְּבַקֵּשׁ וְיִמְצָא הַרְחָבוֹת רַבּוֹת בְּתוֹךְ הַצָּרוֹת בְּעַצְמָן, בִּבְחִינַת "בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִי" (תְּהִלִּים ד, ב), כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בָּזֶה הַרְבֵּה בְּהִלְכוֹת כִּלְאֵי בְּהֵמָה הַנַּ"ל (הֲלָכָה ד). וְעַל־יְדֵי שֶׁיִּסְתַּכֵּל עַל הַסּוֹף הָאַחֲרוֹן וְכוּ' כַּנַּ"ל (אוֹת ט), שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת 'אַיְתוּ אַשְׁלֵי וּמוֹשְׁחוּ' וְכוּ' כַּנַּ"ל (אוֹת י), עַד שֶׁיַּהֲפֹךְ וְיָמִיר הַכֹּל לְטוֹבָה, בִּבְחִינַת מַה שֶּׁמְּבֹאָר עַל פָּסוּק "שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה" (בְּסִימָן כג בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא), שֶׁצְּרִיכִין דַּיְקָא לַחֲטֹף הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְהָפְכוֹ לְשִׂמְחָה, שֶׁכָּל מַה שֶּׁרוֹצִים בְּחִינַת הֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת לְהַשְׁלִיכוֹ וּלְרַחֲקוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי סְבָרוֹתֵיהֶם הַמְהֻפָּכוֹת וְהַמְזֻיָּפוֹת כַּנַּ"ל - יַהֲפֹךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, כִּי אַדְּרַבָּא! זֶהוּ תֹּקֶף שִׂמְחָתִי, שֶׁרָחוֹק כָּמוֹנִי, כָּל כָּךְ, כָּל כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֲנִי מִתְלַבֵּשׁ בְּצִיצִית בְּכָל יוֹם וְהוֹלֵךְ לַמִּקְוֶה וְכוּ' וְנוֹתֵן צְדָקָה וְכוּ', אֲשֶׁר אֵין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי נֶגֶד אוֹר נְקֻדָּה אַחַת שֶׁל אֵיזֶה מִצְוָה, בִּפְרָט מַה שֶּׁזָּכָה לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת וְכוּ', כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ הַרְבֵּה מִזֶּה (וּבִפְרָט בְּהִלְכוֹת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה הֲלָכָה ג), עַד שֶׁיַּמְשִׁיךְ שִׂמְחָה עַל עַצְמוֹ וְיַעֲשֶׂה הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה דַּיְקָא יַעֲלֶה מֵהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת וְכוּ', עַד שֶׁזּוֹכֶה לִבְחִינַת תִּקּוּן הַמְסַדֵּר וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר, שֶׁשָּׁם מְקוֹר הַשִּׂמְחָה, שֶׁתִּקּוּנוֹ דַּיְקָא עַל־יְדֵי בְּחִינַת 'מִי יֵימַר' הַנַּ"ל, שֶׁהוּא עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁיָּרַד לְהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת וְעָלָה מִשָּׁם בְּכֹחַ הַצַּדִּיקִים, עַל־יְדֵי שֶׁהִתְגַּבֵּר לַחֲטֹף הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְהָפְכוֹ לְשִׂמְחָה כַּנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה עִקַּר הַגְּאֻלָּה וְהַפְּדוּת שֶׁל לֶעָתִיד, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה יִפְדֶּה נַפְשׁוֹ מִגָּלוּתָהּ גַּם עַתָּה, וְכַנַּ"ל.

וְזֶהוּ בְּחִינַת וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וְכוּ' וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם - זֶה בְּחִינַת כֶּתֶר שֶׁהוּא עַל הָרֹאשׁ, שֶׁשָּׁם מְקוֹר הַשִּׂמְחָה, כַּנַּ"ל, וְנִסְמָךְ לָזֶה מִיַּד שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה - שֶׁהוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁחוֹטְפִין הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה וּמְהַפְּכִין אוֹתוֹ לְשִׂמְחָה, כַּנַּ"ל. כִּי דַּיְקָא עַל־יְדֵי־זֶה יוֹצְאִין מֵהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת וְעוֹלִין בְּכָל הָעֲלִיּוֹת הַנַּ"ל, עַד שֶׁזּוֹכִין לִבְחִינַת כֶּתֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם - שֶׁשָּׁם עִקַּר הַפְּדוּת וְהַגְּאֻלָּה, בְּחִינַת וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וְכוּ':

רבי נתן ברכת הודאה ו' סעיף יב'

@פשטן-מושבע כתב:

מלכות דקדושה

תודה
וכן אם תוכל להסביר מה הכוונה שיודע מהתגלות ליבו
אני מתחזק האם הוא חפץ או לא חפץ
האם הוא חפץ להתקרב להשם או לא
האם הוא חפץ למצא את השם בכל נפילה או לא
האם הוא מאמין שיש עניין שהכל יתהפך לטובה או לא
האם הוא מאמין שהירידה תכלית העליה וחפץ בישועה הנצחית או לא

ואולי אפשר לקשר לפסוק
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ
שהיצר הרע וחילותיו מנסים להשפיל את החן והחשיבות של ישראל אבל בזכות האהבה שיש לעם ישראל להשם גם כשאנחנו נראים כמו שנראים השם יתברך חפץ בנו
כִּי הַבַּעַל דָּבָר שָׂם לִבּוֹ עַל זֶה מְאֹד עַכְשָׁו לְבַלְבֵּל אֶת הָעוֹלָם, כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם עַכְשָׁו קְרוֹבִים אֶל הַקֵּץ מְאֹד וְיֵשׁ עַכְשָׁו לְיִשְׂרָאֵל גַּעְגּוּעִים גְּדוֹלִים וְכִסּוּפִין גְּדוֹלִים לַה' יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה כָּזֹאת בִּימֵי קֶדֶם, וְכָל אֶחָד נִכְסָף מְאֹד לַה' יִתְבָּרַךְ

ועל כל כף התעוררות צריך קערה של התחזקות

כתוב שבע יפול צדיק וקם
בזכות זה שהוא קם ומתחזק היצר הרע מנסה שוב להכניע ולהשפיל אותו
שבע פעמים הוא קם והתחזק ואוחז מנא דקרבא בידו
והיצר שוב ושוב מנסה לשבור את רוחו
ובודאי שאינו שובר אותו שנותן לו מצוות שבאמת בפנוכו של הבפנוכו..
אלא כמו שאומר רבי נתן משתמש במראת שמים כדי שיפול ממה שכבר יש לו

@פשטן-מושבע כתב:

[מל''ד]

??

@פשטן-מושבע כתב:

ובפרט במצוות לימוד תורה שיכולה להכניע אותו, שבה הוא מתלבש ביותר.
עד שבזמנינו, החן והחשיבות [בחי' המלכות דקדושה] בכללות - נפל, ואין יכולת ללמוד תורה בכח המלכות דקדושה, והתורה שלומדים אינה בבחי' 'מקלות ושמות' שמכות שמכאיבות ליצה''ר, אלא מלטפות אותו ומגבירות לו את התגלות הלב שהוא מה שכבר יודע מעצמו, ומחזקות אותו ואומרות לו: ה' איתך, הכל בסדר, תשמח במה שיש לך, אל תקשיב ליצה''ט שאומר ''אין לך מעצמך כלום''

מנין לך שבפרט במצוות לימוד תורה?
ובפרט שהרי התורה בעצמה צריכה ללמוד אותנו איך ללמוד

בזכותך מאיר לי הבנה חדשה מיתוך שלא לשמה יבוא לשמה
שאפילו כשלומדים תורה ולא חושבים על שם השם גם מתוך תורה כזו אפשר להטות את האוזן ולשמוע את דבר השם כמו שרבנו אומר כשאומר אוי לי וי לי פתאום ישמע שבאמת אוי לי וי לי

אנא תעיין בדברי רבי נתן על תורה זו

זֶה כְּלָל גָּדוֹל, שֶׁבְּכָל דָּבָר וּבְכָל מִדָּה שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ בּוֹ טוֹב וָרָע, וְהַבַּעַל־דָּבָר אוֹרֵב עַל הָאָדָם תָּמִיד לְלָכְדוֹ בִּמְצוּדָתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּכָל מִינֵי תַּחְבּוּלוֹת וְרַמָּאוּת וְעַרְמִימִיּוּת שֶׁבָּעוֹלָם מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחֲשֹׁב.

וּצְרִיכִין לָשׂוּם לֵב אֶל הָאֱמֶת תָּמִיד וּלְהִסְתַּכֵּל הֵיטֵב בְּכָל דָּבָר מַה יֵּצֵא מִזֶּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִלְכַּד בְּרִשְׁתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם
כִּי בְּוַדַּאי בִּתְחִלָּה מִתְגַּבֵּר הַבַּעַל־דָּבָר מְאֹד עַל הָאָדָם לְמָנְעוֹ לְגַמְרֵי מִדֶּרֶךְ הַחַיִּים, חַס וְשָׁלוֹם, אַךְ כְּשֶׁהָאָדָם מִתְעוֹרֵר קְצָת וְרוֹצֶה לָשׁוּב לַה' - לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לִלְמֹד וְכַיּוֹצֵא, הוּא מִתְפַּשֵּׁט כְּנֶגְדּוֹ וּמוֹנְעוֹ בְּכַמָּה מְנִיעוֹת וַחֲלִישׁוּת וּבִלְבּוּלִים בְּלִי שִׁעוּר, עַד שֶׁכַּמָּה פְּעָמִים גַּם כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל וְלוֹמֵד - אֵין הָעֻבְדָּה בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי, בִּפְרָט שֶׁכַּמָּה זְמַנִּים וְעִתִּים מְבַלְבֵּל אוֹתוֹ לְגַמְרֵי מֵחֲמַת טִרְדַּת הַפַּרְנָסָה וְכַיּוֹצֵא, וְלֹא דַּי לוֹ בָּזֶה, כִּי אִם עוֹד אוֹרֵב עָלָיו כְּאִלּוּ אָפֵס תִּקְוָה, חַס וְשָׁלוֹם, כְּאִלּוּ אִי אֶפְשָׁר לוֹ עוֹד לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ כָּרָאוּי, מֵאַחַר שֶׁעוֹבְרִים יָמִים וְשָׁנִים וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק כְּמוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק.

וּבֶאֱמֶת גַּם זֶה הוּא תַּחְבּוּלוֹת הַבַּעַל־דָּבָר, וְגַם זֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁהַבַּעַל־דָּבָר מִתְלַבֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּמִצְוֹת, שֶׁמַּכְנִיס בְּלִבּוֹ הִתְרַשְּׁלוּת וַחֲלִישׁוּת עַל־יְדֵי הַמִּצְוֹת וְהַיִּרְאָה שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא מִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם כְּאִלּוּ הוּא רוֹצֶה בְּתַקָּנָתוֹ וּמוֹכִיחַ אוֹתוֹ עַל־יְדֵי שֶׁהוּא רָחוֹק כָּל־כָּךְ, וּבֶאֱמֶת כַּוָּנָתוֹ לְהָרַע, לְמָנְעוֹ וּלְהַחֲלִישׁוֹ גַּם מִמְּעַט עֲבוֹדָתוֹ שֶׁרוֹצֶה לַעֲסֹק בָּהּ.

רבי נתן פיקדון ד' סעיף ט'

מכאן אתה למד שהיצר הרע משתמש עם היראת שמים כדי לזלזל בעבודת השם שכן זוכה לחטוף כאילו רוצה בתקנתו