@בדרך כתב:

וכאן השאלה - האם ראוי לי שיהיה אצלי איזה בירור לגבי שמות ספציפיים של מפורסמי הדור, מי טוב ומי רע

שמעתי מחבר וקניתי את זה
שבאף מקום רבנו לא ביקש שניתן ציונים לאחרים מי טוב ומי רע
מה שכן רבנו ביקש מאיתנו
לראות את הטוב שיש בכל אחד
רבנו נתן לנו ג'ובס
וצריך להתמקד בג'ובס שרבנו נתן לנו
ואת שאר הדברים החשובים נשאיר לשאר האנשים החשובים שיעשו את מלאכתם כראוי

@רוצה-לרצות כתב:

מעלה להם גרדת בכל הגוף

זה בדיוק ההרגשה בתשעה באב
שהסתרת הצדיק גורמת לאובדן הדעת ולכל היסורים
ואין את הצדיק שיודע להמתיק את כל היסורים
איך אפשר לחיות כרגיל בלי דעת
איך אפשר לחיות כמו חיה בדמות אדם
האם אלו חיים?
אם יש לי את כל הגשמיות וגם עבודת השם בלי הצדיק זה חיים???
אם אני מדמה בעצמי שיש לי השגות ומאחורי הדלת יש חתולה שמקשקשת בזנבה זה התכלית
אם הצלחתי לשקר לעצמי ולהתיר לעצמי כל מיני עבירות קטנות זה התכלית??

יתכן ובעיקר רבנו הצדיק הרחמן יודע ומרחם על הנשמות העשוקות בידים של מפורסמים כאלו ואחרים
טובים יותר וטובים פחות שצריך להיזהר בגחלתן כמו שרבנו אומר שהם לא אשמים כי יש להם תאווה לזה

אך בעיקר הצער והרחמנות על סוג הנשמות שמחפשות את המשהו האמיתי וזה הצדיק האמת
והסוג הזה של הנשמות רועה בשדות זרים ואוכל כאפות ועד שנולד ומשיג לעצמו טיפת מוחין יונקים לו את המוח בקשית

מקטנותי שמתי לב שרוב ככל מי שמרועע אצל "צדיקים" הם נשמות ברסלבאיות
לא משנה שהצדיקים האלו בתואנות כאלו ואחרים חולקים על רבנו מי יותר ומי פחות

ועל עליהם ושכמותם בעיקר רבנו מרחם שנחפש את האמת ולא נתפעל מפירסום שיקרי

ובדרך התחזקות שמעתי שהסטרא אחרא לא רצה שהנשמה של רבנו תרד לעולם ובסוף הסכימה לאחר שמצא פיתרון
אך רבנו משתמש עם הפיתרון של הסטרא אחרא לתועלת
ואפשר לומר שיש להם חלק גדול בקירוב נשמות לרבנו
כיום לא ניתן להיות מפורסם בלי רבנו

@בדרך כתב:

האם מוטלת עלינו החובה לברר את הסוגיא הזו בינינו לבין עצמנו.

האם זה נושא שאמור להעסיק אותנו

אולי יש לומר
שרבנו מבקש מאיתנו שלא נענה שקר בנפשנו
שנחפש את האמת
ולא נאכיל את עצמנו שקרים לדעת
לפעמים נח לנוח על כרי הדימיונות ולנסות להשקיט את שאהבה נפשנו בכל מיני חצאי אמיתות ובכל מיני דברים שאינם שקר גמור אבל דווקא הם הכי מסוכנים כי הם גורמים לאדם לבזבז את תיקונו בזה העולם שנתנו לו כך וכך שנים והוא משתמש בהם כדי לעשות את מה שיפה ונראה טוב בעולם בעוד שהוא צריך לדאוג לנשמתו ולמאוס מכל ריח של שקר שהוא משקר לעצמו ולבקש את היין ההונגרי האמיתי וישנו בוודאי
והאור של הצדיק מתגלה ומסתתר שנבקש שוב ושוב ושוב את האמת של ה' יתברך
ובזמן שלא יהיה שקר בעולם לא יהיה יצר הרע

מְפֻרְסָמִים רָצוּ לְהִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, לְהַעֲבִירֵנוּ מִדַעַת קָדְשֵׁנוּ, הוֹדִיעָנוּ זֹאת רַבֵּינוּ, כִּי מִמֶּנּוּ לֹא יִהְיֶה חֲדָשׁוֹת עַד מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ

@נחום-בקר כתב:

נראה שענין בחמלת ה' עליו, נלמד מהפסוק (דברים כד,לה) אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ: ופרש"י הראת - כתרגומו אתחזיתא כשנתן הקב"ה את התורה פתח להם ז' רקיעים וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים וראו שהוא יחידי לכך נאמר אתה הראת לדעת. וביאר המהר"ל (גור אריה שם) כתרגומו אתחזיתא. לשון התפעל, ואינו לשון הפעיל, שאם כן היה לו לתרגם 'אחזית' (כ"ה ברא"ם).
היינו שאנחנו 'ראינו' אך באמת מה שאנחנו 'ראינו' זה ע"י שהשי"ת גרם לנו ל'התפעל' ולראות. היינו בחמלת ה' עלינו קרע לנו ז' רקיעים וכו' ועי"ז ראינו כי הוי"ה הוא האלהים

"אעא דלא דליק מבטשין ליה"

להלן משער ברסלב
רבינו מגלה שבתכונת הנפש טבוע עקרון זה ומשום כך בעת ייסורים אדם עוצם את עיניו. "כי התכלית הוא כולו טוב, כי אפילו כל הצרות והייסורין והרעות העוברין על האדם, חס ושלום, אם יסתכל על התכלית, בוודאי אינם רעות כלל, רק טובות גדולות, כי בוודאי כל הייסורים באים בכוונה מהשם יתברך לטובתו, אם להזכירו שישוב בתשובה, אם למרק עוונותיו. ואם כן הייסורים הם טובות גדולות, כי כוונת השם יתברך הוא בוודאי רק לטובה. נמצא, שבכל הרעות והייסורין שיש לאדם, חס ושלום, אם יסתכל על התכלית, היינו כוונת השם יתברך, לא יהיה לו ייסורין כלל, רק אדרבא יתמלא שמחה מגודל רוב הטובה שיסתכל בתכלית הייסורין הללו, כי התכלית הוא כולו טוב כולו אחד ובאמת אין שום רע בעולם, רק כולו טוב. אך עיקר הצער שיש לאדם מהיסורין שעוברים עליו, חס ושלום, הוא רק מחמת שלוקחים מהאדם הדעת, עד שאין יכול להסתכל על התכלית, שהוא כולו טוב, ואז מרגיש צער וכאב היסורין. כי כשיש לו דעת ומסתכל על התכלית, אינו מרגיש כלל הצער של היסורין. ובזה תבין דבר נעלם ונסתר, מה שנטבע בנפש האדם, כשיש לו ייסורין גדולים, רחמנא ליצלן, כגון למשל כשחותכין איזה איבר לאדם, חס ושלום, אזי סותם ועוצם את עיניו בחוזק. כי זה אנו רואים בחוש, כשאדם רוצה להסתכל על דבר שהוא רחוק ממנו, אזי סותם את עיניו ומצמצם ומכווץ הראות, כדי לכוון הראות אל הדבר הרחוק שרוצה לראות. …כמו כן כשרוצים להסתכל על התכלית, שהוא כולו טוב, כולו אחד, צריך לסתום את עיניו ולכוון ההסתכלות אל התכלית, כי אור התכלית הזה היא רחוקה מהאדם ואי אפשר לראותו כי אם בסתימו דעיינין (בסתימת עיניים) שצריך לסתום העיניים לגמרי ולסגרם בחוזקה מאד… ואז יוכל להסתכל על התכלית הזה, היינו שצריך לסתום את עיניו מחיזו דהאי עלמא (ממראות העולם הזה), להעלים עיניו ולסגרם מאד, לבלי להסתכל כלל על תאוות עולם הזה והבליו, ואז יוכל לראות אור התכלית הזה, שהוא כולו טוב, ואז יתבטלו היסורין. …ואף שהאדם אינו יודע כלום מה הוא עושה, אף על פי כן הנפש יודעת הכל, ועל כל מוטבעה לסתום העיניים בשעת יסורין" (ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ה)

אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי

בפרשת השבוע ואתחנן

כתוב
וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ

וחבר אמר על הפסוק והאמין בה' ויחשבה לו צדקה
שאברהם חשב שהאמונה שזוכה להאמין בהשם זה צדקה שהשם עושה איתו

להלן העתקה מגוגל
"וְהֶאֱמִין בַּיהוָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (בראשית ט"ו, ו') מתאר את אמונתו המוחלטת של אברהם בהבטחת ה' לזרע.
המפרשים חלוקים בשאלה מי החשיב למי את הצדקה:
רש"י ומפרשים נוספים: ה' החשיב את אמונתו של אברהם בו לזכות ולצדקה.
הרמב"ן: אברהם הוא זה שהחשיב את הבטחת ה' כחסד וצדקה של ה', ולא בזכות מעשיו.
ע"כ

ויש לחקור ולעיין במילה צדקה הן בפרשה הזו ובכללותה

"תני בשם רבי יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, שכן אמרה רות לנעמי 'שם האיש אשר עשיתי עמו היום', ולא אמרה אשר עשה עמי אלא 'אשר עשיתי עמו', הרבה פעולות והרבה טובות עשיתי עמו בשביל שהאכילני פרוסה אחת" (מדרש רבה, רות, ה, ט).

תורה נו
כְּשֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לֵב, אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ מָקוֹם כְּלָל, כִּי אַדְּרַבָּא, הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְכוּ’. כִּי הָאֱלֹקוּת הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים עג): צוּר לְבָבִי. וְאֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נֶאֱמַר (שמות לג): הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי – שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ. נִמְצָא, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב יִשְׂרְאֵלִי, אֵין רָאוּי לוֹ לוֹמַר שֶׁמָּקוֹם זֶה אֵין טוֹב לְפָנָיו, כִּי אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ מָקוֹם כְּלָל, כִּי אַדְּרַבָּא, הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ כַּנַּ”ל:

"ומבשרי אחזה אלוה" (איוב, יט').

כאן רואים קשר בין הגוף והנפש. איוב רואה את אלוהים מתוך גופו המוגבל והמעונה, כמו לומר שאלוהים מתגלה דרך היסורים, אבל לא רק דרך היסורים, אלא אף בתענוג הגוף. או כפי שמפרש מצודות עם מ' היתרון - יותר מאשר את בשרי אני רואה את האלוה. כי האלוה הוא משהו נעלה מן הגוף והאדם הרוחני מתעלה מעבר לצרכיו הגופניים. ולכן אין היסורים משפיעים על החלטתו העקרונית של איוב להישאר נאמן לאלוהים.

העתקה מגוגל
מקווה שזה בסדר
אפשר לבאר מדוע רבנו כתב שכל מאורעותיו לטובתו ולא כתוב שגם מה שנראה רע זה טובה
כי לכאורה הטובה פשוט שזה טוב ומה החידוש שהטוב טוב
כל יסורים שאין בהם ביטל תפילה יסורים של אהבה הן

@לב-העולם-אתה כתב:

האם יש פה בתורה התייחסות לעניין המקום?

חָרְבוּ מִינֵיהּ שִׁיתִין מְחוֹזֵי - שֶׁהִשְׁלִיכוּהוּ הַמַּיִם עַל שִׁשִּׁים כְּרַכִּים וּשְׁבָרָן כֻּלָּם, שֶׁהָיָה גָּדוֹל כָּל כָּךְ:
וְאָכְלוּ מִינֵיהּ שִׁיתִין מְחוֹזֵי - בְּעוֹדֶנּוּ לַח:
וּמָלְחוּ מִינֵיהּ שִׁיתִין מְחוֹזֵי - אֲחֵרִים, שֶׁהָיוּ רְחוֹקִין מִשָּׁם, מָלְחוּ מִינֵיהּ וּנְשָׁאוּהוּ לִמְקוֹמָן:
מֵחַד גַּלְגַּלָא דְּעֵינָא - מִגַּלְגַּל עֵינוֹ לָקְחוּ שֶׁמֶן תְּלָת מֵאָה גַּרְבֵּי:
הַוָה מְנַסְרֵי - לִבְנוֹת מֵעַצְמוֹת הַדָּג אוֹתָן מְחוֹזֵי שֶׁהִפִּיל

@וועלן-וועלן כתב:

תלוי גם בגלגול קודם וכדומה

התחזקתי בדבר

עולם שנה נפש

אולי לפעמים משמים מורידים נשמה לעולם שכל התיקון שלה בזה העולם הוא למשל להמציא משהו בעולם שנצרך בנקודה הספיציפי הזו
ובשביל זה מעניקים לו 70 שנה עם דמי מחיתו כדי שיוכל לחזק את ההמצאה הזו שנצרכת לעולם בזה הזמן

זאת אומרת שאולי יש כמה רובדים יש רובד אישי ויש רובד כללי וגם שם יש הרבה מדריגות האם מה שכבר עובר עליו האם זה מתוך געגועים להשם יתברך או סתם כמו ארנב

חֲמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
בִּשְׁבִיל הַמַּלְכוּת שֶׁהִשְׁפִּיל עַל יְדֵי עֲווֹנוֹתָיו

אולי אפשר לומר שההשפלה הוא שאין לאדם הכרה שהשם המלך והחטא שלו שהוא חושב שיש לו בעלות על מה שעובר עליו
ובאמת כל מה שעובר עליו נועד שיכיר במי שאמר והיה העולם

כמשל של המגיד מדובנא...
על אדם עשיר שנקלע לצרה בראש מגדל גבוה, החל להשליך למטה את חפציו היקרים ביותר – יהלומים ואבנים טובות – כדי למשוך את תשומת ליבם של העוברים והשבים ולבקש עזרה. אלא שאף אחד לא הבין מה הוא עושה ולא התייחס אליו. רק לקח את המציאה היקרה והמשיך לביתו באושר כאילו הוא גבר לבסוף, הוא החל לזרוק עליהם אבנים פשוטות. רק אז כעסו האנשים, הרימו את ראשם, הבחינו בו בכעס והתייחסו למצוקתו.

כמה צער יש לאבא שהבן שלו חי כמו נמלה במקום להבין שהוא בן של מלך....

@מדלג-על-ההרים כתב:

לתת אפשר לכותבים לערוך את דבריהם גם לאחר זמן

אולי אין את האפשרות בגלל שאם כן יהיה אפשרות לא יהיה לציטוטים מקור...

והאמת היא שתמיד אפשר לערוך בתגובה נפרדת
רק השאלה האם זה נעים לכתוב שוב ושוב תגובות

וכנראה שכן

אולי אפשר ללמוד מכך שכל מארעותיו לטובה
שגם התגובות שיש לעורכם שוב לא נאמרו בחלל ריק
ובוודאי יהיה למישהו נחת גם מהתגובה הראשונה הלא ערוכה וגם מהתגובה הבאה שערוכה ומתחדדת כראוי

היה לי פעם התחזקות שהשם אוהב גם את הירידות והמריבות שיש בשלום בית למשל
כי אם לא כן
השם יתברך לא היה נותן לנו מצווה להתחתן בגיל 18 שאולי זה הגיל הכי מתוסבך בשיא של הבילבולים שאדם עדין לא יודע ולא מכיר את עצמו
אלא וודאי שכך הוא הדרך ועיקר השעשועים של השם יתברך שגבר נושא עול בנעוריו ומכל הירידות והנפילות הוא מתחזק להתקרב ביותר להשם יתברך ורואה את שיפלותו ומצפה לישועת השם יתברך וזה עיקר השעשועים של השם ולא שבנאדם חי בסרט שהוא מושלם ומתחתן רק כשבנה את עצמו עאלק

ועיקר הבנין שאדם בונה את עצמו זה כשהוא מבין שהוא אפס והשם אחד ולפעמים רק מתוך הירידות זוכה להכרה זו שבעצם ההבנה הזו היא העיקר

יָדוּעַ
שֶׁכָּל הַמִּדּוֹת רָעוֹת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן
נִמְשָׁכִין מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת, מֵאַרְבַּע מָרוֹת
כַּמּוּבָא בְּמִשְׁנַת חֲסִידִים.
'עַצְבוּת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מִדּוֹמֵם'
'תַּאֲווֹת רָעוֹת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מִצּוֹמֵחַ'
'דְּבָרִים בְּטֵלִים וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מֵחַי'
'גַּאֲוָה וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן נִמְשָׁכִין מִמְּדַבֵּר'

למשל בצק אם תשים יותר שמרים וסוכר יצא יותר אוורירי ומתוק כמו רוגלך אם תשים פחות שמרים ויותר מלח יצא כעכים
מתי שיפול לאדם האסימון שכל מה שעובר עליו זה במכוון ויש להשם יתברך תוכנית סדורה לתיקון העולם במלכות שדי והמרקחת של הא4 יסודות שממנה האדם נוצר נעשה בדיוק לפי התיקון של האדם ובכלל משתמשים בו למהלך הרבה יותר משמעותי ממה שמשיג בדעתו
אולי אפשר לומר כמו בצלפחד שקושש עצים שעם ישראל בכל הדורות ידע שלא משתלם לחלל שבת
יש כאלו שכל מה שהם ירדו לעולם זה כדי שאנשים יתרחקו ממעשים רעים בזכותו שהוא עשה וסופו היה רע ונמהר
כמו שאבא אומר לבן שלו כדאי לך להתנהג יפה ולהיות ממושמע לדינא דמלכותא ופוק חזי מה קרה לכל הנערים שלא רצו לקבל עליהם חינוך וחשבו שהעולם הפקר....
וכמה בחורים חזרו לדרך הישר בזכות אותו טיפש והרוויחו את חייהם לשלל והכל הכל נזקף לזכותו (בדיעבד

ואכמל

יש אתר שבקלות אפשר להזמין במחירים מצחיקים ומשמחים
שפע של ספרים וקונטרסים חלקם נדירים

מלא וגדיש | ספרי רבי נחמן וברסלב בזול | מחירי הקרן ללא רווח

מלא וגדיש:היו שותפים בהגדלת קרן ההדפסה ספרי כיס ספרים בינונים ספרים גדולים מהדורת "כתבי הנחל" ספרים מדפוס ראשון סטים ספרי ברסלב קונטרסים ספרים מיוחדים

מלא וגדיש (malevegadish.com)

@איש-הפלא כתב:

סטיקר של רבינו לא מזכיר לך את פניו. אז יש בזה את המעלה להזכר בדעתו ותורתו אבל לא קשור לראיית פני הצדיק. במחילה מכת״ר

אתמהההה
וכי קל בעינך
להזכר בדעתו ותורתו

פעם שמעתי שהסיבה שאין דיוקן של תואר פניו של רבנו דווקא מפני שעלינו לחתור ולבקש את דעתו שנמצא בספריו הקדושים

וזה העיקר וגם בחייו עיקר החיפוש הוא אחר האור של הצדיק....

שמעתי פעם שאם אדם מתגבר על היצר הרע

היצר הרע שמח בו שהצליח לעמוד בנסיון
ואם הקשיב ליצר הרע היצר הרע מתבאס שהאדם נפל במתקלה

(מעניין כמה זה נכון
כי כתוב שלעתיד השם ישחט את היצר הרע ושואלים למה הרי הוא עשה את התפקיד שלו שהשם נתן לו?
ומתרצים שהיצר הרע עושה את העבודה שלו יותר ממה שציוו אותו ואפילו יוצרו קוראו רע)

אולי זה גם קשור שהכל לטובה גם ההנהגה של שם אלוהים וגם ההנהגה של שם השם
גם צד היצר הטוב וגם צד היצר הרע

הֵן ה' שֶׁהוּא רַחֲמִים
הֵן שְׁמוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלוהִים, בְּחִינַת דִּין
כֻּלָּם לְטוֹבָתְךָ מֵחֲמַת אַהֲבָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתְךָ

@נחום-בקר כתב:

חלק הנקמה שייך לקליפות.

אולי אפשר לומר
שכל סטיה מרצון השם יתברך
כל עבירה בעצם פותחת פרויקט חזרה להשם יתברך
יתכן והפרוייקט הזה יקח 50 דורות
כמו שמצינו שצדיקים אחוזים בשרעפים וכשחזרו לאיתנם הראשון שאלו אותם מה היה ואמרו שתיקנו חטא מסויים של מישהו מסויים...

@חרב-החכמה כתב:

אפשר להגיד שאני לא יכול להיות חסיד ברסלב כמו לפני שלוש שנים, או כמו בתחילת ההתקרבות שלי

פעם שמעתי
שאם אדם חסיד ברסלב בגלל שכשהוא התקרב למשל לפני 5 שנים רבנו הקדוש האיר לו באור גדול (אביק)
ואז התקרב לרבנו הקדוש
שידע שהוא צריך לחפש מחדש את רבנו
ואם לא הוא נקרא ברסלב מסורתי
כי רבנו כבר לא באותו מקום (שלפני 5 שנים)
ומאז רבנו התקדם בהיכל הגוונים המשתנים (מלפני5 שנים)
וצריך תמיד לחפש את האור של הצדיק

יש לי חבר שהוא תמיד מתרועע עם המתקרבים לרבנו הקדוש וטענתו בפיו שהאור הכי עדכני של רבנו נמצא אצלם כי הם עכשיו טעמו את רבנו

אולי כמו שרבנו אמר אסור להיות זקן
לא חסיד זקן ולא עובד השם זקן
(נישט זקן)

אולי אפשר לומר פשט שמגלה פנים שלא כהלכה
זה אחד שמבין פשט שעוצר אותו מללכת ולהתקדם בדרכי השם יתברך
והפוך מי שלוקח את דברי חזל שעל פניו מובנים קקשים לעיכול והוא מתחזק מהם זה נקרא מגלה פנים דהיינו פשט כהלכה שאפשר עם כזה הבנה להתקדם בחיים ולהתקרב להשם יתברך

@אל-יתהלל

בתורה הזו רבנו אומר כשאדם עובר עבירה
הופך את הצירוף הטוב לצירוף רע
הכל ענין של גישה
לפעמים אדם חושב על מצוה שהיא עבירה ועל עבירה שהיא מצוה מהיכן זה מגיע???

אפשר לשאול למה רבנו אמר תקמטו את הספר שלי ובלבד שלא לעבור על סעיף משולחן ערוך
(למה רבנו לא אמר באידיש אני יודע שיהיו מטורללים שיתקרבו אלי אך זאת פעלתי אצל השם יתברך שתמיד יהיו מעט קנאים שלא יזוזו פסיק מדברי)
ואפשר להבין שרבנו לימד אותנו דרך בלימוד התורה
(כמו שרבנו הקדוש לקח את דבריו של רבה בר בר חנה והפך אותם להתחזקות גדולה וכן הרבה פסוקים ומשניות)
שכדי להתחזק יש עניין בלקמט את הספר וכל אחד צריך לקמט את ההבנה שלו בדברי רבנו העיקר שיתחזק ובלבד שלא לעבור על סעיף שולחן ערוך
וכך רבי נתן הוציא המון דברי התחזקות
ואולי בגלל זה רבנו אמר שרק הוא יודע פירוש על הזוהר
רק רבנו זכה להתחזקות גם בזוהר הזה....

זכה נעשה לו סם חיים
גם אם יאכל חרבות גם מזה יצליח להוציא דברי אלוהים חיים המרפאים את הנפש
לא זכה גם אוכל מבריא ומרפא יהפך עליו לסם המוות

וַעֲווֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם הֵם עַל עַצְמוֹתָיו
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַתְּהִי עֲוֹנוֹתָם חֲקוּקָה עַל עַצְמוֹתָם"
וְכָל עֲבֵרָה יֵשׁ לָהּ צֵרוּף אוֹתִיּוֹת
וּכְשֶׁעָבַר אֵיזֶה עֲבֵרָה, אֲזַי נֶחְקָק צֵרוּף רַע עַל עַצְמוֹתָיו
וְעַל יְדֵי זֶה
מַכְנִיס בְּחִינַת הַדִּבּוּר שֶׁל הַלָּאו הַזֶּה שֶׁעָבַר, בְּתוֹךְ הַטומְאָה
הַיְנוּ שֶׁמַּכְנִיס בְּחִינַת מַלְכוּת
שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּבָּר אֶחָד לַדּוֹר
הוּא מַכְנִיס אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הָעַכּוּ"ם, וְנוֹתֵן לָהֶם מֶמְשָׁלָה
לְמָשָׁל, אִם עָבַר עַל דִבּוּר שֶׁל הַלָּאו לא יִהְיֶה לְךָ
אֲזַי מַחֲרִיב הַצֵּרוּף הַטּוֹב שֶׁל הַדִּבּוּר
וּבוֹנֶה צֵרוּף רַע
וְנֶחְקָק הַצֵּרוּף הַזֶּה עַל עַצְמוֹתָיו, וְנוֹקֵם בּוֹ
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה"
וּכְתִיב: "תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה"
וְעַל יְדֵי וִדּוּי דְּבָרִים
יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו הָאוֹתִיּוֹת הַחֲקוּקִים עֲלֵיהֶם
וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם הַדִּבּוּר שֶׁל הַוִּדּוּי
כִּי הַדִּבּוּר יוֹצֵא מֵעַצְמוֹתָיו
כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל עַצְמתַי תּאמַרְנָה"
וּמַחֲרִיב הַבִּנְיָן וְהַצֵּרוּף הָרָע
וּבוֹנֶה מֵהֶם מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה

בָזֶה שֶׁזָּכַר משֶׁה הַוִּדּוּי
נַעֲשָׂה כְּאִלּוּ הִתְוַדָּה עַכְשָׁו לִפְנֵי משֶׁה
וְעַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן בְּחִינַת מַלְכוּת
וְנֶחֱרַב הַצֵּרוּף הָרָע שֶׁנֶּחְקַק עַל עַצְמוֹתָיו

וְזֶה לְשׁוֹן עֲבֵרָה
שֶׁהַצֵּרוּף שֶׁל עֲבֵרָה עוֹבֵר בְּתוֹךְ עַצְמוֹתָיו
מֵעֵבֶר אֶל עֵבֶר

כְּשֶׁבָּא לִפְנֵי תַּלְמִיד חָכָם
וּמוֹצִיא כָּל צֵרוּפָיו לִפְנֵי הַתַּלְמִיד חָכָם

@ברוך-מאן כתב:

ואז ה' מריץ אותו - לרצוא

ואז הוא חמל על עצמו במקום שהשם יחמול עליו

האם נקבל שכר על כך?
האם אפשר לעורר את חמלת השם עלינו??
למה החמלה מתבטאת דווקא בתפילה?
האם יש עוד דברים שהם קשורים לחמלת השם?
האם מי שלא זכה לחמלה הזו אשם??
האם זה קשור לגיל?